אגב, זו מחתרת יהודית הרבה יותר יעילה מהמחתרת ה"מקורית".

British Friends of Messorah Heritage היא ארגון צדקה בריטי, וככזו מחוייבת לחוקי השקיפות בבריטניה. מדובר על עמותה מספר 1052721 עם שלושה נאמנים (אלן לי, דניאלה גרוס, מייקל בראדפילד) שיושבת בלונדון. את הדו"חות שלה מהשנים האחרונות אפשר לקרוא כאן http://apps.charitycommission.gov.uk/Showcharity/RegisterOfCharities/CharityWithoutPartB.aspx?RegisteredCharityNumber=1052721&SubsidiaryNumber=0

בדו"ח של 2011 היא תרמה ל-Tritzu Ziyonut (מן הסתם אם תרצו) 12 אלף ליש"ט.

המיני-דיון שנפתח כמה תגובות למעלה (מס' 7), על האסלאם הברברי וכן הלאה, משקף את הפשטנות האומללה של השיח הלבן והנאור בנושא. הגמל שאינו רואה את דבשתו – ציונים ואנשי היי-טק שעשו לעצמם מנהג לקבוע בנינוחות אגבית כיצד " דתות הן דבר מסוכן", כיצד "היהדות הרפורמית מוסרית יותר מהיהדות האורתודוקסית כי עיקריה טובים יותר", כיצד " נכון להיום, האיסלאם היא הדת המסוכנת מכולן" (אם כי מי יודע מה זוממים הבודהיסטים בבורמה ובטיבט), משל היו כל הדתות הרעות הללו אי אלו שורות קוד שמקלידים מהנדסי התוכנה הציונים בשביל צבא הטרור הציוני או אולי לאיזה תאגיד נשק מתקדם של אינטליגנציה מלאכותית וכו'.

המחלוקת המרכזית – בין הגישה המהותנית ("כל הדתות רעות") לגישה הסוציולוגית ("חברה מרוששת, נחשלת וענייה") – נפסדת, כמובן. הן המהותנות והן הסוציולוגיה מהוות אדנים אפיסטמולוגיים של סיינטיזם מיובש ודוגמטי (http://en.wikipedia.org/wiki/Scientism ) בשביל להתמודד עם תופעות אנושיות כגון דת, שעם כל הכבוד מקיפות טווח קצת יותר נרחב של ניסיון אנושי, וקיימות קצת יותר זמן, מ-C++.

משותפת לכל הצדדים בוויכוח הנוקב הזה, אך מאפיינת במיוחד את מהנדסי התוכנה הציונים מחזיקי הנימוק המהותני, אותה עמדת יסוד של המשקיף הרציונאלי מלמעלה, המדעי והנאור: כאינטליגנציה מלאכותית תקועה על לופ, כולם כאחד ממחזרים את הדוקטרינה היסודית של דת התועלתנות הרציונאליסטית הקדושה, הפטרונית השומרת של מעמד בעלי הפריבילגיות העולמי, או בשמה המוכר יותר – התיאולוגיה הפרוטסטנטית, זו שמסבירה איך ולמה הפריבילגיות האלה הן זכותו הטבעית של המעמד לו הן שייכות. אין אלוהים מלבד עיקרון התועלתנות הרציונליסטי, והאינטרס האנוכי (לשמר את הפריבילגיות) והפחד (לאבד את הפריבילגיות) הם נביאיו.

מי עושה ומי לא עושה "פיגועים בערי המערב"? מי מתחיל ומי לא מתחיל מלחמות? איפה עומדים הבודהיסטים בבורמה בעניין הזה ואיך – איך מסבירים את הברבריות, שנהיה בטוחים על מה אנחנו מדברים פה? לא התערבתי בוויכוח. אבל אז עידן לנדו העלה עוד פוסט המתאר את האופן המאלף והכה-רציונאלי שבו נאבק הצבא של מהנדסי התוכנה בברברים המאיימים להטביע את ספינת הקידמה המערבית עם המלחמות שלהם, http://idanlandau.com/2013/07/18/voyage-into-the-darkness-of-the-permit-regime/ , וזה העלה בי מחשבות נוגות: על רציונאליזם, על ברבריות, דת, סוציולוגיה, הייטק, דברים כאלה.

הדיון הזה מקביל לטענות שהופיעו כנגדי בנושא "הקולוניאליזם המוסלמי/ערבי" בדיון קודם באתר זה, כאן – http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3450 . התכתבתי מול כמה מגיבים שונים עם תגובות ארוכות מאוד שמפאת משאבי זמן מוגבלים נכתבו חתיכה-חתיכה. כמעט סיימתי אחת מהן לאחד המגיבים מולי – זה שקרוי "אין לי שם" – כשהעמוד נסגר לתגובות. אני מכניס את התגובה שכתבתי ל"אין לי שם" כאן, מתוך הנחה שמי שיקרא יוכל להשלים את הפערים. התמות המרכזיות מן הסתם חופפות, אם לא זהות: פה זה "פיגועים בערי המערב" ושם זה "קולוניאליזם מוסלמי", פה זה "ברבריות" (דתית, מוסלמית) ושם זה "התפתחות" ו"דמוקרטיה" (מערביות), פה זה "דת מוסרית יותר כי עיקריה יותר טובים" ושם זה "טכנולוגיה יותר מתקדמת". התוצאה של כל זה היא תגובה מ-א-ו-ד ארוכה, יותר מכל קודמותיה (החלק השני שלה נכתב יותר מאוחר). אני מתנצל על זה, אני מבין שזה מאוד חריג ולא הולם. אני מעריך שזאת הפעם האחרונה שאני עושה דבר כזה כאן (אין יותר זמן…), ובכל מקרה הבלוגר המוערך והחשוב יוסי גורביץ מוזמן למחוק את זה אם הדבר לא מקובל עליו.

. . .

