“אם תרצו” ורונן שובל במופע היושרה המפורסם שלהם

חברתי, גלינה ווקס, הופתעה לפני כשבוע, כשקיבלה שיחת טלפון מפוקדיו של רונן שובל. האיש היחיד במדינה שמסתובב עם חותמת “פאשיסט” של בית המשפט מתמודד, שוב, בבית היהודי. בפעם האחרונה זה היה ב-2006. אחר כך, בשרלטנות היחודית שלו, הוא הצליח להעלים את העובדה הזו ולהעמיד פני “איש מרכז.”

על כל פנים, גלינה הופתעה לקבל את השיחה, משום שהיא לא העבירה את הפרטים שלה אי פעם לרונן שובל או לבית היהודי. כפי שאפשר לשמוע מההקלטה למטה, הפוקדים של שובל הבהירו לה (00:17-00:18) שהם קיבלו את המידע שלה מ”אם תרצו.” ואז היא נזכרה שלפני שנה בערך – זמן מה לאחר ששובל עזב את "אם תרצו" – היא נרשמה לקבל פרטים על אירוע של הארגון.

עבדכם הנאמן הרים טלפון לקבל תגובה מ”אם תרצו.” אחרי הכל, על פניו יש כאן כמה אי סדרים. קודם כל, עבירה על חוק הפרטיות: גלינה מעולם לא הסכימה להעביר את פרטי המידע שלה לרונן שובל, והעברת המידע שלה אליו, ועוד לצרכי הקידום הפוליטי שלו, נעשתה ללא הסכמתה. הדובר המבוהל-משהו של “אם תרצו” מיהר להודיע לי שהכספים של “אם תרצו” ושל המטה של שובל נפרדים לחלוטין, שזה היה נחמד מצידו (ואולי שווה עוד חפירה) אבל לחלוטין לא מה ששאלתי. בתשובה לשאלתי, הוא אמר שהוא יבדוק ויחזור אלי. זה היה לפני שבוע. הוא לא חזר.

הפוקדים של רונן שובל, עם זאת, חזרו לגלינה. כשהיא עימתה אותם עם העובדה שהיא לא נתנה להם מעולם את פרטיה, האחראי התחיל להתברבר, וב-03:10 הוא טען ש”הכניסו לנו וירוס לתוכנה.” שמעתי על המון סוגי וירוסים, אבל זו הפעם הראשונה שבה אני שומע על כך שמאגר מידע של עמותה נדחף למאגר מידע של המייסד שלה בחשאי, בזדון, ובניגוד לרצונו.

כן, בהתחשב בכל מה שאנחנו שומעים לאחרונה על מה שמתרחש בימין היהודי, זו כנראה שחיתות קטנה ביחס. ואף אחד לא ציפה לרונן שובל – האיש ששלח חוקרים פרטיים למשרד של עורך דין זכויות אדם ומי שיש יסוד להאמין שחלק מהכסף לקמפיין שלו הגיע (בעקיפין, דרך צד שלישי, לא בניגוד לחוק אלא תוך עקיפתו) מאיראן; האיש שכל קיומו הציבורי מבוסס על שרלטנות – לסוג כלשהו של יושרה.

אבל “אם תרצו” היא, בכל זאת, ארגון ציבורי. הוא מחויב לקודים מסוימים. “אם תרצו” בנתה את עצמה על הטענה השקרית שארגוני זכויות האדם אינם שקופים; היא חייבת להיות שקופה. אם “אם תרצו”, שטוענת שהיא תנועת מרכז – כן, אני יודע, היתדות שננעצו בערפד הזה הצריכו יער קטן – תומכת במועמד קיצוני במפלגת ימין קיצוני, מועמד שמפנטז על בניית מקדש במקום מסגדי הר הבית, היא צריכה להצהיר על כך. לא לסייע לו במחשכים.

ושוב מסתבר שבין מה ש”אם תרצו” דורשת מאחרים ומה שהיא דורשת מעצמה אין כל קשר.

(הפוסט התפרסם במקביל גם ב”העוכרת,” הבלוג של גלינה.)

(יוסי גורביץ, גלינה ווקס)

איך נפלו גיבורים

נובלה גרפית בלשית בהמשכים, חלק ב'

מאת עדי אלקין ויוסי גורביץ

לפני כשנה, הוצאנו – עדי אלקין ואני – את החלק הראשון של הנובלה הגרפית שלנו, "איך נפלו גיבורים." בימים אלה אנחנו מוציאים לאור את הפרק השני. מבלי לספק ספוילרים, "איך נפלו גיבורים" היא קומיקס בלשי שמתרחש בירושלים זמן קצר לאחר כיבוש העיר העתיקה ב-1967. עדי אחראית על האיורים (היא עשתה הרבה יותר עבודה); אני הייתי על הטקסט.

