מעולם לא שמעתי על מקרה של תקיפה מינית בשייח ג'ראח, פעילי סולידריות שייח' ג'ראח אומרים שהכתבת בדתה את זה, והאנרכיסטיות אומרות שאין להן מושג אם משהו כזה אי פעם קרה והן שמעו זאת לראשונה מהכתבה אצל יואב יצחק. תמוה משהו, לא? אבל לא נורא, אתה ואבישר מעניקים לבדיה הזו ניחוח של אמת.

אמיתי, התגובה שלך מפתיעה אותי. שני דברים מקוממים בה במיוחד: ראשית, קל מאוד לומר "לא צריכה להיות שום בעיה" או "הפרזה ענקית של חומרת הבעיה", כשאתה לא הצד המותקף. נשים נוטות לקחת הטרדה או תקיפה מינית כמין, נקרא לזה, חלק מהשגרה שלא צריך לעשות ממנו עניין גדול מדי; ואז כמובן הבעיה נמשכת ומנציחה את עצמה. צר לי שהדברים שלך מחזקים את הגישה הזו.

ושנית, אתה אומר שהיו מקרים בודדים בלבד, אז לא צריך להתרגש. גם אם היה מקרה אחד ויחיד של, נניח, רצח, היית אומר "נו טוב, זה בגדר הנורמה"? אבל הטרדה מינית זה לא רצח, אני שומעת אותך אומר. אז זהו, שאולי הגיע הזמן שיתייחסו לזה באותה מידה של רצינות. אחרת לעולם לא ישתנה שום דבר.

אני מסייגת ואומרת שאין לי מושג מה באמת קרה שם ולמי. אבל באופן תיאורטי, ההתבטאויות הללו הן מאוד מצערות בעיני.

אוקיי, אז מה יש לנו ביד?

היו מקרים של הטרדה מינית, בלונדיניות אירופאיות מגיעות לכפרים שתושביהם הצעירים בקושי היו ברמאללה בחייהם והן מתלוננות על 'הדבקות' של הצעירים הפלסטינים. מפתיע. כנראה היה מקרה אחד של אונס, כנראה, כי לא הייתה שום תלונה.

על שייח ג'ראח לא הובא שום עדות להטרדה, וגם לא ברור איך יכול להיות בהפגנות שהרוב בהם ישראלים. אז מה הבעיה?

רועי כוכבי כותב בשמות שונים ולאחר מכן מגיב לשמות השונים .

אני כותב תגובה מעולה על שייח' ג'ראח ואתה מוחק את מושא ההתייחסות? 🙂

יוסי, דווקא אתה שמפנה לאורוול וטוען כי כאשר "אמירת אמת היא מעשה מהפכני" וכו', דווקא אתה?
מתן הכותרת "כצעקתה" בהסתמך על טורה הבידיוני בעליל בכל הנוגע לשייח ג'ראח (האונס שהורד מהטור כמו גם הקריאה לנשים להגיע עטויות בבורקות המצויה שם לדיראון) של עורכת הדין אלוני-סדובניק, וודאי לא מהווה מעשה מהפכני על-פי הסטנדרטים אליהם נראה שאתה שואף. זאת ועוד, מסקנותיך האופרטיביות לגבי המרכיבים הנורמטיביים של עצם ההגעה של פעילים ישראליים לשכונה המזרח ירושלמית הנובעות מקריאתך את טורה של עורכת הדין המלומדת, הן כבר דוגמה עצובה לריאקציוניזם במרעו. חבל שעלית לספינת השוטים של רב החובלת אלוני-סדובניק ותרמת את תרומתך הצנועה בניגוח נטול כל הצדקה של המאבק המשותף בשייח ג'ראח המתקיים בים הפשיזציה ההולך וסוער לו מסביב, וכל זאת ללא בדל של ראייה.

חושבני שעדיין גם בפוסט החשוב הזה יש אשליה שהחברה מ"שלנו" לא עוסקים בהטרדה מינית וגרוע מכך, ואני מרשה לעצמי לפקפק בזה, גם בגלל שחלק מהכותבים שמטיפים מוסר – היו שם ולא אפרט.

וזה לא חדש; כי המצב חמור הרבה יותר מאשר ניתן לשער, כי נאמר כך הבלוגספירה עצמה היא מקום נהדר להסתיר דברים שטוב אילו לא היו קיימים.

יש שתי בעיות אחת של עדריות והשניה של נאורות, עם שתי הבעיות קשה להתמודד, במיוחד כאן בבלוגספירה סליחה על הספקנות.

מסע ההכפשות הנערך כעת על כל מחנה השמאל האקטיביסטי מעורר פלצות.

אי אפשר להתעלם מכך שהכל החל במאמר המכפיש והמעוות של רוני אלוני סדובניק (להלן רא"ס) שהינו מופת של דמגוגיה והסתה. אין כלל עובדות מבוססות, גם העובדות הנכונות מוקצנות (דרישה מהפעילות ללבוש חיג'אב!!!) ומעורבבים שם מין בשאינו מינו.
היא גם מצוטטת בהרחבה במאמר של ישי פרידמן במקור ראשון.

