החברים של ג'ורג'

השוגר דדי של ראש הממשלה, שלדון אדלסון, קרא ביום שלישי האחרון לנשיא אובמה לתקוף את איראן בנשק גרעיני כעמדת מיקוח במשא ומתן. לדברי האיש שמוציא מכספו את בטאון לשכת ראש הממשלה, "ישראל היום", על אובמה לא לשאת ולתת עם האיראנים, אלא לאיים עליהם בהשמדה: עליו לירות נשק גרעיני לחלק של המדבר האיראני, ואז לאיים "רואים? הפצצה הבאה תהיה במרכז טהראן."

לאדלסון אין זכויות על הרעיון של שימוש בנשק גרעיני ככלי הרתעה. כמה מן המדענים שהיו מעורבים בפרוייקט מנהטן נחרדו מן הרעיון שהנשק שהם פיתחו יופעל כנגד עיר מיושבת, והציעו להשליך פצצה באזור לא מיושב של יפן או לחילופין לפוצץ אותה גבוה באטמוספירה, כפי להפגין את היכולת. ההצעה לא התקבלה ובהתחשב בכך שרק לאחר הטלת הפצצה השניה, "האיש השמן" בנגסאקי, הסכימה יפן להכנע – לא לפני שמשמר הארמון של הקיסר ניסה לבצע הפיכה ולמנוע את שידור ההסכמה לכניעה – אומרת שספק אם די היה בהתרעה כזו.

אבל, בניגוד למתרחש באוגוסט 1945, ארצות הברית לא נמצאת במצב מלחמה עם איראן. האחרונה לא יצאה למסע כיבוש רב זוועות בסביבותיה, ולא רצחה מספרים עצומים של שבויי מלחמה אמריקאים או אזרחים חפים מפשע. ארה"ב ואיראן לא נמצאות במצב מלחמה כלל. חשוב להזכיר עוד שבניגוד לתנועת היד המזלזלת של אדלסון, לשימוש בנשק גרעיני, גם באזור לא מיושב, יש השלכות איומות – ולא רק על נחשי בריח. משהו זניח שנקרא קרינה, בתור התחלה. ויש להניח שגם באיראן אין אזורים שהם לחלוטין בלתי מיושבים. סביר להניח שהתקפה גרעינית במדבר תביא בכל זאת למותם של כמה עשרות או מאות איראנים. נו, זה זניח. הם לא יהודים, אחרי הכל.

מדוע, אם כן, רוצה אדלסון לעשות – לראשונה מאז 1945 – שימוש התקפי בנשק גרעיני (להבדיל מניסויים)? כי, כהרגלו, הוא רוצה שארה"ב תקריב את האינטרס שלה על מזבח אלה של ישראל. כאילו לא היה לארה"ב די במצב הדיפלומטי הנורא שהיא נמצאת בו אחרי החשיפות של סנודן, שמגיעות חדשות לבקרים, היא צריכה להיות – שוב – המדינה היחידה בעולם שמפעילה נשק גרעיני נגד מדינה אחרת. היא צריכה, לשיטתו, להיות מדינה משוגעת, בריון שמכה ללא אבחנה במקל הגדול שנמצא בידיו. המצב הגרוע ביותר, כמובן, הוא מצב שבו האיראנים לא ממצמצים: הם משתמשים בהתקפה הגרעינית על המדבר שלהם כאמצעי לחץ חסר תקדים שמטרתו להפוך את ארה"ב ל-rogue nation, ואומרים לאובמה שהם לא מאמינים שהוא יטיל נשק גרעיני על מטרופולין בת יותר משמונה מיליוני אזרחים. מה יעשה אדלסון במצב כזה? מותר, למרבה הזוועה, להניח שהוא ידרוש שימוש בנשק גרעיני על טהראן. הרי "אסור שניראה חלשים."

צריך להזכיר כמה נקודות בנושא הזה. קודם כל, העובדה שלאדלסון יש קשרים הדוקים עם לשכת ראש הממשלה ושכאמור, הוא אחד המממנים המובילים של בנימין נתניהו. לפני פחות מחודש, אמר רונן שובל, מי שמשמש כאיש קשר של לשכת נתניהו מ-2007 בערך, דברים דומים: הוא קרא לישראל להפעיל נשק גרעיני טקטי "בשקידה, במתינות וברצינות" כנגד איראן. יש הבדלים בין הדברים של שובל ואדלסון: הראשון מדבר על נשק טקטי, השני על הפעלת נשק גרעיני (לא ברור איזה) תחילה על מדבר, ואחר כך על עיר הבירה של איראן. האחד דורש זאת מישראל, השני מארה"ב. ובכל זאת: שניהם מדברים ללא היסוס על הטאבו הגדול מכולם: שימוש בנשק גרעיני.