ניתן יהיה לרכוש את החוברת בפסטיבל הקומיקס ה-13, שייערך השנה ברחבת הסינמטק. הפסטיבל ייערך בין התשיעי באוגוסט ל-13 בו; הדוכן שלנו יועמד בתאריכים ה-10, ה-11 וה-12 – מוצ"ש, ראשון ושני. במוצ"ש, נהיה שם החל מהשעה 20:00 עד 23:00, ובימי ראשון ושני – מ-17:00 עד 23:00.

נשמח לראות אתכם שם. ניתן יהיה לרכוש כל אחת משתי החוברות במחיר של 35 שקלים כל אחת, או לרכוש את שתיהן תמורת 60 שקלים.אלו מחירים מוזלים שיהיו בתוקף במהלך הפסטיבל בלבד. כמו כן, כל מי שירכוש את שתי החוברות יקבל סטיקר מהודר; ניתן יהיה לרכוש אותו בנפרד בחמישה שקלים. בואו בהמוניכם!

ניתן יהיה לרכוש את החוברות גם לאחר הפסטיבל, באמצעות פייפאל ומשלוח בדואר. אנחנו עדיין עובדים על זה, ונעדכן בהמשך.

(עדי אלקין, יוסי גורביץ)

אני, רק את בני שאציל. אל תהיה קל, ואל תהיה
גס, וגם לא טייס, מה שעושה קלגס בחודש, עושה
טייס בגיחה אחת על עיר שילדיה צווחים מפחד
שנים. ובמלחמה בין כובשים ומורדים, בני, היה עם
הבוגדים. שמע את קול אבותיך היהודים.

(יצחק לאור)

הפיקציה הגדולה ביותר של "יש עתיד", עד כה, היא הטענה ש"נפתרה בעיית השוויון בנטל." בסרטון הזה, נתפס יעקב פרי – שריכז מטעם "יש עתיד" את הטיפול בנושא – בפליטת פה מדהימה: הוא נשאל האם זה נכון שהוא הבטיח לעובדיה יוסף (לידיעת "מעריב": הבלוג הזה לא קורא למחרף והמגדף הנפוטיסט הזה 'רב' ולא מתכוון להתנצל על כך) שהסנקציות הפליליות על גיוס חרדים לא יופעלו. פרי אומר ש"אני לא התחייבתי בפני אף אחד על שום דבר, ואם התחייבתי בוודאי שלא אגיד את זה בתקשורת." רגע, התחייבת או לא התחייבת? ואצל מי אתה חושב שאתה עובד? מי אתה חושב משלם לך את המשכורת?

האם היתה הבטחה? אפשר להניח במידה של בטחון שאם לא היתה הבטחה, היתה הסכמה שקטה. הרי כאן ניצח יעלון את לפיד בוויכוח הגדול: לפיד, באמצעות שלוחו פרי, דרש התחייבות לסנקציות פליליות, ויעלון סירב תוך ציטוט ההסכם הקואליציוני, שלפיד לא טרח לקרוא. כאן היה הפיצוץ בשיחות. בסופו של דבר, יעלון ניצח: יהיו סנקציות פליליות – אבל רק עוד ארבע שנים, ורק אם השר יורה עליהן. הדרישה המקורית של לפיד היתה לסנקציות פליליות אוטומטיות. אין סיבה טובה להניח שיעלון יורה על סנקציות כאלה. למה לו?

העסקה שבה התהדר לפיד כל כך מלאה בחורים. הבולט שביניהם היא שדיל ה"שוויון בנטל" יתחיל בפועל רק עוד ארבע שנים – כלומר, כשזו תהיה בעיה של ממשלה אחרת. אולי אפילו של הממשלה שאחרי הבאה. עד אז, אלוהים גדול. שנית, לפיד מעניק מדי שנה פטור לכ-1,800 בחורי ישיבה (וכ-300 בחורי ישיבה של המגזר של האחים היהודים, שעליהם לא מדברים יותר מדי); מדובר בכ-20% מכלל מחזור הגיוס החרדי שבכלל לא יצא מהישיבות. לציבור החילוני, כמובן, אין דיל כזה. ובעוד שהשירות של נשים חילוניות מוארך, השירות של המקומבנים מישיבות ההסדר עולה בחודש אחד בלבד – ונשים דתיות וחרדיות פטורות משירות כלל. פה כלום לא השתנה.

