החברים של ג'ורג'

האינקוויזיציה של משרד הפנים; למה אסור לתת משרות לחובשי כיפות, גרסה 7,646; ההתפתלויות של אל"מ תמיר; ואחמדיניז'אד כתינוק שנשבה. ארבע הערות על המצב

המשרד הקדוש: בישראל קיימת קהילה קטנה ונרדפת של "יהודים משיחיים", קרי יהודים שמאמינים שהמשיח כבר הגיע ושצלבו אותו. אני לא יודע מה המקור של הקהילה הנוכחית, אבל אבות-אבותיהם הרוחניים הם "האביונים", כת של יהודים-נוצרים שתועדה במאה הרביעית, ושהכנסיה של אז הגדירה כמינים (הם נקראו Ebionites והרונימוס, בעוד טעות תרגום, חשב שמקור השם הוא במילה Ebion, שמו של מנהיג הכת לדעתו). מאחר והגדרת היהדות שלהם שונה מזו של היהדות האורתודוקסית, הם כמובן זוכים להתנכלויות. המקרה הבולט ביותר הוא הפיגוע שבוצע כנגד משפחה יהודית-משיחית לפני כשנה וחצי, שטרם פוענח (כמוהו, טרם פוענחו הפיגוע כנגד פרופ' שטרנהל והרצח בבר-נוער – וכפי שכבר כתבתי, בהחלט יתכן שיש קשר בין המקרים.)

בינתיים מסתבר שרדיפת היהודים המשיחיים היא לא רק שעשוע של חרדים/חרד"לים עם יותר מדי זמן על הידיים. עכשיו זו גם פעולה ממשלתית רשמית: משרד הפנים "מתשאל" את חברי הקהילה על אמונתם הדתית, וכמסתבר עוקב אחריהם או משתמש במידע שנאסף עליהם ("אז אומרים לי ככה," אמרה לו הפקידה, "זה הקטע שאני אמורה כאילו להתמקד בו: שהפכת להיות 'זקן' בקהילה, כאילו מישהו חשוב מאד בקהילה או משהו כזה").

את המאבק בקהילה מוביל ארגון בשם "יד לאחים", שהרשה לעצמו לבצע כמה פעילויות שנראות באופן חשוד כמו חטיפה. מסתבר שמשרד הפנים של אלי ישי משלב בתוכו את פעילות "יד לאחים": תיקים עוברים ממשרד הפנים ל"יד לאחים" "לשם תשאול". שני פקידים בכירים של משרד הפנים נשמעים בכתיבתם באופן חשוד כמו אנשי "יד לאחים" עצמם: ראש לשכת מנהל האוכלוסין בתל אביב, עמוס ארבל, תועד כמי שאומר "מי שעושה פעילות משיחית פועל נגד העם היהודי. פעילות כזו היא לא בדיוק באינטרסים ובמגמות של מדינת ישראל ומדינת היהודים. פעילות משיחית אומרת לקחת יהודים ולהפוך אותם לנוצרים. אם יש כאלה, אז מדינת ישראל לא נותנת להם כבוד."

תפקידו של משרד הפנים הוא לא "לתת כבוד" לתושבים, אלא לאפשר להם לחיות את חייהם ללא הפרעה וללא כפיה דתית. כשגוף רשמי של המדינה הופך לאוכף דת, הוא גם נהפך בהכרח לקצת אינקוויזיציה. עדיין בלי סדי עינויים ובלי סמכויות מעצר, אבל בשביל זה יש את "יד לאחים", שמתחיל להיראות כמו משמרת הצניעות של משרד הפנים. "טהראן זה כאן" מתחילה להיראות יותר ויותר כמו מציאות עגומה.

למה אסור לתת לחובשי כיפה משרות: כי הם כפופים למערכת חוקים שאיננה מערכת החוקים של מדינת ישראל, ובמקרה הטוב ביותר הם מכופפים את החוק, במקרה הרע עוברים עליו. היהדות איננה הנצרות; היא לא עברה רפורמציה והיא מעולם לא הבחינה בין מה שנתון לקיסר ומה שנתון לאל. נוצרים מערביים יכולים לקבל ולמלא צווי בית משפט שסותרים את אמונתם, מפני שהם מבחינים בין דעותיהם האישיות ובין חוק המדינה.

