החברים של ג'ורג'

שבע תועבות בליבו

בין הקללות שהטיל שמעון פרס על הארץ המיוסרת הזו, מעטות מזיקות יותר מחוק ההסדרים. פרס יצר את החוק מסרס-הכנסת הזה יחד עם יצחק מודעי ב-1985, אם כי הוא עשה זאת למטרה ראויה: יציאה מהמשבר הכלכלי האיום שהמיטו עלינו התפיסות הכלכליות של הליכוד.

הבעיה עם כלים שנוצרו למטרות ראויות היא שהם נשארים, בדרך כלל, גם אחרי שהמטרה הושגה. חוק ההסדרים חוגג 25 שנה לקיומו היום, והשימוש העיקרי שלו הוא לחיסול יכולת החקיקה הכלכלית של הכנסת. האוצר משתמש בו – חוק ענק, בעל מאות ואלפי סעיפים שלא קשורים לשום דבר – כדי לעקוף למעשה את הכנסת. חברי הכנסת מגיעים אליו ממוטטים, כשהם כבר לא יודעים שום דבר ולא יודעים מה נכנס אליו. פעם אחר פעם, מנסה האוצר – ומשרדים אחרים שלמדו את השטיק – להעביר באמצעות חוק ההסדרים "רפורמות" שלא קשורות בדבר לחוק התקציב, שחוק ההסדרים הוא לכאורה נלווה לו.

איילת עוז מפרטת את הפגיעות החדשות שמכיל החוק, שאמור לעלות להצבעה היום. אני רוצה להתמקד בכמה מהם, ולנצל את ההזדמנות כדי להודות לאגודה לזכויות האזרח, שעושה מלאכת קודש בנושא.

הפיל עלינו את חוק ההסדרים. שמעון פרס

קודם כל, זוועת העובדים הזרים. בית המשפט העליון כבר ביטל ב-2006 את "הסדר הכבילה", שהפך למעשה את העובד הזר לעבד של המעסיק שלו, בכך שמנע ממנו מלמצוא לעצמו מעסיקים אחרים או עבודות אחרות. בג"צ קבע כי מדובר ב"מעין עבדות בגרסה מודרנית", כי הוא "הלכה למעשה שלל מהם את חירותם", וכי מדובר בהליך שבעטיו "כלימה תכסה את פנינו בראותנו את כל אלה".

מה שכמובן לא הפריע לממשלה לנסות להביא את הסדר הכבילה, יחד עם שיטת "הדלת המסתובבת" – הנוהל שבו עובד מגיע לתקופה קצובה, מגורש, ובמקומו מגיע עובד אחר, הכל מלווה ביללות ממשלתיות על "פלישה של זרים" והצורך ב"מדינה יהודית", כזו שאין בה זכויות לאנשים שסועדים את הקשישים היהודים הכשרים בימיהם האחרונים – להצבעה נוספת בכנסת. לזכותה של האחרונה ייאמר שהיא דחתה את הצעת הממשלה. עכשיו מנסה הממשלה לדחוף דרך החלון את מה שלא עבר דרך הדלת, בפרק ד' של הצעת חוק ההסדרים. בנוסף, החוק פוגע משמעותית בזכויותיהם של קרובי משפחה של תושבים ואזרחים ישראלים. גם זה בניגוד לפסיקת בג"צ.

אם פרק ד' של חוק ההסדרים – שם זמני: החוק לרווחת חברות כוח האדם – יעבור, הרי שעובדים זרים שיסבלו התעללות או פגיעה מצד המעסיקים הרשמיים שלהם (למשל, אי תשלום משכורת; למשל, הלנת שכר; למשל, מגורים שאינם ראויים לכלב, שהרי ישראל רחמנים בני רחמנים הם), לא יוכלו להתלונן כנגדם, כי אם הם יתלוננו הרי שהמעסיק יתנער מהם, ואם הוא יתנער מהם ולא יהיה להם מעסיק, הם יגורשו אוטומטית. החוק הזה מעודד התעללות בעובדים זרים. ומי שחושב שזה ייעצר בעובדים זרים, מתבקש להסתכל אל מעבר להרי החושך, אל הגדה המערבית, ולזכור איך נהלים שהתחילו שם חלחלו אט אט גם אל ישראל גופא. מעסיק שהתרגל לדפוק את העובדים שלו, בחסות ממשלתית, לא יעצור בעובדים זרים. הוא ידפוק גם עובדים ישראלים.

