הנאמנות הבעייתית של מייקל אורן
ראש ממשלתנו היקר אוהב יהודים אמריקנים. מתקבל הרושם שהוא חושב שאין די ישראלים מוכשרים. לתפקיד נגיד בנק ישראל הוא מינה את סטנלי פישר, ולתפקיד השגריר בארה"ב – את מייקל אורן.
המקרה של אורן בעייתי יותר. הוא אמנם ויתר על אזרחותו האמריקנית כדי לכהן בתפקידו – תוך יסורים ניכרים, כפי שציין – אבל המצב שבו שגריר מכהן במדינה שבה עד לאחרונה היה אזרח הוא בלתי שגרתי. מותר לחשוד בו שכאשר יסיים את תפקידו, הוא ינסה לקבל מחדש את האזרחות שאיבד.
אפשר היה לצפות שבהתחשב בנסיבות מינויו, קרי היותו דוגמא מהלכת לנאמנות כפולה, אורן יהיה זהיר במיוחד ביחסיו עם יהודי ארצות הברית. זה רחוק מלהיות המצב: אורן תקף בגסות, באופן שהפורוורד הגדיר כ"חסר תקדים", את ג'יי-סטריט, לובי שמאלי צעיר בארה"ב. הוא טען שג'יי-סטריט "מתנגד לא למדיניות אחת של ממשלת ישראל, אלא לכל ההחלטות המדיניות של כל ממשלות ישראל", והאשים אותו בכך שהוא מסכן את קיומה של ישראל. לא פחות.
בכך לא חרג אורן מהקו הרשמי של משרד החוץ הנוכחי: דני איילון, בין שלל תעלוליו, ביטל פגישה עם חברי קונגרס, משום שהתלוו אליהם אנשי ג'יי-סטריט. מה שאמר השבוע אורן לאסיפה הכללית של הפדרציות היהודיות היה מדאיג משמעותית יותר.
אורן אמר שם שישראל מצפה שיהודי ארה"ב יילחמו בדו"ח גולדסטון "באותו הלהט שבו נלחמתם נגד חרמות, התנערות (divestment) וסנקציות". הוא גם מצפה שיהודי ארצות הברית יכבדו את החלטות ממשלת ישראל, גם אם הם לא מסכימים איתן, ושהם יעמידו את ישראל בראש סדר העדיפויות הפוליטי שלהם, ושהם ידאגו לכך שישראל תשאר "נושא דו מפלגתי".
בקיצור, אורן מצפה שיהודי ארה"ב כולם, או לפחות הנהגתם, יאמצו את הבחירות שהוא עצמו ביצע, ויהפכו לגוש פוליטי שהוא כלי נשק בידי ממשלת ישראל, שישתמש בהשפעתו על ארה"ב כדי לקדם את האינטרסים של מדינה זרה, שממשלתה עשתה לה למנהג לשבש את תוכניותיהם של נשיאי ארה"ב בקשר למזרח התיכון. הוא גם מצפה – זה פשר האמירה על "דו מפלגתיות" – שיהודים יפעילו את השפעתם הגדולה במפלגה הדמוקרטית כדי לסכל נסיונות של ממשלים דמוקרטיים לאלץ את ישראל לנוע לקראת הסדר. מהמפלגה הרפובליקנית אורן לא מפחד.
קריאה של שגריר לקבוצה של אזרחים להתערב כך במדיניות ארצם ולהעמיד בראש ובראשונה את נאמנותם למדינה שממנה הוא בא היא, בלשון המעטה, בעייתית מאד ובלשון ברורה יותר חוצפה גסה. איך היתה ישראל מגיבה אם שגריר רוסיה היה פונה לאזרחים הישראלים שפעם היו אזרחים רוסים, ואומר להם שהוא מצפה מהם לשמור נאמנות לרוסיה, ולוודא שעל השמירה על האינטרסים הרוסים יש הסכמה בין מפלגתית? איך היתה ישראל מגיבה, אם השגריר הזה היה בעצמו ישראלי לשעבר? מה היה שר החוץ שלנו אומר, אם שגריר בריטניה היה מודיע שהוא מצפה מאזרחי ישראל האנגליקנים לקדם את האינטרסים של הוד מלכותה, ושעליהם להעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות שלהם? סביר להניח שהשגריר הבריטי היה עף הביתה בתוך שעות, והשגריר הרוסי היה זוכה לשיחה זועמת מליברמן, ולו למראית עין – אחרי הכל, ליברמן מקדם עמדות דומות מאד.
אורן חושב, כמסתבר, שלישראל מותר יותר. למרבה המזל, רוב יהודי ארה"ב אינם חושבים כמו אורן או נתניהו – אורן מודה בכך במשתמע, כשהוא מדבר על הצורך בכיבוד החלטות ממשלת ישראל גם מתוך אי הסכמה – ויש להם דברים חשובים יותר מישראל. ההנהגה שלהם, מצד שני, היא סיפור אחר. אם הציבור האמריקני יתחיל לחשוב – ללא בסיס עובדתי, להוציא דבריו של אורן – שיהודי ארה"ב נאמנים למולדתם כמו אורן עצמו, הרי שהציונות תצליח לדפוק עד העצם עוד קהילה יהודית. ואם ברקע תהיה התקפה ישראלית על איראן – האמריקנים הבהירו השבוע שהם לא בעסק – החגיגה בכלל תהיה גדולה.
הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול, ואני רוצה להודות בזאת לתורם.
הערה מנהלתית ב': הקטגוריות התפתחו לג'ונגל שאין עליו שליטה. אם יש כאן מישהו בעל הבנה מספקת בוורדפרס, שיוכל להסביר לי – אם הדבר אפשרי – איך להפוך את הקטגוריות הקיימות לתגיות, למחוק אותן ולאפשר יצירת מספר קטן של קטגוריות, אשמח לקבל את עזרתו.
(יוסי גורביץ)
Pingback: Tweets that mention הנאמנות הבעייתית של מייקל אורן | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com()