מוכיחים את כל מה שנאמר עליהם: שבע הערות על פרשת "הר ברכה"
נו. אהוד ברק הפתיע אותי כשהודיע שהוא מבטל את ההסדר עם ישיבתו של אליעזר מלמד, "הר הברכה". לא האמנתי שלפחדן הסדרתי הזה יהיה את האומץ, שהנמושה תגדל עמוד שדרה. כל זה בערבון מוגבל, כמובן: הרי כפי שהכריז ברק בשעתו על "מהפכה חילונית" ביום שישי, שדעך אותה ל"מהפכה אזרחית" במוצ"ש והוריד אותה לחלוטין מסדר היום של הממשלה ביום ראשון, אין להתפלא אם ישנה מחר את דעתו. יש כבר מי שעומל על כך.
לעמוד על קנקנו של אליעזר מלמד יותר טוב משעשה תומר פרסיקו כבר לא אצליח, ובכל זאת צריך לומר כמה מילים על המהומה. ראשית, בניגוד ליבבות, הישיבה לא נסגרה ואף אחד לא סתם לאליעזר מלמד את הפה. סגרו לו את השיבר של ההכנסות, זה כן. מעתה יצטרך הזקן הממרא לקרוא לחיילים לסרב פקודה ולומר שהוא בעד החיילים שהניפו כרזות המרדה תוך שהוא נגד הנפת הכרזות על חשבונו, ולא על חשבון משרד הבטחון. זה כואב, אכן, אבל ארץ ישראל נקנית ביסורים. תחיה עם זה ותפסיק ליילל.
שנית, מניין תלמידיה של "הר הברכה" עומד על כשני תריסרים או מעט יותר. אפילו אם נאמר שכל אחד מהם חזק כשמשון, מלומד במלחמה כיהודה המכבי, חסר מעצורים כיוחנן מגוש חלב, פסיכי כמו בר כוזיבא, וכוחו רב לו בהרג חסרי ישע עד כדי שלמדרגת "מקדשי השם" של תתנ"ו טיפס, עדיין סביר שצה"ל יחזיק מעמד בלעדיהם. אגב, למה "בלעדיהם"? מה קרה, כבר אין חוק גיוס חובה? אה, כן, שכחתי – הם הסדרניקים. החוק לא חל עליהם.
שלישית, מספיק כבר עם הקשקוש על "פגיעה בחופש האקדמי" של מלמד. ישיבה איננה אוניברסיטה ולרבנים אין חופש אקדמי. שלוש שאלות: מה המאמר האחרון שפרסם מלמד, שזכה ל-peer review? על פי אילו קריטריונים אקדמיים ממנה מלמד את רבני הישיבה שלו? ושלישית ואחרונה, כמה "חופש אקדמי" יעניק מלמד לאחד הרבנים האלה, אילו יחליט הלז בוקר אחד שבעצם, הצדוקים צדקו ושכל דברי הרבנים מהם והלאה טעות? אמנם, המוטו הלאומי של חובשי הכיפות הסרוגות הוא מזמן "עושי מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס", אבל זו כבר הגזמה אפילו בסטנדרטים (הכפולים) שלהם.
רביעית, קודם להכרזת ברק אתמול, הודיעו "מקורביו" של מלמד ש"ברק שכח שהרבנים לא עובדים אצלו". בהתחשב בכך שברק משלם את משכורותיהם, ושניהול ישיבת הסדר הוא עסק מכניס למדי, מישהו היה צריך להגיד להם שהם טועים.
חמישית, תוך פחות מ-12 שעות מרגע ההכרזה של ברק על כך שישיבת "הר ברכה" הופכת לישיבה גבוהה מן המניין, כבר נאספו 60 חתימות של בוגרי הסדר שמחו על כך והודיעו על סרבנות עתידית. עד הערב, הבנתי, כבר עלה מספר החותמים ל-100. מצד אחד, זה די מעט בהתחשב במספרם הכולל של בוגרי ההסדר, אבל מצד שני תחשבו מה היה קורה אם החבר'ה האלה היו מקובצים על מדים ונשק, ותבינו את כל הפוטנציאל הממולכד של פלוגות פוליטיות. בשנים האחרונות דרשו בחורי הישיבות מצה"ל פעם אחר פעם להתיישר אליהם, ובעיקר דרשו את הדרתן של נשים, במיוחד מתפקידי פיקוד. נהגו לומר לנו ש"הכיפות הסרוגות" הן "הגשר בין החילונים והדתיים". בהתחשב בכך שמדובר בקבוצה שמתעקשת להפוך את צה"ל למיני-טאליבאן, אולי עדיף לפוצץ את הגשר.
שישית, המתנחלים כבר הפסיקו להעמיד פנים שהם לא סוסים טרויאניים. לא מדובר רק ב"או שתתנו לנו כל מה שאנחנו רוצים או ששוברים את הכלים ולא משחקים" של בחורי הסדר: כרוזים שמופצים לאחרונה בהתנחלויות מאשימים את הפקחים בגדה שבניגוד לימים עברו, בהם הפקחים המתנחלים פועלים לפגיעה בפלסטינים ולגזילת אדמות, הרי שכעת הם התדרדרו לשת"פ עם ממשלת ישראל, רחמנא ליצלן, ושוב אינם עושים את תפקידם כיאות. כמקובל בעדות הדובון והעוזי, כותבי הכרוזים לא הסתפקו ביללות – אם כי זה בלי שום ספק הפורטה של המגזר, שסובל מהשילוב המוכר של תחושת גדלות מעורבת בתחושת נחיתות מוצדקת – אלא עברו לקללות ("קאפו") ולאיומים מרומזים ומרומזים פחות. ביום שישי ניסו מתנחלים להצית מסגד, גירסה חיוורת של פיצוץ מסגדי הר הבית (זוכרים? לא?), שגם היא היתה אמורה להצית מלחמת דת. כשזמביש והחבר'ה (קראו לו פרידמן אז, הוא שינה שם, מעניין למה) הלכו לפוצץ את המסגדים, ובדרך מלכדו אוטובוסים של פלסטינים, גוש אמונים התנער. אמנם, הוא התנער למחצה, התנער בליווי הקריצה המוכרת, התנער בתוספת הטענה שהאשמה היא של הממשלה, שגרמה לאנשים טובים ומוכי יהוה כאלה לנקוט בשיטות אלימות שרצוי לעיתים לגנות, אבל התנער. הפעם כבר לא ממש טורחים, אלא עוברים ישירות לתיאוריית קונספירציה – כזו, למשל, שקידם הרב הראשי (ההוא מהמתנות והמעשים המגונים, לא ההוא מהחטיפה והתקיפה).
שביעית ואירונית, ראוי לציין שחובשי הכיפות רכבו היטב על הגל המיליטריסטי של השנתיים האחרונות, והיו הראשונים לגנות "משתמטים", תוך שהם מנפנפים בגאווה בשירותם הצבאי המהולל. אלא שמסתבר שלנמר הרעב הזה, הכמעט חצי שירות שלהם נראה דומה באופן חשוד לאפס שירות של החרדים. ומסתבר שהיללות שלהם על כך שהשירות שלהם "איכותי" יותר ולכן הכמעט-חצי שלהם חשוב כפליים מזה של החילוני הממוצע, לא עושות רושם טוב במיוחד על המיליטריסטים מן השורה. הנמר הזה, אחרי הכל, הוא הכוח שעומד מאחורי ברק – השנאה לכל מי שלא הכפיף עצמו לעבדות המדינה, ביחידה קרבית, במשך שלוש שנים. ועל זה כבר נאמר, כורה בור, בו יפול.
(יוסי גורביץ)
רק גמרת לכתוב וכבר יצא מלמד בהגדרה מדויקת של מהי עלילת דם: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1135000.html
עלילת דם היא משהו שלא מוצא חן בעיניו.
כל כך הרבה פוסטים גלומים בקישור הזה. מילא מלמד ויללות "עלילת הדם" שלו. אני חושב שמי שלוקח את פרס הצבוע ע"ש אלכסנדר ינאי הוא נתניהו. "עמדתו הנחרצת של ראש הממשלה נגד תופעת הסרבנות ידועה לכל. ראש הממשלה לא התערב בנושא ישיבת הר ברכה והוא מגבה את החלטת שר הביטחון. עם זאת, ראש הממשלה מקווה כי העניין ייפתר בסופו של דבר בהבנה".
אין מילים.
דווקא מלים הם כל מה שיש: אדם שלא מסכים עם הלוקים ביהודיטיס מכונה "מעליל עלילת דם" עד 1980 בערך, "אנטישמי" 1980-2008 בערך, ואחרי 2008 הוא נקרא "מכחיש שואה".
צריך להדפיס ולשלוח את זה לכל בית חילוני בישראל, שיבינו את גודל הסכנה הנשקפת להם אם ימשיכו להיות אפולוגטים כלפי המתנחלים.
ראשית חן חן.
ושנית, אני גם נדהם מזעקות השבר שאנחנו שומעים הקוראות אל הדגל את הדמוקרטיה וזכויות האדם. הרגע ראיתי בחדשות שמלמד אמר שהחלטתו של ברק "מפוררת את הדמוקרטיה". מה אפשר לומר על משפט כזה שיוצא מפיו של מלמד? האם הוא עצמו לא חושב שהדמוקרטיה היא שיטת ממשל זר, "אוהלי יפת"? האם הוא לא בעצמו מייחל למלוכה?