יתר על כן, אם אפשר להעסיק תאילנדי בלי לשלם לו שכר מינימום, תוך כדי תשלום בשוטף-מתי-שיהיה-לי, בלי זכויות, התמריץ של נוגש העבדים להעסיק עובדים ישראלים בשכר מלא ועם זכויות ידולדל משהו. גם אם בכל זאת ייאלץ להעסיק עובדים כאלה – כי שמה של ישראל יצא לזוועה בעולם, כמו שמן של ערב הסעודית ודובאי, ואנשים פשוט לא יבואו לכאן יותר – נחת הם לא יראו מהעבודה. יש מקום לעונשים דרקוניים בשוק העבודה: הם צריכים להיות מופנים כלפי הקבלנים. מי שמעסיק עובדים בתנאים שאינם שונים הרבה מעבדות, צריך לשבת בכלא כמה שנים, ולאחר מכן לאבד את רשיון העוסק שלו לצמיתות. רק כך תוכל ישראל להתמודד עם התופעה. אלא שכמובן, מהיותם של הקבלנים מקורבים לרשויות, או משמנים את הרשויות (שלום, שלמה בניזרי!), אף אחד מהדברים האלה לא נעשה.

היה המון רעש בימים האחרונים סביב הנסיון להעביר את חוק האברכים, שהיה מיועד לחלק כסף לאברכים תוך העמדת פנים שמדובר בקריטריון שוויוני (כי גם סטודנטים חילונים נטולי הכנסה ורכוש אך כרוכים בשלושה ילדים היו זוכים לאותה הטבה. יש, בערך, שלושה כאלה). החוק ההוא, נזכיר, היה חוק עוקף בג"צ: מכאן הרעש. מכאן גם העובדה שהטענות כלפי ההסדרים שרצתה קדימה לעשות עם החרדים לא בדיוק במקומן: ההסכמים האלו נערכו בתקופה שבה כל זה עוד היה חוקי. בזוי, מסריח – אבל חוקי. זה כבר לא חוקי.

אבל, כמובן, גם הנסיון להכניס את הדלת המסתובבת וכבילת העובדים מנוגד לפסיקת בג"צ. גם הסעיף הזה בחוק ההסדרים הוא חוק עוקף בג"צ. רק שחוק ההסדרים עמוס בכל כך הרבה סעיפים, שאף אחד מהם לא מקבל את תשומת הלב הראויה.

בנימין נתניהו מעוניין לדחוף את חוק ההסדרים בגרונה של הכנסת, ובאותה הזדמנות גם להעביר את חוק ויסקונסין האהוב עליו, שהכנסת דחתה. הוצאתה של תכנית ויסקונסין מחוק ההסדרים נחגגה, בצדק, כנצחון חשוב של יו"ר הכנסת, רובי ריבלין. עכשיו עושים נתניהו והאוצר טריק חדש: הם יעלו להצבעה, שוב, את חוק ויסקונסין – בסמוך להצבעה על חוק ההסדרים, תוך תקווה שחברי הכנסת יהיו מותשים מכדי לשים לב על מה הם מצביעים. אם יש לכם גישה לחברי כנסת כלשהם, צרו איתם קשר עוד היום ועדכנו אותם באשר לתרגיל המתוכנן הזה.

