הבוקר (ג'), בסביבות השעה 01:00, הגיעו פקחי עיריית תל אביב לבית הקפה אלבי שבדרום תל אביב, וטענו כי הוא פועל מחוץ לשעות העיסוק שלו, ודרשו לתת לו דו"ח. העובדות שהיו במקום הכחישו את הטענה, ציינו כי הן נעלו כבר את בית הקפה והיו עסוקות בנקיון ובבדיקת הקופה, וסירבו לקבל את הדו"ח. תוך שניות הגיעו למקום מה שמכונה בדרך כלל "כוחות גדולים של משטרה ומג"ב," הגישו לעסק צו סגירה ועצרו את השתיים. במקום היו כ-30 שוטרים, והם הגיעו בחמישה כלי רכב לפחות.

זה חתיכת סד"כ למשטרת תל אביב. במשמרות לילה מן המנין יש בממוצע 29 ניידות בתל אביב (אני רוצה להודות לשי אלקין על ההפניה). כלומר, קצת יותר משישית מכלל הניידות בתל אביב הופנו בלילה האחרון למניעת הסכנה האיומה שבקיומו של בית קפה אלטרנטיבי. ההטרדה נמשכה גם היום: בשעות הצהרים פשטה המשטרה, הפעם בכוחות יס"מ, על בית הקפה והיא דרשה מהנמצאים במקום להזדהות ולעזוב. הכוחות עדיין שם.

הדרישה להזדהות לא מקרית. היא זו שמסבירה לנו את הסיבה לפעלתנות המשונה הזו של משטרת תל אביב. לפני כשבועיים נתקלה הפעילה אורטל בן דיין בקבוצת שוטרים שהחלה להתנכל למשפחה פלסטינית שישבה בבית הקפה, ודרשה מהם הסברים. אחד השוטרים כינה אותה "שמאלנית מפגרת," וכשבן דיין דרשה ממנו להזדהות, דרשו ממנה השוטרים להזדהות. כשסירבה – ולשוטר אין סמכות חוקית לדרוש מאדם להזדהות אם הוא לא חשוד בביצוע עבירה – הם עצרו אותה.

המעצר השרירותי הזה גרר רעש ציבורי ניכר, חברי כנסת דרשו לחקור את המשטרה, ובן דיין שוחררה אחרי שהסכימה להזדהות בבית המשפט המחוזי. כשהשתחררה, חשפה בן דיין את שמו של השוטר שעצר אותה – מלווין בר-ששת אבודרהם – ובאותה הזדמנות, גם סטטוסים גזעניים שפרסם בפייסבוק. זה היה קצת יותר מדי כאב ראש למפכ"ל ביום אחד, ובר-ששת אבודרהם כבר לא מקבל משכורת ציבורית.

המשטרה יצאה מן התקרית כשביצה על פרצופה, כתוצאה מאומץ לב אזרחי נדיר וראוי להערכה של בן דיין, והיא לא שיפרה את מצבה כשמסרה גרסאות מטומטמות לתקשורת. המשטרה טענה, בו זמנית ומבלי להבין את הסתירה הנלעגת בדברים, שבן דיין סירבה להזדהות ושהיא "מוכרת למשטרה." וואלה. היא גם טענה שהשוטר לא אמר שבן דיין היא "שמאלנית מטומטמת," אלא אמר לחברו "פנה שמאלה." נראה שבדוברות המשטרה מעסיקים את האנשים שנכשלו בבחינות של דובר צה"ל.

