החברים של ג'ורג'

שר האוצר, יאיר לפיד, כתב היום (ג') סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו, שבו טען שאיש לא תכנן להעלות את שכר הלימוד לסטודנטים, בניגוד לפרסומים בתקשורת הבוקר. הוא הוסיף בצדקנות שאם היה תכנון כזה, הוא עצמו היה מפגין נגדו. הידיעה התבססה על הצהרות של התאחדות הסטודנטים, שלדבריה פקיד בכיר באוצר דיבר עם אנשיה על העלאה של 20% בשכר הלימוד. לפיד כתב ש"אין שום אולטימטום באוויר," ושכשנאלץ להסביר מדוע התאחדות הסטודנטים תוקפת כוונה בלתי קיימת להעלות את שכר הלימוד, הוא כתב את הטקסט הבא: "אז למה נציגי התאחדות הסטודנטים כתבו את זה? כדי שאני איאלץ להכחיש ואז הם יוכלו לומר שהם כופפו אותי. זה קצת עצוב שדווקא נציגי הציבור הכי צעיר במדינה משתמשים בטריקים של הפוליטיקה הכי ישנה." ההדגשה שלי.

כלומר, לפיד מאשים את נציגי הסטודנטים בכך שהם פיברקו גזירה לא קיימת כדי לעשות עליו, ועל הסטודנטים, סיבוב (כך הוא פותח את הטקסט שלו.) משזו ההצהרה שלו, היו כמה אפשרויות:

א. לפיד משקר.

ב. הסטודנטים משקרים.

ג. פקיד האוצר ששוחח עם הסטודנטים שיקר.

ד. לפיד הפריח בלון ניסוי, ונבהל מהתוצאות שלו.

ה. פקידי האוצר, שבזים בצדק לממונה האזרחי עליהם, מנהלים מדיניות עצמאית ולהם אין כל בעיה עם העלאת שכר הלימוד.

ו. ללפיד אין מושג מה קורה במשרד שלו, מספרים מעייפים אותו והוא נרדם מולם, ואין לו ראש לפרטים הקטנים.

התשובה הנכונה, כמסתמן, היא ה', או שילוב בין ה' לו': היו שיחות רשמיות בין סגן ראש אגף תקציבים, יוני רגב, ובין יו"ר התאחדות הסטודנטים. בשיחות האלה, אכן, העלה רגב את האפשרות להעלות את שכר הלימוד או לקצץ את תמיכת המדינה בהשכלה הגבוהה. רגב הדגיש שמדובר בהצעה בלבד, שעוד לא קיבלה את "אישורו" של השר. אף אחד לא יופתע לדעת אם הנושא הוגש ללפיד בסעיף 264 באיזה מסמך שהוא לא טרח לקרוא.

נניח לרגע לבעיות התקשורת הקשות בין השר הטרי ובין הפקידות הבכירה שלו. מה היה הצעד הראשון של לפיד, כשהבין שמאיימים על הפופולריות שלו? להוציא את דיבתם של מנהיגי הסטודנטים, לטעון שהם משקרים לציבור שלהם ושהם קושרים נגד נבחר ציבור בכיר. זה היה הדבר הראשון שהוא עשה. לפני שהוא טרח לברר מה בעצם קרה: כתבו נגדו משהו, והוא מיד מיהר להשפריץ בפומבי שמדובר בקנוניה.

אני לא יודע אם לפיד לא ידע על תוכן הפגישה בין רגב ובין ההתאחדות כי הסתירו ממנו את המידע, או משום שהוא היה רשלני ולא טרח לעבד את החומר שהוגש לו. זה חמור כך או כך: במקרה הראשון, פקיד בכיר שמנהל מו"מ על סעיף שהוא יודע שהשר שלו מתנגד לו ומנסה להסתיר את העובדה הזו ממנו צריך להתפטר. במקרה השני, יש לנו בעיה חמורה יותר, כי נתקענו עם שר אוצר אידיוט ולא כשיר. שר אוצר אידיוט ולא כשיר, נזכיר, שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא להאשים מישהו אחר במעשי נבלה.