כדי לוודא שחוק ויסקונסין יעבור, למרות הכנסת, נתניהו רוקם דיל עם החרדים: הם יעזרו לו להעביר את ויסקונסין, הוא יעביר את חוק האברכים. במכה אחת, האנשים שבטלנותם אמנותם יקבלו עוד כסף, ואנשים שמתקשים במציאת עבודה יעברו לידי רשות שמטרתה להכשיר אותם לקבל בהכנעה כל עבודה בזויה בשכר לא ראוי. רצוי להזכיר שנתניהו התגאה בשעתו בכך שהוא קיצץ את הקצבאות של החרדים ולטענתו, שלח חלק מהם לשוק העבודה; היום, כמסתבר, אין לו בעיה להחזיר חלק מהקצבאות הללו – ששחר אילן הסביר היטב למה הן מונעות יציאה לעבודה – ולבגוד במה שנשאר מהעקרונות שלו, כדי לסחוב עוד כמה חודשים בתפקיד. (ראוי, במאמר מוסגר, לציין את המהירות שבה הצהירו הח"כים החרדים כי הדרישה שחרדים יקבלו יחס שווה לאזרחים האחרים היא "אנטישמיות" ושנאה. לגזור ולשמור, בפעם הבאה שמישהו יתלונן על "אנטישמיות"; החרדים המציאו את השיטה, בה מוגדרת כל תופעה שלא מוצאת חן בעיניהם כ"אנטישמיות". ישראל הרשמית פשוט גנבה אותה בלי לשלם תמלוגים כחוק).

ושטיק מעצבן לסיום: אחד הסעיפים בחוק ההסדרים קובע ששר התקשורת רשאי יהיה להטיל, אם ימצא ש"שינויים בהרגלי הצפיה של הציבור מצדיקים זאת", אגרת טלוויזיה גם על מכשירים שאינם טלוויזיות. קרי מחשבים ואולי גם סמארטפונים. על זה צריך לומר דבר מאד פשוט: לכו תמותו, שודדים. מי שאין לו טלוויזיה הוא אדם שלא רוצה שתהיה לו טלוויזיה, מי שבחר לא לצפות בה, במיוחד לא בשידורים של הערוץ הראשון. יש לקוות שבג"צ יפיל את החוק הזה.

אבל מה זה משנה: בג"צ שמג"צ. הנבלות פשוט יכניסו את זה שוב, לחוק ההסדרים הבא.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

27 תגובות על ”שבע תועבות בליבו“

  1. דוד הגיב:

    אם לתומכי החוק היה קצת שכל בריא, הם היו פונים למבקריו ואומרים משהו כזה: נכון, החוק הוא לא פרלמנטרי, לא דמוקרטי, לא תקין, לא הוגן ועוד. אבל מה לעשות, בישראל, בה המערכת המחוקקת משותקת לגמרי ועוסקת רק בעניינים שטותיים וחסרי משמעות (חוק האזרחות, הדחת זועבי), מישהו צריך לקחת את הסמכות לידיים ולנהל מדיניות כלכלית. אם הכנסת, שעסוקה יותר בלריב עם עצמה על מי יותר גזען ופאשיסט ומי יותר בוגד וטרוריסט, היתה עובדת בצורה אחראית ומטפלת בנושאים האלה בעבודתה השוטפת, לא היה צריך את המבוגר האחראי ממשרד האוצר שמנהל מדיניות בזמן שהתינוקות מתקוטטים. במציאות של פרלמנט משוסע ולא מתפקד, הרשות המבצעת מתחזקת מעבר לכל פרופורציה, כי בפוליטיקה כמו בטבע אין וואקום.

    • גלעד ב. הגיב:

      א. רוב היקום עשוי מואקום, ואין משהו טבעי מהיקום (למרות שאפשר להתווכח על איך משהו יכול להיות עשוי מואקום, אבל נשאיר את דיון ה"יש ישנו והאין איננו" לתלמידי פילוסופיה שנה א')

      ב. *ה*בעיה היא שחוק ההסדרים *כן* מתווה מדיניות, רק ללא חשיבה מסודרת, עקביות, או הגיון כלכלי.