זה מזכיר לי את הקטע הזה ב"ביג לובווסקי" שקבוצת ניהיליסטים בוכה על שמשהו שהוא עושה להם "לא פייר", והוא צועק עליהם: "לא פייר? אתם ניהיליסטים!"
אם כי, כמובן, ההקבלה לא טובה, כי ברק (לשם שינוי) מחזק את הדמוקרטיה כמובן, ולא מפורר אותה.
פרס הפרווה מוקדש למרצ:
ח"כ ניצן הורוביץ אמר הערב כי "כאשר חייל צה"ל מעדיף את דברי הרב על פני דברי המפקד, זה איום בלתי נסבל על יסודות המדינה. יש לפעול בתקיפות נגד כל רב המטיף נגד שלטון החוק".
לא חלילה, נניח לפרק את ישיבות ההסדר. מה אכפת להם להיות טיפה תוקפניים פעם בחיים?
פרוה מלאכותית, אם ככה.
דווקא נאום לעניין, לפי דעתי. הורוביץ הוא חבר הכנסת היחיד שאני מסוגל להזדהות איתו ושאני מרגיש שממש מדבר בשמי.
"לכן, צריך לקבוע כללים קבועים להתנהלות מול ישיבות ההסדר ולהפסיק את ההסדר בישיבות שיתמכו בסרבנות ובאי ציות לפקודות בעת השירות הצבאי. הצבא הוא לא תכנית כבקשתך והחוק הוא לא משחק. מי שמעדיף את דבר הרב על פני דבר המפקד חותר תחת אושיות קיומה של ישראל."
http://www.facebook.com/notes/nitzan-horowitz/k-hwrwby-bht-y-mwn-l-rq-hmtrs-bstym-wl-hsrbnwt/215985381464
אז מבחינתו שיטת ההסדר והמיליציות הפרטיות של הדתיים זה סבבה כל עוד הרבנים שלהם לא מדברים.
כן. מרץ וניצן במיוחד הם תומכים גדולים של הישיבות.
לא תומכים גדולים, תומכים קטנים.
ניצן:
"להפסיק את ההסדר בישיבות שיתמכו בסרבנות ובאי ציות לפקודות"
או בניסוח אחר "יש להמשיך את ההסדר עם הישיבות בתנאי שהרב ישמור על פיו"
אם הוא מתנגד שיתנגד.
הטענה שרשמת היא לא ניסוח אחר של הטענה של ניצן. היא לא נובעת ממנה לוגית ולא גוררת אותה לוגית.
סתם חשבתי שראוי לציין את זה.
היי! מוכי יהוה זה שלי! 🙂 (השימוש בו כמובן חופשי ואני מוחנף שהנחלתי המונח, אני פשוט מציין עובדה)
תומר – לא הדוּד צועק על הניהיליסטים, אלא וולטר. 🙂
לעצם העניין – בומבה של פוסט. אין לי השגות על הכתוב למעט אחת – במה גדולה כל-כך צביעותו של ינאי? אכזריות, פזיזות, רצח אחים ככל הנראה – אבל למה צביעות? את המרד הגדול ביותר שלו הוא קיבל בפנים אחרי שסירב להפגין צניעות ולנסוך על הקורבן בניגוד לאמונתו.
הכוונה כמובן לאמרתו הידועה – והאפוקריפית – של ינאי, על ערש דווי, "אל תתייראי לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים, אלא מן הצבועים, העושים מעשי זמרי ודורשים שכר כפנחס".
האם תוכל לפרט יותר על תקצוב ישיבות ההסדר ע"י משרד הבטחון (או הממשלה בכלל)? גיבוי ע"י עובדות יתקבל בברכה.
לא יודע מה גדול התקציב, אבל ברק עיכב לאחרונה – לטענת הישיבות – העברת 22 מיליוני ש"ח.
http://www.koogle.co.il/news/NewsItem.aspx?nid=15794
ב-2006, עיכב פרץ העברת 34 מיליונים:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/156831
אמנם משרד החינוך ולא הביטחון, אבל חפש את סעיף 203815 בספר התקציב. http://religinfoserv.gov.il/magic94scripts/mgrqispi94.dll?APPNAME=budget&PRGNAME=takzivreq
אהההה, אוקיי. 🙂 אגב, התכוונתי ל"לא הפגין צביעות", לא צניעות.
אינני מבין מדוע אתה מתעקש פעם אחר פעם להכליל את כלל הדתיים-לאומיים כמושא להיטפלויות שלך. אמרת בעצמך שתלמידי הישיבה מעטים ובוגריה (ביחס לכלל אוכלוסיית חובשי הכיפות) זעומה.
ביטויי ההכללה שלך ("חובשי כיפות", "דתיים לאומיים" ואפילו "מתנחלים" שאינני שייך אליהם אך אני בטוח שרבים מהם סולדים ממרבית הדברים שהשלכת עליהם) מכלילים מגזר שלם שלא כולו, ולדעתי גם לא רובו ופחות מזה, הולך אחרי המנהיגים אותם אתה מזכיר.
אני אינני בוגר "הסדר", אלא בוגר מכינה קדם צבאית ולפיכך שירתתי שלוש שנים שלמות (ושנה קבע) ויש עוד רבים כמותי. מדוע אתה משייך אותנו לאלו ששירתו ב"הסדר"*?
הדתיים לאומיים הינם מגזר גדול ומשמעותי בישראל של היום. לא כולנו כורתי עצי זית, טייטלים קטנים ופנאטים דתיים שרק רוצים מדינת הלכה כאן ועכשיו. אני קורא לאחרונה את הבלוג שלך יותר ויותר ואני אוהב לשמוע מגוון רחב של דעות, גם כאלו שאינני מסכים איתן, אך נמאס עלי לקרוא אותך חוזר וכותב כמו מנטרה הכללות המאגדות אותי (ורבים כמותי) עם כאלה שהמעשים שלהם והדעות שלהם מגונים בעיני.
(* אגב הסדר, יש להזכיר שהם אמנם עושים "חצי שירות" אך עיקר תרומתם היא במילואים)
אתה מדגים את הבעייתיות המרכזית בציבור הכיפה הסרוגה: גם אלה ממנו שלא מתים על המלמדים והדב ליאורים, יצייתו להם בשתיקה או יזוזו הצידה כשהם יתנו את ההוראות שיחריבו את הדמוקרטיה הישראלית. כמו שכבר כתבתי כמה וכמה פעמים, הקאדר המהפכני האמוני מונה לכל היותר כמה אלפים – אבל הוא יכול לסמוך על תמיכתם שבשתיקה של כמה מאות אלפים, במיוחד בגלל חוסר היכולת שלהם להעמיד להם אופוזיציה מחשבתית.
אז כן, אם אלה המנהיגים שלכם, ואם אתם שבויים בידיהם ולא מסוגלים לעשות שום דבר כשהם לוקחים אתכם לתהום, אל תבוא אלי בתלונות על הכללות.
איציק, איך בדיוק הוא הכליל אותך? אם אתה לא בוגר הסדר, אז לא חל עליך שום דבר שנאמר על בוגרי הסדר. אם אתה לא דתי, כנ"ל. על מה אתה מדבר?
ולגבי המילואים – גם עם המילואים הם משרתים פחות ממך, ובמחיר זה תופסים עליך תחת ומציגים עצמם כמי ששירותם חשוב משלך.
ואם הם לא הולכים אחרי הרבנים, למה אנחנו לא שומעים מזה? למה עוד לא ראיתי הפגנה אחת, מכתב אחד של בחורי ישיבות הסדר שאומר "אנחנו מתנערים ממעשי הסרבנות של חברינו ללימודים או לדרך"? ראיתי פה ושם כמה רבנים כותבים את זה, אבל מכתב כמו זה שבו מאיימים הסדרניקים למנוע את יכולותיהם המופלאות מהצבא, רק לכיוון השני – זה עדיין לא ראיתי.
אני דתי לאומי, לא הסדרניק.
הכללות לדוגמא:
"המוטו הלאומי של חובשי הכיפות הסרוגות.."
"..שחובשי הכיפות רכבו היטב על הגל המיליטריסטי.. אלא שמסתבר שלנמר הרעב הזה, הכמעט חצי שירות שלהם נראה דומה באופן חשוד לאפס שירות של החרדים.."
ובאמת שלא חסר דוגמאות מפוסטים קודמים.
לגבי מילואים, הם לא משרתים פחות מאף אחד אחר (מה גם שבתקופת הלימודים שלאחר הצבא קוראים להם יותר באופן משמעותי). אגב, לכשעצמי אני לא מסכים במאת האחוזים עם צורת ה"הסדר" ולעניות דעתי צריך להעלות את תקופת השירות הצבאי לשנתיים, כמו גרעיני הנח"ל, אך אני עדיין חושב שיש להם תרומה ניכרת הרבה יותר על החברה והצבא מאשר לחרדים שאינם כלל בצבא ואף אינם בשוק העבודה.
לגבי הדעות שלא נשמעות מכיוון הדתיים: הן לא נשמעות כי זה אבסורד שבכלל נצטרך לכתוב מכתב כזה. הרבנים שמצטטים השכם וערב בתקשורת הן רבני שוליים סהרוריים או דמויות שנויות במחלוקת. גם כאשר מצטטים מישהו "משלנו" שיש לנו הסכמה כזו או אחרת הציטוט לרוב יוצא מהקשרו – כמו במקרה של שר המשפטים עם פליטת הפה המגוחכת שהייתה לו – למרות שהיא נשמעה לא טוב מובן לנו מאליו שמדובר ברצון לשים דגש על המשפט העברי (בניגוד למשפט העותמאני או חוקי המנדט) יחד עם איזו תקווה משיחית לשלטון מתוקן הלכתית, תקווה שאין מאחוריה כוונה לעשיה פיזית בדיוק כמו שאין לו שום כוונה לאסוף עצים בשביל הפיגומים של בית המקדש שיקום.