דוגמא מובהקת לכך הובאה לאחרונה בכתבה ב"משפחה", שבועון חרדי, שעסקה בדיוק בסוגיה של ציות לבית המשפט, בייחוד בג"צ. באדיבותו של שחר אילן, סמנכ"ל ארגון חדו"ש (שעכשיו יש לו קישור קבוע בצד שמאל), קיבלתי העתק של הכתבה.

הכתבה היא רב שיח בין דיינים בכירים, ועוסקת באופן שבו הם מתמודדים עם בג"צ. הרב אליהו רפאל היישריק, אב בית הדין הרבני בתל אביב, מסביר מה עושים במקרים בעייתיים, למשל השאלה הטעונה מאד של מחלוקת בדבר המשמורת על ילדים, כשאחד ההורים הוא חובש כיפה.

וכך אמר היישריק: "המאמץ צריך להיות תמיד בכיוון של התרחקות מהגבול שבו אורב הבג"צ. כל פסק דין יכול להיכתב בצורה שתתקבל גם על דעתם של שופטי הבג"צ. לטרמינולוגיה יש כאן משקל רב. ניקח לדוגמה את המקרה שנקטו בו קודם, של חינוך הילדים. כאשר עולה שאלה אצל מי יתחנכו הילדים, במקרה שצד אחד חילוני והצד השני דתי – אז הפסיקה מובנת מאליה: ברור שהילדים צריכים להתחנך אצל ההורה שומר המצוות. צריך לשמור על נפש הילד, לוודא שיתחנך בחינוך תורני. אבל ברגע שכתבת את פסק הדין הזה, למחרת בבוקר הוא ייפול בבג"ץ. זו אפילו לא שאלה. אז מה עושים? אתה צריך לכתוב את אותם הדברים, ולהגיע בסופו של דבר לאותו מצב שסימנת קודם לכן. תגיד שהוא צריך להיות אצל האבא, מבלי להזכיר שבת וכיפה. תמצא הנמקות אחרות, וכאלה אינן חסרות." ההדגשות שלי.

היישריק יודע שמה שהוא עושה פסול על פי חוק, אז מה הוא עושה? מה שעשו יהודים תמיד במצבים כאלה: מרמה. פעם רימו את הפריץ, היום מרמים את בג"צ. היישריק מקבל משכורת ממני וממכם, אבל אתם ואני נחותים בבואנו לפניו בדין, אם אין כיפה על קרקפתנו. ההלכה היהודית לא מאפשרת לחובש כיפה להתייחס אל חובש כיפה אחר ואל מתדיין חילוני כאל שווים, וזו תהיה תמימות להעמיד פנים אחרת. משה דרורי לא לבד.

מתפתל בשקריו: ותעל בו חרופתו של האל"מ הטרי משה תמיר להשחית: מעיזים, הוא אומר, לומר שהוא שקרן. מה הוא בסך הכל עשה? הורה לנהג שלו למלא דו"ח מזויף על תאונת דרכים, והורה לו לרשום את שמו-שלו (של הנהג), במקום שמו של האחראי לתאונה – תמיר עצמו. עוכרי דינו טענו שמדובר ב"טעות טכנית", ללא כוונת רמיה. אחר כך הוא שלח קצינה שלו כדי להפגש עם הנהג הנפגע, וסיבך גם אותה בשיבוש הליכי משפט. כנראה שגם זו היתה טעות טכנית. מה בסך הכל קרה?

תמיר אפילו הצליח להעביר לצידו את האפולוגטיקן הקבוע של צה"ל, אסא כשר, שהנפיק מסמך שאומר שתמיר "לא פגע בערך האמינות ובערך הדוגמא האישית". ואיך יפגע בה? הרי תת אלוף אחר, שאשתו ביצעה תאונה והוא ניסה לטייח את זה, לא רק איבד דרגה, אלא את כל הקריירה. אה, אבל ההוא היה דרוזי בעוד תמיר הוא יהודי כשר. ומה היה קורה לאחד הקצינים הזוטרים של תמיר, אם היה מניח לידיד או ילד לנהוג, והלה היה עושה תאונה, לא קשה לנחש. תמיר עצמו אומר שביחידות הקרביות, מהן הוא בא, לא מתייחסים ברצינות לדו"ח תאונה. כאילו זה תירוץ, ולא עוד הרשעה נגדו, שכקצין הסכין עם ההתנהלות הזו.

