פוסט אורח: שליטיזציה
"הגעת להפגנה?", שאל בחור שעובד איתי, כשנכנסתי למשרד אתמול". לא", עניתי בחיוך, "לקחתי סופ"ש חופשי". הוא הינהן בהבנה.
לפי נתוני ההגעה המאוד-לא-מרשימים להפגנות בסוף השבוע, נראה שלא הייתי היחיד שהחליט על סופ"ש חופשי, רגע לפני "הפגנת המיליון". אבל אני לא רוצה להיות כל כך אופטימי, ולחשוב שזו הסיבה היחידה לנתוני ההגעה: נראה שהמחאה החברתית שוקעת בזריזות, וחמור מכך – סדר היום שהיא דיברה בשמו מיטשטש אף הוא. ויש לזה סיבה ברורה, צפויה – ומרגיזה להפליא.
כשהמחאה החברתית פרצה, כתבתי סטטוס קצר שהביע חשש מפני "שליטיזציה" שלה – חיבוק חם מצד גורמים שונים, בעלי דעות ואינטרסים מנוגדים, שמובילים בסופו של דבר לכך שהמחאה לא באמת תגיד משהו. בחודש ושבועיים שחלפו מאז 14 ביולי, התחזית הזאת יותר מהתממשה: במאהל ברוטשילד ניתן למצוא כעת את התנועה הרפורמית, ארגונים למען זכויות הגבר במשפחה, סיינטלוגים ושאר חברים.
לכולם נמצא מקום, וכולם דאגו למתוח את ההגדרה של "צדק חברתי" בצורה שאיכשהו מתאימה באופן מרשים להשקפת עולמם. ההתמקדות במחירי הדיור, ואחר כך באי-השיויוון בישראל וביוקר המחייה המופרז, עדיין היתה שם – אבל היא כבר לא היתה לבד. אני רוצה להאמין שההתמקדות הזאת היא שהוציאה את רוב האנשים לרחובות. אני יודע שהיא הוציאה אותי, שבוע אחרי שבוע.
אבל כשהבנתי שנעם שליט יישא דברים בהפגנה שהתקיימה בשבת, זה הקל עלי מאוד לשמור את הסופ"ש לעצמי, וליהנות מהבישולים של השותפה שלי במקום לעמוד בין המון אנשים מיוזעים שצועקים סיסמאות על צדק חברתי. אין לי טענות לנעם שליט: הוא עושה ככל יכולתו כדי לחלץ את בנו מגורל איום. יש לי הרבה מאוד טענות למי שאיפשרו לו לנאום.
אני ממש לא הראשון שמצביע על ההתפזרות של המחאה לכיוונים שאין ביניהם שום קשר, אבל נראה שהזמנתו של שליט (הוא נימק זאת בכך ש"גם החזרת חייל חטוף היא צדק חברתי") היא השיא הנוכחי והעגום של התהליך הזה. כי סגנונה של המחאה למען שליט היא ההפך הגמור מהדרך שאפיינה תחילה את מחאת האוהלים: "מחאת שליט" היתה, מראשיתה, תנועה שלא אומרת כלום.
קשה למצוא מישהו בישראל שמתנגד להשבת חייל חטוף לביתו, גם אם רבים אינם תומכים בשחרור מאות מחבלים לשם כך. ה"מחאה למען גלעד" נועדה לטשטש את המחלוקת בנקודה הזאת, לדרוש מהממשלה "לפעול למען הילד של כולנו", לא להגיד במפורש: "כן, אנחנו חושבים שאין מנוס מעסקה, גם אם היא מסוכנת". במקום להתעמת על הנקודה השנויה-במחלוקת הזאת, הרבה יותר קל לארגן דקות דומיה והחלפת תמונות פרופיל, ליצור תחושה של קונצנזוס סביב העסקה, כזה שלא באמת קיים.
כש"המחאה" למען גלעד שליט נדחקת לתוך מחאת האוהלים, היא הופכת גם אותה למחאה שלא אומרת כלום, אפילו יותר מאשר קודם. היא מכריחה את מי שתומך במחאה החברתית, מי שמאמין בצמצום פערים ובמדיניות ממשלתית מעורבת יותר, להשתתף במפגן תמיכה גם בעסקת שליט, או פשוט במפגן רגשני שבינו לבין מחאה אין שום קשר. ככה בדיוק חוזרים לסדר היום הישן.
אלוהים, איזה פספוס.
(דור צח)
אני (ובן זוגי) הגענו והלכנו לפני שהוא עלה לנאום, כדי שלא אתרגז…
באמת מעידה איומה של המארגנים. אני מקווה שצעדת המיליון לא תהיה "נגועה" בשליטיזם גם היא.
וואוו, שני פוסטים שאני מסכים איתם ברצף. משהו מוזר קורה באריג החלל-זמן.