תגובה למגיב/ה "אין לי שם":

מן הסתם אתה לא חייב לקרוא את המגילות שכתבתי, אבל אז אל תתפלא שאתה בעיקר מתדיין עם עצמך ולא איתי. ביתר המגילות מופיעים הסברים (גולמיים למדי, למרות אורכם) לדברים הבאים:

רטוריקה של "התפתחות" (של עמים, חברות, תרבויות וכו') היא רטוריקה נאצית. זו עמדתי. הרטוריקה הזו מאפיינת את השיח המיינסטרימי של הציונות ואת הפוליטיקה הציונית מול המרחב שבו היא מתקיימת – באופן מובלע יחסית בתחילת ימיה, ובאופן מפורש כיום, כפי שבין היתר עולה בתגובותיך. היא כמובן לא מאפיינת רק את הציונות, אלא בין היתר גם את כל המפעל הקולוניאליסטי האירופאי. גם באסלאם טרם הקולוניאליזם האירופאי יש דוגמאות לרטוריקה כזאת, אולם בהשוואה למקום המרכזי שלה באידיאולוגיה הקולוניאליסטית, מ"משא האדם הלבן" ועד "ציר הרשע", כהצדקה אולטימטיבית לכל פשע ורשע שניתן להעלות על הדעת, באסלם טרום הקולוניאליזם האירופאי היא תופסת מקום שולי וזניח לכל דבר ועניין. מכאן שלא כל תנועה לאומית היא נאציזם. אולם כל תנועה לאומית שמתבססת על רטוריקה של עליונות – תקרא לזה "התפתחותית", "תרבותית" או סתם גזעית – נשענת על מאפיין שהגיע לגילומו המובהק במסגרת האידיאולוגיה הנאצית.

התגובות שלך כמובן רוויות ברטוריקה כזאת. למעשה נראה שעניין "ההתפתחות" מהווה את הארגומנט המהותי, אם לא היחיד, שמנחה את תפיסת העולם שלך – בנוגע לסוגיות פוליטיות ובכלל. בכך אתה מהווה דוגמה מובהקת לאופן שבו התעקשתי לתאר קולוניאליסט – כטיפוס אפיסטמולוגי ספציפי. אין כאן כמובן שום דבר מפתיע: הקולוניאליזם כאמור, לא נגמר, וכפי שניתן להבחין מתגובותיך הוא גם בקושי השתנה מהמאה ה-19 – עדיין מצדיק את פשעיו בשם הציביליזציה ו"ההתפתחות". הנה חלקן, לא לפי הסדר שבו כתבת אותן:

– "כמות האנשים בעיר היא מדד להצלחה והתפתחות?" – מה לעשות. גודל הערים נחשב באופן גורף לאינדיקציה מובהקת ל"הצלחה והתפתחות", אולי בגלל שמאז ומעולם העיר היא המבנה שסביבו הציביליזציה ארגנה את עצמה. למעשה, המחקר המיינסטרימי מקביל את הקטגוריות "ציביליזציה" ו"עיר" באופן כמעט מוחלט – התפיסה המקובלת של "ציביליזציה" מתחילה עם הופעתן של הערים (סין, מסופוטמיה, מצרים, הודו, האמריקות הפרה-קולומביאניות). אגב, אני מצדד בעמדות הרוויזיוניסטיות שמבקשות לכפור בהנחות היסוד האלו ובדיכוטומיות מקובלות כגון "עליונותה" של תרבות ישובי קבע על תרבות נומאדית או תרבות מבוססת-כתב על תרבות אוראלית. אתה מכיר את הגישות האלה?

– "האירופאים כבשו כי היתה להם טכנולוגיה יותר מתקדמת. זהו." – זהו? ואת זה אתה אומר בתגובה לציטוט מעוד ספר מספר 5000 שכל 400 עמודיו, מתוכם 40 עמודי ביבליוגראפיה, מוקדשים לשאלה הזאת? (ושכבר מותקף – בצדק – על שטחיות ושעתוק של מודלים אפיסטמולוגיים אימפריאליסטיים? http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2065535 ). מישהו צריך להגיד לניל פרגוסון ולכל יתר החוקרים לפניו להפסיק לבזבז את הזמן שלהם, שהמחקרים שלהם חסרי ערך. לציוני, הו הוא-שאין-לו-שם, כבר יש את התשובה: יש בה שמונה מילים. זהו.

מה שמוביל לשתי שאלות מתודיות: 1) האם לציונות יש או יכולה להיות **איזושהי** תפיסה של היסטוריה שלא נשענת כולה על הכוח הקולוניאליסטי הגס מאירופה שממנו נבנתה? ו-2) האם כשאותם הוגים יהודים מזרח-אירופים דיברו על "להחזיר את היהדות להיסטוריה" היה להם מושג מה המשמעות של "היסטוריה" שאליה ביקשו "להחזיר" את היהודים והיהדות? אולי אם היו מבינים את ההיסטוריה עצמה, ולא רק את "ההתפתחות" בסימן אירופה ("וזהו!") שמכוננת ברוחה המפותחת את כל ההיסטוריה של העולם, אולי היו חושבים על זה עוד פעם. כי וואללה – בלי הכוחניות הקולוניאליסטית מאחוריך, מסתבר שהיסטוריה זה ח'תחת כאב ראש.

– "השורה התחתונה היא שאתה יכול לקחת היום לא מעט מדינות לדוגמא שהיו קולוניות, גם באירופה וגם מחוצה לה. חלקן התפתחו וחלקן מתפתחות לפי המודל המערב האירופאי. לחלקן זה מצליח פחות ולחלקן יותר. חלק נוסף הלכו במסלול *אחר* לחלוטין, כי מלכתחילה הרקע התרבותי והמנטלי בהן היה שונה.
להשמיך ולהאשים בזה את הקולוניאליזם האגדי זה מגוחך. לא להבין שמלכתחילה מה שאיפשר את כיבושי האירופאים זו הקדמה שלהם, זה עוד יותר מגוחך. עוד יתר מגוחך כמובן זה להבין שישנן תרבויות שונות בעולם ולהתקיף בזעם את כל מי שטוען ששוני כזה יכול להוביל להפתחות מדינית שונה, בהתאם" – לא היו קולוניות באירופה (בתגובות למעלה אני מנמק את הסיבות לדחות את ההאחדה המושגית הזו של "קולוניאליזם"). כל היתר זה ניתוח היסטורי ברמה 0.

