עוד קצת אור, בבקשה
ארגון ההדלפות וויקיליקס פרסם בסוף השבוע כ-392,000 מסמכים צבאיים מסווגים מעיראק, שככל הנראה הגיעו אליו באמצעות מדליף משורות הצבא האמריקני, בראדלי מאנינג, שכבר ממתין למשפטו.
המסמכים, שפורסמו במשותף יחד עם הניו יורק טיימס, הגארדיאן והשפיגל, מציגים את הפנטגון במערומיו. הם מראים כי בניגוד לשקר הרשמי של הפנטגון – שאין לו מושג כמה אזרחים נהרגו בעיראק – דווקא היה לו מושג מדויק למדי; הם מציגים את בעל בריתם העיקרי של האמריקנים בעיראק, ראש הממשלה השיעי נורי אל מליכי, כמי שפיקח, לעיתים אישית, על חוליות רצח ועינויים, והפך למיני סדאם חוסיין; ואת האמריקנים והבריטים כמי שמתעלמים מהעינויים שמבצעים בעלי בריתם. ההתעלמות מהעינויים היתה שיטתית כל כך, שניתן לה שם קוד מבצעי: Frago 242.
המשמעות היא שקצינים בכירים בכוחות הקואליציה ידעו על עינויים, ובחרו להתעלם מהם. הדבר מהווה, על פניו, עבירה על החוק הבינלאומי. כוחות הקואליציה אחראים לשלומם של האזרחים בשטחים שבהם הם נמצאים.
במסגרת העירוב הייחודי לישראל של בכיינות ושל ההנחה שאנחנו במרכז העולם, כותרת הגג של ידיעות אחרונות היא "לידיעת גולדסטון", והידיעה עצמה מוכתרת ב"מבחן גולדסטון". כלומר, מה זה חשוב, כמה עשרות אלפי אזרחים הרוגים; מה זה חשוב, שהצבא האמריקני הושחת בעיראק; העיקר הוא שיש מעורבים בפשעי מלחמה גדולים יותר מאיתנו.
לא בטוח שכדאי לציבור הישראלי ללכת בכיוון הזה. כן, הטענה של דוברי הפנטגון שהם הצבא המוסרי ביותר בעולם מוכרת מאיפשהו, אבל בניגוד לצה"ל הצבא האמריקני העמיד לדין פושעי מלחמה גם מבלי שדו"ח חיצוני יאלץ אותו לכך. יתר על כן, אם הצבא האמריקני מתעלם מהעינויים שמבצעים בעלי בריתו המקומיים, החמושים של צה"ל חוטפים אקטיבית מדי לילה אזרחים פלסטינים ומעבירים אותם ישירות לידי המענים. דובר צה"ל מפרסם בגאווה את הרשימה מדי בוקר, תחת הכותרת "מעצר מבוקשים". הידיעה מסתיימת בדרך כלל במילים "הועברו לחקירת שירותי הבטחון". אם הצבא האמריקני העלים עין מעינויים שביצעו כוחות אחרים, הרי שצה"ל מתלבט כבר שנתיים בשאלה האם עליו להעמיד לדין חמוש בכיר, אל"מ איתי וירוב, שהעיד בשבועה שהוא התיר לחייליו לענות. התשובה, אגב, היא שכנראה לא.
יתר על כן, מהמסמכים ניתן להסיק שמספר האזרחים העיראקים שנהרגו בשוגג על ידי פעולות צבא ארה"ב – במשך שש שנים – עומד על כעשרים בלבד. סביר מאד שהמספר נמוך מדי. הבה נעלה אותו פי עשרה. הוא עדיין נמוך משמעותית ממספר האזרחים שהרגה ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה, שנמשך כחודש ושהתנהל כנגד אויב הרבה, הרבה פחות מסוכן מאל קאעדה במסופוטומיה. אבל לא זו הנקודה.