נתחיל בהבדל בין ההפגנות בשייח' ג'ראח' לבין ההפגנות בשאר השטחים הכבושים.
בשייח' ג'ראח מדובר בהפגנה המורכבת ברובה מישראלים שאינם דווקא חברי הגרעין הקשה של האקטיביסטים. אני מפגינה שם די הרבה, הרוב סביבי ישראלי, או אורחים מחו"ל ולא הייתי עדה לשום הטרדה מינית ובוודאי שלא לתופעה שלמה כזו. כמובן שזו לא הוכחה, אבל השתקה מאורגנת בוודאי שלא קיימת. כמו כן, עדיין לא נמצאו המפגינות שהתלוננו על תקיפה מינית כזו או אחרת בהפגנות .

מעבר לכך, הבקשה להתלבש בצניעות (משמע ללא גופיות או מכנסיים קצרים, בקשה שמותר להתווכח עליה) נעשתה עקב פניות של נשים וגברים פלסטינים שהביעו אי נוחות מהחשיפה הפיזית, אין לה קשר לתקיפות מיניות כאלו או אחרות.
כל מי שנוכח בהפגנות, (ואין ספק שרא"ס לא נכחה) יודע שרוב המפגינות והמפגינים, כולל אני, אינם נענים לבקשה זו – והפלא ופלא – אין שום סנקציה בנידון.

הקריאה להימנע מפעילות בשייח' ג'ראח, עושה איפה עוול עצום למאבק החשוב הזה, שרותם אליו קהלים רבים שסופסוף החליטו לעשות מעשה ועל כך יוצא קצפם של פעילי שייח' ג'ראח.

לגבי הפעילות בבילעין ובשאר השטחים הכבושים – כפי הנראה ישנם מקרים של הטרדות מיניות ואולי אף תקיפות של פעילות (מלבד נסיון האונס באום סלמונה) – ויש לטפל בכך בתקיפות. אך לפני שמתנפלים ויוצאים חוצץ כנגד כל הפעילות בשטחים – יש לברר מהן העובדות (דבר שרק רחביה ברמן טורח לעשות) והאם באמת נעשה נסיון להכחיש או לטשטש. האם זו "תופעה" שפעילים מחביאים" או מקרים בודדים שיצאו נגדם נחרצות וטופלו בהתאם. נכון לעכשיו, אף סעיף בנושא זה לא מגובה בעובדות, מלבד נסיון האונס באום סלמונה, שכן טופל, ונסיונות ההשתקה, שכנראה היו שם הגיעו מהצד הפלסטיני ולא הישראלי.

ואולי הכל נובע מהכעס הבלתי מוסתר של רא"ס על העובדה שישנה פעילות שמאלנית חיה ותוססת בנושא הכיבוש, בעוד שהשמאל מזניח את האג'נדה הפמיניסטית. זו טענה ראויה, ואני, כמתנדבת במרכז לנפגעות תקיפה מינית הייתי סומכת את ידי עליה, אם לא הייתה משמשת כדלק למתקפה פרועה, רצופה בשקרים בוטים על האקטיביזם המבורך בשייח' ג'ראח.

אני אתחיל בתגובה אל זה שציטט אותי באומרי שיש תופעה. זה מודגש בכתבה ואני אחזור שנית, תופעת ההטרדות נמצאת בכל מקום. כאשר הקהילות (כן כן) האנרכיסטית/פמניסטית/אקטיביסטית פועלות לגבי הטרדה מינית, אנחנו לא עושות את ההפרדה, האם הוטרדנו ע"י ישראלי/ת או פלסטיני/ת או פלשמורי/ת.

להתייחסות לאמירה שלי, שלא סביר שקהילה אנרכיסטית (וכן כן, פמניסטית) תעביר תהליכים כאלה דרך המשטרה, כאילו בזה סיימתי את דברי, אני אחזור ואדגיש:
רבות מאיתנו מאמינות שהמשטרה היא מערכת כוחנית, שמטרתה דיכוי, והאמונה לא באה לנו מן אללה, היא באה מעצם ההתמודדות שלנו עם כוחות המשטרה בשטח. אחת על כמה וכמה כאשר מדובר בנושא האלימות המינית, שהמתלוננות בעצמן מדווחות על יחס משפיל מצד המשטרה, ועונשי מאסר מבזים מצד בתי המשפט. לפי כך, ברור לנו בתור קהילה אחת (פמניסטית/אנרכיסטית/פלסטינית/מזרחית/אשכנזית/גברית/נשית וכל מי שזה מעניין אותה), הבנויה מקהילות, קבוצות, ארגונים ויחידים, שדרכם נפגשות לא פעם ולא פעמיים, שעלינו למצוא דרכים חלופיות, כלומר בניית תהליכי אחריותיות בתוך "קהילה" (כפי שהרחבתי על המונח מעלה). עם זאת, אני מדגישה, שמעולם לא נמנעה מאף אחת/ד האופציה להתקשר למשטרה, בטח לבטח לא אנסנו אף אחת שאינה פעילה קבועה לעבור איתנו תהליך ארוך תווך.