אני לא רואה סיבה מדוע אני צריך להתנצל בשביל אותו מתנחל שהצית מסגד – אם ימצאו את הפושע אני אתמוך בכל ליבי שיכבידו עליו את העונש, יחד עם עוקרי עצים ומשחיתי רכוש אחרים מסוגו.
להגיד שהחוק ההלכתי צריך להיות "מחייב" ממש לא נקרא "לשים דגש על המשפט העברי", זה דברים שונים לגמרי.
ולכן השוותי בין הרצון שהמשפט העברי יהיה מחייב הוא כמו הרצון שיקום בית המקדש.
הוא השתמש גם במילים "במהרה בימינו אמן" שתמיד מוסיפים לדברים כמו "ביאת משיח צדקנו" או "יבנה המקדש".
וגם אני מודה שזו הייתה אמירה אומללה למדי, תקשורתית.
אז זהו שגם העניין של בניית בית מקדש חורג מתחום הדיבורים.
ראה כאן את המנורה עשויית הזהב:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3819353,00.html
העובדה היא שהנדל"ן שבד"כ מוזכר בהקשר של בניית בתי מקדש תפוס במקצת. ושיש אנשים רבים (מהסוג הסהרורי) שמחזיקים ביותר מדי כוח אש המשלובת עם נטייה חזקה לפנות את הנדל"ן הזה.
האופק שהם מדברים על בניית בית מקדש נשמע הרבה יותר כמו תוכנית חומש מאשר "יום אחד, ובינתיים נחיה כמו בני אדם".
"לגבי הדעות שלא נשמעות מכיוון הדתיים: הן לא נשמעות כי זה אבסורד שבכלל נצטרך לכתוב מכתב כזה."
אהא. יעני כמה שלא יהיה בלגאן, אתה פשוט תדבוק בעמדתך שאתה לא צריך להבהיר כלום.
"הרבנים שמצטטים השכם וערב בתקשורת הן רבני שוליים סהרוריים או דמויות שנויות במחלוקת."
שוב אני חייב לומר: אהא. מלמד, לבנון, ליאור, גינצבורג… כל אלה שוליים סהרוריים, אה? וגם שמואל אליהו, ואבא שלו… כולם שוליים.
וצר לי, אבל גם מה שאמרת על נאמן הוא כסתוח. האיש אמר במפורש: צריך שדין התורה יהיה החוק התקף במדינה, ובתי הדין לממונות הם צעד ראשון במתכונת "צעד אחר צעד" לכיוון זה.
אם לקחת את דבריך כפשוטם, אתה כנראה אדם טוב ביסודו של דבר, שלא מוכן להביט אל תהומות הגזענות המהוות את הבסיס לרוב הדברים שעליהם חינכו אותך, ולכן נרתע מהקיצונות המעשית של חבריך למגזר בעודך מתנגד לגינוי מה שעומד בבסיס המעשים. אני לא מאשים אותך על זה – זה מאד מאד קשה. גם לי היה קשה ולקח לי שנים. גם אני חשבתי שזה משוגע פה ומשוגע שם, אבל לא. התפישה הממארת שלפיה יהודי נעלה מעצם הווייתו, שהאינטרס הלאומי של "היהודים" חשוב מהצרכים הבסיסיים של הפרט שאינו יהודי, ושההיסטוריה של העם היהודי מבוססת על חוקיות שונה מזו של שאר בני אנוש ועמיהם – זו הבעיה היסודית.
כבר לילה ואין בידי לכתוב לך תשובה מפורטת אך בקצרה –
1. אני מאמין כי היהדות אינה נעלה מעל אומות אחרות אלא נבחרה לייעוד מסוים ולכן מוטל עליה להיות מעבר לאומות האחרות.
2. אינטרסים של רבים פוגעים באינטרסים של מעטים במקומות רבים, וכל מקרה שכזה צריך להיבחן לגופו.
3. כן, כאדם מאמין (וגם כאדם רציונאלי) אני רואה במהלכים ההיסטוריים חוקיות שונה אצל העם היהודי. (ואני מבין גם שבזה ניתן להתווכח עד מאוד)
4. נכון, הרבנים האלה אינם שוליים אך הם אינם מנהיגים מוחלטים של הציבור הדתי לאומי. לראייה- כמות מסרבי הפקודות לעומת התמיכה בסירוב אצל הרבנים שהזכרת בפינוי יהודים מבתיהם.
יש גם רבנים אחרים.
5. לא חונכתי על שום דבר שבבסיסו גזענות. כמו שכתבתי בסעיף 1. היהודי איננו נעלה מעל בן אומה אחרת אלא מחויב לייעוד ולכן הביטוי "העם הנבחר". את כל ציטוטי התנ"ך שבטח אתה חש צורך להזכיר צריך לשים בקונוטציה הנכונה ובהקשר הזמן הנכון, ויש לזכור שהיהדות היא דבר חי ומתפתח ולא ניתן להסתכל על חוקים של חברה חקלאית מלפני 2500 שנה במשקפיים שלנו כיום.
לילה טוב.
שמע, אני מכבד את צורת הדיון שלך, ולכן אל תיעלב מההתעקשות שלי על המהות:
1-2-3. "לא נעלה, כן נבחר" זה פלפול סרק. אם ליהודי יש ייעוד חשוב שאין לגוי, היהודי בהכרח נעלה, מלשון חשוב יותר. רוב האנשים נרתעים מללכת את מלוא הדרך של ההגיון הזה. רבנים כמו ליאור, מלמד וכו' – לא.
אני אתן לך משל: גם השוטר לא חושב שהוא נעלה מעצם היוולדו, אבל יש לו ייעוד, ולכן הוא יכול לשים סירנה ולנסוע 150 נגד כיוון התנועה אם הוא מחליט שזה מה שצריך כדי להגשים את הייעוד, ואילו לך אסור בשום מקרה לעשות את זה, ולכן גם אם הוא דרס אותך תוך כדי הפעולה הנ"ל בהרבה מקרים הוא לא ייענש, כי המשימה שלו חשובה מספיק כדי לתת לו חסינות.
ההבדל בין היהודי לשוטר הוא שרוב מכריע של זולתו של השוטר מקבלים את זה שיש לו ייעוד שמצדיק חריגה מהכללים שחלים על שאר בני אנוש. לעומת זאת, תחושת הייעוד היהודית גורמת לתופעות כמו זו שבמסגרתה משתקים לחלוטין, למשך שנים, את הרחוב הראשי של עיר בת 80 אלף איש, כדי שפחות מאלף "נבחרים" יוכלו להגשים את הייעוד הנורא חשוב שלהם של לגור דווקא שם, תוך שהם ממררים לשמונים האלפים את החיים בכל הזדמנות. פה זה יותר גרוע ממה שאמרתי קודם – הרבים נפגעים בשם המעטים. ואם אתה אומר שאתה לא תומך בזה ורבים כמוך לא – איפה אתם? למה לא שומעים? למה לא רואים אתכם אף פעם ברחוב השוהאדה אומרים לברוך מרזל ולאיתמר בן גביר ולשאר החלאות "סליחה, אבל זו לא יהדות"?
עכשיו, אם אתה מקבל את תורת הייחוד של העם היהודי, אתה עלול למצוא צידוק לדברים האלה. אם אתה רואה בני אדם כשווים, אז זה הרבה יותר קשה.
אם אתה מאמין שההיסטוריה של העם היהודי שונה בחוקיות שלה מההיסטוריה של שאר העולם, אתה עלול להתעקש להתנהג בצורה אובדנית בעליל (וחמור מזה בהרבה, לקחת גם אותי לתהום יחד אתך) מתוך האמונה שלך זה לא יקרה, למרות שאם היית צריך לנתח מצב דומה בכיכוב העם הזימבאבווי או ההוטנטוטי היה ברור לך שכן יקרה, כי לך הרי יש ייעוד וחוקי ההיסטוריה פועלים עליך באופן שונה. לא אובדנית ברמה האישית, כמובן, למרות שגם זה קורה (שיעול, ארור הגבר, שיעול), אלא הלאומית. יש לזה כל-כך הרבה דוגמאות מתולדות עם ישראל שזה אפילו לא מצחיק. המרד הגדול הוא רק הבולטת שבהן.
4. מי הרבנים האחרים ומה השפעתם? כשיואל בן נון, סתם לדוגמא, מעז לפתוח פה על הקטנה שבהפרזות, מנדים אותו ומאיימים עליו באלימות. מי בקהילה שלכם מקהה במלמד, בלבנון, בליאור, בגינצבורג ובאחרים בצורה שאפילו מתקרבת לזה? מי גורם להם חוסר נוחות ברמה האישית? מי מכריז שאסור לקבל אותם למניין או להקדים להם שלום ברחוב? אף אחד, כי אף אחד לא מעז, וכי לשים סייגים לזכויות המוחלטות של היהודים נתפש כחמור פי אלף מאשר להתיר רצח תינוקות מחשש שיגדלו להזיק (הגיון מאפיוזי מובהק, אגב. ראה התיאור (הפיקטיבי, אבל מבוסס המציאות) ב"הסנדק" מאת מריו פוצו על איך כמעט נרצח ויטו קורליאונה בגיל 12 מחשש שיגדל לנקום את מות אביו.