היום פרסם גלובס כי הפרקליטות מתכוונת להגיע לעסקת טיעון עם ענת קם, במסגרתה היא לא תואשם בסיכון בטחון המדינה. את העובדה שהר האימים של יובל דיסקין יוליד עכבר כחוש ושהמילים "ריגול חמור" לא נועדו אלא להטלת אימה על קם קל היה לנחש כבר במאי, כשהודיעו על כתב האישום.
קם ומאנינג ביצעו עבירה דומה מאד: הדלפת מסמכים מסווגים. השאלה היא מי סיווג את המסמך, ולמה. מחנכים אותנו לחשוב ש"הגדולים יודעים" ושאם משהו מוגדר כסודי הרי שיש לכך סיבה טובה. כפי שהראו לנו קם ומאנינג, לעיתים קרובות מאד סיווגו של מסמך – כלומר, הגדרתו ככזה שאין לציבור גישה אליו – מיועדת לא להסתרת מידע שאסור שיגיע לידי האויב, אלא להסתרת מידע לא נעים. לעיתים פאדיחה בשדה הקרב (כמו השקר שניסה להסתיר את מותו של מאט טילמן מאש ידידותית), לעיתים מידע שיפריע לצבא במלחמת התעמולה שלו (כמ
ו העובדה שחלק ניכר מהצילומים מאבו גאריב עדיין חסוי) – ולעיתים, חיפוי על פשע מלחמה. כמו שניסה בן גוריון לעשות בכפר קאסם, כמו שניסה הצבא האמריקני להסתיר את המידע של וויקיליקס, וכמו שניסו צה"ל והשב"כ לעשות בפרשת נווה-קם.
עם פרסום המידע של וויקיליקס, שנראה שקדמה לו התקפה על שרתי הארגון, הפנטגון צווח שמדובר בסיכון חיי אדם. זה מה שהוא אמר גם אחרי ההדלפה הקודמת של וויקיליקס, בנושא אפגניסטן; אחר כך הודה בשפל רוח שלא ממש. צה"ל והשב"כ ניסו לשכנע אותנו שענת קם היא האיום הגדול ביותר על צה"ל מאז איילה חסון. היום התברר שלא ממש.
למנגנוני החושך יש מה להסתיר: במקרה של מאנינג, החשיפות שלו מרסקות לרסיסים את תיאוריית ה-COIN של הגנרל האמריקני המוביל פטראוס, שאומרת בבסיסה שעל הכוחות מדכאי המרד לשתף פעולה עם הכוחות המקומיים, תוך המנעות מפגיעה באזרחים. אם בעלי הברית שלך הם מענים סדרתיים, והקורבנות יודעים שאתה יודע ויודעים שאתה שותק, כל הרעיון מתרסק. במקרה של קם, את העובדה שמבחינתו של צה"ל וקציניו הבכירים, הוראותיו של בג"צ הן המלצה לא מחייבת במקרה הטוב ומשהו שצריך לעקוף במקרה הרע.
מניעיהם של חושפי שחיתויות אינם תמיד טהורים – מה לעשות, אנחנו לא חיים בסרט של דיסני – ויריביהם מנסים להתלות בכך. ארגון ההדלפות וויקיליקס הוא בעייתי, ונגד ראש הארגון, ג'וליאן אסאנג', הועלו שורה של טענות – החל מכך שהוא מנהל את וויקיליקס כמו ממלכה פרטית וכלה בהאשמות על מעשים מגונים (טענות שבעטיין הוא מצוי כעת תחת חקירה בשוודיה). אסאנג' לא יהיה הראשון ולא האחרון מאנשי השמאל שהרשה לעצמו להתנהג כמו בהמה כלפי נשים, רק משום שהוא כבר הוכיח לעצמו שהוא אדם מצפוני. ענת קם, אומרים, רצתה לקדם את הקריירה שלה. זה חשוב, אבל חשוב פחות מהמידע שהם חושפים (ואם אסאנג' אכן עשה את המיוחס לו, אז מקומו בכלא; לחושפי שחיתויות לא מגיעות הנחות).
