אני לא מסכים שאין קשר סיבתי בין המשוחררים וההרג. למעשה, מה שתיארתי היה דרך לעקוף את הדיון הזה על ידי קישור ישיר בין מספר המשוחררים ומספר אלו שהם רצחו באופן ישיר, אבל בוודאי לא הכחשה של האפשרות לעשות דיון סיבתי שכזה (הנה הוא: הכלא משמש כמתחם לימודי טרור מתקדמים, וחיברות לטרור כדרך פעולה… המשוחררים ממשים הן את הידע שלהם והן את זהותם כמקצועני טרור…).

נקודה חשובה היא שהנתונים הללו עוסקים רק באלו שנרצחו באופן ישיר על ידי המשוחררים. יש מספיק עדויות על השינויים באקלים הפוליטי והאופרטיבי שהשחרורים הללו הניבו בפעמים הקודמות: במובנים אלו, היקפי הרצח גדולים בהרבה.

לסיום, יש לך טעות משמעותית בהבנת מה שכתבתי, ואולי בהבנה של ניתוח הסתברותי בכלל. אני לא דיברתי בשום צורה על הסתברות ההרג של מאורע פיגועי בודד: יתכן מאד שהמחבל ינסה מספר פעמים, ויכשל מספר פעמים. יתכן שמחבלים משוחררים ינסו להרוג, יעצרו או יחוסלו על ידי כוחות שלטונות הדיכוי הציונים, ובכלל לא יכללו בסטטיסטיקה הזו. נדמה לי שהיחס בין ניסיון לביצוע פיגוע ובין הצלחה בביצוע פיגוע הוא 1:10 לערך. בכיוון השני, פיגוע ממוצע הורג יותר מאדם אחד, ולכן הקטלניות שלו גבוהה יותר, מה שמשליך, כמובן, על כך שהמאורע החבלני הבודד דורש מודל משוכלל יותר, הוא המודל שלך, כפי שכנראה התכוונת. במודל מעין זה, יש להקצות מדדי הסתברות כלהלן: א) מדד לכך שהמחבל יחזור לפעילות, ב) מדד למספר הפיגועים שהוא ינסה להוציא עד לחיסולו או עד שיפרוש מטרור, או ימות מוות טבעי, מה שבא קודם, ג) מדד להסתברות ההצלחה של הפיגוע הבודד, ו ד) מדד להערכת הקטלניות של הפיגוע הבודד. משהו כזה. (כמובן, תיתכן אינטראקציה מורכבת: אולי הפיגועים הראשונים שהמחבל ינסה להוציא הם בעלי הסתברות הצלחה גבוהה יותר, ואולי ההיפך. לך תדע). בכל מקרה, אני מסכים שהסתברות ההצלחה של פיגוע בודד היא נמוכה מאד. אבל נדמה לי שהכפלה וחילוק של הגורמים הרלוונטיים, יובילו בכל זאת הישר אל אותם 98.2% שאלמגור מציעים, היות והמודל המשוכלל הזה, בסופו של דבר יעשה שימוש בסטטיסטיקות דומות, מן העבר.

אהלן מני

ההשוואה לא לגמרי מדוייקת. אני מבין את מה שאתה אומר, היינו שהגיון המצב הוא שמוביל פלסטינים לרצח חסר אבחנה, מקודש דתית וחברתית, ונתמך מבחינה אינטלקטואלית באופן גורף. חברה שבאמת נמצאת במצב שאין לה שום ברירה אלא לבצע רצח שיטתי, מן הסתם תבצע אותו. אני לא מסכים למה שאתה אומר, כלומר לכך שזהו הגיון המצב. למעשה, אני חושב שהמצב הזה ביזארי למדי, ומתקיים כנראה רק בגלל הייחודיות שהיהדות, ומעמדה באיסלם, מכניסים לתמונה. עמים כבושים אינם תוקפים בדרך כלל את הציבור האזרחי במדינה הכובשת, אלא את הכוחות הכובשים והמתנחלים. הם מקפידים בדרך כלל לגייס את הציבור האזרחי במדינה הכובשת לצידם, ורציחה חסרת אבחנה לא עושה את זה. לכן, אפילו מי שמקבל את ההזיה בדבר ישראל ככח קולוניאליסטי כובש, לא יכול לקבל את הטרור הפלסטיני כביטוי אופייני של עם כבוש. ההודים לא התפוצצו באמצע לונדון. לכן, יש דבר מה נוסף שקובע את הבחירה הפוליטית בטרור, והדבר הזה בפירוש יכול להשלט על ידי אליטה פוליטית שסילוקה ישנה גם את הבחירה בטרור. על הקשר בין אליטות ופרדיגמה, ראה קון, ההגיון של מהפכות מדעיות.