5. שמע, אני לא מכיר אותך ואני, בניגוד ליוסי, לא חושב שלגמרי מן הנמנע ללמד יהדות נטולת גזענות. זה דורש ניפוי רציני, אבל זה אפשרי. עובדה שהרב אריק אשרמן קיים. בכתבי היהדות נמצאים כמה מהרעיונות המתקדמים והנאורים ביותר יחסית לזמנם וגם בכלל (וביום ההוא… ברוך עמי אשור, ברוך עמי מצרים". אבל בישיבות האורתודוכסיות ממש לא את זה מדגישים.
אז בוא תגיד לי, לא חונכת על "טוב שבגויים הרוג"? על "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם"? על "מורידין אותו ולא מעלין"? על "ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך"? על "אינו מעלה אותו אפילו ייתן לו שכר"? על "אם לא היכא דאיכא משום איבה"? על "אין מוסרין תינוק ישראל לעובד כוכבים ללמדו ספר וללמדו אומנות" (שזה כולל גם את הנוצרים, אם כי לטענת הרמב"ם לא המוסלמים)? את כל שאר י"ח דבר שתכליתם הברורה היא להפוך את הגוי למוקצה מחמת המיאוס שאי אפשר לבוא איתו בשום מגע אנושי (לא כי אני גזען, חלילה, פשוט יש לי ייעוד נורא חשוב שאסור שיזדהם…)? האם חונכת שאלה דברים מגונים שמוטב לולא היו נכללים? או שאלה דברים של אמת עמוקה מאד שפשוט כרגע זה לא הזמן ליישם אותם, אבל הזמן עוד יגיע?
ולסיום, הציטוטים המרשיעים שאני נוהג להשתמש בהם באים ברובם מהמשנה, התלמוד וה"שולחן ערוך", יותר מאשר התורה (או "התנ"ך", כדבריך). שולחן ערוך זה לפני פחות מחמש מאות שנה, וזה עדיין הקובץ ההלכתי התקף ביהדות האורתודוכסית.
שתי הערות:
1: פלפול סרק זה בטח לא. ליהדות יש ערימה ענקית של "טקסט מקודש". הפלפול התמוה הזה הוא אחד הכלים שמאפשרים ליהדות (הרבה פחות בזמן האחרון) להתקדם עם העולם, או לא הרבה מאחוריו. בקריאה דתית של טקסט משנה הרבה פחות מה אתה קורא ויותר איך אתה בוחר להבין את מה שכתוב. יש טקסטים שקריאה ישירה שלהם היא פשוט לא נכונה ולא מוסרית. אז זה טריק זול? כן. אב אם אתה ואני וכולם מוכנים לקבל את הטריק הזה – הוא הופך את האמירה הבעייתית לחסרת שיניים במקרה הרע ולמועילה במקרה הטוב.
אם אתה נבחרת כדי להיות "אור לגויים", זה די שונה מאשר אם נבחרת להיות שוטר. הראשון מטיל עליך אחריות מוסרית (להראות את הדרך הנכונה באמצעות דוגמה), השני מטיל עליך אחריות מעשית. כך שההשוואה שלך לא לגמרי במקומה.
5: כן. לומדים את האמירות האלה. לדעתי יש בזה יתרון מסויים:
א. האמירות הללו היו בעייתיות המון שנים קודם. אם אתה קורא את התוספות ליד "טוב בגויים הרוג" (בגרסאות שלא עברו צנזורה) אתה רואה שהוא מסתייג ואומר שזה נכון לשעת מלחמה בלבד. הוראות לשעת חירום הן חריגה מן המוסר, לא מצב אידיאלי.
ב. אם אתה לומד את הכוזרי ברצינות אתה לא רק סופג את הטענה שלו שהיהודים טובים יותר, אתה מתמודד עם הטענה הזו.
ג. כשאתה קורא מספיק גמרא אתה מסתגל לטון הדיבור – צורת הגינוי בגמרא מאוד נחרצת – "כשר שבטבחים שותפו של עמלק". כשאתה רואה מספיק התייחסויות כאלה לדברים לגיטימיים (כל קהילה צריכה שיהיה בקרבה שוחט, ואוי ואבוי אם הוא יהיה גוי) – אתה לומד מה היא הפרופורציה הנכונה לקרוא את האמירות האלה. זה דומה במידה מסויימת לסגנון הפילוסופי המעיק של "אני יודע הכי טוב וכל מי שטוען אחרת טיפש" – סגנון הדיבור אולי נראה כמו תוכן, אבל הוא לא.
בנוסף, הצורה בה אני נתקלתי בטקסטים כאלה בבית הספר (ואני בהחלט מקווה שכך זה עדיין גם היום ברוב המקומות) היא שאלו דברים שהיו יפים ונכונים לשעתם, היום אין זה כך, וכיוון שאנחנו שואפים למצב של זאב עם כבש ונמר עם גדי – זה צעד בכיוון הנכון.
אכן, גדלתי וחונכתי על אמרות כאלה ואחרות אך תמיד כשהן מלוות בהסברים על ההקשר שלהן ומטרתן.
עמית, אני לא מסכים שמדובר ב"טריק זול". צורת דיבור, תקינות פוליטית ומציאות קיימת משתנה עם הזמן ולכן יש צורך להסביר לפלפל ולהתאים את הדברים למציאות בת זמננו; בדיוק כמו שהמשפט האזרחי השתנה במהלך השנים.
א. עמית כתב יפה ולכן אחכה לתגובתך לו.
ב. דוגמא רבנית: רבני צהר למשל.
ג. חוקת ארצות הברית נכתבה לאחר השולחן ערוך ותמכה בעבדות. למה לא תצטט לי משם?
ד. הדוגמא שנתת לחברון היא באמת מקרה כואב. מצד אחד מתחמץ לי הלב מהמחשבה שמקום זה לא יהיה שלנו ומהצד השני ההתנהגות של התושבים שם לא לרוחי ולפעמים גם פוגעת בי מאוד. חייו של אדם מאמין מלאים סתירות וקושיות. באמת קשה לי לומר לך תעיף את היהודים משם לכל הרוחות וקשה לי לומר לך שהמצב הנוכחי הוא מצב רצוי.
איציק לגבי האבסורד:
אני די מסכים איתך, שואלים אותי הרבה פעמים למה שמאלנים מפגינים נגד הממשלה/היהודים/המתנחלים אבל לא נגד הערבים ואני עונה את אותה תשובה.
אני לא צריך לגנות פיגועים נגד יהודים כי אני יהודי וברור שהמחבל לא ישאל אותי למי אני מצביע לפני שילחץ על הכפתור של הפצצה. לעומת זאת אני כן צריך להפגין כשהימין עושה משהו שאיננו לרוחי ובפועל כביכול בשמי. עלי להבהיר שמעשה כזה או אחר איננו בשמי ושלא יגידו שהם פועלים בשבילי. האם אתה מבין שכל מה שעושה מישהו חובש כיפה משליך גם עליך? למה אתה נותן לאנשים האלו לגרור אותך למקומות שאתה לא שייך אליהם?
"לא חונכתי על שום דבר שבבסיסו גזענות. כמו שכתבתי בסעיף 1. היהודי איננו נעלה מעל בן אומה אחרת אלא מחויב לייעוד ולכן הביטוי "העם הנבחר". את כל ציטוטי התנ"ך שבטח אתה חש צורך להזכיר צריך לשים בקונוטציה הנכונה ובהקשר הזמן הנכון", איציק, מה יש לך לומר על ההיתר לערוך ניסויים בגויים,"להתחכם ברפואות יכול להיות מותר, ובכל מקום שלא היה בקי ברפואות עשה לעכו"ם ולא לישראל"(בית יוסף, יורה דעה, קנ"ח), בטח הדברים הוצאו מהקשרם. ומה תאמר על הכבוד העצום שרוכשים היהודים לגופות של גויים, "הלכך בשר מת גוי כבשר חמור לענין הנאה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם, הא למדת דמותר להתרפאות במומיא אפי' דרך אכילה אפי' בחולי שאין בו סכנה ומותר לישא וליתן בו לעשות בו סחורה ומותר ליהנות מקברי הגויים ובתכריכיו" (שו"ת גינת ורדים, חלק יו"ד, כלל א, סימן ה ), אה, שכחתי הוצאתי את הדברים מהקשרם. בוא נחשוב רגע, אילו היהדות לא הייתה כוללת איזושהי הבחנה מהותית או פורמלית בנוגע לגוי, הייתי מוצא שלל של ציטוטים מכעורים שהוצאו מהקשרם? כנראה שלא.
"ויש לזכור שהיהדות היא דבר חי ומתפתח ולא ניתן להסתכל על חוקים של חברה חקלאית מלפני 2500 שנה במשקפיים שלנו כיום", איציק, אלא אם כן אתה משתייך לזרם רפורמי\קונסרבטיבי או שפתחת זרם חדש, שאינו רואה בתלמוד הבבלי מסמך אלוהי שווה ערך לתנ"ך, ראיית דברי התלמוד, כנאמרו בזמן מסוים ובתקופה מסוימת על ידי בני אדם מסוימים(דהיינו, לא בדרגת נביאים ומוציאי שכינה מפיהם), אינה נחלת הציבור הדתי-לאומי בכלל, האחרונים תופסים את הגמרא, בדיוק כפי שחרדים תופסים אותה. מכל מקום, תסביר לי מדוע אתה מתעקש לשמור על שיוך הערטילאי לחברה דתית-לאומית? מה בעקרונותיה כל כך יקר ללבך?