בכל פעם שמודיעים לנו שמידע הוא סודי, אנחנו צריכים לשאול למה הוא סודי. אסור לצאת מנקודת הנחה שיש סיבה הגיונית לסיווג. כוח משחית; וכוח סודי משחית במיוחד. אם נראה שגוף סודי מנסה להסתיר משהו לצרכיו, ולא לצרכי המדינה, זה כנראה המצב. בפעם הבאה שיציגו לנו את קם או את מאנינג התורנים כאויבי העם, בוגדים ומרגלים, יש מקום לתהות מי הבוגד כאן.
בדרך כלל זה לא החושף.
(יוסי גורביץ)
בקשת מקורות לטיעונים:
1) "בניגוד לשקר הרשמי של הפנטגון – שאין לו מושג כמה אזרחים נהרגו בעיראק – דווקא היה לו מושג מדויק למדי". מתי בפנטגון טענו שאין להם מושג? הם טוענים, אם אני זוכר נכון, שאינם מפרסמים נתונים כאלה, כי כל מה שיש להם הוא בגדר הערכה לא מדוייקת.
2)"…הפנטגון צווח שמדובר בסיכון חיי אדם. זה מה שהוא אמר גם אחרי ההדלפה הקודמת של וויקיליקס, בנושא אפגניסטן; אחר כך הודה בשפל רוח שלא ממש." הודה איפה, בדיוק?
ועכשיו בנוגע לפסקה האחרונה:
"בפעם הבאה שיציגו לנו את קם או את מאנינג התורנים כאויבי העם, בוגדים ומרגלים, יש מקום לתהות מי הבוגד כאן.
בדרך כלל זה לא החושף."
גם קם וגם מאנינג בגדו במערכת הצבאית בה היו. הם לקחו מידע מסווג והעבירו אותו החוצה, כשאף אחד מבין השניים – למיטב ידיעתי – לא ניסה לפנות למנגנוני הביקורת הקיימים בתוך הצבא. לפיכך הם בוגדים. השאלה היא האם לבגוד במערכת הזו היא דבר רע בהכרח. במלים אחרות, האם בגידה בצבא היא בגידה במדינה?
כאן אנחנו מגיעים ל"אויבי העם". האם בפעולותיהם, מאנינג וקם הזיקו למדינה שלהם. במקרה של קם – על פי המידע הגלוי שנמצא בידי הציבור – לא הוכח נזק "חוקי" כלשהו. יש שיטענו כי בחשיפתה את שיטות הפעולה הלא-חוקיות היא הזיקה, אבל כאמור, הן היו לא חוקיות מלכתחילה.
במקרה של מאנינג הפנטגון טוען בעיקשות כי המסמכים שנחשפו פגעו בצבא כשחשפו את דפוסי הפעולה המבצעיים, וזהויות של משתפי פעולה – דברים שאינם, במקרים רבים, בלתי חוקיים. אם הדבר נכון, הנזק אותו הוא גרם איננו רק לפעולות מסואבות, כי אם גם לפעולות שאין בהן כל פגם מוסרי.
לשאלה מס' 2, הנה לינק:
http://edition.cnn.com/2010/US/10/16/wikileaks.assessment/index.html?hpt=T2
לשאלה #1, הסתמכתי על ערימה של דברים שקראתי הבוקר. אני מציע לך לקרוא את הסקירה של הניו יורק טיימס בנושא. זה כנראה שם.
בנוגע לשאלה מספר 2 שלי:
אמממ, כן, זו כתבה בה נאמר, מספר פעמים, שהפנטגון חושב שיש סכנה לחיי אדם. זה שאף אחד לא נהרג, לא אומר שאין סכנה. להלן הציטוטים הרלוונטיים:
"Secretary of Defense Robert Gates said there is still concern Afghans named in the published documents could be retaliated against by the Taliban, though a NATO official said there has been no indication that this has happened."
""We assess this risk as likely to cause significant harm or damage to national security interests of the United States and are examining mitigation options," Gates wrote in the letter. "We are working closely with our allies to determine what risks our mission partners may face as a result of the disclosure."