שווה להתייחס לניסוחיו של תמיר: הוא "מצר על הנסיבות שהביאו אותי לעשות את זה". קלטתם? מבריק. הצבא עבורו, הוא אומר, "זו לא קריירה – זו דרך חיים". אז אם זו דרך חיים, מה כל כך גרוע בהורדה בדרגה? אה, זה שהיא לא תאפשר לך להיות אלוף או רמטכ"ל? הבנו. זו אף פעם לא הקריירה. קריירה זה לאזרחים מנוונים. אצל קצינים זו "הדרך".

תינוק שנשבה בטהראן: צחוקים. מסתבר שמחמוד אחמדיניז'אד הוא יהודי לשעבר. או, ליתר דיוק, ילד יהודי שהוריו המירו את דתם לאיסלם כשהיה בן ארבע. האספסוף היג"ע מיהר לצווח את דבר ההבל המקובל – "מחרביך ומשנאיך ממך יצאו" – בבורות הנדרשת ממעמדם, מבלי לשים לב להר האירוניה שהתרומם לו בישראל.

הרי אם יתמוטט מחר המשטר האיראני, המקום היחיד בעולם שיצטרך לקבל את הפליט הטרי אחמדניז'אד יהיה ישראל. הוא יוכל לנחות בנתב"ג, ולדרוש לקבל אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות, ויהיה קשה מאד למנוע אותה ממנו. שני הוריו יהודים והוא מעולם לא בחר להמיר את דתו. הוא תינוק שנשבה. ומאחר ותורת הגזע היהודית קובעת שמי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי, קשה יהיה לראות את חובשי הכיפות מתלוננים על כך. אפילו ברית מילה הוא כבר עבר.

סביר, כמובן, שלשב"כ ולמוסד יהיו כמה שאלות אל החוזר בתשובה הטרי, וסביר שהוא יצטרך לבזבז ימים ארוכים באיזה מתקן עלום שם, וסביר שפרקליטים בכירים ייאחזו פרכוס בנסיון למצוא איזה סעיף שבו אפשר יהיה להאשים אותו, אבל בסופו של דבר ייאלצו כולם לומר, כרבנים ההם בפני אגריפס באותה אגדה: אחינו אתה. מחמוד, אחינו אתה.

ומה זה, אם זה לא כל האבסורד של הקיום הישראלי בשורה קצרה אחת? או שלא.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אילן

    הבעיה היא לא שהדתיים מצייתים למערכת חוקים אחרת, אלא שהם מצייתים למערכת חוקים אכזרית שמבוססת על שקרים ואמונות תפלות.

    בכל זאת, בעייתי להניח אפריורי שכל חובש כיפה נושא משרה ציבורית יפר את החוק במידת הצורך ולכן יש לפסול אותו. עבור כל אדם עם מצפון ומערכת ערכים מסויימת יש אפשרות שאלו יסתרו את חוק המדינה לפעמים- אז תדרוש שכל נושאי המשרות הציבוריות יהיו נייטרליים מבחינה מוסרית או שיביעו הסכמה לכל מערכת החוקים של מדינת ישראל?

  • Pingback: Tweets that mention האינקוויזיציה של משרד הפנים; למה אסור לתת משרות לחובשי כיפות, גרסה 7,646; ההתפתלויות של אל”מ תמיר; ואחמדיניז’אד כתינוק שנשבה. ארבע ()

  • חומי החום

    הקטע על אל"מ תמיר נקטע באמצע.

  • גיל

    פוסט מצויין

  • עמית

    תמיר רוצה להגן על הפנסיה שלו, אני מאמין שהוא כבר מבין שלא יהיה לא רמטכ"ל ולא אלוף. אם ימשיך לאחוז בקרנות המזבח יש סיכוי סביר שישלחו אותו להיות נספח צה"ל בסין או סינגפור (תפקיד לאלופי משנה).