– "דמוקרטיה לא התפתחה במדינות ערב ולא ברוסיה, לדוגמא, וספק אם תתפתח. תפתור בעצמך את הדיסוננס בין הרצון שלך לטעון שכולם שווים ואחודים, לבין ההבנה שאמורה להיות לך שבמקומות שונים הציביליזציה האנושית התפתחה בקצב ובמסלולים שונים" – הדמוקרטיה התפתחה היכן שהתפתחה על בסיס הון שנצבר דרך גזל, שיעבוד ורישוש של המקומות שבהם "ספק אם תתפתח". בסוף ימי הביניים האובססיה של המלכים במערב אירופה היתה לבנות ערים (מה אתה יודע – דווקא ערים) שיתחרו בפאר ובעוצמה של המודל המיתולוגי של רומא. לא היה להם כסף לעשות עשירית מזה, ולכן הם תחזקו שורות של מלומדים שעסקו בקדחתנות בפרויקט אחד בלבד: להפוך נחושת וברזל לזהב, בתהליך שנקרא "אלכימיה". זה לא עבד, ובשלב מסוים הוחלט על כיוון אחר – השתלטות על דרכי המסחר הפורה מהמזרח. כשבמהלך זה גילו את אמריקה ואת מרבצי הזהב שלה, נחש מה קרה שם? כשאתה מדבר על "הדמוקרטיה המערבית" – שם מתחילה הדמוקרטיה שלך.

דמוקרטיה היא דבר חיוני ונשאף, אבל השאלה היא לא "למי יש דמוקרטיה?" אלא "האם ואיך אפשרית דמוקרטיה בלי כסף?" או ליתר דיוק: האם ואיך אפשרית דמוקרטיה שאינה דמוקרטיית-אדונים המבוססת על דכאנותו המובנית של ההון? האם אפשרית דמוקרטיה בעולם שבו ההון מבוזר באופן פחות או יותר שווה, כזו שלא מתבססת על גזל שיטתי שמממן אותה? כרגע לא נראה שיש ל"מערב הדמוקרטי" תשובה לשאלה הזאת, חוץ מלהגיד שוב ושוב "אני דמוקרטי וזה מה שחשוב". זה מה שאתה עושה, ויש לזה בדיוק את אותו הערך בגרסה המקוצרת: "אני זה מה שחשוב" – כלום. כנ"ל לבלבולי השכל העאלק-דרוויניסטים שלך על "הבדלי אקלים בכדוה"א" ומה לא. כמו שאמר זחאלקה: "קחו את הדמוקרטיה שלכם ותחזירו לנו את האדמות שלנו".

ומ"התפתחות" לקולוניאליזם פרופר:

– "מה זה משנה אם זה "קולוניאליזם" או "נורמנים מרושעים פולשים לאנגליה", לדוגמא? התוצאה היא אותה תוצאה" – התוצאה אינה אותה תוצאה.

– "עצם זה שאתה כל כך בכח מחפש להבדיל בין השנים רק מראה שאתה מחפש סיבה לפסול תופעה אחת ולהצדיק תופעה זהה לה לחלוטין במקום אחר" – אני מנסה להבחין ולמצוא את הגורמים הפוליטיים-היסטוריים הרלוונטיים למצב ההיסטורי-פוליטי של ההווה. אני לא מבין איך "הצדקות" למיניהן בכלל מתקשרות למה שכתבתי, לבד מאשר בדמיונו ההיסטרי של הקולוניאליסט הציוני, שלו יש דווקא הרבה מה "להצדיק".

– "אתה מתפלצף ומתפתל על גבי כמה עמודים טובים במצטבר, כדי להראות (בשורה התחתונה) שיש כיבושים "טובים" ו-"רעים" – מובן שלא. אני לא ציוני שמדבר על "טובים" ו"רעים" כמו ילד בן 6. לעומת זאת, אני מבחין בין כיבושים שרלוונטיים לחייהם של בנות ובני אדם שחיים בהווה (כמו הכיבוש הערבי הרצחני של דארפור, לדוגמה, וראה י' גורביץ למעלה על היבטיו הקולוניאליסטיים-קפיטליסטיים האמיתיים – אני לא ידעתי על כך) לבין כיבושים חסרי משמעות (פוליטית, לכל הפחות) לחייהם של בנות ובני אדם שחיים בהווה (כמו הכיבוש המוסלמי של ספרד, לדוגמה, או הכיבוש הנורמני של בריטניה).

לאומיות ערבית, ציונות:

– "[אתה מבדיל בין] לאומיות "אמיתית" ו"טהורה", המוצדקת על ידי מי שדוגל בה, ולאומיות "רעה" בסגנון הציוני. אתה אפילו מוכן לקבל את הלאומיות הערבית כתופעה אפריורית – מוצדקת, באותה הנשימה בה אתה הפוסל את הלאומיות האירופאית, כאילו הערבים לא ניהלו אף פעם מלחמות בינם לבין עצמם על משאבים או כל דבר אחר" – אני לא יודע עם מי אתה מדבר, אבל זה לא איתי. אין דבר כזה לאומיות "רעה" (בפועל, אין דבר כזה "לאומיות" בכלל) – יש דבר כזה מעשים "רעים". לאומיות ערבית, ככל לאומיות מודרנית אחרת, היא תוצר של האפיסטמולוגיה הקולוניאליסטית. אם הערבים החליטו לאמץ אותו כאמצעי במאבק האנטי-קולוניאליסטי זה לא מקומי להחליט בשבילם איך לנהל את המאבק שלהם. באופן תיאורטי אני מתנגד למודל הלאומי בכל הקשר. אני מקבל אותו כאמצעי למאבק שחרור מדיכוי.

– "אני בספק אם לאבות התנועה הציונית היתה מודעות קולוניאליסטית" – אתה נופל פה לכשל הנרקיסיסטי הציוני הידוע שמניח את נקודת המוצא למציאות הפוליטית ב"מודעות" שיש או שאין לעצמך. בכל מקרה, לגבי "מודעות קולוניאליסטית" ציונית, אתה מוזמן לבחון את אוסף הציטטות האלה מאת שליח התנועה הציונית על מסעו לאוגנדה ב-1905, ואם סקרנותך לגבי "המודעות" הציונית המוקדמת לקולוניאליזם לא רוותה, תוכל לבדוק גם את הוויכוח האפיסטמי שלי עם סמולן במורד הדף – http://haemori.wordpress.com/2012/02/03/uganda/ .

