אפשר שמהומות הקיסר מנואל השיגו את האפקט ההפוך מזה שציפו לו האיסלמיסטים. יכול להיות שלבריטים נמאס מהדרישה שבתי הקברות שלהם יפנו בכיוון מכה – דרישה שמעידה עד כמה חלחל הפחד לקהילה, שמנהיגיה העלו אותה מעצמם, מבלי שיידרשו לכך; היא הפתיעה אפילו את האימאם המקומי. וזה לא כל כך משנה שרוב הבריטים, האומה האתאיסטית ביותר באירופה, כבר לא יודעים להיכן צריך לפנות קבר נוצרי.

יכול להיות. שני תקריות מעניינות נרשמו השבוע. בראשונה מהן, העניק הארכיבישוף לשעבר של קנטרברי, הלורד קרי, אש חיפוי לאפיפיור. זו מחווה נוצרית מאד, משום שבנדיקטוס הקפיד עד כה לירוק בכל הזדמנות בכיונה של קנטרברי, רמז שהכנסיה האנגליקנית יכולה לשכוח מאיחוד ה-communion עם רומא, עליו עמל קודמו, ופצח בריקוד סוער על מדורת השבר האנגליקנית, נישואי גאים, תוך שהוא רומז בעליצות שבישופים אנגליקנים שלא מעוניינים לאשר נישואי זוגות מאותו מין ימצאו בית חם אצלו.

ובכל זאת, קרי יצא להגנתו. והמילים שהוא אמר – ובכן, אני לא חושב שמשהו דומה לזה נאמר מאז נאום "אימפריית הרשע" של רייגן. לדבריו, על המוסלמים להתמודד "בדחיפות גדולה" עם הקישור של דתם עם אלימות; והוא אמר את האמת שאינה מעיזה לומר את שמה: שמלחמת התרבויות איננה בין המערב ובין "קיצונים מוסלמים", אלא בין המערב ובין האיסלם.

ואם בנדיקטוס ציטט את מנואל, קרי מצטט את הנטינגטון: “גבולות האיסלם מדממים, וכך גם חלקיו הפנימיים. הבעיה הבסיסית של המערב איננה הפונדמנטליזם המוסלמי, אלא האיסלם, תרבות שונה שחבריה משוכנעים בעליונותם על תרבויות אחרות ועוסקים באובססיביות בפחיתות כוחם". קרי היה, בשעתו, חלוץ בדיאלוג הבין-דתי; עכשיו הוא מדבר על "ווסטופוביה" (שם מוצלח יותר יהיה הספרופוביה, אני חושב) באיסלם.

עוד זה מדבר וזה בא: שר הפנים הבריטי, ג'ון ריד, אמר בפגישה עם הורים מוסלמים, שעליהם לוודא שילדיהם לא משמשים מטרות לשטיפת מוח מצד איסלמיסטים, שינסו להפוך אותם למחבלים מתאבדים. “מועצת המוסלמים של בריטניה" – שהיתה אחראית, למי ששכח, לשריפת ספרים מאורגנת של "פסוקי השטן" – מיהרה לשחרר הודעה צדקנית, שבה נאמר שכל הורה חייב לוודא שילדו לא מתדרדר לפשע.

זו, אגב, היתה השלכת אבן מיותרת לחלוטין בבית הזכוכית שלהם, אבל סביר להניח שהם היו בהלם. דברים כאלה, מצד שר שממשלתו כמעט והצליחה להעביר לפני הצעת חוק שהיתה הופכת מתיחת ביקורת דתית – כמו דברים אלה – לפשע?

בריטניה מתחילה להתעורר. הבעיה עם גלגלים היסטוריים, כשהם מסתובבים בחדות רבה מדי, שהתוצאות הן קיצוניות; 25% מן הבריטים שוקלים להצביע ל-BNP, מפלגה ימנית קיצונית. בבחירות הקודמות, הבנ"פ קיבלו רק 0.7%. מהפכת הנגד מגיעה; בלייבור כבר מריחים אותה; וכפי שהדברים נראים, היא תהיה מאד, מאד מכוערת.

(יוסי גורביץ)