    • על זה נאמר – אוחז בקרנות הפנסיה?

      [כמובן שזה לא נכון כי שלו היא תקציבית]

  • מוטי

    מסכים עם כל מילה, אבל חובש כיפה

  • סיון פ

    טכני: משום מה הפוסט הזה לא הופיע אצלי ב-RSS (אני משתמש בנטווייבס). ממיעוט התגובות ניתן להסיק שאולי לא רק אצלי.

    • שלא לומר

      טכני: אצלי הוא מופיע (גוגל רידר.)

  • ליאור

    אנא עיין בחוק השבות

    אחמדינג'אד לא זכאי עליה משתי סיבות – הדרישה שהבחור לא יהיה בן דת אחרת והסייג שהמועמד "לא פועל נגד העם היהודי" או עלול לסכן את בטחון המדינה – שאלה סעיפים שמפעילים אותם גם נגד יהודים כשרים. זאת ועוד, יהודי שהורשע בגנבה או בכל פשע אחר – יהיה לו מאוד מסובך לקבל אזרחות ישראלית.

    עכשיו תמשיך

  • שוקי

    לא רק דתיים אלא גם כל אדם מוסרי כפוף למערכת של חוקים שאינם חוקי המדינה, וטוב שכך.

    חשוב: לשיטתך, האם הצרה עם צה"ל, למשל, היא שהוא עובר על חוקי המדינה, או על פקודות מטכ"ל, או על מערכת חוקים אישית, מוסרית, שעומדת מעל כל חוק?

    אמרתי לא מזמן, כמדומני, שהיהדות היא דת חשוכה. ובכן, בעיני מה שחשוך זה לפסול קבוצה שלמה של אנשים מלהחזיק בתפקידים ציבוריים, בהתעלם מכישוריהם. בין אם מדובר בהומואים, יהודים, נשים או דתיים.

    • ygurvitz

      בזזזזזט!

      אין דמיון בין נשים, הומוסוקסואלים ודתיים. מספיק עם שמאלנות-הצעצוע הזו. חובשי הכיפה הם קבוצה אידיאולוגית. כפי שלא היית ממהר לומר שאין לפסול אנשי קו קלוקס קלאן לתפקידי שפיטה, אין למנות חובשי כיפות. את ההבדלים בינם ובין הקלאנסמן צריך לחפש בזכוכית מגדלת, וגם אז תתקשה להבחין בהם.

      • מני זהבי

        יוסי: "חובשי הכיפה הם קבוצה אידיאולוגית"

        לא, לא ממש. היהדות היא דרך חיים יותר מאשר אוסף אמונות. בני האדם המזדהים כיהודים דתיים אינם נדרשים בד"כ לקבל על עצמם באופן מודע מערכת ערכים מסוימת. אפילו טקס כמו קונפירמציה אינו קיים ביהדות.

        • ygurvitz

          אהם. בר מצווה?

          אתה באמת חושב ששאין קשר בין דרך החיים שאדם בוחר לעצמו ובין אוסף האמונות שלו?

          • ניחוש פרוע שלי הוא שרוב הדתיים לא בוחרים את דרך החיים שלהם. הם נולדים אליה, ומכאן ואילך יש אינרציה. לא נראה לי שזה אומר הרבה על האמונות, פרט לכך שהן לא חזקות מספיק כדי לשבור את האינרציה.

            • זו נראית לי אמירה מתנשאת, לא?

              • זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה יאשימו אותי בהתנשאות. זו ההתרשמות האישית שלי (שמבוססת במידת מה גם על עצמי), שהיא אולי שגויה.

            • ygurvitz

              בהתחשב במספר הגבוה עד למאד של דתל"שים וחוזרים בשאלה, אני חושב שאתה טועה. מי שבוחר להשאר דתי עושה בחירה, ויש כאן עסקת חבילה מסוימת.