אז במשטרה החליטו לנקום ולהראות ליושבי האלבי למי יש יותר גדול, או, כפי שניסח את זה ג'ון בראון היטב, לבצע פעולת תג מחיר. לשוטרים בכל העולם יש נטיה כנופייתית מוכרת – היתה תקופה, כתב דיוויד סיימון ב-Homicide, ששוטרי באלטימור התגאו בכך שהם חברים בכנופיה החזקה ביותר בעיר – ולמשטרת תל אביב אין, כמסתבר, בעיה שהתושבים ידעו את זה. הם פועלים כדי להטיל אימה על אנשים שלא ביצעו פשע. הם מרגילים אתכם לבריונות מצד לובשי מדים: היום הם דורשים ממכם להזדהות ללא סיבה, מחר הם יעכבו אתכם ללא סיבה טובה. אסור לנו לגלוש במדרון החלקלק הזה. אנחנו צריכים להזכיר למשטרה שהיא עובדת אצלנו, לא להיפך.

איתמר שאלתיאל סיכם את פרשת האלבי בתמצות קולע, כהרגלו: "זה לא רק שהמשטרה פועלת כמו מאפיה, זה שהשוטרים רוצים שתדעו שכך הם עובדים, שלא תעזו להרים ראש." אז אנחנו מרימים. הערב תהיה משמרת מחאה ב-20:00 מול האלבי, רח' הגדוד העברי 1, תל אביב. בואו, ואל תשכחו להביא מצלמות וכלי שידור אחרים. זכרו: המצלמות הן הקריפטונייט של החמושים. בגדה וגם בישראל. היו אח קטן.

עוד דבר אחד: אתמול בבוקר טען דובר צה"ל שכוחותיו בקלנדיה הותקפו על ידי לא פחות מ-1,500 פלסטינים, סד"כ שווה ערך לחטיבה מתוגברת. מה אני אגיד לכם, ממש שחזור של קרב תרמופילאי. בערב, המספר כבר ירד ל-300. איך נקרא לכוח שמעריך את הכוח המאיים עליו כגדול פי חמש (לפחות – גם הנתון של 300 עשוי להיות מוגזם) מכפי שהוא באמת? הזוי? מנותק מהמציאות? שקרן מטעמי תקשורת וכסת"ח משפטי? לא מקצועי, זה בטוח.

(יוסי גורביץ)

כתריאליבקה כמרקחה. קבוצה של מתנחלים גנבה מזמן אדמות במה שמכונה היום גבעת האולפנה, בהתנחלות בית אל, תוך זיוף מסמכים כמקובל. אחר כך היא מכרה את האדמות האלה למתנחלים אחרים, שכמקובל לא שאלו יותר מדי שאלות. הרבה שנים אחר כך, כל העסק הגיע לבית המשפט והתברר שהאדמות גנובות. זה לא חדש, זה קורה כל הזמן, אבל מאחר ומערכת המשפט בדרך כלל משמשת כמשת"פ של המתנחלים, שום דבר לא קורה. הפעם העוול היה גדול מדי, ובית המשפט אמר שיאללה, צריך לפנות את הפולשים.

בעולם נורמלי, פה זה היה נגמר. המתנחלים שקנו את הדירות היו מגישים תביעות פרטיות נגד הנוכלים שמכרו להם את האדמות הגנובות, שבתורם היו נחקרים על ידי המשטרה, עונים על שאלות מביכות ואולי גם הולכים לכלא.

זה, כמובן, לא מה שקרה. בהתחלה, הממשלה התבזתה בכך שפנתה לבית המשפט כדי שידון שוב בהחלטה שכבר קיבל, בלי שום סיבה טובה פרט לכך שלממשלה ממש לא נעים ליישם את החלטת בית המשפט. זה, מצדו, אולי מתוך שחש שמערערים על מעמדו, לא נתן לממשלה עוד אורכה והורה לה לסיים את הפרשה עד סוף חודש יולי.

כשזה קרה, המערכת הפוליטית הישראלית התחרפנה. מצד אחד, ראש הממשלה הודיע שהוא ישחד את המתנחלים – ודוק, לא רק את המתנחלים שיאבדו את בתיהם הגנובים, אלא את המתנחלים כקבוצת לחץ. הוא יבנה, הבטיח, עשרה בתים על כל בית שייהרס. כלומר, המטרה היא לתת למתנחלים בונוס ובו זמנית להרתיע עותרים נוספים מפני פניה לערכאות בשל גזל אדמות: ההבהרה היא שעל כל שטח שהפלסטינים יצליחו להוציא מבין מלתעות המתנחלים, יהיו פי עשרה מתנחלים.