      ג. אני הייתי יכול לנהל את המדינה הרבה יותר טוב.

      הבן שלי, עוד מעט בן 3, גם יכול.

    • עופר הגיב:

      לדעתי, לפחות חלק מההתעסקות הזו נובעת מחוק ההסדרים. ח"כים לא מהססים להעביר חוקים סתמיים שיעלו למדינה הון מתוך גישה שאת החוק אפשר להעביר ולהתהדר בו, וממילא אם זה יעלה יותר מדי האוצר יתקע ביטול בחוק ההסדרים.

      ואם אפשר להעביר חוקים בשביל לעשות כותרות, אז עכשיו צריך למצוא משהו אחר שיעשה יותר כותרות וכו'.

      • דוד הגיב:

        מתנצל על הטעות הפיזיקלית. התייחסתי לביטוי הלטיני "הטבע שונא ואקום", וכנראה שגילו כמה דברים על הטבע מאז ועד היום.

        אי אפשר להתעלם מהעובדה שחוק ההסדרים עבר, כמו שמציין גורביץ, באמצע שנות ה-80, כשהמשק היה במשבר כלכלי איום שתודלק על ידי משבר פוליטי כללי. המציאות שחוק ההסדרים בה להתמודד איתה היא בדיוק המציאות שתיארתי, שבה כל אחד מנה לחטוף לעצמו: העובדים, המובטלים, החרדים, הערבים, המתנחלים (שבתקופה הזאת הופכים לקבוצת לחץ משמעותית) ומי לא. במציאות כזאת, כל מפלגה מנסה לעשות לציבור שלה, בלי התחשבות בצרכי המשק הכוללים ובלי לנסות אפילו להכתיב איזשהי מדיניות גג. האינפלציה שחגגה בשנים האלה, למשל, היטיבה עם חלקים לא קטנים בחברה הישראלית (מעסיקים שיכלו לשחוק את השכר של העובדים, עובדים ששכרם היה צמוד למדד, מקבלי קצבאות שמקבלים תוספת יוקר ועוד), אבל כמובן עשתה שמות בצמיחה, ביציבות הכלכלית ובתחרותיות התעשייה הישראלית.
        מי שלקח לעצמו את הסמכות להכתיב מדיניות בתנאים כאלה (וכאן נכנסת מטאפורת הואקום) הוא משרד האוצר, שאמר: טוב חבר'ה, אם אתם לא מסוגלים להחליט מה אתם רוצים, אני אעשה את זה. ומאז ועד היום זה הקו החצי-רשמי של תומכי חוק ההסדרים, כמו למשל שטרסלר.

        אפשר כמובן להתווכח אם משהו השתנה מאז שנות ה-80 ועד היום ברמת המשילות הפוליטית של הכנסת, ולכן אם צריך בכלל את החוק הזה. לדעתי, עד שהגופים היצוגיים לא יקחו את עצמם בידיים הם ימשיכו להשאר חסרי כוח ביצועי. כל עוד הכנסת מורכבת בעיקר מאנסטסיה מיכאלי ודומיה, שעסוקים יותר בלהניף כרזות מאשר בחקיקה אחראית, גם עדיף שהיא לא תקבל את הכוח הזה.

        • עדו הגיב:

          הממ.. חשיבה מעניינת, כמו שכתב יוסי, יש בעיה נקודתית שלשמה מותר לנקוט באמצעים קיצוניים. הבעיה ה'נקודתית' כבר מזמן לא איתנו אבל האמצעים נשארים. למשל תקנות שעת החרום של הבריטים שכבר למעלה מ60 שנה עדיין המדינה מתנהלת לפיהם, למשל פרוייקט נערי רפול שהתחיל כדי להציל נערים אנאלפביתים ובינתיים הפך לפתרון במקום להעביר את המשאבים למשרד החינוך כדי שמראש לא יהיו אנאלפביתים בני 18 (כי הרי ברור שמשרד החינוך לא מתפקד )
          זה קצת כמו ההיתר שיוסי נותן לפלשתינאים להרוג מתנחלים שמציתים להם שדות, היות וצה"ל לא עושה את העבודה אז.. ובכן הנחת הבסיס שצה"ל לא עושה את העבודה וזו גזירה משמיים היא לא נכונה כשם שהכנסת יכולה וצריכה לעשות את תפקידה ובזה צריך להשקיע את המאמצים ולא במה עושים עד שהכנסת תואיל בטובה לחזור ולתפקד.

          • דוד הגיב:

            כאמור, אני אישית לא חושב שהבעיה (האנרכיה הפרלמנטרית) כבר לא איתנו, לצערי. הייתי רוצה לראות מחוקק אחראי שקובע מדיניות כלכלית בצורה מאורגנת ודמוקרטית, אבל לצערי מאחר ואין כזה בסביבה, אנחנו תקועים עם הליכים מהסוג של חוק ההסדרים.

            • אבי הגיב:

              כלומר אתה לא מאפשר מדיניות סוציאל דמוקרטית, אלא רק מדיניות ניאו-ליברלית. כל פעם שיעבור חוק או תפיסה סוציאל-דמוקרטית תגיד שזה לא אחראי ויש לבטל זאת ע"י חוק ההסדרים. שיטה זו שלך ידידי לא ראויה להיקרא דמוקרטיה.

              • דוד הגיב:

                אתה באמת חושב שהרוב הגדול של חברי הכנסת של היום יכול להקרא סוציאל-דמוקרטי? אתה באמת חושב שהמדיניות של בגין בשנות ה-80 היתה איכשהו סוציאל-דמוקרטית? או שזה סתם קשור לאופן שבו רבים בשמאל תופסים את הדברים, בצורה שבה פקידי האוצר הם לנצח משרתיהם של בעלי ההון הרעים בזמן שחברי הכנסת הם מייצגים הדמוקרטיה העממית האותנטית?

                רבותי, יש לנו עוד מקרה של מרקסיסט בעל ראיה דיכוטומית. גזרו ושמרו לפני שהם נכחדים.

                • אבי הגיב:

                  "מרקסיסט" "דיכוטומי", אתה קצת היסטרי לא?
                  לא יודע ולא מעניין אותי אם החכ"ים הם ס"ד או לא, אבל חלק גדול מהחוקים שחוק ההסדרים ומשרד האוצר רוצים לבטלם הם ס"ד, גם אם לחכ"ים שהעבירו אותם אין תפיסת עולם ס"ד מסודרת. יודע מה לא ס"ד, אלא ליברלים שמאליים (מה שנקרא באירופה – סוציאל ליברלים) שמעוניינים בקפיטליזם רך יותר. אבל אתה, משרד האוצר וחוק הסדרים לא מעוניינים בדמוקרטיה בה אפילו ליברליזם שמאלי יכול להיות במדינת ישראל ובאופו לא דמוקרטי חוק ההסדרים מונע מדיניות כזו.

                • דוד הגיב:

                  (משום מה אני לא יכול להגיב לתגובה שלך, אבי)

                  החוקים האלה הם לא חלק ממדיניות סוציאל-דמוקרטית, ליברלית או איך שאתה רוצה לקרוא לזה. הם חוקים מגזריים בהם כל ח"כ מנסה לעשות לביתם של מצביעיו בלי להתחשב בתמונה הכוללת של המשק. כל החוקים האלה עולים הרבה מאוד כסף, כשאף אחד מחברי הכנסת לא מנסה לחשוב מאין ילקחו המליונים והמיליארדים לביצועם (כמובן לא מהעלאת מיסים, כי זה לא מסתדר עם ההגיון הפופוליסטי שלהם). במציאות כזאת, העברה של כל החוקים האלה, או אפילו של רובם הגדול, תביא להרס כלכלי, בדיוק כמו שהיה בשנות ה-80, ולכך שבסופו של דבר אף אחד לא יהנה מהם.