רק הערה בקשר לסיפא של דבריך:
הטענה שלך, אם אנסח אותה בקצרה, היא "אני צודק, ולכן אתה טועה". אתה מניח שמה שאתה אומר על החברה הדתית ויחסה לגמרא נכון ומבטל בכך את כל הטענות של איציק. זאת בעוד כל ילד חובש כיפה בכיתה ו' יכול לדקלם לך את ההירארכיה תורה-משנה-גמרא-ראשונים-אחרונים.
אם אני זוכר נכון, אסור – בהגדרה – לפסוק הלכה לפי הגמרא. בדיוק כי היא לא לחלוטין רלוונטית.
"אם אני זוכר נכון, אסור – בהגדרה – לפסוק הלכה לפי הגמרא. בדיוק כי היא לא לחלוטין רלוונטית", מי שנקרא מבלה עולם הוא הפסוק מתוך המשנה, לעומת זאת, כיום כל פוסק מוגבל על ידי התשתית ההלכתית של הגמרא.
וזאת בדיוק הבעיה. לכולנו יש "מצד אחד-מצד שני", אבל לא כולנו חושבים שאנחנו יכולים לשבת על הגדר ולהתייסר לנצח. מתי שהוא צריך גם פאקינג לנקוט עמדה.
זכור לי כי רק לאחרונה הגנת כאן על זכותם של שמאלנים לסרב ולא להכפיף את עצמם לעבדות המדינה, כפי שאתה קורא לזה.
ובכן, לדעתי כורה בור וגו', יכול להיות מיוחס אליך באותו האופן בדיוק.
שיסרבו, אבל שלא יצפו גם לקבל מעמד של ישיבת הסדר – דהיינו תקציבים והקלות בשירות ממשרד הבטחון, ולא יצווחו שטויות כמו "גזירות הורדוס ואנטיוכוס" כשלוקחים להם אותם. נכון שבאמת הבנת את זה עוד לפני שעניתי?
ודאי שאני תומך בסרבנות – כל זמן שהיא אישית, מצפונית ונכונה לשאת במחיר. אני מתנגד, מצד שני, למרידה קולקטיבית, מונחית גורואים, של אנשים שרוצים להפיל את הדמוקרטיה.
בוא ספר לי איך מדינת ישראל מפגינה בימינו "אור לגויים" מוסרי? ***ובמיוחד הציבור הדתי***? במלחמתו לגרש עובדים זרים עם או בלי ילדיהם, כולל גירוש הורים שילדיהם מתגייסים לצה"ל? בעוינות לפליטים, בלי טיפה של "כי גר היית בארץ מצרים"?
א. הדיבור הזה על טקסט שאין לקרוא אותו כפשוטו הוא יפה, אבל כל הרבנים שהזכרתי כן קוראים רבים מהציטוטים שהזכרתי כפשוטם וכך מלמדים את בחוריהם. ואין איש קם ואומר "האנשים האלה מעוותים את ההלכה ויש להקיא את התפישות האלה מקרבנו". לא מהצד שלכם, בכל אופן.
ב. את הטענה עם הכוזרי לא הבנתי. מה זה מתמודד עם הטענה? מה זה עוזר לי שאתה "מתמודד עם הטענה" אם אתה יוצא מההתמודדות עדיין משוכנע שיש בך או בחייך משהו שיותר חשוב מחייו של הגוי? תתמודד חזק יותר, מה אגיד לך…
ג. לגבי טון הדיבור אני מקבל את דבריך חלקית, ושוב – עובדה שיש רבים הלומדים ומלמדים את הדברים כפשוטם. אפשר לקרוא טקסט בכל מיני דרכים וכבר ציינתי את הרב אשרמן. הדיון הוא על איך הרוב בוחר לקרוא את הדברים.
ד. מה זה "היום אין זה כך"? למה? האם משהו השתנה מהותית, או "משום איבה"? משום "יד ישראל עוד לא תקיפה מספיק"? מי הכריז רשמית שהדברים האלה בטלים מיסודם?
לגבי רבני צהר – זה מאד יפה. אבל כשמלמד והחברים שלו כותבים שמותר להרוג תינוקות מנימוקי מאפיוזי, איפה רבני צהר שיקומו ויצעקו שזו הזניית התורה והכתמתה בצמאון דמים? שיקרעו קריעה על הזניית התורה? המממם? הם מדברים נורא נחמד, אבל לא נלחמים על דמותה של היהדות שלהם, ולא מתנערים מהגזענות הבסיסית אלא רק מיישומה המיידי.
כנ"ל לגבי חברון. אז לבך מתחמץ. איפה הרבנים שלך שיקומו ויגידו לדב ליאור שהוא מכתים את היהדות כולה בהתנהגותו? שעם ההתנהגות הזו כל המצווה הגדולה שלו לא שווה שום דבר? שהוא מסכן יהודים בההתנהגותו?
יוסי טוען, ואני מסכים איתו, שהם לא עושים את זה מהסיבה הפשוטה שמבחינה הלכתית גרידא אין כל ספק שליאור וגינצבורג ושאר היודו-נאצים צודקים, ואין דרך להזים דבריהם, ונשאר רק הוויכוח על דרכי שלום, משום האיבה ועד כמה יד ישראל תקיפה.
איך אמר איינשטיין? כל מה שצריך כדי שהרוע ינצח הוא שאנשים טובים לא יעשו נגדו שום דבר. גונבים לכם את היהדות ואתם שותקים.
למעשה, דווקא בגלל שאתה נוטה להסכים אתי על חברון אתה מוכיח מה שאמרתי על הגזענות: יש כאן התנהגות שאתה מודה שהיא מחפירה, אבל אין קמים כנגדה, לא אתה ולא רבניך, כי האינטרס הקיבוצי הערטילאי של היהודים לשבת בחברון חשוב יותר מהאינטרס של שמונים אלף איש לחיות בשקט, באופן שאם היה מדובר בזימבאבווים ואוגנדים לא היית מעלה בדעתך לומר שיש התלבטות בכלל.
ובוא אני אספר לך משהו – גם לי מתחמץ קצת הלב שחברון לא תהיה במדינה ישראל. לא בגלל הדת, בגלל ההיסטוריה. אבל היסטוריה חשובה פחות מזכויות יסוד של בני אדם חיים. לפחות על פי התפישה ההומניסטית.
ולסיוםף לאיציק – איך בדיוק קשורה חוקת ארה"ב? האם טענתי שהיא מסמך מקודש שנכתב בהשראה "אלוהית"? לא. אתה כנראה מתבלבל ביני לבין איזה מורמוני, או ביני לבין השופט אנטונין סקאליה, המייצג את התפישה הדתית-סמכותנית של החוקה האמריקאית, וטוען בשיא הרצינות שזה לא משנה איך אנחנו רואים סוגיה, אלא עלינו לפסוק לפי מיטב הבנתנתו על איך האבות המייסדים היו פוסקים לו היינו מעירים אותו מתרדמתם. כן, זה מגוחך כמו שזה נשמע. חוקת ארה"ב היא מסמך אנושי, חי, הכולל בתוך עצם הווייתו מנגנון לתיקון, שינוי או ביטול מוחלט של כל אחד ואחד מסעיפיו. זה כבר קרה 27 פעמים בפחות מ-250 שנה. מאז הפרוזבול, מתי בפעם האחרונה שונה מהותית סעיף בתורה?
ולגבי עבדות – כפי שכתבתי במקום אחר, לא שמעתי שמישהו ביטל אותה הלכתית. בחוקת ארה"ב היא כבר בוטלה. אם יהיה פה מחר "דין תורה", בזכות איזה סעיף בדיוק יימנע קיומו של מוסד העבדות? אם לא עבדים עבריים, לכל הפחות שבויי מלחמה? בזכות התפישה הערטילאית ש"זה כבר לא מתאים"? באמת? האם טענה כזו תעמוד לשנייה מול "החזרת עטרה ליושנה"? הרי אם יהיה דין תורה יראו בזה חבלי משיח ולא יראו שום צורך להתאים עצמם למודרנה.
אינשטיין?
הייתי שמח לומר לך שיש לי תשובות לטענות שלך, אבל אין לי. יש לי כמה תירוצים דחוקים, אז אני אביא אותם:
האם ישראל היא "אור לגויים"?
אישית, אני לא חושב שזה המצב. אני שואף שכך יהיה ויש לי (ולנו) חתיכת דרך ארוכה כדי שזה יקרה. כרגע נראה שאנחנו מתקדמים ברוורס.
"אין לקרוא דברים כפשוטם – איפה הצעקה שלכם?".
אתה צודק – הרבנים שהזכרת אכן קוראים את הטקסטים בצורה שנוחה להם (לא תמיד כפשוטם, כמעט תמיד בדרך שאני מתעב) ואף אחד לא קם נגדם ומרים קול צעקה.
בניגוד אליך, אני לא חושב שזה כי יוסי צודק (דהיינו – זו *אינה* "דעת ההלכה"). אני חושב שזה נובע ממגוון סיבות – חלקן נובע מכך שהרבנים שהזכרת משוייכים לסקטור האלים יותר (הם לא צריכים לפחד מתגובה שלנו לדבריהם, אנחנו מפחדים מתגובת החסידים השוטים שלהם אם חלילה נעז לומר משהו בגנותם), חלקן נובע מכך שכדי לסתור את דבריהם באמת מבלי להגיע לטענות בעייתיות (כמו "הגמרא לא רלוונטית" שאני התרתי לעצמי לזרוק כאן באוויר)צריך לבנות טיעון לא קצר. אין בארץ שום מקום שמאפשר דיון ציבורי שלא יורד לרמה השטחית והמתומצתת. שאר הסיבות שאני יכול לחשוב עליהן נובעות מהרגלים של שנים ש"לא מוציאים את הכביסה החוצה". מנהל בית הספר בו למדתי יכול לומר בפני תלמידיו שתופעה מסויימת היא מגונה אבל לא לצאת בגלוי נגד הרב התומך בתופעה מכל מיני תירוצים של "כבוד תורה". כמובן, יש גם את האלמנט הפשוט של "לא נעים". זה לא נעים בכלל להודות שיש אצלנו כאלה. הדחף הטבעי של לא מעט אנשים הוא להוריד את הראש עד יעבור זעם.