+1
כנ"ל
+3
וגם זה לא שיש משהו ממש רע שיופיע איזה זמר, אבל כששהופעות תופסות את עיקר העצרת ולמופיעים ולביצועיהם אין שום קשר למחאה (קשה היה לחשוב על משהו מביך ממירי מסיקה) ובנוסף ההופעות עכשיו חייבות להיות מאוזנות (אשכנזי ופרענק) זה מתחיל קצת לקומם.
והנואמים – איזה שממון וקלישאותיות. איפה הזמנים שבגין היה מרים כיכרות.
לחלוטין לא מסכים. המחאה סובבת גם סביב ערכים של סולידריות, אבדן המרקם החברתי, וקיומם של שווים יותר ושווים פחות, מה שעומד בדיוק מאחורי הפקרת שליט במשך חמש שנים. יש קשר בין המחאות, ואין כל סיבה שזו לא תנצל את האנרגיות של זו.
אין שום "הפקרה" בפרשת שליט. יש 2 ממשלות שונות שהחליטו, בניגוד גמור לרווח הציבורי שיכלו להפיק לעצמן, שלא לעשות עסקה בתנאי החמאס.
אתה יכול שלא להסכים לשיקול הדעת, אבל מספיק עם המסחטה הרגשית הזו.
+1
+2, ואחרון ביד.
הדרך שבה אתה מציג את הדברים "שלא לעשות עסקה בתנאי החמאס" מראה על העמדה הקבועה מראש. באותה מידה יכולתי אני לכתוב "להותיר חייל צה"ל שבוי מבלי להגמיש את העמדה המוצגת לחמאס בנוגע לשחרורו". אם אנחנו מסכימים שהמצפן הוא סולידריות וערבות הדדית, אז המחיר הופך לשאלה טכנית. אם לא – החייל הופקר. אין כאן סחיטה רגשית יותר מהמילים "עסקה בתנאי החמאס", שכל אחת ואחת מהן וצירוף כולן יחד טעון רגשית בה במידה.
איך אני אוהב סולידריות. זה מפשט את החיים. עכשיו, אלגוריתם קבלת ההחלטות הוא מאוד פשוט – בודקים מהן כל האפשרויות, ובוחרים מביניהן את הסולידרית ביותר.
ועכשיו נחשוב מה סולידרי יותר. אפשרות ראשונה היא לגרום למשפחה אחת לקבל את הבן שלה בחזרה תוך הפקרת כלל הציבור ע"י שחרור מחבלים ונתינת חיזוק אדיר לחמאס, הדוגל בהשמדת ישראל. אפשרות שניה היא לוותר על הרעיון, וכך משפחה אחת תסבול בזמן שכל השאר לא מתפוצצות בבתי קפה.
מה משתי האפשרויות יותר סולידרי? לא יודע. אני כמובן לא מומחה סולידריות גדול כמוך. אבל אני כן יודע שאם סולידריות משמעה פגיעה משמעותית בבטחון המדינה והפסד 1000-1 לחמאס, תוך ביסוס שלו בתור השלטון הפלסטיני האפקטיבי בעיני הפלסטינים, אז אתה יכול לקחת את הסולידריות שלך ולדחוף אותה למקום בו השמש לא זורחת.
אתה (ורוב המגיבים מעלי) מתייחסים למחאה כאילו היא קולנוע – "המסרים ממוקדים – נלך להפגנה. השבוע יש את נועם שליט ומירי מסיקה – לא נלך להפגנה". ומכיוון שיש עוד הרבה כמוכם, המחאה מתמוססת. בעוד חצי שנה אתם תכתבו כאן (או באיזה בלוג אחר): "המחאה ההיא – ברגע ששליט הצטרף ידעתי שאין לזה סיכוי". ותמשיכו לשלם 8 ש"ח על קוטג', 5000 ש"ח לחודש על שכר דירה, 2000 ש"ח לחודש על גן לכל ילד שלכם, 7.5 ש"ח על כל ליטר דלק, מחירים שערורייתיים על כל ליטר מים שזורם בברזים שלכם, לחכות חצי שנה לתור לניתוח בבית חולים, להיבדק ע"י מתמחה שעובד 25 שעות רצוף ללא שינה כשאתם מגיעים עם הילדה למיון ביום שישי בלילה, לקטר על המורה של הבן בבית הספר היסודי, על הרמה הירודה של השוטרים במדינתנו, ותשאלו למה המחאה לא יכלה להיות קצת יותר ממוקדת ולהצליח…
ואם עוד לא הבנתם: המחאה זה כולנו, והמינימום שאנחנו יכולים לעשות זה להגיע להפגנה כדי שהאנשים בעמדות המפתח יבינו שהרבה אנשים רוצים שמשהו ישתנה במדינה הזו. נכון, הסרט בקולנוע לא תמיד לטעמכם – קורבן קטן. לא נאה לכם שליט – יכולתם לנסוע להוד השרון, או (שומו שמיים) לירושלים. לא נאה לכם רפורמים וזכויות הגבר, הכינו שלטים משלכם. לעמוד מהצד ולקטר זו לא אופציה מכובדת.
