ההגנה המרשיעה של איווט ליברמן
לשר החוץ שלנו יש עבר עשיר של התקלויות עם זרועות החוק. כבר כששימש כעוזרו של בנימין נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו, נהג ליברמן להפגש עם אנשים בחניונים, כדי למנוע האזנות ולסכל מעקבים. באותה תקופה הוא נחשד כמעורב בפרשת בראון-חברון, במסגרתה הוא אמור היה לסייע במינויו של רוני בראון לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שהיה סוגר את התיק של אריה דרעי ובתמורה דרעי היה מסייע להעברת הסכם חברון בממשלה.
זה היה אחד התרגילים המסריחים ביותר בהיסטוריה של ישראל. אחר כך הלך ליברמן והתחבר לאיש העולם התחתון הרוסי המורשע גרגורי לרנר, וסייע למיכאל צ'רנוי בכל מיני פוילע שטיקים; צ'רנוי חשוד כעת במתן שוחד לליברמן. בין לבין, הסתובב ליברמן ליד האוליגרך המסתורי מרטין שלאף (וניסה, על פי פרסומים שונים, להגן על הקזינו ביריחו, שלשלאף היו אחוזים בו), הצליח לארגן לבתו המתנחלת – המוכשרת מאד, ללא ספק – כמה מיליונים עם הגיעה לגיל 21, והוא מקורב באופן חשוד לדיקטטור של בלארוס, אלקסנדר לוקשנקו. אם אחרי כל זה, המשטרה עוד לא הצליחה לשים עליו את ידה, הדבר מעיד יותר על אוזלת ידה מאשר על גאונות כלשהי מצד ליברמן.
יכול להיות שזה השתנה. אתמול נחקר ליברמן באזהרה – הוא בטח כבר מכיר אותה בעל פה – בפרשה החמורה ביותר בה היה מעורב מאז בראון-חברון. על פי החשד, שגריר ישראל בבלארוס (תפקיד שיצר ליברמן, אחרי שמשרד החוץ סגר את השגרירות שם), ברנש משונה בשם זאב בן אריה שנרמז בגסות שהסיבה היחידה שהוא במשרד החוץ היא שליברמן התעקש על כך, העביר לליברמן את מסמכי החקירה נגדו.
כלומר, משטרת ישראל שלחה בקשה למשטרת בלארוס להשלמות חקירה נגד ליברמן, וזאב בן אריה, שלא אמור היה להסתכל על המידע, קרא את החומר ואף ניסה להעביר אותו לליברמן.
זו, אגב, הגירסה של ליברמן. לא של המשטרה. הוא יצא כמובן למתקפה כנגד המשטרה – זה היה צפוי לגמרי, הדבר היחיד המפתיע הוא שהוא עוד לא האשים את הח"כים הערבים במשהו – אבל המקורבים שלו אמרו לתקשורת (זה פורסם גם ב"ידיעות", הבוקר) שבן אריה הציע לליברמן את המעטפה, אבל ליברמן דחה את ההצעה.
כנראה שליברמן עדיין חושב שהוא חי באיזו רפובליקה פוסט-סובייטית, אם זה התירוץ שלו. שגריר שהוא עצמו דאג לדחוף – אמנם, כשעוד לא היה שר החוץ – ושעם מינויו לשר החוץ הפך ליועץ שלו, מסר לו חומר חקירה סודי. ליברמן, לטענתו, לא לקח את המעטפה. למה לא לקח? כנראה משום שידע שזה פלילי מדי.
כלומר, ליברמן קיבל הצעת שוחד – מידע חסוי אודותיו – מפקיד בכיר, ולא רק שלא דיווח עליה, הוא גם טרח לקדם את מציע השוחד אחר כך (ועכשיו הוא דוחף אותו לתפקיד השגריר באחת המדינות הבאלטיות). נזכיר שוב: זו הגרסה של ליברמן. מהיכרותנו איתו, היא כנראה שקרית. מהיכרותנו עם התקשורת הישראלית, לא נופתע שהיא לא הדגישה את הנקודה הזו.
יצוין שאם ליברמן אכן התעסק עם החומר שהעביר לו בן אריה, זו לא תהיה הפעם הראשונה ששמו נקשר בתרגיל כזה. לפני כעשור פרצה הפרשה המסתורית של סטניסלב יזמסקי, איש יחב"ל שנמלט מהארץ עם חומר רגיש – בין השאר חומר על חקירתו של ליברמן, בכלל זה תמלילים של כמה משיחותיו. היועץ המשפטי העלוב אליוקים רובינשטיין השתמש בפרשה כדי להביא להדחתו של מפקד היחב"ל משה מזרחי, תוך שהוא נמנע באדיקות מלחקור את החשד שיזמסקי שימש כסוס טרויאני ביחב"ל. עד היום לא ממש ברור מה קרה שם. רובינשטיין, שהתמחה בהחלקת אנשי שררה מסכנות, כנראה לא רצה לדעת.
ומה עושה ראש הממשלה, כששר החוץ שלו דורש את הדחת המפכ"ל? שותק, כמו ששתק במשך כל השנה שבה עשה ליברמן כמיטב יכולתו להחריב את קשרי החוץ של ישראל. מה עושה השר לבטחון פנים, מפכ"ל בדימוס? שותק, אלא מה. ליברמן הוא הבוס הפוליטי שלו. מה עושה שר המשפטים, מינוי פוליטי של ליברמן? ניחשתם נכון.
העובדה שאדם כזה עדיין מכהן בתפקידו, ולא רק שאיננו שוקל התפטרות אלא שראש הממשלה לא מפטר אותו, מעידה יותר מכל על פשיטת הרגל של המערכת השלטונית בישראל. נתניהו מוכן להניח לליברמן להחריב את יחסי החוץ של ישראל ומוכן לאפשר לו לתקוף גם את מערכת אכיפת החוק, ובלבד שיוכל להמנע ממשבר קואליציוני ויוכל לגרור עוד כמה תפקידים. הוא לא לבד: גם אהוד ברק וציפי לבני שותקים. מברק אף אחד לא מצפה לדבר פרט לציניות מגחכת של מי שיודע שאין לו עתיד פוליטי, אבל לבני היתה אמורה להיות הגברת הנקיה של הפוליטיקה. כנראה שהיא יודעת שהיא עוד תגנוב עם ליברמן כמה סוסים, או על כל פנים שומרת לעצמה את האופציה הזו.
ככה זה נראה.
(יוסי גורביץ)