בחזרה למשל על הפרופסורים, הוא במקרה בנוי לא נכון. לא טענתי לרגע שישראל עצרה את כל המחבלים – היא עצרה כמות גדולה, אבל בוודאי לא את כולם. מה שטענתי היה ניתוח סטטיסטי שנמצא בשולי הסכסוך שלנו: שמחיר המוות ששחרור המחבלים יניב יהיה גדול מ 1.

אבל לא זה העיקר. אתה כנראה לא מסכים למה שאני אומר, וחושב שיש תקציב פיגועים קבוע, שנוכחות של מפגעים רבים יותר לא תגביר אותו, ובמשתמע גם נוכחות של פחות מפגעים לא תקטין אותו. האם זו גרסה של פטאליזם היסטוריציסטי (סתאאאם – אני זוכר שיש לך חיבה למרכס) ?

לגופו של עניין, השאלה היא לא מה אני אומר ומדוע אני טועה. השאלה היא איזה סוג של חשיבה כמותית ומנומקת אתה – א ת ה – מפעיל כדי להצדיק שחרור של איקס מחבלים. איקס, לעניינו, הוא חיווי כמותי. אם מדובר רק בשחרור איכותני, הרי שהחמאס יכול להסתפק לגמרי בעשרים האסירות שקיבל עכשיו.

ובכן, אני חושב שאתה צודק וטועה. טועה כמובן בכך שאין כאן מקום לחשיבה כמותית. מה לעשות, והשאלה היא כמותית: כמה לשחרר.

לגבי מידת ההצלחה של מנגנוני אבטחה מהזן שאתה מתאר, מצב תיאורו של גיא בכור למהלך שהיה ידוע כ"מעבר הבטוח" (כולל, שים לב, תיאוריה מעניינת בדבר מקורות ההתקוממות הערבית באוקטובר 2000, פחות או יותר בהתאם לקוים שהעלית).

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1038

השאלה היא, בראש ובראשונה, לא "כמה לשחרר" אלא "את מי ניתן לשחרר בהכי פחות נזק" ו"איך להעריך נזק עתידי שהאסירים המשוחררים צפויים להסב לישראל". לשאלה "כמה לשחרר (מקטיגוריות שונות של אסירים)" יש משמעות כלשהי רק אם מצליחים לענות על שתי השאלות לעיל, שהתשובה להן אינה סטטיסטית מטבעה.
וכמובן, להשוות את מספר הפיגועים שביצעו המחבלים היושבים במאסר עם אלה שביצעו "כל שאר הפלסטינים" זה קישקוש; ההשוואה הרלוונטית היא עם מספר הפיגועים שביצעו אירגוני טרור, ולא הפלסטינים באשר הם.
אשר לגיא בכור, יש לו נטייה (שאינה ייחודית לו, כמובן) להתייחס לזכויות היסוד של הפלסטינים כאל סוג של צ'ופר שישראל יכולה להעניק להם בטוב לבה, אבל רשאית לשלול מהם אם הנהגתה חושבת שיש לה צורך בכך. הזכות לחופש תנועה היא אחת מזכויות היסוד, וכל עוד מתייחסים לשטחי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ובעזה כאל ישות טריטוריאלית-מנהלית אחת (התייחסות שבהחלט הייתה תקפה לפחות עד להשתלטות החמאס על עזה), המעבר הבטוח הוא דבר בסיסי שישראל חייבת לספק לפלסטינים. אם ישראל רוצה למנוע את חדירתם של הפלסטינים לתחומה – דבר לגיטימי בהחלט – עליה להקים מנגנון של ביקורת גבולות (ותוך כדי גם להגדיר, לפחות באופן אופרטיבי, היכן עובר הגבול).