                  חוץ מזה, שחוק ההסדרים ברובו הגדול לא מבטל חוקים, אלא מחליט על דברים שהושארו פרוצים לגמרי על ידי הכנסת, כמו למשל המדיניות לגבי העובדים הזרים. אם הכנסת היתה מסדירה סוף סוף את מדיניות ההגירה בישראל, אין ספק שלא היה צורך בחוק הזה. אבל בגלל שזה נשאר בלתי מטופל כמעט לגמרי על ידי הכנסת (מכאן ההתקוטטות האינסופית בין בג"צ לממשלה בנושא), יש צורך במישהו שיקבע מדיניות, גם אם המדיניות הזאת לא מושלמת.

                  ואכן, הדיכוטומיה השמאלנית בין משרד האוצר הקפיטליסט הרע לבין הכנסת הסוציאליסטית היא משהו שנמצא בעיקר בשמאל המרקסיסטי. ככה זה כשלא צריך לקבוע מדיניות ורגילים לשבת על הספסל ולבקר.

        • גם כן קורא הגיב:

          אין צורך להתנצל, דוד, גלעד לא מעודכן- הפיזיקאים טוענים כיום כי אין דבר כזה ואקום ביקום ומה שאנו מכנים ואקום הינו למעשה עמוס בחלקיקים/גלים של אנרגיה.

        • נדב פרץ הגיב:

          איזה מזל שכבר אין לנו מדיניות שבה כל אחד מנסה לחטוף לעצמו, ואף אחד לא מפריע לתשובה לקחת את הכל.

        • חרטא ברטא הגיב:

          אל תדאג – הטבע עדיין שונא וואקום, ולראיה הוא דואג למלא כל וואקום ב"אנרגית הוואקום".
          http://en.wikipedia.org/wiki/Vacuum_energy

  2. אלי הגיב:

    צריך לומר בהקשר הזה מילה טובה ליו"ר הכנסת רובי רבלין שהצליח לצמצם את הפגיעות של החוק הרע הזה (שהיה אמרו להיות עמוס סעיפים הרבה יותר) ומילה רעה לנחמיה שטרסלר שבשבוע שעבר יצא להגנת החוק במאמר ב"הארץ"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1194238.html

  3. דור הגיב:

    http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=4067

    "במונולוג נדיר חושף אברך צעיר את עולמו בכולל, מסביר מדוע הפוליטיקאים החילונים אשמים בכך שהחרדים לא יוצאים לעבוד ומבקש: "אל תיתנו לפוליטיקאים החרדים את מבוקשם, אל תחזירו את הבטחת ההכנסה""

  4. נדב פרץ הגיב:

    כדאי לציין שההוצאה של ויסקונסין מחוק ההסדרים היא משמעותית, גם אם הם מובאים לקריאה ראשונה באותו יום.
    קודם כל, גם בקריאה הראשונה, הצבעה נגד חוק ההסדרים היא הצבעה נגד חוק התקציב, היא הצבעת אי אמון בממשלה. חברי קואליציה צריכים סיבה מאוד טובה בשביל להצביע נגד חוק ההסדרים*.
    ההצבעה נגד ויסקונסין היא סתם עוד הצבעה. אז מפרים משמעת קואליציונית, זה לא סוף העולם.

    שנית, המסלול של שתי הצעות החוק משתנה מייד לאחר ההצבעה הראשונה. חוק ההסדרים הולך לועדת הכספים, ושם האופוזיציה לא קיימת דה-פאקטו. חוק ויסקונסין הולך, סביר להניח, לו. העבודה והרווחה, שם יושבים חברי הכנסת המיליטנטיים ביותר (כן, אלה שהצליחו למחוק אותו בסיבוב הקודם).