להגיד שזה הופך את זה לבסדר? לא. אבל מכאן ועד לטענה ש"רוב הדתיים הם כאלה" יש מרחק לא קטן.
"איך הרוב בוחר לקרוא את הדברים?"
רוב הדתיים שאני מכיר קוראים את הדברים בצורה הנכונה. מיעוטם קורא את הטקסט בצורה בה יוסי קורא אותו יחד עם דב ליאור וחבריו. יכול להיות שאני טועה, אבל מנקודת המבט שלי הם עודם מיעוט. מיעוט קולני, אבל מיעוט.
"מה זה אומר 'מתמודד עם הטענה' ".
ההנחה שלי היא שלימוד הוא מכוון מטרה. למורה (שיכול להיות גם אני עצמי) יש מושג כללי די טוב על "מה מוסרי" וכאשר הטקסט סותר את מה שנכון, לנסות ליישב אותו עם הקוד האתי שלי הופך להיות אתגר. הפתרונות יכולים להיות בטווח שנמצא בין "מי שכתב את הספר טעה", דרך "זה היה רלוונטי בזמנו" ועד "המסקנה לא מקובלת עלי, אבל נראה אילו כלים הוא הפעיל כאן ומה הוביל אותו לשם". אלא אם הספר בונה טיעון משכנע ביותר – אין שום סיבה להגיע למסקנה כגון "אני כנראה טועה". הלימוד בא לחדד את המחשבה (גם את המחשבה המוסרית), לא להחליף אותה.
עד כאן מה שהתכוונתי אליו. אפשר לטעון כנגדי שזה רחוק מאוד מלהיות המציאות ברוב המקומות ואני אאלץ להסכים בצער. עם זאת – אני יודע שכך היה עבורי בבית הספר ולכן אני טוען שחשוב ללמוד את הדברים הללו לעומקם ולא להיתקל בהם באקראי כשמישהו מנסה לגייס אותך להפגנה הקרובה.
"מה זאת אומרת היום אין זה כך?"
פשוטו כמשמעו – פעם אולי זה היה הדבר המוסרי לעשות. היום זה לא ככה. הגישה של מוסר אנושי שמתקדם טבועה ביהדות מספיק עד שהרמב"ם (נדמה לי שזה הוא) יוכל לטעון שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כי זה היה משהו שנצרך כדי להתאים לאדם הברברי שהיה אז בעוד שלמעשה זה לא מוסרי לשחוט חיות לשם קרבן.
התשובה שלי לכל ציטטה מאובקת שלא תואמת את הקוד המוסרי המקובל היא זו – היום הדבר הזה איננו מוסרי. היהדות היא דת מוסרית ולכן הציטטה הזו אינה רלוונטית. שלום ותודה.
עמית, הגישה שלך היא גישה מצויינת, שאומרת "המקורות לפנינו, ניקח את מה שטוב בהם, ונזרוק את מה שלא ראוי". הבעיה עם הגישה הזו, היא שהיא גישה מאוד לא דתית בעיקרה (אחד הכוחות החזקים בדת – בכל דת – הוא השמרנות, ולא קשה להבין גם מדוע זה כך), והסיכוי שהיא תתקבל באופן רחב הוא אפסי. הרמב"ם היה יכול לצאת בהצהרה מהפכנית כמו עניין ביטול קרבנות בעלי חיים בימות המשיח (ולצאת מזה בסדר) אבל הוא הרמב"ם, וכמו שאומרת האימרה הידועה, אין לנו הרבה כאלה, וצריך לזכור גם שמדובר בעניין תיאורטי/פנטסטי, שהפתיחות לגבי דעות שונות לגביו גדולה יותר. הדרך היעילה ביותר "להעלים" הלכות ואמרות לא נוחות היתה "דרכי שלום" ו"כשאין יד ישראל תקיפה", וקשה להגן על טיעונים כאלה כרגע (ויש טעם ניכר לפגם גם בבחירה בסוג כזה של טיעון).
גם את הטיעון שלך של "היהדות היא דת מוסרית ולכן הציטטה הזאת אינה רלוונטית" הרבה יותר קל להפוך (ואם תשים לב זה בדיוק מה שקורה, גם בעניין ההלכה וגם בעניין צה"ל) לטיעון "היהדות היא דת מוסרית, ולכן הציטטה מוסרית יותר מ"המוסר האוניברסלי"". אם אתה מתייחס ליהדות כדת, ולא כמקור תרבותי גרידא, אז קל הרבה יותר להכפיף את המוסר אליה (מי אתה שתתווכח עם מה שאלוהים אמר שמוסרי?) מאשר אותה אל המוסר.
רציתי להודות לרחביה, עמית וכו' על הדיון האיכותי (שיתתכן שמכיל תוכן ראוי לפוסט משלו – לא שהנושא חדש לקוראים קבועים פה), ובאותה נשימה גם למני זהבי מתגובותיו לפוסטים קודמים. לעיתים הפוסטים המהוללים של יוסי לא שלמים ללא דיון שלאחר מכן.
PS:אני עדיין מחכה לתשובתו של עמית. 🙂
תשובתי למה?
התכוונתי להודות גם לאיציק, וציפייתי היא לתגובותו ו\או לתגובתך לדבריו האחרונים של רחביה שלטעמי חוזרים על אותם עקרונות שלא נענו קודם, בקשר לפער בין המוסר היהודי למוסר האוניברסלי ("ההומניסטי") כפי שהוא בא לידי ביטוי היום במדינתינו (בלימוד ובמעשה). התגובות שנכתבו בהתחלה כפילפולים (יהודי לא עליון – רק נבחר) פשוט הפכו למטא-פילפולים ברגע שמסבירים איך אמורים להתייחס לכתבים ואיזה מהם נחשב יותר וכו'. זה פשוט מתעלם ממה שנראה ברור – זה אכן מידע שאנשים גדלים עליו וכפי הנראה מאמינים ופועלים על פיו. יחד עם המידע הזה לומדים פילפולים שמטרתם אינה שלילה מוחלטת של -הכוונות והאקסיומות- שעומדות מאחורי מידע זה, אלא היכולת ליישב אותו עם סתירות אחרות שאנשים רציונאליים בחברה חופשית ומודרנית עלולים להתקל בהן.
אם כבר הזכרת אותי (תודה, תודה), אז הנה שתי האגורות שלי לנושא שהעלית.
יש הבחנה עקרונית בין מוסר ובין חוק. מוסר הוא מערכת של הוראות שנועדה לכוון את התנהגותו של האדם לאור עקרון מסוים, או קבוצה די מצומצמת של עקרונות, שניתן לקרוא להם עקרונות-יסוד. הוגה העוסק בענייני מוסר ישטח את משנתו בדרך כלל תוך זיקה הדוקה לעקרונות היסוד הללו. ומצד שני, דווקא בשל ההיצמדות ההדוקה לעקרונות-יסוד כוללניים, קשה להביא הגות מוסרית למסגרת של קודיפיקציה, האמורה להתייחס לסיטואציות ספציפיות מאוד (ובמקרים מסוימים, אף לשקלל את חומרת הנזק הגלומה במעשה ספציפי בסקאלה של עונשים).
מנגד, החוק הוא מערכת הוראות שלא תמיד באה לידי קיום מתוך זיקה מפורשת לעקרונות-יסוד כלשהם, והדבר נכון בוודאי לגבי מערכת חוקית בעלת אופי תקדימי (כלומר, במקום שהציבור או נציגיו יתכנסו במקום כלשהו ויצהירו הצהרות שונות על מהות קיומם כקהילה, ישנם שופטים ושאר מומחים בענייני חוק, המקבלים החלטות בעניינים ספציפיים, שעם הזמן הופכות לבסיס הכרחי לקבלת החלטות חדשות בעניינים דומים). אם יש משהו שהחוק נצמד אליו, אלה הם כללי ניסוח ופרוצדורה, ואפשר לרכוש בקיאות רבה במערכת החוק – כל מערכת חוק שהיא – בלי להידרש אי-פעם ברצינות לעקרונות היסוד המנחות אותה.
כעת, המוסר, כפי שהוא מתקיים כקטיגוריה חברתית (ולא רק במוחו או על מקלדתו של הוגה זה או אחר), משקף בהכרח את השקפת העולם של החברה. ובמשטרים דמוקרטיים, בהם קיים גוף מחוקק הנבחר על-ידי החברה בכללותה (פחות או יותר), סביר להניח ששינוי בתפיסת המוסר בקרב החברה יתבטא, תוך פרק-זמן קצר יחסית, גם בחוק הפורמלי. במערכת חוק תקדימית הקשר בין המוסר הציבורי לחוק הפורמלי הוא הרבה פחות ישיר ופועל הרבה יותר לאט. ואף על פי כן (או שמא משום כך), האנשים הפועלים במסגרתן של מערכות חוק כאלה, ואף האנשים המכוננים אותן, מודעים לפער הקיים בין המוסר לחוק. המושג "נבל ברשות התורה" מבטא בדיוק את הפער הזה.