זה לא הספיק, אז בימים האחרונים נתניהו מדבר על כך שלא רק שיתנו להם עוד בתים, אלא גם ינסרו את הבתים עצמם (!) ויעבירו אותם למקום אחר. העלות מוערכת בכ-100 מיליוני שקלים, בהנחה שזה בכלל אפשרי הנדסית – הנחה שיש החולקים עליה. בסביבתו של נתניהו טענו היום שזה יעלה רק כמה עשרות מיליוני שקלים, כי זה כידוע לא כסף. כשזה מגיע לריצוי המתנחלים, נתניהו מאבד את חסכנותו המפורסמת בשמירה על כספי ציבור. בשביל הבנים היקירים שחיים במדינת הרווחה שהקימה ישראל מחוץ לגבולותיה, יש לו הכל.

ונתניהו עוד נראה שפוי יחסית. שורה של שרים וחברי כנסת הודיעו שהם מתכוונים לקדם את "חוק ההסדרה," שפשוט מודיע שבג"צ לא יפסוק יותר בנושאי התנחלות, ימנע מפלסטינים להתלונן על גזילת קרקעות, ושישנה רטרואקטיבית את החוק כך שלא יהיה צורך לפנות את חמשת הבתים האלה. החוק לא נוגע בזכותם, השמורה להם לרעה, של פלסטינים לעתור לבג"צ כנגד עוולות השלטון הצבאי בגדה – אלה עתירות שבג"צ דוחה כמעט אוטומטית, תוך שהוא שומר על מראית העין שיש לפלסטינים סעד משפטי. זה יישאר, צריך את זה לצרכי Hasbara.

הבוקר דיווח יוסי ורטר ב"הארץ" שמשה פייגלין, שמושך בהרבה יותר מדי חוטים בליכוד, הודיע ששרים שלא יצביעו בעד חוק ההסדרה יכולים לשכוח מהמקום שלהם בפריימריז הבאים. נתניהו, כהרגלו, נלחץ. פייגלין העביר אליו גם את יו"ר הקואליציה היעיל מאד, זאב אלקין. נתניהו יודע שהחוק הזה יחסל חלק ניכר מהעמדת הפנים הלאומית שנמשכת כבר 30 שנה ויותר, כאילו הכיבוש הוא משהו זמני, כאילו ישראל לא מספחת את השטחים מבלי להעניק לתושביהם זכויות אזרח. האפרטהייד ייחשף סופית.

לא בטוח שלחבר הליכוד הממוצע עוד אכפת. אחרי 30 שנה של חינוך ימני, אפשר לומר שחלק ניכר מהציבור הישראלי לא יודע על מה כל הרעש, מה כל ההבדל בין הגדה המערבית לישראל. ואחרי יותר מ-60 שנה של שירה בציבור של "כל העולם נגדנו," נתניהו מגלה כעת שאחרי שכבר הכרזת על כל העולם כאויב, קשה להפחיד את הציבור בכך שאם יעבור עכשיו איזה חוק, העולם יהיה עוין. למעשה, השיטה היעילה ביותר של נתניהו להתמודד ציבורית עם תומכי החוק היא לציין שמירי רגב תומכת בו. זה צפוי לשנות את דעתם של כמה וכמה אנשים.

לפני כשנה יצאו לרחובות יותר מחצי מיליון איש, כדי למחות על השיטה הכלכלית והיעדר הצדק החברתי. הם לא קיבלו כלום והמערכת הפוליטית לא הזדעזעה. עכשיו, הממשלה צריכה להעביר כמה עשרות מתנחלים מבתיהם, ולא רק שהיא מוכנה לשלם סכומים מופרכים, היא גם נמצאת במשבר של ממש. ספק אם יש משהו שידגיש טוב יותר כיצד השתעבדה המערכת הפוליטית שלנו למיעוט קטן ואלים מאשר הסיפור הזה, איך הכיבוש בלע בסופו של דבר את ישראל עצמה.