אז על זה כל הרעש? טוב, לפיד צריך להראות לבוחרים שלו משהו. לא משנה שהוא מחורר כמו גבינה שווייצרית. אחרי הכל, זה כל מה שנשאר.

[…]

ואחרי כל זה, צריך לומר דבר פשוט מאד: אסור לגייס את החרדים. קודם כל, מסיבה ערכית: גיוס בכפיה הוא עוול בלתי ניתן להצדקה. הוא הופך אדם חופשי לעבד המדינה ודורש ממנו, באיומי מאסר, לסכן את חייו או למצער להפוך את עצמו למטרה מותרת לפגיעה עבור מטרה שהוא לא בהכרח תומך בה. צבא מתנדבים? לגיטימי. צבא של עבדים, שכדי להצדיק את הכפיה שבקיומו מעוותת החברה את עצמה? הרבה פחות.

שנית, מסיבות פרקטיות. החרדים כבר מתארגנים למלחמה. ספק אם היה משהו שהרבנים ועסקני החרדים היו יכולים לקוות לו כמו טמבל מסוגו של לפיד. אם בשנים האחרונות הותר מעט הרסן, ובחורי הישיבות שוחררו מעולם ההבלים שלהם, כמו גם מעולם הבלתי נסבל של ראשי הישיבות, והותר להם לעבוד ולעתים גם להתגייס, עכשיו שאלת הגיוס מצופפת את החרדים סביב הישיבות: הביטוי "חרד"ק" ("חרדי קל דעת") מופנה כלפי המתגייסים, והם סובלים מאיומים ולעתים מאלימות. והתכנית של לפיד אפילו עוד לא התחילה.

כל נסיון לגייס בכוח את החרדים נידון לכשלון. יש סיבה מדוע המדינה נמנעה מכך במשך עשורים: נסיון כזה יגרור, בצדק, התקוממות עממית מצידם. כפי שציין השבוע עו"ד ברק כהן, העדה החרדית סירבה תמיד להתגייס ואפילו להתייצב לצו הראשון. מי שלא מתייצב, מוצא נגדו צו מעצר. הצווים הללו מעולם לא יושמו. מדי פעם חרדים מקבלים שיחת איום, וזהו. העדה החרדית, למרות כל הרעש שהיא עושה, היא גוף קטן מאד, ביחס. מה יקרה כשינסו לגייס את מאות אלפי החרדים? כנראה שתהיה פה מהומת אלוהים ששום דבר שקדם לה לא ידמה לה.

המשטרה – כרגיל – לא תעמוד בנטל ויהיה צורך להפעיל את הצבא. שני הגופים האלה הם בהמות גסות שלא יודעות לרסן את הכוח שלהם. גם אם המרד החרדי ידוכא, ואנשים יגיעו בשלשלאות למחנות עבודה של צה"ל, מספר הנפגעים יהיה עצום וידליק שבר ושנאה שלא יתרפאו. וכשזה יקרה, סביר שחלק מהחיילים החדשים יפנו את הנשק שלהם כלפי אויביהם-שוביהם שהיו מטומטמים מספיק לתת להם נשק. אחרים יעסקו במרץ בתחביבו הקבוע של עובד הכפיה, החבלה (סבוטאז', בלעז.) ציוד צבאי, בסופו של דבר, קל מאד להשחתה. כמות קטנה של מוצר זמין כמו סוכר תשבית משאית; כמות לא גדולה של חול, תביא להפלת מטוס.

כלומר, כדי להאדיר את האגו של יאיר לפיד ולאפשר לו להתמודד שוב בבחירות, ישראל תתקרב בצורה מסוכנת למלחמת אזרחים. וזה לפני שדיברנו על מה שיקרה למעמדן של נשים כשחרדים יגויסו לצבא בגיוס חובה. כבר ראינו מספיק מה קורה כשהם רק מתנדבים. לא במקרה התעקש יעלון, וניצח, בוויכוח על הסנקציות הפליליות. צה"ל צריך את זה כמו חור בראש.