כל האמור לעיל אין פירושו שניתוח של בקביעותיה של מערכת חוק תקדימית (למשל, ההלכה היהודית) אינו יכול לחשוף יסודות מוסריים שעליהם היא נשענת. מה שכן, ניתוח כזה צריך להתחשב באופייה ובמורכבותה של מערכת החוק הרלוונטית, ובשום פנים ואופן אינו יכול להסתפק בציטוט סעיפיו של קודקס כלשהו (נניח, "משנה תורה" לרמב"ם) או של פסקי-דין הנוגעים לעניין מעשי זה או אחר (מישהו הזכיר כאן את שו"ת "גינת ורדים"?)
לא איינשטיין אמר את זה? אופסי! סליחה, מר אדמונד בורק, סליחה.
וקורא כלשהו – חן חן. נעים לשמוע.
מוזר, תגובתו של עמית לא היתה כאן כשהגבתי קודם.
עמית – נאים דבריך למדי, אבל לא מועילים. כל עוד אתה לא עומד מול הסרטן במחנה שלך, כל ההכרה שלך בסרטנותו לא שווה כלום. כמו שאני יורד על השמאל כשהוא מקצין מדי לטעמי, ולא מתבייש "להוציא כביסה החוצה", כך גם עליך.
וכן, כדי שליהדות יהיה סיכוי כדת המתאימה לאנשים נאורים, חובה לומר "זה וזה וזה מתוך המשנה או הגמרא? זה פויה. זה לא היה מוסרי במיוחד אז, והיום זו תועבה, ורצוי לעדכן את מלאכתם של יהודה הנשיא ומה שמו הגאון ולערוך את הגמרא מחדש בלי חלקי הטינופת". כך נאמין כשתגידו "אנחנו כבר לא מאמינים בזה".
אחרת אתה תישאר בלא נעים ודב ליאור יקבע בשטח מה זו יהדות, כי זו תהיה היהדות היחידה שאשכרה מישהו יפעל לפיה – כי אין מספיק אשרמנים.
ראשית, אני שמח שהגענו להסכמה (על כך שדברי נשמעים נחמד אבל לא מועילים לשום דבר).
שנית, אני כן רוצה לתת נקודת אור קטנה:
את הרבנים לא שומעים מוחים נגד דב ליאור ושות', אבל קולות מחאה נשמעים גם נשמעים, איפה אפשר למצוא אותם במרחב הציבורי? אצל העיתונאים הדתיים – ג'קי לוי, חנוך דאום, אורי אורבך (לפני שנכנס לפוליטיקה) ובynet ישנו אסף וול.
נכון, הם לא רבנים – אבל זה חלק ממה שטוב בתגובות שלהם – ביהדות אין ועידה אקומנית שמכתיבה מה נכון ומה לא – הדברים באים בעיקר מתוך השטח (קישרתי כבר למה שכותב קובי נחשוני על פייגלה המשוגעת? http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2726658 ) ועיתונאים משפיעים על המרחב הציבורי לא פחות מאשר רבנים.
בציבור הדתי עיתונאים משפיעים יותר מרבנים? באמת? והאם ג'קי, חנוך או אורי קראו להחרים את האנשים האלה? להקיא אותם מקרב היהדות הכן מוסרית? אתה תקבל את דב ליאור או יצחק שפירו למניין?
ואגב – ביהדות אין ועידה אקומנית? וואלה? למה איך אתה קורא ליהודה הנשיא והחבר'ה שקבעו מה בפנים ומה לא? למועצת גדולי התורה של שתי המפלגות החרדיות? לעובדה שצריך "ועדה" של מאה רבנים כדי להתיר עגונה? למעשה, למיטב הבנתי היהדות כולה מבוססת על זה שרבנים מחליטים ביחד מה כן ומה לא. "לא בשמים היא", הרי… 🙂
רחביה –
האם עיתונאים משפיעים יותר? אני חושב שכן. הם מגיעים ליותר אנשים בציבור הדתי בלי תיווך – על הרב מלמד אני קורא דרך מה שחושב עליו העיתונאי המסקר, את חנוך דאום אני קורא בעיתון בצורה ישירה (עד כדי עריכה לשונית). אז גם אם דעתם אינה מחייבת – היא זוכה לתפוצה נרחבת יותר.
מה הם אומרים? כמעט הכל – שתפקיד הרבנים הוא לא לדחוף את האף לפוליטיקה אלא לענות על שאלות הלכתיות, שזו בושה וחרפה שמשמיעים כאלה דעות, שנוער הגבעות הם חבורת פרחחים מזיקים, שרבנים כמו דב ליאור אינם מייצגים אותם אלא פלג של קנאים עם דרך דפוקה.
האם אקבל את האנשים הנ"ל למניין? אני לא רואה סיבה שלא – עד כמה שאני רואה, המחלוקת ביני לבין דב ליאור היא פוליטית. אני לא רוצה פוליטיקה אצלי בבית הכנסת. (נכון שזה היה משפט נהדר להוציא מהקשרו? עכשיו הסבר) עד אשר יוכח אחרת, אני לא רואה את דב ליאור קורא לרצח של ערבים, לעקירת עצי זית וכו'. אני רואה אותו מביע דיעות שאני לא אוהב ופועל לפי סולם ערכים שלא תואם את שלי במאה אחוז. עם הבחור שכתב את הלכות הריגת גוי לא הייתי מתפלל (אלא אם אקרא יום אחד את הספר ואמצא שהוא אינו התרת דמם של הגויים) אבל עד שאשמע את דב ליאור חוצה את הקווים – אני לא רוצה להחרים אותו. להתווכח איתו? כן. לצעוק בקולי קולות שהוא מדבר שטויות? כן. לא להחרים אותו.
ועל איזו ועידה אקומנית אתה מדבר? יהודה הנשיא ועוזרי המחקר שלו? הבחור (לפחות מבחינת מוניטין) חתום לבדו על השינוי הזה. מועצת גדולי התורה לא מסוגלת להוציא החלטות שמשנות את פני היהדות. אולי את היהדות של החסידים שלהם. ביהדות אין דרך להכריז על משהו כנכון ואין בלתו. אוגוסטינוס יכול היה למחוק את הפלאגיאנים והנסטוריאנים בועידת אפסוס, כשהגאון מוילנא יצא נגד החסידות לא היו לו את הכלים לכך. לא רק שהתורה לא בשמיים, כל יהודי בטוח שהיא נמצאת אצלו בכיס.
שתי אגורות
בלי להיכנס לדיון העקרוני אני רוצה להוסיף הערה אמפירית-
בחקר הפוליטיקה הישראלית יש פחות או יותר הסכמה ששתי "המפלגות הד"ליות"- המפד"ל והאיחוד הלאומי מייצגים בשנים האחרונות מקסימום חצי מקולות הציבור הזה (ויש כאלו שיטענו הרבה פחות). מה שזה אומר (אם מזניחים הצבעה מסיבית לליכוד למען בחירתו של פייגלין) שהציבור הדתי לאומי, גם אם אינו מבקר בגלוי את הקיצונים אינו מוכן לתמוך בהם. אם בוחנים את מה שקורה מאחורי פרגוד הקלפי מגלים שאכן, רק מיעוט של פחות מרבע מהציבור הדתי לאומי תומך בקולות שיוצאים מ"האיחוד הלאומי".
"עד אשר יוכח אחרת, אני לא רואה את דב ליאור קורא לרצח של ערבים, לעקירת עצי זית וכו'."
וואלה? מה זה "אין חזקת חף מפשע"? להזכירך, זה בדיוק מה שצעק החייל שירה בקסבה של חברון. הוא לא המציא את זה מהראש שלו. הוא קיבל את זה מפסק הלכה של ליאור (או גינצבורג, דער זעלבר דרעק).
וזה שהוא רוקד על הקבר של גולדשטיין זה לא מספיק? שוין.
לגבי ועידות – אם אתה רוצה להאמין שיהודה הנשיא לגמרי לבדו ערך את המשנה וכונן אותה בלי אישור של אף רב אחר, אני לא יודע מה להגיד לך. הוא יכול היה תיאורטית לערוך לבד, אבל בשביל שזה יתקבל כקובץ ההלכתי התקף היה צריך שכל הרבנים או לפחות רובם המכריע יסכים לזה.
לגבי מועצת גדולי התורה – ברור שהם משנים רק למי ששומע להם, ולא טענתי שיש בימינו מועצה אחת שמחליטה לכולם. ברור שאין. אבל לכל זרם יש את המועצה שלו. ליאור לבד לא משפיע אלא על כמה עשרות או מאות לכל היותר. אבל ליאור, גינצבורג, מלמד, לבנון, שפירו ושאר החלאות ביחד – מה זה אם לא מועצה שכזו?
ואגב – משהו מוזר בחיבור האינטרנט שלך. זו פעם שנייה שהתגובה שלך מופיעה בפועל רק אחרי התגובה שבאה אחריה.
לגבי ועידות –
השולחן ערוך נכתב ע"י אדם אחד. היד החזקה – כנ"ל.
הדברים האלה התקבלו בקרב היהודים בלי שעברו תהליך אישור מסודר בשום מקום. לאנשים שכתבו את הספרים היה שם של רבנים גדולים והספר שלהם פשוט הפך להיות רפרנס נוח לכולם. אחרי שמצמצת לרגע זה הפך לספר המחייב. איך? לא ברור.