ועוד דבר אחד: כפי שחלק ממכם ודאי שמתם לב, שני זרזירי עט החליטו לבנות את עצמם על חשבוני. אורטל בן דיין, שכבר התייחסתי אליה, הוסיפה עוד מאמר רווי סילופים והשמצות ב"ארץ האמורי." מתי שמואלוף טרח להפגין את חוסר יכולת הבנת הנקרא שלו כאן. את שהיה לי לומר, כתבתי בפוסט על בן דיין ובתגובות שלי לשני הפוסטים שלהם; אני לא מתכוון להיאבק שוב עם החזירים בבוץ. אתה מתלכלך והם נהנים מזה. אבל אני ממליץ לכם לקרוא ולהגיב.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

(פוסט רפלקסיבי ומעט אישי. אשתדל לא להגזים בכאלה, אבל אחרי הימים האחרונים נראה שאין ברירה.)

"מה אשכנזי בעיניך? להכנס לבית קפה עם פוזה מלאת חשיבות ולקחת בהפגנתיות את עיתון הארץ. וכשמישהו כבר תפס את עיתון הארץ לפניך (מ.א.ר.) להגיד, אהה, את גנבת את העיתון שלי." (אורטל בן דיין, 18.4.12, 09:55)

לא מעט אנשים לא אהבו את הפוסט האחרון, בעיקר בשל פסקת הסיום שלו, שאכן לא היתה כתובה כראוי. לאנשים שעיסוקם בכתיבה אין את הפריבילגיה לומר שהם לא הובנו; הג'וב שלהם הוא להיות מובן ואם הם לא מצליחים לעשות את זה, אז הבעיה היא בעיקרה שלהם. הייתי צריך להבהיר יותר שהאשמה של תושבי השכונות במצבם היא חלקית, ושעיקרה הוא תוצאת פעולת הממשלה – חשבתי שהעובדה שהקדשתי לכך כמה פסקאות בפוסט שלפני כן מספיקה, והנחתי שאנשים קראו את שני הפוסטים. שתי ההנחות לא היו, כמסתבר, מבוססות. רצוי היה גם להבהיר שכמובן, לפני שהמשטרה פותחת באש על המון לינצ'אי היא צריכה להשתמש בכל האמצעים הלא הקטלניים העומדים לרשותה. גם ההנחה שאנשים יזהו את ההפניה שבשם הפוסט לשיר הידוע של פינק פלויד היתה שגויה, ומסתבר שזה עניין גילאי לגמרי, מה שאומר שאני מזדקן.

אבל מסתבר שיש קבוצה של שמאלנים בעיני עצמם שהחליטו שהעובדה שאין לי יותר מדי אמפתיה לתושבי השכונות – מודה באשמה; בין קורבנות לינץ' ובין האנשים שביצעו בהם את הלינץ' ואלה שעמדו מהצד, אני מקווה שאהדתי תמיד תהיה נתונה לראשונים – מעידה דווקא על גזענות. הבולטת שבהן, כמסתבר, היא אחת אורטל בן דיין, שלשמחתי לא הייתי מודע לקיומה עד אתמול, פחות או יותר.

