מי שהיה בהפגנות יכול היה לראות שכל אחד ואחת יכולים לבוא לבושים איך שהם רוצים ואף אחד לא יגיד להם שום דבר.

וגם דגל ששת הצבעים הונף כבר בשייח ג'ראח.
http://www.facebook.com/photo.php?pid=178008&id=100000701136918

השאלה המעניינת היא, מר גורביץ', כיצד בחור בעל חושים חדים כשלך נתן להזדמנות לחמוק במקום לעלות על השולחן ולצרוח בקול גדול: המלך הוא עירום – מה שאתה מתמחה בו בדרך כלל.
במקום להשתמש בדוגמא כדי להציג את האירוניה המסויימת שבדרישתו של המדוכא לחירות בעודו רומס בדיכוי חמור פי אלף-אלפים את החלש ממנו.
בכל החברה הערבית-מוסלמית, והפלסטינים אינם דווקא הדוגמא החריפה ביותר, הדיכוי שמפעילים גברים כלפי נשים הוא קיצוני פי כמה מאשר כל דיכוי שיפעיל או שמפעיל הכיבוש הישראלי. המילה אפרטהייד קטנה לתיאור המצב, שהוא גם טיפ-טיפה יותר וותיק ומושרש מ42 שנה. הכוח השולט שולל מן הנשלט זכויות רבות ומגוונות: הזכות על גופו, הזכות לרכוש השכלה, חופש התנועה, פרנסה, ועוד.
אילו היינו מדרגים מאבקים לפי עוצמת הדיכוי ב ר ו ר שהמאבק לשוויון בין המינים הוא מאבק חשוב יותר, דחוף יותר, משפיע יותר מן המאבק הלאומי הפלסטיני.
כדי להקצין את המצב – אילו היו נתונים בפני שני כפתורים שמותר לי ללחוץ רק על אחד מהם – כפתור אחד מסיים את הכיבוש הישראלי בשטחים ומפנה את כל ההתנחלויות, והשני יוצר חברה פלסטינית פמניסטית בסגנון סקנדינבי, והשיקול הבלעדי שלי הוא רווחתם של הפלסטינים עצמם (להבדיל משיקול שנועד לטהר אותי עצמי כיהודי-ישראלי מן העוולות שמבצעת ארצי) – וודאי שהייתי לוחץ על השני. ללא היסוס.
בצער רב אני מקבל את טענתך שיכולתנו להשפיע על המאבק הזה אינה קיימת (הגם שאחריותנו המוסרית היא לעוולות ש א נ ח נ ו מבצעים ולא לאלו שמבצעים אחרים) – ואנו נדרשים להתעלם מהנושא.
מה שבטוח הוא ששני דברים אסור לנו לעשות:
1. לתת איזושהי לגיטימציה לנורמות האלה ולהתכופף בפניהן כמלוא הנימה
2. לבטל, או לזלזל, בחשיבותו של המאבק לביטולה של העבדות המגדרית בחברה הערבית (בכלל) והפלסטינית (בפרט)

מבחינה זו – מכתבם של הפעילים הוא עליבות מוסרית.

מה זה כבוד תרבותי?