              • מני זהבי

                מה הקשר למספר הדתל"שים? אנשים מקבלים כל מיני החלטות בחייהם. יש כאלה שמתרגלים לעשן (בד"כ ללא החלטה מודעת להפוך למעשנים קבועים), וחלקם אחר-כך נגמלים מעישון (בד"כ כתוצאה מהחלטה מודעת להפסיק לעשן). זה לא הופך את הרגל העישון למערכת אמונית.
                אני לא טוען שאורח החיים של היהודים הדתיים אינו מבוסס על מערכת אמונית כלשהי. אני כן טוען שהמערכת האמונית הרלוונטית עבור רוב מניינו ובניינו של הציבור היהודי הדתי מכילה בעיקר את האמונה בכך שהאל נתן את התורה לעם ישראל ושמתן התורה מחייב את העם בהתנהגות מסוימת כלפי האל, אבל המערכת הזאת אינה מכילה כלים פוליטיים של ממש שבאמצעותם ניתן לכפות את ההתנהגות הנדרשת על מי שאינו מעוניין בה. בהעדר מערכת פוליטית "אמונית", ההחלטה אם למלא אחר צו ההלכה (כפי שהמאמין מבין אותו) או אחר חוק המדינה, במקרה של התנגשות בין השניים, מסורה לכל מאמין באופן אישי, ומשום כך המצב הזה אינו שונה מהמצב בו נמצא כל אדם הנדרש מדי פעם להכריע בין נורמות המוסר האישיות שלו לחוק המדינה בה הוא חי.
                ואגב, בטקס בר-מצווה הילד היהודי אינו נדרש להצהיר על קבלת אמונה מסוימת. הטקס בסה"כ מציין את מעברו של הילד לקטיגוריה הלכתית של "בגיר" – מעבר שנכפה על הילד בלי התחשבות ברצונו ובאמונותיו.

              • אלכס ז.

                רגע, אתה אשכרה משווה מערכת דתית קשיחה כמו היהדות האורתודוקסית לעישון? אתה לא שם לב שכל ההבדל באורתודוקסים לבין זרמים אחרים ביהדות הוא שמרחב התמרון הערכי-אמוני של האורתודוקס מינימלי (ואצל החרידים הוא בכלל אפסי – הגיע הזמן להבין שמדובר בכת טוטליטרית)?

              • איתמר קרביאן

                מני, איך כל תגובתך האחרונה רלוונטית? נראה שאתה מסכים איתנו שההישמעות לחוקים דתיים היא תוצר של בחירה בלבד. אף פעם לא פגשתי במניינו ובניינו של הציבור היהודי הדתי, אבל אם כבר הסכמנו שהאמונה הדתית היא בחירה, למה אנחנו עדיין מתווכחים? מי שבוחר בדרך נאלחת העומדת בניגוד מוחלט, בעבור כל משמעות של המילה "ניגוד" שאני מסוגל לתאר, למערכת המשפט שהוא אמור לייצג, לא ראוי לאסור עליו לייצג אותה? מה עוד רלוונטי לדיון?