– "טענות שאתה כמובן תפסול אוטומטית, על זה שמגיע לנו לחיות כאן, כי לפני 2500 שנה שלה בנה כאן את בית המקדש, ואנחנו חד משמעית הצאצאים שלו. הקשר בין פיליפ הערבי, או כל אדם אחר שהגדיר עצמו ככזה בימים ההם, לבין פאטמה הסורית היום, הוא חזק בדיוק כמו הקשר בינך לבין ירמיהו או ישעיהו או כל דמות תנכית אחרת" – כן, טוב. זאת התוצאה המצערת של ההבנה המרשימה שלך לגבי מי אני ומה אני, הו הוא-שאין-לו-שם, סובייקט אוניברסאלי אידיאי חף מזהות ונטול פניות שכמוך. כמובן שאני רחוק מלפסול ("אוטומטית"!) את זה ש"מגיע לנו" לחיות כאן – איזה היגיון יכול להיות לזה ממי שחי כאן? ודרך אגב, גם בצד הערבי רחוקים מ"לפסול אוטומטית את זה שמגיע לנו לחיות כאן" – גם דוברים של חמאס, לדוגמה, מקפידים לציין מפעם לפעם שכל מי שהיגר לפני 1917, וצאצאיו, הם תושבים לגיטימיים. ולפני שאתה קופץ אז נבהיר שגם בחמאס יודעים שאין שום תוחלת אופרטיבית לקריאה הזאת (שהופכת גם את צאצאיו של הקולוניאליסט המובהק בן גוריון ללגיטימיים ע"פ חמאס) אלא משמעותה הצהרתית: למסגר את הסכסוך הציוני-פלסטיני לפי הרגע ההיסטורי שבו הובהר תחת איזה כוח הציונות התאפשרה ומתאפשרת, ובהתאם איזה אינטרסים היא שירתה ומשרתת (רמז: זה מתחיל ב-ק' ונגמר ב-מ').

בכל מקרה אני לחלוטין מקבל את הזיקה הדתית של בנות ובני הדת היהודית לחבל הארץ שבין הים לנהר, ולמעשה מזדהה איתה באופן אישי. אני אפילו מצדד בהקמתו המחודשת של בית המקדש #3 על הר הבית כאופק אוטופי-משיחי מתבקש של הקיום "שלנו" כאן – הצהרתי על כך במקומות רבים, גם בבלוג הזה. ולא רק אני: יריב מוהר היקר אפילו מספר לנו על מנהיג ערבי מקומי מראשית המאה ה-18, יותר ציוני מרונן שובל – http://yarivmohar.wordpress.com/2013/07/10 . הוויכוח הוא על ה"איך". (ועניין פיליפ הערבי – פעם אחרונה – נועד להדגים בדיוק את מה שאתה אומר: הקשר בין דברים מסוימים לדברים מסוימים אחרים נעשה בתוך המוחות של בנות ובני אדם ולא בשום מקום אחר חוץ ממנו. גנטיקה זה לנאצים).

על מעלותיו ונפלאותיו של הכיבוש המוסלמי:

– מי טען "כמה היה טוב תחת הכיבוש המוסלמי"? מה שהיה תחת הכיבוש המוסלמי הוא למצער מה שאנחנו יודעים שהיה, על ה"טוב" ועל ה"רע" שבו, ומן הסתם היה משניהם. מה שנטען, בפעם האלף, הוא הבדל מהותי בין הכיבוש המוסלמי (והביזנטי, והרומי, והיווני, והפרסי, והמצרי) לבין הקולוניאליזם המערבי המודרני. לא אסביר את ההבדל הזה שוב, אבל כן אציין שוב שמה שחשוב בהבדל הזה הוא שההבנה שלו חיונית לקריאה של העולם הגיאו-פוליטי ***היום***. אין ספק שאתה עושה ככל שביכולתך להימנע מהבנה כזאת, תוך שאתה נתפס בכל מיני תיאוריות בשנקל על "טכנולוגיה", "הבדלי אקלים" ואלוהים יודעת מה עוד, וכמו רבים אחרים – רק בשביל להמשיך להצדיק את הפשעים שבזכותם לך יש ולאחרים אין.

– "הכיבוש המוסלמי של ספרד היה טוב יותר מהרקונקיסטה בהשפעה שלו על הסביבה? כשהטורקים הגיעו לשערי וינה, זה היה נחמד יותר לתושבי האזור מהמצור של הצלבנים על ירושילם במסע הצלב? כשירדן השתלטה על שטחי פלסטינה שלא קמה, זה עזר לפלסטינאים יותר מהכיבוש הישראלי או הבריטי לפני?" – קודם על הפלסטינים וירדן: בבקשה תכניס את זה לראש שלך כבר – לא אתה ולא אמא שלך הבריטית תקבעו לאנשים אחרים מה טוב ומה לא טוב להם, מה "עוזר" ומה "לא עוזר" להם, ואיך עליהם לנהל את האינטרסים שלהם.