עכשיו, "לכל אחד יש המועצה שלו" זה לא נכון. לכל אחד, תיאורטית, יש את הרב שלו. זה שהרב הזה הוא חלק מקליקה שמשמיעה קולות דומים לא אומר שאני יכול לכנס את הקליקה ולכפות על רב את דעת הקליקה.
לזה אני מתכוון כשאני אומר שאין ועדה אקומנית ביהדות.
באשר לדב ליאור – אם מה שאתה אומר מדוייק זה עונה על הקריטריונים שלי בשביל לא להתפלל איתו. מצד שני – אני לא מכיר אותו ואת פסיקותיו בכלל ולפני שאני ניגש להחרים מישהו הייתי רוצה לשמוע אותו ממקור ראשון.
באשר לחיבור האינטרנט שלי – אני לא בטוח שהבנתי את הבעיה בה נתקלת.
הרב מלמד כנראה חושב אחרת ממך 🙂
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3821090,00.html
בקשר לחיבור – פעמיים קרה שבזמן שכתבתי לך משהו התגובה האחרונה שלך לפני כן לא הופיעה פה, ורק כעבור זמן-מה היא פתאום הופיעה – לפני התגובה שלי ולפני עוד תגובה. כלומר אתה שולח מהצד שלך ולוקח יותר זמן ממה שהגיוני לפני שזה מופיע כאן. לא נורא משנה.
אה, ולגבי השולחן ערוך – השולחן ערוך נכתב על ידי חיים ויטל, שהיה חבר זוטר למדי בחבורת צפת, והוא כתב אותו תחת עינם הפקוחה של לוריא ושאר הבכירים שם. למעשה, הסיפור שאני מכיר הוא שויטל רצה לכתוב פרשנות מקיפה לזוהר, ולוריא אמר לו "זה עדיין קצת גדול עליך. קח משהו פשוט יותר, כמו קובץ הלכות מקיף". 🙂 בכל מקרה, הטענה שהוא כתב על דעת עצמו ורק משום יוקרת שמו זה התקבל היא לא מדויקת כלל. זה התקבל כי רבנים גדולו ממנו סמכו את ידיהם על מה שהוא כתב.
לגבי כתבי הרמב"ם – באמת מאות שנים כתביו לא היו מקובלים כהלכה מחייבת כי רבני דורו לא הסכימו איתו בסוגיות רבות. ברור שהיו המון יהודים פשוטים שהחזיקו ממנו, אבל אם היה יהודי בתחילת המאה ה-13 הולך לרב שלו ואומר "קראתי אצל בן מימון ככה וככה, האם זה נכון לנהוג כדבריו?", בהרבה מקרים הוא היה מקבל תשובה שלילית.
חיים ויטאל? אותי תמיד לימדו שזה ר' יוסף קארו שחיבר את השו"ע. כשלקחתי קורס בפולקלור יהודי הועלתה הסברה שדווקא החיבור הזה התקבל הודות להמצאה חדשה שהייתה אז – הדפוס. אני לא זוכר שדובר אף פעם על החלטה רבנית לקבל את הספר הזה – הספר יצא, כמה מהשמות הגדולים באותו דור כנראה נתנו גושפנקה, ויש לך ספר מחייב.
באשר לרב מלמד – הבחור בונה לעצמו סולם כדי לרדת מהעץ עליו הוא טיפס. בנוסף, הוא גם ממתין להכרעת הקבוצה כי הוא חלק מקבוצה מוגדרת – רבני ישיבות ההסדר.
שים לב שהוא עושה את זה רק כי הוא חושב שזה הדבר הנכון לעשות (וכי זה נוח לו) הוא לא מחוייב לחכות להחלטת הפורום הנ"ל.
רחביה,
אתה מתכוון לר' יוסף קארו, נכון?
סליחה, סליחה, קארו. שאר הפרטים בעינם עומדים. למה אני תמיד מתלבלב בין השניים, אני לא יודע.
בכלל אני מתלבלב הרבה בקרדיט אישי בזמן האחרון…
ולא אמרתי שהוא מחוייב באיזה חוק הלכתי מפורש, אבל בהחלט יש ביהדות תפישה של קונצנזוס רבני.
צפיסה של קוצנזוס – כן.
דרך ליצור, להגדיר או לזהות את הקונצנזוס הזה – אַין.
דבר שמטריד פעמיים – פעם אחת כשמנסים ליצור הסכמה כזו ופעם אחת כשמנסים להסביר לאנשים מבחוץ שהקונצנזוס הזה הוא פונקציה של קולניות.
נעדרתי ממחשב בזמן האחרון. אשתדל לקרוא במהרה את מה שנכתב מאז ולענות לכם בקרוב.
א. פסיקת הלכה ע"פ הגמרא: הגמרא אינה תורה ולא ניתנה מלמעלה. היא פרוטוקולים של דיונים שנעשו באותה התקופה והיא כוללת מגוון רחב של דעות סותרות ופלפולים. אנו פוסקים הלכה ע"פ מסורת ארוכה שהתחילה מכתיבת המשנה (שכן עד לאותה עת התורה שבעל פה לא נכתבה) לגמרא ועד היום – ויעידו ספרי שו"ת למיניהם שיוצאים השכם וערב.
אני מסכים שאנחנו מוגבלים כיום למדי ע"י הגמרא והמסורת, בעיקר מכיוון שאנחנו עדיין לא ברמה הרוחנית הקולקטיבית המספקת, ואין לנו את הדמויות הרבניות המספקות לעשות שינויים משמעותיים בהלכה – כל אחד מאיתנו מייחל ומתפלל שיגיע יום שכזה – "השיבה שופטינו כבראשונה". (ומשום כך הזכרתי את חוקת ארה"ב – חוקים משתנים וכמו שבתקופת הגמרא עצמה שינויים הלכתיים קרו לאורך הזמן וחילוקי דעות התקיימו כך גם היום הסתכלות על הלכות הן בצורה שונה ומשתנה)
באותו הקשר אני מזכיר שרק בשנים האחרונות הישוב בארץ ישראל חזר להיות הישוב היהודי הגדול בעולם כך שאנחנו עדיין בעיצומו של התהליך.
ב. לש.ב. לגבי הישיבה על הגדר: אני ימני ולכן אני בעד להחזיק בחברון. יש שם דברים שהם לא לרוחי ויש דברים שחייבים לשנות ומהר ובכל זאת זו דעתי לגבי ריבונות המקום.
ג. לגורביץ, הסרבנות השמאלנית כבר אינה אישית, היא מונחית (בחלקה) ע"י אנשים הקוראים למרידה קולקטיבית, ומעורבת הרבה בהשתמטות שאינה מצפונית.
ד. בתור חלק מהציבור הזה אני יודע שאף אחד מהרבנים שהזכרתם, וכל הרבנים (מלבד בודדים שאני מטיל ספק בשייכותם לזרם האורתודוקסי) אינם קוראים את הדברים פונדמנטליסטית כפשוטם. אף הלכה אינה נלמדת כשלא מזכירים כלל שמדובר במקרים מסויימים (נוכח פני אויב, כשמדובר על סכנה לחולה) ולא באישור גורף לפגוע באוכלוסיות שמדובר עליהן. אולי זה יישמע מוזר לאוזניכם המורגלות בדברים שמפרסמים בתקשורת, אבל ככה זה במציאות.
(למדתי במוסד דתי שהדעה הרווחת בו הייתה קיצונית למדיי לראייתי אך הלימוד היה מוסרי לחלוטין.)
ה. למה היום אין זה כך? כי כמו שדברים השתנו בחוקת האומות האזרחית כך גם דברים משתנים בהלכה. מה גם שכשאנו מדברים על אכיפת חוקים מדינית הדבר שונה מהותית מהחוק ההלכתי וחוק המדינה האזרחי עומד בפני עצמו.
ו. לגבי עבדות – כתבתי כבר על שינויים בהלכה ואני מזכיר שכל ההלכות הכתובות בתורה לגבי עבדות נכתבו כצמצום של תופעת העבדות שהייתה קיימת עד אז. ולהשוואה חוקי העבדות בתורה לעומת חוקי העבדות בחוקי דרקון.
ז. MuyaMan השמרנות היא תופעה חדשה (טוב, יחסית מאוד) בדת ואתה נותן בעצמך את הדוגמא של הרמב"ם. אמנם אין לנו מישהו שיכול לבצע שינויים כל כך מרחיקי ללכת, אך עדיין – שינויים קורים כל הזמן, לאט לאט, אך בהרבה נושאים, גם כאלו שנחשבים "בעייתיים".
ח. רחביה, לא, הם לא קוראים לרצח פלשתינאים, לעקירת עצי זית וכו'. תשמע אותם באופן בלתי אמצעי ותיווכח.
ט. אני לא אוטוריטה לגבי הקבלה ההלכתית אבל הצורה שבה הדברים נערכו דומה למדי למאמרים אקדמאיים בנושאים חברתיים. יש דיונים, יש פלפולים וישנם דברים שהתקבלו ע"י רוב החכמים והעם. אין כזה דבר מדינת הלכה ומעולם לא הייתה. הייתה השפעה של ההלכה על החוק והמדיניות אך בסופו של דבר דינא דמלכותא דינא – חוקי המדינה אינם חופפים לחלוטין לדעה ההלכתית ועומדים בפני עצמם. (לא שאני קורא למלוכה בישראל – רק מגיב לגבי הפאניקה האוחזת בכם לגבי כל דבר משפטי שיונק מעט ממסורת ישראל)
שמח שעוררתי כזה עניין.