    * כן, אני מצפה מחבר הכנסת שלו אני מצביע שיראה בתוכנית ויסקונסין סיבה מאוד טובה. אני גם מצפה ממנו שלא ישב בממשלת ביברמן. מצד שני, יש מספיק חברי כנסת שיצביעו נגד ויסקונסין, אבל לא ישרפו עבורה את המועדון.

  5. אדר שלו הגיב:

    הבעיה היא לא רק שהמובטלים לא יועברו לידי "רשות שמטרתה להכשיר אותם לקבל בהכנעה כל עבודה בזויה בשכר לא ראוי" – הבעיה היא שהרשות הזו היא גף פרטי, חברה כלשהי, ולא ארגון ממשלתי. להפריט את שירות התעסוקה – שירות רווחה במהותו- זה רעיון מזעזע ברמות שלא ייאמנו לטעמי. לחברה יש אינטרס למקסם רווחים, והרי ברור לכולנו שגם בוויסקונסין 2 זה יהיה על חשבון המובטלים והנזקקים. מי שחושב שהשם האמריקאי המפוצץ וויסקונסין אומר שהתוכנית המקורית של קלינטון הייתה הצלחה גדולה שם, מוזמן לקרוא את "כלכלה בגרוש" של ברברה ארנרייך. היא ניקתה שירותים בוול-מארט בשכר מינימום והאזינה להטפות נגד הקמת אירגון עובדים במשך שנה מהחיים. זה מה שקורה כשזורקים אותנו לחסדי השוק הפרטי.

    פוסט משובח, כרגיל.

  6. אדר שלו הגיב:

    וגם: ממש עצוב לי ומתסכל שבדיוק האנשים הכי עניים ומסכנים מצביעים למלך הליברטריאנים ביבי. שיא האירוניה.

    • נדב פרץ הגיב:

      לא יודע… מה האופציות? ברק? לבני? ליברמן?
      הם לא היו מקדמים את ויסקונסין?

      • אדר שלו הגיב:

        שאלת השאלות. אני הצבעתי לחד"ש, זה הרע במיעוטו. ויש שם לפחות ח"כ אחד שאני יודעת ב-100 אחוז שעושה עבודת קודש. ההצבעה המושלמת כרגע, לדעתי, היא להצביע לדרכון הזר מאימא-אבא-סבתא ולקחת את הרגליים למקום עם עתיד, עם רווחה, עם תחבורה ציבורית, שבו הצבא או חבורת פסיכים דתיים מנהלים את החיים. אני באוסטרליה ב-2013, להת'.

        • ידידיה הגיב:

          נו, ואם תקחי את הדרכון הזר שלך ותלכי לאוסטרליה אז יהיו חיים טובים יותר למסכנים שמצביעים לביבי? הרשי לי לנחש שבאופן אישי את לא תהיי מנפגעות ויסקונסין גם אם תישארי בישראל.

        • נדב פרץ הגיב:

          מה שניסיתי להגיד זה לא שאין אופציות. האופציה שלך היא אופציה לא רעה בכלל – מהיכרות עם הנפשות הפועלות, את יכולה להיות בטוחה שיש לך ארבעה נציגים שעושים כל מה שהם יכולים נגד ויסקונסין, למשל.

          אבל מבחינת מה שנתפס כטווח ההצבעות האפשרי עבור יהודי ציוני (בדגש על נתפס) – אין שום הבדל בענייני כלכלה וחברה.

  7. אדר שלו הגיב:

    לא מנהלים את החיים*

  8. מני זהבי הגיב:

    ואם כבר מדברים על מעשי תועבה שהממשלה מבצעת באזרחי ישראל, הנה הסבר אחד למה מחירי הדירות כאן עולים לרמות אסטרונומיות:

    http://www.acb.org.il/site/ContentSystem/ArticlePage.aspx?ArticleID=1523&CatID=100

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention שבע תועבות בליבו | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com
  2. אסכולת הכורסא » אגרת מקלט האינטרנט