שלום
אני פעילה מרכזית במאבק בשייח ג'ראח.אני כותבת כאן מתוך תחושת עלבון אישית. מרבית חיי כמו חייהן של פעילים ופעילות אחרות מוקדשים כעת למאבק בשייח ג'ארח, והנה נדמה שבאיבחת מקלדת ניתן לבטל עבודה שאנחנו עמלות עליה ימים ולילות. כמובן שניהול המאבק רחוק מלהיות מושלם וביקורת היא קריטית , אלא שהביקורת הספציפית הזאת בעיני היא שטחית ונובעת מחוסר היכרות אני אתייחס למספר נקודות
1. יש לי פרספקיטבה של מספר שנים בתור פעילה והיכרות עם רבים מאירגוני השמאל בארץ . מתוך הפרספקטיבה הזאת אני יכולה לומר שהמאבק בשייח ג'ארח יוצא דופן בהובלה הנשית שלו. מההפגנות עצמן שבהן שרה בנינגה היא הקול הבולט במגפונים ,דרך הועדה המשותפת עם הפלסטינים שמרבית היושבות בה מהצד הישראלי הן פעילות, ועד לכל מנגנוני קבלת ההחלטות האחרים , נשים מובילות. יתרה מזאת הנשים שבחזית המאבק בשייח ג'ארח רובן ככולן בעלות תודעה פמינסטית עמוקה
2.המאבק שאנחנו מנהלים בשייח ג'ארח הוא מאבק משותף. במאבק משותף יש ויתורים משני הצדדים. בעבר הדגשנו את עוצמת הקרבה שנדרשת מהפלסטינים כדי לעבוד איתנו, הפעם חשוב לי להתייחס לצד שלנו. אכן בעבודה המשותפת אנחנו נאלצות לפעמים להקריב עקרונות שאנחנו מאמינות בהן. במאבק משותף אין טהרנות. מאידך כן חשוב לנו להבין את הגבולות שלנו ,להבין על מה אנחנו מוכנות לוותר ועל מה לא, ובשיח הפנימי שלנו לחזק את הבסיס שלנו כקבוצה פמיניסטית. שיח בנושאים האלו מתקיים כל הזמן ועכשיו לאור גדילת מספר הפעילים אנחנו עובדת כדי להרחיב אותו למעגלים הרחבים יותר.
3. הטענה שלמרבית אירגוני השמאל שפעלו או פעלים בשטחים אין אג'נדה ברורה או הם נמנעים במובהק מלהתעסק בדיכוי של הנשים הפלסטניות היא ככל הנראה נכונה. ההרגשה שלי היא שהמצב במאבק בשייח ג'ארח שונה ,קיימים נסיונות אומנם ראשוניים לפתח אג'דנה כזאת. הפתח לתקווה כאן הוא שזה מאבק משותף שכרוך אומנם בויתורים אך מאידך מתקיימת בו גם השפעה הדדית. אני יכולה להגיד שבמקרה על שייח ג'ארח השינויים האלה מתחילים לקרות, אומנם בקצב איטי מאוד אבל הם רק הולכים להתעצם. לדוגמא אנחנו הולכים ככל הנראה להשתתף במצעד הגאווה תחת הסמל של שייח ג'ראח. המאבק המשותף חושף את החברה הפלסטינית: נשים ,גברים, נוער, וילדים להשפעות חדשות, ובהתאמה אם דברים נעשים ברגישות הפתיחות מצדם עולה.
4. ספציפית לגבי סוגיית הלבוש. אחת המוטבציות העקריות אכן הייתה פנייה מכיוון הנשים הפלסטניות. אני אגיד זאת בצורה הכי ברורה היסוד לבקשה הזאת הוא דיכוי מופנם , ואף על פי כן אנחנו הפעילות ישראליות בחרנו לקבל אותה. המאבק בשיייח ג'ארח יוצר סיטואציה של חיכוך אינטנסבי בין חברה מסורתית לקבוצת פעילים בעלת ערכים ליברליים. התוצאה בפועל היא תיהום של אנטגוניזם שנפער אצל נשות שייח ג'ארח שמופנה כלפי המאבק עצמו. ואכן יש מספר נשים בשכונה שכבר הודיעו שהן מדירות רגליהן מההפגנות. בעיננו לא ראוי לחגוג את החופש שלנו בהפגנה בזמן שאותן נשים ספונות בביתיהן( אם יש להן כזה). אחד העקרונות של האג'נדה הפמיניסטית שלנו היא להביא למקסימום את המוערבות הפוליטית של השותפות הפלסטניות שלנו.
5.כדי שאישה תוכל להשתחרר היא צריכה חדר משלה. לנשות שייח ג'ארח אין חדר כי אין להן בית. הנקודה כאן היא שאי אפשר להוציא בשום פנים ואופן את הכיבוש ממשוואת הדיכוי של נשים פלסטניות.הטענה קודם נלחם בכיבוש ואחר בדיכוי של הנשים היא לא נכונה , כי הכיבוש הוא נדבך מרכזי בדיכוי שלהן. המהלך ההגיוני בעיני הוא לגייס אותם למלחמה משותפת בדיכוי החיצוני שתעצים אותם מספיק כדי שיוכלו להילחם בדיכוי מהבית .
6.בהקשר של סוגיית הלבוש עלו מספר הערות על המרחב הציבורי כשהמרכזית שבהן היא שהגן בו אנחנו מפגינות הוא מרחב כזה ולכן אין זכות לומר לאף אחת או אחד איך להתנהג בו. נקודה שחשוב מאוד להבאיר -המשמעות של הכיבוש במזרח ירושלים ובשייח ג'ראח בפרט היא הפקעת המרחב האישי מפרטים והפקעת המרחב הציבורי מהקהילה .אחת המטרות שלנו אפוא היא להחזיר לתושבי שייח ג'ארח תחושת השליטה במרחב הציבורי באיזור מגוריהם. המצב בהפגנות בו קבוצה יהודית גדולה משתלטת על המרחב ומתנהגת בצורה שסותרת את המסורת המקומית מערער על כך. הבקשות שעלו גם בנושא האלכוהל וגם בנושא הלבוש מנסות לאזן מעט את המצב הזה. בהקשר הזה חשוב להזכיר שמדובר בקהילה שעברה לא מעט טלטלות בתקופה האחרונה וכל שינוי או לחץ לא מידתי עלול לפורר אותה.
ד.