כל הנושאים שאת (או אתה?) מעלה הם חשובים ונכונים והם המוקד של המחאה הזאת – בשיטה הנוכחית, האזרחים משלמים יותר מדי ומקבלים מעט מדי. הבעיה היא, והמגיב שמעליך הציג אותה בלי לשים לב, זה שהגבולות נמתחים מעבר לכך, ל"סולידריות חברתית" אמורפית, שכוללת גם את שליט ואת יישובי הדרום ומחר אולי גם את תאונות הדרכים וכל נושא אחר שאיכשהו אפשר להדביק לו מדבקה של "צדק חברתי". אז אני לא עומד מהצד ומקטר, הגעתי לרוב ההפגנות הקודמות ואבוא כנראה גם להפגנה בשבת, אני רק לא בטוח שאני עוד יודע על מה בדיוק מפגינים שם.
דורצח, גם אני. אבל אני חושב שהמחאה הגיע לשלב שזה לא משנה. אנחנו, האזרחים, נמאס לנו. לכולם ברור שהמחאה הזאת היא מחאת יוקר המחייה וכש-300 אלף אנשים יצאו לרחוב הם יצאו בגלל יוקר המחייה. אותם קבוצות, שהן מרכזיות אולי בצומת ברוטשילד או אולי בנאום אחד על הבמה, לא מייצגות 300 אלף איש כהוא זה. זה מחאת יוקר המחייה ושום שליט לא ישנה את זה כבר. יותר חשוב מכל דבר – להוציא כמה שיותר אנשים לרחוב.
אני כן מבין את ראשי המחאה שחשבו שזה מה שיוציא אותם. אני חושב שהם טועים בגדול
הלוואי שאתה צודק.
בסה"כ, אני מסכים עם הפוסט שלך. גם אני מודאג מהכיוון שהמחאה הזאת תופסת, מתוך רצון להכניס תחת כנפיה את כל מי שרק אפשר, על חשבון זהותה ומטרותיה.
הייתי בהפגנה האחרונה בת"א וחלקו של נועם שליט בה בהחלט היה מטריד ומיותר. בדומה לך, גם אני לא ממהר לאבד את העשתונות לנוכח מסחטת הדמעות הקולקטיבית הזאת.
אבל.
לא רק יוקר המחיה והתרחבותם של הפערים הכלכליים הוציא את האנשים לרחוב. מה שהוציא אותנו לכיכרות זו תחושת הנ-י-כ-ו-ר האיומה שמכרסמת בנפשותיהם כל אזרחי המדינות המערביות בעשורים האחרונים. את הניכור אי אפשר לכמת, אי אפשר להעריך וגם אין לו פתרון קסם שממשלה כזו או אחרת יכולה להציע.
הניכור עומד בליבה של התזה המרקסיסטית והוא זה שהניע את האנשים לפעול.
הו אז יצאנו מהבתים בהמונינו והצטופפנו בשדרות ובכיכרות, ולו רק בשביל להרגיש את החום האנושי הזה שלא חשנו שנים.
אולי אג'נדה עמוקה לא היתה בהפגנה האחרונה, אבל היתה שם אהבת אמת בין זרים גמורים וזה המון.
צריך להבדיל בין שני דברים. בשדירה כל אחד יכול להקים אוהל, כולל האבות הממורמרים, הסיינטולוגים והקבליסטים. זה לא מפריע לאף אחד וברור לכולם שהתביעות שלהם הן חלק מהתביעות של המאבק.
נאום בהפגנה, לעומת זאת, הוא משמעותי יותר. ברור לי השיקול בהזמנת נואם קונצנזואלי לחלוטין כי חששו (ובדיעבד צדקו) מנוכחות נמוכה, אולם יכול להיות שטעו בכך.
ובכל מקרה אין בכך שום תירוץ, לדעתי, לא לבוא להפגנה, כמו שאמר א.כ. מעליי.
תיקון: התביעות שלהם *אינן* חלק מהתביעות של המאבק
גלעד שליט כבר יצא מכל החורים.
נמאס כבר שחופרים וקודחים עליו בכל מקום.
מה לעזאזל קשור שליט למחאה החברתית?
בהתחלה הייתי בעד המחאה – אבל בגלל שהביאו את נועם שליט לתמוך בה – אני כבר לא תומך.
אני לא בעד העסקה ולא בעד שחרור רוצח אחד מהכלא. כמה שחופרים עליו זה פשוט לא יאומן. יש דברים יותר חשובים במדינה מחייל אחד שנרדם בשמירה ושחרור מחבלים עבורו. מספיק.