"מה אשכנזי בעיניך? לקרוא למזרחים מסוממים כשאתה עושה באנגים מהבוקר עד הערב." (אורטל בן דיין, 12.4.12, 20:53)

לאורטל בן דיין, כפי שודאי הבנתם מהציטוטים עד כאן (יהיו עוד, והרבה) יש בעיה עם אשכנזים. היא חושבת שיש קבוצות שזה בסדר לתייג אותן ככלל הומוגני, שאין בו פרטים, שאפשר לומר עליו, למשל,

"מה אשכנזי בעיניך? זוג בני 40+ שיושבים בבית קפה ולא מדברים בכלל אחד עם השני." (אורטל בין דיין, 13.4.12, 12:09)

כי מסתבר שיש חוגים במה שמתקרא שמאל בישראל שבהם אפשר לומר שכל האשכנזים קהים רגשית וקרים (בניגוד, כמובן, למיתוס של ה"מזרחי החם") מבלי להחשב לגזען. אבל לא באתי להטריד אתכם דווקא בגזענות הלגמרי-לא-סמויה, כמעט גאה, של חלק מבוסס ממה שנקרא השמאל המזרחי בישראל.

"מה אשכנזי בעיניך? להיות מיליונרים, להחזיק חצי מהדירות בגבעתיים, ואז לריב עם עניה כמוני על העלאה בשכ"ד ולציין – בחוצפה! – שהמחאה החברתית העלתה את מחירי שכר הדירה." (אורטל בן דיין, 18.4.12)

כי אשכנזים, כמובן, הם שיילוקים. כולם.

אבל, כאמור, זה לא הנושא. מוקדם יותר היום התייחסה בן דיין לסרטון התקרית שלי ושל חברתי גלינה בשוק התקווה כשבוע (אפשר לראות אותו פה, וגם בפוסט שלה.) התגובה שלה אליו מצריכה כספות, כלומר פירוק לגורמים של הטקסט.

אבל לפני זה, עוד אחד.

"מה אשכנזי בעיניך? לדחוף את האף לעניינים אישיים של אחרים." (אורטל בן דיין, 3.4.12, 22:17)

כי, נו, אתם יודעים. היהודים האירופאיים האלה דוחפים את האף שלהם לעניינים של אנשים אחרים. אחרי שהם מרוששים אותם, כמובן.

נתחיל. על מה שמתואר בסרטון של דיוויד שין כבר כתבתי, והסרטון מקשר לפוסט שלי ב-972 בנושא. בן דיין, למרבה הפליאה, כותבת "כפי שאני מבינה (לא בטוחה בזה), מדובר באשתו של יוסי גורביץ שמגיעה לשוק התקווה ומישהו מצלם את ההתרחשויות מהצד." גלינה איננה אשתי, בינתיים (אני מבטיח לעדכן במידה והמצב ישתנה), וזה לא משהו שמסובך לברר: בן דיין עוקבת אחרי בפייסבוק וסטטוס מערכת היחסים שלי גלוי. לא הגענו לשם במקרה: נערכה במקום הפגנת-הסתה של בן ארי. זה נכתב בשני הפוסטים. או שבן דיין לא קראה אותם, או שהיא העדיפה לא לציין את הרקע הזה לאירוע.

"במקביל […] מתקיימים שם נסיונות מצד התושבים להסביר לאשה הלבנה על מצוקת התושבים ולקבל אמפתיה." כי כידוע, אין כמו ניפוף של תרסיס גז מדמיע בפרצוף, לירוק בכיוונך, לדחוף ללא הרף ידיים לפרצוף שלך ולשאול האם קיימת יחסי מין עם זרים היא דרך מקובלת "להסביר מצוקה ולקבל אמפתיה."

כיוון שבן דיין לא יודעת – או, מה שסביר יותר, מעדיפה שקוראיה לא ידעו – שבמקום מתרחשת הפגנה ועל כן יש שם צלמים, בן דיין יכולה להרשות לכתוב "בדומה לסרטים הוליוודיים שנעשים על מצוקות באפריקה – סרטים שבהם מאות ואלפי שחורים נהרגים כסיפור רקע לדמות הקדוש המעונה של האדם הלבן, אביר זכויות האדם שמקריב את עצמו ומסכן את עצמו ביבשת השחורה – האשה האשכנזיה שמה את עצמה במרכז שכונת התקווה כדמות המרכזית וההירואית של האירוע." או שהיא סתם באה להפגנה ומחתה על גזענות. אבל, אה, נכון – בן דיין לא מספרת לנו שנערכה שם הפגנה. קל יותר לעוות את המציאות כשהקוראים שלך לא מודעים לה.