להזכירך, הטענה המקורית שלך הייתה שהפנטגון הודה שלא היה סיכון חיי אדם.
בנוגע לשאלה 1:
לא, יוסי, זה לא עובד ככה. כשאני מבקש לדעת על מה אתה מבסס את הטענה ואתה שולח אותי לקרוא פרוייקט מיוחד בו זה "כנראה" נמצא, מדובר בזלזול בקורא.
והערת אד-הומינם כללית: אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך, גם אם לא תמיד מסכים עם הדעות. אבל בזמן האחרון אתה לפעמים מציין דברים כעובדות בלי לבסס אותם. וכשאני כן מחפש את המקורות שלך, ומוצא כי אינם גורסים את מה שטענת שהם גורסים, קשה לי יותר לקרוא את הטקסטים שלך בלי לפקפק בכל דבר. אשמח אם תוודא שלא רק הדעות שלך נראות לך נכונות על הדף, כי אם גם הנתונים שאתה מביא.
אגב צבאות מוסריים:
http://news.walla.co.il/?w=%2F2%2F1747371
הפנים מטושטשות, אבל יש את התמונות המקוריות עם הפנים גלויות בפייסבוק. אני יודע איפה להשיג אותן. האם מישהו רוצה לפרסם אותן?
אם תוכל לאמת את זהותו לשביעות רצוני, אשמח לפרסם את הפרטים שלו.
יש באלבום הזה בפייסבוק 16 תמונות שפורסמו ע"י מישהו שקיבל אותן לידיו. התמונות לא קשורות למי שפירסם אותן. אני לא יודע מי המופיעים בהן, אבל אם נפרסם את הפנים גלויות אולי מישהו יזהה.
לא משנה. ריצ'רד סילברסטיין פירסם את התמונות עם הפנים של החיילים גלויות, ותמונות נוספות.
http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2010/10/25/new-facebook-images-of-idf-abuse-during-cast-lead/
שוב משעשע הזיהוי בין נוסחת פשרה משפטית ובין תיאור הדברים כהווייתם.
לגופו של עניין, החומר שקם שילחה אל אויר ההרים הצלול של העיתונות הישראלית והמזרח התיכון בכלל צריך להיות מושב באופן מוחלט. השליטה על החומר הזה היא הדבר היחיד שעומד בינה ובין כליאה ארוכה, כלומר זה ומערכת תומכת בסגנון עדות האנטי-ציונות לדורותיה (האשכנזיות באופן מטריד, במקרה הזה). אם קם אכן תמנע מהכליאה הזו הרי שהדבר אומר בעיקר שישראל בחרה לוותר לה מטעמים פרקטיים, ולא שהיא לא ביצעה ריגול חמור. המעשה שלה אמנם קצת ביזארי, מרגלת מטעם עצמה, אבל הוא אכן ריגול, ואכן חמור.
להשוואה, אה, עמוס קינן וזיכויו מחמת הספק, או מה שזה לא היה, מניסיון הרצח של השר פנקס.
אילו טעמים פרקטיים יש לוותר לה? שהתביעה לא תחזיק מים בבית המשפט?
ומה כל כך חמור בהעברת חומר סודי לציבור דרך המסננת של הצנזורה?
1. הטעם הפרקטי הוא החזרת המסמכים הללו, ובקרה על ההפצה שלהם, למשל.
2. מה שחמור הוא לא מה שבלאו עשה (עבודה עיתונאית), אלא מה שקם עשתה: הוצאה של חומר סודי אל מחוץ למשרד שלה. לבלאו מותר לשחק באש, כי הוא עיתונאי. לקם לא, היא היתה חיילת.
ההתרשמות שלי, והיא הסיבה שאני לא בדיוק מחבב את קם, היא שקם יצאה לנקום במפקד שלה, או בצה"ל, או במערכת, או במדינת ישראל, או השד יודע מה דרך דיסק שעליו 1000 מסמכים חסויים. הצנזורה עניינה את התחת שלה, היא סתם יצאה לבצע נזק (זה מה שהרוב הגדול של המסמכים שהיא גנבה היו ועודם יכולים לעשות, עד כמה שאני מבין). העובדה שבלאו (או מערכת "הארץ") גילה אחריות והעביר את המידע דרך הצנזורה לא מקילה בשום צורה במה שהיא עשתה, היות והיא גנבה וסחרה גם במידע שלא עבר את הצנזורה.