              • מני זהבי

                לאלכס: הבאתי את דוגמת העישון כדי לטעון שעובדת הפסקתה של התנהגות מסוימת בעקבות בחירה מודעת אינה מלמדת בהכרח על אימוץ של אותה התנהגות בעקבות בחירה מודעת, קל וחומר לא לא היותה של אותה התנהגות נגזרת ממערך אמוני כלשהו. זה לא אומר שאורח החיים היהודי-דתי (אני לא אוהב את המונח "אורתודוקסי" בהקשר הזה) אינו נגזר ממערך אמוני.
                לאיתמר: יש מעט מאוד מעשים בחיינו שהם "תוצר של בחירה בלבד". חשיבותה של השפעה סביבתית על התנהגות האדם היא כבר מזמן מושכל ראשון במה שניתן לתאר כמדעי החברה (מזמן = בערך כמה אלפי שנים), ויש גם גורמי השפעה לא-מודעים ברמת הפרט (למשל, העיקרון שאחד מספרי הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים ניסח כ"אחרי המעשים נמשכים הלבבות").
                אבל זה פחות חשוב לענייננו. מערכת דמוקרטית מבוססת על כך שלכל אדם הכפוף בדרך קבע למרותו של גוף שלטוני מסוים צריכה להיות הזכות להשתתף בפעילותו של אותו גוף שלטוני – הן באופן עקיף, כמצביע בבחירות (או כמי שבוחר את אלה שיבחרו את הגוף הרלוונטי), והן באופן ישיר (על-ידי קידום עצמו כמועמד להיכלל באותו גוף שלטוני). לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל מינוריים פה ושם (האיסור על מי שאינו אזרח ארה"ב מלידה להיבחר לנשיאה הוא אולי יוצא מן הכלל המפורסם ביותר, אבל חשוב לציין שאיסור דומה אינו קיים לגבי המועמדים לקונגרס או לבית המשפט העליון), אבל הפרה גורפת של הכלל הזה עבור אוכלוסייה שלמה ומובחנת לפי פרמטר דמוגרפי – כלומר, אוכלוסייה שההשתייכות אליה נובעת בעיקר מלידה לתוך סביבה חברתית מסוימת – היא לא פחות מהרס הדמוקרטיה. יוסי או אתה יכולים למצוא הקבלות בין הוראות הלכתיות שונות לעקרונות של הקו-קלוקס-קלאן, אבל אם אתם מתעלמים מכך שהקלאן היה בעיקרו תנועה פוליטית ואילו הדת היהודית אינה כזאת, להשוואות האלה אין הרבה טעם.
                העובדה שאדם פלוני מחזיק בדעות שניתן לתאר כאנטי-דמוקרטיות אינה פוסלת אותו מלהשתתף בגוף שלטוני דמוקרטי, לפחות כל עוד לא מוכח שאותו אדם פועל באופן מגמתי לקיעקוע של המשטר הדמוקרטי שהגוף הנ"ל מהווה חלק ממנו. כל עוד לא הוכח שהגורמים הדתיים בפוליטיקה הישראלית פועלים למעשה ובאופן מכוון לכינון של מדינת הלכה, האמירות על כך ש"אסור לתת משרות לחובשי כיפה" הן לא יותר מקישקוש שוביניסטי (במובן המקורי של המילה, לא זה שהתייחד משום מה לשנאת נשים).

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                מה זה רלוונטי מה גורם לזה? מה שחשוב זה לא האם הם אשמים בזה או לא, אלא האם עצם השתייכותם לקבוצה האידיאולוגית עלול לגרום נזק בתפקידים מסויימים

              • מני זהבי

                רק אם אתה חושב שאידיאולוגיה היא סוג של מחלה, המתפרצת בלי שלפרט תהיה שליטה על התפרצותה. השבח לאל, פעילות מנטאלית אינה כזאת (בדרך כלל) ויהודים חובשי כיפות ממלאים תפקידים ציבוריים בישראל זה 61 שנה מבלי למוטט את משטרה הדמוקרטי (שאינו חף מליקויים, כמובן, אולם אינני חושב שרוב הליקויים הללו נובעים ממעשיהם של חובשי הכיפות).

          • מוטי (עדיין חובש כיפה)

            האם יתכן שאדם ממשיך לחבוש כיפה מתוך רצון לשנות חלק ממערכת האמונות הדתית? (כפי שאדם ממשיך לגור בישראל, מתוך תקווה שיצליח לשנות את אופיה של החברה והמדינה)

            • בוב גה"ז

              זה כמעט טיפשי כמו הטענה של קצינים בכירים, כשאתה רוצה להשתחרר מקבע (נגיד ואתה עתודאי אומלל), שעדיף שתשאר ותשנה את המערכת מבפנים.

            • ygurvitz

              אני מניח שזה אפשרי, אבל מה הטעם?

              • אולי נאיבי, אבל אני מקווה שיש טעם.
                אותו טעם שיש בחיים בישראל, מתוך כוונה לשנות אותה לטובה.
                הנקודה המשמעותית כאן אינה אם אני צודק (ייתכן מאד שאני טועה) בתקוותי לשינוי, אלא האם ייתכן אדם דתי ביקורתי, ליברלי ושמאלני? יש מעט מדי כאלו, אך הם קיימים.