אין שום בעיה להתלונן במשטרה על הטרדות מיניות של שוטרים, לשיטתי, מקום עבודה גם הוא "קהילה", על כן רצוי שמשטרת ישראל תייצר תהליכי אחריותיות משל עצמה ותטפל בתוצאה המאצ'ואיסטית שהיא מייצרת, לצערי אני בספק אם נזיפה כוחנית, תתקן חיים שלמים של חינוך בחברה מיליטריסטית.

הפואנטה, אם כן, היא שה"קהילה" פתוחה. מטבעה הפוליטי, יש לה דרכים "רדיקאליות" להתמודדות עם כל מני סוגים של בעיות. אף אחת לא נדחקת לפינה, זאת לא שיטתינו, ולאף אחת לא נאמר כיצד לפעול. כפעילות, ששלומן של כל המצטרפות להפגנות חשוב לנו אישית, אנחנו עושות את המקסימום, כדי שכולן תרגשנא בנוח ובטוח, ושיש להן פתחון פה, ושיש אוזן קשבת ואף תגובה ראויה. אפשר לשבת מול המסך ולהתבסם בשנאת הערבים והשמאל של רוני אלוני סודובניק, ואפשר להצטרף למפלצות המתפרעות על הגדר ומשתיקות האונס כל יום שישי, ולגלות את האמת.

ושוב נשאלת השאלה על מה, לכל הרוחות, מבוססות הידיעות על תקיפה מינית או תקיפות מיניות בהפגנות שייח’ ג’ראח?
גם הכתבה הסרוקה כאן ממחזרת שוב את אותה רוני אלוני סדובניק שהיא המקור היחידי והבלעדי להשמצות הפרועות על הפקרת בנות ישראל בשייח’ ג’ראח.
ואני בכוונה מזכירה דווקא שכונה זו ולא את הפעילות בשאר השטחים הכבושים, בהם אכן יש מקרים של הטרדה מינית וידועות גם תקיפות מיניות, שככל הידוע לנו מטופלות (כולל נסיון האונס באום סלמונה שהוגשה עליו תלונה במשטרה הפלסטינית , האנס נעצר ואף הורחק ע"י הקהילה – ראו כתבתו של רחביה ברמן ביו פוסט – היחידי שניסה לבדוק את העובדות).

תגובתה של דורית ארגו, מהפעילות בשכונה, דווקא מביאה לידי ביטוי את העובדה שלא ידוע לאף אחד על תקיפות או הטרדות בהפגנות בשכונה. לעומת זאת היא מספרת על הטרדות מיניות מילוליות שארעו בזמן משמרות ליליות בשכונה וטופלו מייד ובאופן נחרץ.

כך שלעניות דעתי, ראוי ליוסי גורביץ, להתנצל על ההכפשה הגורפת בנידון, ועל העובדה שביסס את התקפתו על דברי ההסתה של רוני אלוני סבודניק (או על בלוגים אחרים המסתמכים עליה) בלי בדיקת עובדות ברמה הבסיסית ביותר.

כידוע להפריח השמצות קל הרבה יותר מאשר להפריכן והכעס של הפעילים נובע בדיוק מעובדה זאת. ההשמצות כבר נמצאות שם, בסייברספייס, ולך תוכיח שאין לך אחות.
כל מי שיחפש מעתה מידע על שייח’ ג’ראח יקבל את ההשמצות הלא מבוססות הללו המנוסחות כעובדה קיימת.

ולכל הדורשות והדורשים טיפול משטרתי ומשפטי בכל ההטרדות והתקיפות המיניות, ומציינים את היעדרם כהוכחה לתרבות של השתקה – דרישה זו מעידה כאלף עדים על חוסר היכרותכם את הנושא.
הרוב המוחלט של נפגעות התקיפה המינית אינו מעוניין לעבור את ההליך הזה.
כמתנדבת במרכז הסיוע לתקיפה מינית, אני יודעת שלעולם לא נכפה או נדחוף נפגעת להגיש תלונה במשטרה אם אינה חפצה בכך ואם אינה מרגישה שהיא יכולה להתמודד עם ההליך הקשה והארוך הזה. השליטה כבר נלקחה ממנה במהלך התקיפה, ואנו לא נעשה זאת שוב.
כמובן שאם היא מבקשת לעשות זאת, היא תקבל תמיכה מלאה וליווי לכל אורך הדרך.

אך העובדה עומדת בעינה, נפגעות תקיפה מינית, הן בלב ת"א והן בשטחים הכבושים, מעדיפות ברובן שלא להגיש תלונה במשטרה. עובדה זו אינה מעידה על השתקה או הכחשה, אלא בחירה בדרך התמודדות אחרת, ומכל המידע הנאסף עד עתה, כולל ראיון של טל שפירו אצל רחביה ברמן, נראה כי הפעילות עושות כמיטב יכולתן לטיפול בנושא בתוך הקהילה. לא השתקה – אלא התמודדות, תוך נקיטת סנקציות והרחקה של הפוגעים.