.
המדינה "ויתרה לה"? פחחחחחח.
נניח שאתה צודק, זה אומר, אם אני מבין נכון, שהפרקליטות מנפחת מראש את כתב האישום בעיזים כדי לוותר על חלקן במהלך משא ומתן עם הסנגוריה על עסקת טיעון.
כלומר לאישומים המקוריים אין בהכרח קשר למציאות העובדתית או המערכת המשפטית, הם שם מראש כדי שיהיה אפשר להתמקח עליהם.
זאת נראית לך פרקטיקה ראויה?
אבל יפה שאתה מכריע שמדובר בריגול גם כשהמדינה עצמה נסוגה בה מההאשמה הזאת.
לא נראה לי שזה המקרה. עד כמה שאני מבין נכון, אף אחד לא חולק על כך שהנערה-שהיא-הכי-משלנו (עתונאית בוואלה) הוציאה 1000 מסמכים מסווגים גבוה מהצבא, ויצאה לשרלל אותם בשוק החופשי. אם אתה יודע משהו שאני לא – כמו למשל שמדובר רק בשלושה מסמכים שכולם קודש לנושאי זכויות אדם, ולוא בהטיה מוזרה כמו נקמת מותו של זיאד מלאישה – אני מבטיח לשנות את ההכרעה שלי, כלומר את ההערכה האישית ולגמרי לא קובעת שלי.
"יתר על כן, מהמסמכים ניתן להסיק שמספר האזרחים העיראקים שנהרגו בשוגג על ידי פעולות צבא ארה"ב – במשך שש שנים – עומד על כעשרים בלבד. "
המשפט נסמך על הכתבה של רון בן ישי בווינט. לא מצאתי שם אזכור למספר הזה. נאמר שם שנהרגו 80,000 אזרחים עיראקים (כולל טרוריסטים) ושמהם, תשעים אחוז נהרגו על-ידי עיראקים.
"לעומת זאת, על פי המסמכים, המקרים שבהם הרגו אנשי צבא אמריקנים אזרחים עיראקים בירי ממסוקים, במחסומים ובמהלך קרבות עם חמושים, היו ספורים – פחות מעשרים בשש שנים – ונעשו בשוגג ולא מתוך כוונה."
שיב לב שאי אפשר להתווסף לרשימת התפוצה של הבלוג, כל פעם שאני מכניס את המייל שלי, אני מקבל הודעת שגיאה.
אני אשמח להצטרף ואני מניח שכנראה מישהו חיבל במנגנון.
הכיוון שאליו העיתונות בישראל הולכת מפחיד ומחליא. לאור פרפורי הגסיסה המתלהמים והלאומניים שלה, כמה טוב שעוד מעט זה נגמר.
גורביץ:
אני עדיין ממשיך לשאול כיצד לדעתך המלחמה בעזה הייתה צריכה להיות?
וזאת בהתאם לפוסטים ישנים שלך בהם אתה תומך במלחמה גם במחיר של הרג סביבתי בכמות מוגבלת .
לינק
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=325
פסקה שלישית
פלישה קרקעית מסיבית, ובלי הפחדנות הרגילה. בהתחשב ביכולת הלחימה של החמאס, זה כנראה היה מעלה את מספר ההרוגים של צה"ל בעוד עשרה אבל חוסך מאות רבות של חיי אזרחים. אם בכלל היה צריך לעשות אותה.
העיקרון של להימנע מהרג אזרחים הוא חשוב מאין כמותו בעיני. עם זאת , לא הייתי קורא לשימוש בכוח עדיף, בטכנולוגיה ובשימוש באמצעים משוכללים פחדנות.