"מה אשכנזי בעיניך? רשימת קניות כשהולכים לסופר." (אורטל בן דיין, 28.3.12) כי האשכנזים האלה, הם לא מסוגלים לספונטניות, אפילו כשהם צורכים.

הלאה. "שימו לב שחוץ מהאשה האשכנזיה הלבנה, כולם שם שחורים בצורה זו או אחרת. אשה אחת לבנה עומדת בשוק, מישהו מצלם אותה (גורביץ?), וקבוצה שלמה מנסה להסביר לה, להתדיין איתה, לכעוס עליה ולצערי גם להפנות אליה דברים קשים (אותם אני מגנה בכל תוקף!!!). ממש השחקנית הראשית בהצגה." ובכן, בן דיין, לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל לא כולם שם היו שחורים:

אהבתי מאד את ה"דברים קשים". זה מזכיר לי את שמעון פרס, מתייחס – להבדיל (לקרוא בהברה אשכנזית) – לטבח כפר קאסם כאל "כאן קרה בעבר אירוע קשה ביותר שאנחנו מצטערים עליו מאד." וכשהגעת לרמת הצביעות של פרס, מצבך קשה. לא, בן דיין, אלה לא היו "דברים קשים." אלה היו איומים באונס ואיחול לאונס.

מסתבר שאספסוף (כן, אספסוף!) שמקיף אשה שבסך הכל עומדת על זכותה להשמיע את דעתה – שמעתי שזה מותר, בדמוקרטיות; אם כי, כמובן, הרעיון של אשה שמדברת במרחב הציבורי הוא "אשכנזי" במפגיע – ומאחל לה שתיאנס, אחרי שניסתה להגן על זכויותיהם של פליטים, חמור בעיניה של בן דיין פחות מהפנטזיה שלה על כך שזו "דוגמא עצובה לשימוש רשת מסית נגד תושבי השכונות." כלומר, הקורבן אליבא דבן דיין היא לא האשה שהותקפה על ידי האספסוף, הקורבן הוא האספסוף. גלינה באה לשם כדי שתותקף ותמלא את "תפקיד השחקנית הראשית בהצגה." לגינוי הרפה של קריאות האונס הקדישה בן דיין שורה; למצבו של האספסוף האומלל היא הקדישה פוסט.

כלומר, בן דיין רואה אשה מוקפת בהמון זועם, שמשמיע כלפיה קריאות שהן הטרדה מינית; היא לא שומעת מה היא אומרת (לגמרי לא במפתיע – הצווחות של האספסוף היו גבוהות משמעותית מאלה של גלינה, והיא יצאה צרודה מאד), והעמדה שלה היא שצריך להבין את האספסוף, שאת ה"הגזמות" שלו היא מגנה, לא את ה"אשה האשכנזיה." כשנוצר מצב שבו ניצבים, מצד אחד, אספסוף גזעני ומיזוגני אבל כזה שהלאומנות היהודית-ערבית של בן דיין לא מאפשרת לה לצאת נגדו, ומצד שני אשה מותקפת, הפמיניזם של בן דיין מתנדף. פתאום האשה הבודדה היא לבנה שפולשת לאפריקה השחורה, היא שחקנית, היא לא בן אדם, אין לה רגשות, היא לא חשה איום, היא לא מבוזה על ידי האנשים שבן דיין עסוקה כל כך בהגנה עליהם. לא רק הפמיניזם של בן דיין מתפוגג כשהשבט שהיא מתיימרת להשתייך אליו נראה לא טוב; גם האנושיות הבסיסית של כל אדם, שחש שיש להתייצב לצד העומד מול האספסוף.