הבהרתי כבר שההשוואות המטופשות האלה אינן העניין, אבל כיוון שנראה שציונים הייטקיסטים מאוד מתעניינים ב"שורות תחתונות" כאלה (ומאיפה זה בא ליהודים היקרים האלה, מהתלמוד? מהרמב"ם?), הנה משהו שמצאתי – http://abagond.wordpress.com/2013/04/24/are-christians-more-violent-than-muslims/ . אני חובב קטן מאוד של התחביב הידוע של ספירת גופות. השוואות כאלה בעיקר טובות לדבר אחד – להסתיר את ההקשרים המהותיים של כל מוות סיטונאי כזה, והדי-נבדלים ממקרה אחד למשנהו ושאינם ניתנים להשוואה. מעבר לכך אני לא לגמרי מבין בדיוק באיזה אופן מוות של מיליון חפים מפשע (אם וכאשר) יותר חמור ממוות של עשרה חפים מפשע (אם וכאשר). הגעתי אל הדף הזה כשניסיתי לברר בערך כמה מתו בזמן קמפיין הכיבוש המוסלמי הגדול בתקופות הראשידון ובית אומיה, שכולם כאן מנפנפים בו תוך זעקות טרור ושבר. ספירת הגופות עצמה פחות מעסיקה אותי – המטרה הייתה לאמת (או להפריך) חשד שלי, שלאחר הבסת הפרסים והביזנטים בלבנט, הפלישה המוסלמית למצרים, המגרב וספרד, בפועל נתקלה במעט מאוד התנגדות מקומית (זה היה בשביל לענות לעמית, אולי עוד אגיע לזה). לא הצלחתי למצוא מספר (התחלתי לעבור קרב-קרב בוויקיפדיה. דברים מעניינים), אבל ספירת הגופות בקישור מתחילה ממיליון מתים, והכיבוש המוסלמי הנורא לא מופיע בה – לא זה של ספרד – הכיבוש של כל האימפריה, ממוחמד ועד שהמוסלמים נעצרו סופית 5 דקות מפריז. הרקונקיסטה דווקא כן מופיעה שם (790 – 1300): 7 מיליון הרוגים. 20 השנים של המלחמות הגותיות, פחות ממאה שנה לפני מוחמד: 5 מיליון.

לא יודע עד כמה הנתונים האלה אמינים. מה שמעניין בהם הוא שהמלחמות המוסלמיות היחידות שעוברות את רף מיליון המתים לפני החצי השני של המאה העשרים הן כיבושי טימורלאין (סוף המאה ה-14, 7 מיליון מתים) – פולש מונגולי שהמודל המוצהר שלו היה ג'ינג'ס חאן דווקא, פסיכופט שריצף את ארמונו בגולגולות אדם ושהחליט להתאסלם בערך כמו שאני מחליט איזה גרביים ללבוש בבוקר; וכיבושי אורנגזב בהודו (סוף המאה ה-17, 5 מיליון מתים), בעצמו בן לשושלת הפולשים המוגולים ממרכז אסיה. מה הנקודה? לא יודע – מה הנקודה? אמרת משהו על הטורקים בשערי וינה (לא מופיע בטבלה) ומסעות הצלב (מופיע בטבלה)? הפער בין הטבח הטוטאלי של תושבי ירושלים במסע הצלב הראשון לבין הכיבוש-מחדש של העיר, המנומס ממש, ע"י סלאח א-דין הוא מן הידועות. מה זה אומר? לא יודע. אולי זה קשור לזה – ניל פרגוסון (אימפריאליסט ופרוטסטנט אירופוצנטרי כבר אמרנו?):

"התבלינים האמורים היו הקינמון, הציפורן ואגוז המוסקט – תבלינים שאירופאים לא יכלו לגדל בעצמם, אך חשקו לטבל בהם את מזונם. זה מאות שנים שדרך התבלינים עברה בים, מהאוקיינוס ההודי ובמעלה הים האדום, או ביבשה דרך חצי האי ערב ואנטוליה. באמצע המאה ה-15 כבר היה חלקו האחרון והמכניס של המסלול בשליטתם ההדוקה של הטורקים והוונציאנים. הפורטוגלים הבינו שאם יצליחו למצוא מסלול חלופי […] יוכל כל הסחר הזה להיות שלהם. […] התשוקה הזאת למסחר לא היתה ההבדל היחיד בין הפורטוגלים לסינים, רחוק מכך. האנשים מליסבון ניחנו באכזריות – שלא לומר בברוטליות – שז'נג הה [אדמירל סיני מראשית המאה ה-15 שבצו הקיסר הקים צי מסחר ענף שהגיע עד אפריקה] הפגין רק לעיתים רחוקות. כשמלך קליקוט הביט בפקפוק בסחורות שהביאו איתם הפורטוגלים מליסבון, לכד [וסקו] דה גמה 16 דייגים בתור בני ערובה. במסעו השני להודו, בראש צי בן 15 ספינות, הוא הפגיז את קליקוט והטיל מומים מחרידים בצוותי הספינות ששבו. בהזדמנות אחרת, מסופר, נעל את הנוסעים על סיפון ספינה שהפליגה למֵכה והצית אותה. הפורטוגלים הפגינו אלימות מופתית כזאת כיוון שהם ידעו לצפות להתנגדות לפתוח דרך תבלינים חדשה סביב הכף [כף התקווה הטובה]. נראה שהם האמינו שעדיף להקדים נקמה למַכה. כפי שאפונסו דה אלבוקרקי, המושל השני של הודו הפורטוגלית, דיווח בגאווה למלכו ב-1513: 'כששמעו על בואנו נעלמו כל הספינות המקומיות ואפילו הציפורים הפסיקו לרחף מעל המים'."

או אולי זה אומר משהו ברוח הציטוט הזה (ע"ע "רקונקיסטה") שניתן כבר ויינתן שוב (לא רוצה אל תקרא), באדיבות גוגל טרנסלייט:
" Important for the late medieval colonization was the experience since the 14th Century was emerging xenophobia, the corresponding as biological racism legal codification in the form of marriage rules, guild memberships or required in Spain "limpieza de sangre" (= purity of blood) experienced in the Eastern European border areas as well as in Ireland and Spain against Jews and Moors "

אתה מוצא את עצמך איפשהו בין הציטוטים האלה? מה לגבי הציטוט הזה? – "במקומות שונים הציביליזציה האנושית התפתחה בקצב ובמסלולים שונים. וכן, באפריקה היא לא הפתחתה כמו שהיא התפתחה בגרמניה, צרפת או בסין. מה לעשות? תפנה תלונות למי שיצר את האקלים בכדו"א או כל תנאי אחר, שהשפיע בנושא". בכל מקרה, חייבים לציין שהשאלה "הכיבוש המוסלמי של ספרד היה טוב יותר מהרקונקיסטה בהשפעה שלו על הסביבה?" קצת מוזרה כשהיא מגיעה מיהודי.

. . .