אם כבר – נראה לי שהגישה שלך היתה יוצרת מאבק ארוך יותר ועקוב מדם בהרבה. לשני הצדדים. הדגמה של גישה נחושה ועדיפות של כוח מסיימת סיכסוכים במהירות גבוהה יותר.
אבל הניחושים האלו הם שלא ממין העניין, כי הם ניחושים.
באותה מידה יכולת לכתוב " חארות הפלסטינאים האלו. יכלו לחסוך (לעצמם) מאות הרוגים אם היו נכנעים מהר" .
יוסי- האם אינך מודע לעובדה שכל עודי היו כאן מדינות לאומיות ולאומניות (ולהאומניות שלהם מתבטאת ביותר מדגל והמנון מיוחדים) יהיו דברים כאלה?
אתה בא ומאשים מדינות שאמורות להיות דמוקרטיות והמוניות בתרבות של שקר, העלמות ואלימות איומה.ועכשיו השאלה הגדולה– מה חשבת? שבעיראק מלטפים עצירים ומאכילים אותם גרנולה? ודאי שמאחורי החרטוטים הדמוקרטיים יש עינויים. וחשיפתם, כמו שאפשר לראות ביומיים האחרונים, לא מוסיפה הרבה למלחמה בעיראק, שגם ככה מצב ביח"צ שלה מזוויע (כל כך מזוויע, שלא תאמין, אבל הנשיא הנוכחי הוציא את הכוחות האמריקאיים מעיראק!).
כל עוד יהיו בעולם אינטרסים דתיים ולאומיים יהיו בעיות איומות בתחום של זכויות אדם. אני חושב שזה די ברור לכולם. מאיפה הגיע לך בדיוק המחשבה שזה לא יהיה כך? מצפייה בנתוני האלימות של קרבות השחמט של שבדיה-פינלנד?
אז מה הבעיה? אם הדברים האלו כל כך ברורים ומובנים מאליהם למה לא להצהיר עליהם בריש גלי? במלחמה קורים דברים נוראים, אבל מקובל לגמרי שחייל יכול לירות בראשו של חייל אחר במהלך קרב, אף אחד לא יטייח את זהו או יסתיר, להיפך ייתכן שיהיה פה צל"ש, זאת משום שברור שדברים נוראים כאלו – כשהם במסגרת של מלחמה – הגיוניים ומקובלים. לעומת זאת יש דברים שנחשבים לא מקובלים כמו רצח שבויים, עינויים ופגיעה מכוונת באזרחים. אם, מצד שני, זה כל כך ברור ומובן מאליו שאלו הם פניה של המלחמה למה בדיוק היה צריך להסתיר את זה?
למה תמיד מציגים דווקא את פינלנד כמקום שלו וחסר אלימות? ההיסטוריה של פינלנד רוויה אלימות. היא היתה תחת כיבוש שבדי (דרך אגב, גם היום השבדים מזלזלים, מתעבים ומפלים לרעה את הפינים שגרים בשבדיה) ותחת כבוש רוסי. רק בשנות הארבעים בעקבות מלחמה קשה ברוסים (ובסיוע גרמני) הצליחה להשתחרר מהכיבוש ולהפוך לראשונה למדינה עצמאית.
או אולי הכוונה שלך היתה שכמו פינלנד, גם אנחנו נוכל להפוך תוך 20-30 שנה לדוגמא לשקט וחוסר אלימות?
גם הקביעה האחרונה שלך לא מדוייקת, לפחות עבור שבדיה. בשבדיה של היום בעיות אלימות וחברתיות רבות, לא מעט בגלל ההגירה ממדינות אפריקה והמזרח התיכון. אכן, היכן שיש ענייני לאום ודת, יש בלגן.
מהיכן אתה קובע שהאמריקאים רצחו בעיראק רק 20 אזרחים בכל תקופת המלחמה?
לדעתי אתה טועה כאן בגדול.
קביעה של רון בן ישי, לא שלי. מכאן "ניתן להסיק" ומכאן ההנחה שלי שאפשר בקלות להעלות את המספר פי עשרה.