הבעיה של לפיד היא שהוא כותב סולו. זה כל מה שהוא היה כל חייו. הוא התעקש שלא יערכו אותו. הח"מ שונא עורכים. מדובר בעם פדנטי ורע מזג, שדורש תיקונים, מתעקש על דקויות, שם דגש על עובדות לפני להט, ובאופן כללי עושה מאמצים ניכרים שלא לאפשר לכותב לצייר את עצמו כקשקשן יהיר, למרות המאמצים הניכרים שהוא משקיע בתחום. אני מדבר, כמובן, מנסיון אישי מר.

ללפיד אין עורכים, והשגיאות שלו – בהנתן גזירת הגורל שהפכה בדרן שנראה טוב לשר בכיר – חמורות הרבה יותר. סביר להניח שבתפקידו החדש, עצם הרעיון שהוא יצטרך להעביר את הטקסט שלו דרך דובר המשרד נראה לו מופרך. הוא הרי יודע הכל טוב יותר.

אבל אם הטקסט הזה של לפיד היה עובר דובר ראוי לשמו, סביר להניח שהוא לא היה מתפרסם. הדובר היה אומר "אה, רגע, לא כדאי שנרים טלפון או שניים ונברר מה בעצם קרה שם?" שום דובר שפוי לא היה מאשר את הטקסט של לפיד על "גברת כהן", ואני חושד שהסיבה שהוא שוחרר באמצע החג השני של פסח היא בדיוק זו: כדי שלפיד לא יצטרך להעביר אותו דרך עובדי הציבור שאחראים, בין השאר, על כך שמשרד האוצר ייראה סולידי, מכובד ומחובר למציאות.

וזו השגיאה הרביעית שפולט לפיד בארבעה ימים, שזה מרשים. בהספד שכתב על אמנון דנקנר, אחד האנשים הבזויים שפעלו אי פעם בתקשורת הישראלית, הוא דיבר על דון קיחוטה שרוכב על דולצינאה; זו היתה אהובתו של קיחוטה, לא הסוסה שלו. לסוסה קראו רוסיננטה. נו, למי יש כוח להשקיע 30 שניות בבדיקת העובדה הזו. שלשום, ציטט לפיד שלושה צווים שהם לקח מן השואה: אל תהיה קורבן, אל תהיה שותף לפשע, ולעולם אל תעמוד מן הצד. זה נחמד, רק שלפיד ייחס אותם לוויקטור פרנקל והם נאמרו על ידי חוקר השואה יהודה באואר. לפיד טען עוד שהדברים חקוקים על קיר מוזיאון השואה בוושינגטון. הם לא. לפיד כבר שגה בייחוס הטקסט הזה בעבר, והיה מי שתיקן אותו. לשווא, כמסתבר.

היום ערכה הכנסת דיון בגזירות המתרגשות עלינו. למרות שכל האופוזיציה חתמה על הבקשה לדיון המיוחד, לפיד הרשה לעצמו להתחמק ממנו. אחרי הכל, בדיון בכנסת הוא לא יכול סתם לשלוח פוסטים לפייסבוק, ולמחוק את מי שמצביע על השגיאות שלו. בדיון בכנסת הוא יצטרך להתמודד עם אנשים רציניים כמו זהבה גלאון ודב חנין, שלא מפחדים ממספרים ולא מתעייפים ממסמכים, אנשים שכמו שאמרה גלינה, "הוא יודע שהם יקרעו לו את הצורה וירכבו לו על הדולצינאה." ברור שהוא לא יתייצב לעימות כזה.

אבל עימותים כאלה, לא ליצנות פייסבוק חסרת אחריות, הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. בנאום ההספד שלו על "דוד" אמנון דנקנר, שיבח לפיד שוב ושוב את הרשעות שלו. הצורה שבה הרשה לעצמו, ללא היסוס, להטיח רפש בפניהם של אנשי התאחדות הסטודנטים מלמדת שאת המידה הזו הוא אימץ גם לעצמו.

עדכון: מקורבי לפיד מוסרים שהוא בכלל לא ידע על הפגישה ועל מה שנידון בה, והבין מה קרה רק אחרי שערך פגישה עם רגב. נניח שזה אכן המצב. מדוע, אדוני השר, היה האינסטינקט הראשון שלך לטפול עלילה על הסטודנטים? האם תפרסם פוסט התנצלות?

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו ממשלה שנראית פחות כמו מושב ליצים.

(יוסי גורביץ)