                ההשוואה של בוב גה"ז לשירות צבאי אינה נכונה, כיוון שעצם השירות בצה"ל כרוך בביצוע פשעים מוסריים, מה שאין כן ביחס לזהות דתית. אבל, גם אם נניח שבוב צודק בהשוואתו, האם הוא פוסל כבר שיח אדם שהחליט (בטעות) להתגייס לצה"ל ולשנותו מבפנים?

  • החגב עומד יציב

    היות שבצה"ל הנוהג של מפקדים להטיל את השגיאות שלהם על פקודיהם זה דבר טבעי כמו נשימה,לא אתפלא עם תמיר באמת לא מבין מה רוצים ממנו.

  • מה שאלי ישי עושה במשרד הפנים לא רק מעורר בושה, אלא גם בעתה. הוא, למשל, הקפיא את תוכנית המתאר של ירושלים מחד ומטרפד כל נסיון לבניה ערבית מאידך. מדובר באחד המשרדים החזקים ביותר במדינה, ובשר שפועל לפי האג'נדה הפרטית (והמבהילה) שלו.

  • מני זהבי

    קל להאשים את אלי ישי. מישהו יודע אם מצבם של היהודים המשיחיים (או של תוכניות מתאר לבנייה במגזר הערבי) היה טוב יותר בשנים שבהן לשר הפנים קראו אברהם פורז, רוני בר-און ומאיר שטרית?

    • מני: מה שאתה אומר זה חצי נכון.
      לפעמים פחות חשוב מי השר, יותר חשוב מי השר שמינה את הפקיד קודם. על זה בדיוק כתבו את "נאום השכבות הארכיאולוגיות" בסדרה "פולישוק" (קלאסיקה מיידית, מצטער שלא מצאתי גרסה לצפייה זמינה ברשת).

      וזו לא הפעם הראשונה שפקידים , דווקא במשרד הפנים, מקיימים בפועל מדיניות פרטית מהסוג המזוהה עם המפלגות הדתיות, שהן מצידן מזוהות עם שנים של שליטה במשרד זה.

      • אלכס ז.

        אבל מני צודק. במדינה נורמלית כבר הייתה קמה זעקה והפקידים שהתראיינו לכתבה היו צריכים לעמוד בטור בלשכת האבטלה. אבל מאחר ואנחנו מדינה יהודיסטית אף אחד לא רוצה להתעמת עם היודו-נאצים.

  • מני זהבי

    במקרה הזה אני אפילו לא בטוח שהפקידים הם האשמים העיקריים. כשהחוק מתנה את קבלת האזרחות הישראלית באי-השתייכות לדתות מסוימות, או מחיל איסור כוללני על סוג מסוים של הטפה דתית, החוק הוא זה שפותח פתח לתופעות דמויות אינקוויזיציה.

  • שונרא

    יוסי, סליחה – אבל שוב נפלת בפח של שקרי הניאוקונים בעיתוניהם.

    בכל פעם שמזכירים את איראן, מן הראוי לבדוק שלא יושב בסוף המשפט מישהו עם אינטרס להפציץ אותה. בדומה לשערוריית הטלאי הצהוב, גם השמועות על יהדותו של אחמדינג'אד הן עניין של הטייה פוליטית.

    ישראלי שמומחיותו איראן – מאיר ג'אבדאנפאר – אומר שלא היו דברים מעולם. ראה כאן.

    http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2009/oct/05/mahmoud-ahmadinejad-jewish-family?tr=y&auid=5412302

    היזהר בשמועות על איראן.

  • אליקים

    ברגע שאדם חובש כיפה, הכיפה משתלטת עליו והוא הופך להיות שבוי שלה.
    מאותו רגע, מעשיו ורצונותיו תלויים בכיפה ואין שום אפשרות אחרת!
    הכיפה אינה הופכת את האדם לדתי, אלא לשבוי בלבד.
    אדם דתי אינו זקוק לכיפה.
    לכן לעולם הכיפה תנצח את חובשה, בדיוק כפי שהסוהר תמיד ינצח את האסיר…

    תינוקות שנישבו…