ונוח לך לקבל את הטענה הזאת כי כך אפשר עדיין להציג את ישראל באור רע יותר? המספר המקובל בתקשורת על אזרחים עירקיים הרוגים הוא 70000. אני מבין שאתה מאמין שמותם של 68800 מהם הוא מוצדק…
יש לך מספרים אחרים? בכל מקרה, אין מחלוקת על כך שרוב מוחלט של האזרחים העיראקים שנהרגו לא נהרגו על ידי כוחות הקואליציה אלא זה על ידי זה.
היה מקרה מפורסם שצולם ב2007 של מסוק אמריקאי שיורה למוות ב12 חפים מפשע ואפילו מדליף הסירטון עמד לדין.
"במקרה של קם, את העובדה שמבחינתו של צה"ל וקציניו הבכירים, הוראותיו של בג"צ הן המלצה לא מחייבת במקרה הטוב ומשהו שצריך לעקוף במקרה הרע".
איזה עקיפה של בג"צ בדיוק הייתה פה? . בג"צ למיטב ידיעתי וזכרוני לא פסל את החיסולים בפסק הדין שלו וכפי שנכתב בפסק הדין "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי, כשם שאין לקבוע מראש כי הוא מותר" והוסיף את הקווים המנחים לעניין (כל סיכול ממוקד ייבחן כמקרה לגופו, קריטריונים ברורים מתי מותר לבצע חיסול ומתי יש להימנע ממנו)
מה בדיוק נעבר פה?
בלאו לא ממש הצליח לשכנע בנושא הזה..
ובעניין דומה, לפני מספר ימים הואילה המדינה לחשוף, סוף סוף, מסמכים המעידים על מדיניותה בעזה בתקופה שלפני המשט:
http://www.gisha.org/index.php?intLanguage=4&intItemId=1903&intSiteSN=85
הרבה מאוד בעיות ואי דיוקים בפוסט הזה.
1. " מהמסמכים ניתן להסיק שמספר האזרחים העיראקים שנהרגו בשוגג על ידי פעולות צבא ארה"ב – במשך שש שנים – עומד על כעשרים בלבד".
זה לא מה שכתב בן-ישי. הוא דיבר על מספר תקריות ולא על מספר הרוגים. "20 הרוגים", דרך אגב, הוא מספר כה מגוחך בחוסר סבירותו, שאין שום משמעות להכפלתו בעשר או במאה. סתם מספר שלא אומר כלום.
2. "היום פרסם גלובס כי הפרקליטות מתכוונת להגיע לעסקת טיעון עם ענת קם, במסגרתה היא לא תואשם בסיכון בטחון המדינה"
"המילים "ריגול חמור" לא נועדו אלא להטלת אימה על קם"
אתה לא צריך לאכול את הניסוח שבו מואכלים עורכי גלובס. אם תקרא את חוק העונשין, תראה שני דברים: האחד, מה שמוסר מכתב האישום הוא "כוונה לפגוע בבטחון המדינה", ולא "פגיעה בבטחון המדינה". השני, קם עדיין מואשמת ב"ריגול חמור" – החזקת חומר סודי ללא התר היא חלק מהסעיף הזה בחוק.
3. קם ומאנינג הדליפו אלפי מסמכים. סביר מאוד שהם לא עברו על כל המסמכים כדי לודא שהם בני הדלפה. האשמת קם בריגול סבירה בהחלט.
4. בהשוואה לעינויים עיראקיים, וגם לעינויים תוצרת השב"F, הכינוי "הורה לענות" לדברי וירוב הוא זילות העינויים.
אה, כמעט שכחתי:
5. "במקרה של קם, [חשיפת המסמכים מגלה] את העובדה שמבחינתו של צה"ל וקציניו הבכירים, הוראותיו של בג"צ הן המלצה לא מחייבת במקרה הטוב ומשהו שצריך לעקוף במקרה הרע".
זה פשוט לא נכון. לא היה שום דבר במסמכים שהעיד על הפרה של הוראות בג"ץ.