האם שובל ואדלסון מקבלים הוראות מלשכת ראש הממשלה? האם הם לא קיבלו הנחיות מפורשות, אבל הם מכוונים לדעת המנהיג? האם הם מהדהדים את מחשבותיו הפרטיות של הפרנואיד הגדול, שרואה בעיניים כלות איך אחרי פמפום מלחמה במשך 15 שנים ההזדמנות שלו להיות צ'רצ'יל מול איזה היטלר מדומיין נעלמת לנגד עיניו – והוא נשאר עם כלום, עם בלון שיצא ממנו האוויר, עם שאריות מנופצות של סדר היום שלו ואפס הישגים?

או שמא, מה שגרוע יותר, יש כאן נסיון מחושב של לשכת נתניהו למוטט את השיחות בין ארה"ב ואיראן על ידי הגדלת כוחם של הפרנואידים האיראנים? האנשים שמתנגדים למשא ומתן ושיוכלו עכשיו לומר – בצדק – שהיהודי המשפיע ביותר בעולם, שחולש על השפעה בלתי סבירה בארה"ב ובישראל (ומבחינת תפיסת העולם שלהם, ישראל היא הזנב המכשכש בכלב) קורא בגלוי לתקוף אותם בנשק גרעיני, ואיך, הם יתהו, נוכל להרשות לעצמו לדבר עם הכלבים המשוגעים האלה.

שנית, העובדה ששלדון אדלסון הוא קריקטורה אנטישמית: היהודי שמנסה בעושרו לסכסך בין האומות ולגרור אותן למלחמה, שרוצה שנערים אמריקאים ישלמו את מחיר המלחמה שהוא מחרחר בשם המדינה היהודית, מי שהונו (אותו צבר בדרכים מפוקפקות: באמצעות הימורים ויש האומרים גם זנות) משמש אותו כדי להזנות את החיים הפוליטיים, מי שלמרבה המזל לא הצליח למוטט את המערכת הפוליטית האמריקאית ולהביא לבחירת מועמד שהיה עשוי לקדם את יום הדין שהוא מרייר עליו. העובדה שאדלסון נכשל לא משנה את העובדה שהוא קריקטורה אנטישמית, שהוא נתפס ככזה בחוגים מתרחבים והולכים בארה"ב ומחוצה לה, ושהקשרים ההדוקים שלו עם לשכת ראש הממשלה – לא, אין אדם מודע פוליטית שאינו מודע להם – גוררים מטה גם את ישראל; לכל היותר הוא נתפס כקריקטורה אנטישמית כושלת.

ומאחר וישראל מקפידה להציג את עצמה כמדינה יהודית שמייצגת את יהודי העולם, ומאחר ואדלסון הוא אחד היהודים האמריקאים הבולטים ביותר, ומאחר וקשריו עם נתניהו ידועים ומפורסמים, ומאחר ורבים סבורים בטעות שהלובי היהודי בארה"ב מייצג את יהודי ארה"ב (הוא מייצג בעיקר את עצמו וקבוצה של עשירים ימנים), אז באם ארה"ב תמצא את עצמה נגררת למלחמה באיראן בשל התככים של נתניהו ואדלסון, צפויה עליה חדה באנטישמיות שם.

מה שבוודאי יתקבל בברכה בלשכת ראש הממשלה: אנטישמיות צפויה לגרור עליה, אחרי הכל, והציונות תמיד היתה סוג של טפיל של האנטישמיות. ליהודי ארה"ב צפויה להיות עמדה שונה בחדות בנושא, אבל מי שואל אותם.

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב': פרויקט גיוס הכספים של הוצאת החוברת השלישית של "איך נפלו גיבורים" נמשך, ולאחרונה חצינו את קו ה-140%. הוספנו יעדים חדשים, ואם קומיקס בלשי איכותי בעברית הוא משהו שמעניין אתכם או חשוב לכם, אנו – עדי אלקין ואנוכי – מבקשים ממכם לעזור לנו.

(יוסי גורביץ)