תרשה לי להסביר לך למה אני כותב ארוך ("מגילות") – זה כי אני צריך להתמודד מול אנשים כמוך, הרבה מהם. הדבר שהכי מאפיין אתכם הוא הדבקות הדתית במובן מאליו. המובן מאליו לא צריך הרבה מילים – לפעמים שמונה מילים בלבד יספיקו כדי שמישהו ירגיש שהנה מונחים לפניו כל סודות היקום ("טכנולוגיה!", "קידמה!", "הבדלי אקלים!", "דמוקרטיה!", או שמונה המילים האלה: "קראתי מספיק כדי להבין מי אתה ומה אתה"). המובן-מאליו האידיאולוגי, זה שאליו ששים כל מיני הציונים כמוצאי שלל רב, כמו בדף הזה, מציבה אתגר כפול. לכשעצמה, הבערות הציונית אינה בעיה: אפשר להיות בערים מידע ועדיין להיות פתוחים ונבונים, כלומר נכונים להבין מיידית, בלי יותר מדי ידע שכרוך בעניין, בנות ובני אדם. הבעיה עם הוולגריות של המובן-מאליו ("טכנולוגיה!", "קידמה!", "דמוקרטיה!") היא האופן שבו הקטגוריות-מהשרוול האלה שאותן לואטים הציונים שוב ושוב חוסמות את האפשרות לחשיבה ולדיון מופשטים, מעבר לקטגוריות האידיאולוגיות הגסות האלה – על בנות ובני אדם, בסיטואציה היסטורית נתונה ובכלל.

מה שאינו מובן מאליו דורש יותר מילים. כדי להגיד משהו בעל ערך במסגרת שיח שכבול רובו ככולו למובן מאליו האידיאולוגי והאפיסטמולוגי צריך קודם כל לשפוך הרבה מידע – לא בגלל שהמידע הזה מוסתר או לא נגיש באופן כללי, אלא כי המובן-מאליו האידיאולוגי של 8 מילים ("טכנולוגיה!", "קידמה!", "דמוקרטיה!") לא מסוגל להבין שום דבר שאינו מופיע בצורה של "עובדות", "שורות תחתונות" ו"מידע", כלומר שאינו תואם מראש את האפיסטמולוגיה התועלתנית של המובן-מאליו עצמו. זה מלכוד מוכר מהניתוח של המצב הקולוניאלי דווקא (האמיתי, לא זיבולי השכל שלך): כדי "להצדיק" את עצמה, כל אמירה או פעולה של דה-קולוניזציה קודם כל נדרשת לאמץ את השפה של הקולוניאליזם – ובכך רק להעצים ולהחריף אותו ואת הפתולוגיות שהוא יוצר. רק אחרי הרבה מידע ששפכת על המובן-מאליו האידיאולוגי, כלומר רק אחרי שדיברת בשפה הוולגרית שלו, יתאפשר לומר משהו **שאינו מובן מאליו בפני עצמו**.

אלא שמתחת לשתי השכבות האלו של המובן-מאליו האידיאולוגי, זו של המידע כפשוטו וזו של האפיסטמולוגיה ואופני החשיבה הוולגריים, שוכנת המכשלה האמיתית, והיא שתמיד – תמיד – מאחורי כל האפולוגטיקה התועלתנית הצעקנית יסתתר האינטרס העצמי הקדוש של מי שמרוויח מלשמור על המובן-מאליו האידיאולוגי הקיים כפי שהוא. זה כמובן כולל אותך, הו הציוני שאין לו שם, והניסיון ההיסטורי מלמד, שוב ושוב, שיותר קל להעביר גמל בקוף של מחט מאשר לגרום לקולוניאליסט להרפות מהדוגמות האידיאולוגיות העבשות שלו, כשזה אומר לאבד את הפריבילגיות שלו, שהן ורק הן מדברות מגרונו. היום זה "טכנולוגיה!", "קידמה!", "דמוקרטיה!", "הבדלי תרבות!", "התפתחות!", אתמול זה היה "זכות אבות" ו"מכורתנו ההיסטורית", ומחר זה יהיה "גנטיקה", "עליונות מוסרית", ו"גזע" – הכלל היחיד שתקף על המובן-מאליו האידיאולוגי הוא האופן שבו הוא תמיד משמר את הפריבילגיות של הקולוניאליסט עצמו, בעוד התוכן עצמו ישתנה ללא קושי לפי הנסיבות, כפי שהדיון איתך ממחיש בחדות ("קולוניאליזם ערבי" וכו' – פברוק מגוחך וחסר שום קשר למציאות). לנסות לשבור את הזהות המוחלטת של המובן-מאליו האידיאולוגי, נטול התוכן בפני עצמו, עם האינטרס העצמי של הקולוניאליסט לשימור הפריבילגיות שלו, זה כמו לנסות לשחרר סטייק מאחיזת הלסת של פיטבול – כמה מילים זה ייקח לך? גמל בקוף של מחט, לא פחות.

אז הנה מה שאומר ההיסטוריון "המזרחן" (כלומר, האוריינטליסט) הבריטי-אמריקאי ברנרד לואיס, בטקסט הזה מ-1990 – http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9809 (ותודה שוב ליריב מוהר), שפורסם חודשים ספורים לפני מלחמת המפרץ א', בנושא עליית האסלאם הפונדמנטליסטי והאיבה ל"מערב". בניגוד לשיח של המובן-מאליו ההייטקיסטי שלך ושל ציונים אחרים כאן, הוא ביקורתי ומפוכח בנוגע לדוגמטיות של השיח האנטי-קולוניאליסטי מהצד האחד, אבל עתיר ידע ומאוזן יחסית בכל הנוגע להבלי תיאולוגית "ההתפתחות" הנאצית שלך. אני עשוי לחלוק על ניסוחים כאלה ואחרים במאמר, אבל עם הטקסט הזה, בניגוד לבלבולי השכל על "טכנולוגיה וזהו", "הבדלי אקלים" והמיסטיקה הפתטית על "הדמוקרטיה המערבית", אפשר לפחות להתחיל להתווכח:

