טיוח בשידור חי
מטען חבלה נשלח אתמול לבית משפחה באריאל, מוסווה כמשלוח מנות. אחד מבני המשפחה, בן 15, פתח אותו ונפצע קשה; אחת מגפיו נקטעה והרופאים נאבקים על הצלת ראייתו.
יש להניח שמי שאחראי לפיגוע הזה לא יימצא מעולם, מפני שלאירוע יש את כל הסממנים של טרור יהודי. המשפחה היא "יהודית משיחית", היינו יהודים המקבלים את ישוע כמשיח, כלומר הבוגדים האולטימטיביים; ראש עיריית אריאל מגדיר אותם כ"מיסיונרים"; והפיגוע אירע בחג הנקמה היהודי.
והנה מתחיל, לנגד עיננו, תהליך הטיוח. את הקורבנות, המשטרה מגדירה כ"כת". וכת, כידוע, היא לא דבר שצריך להתעכב עליו יותר מדי. וזה עוד בוויינט ו"הארץ", שמתייחסים לאירוע גם היום; בנרג הוא צלל כאבן במים אדירים – ואולי טוב שכך, כי העיתון המיינסטרימי של היהודים הגאים מביא הערכה אחרת של המשטרה: מדובר באירוע פלילי. (תגובה שלי שם, שציינה את הפרסום ב"הארץ" ואת החשד לטרור דתי, לא פורסמה). כמה נוח.
עוד שבועיים, לא יהיה זכר לאירוע הזה. הוא ייעלם בתהומות הנשיה, יחד עם שאר ההתנכלויות – הקטנות, היומיומיות, שלעולם אינן נפתרות – לנוצרים וליהודים משיחיים. ככה זה: אנחנו לא רוצים לזכור את הטרור חובש הכיפה. אז, שהאי-זכרון הקולקטיבי שלנו יעשה את שלו והאירוע ייעלם, הנה תזכורת. יש לקוות שזה הפיגוע היהודי האחרון בחג הנקמה השנה.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
יש אפשרות שהוא הותקף משום שאביו עסק בהמרת דת של מוסלמים.
לפי אדם שטוען שמכיר אותו בפורום הזה:
http://www.lebanese-forces.org/vbullet/showthread.php?t=30367
אני מתנגד לכל אלימות,מוקיע את המעשה הנפשע,ומאחל החלמה מהירה לבחור שנפצע.אבל יש לזכור שזו מדינה יהודית,(כמו שנכתב במגילת העצבנות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". )ולא מדינת כל אזרחיה.ולכן אין זה רצוי שיהיו בה מסיונרים נוצרים המנסים להעביר יהודים על דתם.
רשום שם גם "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", ולכן אין זה רצוי שיהיו בה מסיונרים דתיים שיעבירו חילונים על חילונותם.
לאמיר.
לכן קראתי לאותו המסמך:מגילת העצבנות
ואם אתה מאמין לגיבוב הדברים הכתובים במסמך הזה,יש לי גשר למכור לך.(את גשר ברוקלין)
מה זה "מאמין"? מגילת העצמאות לא מתארת ולא מתיימרת לתאר את המצב הקיים (שים לב לשימוש בלשון עתיד), אלא לנסח סוג של הצהרת כוונות לגבי הערכים שהמדינה שואפת לפעול לאורם. כך או כך, גם אם הוריו של הילד הנפגע היו מסיונרים, וגם אם הוא היה מסיונר בעצמו, אני לא חושב שהעניין רלוונטי מספיק כדי להזכיר אותו באותו משפט שבו אתה "מגנה" את העניין (וה"מגנה" במרכאות כי הנפש קצה ב"גינויים" כאלה שנמשכים חצי משפט שחציו השני מתחיל במילה "אבל").
ואגב, לא הייתי פוסל את האפשרות שכל העניין הרבה פחות אידיאולוגי ונובע מחוסר זהירות או סוג של מעשה קונדס (מטופש ומסוכן, כמובן, אבל ללא כוונת זדון) במשחק בנפצים או חזיזים.