זה לא מקרה שבן דיין ודומיה מיהרו לקפוץ ולומר אחרי הפוגרום בנווה שאנן ש"צריך להבין" את תושבי השכונות, אבל הרבה פחות את הפליטים; העמידה הזו לצד האספסוף מול קורבנותיו היא מהות העמדה שלהם: לאומנות יהודית-ערבית שמלפניה ההומניזם תמיד נסוג. אצל בן דיין ודומיה, המזרחי אף פעם לא אשם, גם כשהוא משתתף בלינץ', מפנטז בפומבי על אונס, ובוזז חנויות של פליטים. אם יש אשמה, היא אף פעם לא אצלו. היא תמיד אצל איזה אשכנזי מנוכר.

אנחנו מכירים את התפיסה הזו. היא לא מגיעה ממקומות חיוביים. בשם ההתגוננות מפני הדיכוי של תרבות המטעים הלבנה על ידי כוחות הצפון, דורות של היסטוריונים הצדיקו את הגזענות הדרומית ואת הקו קלוקס קלאן. גם שם הטיעונים היו דומים: תרבות "חמה ואותנטית" מול תרבות תעשייתית ומנוכרת, הגנה על אנשים שבסך הכל רוצים להגן על המסורת השמרנית שלהם מול כוחות הקדמה. גם שם נמצאו האשמים הקבועים, שאף פעם לא היו הגזענים הלבנים. ברקע, בשקט, בוצעו אלפי מעשי לינץ' באנשים ש"לא ידעו את מקומם", שהואשמו בקביעות בפשיעה ובאונס, ומעשי הלינץ' הללו הפכו מבחינת האספסוף הדרומי לאירועים תרבותיים של ממש. למהלך הזה היה סיוע פוליטי מצד המפלגה הדמוקרטית, שעד שנות השישים של המאה ה-20 היתה פרוגרסיבית על הכל חוץ מאלבמה. היה קשה מאד להמשיך את המסורת הזו לאורך שנים רבות כל כך בלי אינטלקטואלים דרומיים, שסיפקו תחמושת לתרבות הלינצ'ים.

מאוחר יותר, בתגובה אלי, כתבה בן דיין "רוצים להמשיך ולחפש את הפנאטים כדי להראות כמה השכונות הם אספסוף, אז קדימה. בין כה וכה אתם עושים את זה למעלה מ-60 שנה." לא יודע איך להגיד את זה לבן דיין, אבל אני רק בן 42. מסתבר שמבחינת בן דיין וחבר מרעיה, אם השם שלך נגמר ב-ביץ, אתה אשם קולקטיבית בדברים שקרו לפני שבכלל נולדת. לא משנה מה הרקע שלך, לא משנה מאיפה באת, לא משנה מה עשתה המשפחה שלך: השם מספיק.

ואם חשבתם שבן דיין בעייתית, עוד לא ראיתם את התגובות.

"מה אשכנזי בעיניך? להגיד: כרגע אני לא רוצה לדבר על זה." (אורטל בן דיין, 8.3.2012)

בקיצור, בן דיין חשפה את עצמה כגזענית שונאת אשכנזים, שמתייצבת לצד אספסוף כשהוא סותם את הפה לאשה מהמוצא הלא נכון ומבצע הטרדה מינית כלפיה. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שהצבועה הזו תנסה לטעון שהיא מייצגת סוג כלשהו של שמאל או הומניזם. זה לא המצב: היא פשוט לאומנית יהודית-ערבית. העובדה שהקהל שהיא מתיימרת לייצג יפטור בסלידה את עצם הרעיון של יהדות-ערבית, העובדה שפרט לכמה אקדמאים ומשוררים לא מוצלחים אף אחד לא מחזיק ברעיון הזה, רק הופכת את הלאומנות שלה לנלעגת יותר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ביניהן תרומה גדולה מאד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיהיו חלק ממאבק שבו מובן מאליו שמתייצבים לצד קורבנות הלינץ', לא מבצעיו.

(יוסי גורביץ)