"לא היה כל צורך בחילוניות באיסלאם וגם הפלורליזם של האיסלאם היה שונה מאוד מזה של האימפריה הרומית האלילית… באיסלאם לא קיימת נכונות כלשהי – לא להלכה ולא למעשה – להעניק שוויון מלא למי שמחזיקים באמונות אחרות ומקיימים צורות פולחן שונות. עם זאת, ניתנה מידה מסוימת של סובלנות, תיאורטית ומעשית, למחזיקים באמת חלקית. לסובלנות כזו לא היה אח ורע בעולם הנוצרי עד שהמערב אימץ חילוניות מסוימת בשלהי המאה השבע עשרה ובמאה השמונה עשרה. […]
הכנסת שיטות מסחריות, פיננסיות ותעשייתיות מערביות הביאה אמנם עושר רב אולם הוא הצטבר בעיקר בידיהם של אנשי מערב מושתלים ובני מיעוטים מתמערבים, ורק מעטים מקרב האוכלוסיה המוסלמית נהנו ממנו. במשך הזמן גדל מספרם של מעטים אלה אך הם נותרו מבודדים מן ההמונים ונבדלו מהם גם בלבושם ובסגנון חייהם. באופן בלתי נמנע הם נראו כסוכנים ומשתפי פעולה עם העולם העוין. […]
הכלכלה בנוסח-המערב המיטה עוני על מספר עצום של תושבי המזרח התיכון, המוסדות הפוליטיים בנוסח-המערב המיטו עליהם עריצות והמלחמה בנוסח-המערב המיטה עליהם תבוסה. לא ייפלא אפוא כי רבים היו מוכנים להקשיב לקולות אשר סיפרו להם כי דרכי האיסלאם הנושנות הן הטובות ביותר וכי תשועתם היחידה היא להשליך מאחורי גוום את החידושים האליליים של המתקנים ולשוב אל דרך האמת אשר התווה אלוהים לעמו. […]
המלחמה נגד המודרניות היא ברובה בלתי מודעת ולא ברורה. היא מכוונת נגד תהליך השינוי המתרחש בעולם האיסלאמי מזה מאה שנים ויותר ומשנה את המבנים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של הארצות המוסלמיות. הפונדמנטליזם האיסלאמי העניק מטרה וצורה להתמרמרות ולזעם של ההמונים המוסלמים כלפי הכוחות אשר הפחיתו מערכם של הערכים והנאמנויות המסורתיות שלהם ואשר גזלו מהם את אמונותיהם, תקוותיהם וכבודם ובמידה רבה גם את מקורות פרנסתם.
יש בתרבות הדתית של האיסלאם משהו המשרֶה, גם על האיכר או הרוכל העלוב ביותר, כבוד ואדיבות כלפי הזולת אשר קשה למוצאם בציוויליזציות אחרות. עם זאת, ברגעים של התפרצות ושבר, כאשר היצרים העמוקים מוסתים, מפנים הכבוד והאדיבות את מקומם לתערובת נפיצה של חמת זעם ושנאה המניעה הן את ממשלתה של ארץ עתיקה ותרבותית והן את הדובר של דת גדולה רוחנית ומוסרית, לתמוך בחטיפה וברצח ולנסות למצוא בחייו של נביאם תקדימים ואישור לפעולות שכאלו".

מה שבמיוחד אווילי בכל הוויכוח הזה על "קולוניאליזם" הוא שנראה שהקטגוריה הזו אכן הולכת ומאבדת מהרלוונטיות שלה למטרות תיאור המצב הגלובאלי הנוכחי. זהו מצב פחות או יותר חדש שבו שלטון הטרור של הקפיטל עובר בהדרגה מזיהוי גיאו-פוליטי של "מדינות המערב" לעבר מעמד-אדונים גלובאלי בפועל, דרך התבססותם של מוסדות הטרור העל-לאומיים כארגון הסחר וקרן המטבע העולמיים, וכמובן עלייתם של תאגידי הטרור הקפיטליסטי הבינלאומיים כגופים הפוליטיים הגדולים פי כמה וכמה מ"המדינות" – מערביות או לא מערביות – והשולטים והמכוונים דה-פקטו את המציאות הפוליטית. במצב הגלובלי המתפתח הזה, עניי ארה"ב נהיים בהדרגה קורבנותיו של "האימפריאליזם האמריקאי" לא פחות מעניי הודו. לעיתים מכנים את התהליך הזה "קולוניאליזם פנימי" – ביטוי קולע ואפקטיבי לטעמי, אבל מן הסתם אוקסימורוני על פי ההגדרה הפורמאלית ("קולוניאליזם התיישבותי") שכל הציונים כאן נתלים בה כאיזה מין חוק טבע בדרגת כוח המשיכה, מתוך תקווה שזה, מכל הדברים שבעולם, אמור לשכנע מישהו בצדקת פרויקט זכויות היתר הקולוניאליסטי שלהם. כך או כך, אפשר שהביטוי "קולוניאליזם", בוודאי בהגדרתו הפורמאלית והאנכרוניסטית, עלול להפסיק להיות יעיל על מנת להבין את המצב הפוליטי העולמי העכשווי.

אולם כאמור, זה לא אומר שבזה ניתנת האפשרות לחלאות ציוניות קטנות כמוך וכמו אחרים כאן לסרסר את הביטוי הזה כעוד אמצעי להמשך המימוש והשימור של האינטרס העצמי הקולוניאלי שלכם. כל עוד הציונים ימשיכו לסלף כל מושג פוליטי והיסטורי אפשרי רק כדי שיתאים לאינטרס האנוכי של עצמם, כל עוד הציונים בעצם הווייתם ימשיכו לעוות ולטשטש את ההגדרות הפוליטיות **הכלל-עולמיות** של מושגים כמו "קולוניאליזם" במטרה למנוע – מכל העולם?! – את הכלים המושגיים להבין ביתר חדות את עצמו ואת מצבו, ובכך את האפשרות להמשיך הלאה, מעבר ל"קולוניאליזם", אזי אין שום ספק שאתם, לא האסלאם, חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