[…]

ושלישית, משום ששירות צבאי משחית כל דבר טוב, כל אדם טוב. מהותו של האימון הצבאי היא הסרת העכבות החברתיות מפני שימוש באלימות, עכבות שבלעדיהן אין חברה אנושית ושנבנו בעמל רב במשך שנים. מהותו של האימון היא הכשרה לרצח, לביזה, לראיית ה"אחר" כמי שאיננו בן אדם באמת. אחרת, אחרי הכל, יהיה קשה הרבה יותר לשכנע חייל להרוג אותו.

רוצים דוגמא מהירה? הביטו בסרטון הזה, שבו נראה חייל מתעמת עם ילד חרדי שקרא לו "חרד"ק."

החמוש הפיל את הילד מעל האופניים שלו, והוא צוטט כאומר לתכנית "ציפור לילה" שאם הוא לא היה עושה את זה, "הילדים היו מתחילים לתקוף חיילים." וואלה, הוא למד מהר את הז'ארגון. מי ששירת בשטחים, ודאי התכווץ עכשיו. הוא מכיר היטב את הסיטואציה: הבריון המגודל עם הנשק גוהר מעל הילד, מאיים עליו, מאלץ אותו להשפיל את עצמו, לומר שהוא אוהב את החיילים, את המדים. הפחד מהכאב שהופך את הילד לאבק אדם. החייל שהתקלגס על הילד הזה פשוט ייבא את קוסרא לבני ברק. וזה קורה לפני שהמאבק באמת מתחיל. עכשיו תתארו לעצמכם מה יקרה כשעדרים של חיילי גולני וכנופיות של מג"ב יתחילו להסתובב בבני ברק ובשכונות החרדיות של ירושלים, מעוצבנים, להוטים, עמוסי הורמונים, מורגלים בשקר ובחיפוי, מורגלים ב"רעות" המשחיתה ובערכי הכנופיה שהיא מקדמת.

לא, תודה. הספיק לי. לא רוצה שידור חוזר. לא רוצה לשמוע את התירוצים. לא רוצה לשמוע את ה"אבל לא מראים מה קרה קודם." לא רוצה לשמוע את השמועות שהופכות לדיווחים שהופכים לחקירות מצ"ח מרוחות, או במקרה הטוב לעונש מאסר על תנאי על שימוש בילד כמגן אנושי. לא רוצה עוד דור של ילדים עם טראומות. די, מספיק, באמת. די. אי אפשר יותר. עיפה נפשנו להורגים. מישהו צריך לומר בקול, וקול גדול, שצה"ל, או ליתר דיוק אידיאל צבא העם, פשוט לא שווה את זה.

[…]

וכן, בסופו של דבר חברת הלומדים היא לא חברה שיכולה להתקיים, או שראוי שתתקיים. צריך לפרק אותה. אבל ספק אם גיוס חובה הוא מה שיוביל לפירוקה; סביר הרבה יותר שהוא יוביל לגיבוש שלה סביב מנהיגיה.

אז איך לפרק אותה? בעדינות, ובידיעה שזה לא יקרה בחמש שנים וגם לא בעשר. להתחיל בשחרור תלמידי הישיבות מעולו הבלתי נסבל של ראשי הישיבות שלהם. את זה עושים בקלות יחסית: הצעת החוק של מרב מיכאלי קובעת שבחורי הישיבות יקבלו את הזכות להתנהג כאילו היו נשים חרדיות, כלומר יוכלו לבחור אם להתגייס או לא, ללכת לשירות לאומי או לא. המשמעות היא פטור – פטור שהופך אותם לאנשים חופשיים. נמשיך משם, בזהירות וברגישות, כי כך מפרקים פצצה חברתית.

וכן, הרבה מאד ישראלים ששירתו בצה"ל ירגישו כמו פראיירים. והם אכן היו פראיירים. זו לא סיבה מספיק טובה ללכת למשבר לאומי שמתקרב מאד למלחמת אזרחים. את מסגרת הפטור הזו יש להרחיב גם לציבור החילוני, ולהעביר את צה"ל למודל של צבא מקצועי. שוב, לא באחת, לא במהירות, בתהליך של שנים – אבל צריך להבריא את ישראל מהמחלה שנקראת גיוס חובה, שהכפיפה את החברה האזרחית לצבא במשך שני דורות ויותר.

ואז תבוא הבעיה הגדולה מכולן: הצורך לגבש חברה אזרחית ישראלית מקובץ שבטים עוינים שאין להם כמעט דבר במשותף ושהאתוס היחיד של חלק עיקרי מהם התפוגג. זה יהיה נושא לפוסט אחר.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)