Zelf verdiende loon, gekke jodinnen die nu hun huid
moeten bedekken om geile moorse blikken

en wat met de fundamentele rechten van de vrouw? is dat dan al hun liberaal erfgoed?

wieweet zijn die jodinnen verdoken fundamentalistes die zich gewoon goedvoelen in het moslims milieu, bij die vernederde vrouwen?
bij die hulpeloze, onderontwikkelden, die door hun broers worden afgemaakt ingeval van familie -eer,als ze het aandurven om een westers minnar te nemen…

doe zo voort het is je goedverdiende loon.

soit, het weze zo.

ידידי יוסי גורביץ מאכזב קשות. כל מאבק בא יומו. לא צריך לפגוע במאבק קיים המצוי בתנופה (פינוי הפולשים משיח' ג'ראח) לבין מאבק שכרגע קיים בתיאוריה. למה רק בתיאורייה? כי האישה שגורשה מביתה(או עלולה להיות מגורשת) ויושבת באוהל ברחוב ממילא שווה לבן זוגה, גם אם שניהם מוסלמים קיצוניים.‬

כל מי שהוזמן פעם לחתונה או לאירוע רשמי אחר בארה"ב או באירופה שם לב בוודאי שהמוזמנים מתבקשים להתלבש על פי קוד לבוש (dress code) מסוים, פורמלי, חצי פורמלי או יומיומי. אף אחד לא יגרש אותך מהחתונה אם תתלבש אחרת אבל תזכה ללא מעט קימוטי מצח.

כך גם מסעדות רבות, מוזיאונים ותיאטראות ברחבי העולם יסרבו להכניס אנשים במכנסיים קצרים או סנדלים. הסיבה איננה שהם מעוניינים לפגוע במאבק הפמיניסטי, או בערכים ליברלים, אלא כי בעיני אנשים רבים האופן שבו אנו מתלבשים משקף את יחסנו לסביבה שבה אנחנו נמצאים ולא את הביטוי העליון של "האני" שלנו, או כל מיני ביטויים אחרים שמוזכרים לאחרונה בהקשר של גופיות ומכנסונים.

מי שהופכות והופכים את הבקשה הזו ל-cause célèbre עושות רדוקציה של פמיניזם וליברליזם לשאלות של מלתחה ושמות אותם ואת עצמן ללעג ולקלס. אין שום דבר שוביניסטי או דכאני בבקשה להתלבש על פי נורמות מסוימות ההולמות את הקונבנציות והמסורות של המקום. בשייח ג'ראח נאבקים על העתיד המשותף של ישראלים ופלסטינים, נשים וגברים. על הליברליזם של הגופייה אפשר להיאבק ב-H&M.

לסמולן
אני לא מישפטנית, אבל אחפש את פסקי הדין וארשום את הלינק(ים) בהמשך לתגובה שלי לפוסט "משטרת כ"ך", כדי שהכל יהיה במקום.
דבר אחר די ודאי, לפחות במקרה של אחד המפונים איתו דיברתי – אכן יש להם עדיין את תעודות הפליט, והם עדיין זכאים לעזרה כלשהי מאונרא.

אבל שוב, כפי שכתבתי לארז, בשבילי הנקודה היא לא כן או לא בעלות יהודית על שייח ג'ראח. בית המשפט קבע שהבעלות היא אכן יהודית. הנקודה מבחינתי היא שבמסגרת החוק הקיים יהודי יכול לקבל חזרה את רכושו (שלו) מלפני 48, אותו איבד בגלל המחלמה, וערבי שאיבד את רכושו באותן נסיבות לא. וזה כששניהם תושבים או אזרחים באותה מדינה עצמה. כפי שאני רואה את זה, הבעיה היא בחוקי כנסת יעודיים, ספציפיים לנושא או קבוצת אנשים מסוימת, שמערערים את השוייון שאמור להיות בפני החוק. חוק נכסי נפקדים הוא חוק כזה.

ראה
) ראה http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?objNo=58773&returnParam=Y&itemNo=625353&objNo=58773&returnParam=Y

ותיקון: לגבי החוק המקורי – אלה שיצאו לאזורים עוינים ולו [ולא "לא"] לפרק זמן קצר ביותר