יש כאן בעמודים הבאים כל מיני ציונים שמנופפים בתעודת ההייטקיסט שקיבלו מצבא הטרור שלהם וצווחים על זה שאם לא יתנהגו אליהם יותר יפה הם "יעזבו" למקום אחר. שובר את הלב ממש. זוהי כמובן דוגמה מובהקת להיגיון הקולוניאליסטי במלוא הדרו – נגמרו המשאבים בשבילי לנצל ולגזול כאן, אז נעבור למקום אחר שבו עוד יש משאבים כאלה. "לאומיות יהודית"? – פחחחח. פריבילגיה – מההתחלה ועד הסוף. זה בדיוק הרפש שצפוי מהציונות "החילונית" ו"הרציונאלית". זה טיבו כי זה טיבה. גם האוליגרכיה הרומית האימפריאלית – והחילונית, אגב – עבדה באותו האופן (בין היתר הם אלה שהמציאו את כלכלת החוב, ודרכה רוששו ומוטטו מחוז אחר מחוז שאותו הם כבשו). אתם רוצים לדבר על "קולוניאליזם ערבי"? – תפאדלו: אתם תאלצו למצוא את הקורבנות של הקולוניאליזם הזה ולראות איך הם משתמשים בביטוי לתיאור המצב **שלהם** – לא למצבם של הזבלים הציונים שעושים "היי-טק" בחסות צבא הטרור הקולוניאליסטי הציוני, ומתבכיינים ומתבכיינים ומתבכיינים. אלוהים כמה שאתם מתבכיינים, בלי סוף.

גם אם המושג "קולוניאליזם" עומד לרדת מעל במת ההיסטוריה – מושג אחר יחליף אותו, עדכני יותר והולם יותר לתיאור מציאות גלובאלית מלאה של המוני בנות ובני האדם ברחבי הגלובוס התובעים את שלהם. המושגים האלה הם אמיתיים ואינם כפופים לפלפול הציוני הידוע שהביאנו עד הלום. הם ימשיכו לרדוף את ההייטקיסטים הציונים בארה"ב או באירופה או בכל מקום אחר עם "משכורות יותר טובות" שאליו יעברו. אולי לפני זה יהיה "שלב סיני" של דומיננטיות סינית, כפי שחרד (בצדק, מבחינתו) הפרוטסטנט ניל פרגוסון. אולי לא (הרי גם ההודים, לדוגמה, רוצים "דומיננטיות"). אולי יהיו עוד הרבה "שלבים" גלובליים לפני זה, שיתאפיינו בדיכוי מזן "סיני" או "הודי" או מה שלא יהיה, יותר אכזרי וטוטאלי או פחות. אבל בכל אחד ואחד מה"שלבים" האלה רק עוד ועוד יתגלה מה שכפי הנראה אפילו האנליסטים בדה-מרקר וב-Businessweek מתחילים לראות, http://www.themarker.com/markets/1.2070749 : "היחידים שמרוויחים – לא משנה אם השוק עולה או יורד – הם מנהלי ההשקעות. במבט רחב יותר קשה להתנתק מהתחושה ששוק ההון כולו פועל כמכונה משומנת שיעודה העיקרי הוא להעביר כסף מהכיס של הציבור רחב, שאין לו ברירה אלא להשקיע את כספי החיסכון והפנסיה שלו בשווקים, אל הכיסים של מי שמפעילים את המכונה".

או במילים אחרות: מי שמבסס חברה, "ציביליזציה" ותרבות על קידוש העיקרון התועלתני, "הרציונאלי" ו"המדעי" של תיגמול אנוכיות, יקבל בדיוק את זה – חברה (או יותר נכון, אוסף של פרטים) של חארות אנוכיים. ואם זה בדיוק מה שקיבלת, אז כנראה שזה בדיוק מה שאתה, ותזמר כמה שאתה רוצה על "ברבריות מוסלמית", מי מתחיל או לא מתחיל מלחמות ואיך כל הדתות הן דבר מסוכן.

ובמילים של חכמי שבט הקרי, הנחשב לשבט האחרון שחי על אדמת ארה"ב (כפי שנתקלתי בהם בבלוג ישראלי בתקופת המחאה של 2011) – אותם "עמים-ראשונים" שכעת מגורשים מאדמותיהם בקנדה בשם הקידמה, השוק החופשי והליברליזם הלבן, במקרה לגמרי בעקבות נפט שהתגלה שם לאחרונה כדי שתאגידי האנרגיה יוכלו "לייצר משרות" ולפרסם אותן בלינקדאין בשביל כל ההייטקיסטים הנהדרים היישר מצבא הטרור הציוני ל"משכורות המתגמלות" בארה"ב או באירופה, כשרוממות "הקידמה", "הדמוקרטיה" ו"ההתפתחות" על גרונם:

Only after the last tree has been cut down, Only after the last river has been poisoned, Only after the last fish has been caught, Only then will you find that money cannot be eaten

יהיו לזה כמה "שלבים" שיהיו – ה"קולוניאליזם" עוד יבוא לנשוך אתכם בתחת, איפה שלא תהיו עם "המשכורות המתגמלות" שלכם, בארה"ב או באירופה. כשזה יקרה גם אתם תבינו מה שווה דת הרציונאליזם, הקידמה, התועלתנות והאנוכיות-המתוגמלת שלכם מהצד השני של הסכין, זה של הצוואר. ההבדל ביני לבין ברנרד לואיס לאו דווקא נעוץ בוויכוח על העובדות שהוא מעלה או על הפרשנות שלהן, אלא בעצם העובדה שהוא חי בפרינסטון, ואילו אני חי כאן, בלב האזור שבו המאמר שלו עוסק, והולך להמשיך לחיות כאן. כל יתר הדברים שכתבתי הם תשובות לשאלה מה זה בעצם אומר. בניגוד לציונים, לאימפריאליסט הפרוטסטנט ניל פרגוסון לפחות יש את השכל להיעזר בספרות אמיתית: הוא מצטט את האבחנה של מקס וובר בין האפיסטמולוגיה המערבית החותרת ל-"שליטה רציונאלית בעולם" לתפיסה ה"מזרחית" הקונפוציאנית-סינית המבוססת על "הסתגלות רציונאלית לעולם". לאסלאם, ליהדות, גם לנצרות ולבודהיזם ולאי-אלו שיטות פגאניות מאמריקה הפרה-קולומביאנית וברבריזמים אחרים, יש כמה דברים להגיד בעניין הזה שכדאי לשמוע בעודכם מייללים על "קידמה", "ברבריות", "דמוקרטיה", ו"דתות מסוכנות". מישהו רצה "להחזיר את היהודים להיסטוריה"? ברוכים הבאים להיסטוריה, ציונים.