1. הדוגמא עם הכנסת פועלת דווקא לרעתך. אפשר להעריך אך היה משתנה פועלה של הכנסת אילו הרכב רשימות מועמדים היה קצת שונה (למשל, אילו פייגלין היה נשאר במקום ה-20 בליכוד), או אילו יחסי הכוחות בין המפלגות היו שונים (למשל, 35 מנדטים לעבודה, 10 למר"צ, 20 לקדימה, 20 לליכוד וכו'), אבל ספק אם הערכה כזאת תוכל להסתייע בכלים סטטיסטיים.

2. על אלו קריטריונים אתה מדבר? מספר הפיגועים שהוציא לפועל אסיר פלוני, מספר הקורבנות בהם ועומק "הרשת המבצעית" שהוא מסוגל לטוות סביבו? אולי, אבל השיקול המכריע כאן הוא לדעתי האחרון, וכאן קשה למדי לבצע הערכות סטטיסטיות מבוססות.

3. ההשוואה בין מספר הפיגועים שביצעו הפלסטינים שבכלא ובין אלה שביצעו פלסטינים שאינם בכלא היא פשוט מגוחכת. לא "פלסטינים" באשר הם מבצעים פיגועים, כשם שלא "ישראלים" באשר הם מפרסמים מאמרים בתחום הפיסיקה (אם נשוב למשל הפרופסורים). את שני הדברים הללו, כמו גם את רוב הדברים האחרים בחיים, עושים אנשים המתמחים בכך. ההשוואה הרלוונטית לענייננו צריכה להיות בין מספר ו"איכות" הפיגועים שביצעו פעילי הטרור מקרב האסירים לעומת מספר ו"איכות" הפיגועים שביצעו פעילי טרור שאינם בכלא. למרות שהפלסטינים מוציאים מקרבם מספר גדול של פעילי טרור, עדיין מדובר במיעוט קטן מכלל האוכלוסייה הפלסטינית.

4. מה עלות פנטסטית? אם ישראל אינה רוצה שאנשים ייכנסו לתחומה ללא הליך הגירה מסודר, שתקים מערכת יעילה של הגנה על הגבולות. יש לה זכות מלאה לעשות כן (כל עוד אינה מותחת את קו הגבול על אדמות שכניה), וזה יעלה פחות מכל ההוצאות שפירט בכור. דרך אגב, סגירה "הרמטית" של הגבול גם היא רעה, מכיוון שהיא תדון למוות חלק ניכר מהפליטים-בהווה המגיעים לישראל (במציאות שלנו, בעיקר אלה מסודן). ללמדנו שהמנגנון של ביקורת גבולות צריך לא רק להיות יעיל אלא גם להתחשב בשיקולים הומניטריים אמיתיים — דבר שלרבים בהנהגה הישראלית קשה לעכל.

1-2. טוב, לפחות אנו מסכימים שזה מסובך. לא הייתי רוצה לפסול שיקולים סטטטיסטיים לגמרי בדיון בשאלות מן הסוג הזה, אבל אני עומד על כך שטיעונים מהסוג "בממוצע, X אסירים משוחררים רצחו ישראלי אחד לאחר שיחרורם, לכן תוצאה דומה צפויה להתקבל עם שיחרור האסורים כעת" הם בלתי-מבוססים.

3. אני לא יודע. גם בקרב פעילי האירגונים הנתפסים אצלנו כאירגוני טרור (גדודי חללי אל-אקצא, החמאס וכו'), הרוב לא היו מעורבים ישירות ברצח ישראלים. לכן, אני חושב שההשוואה הרלוונטית היא בין פעילי הטרור הכלואים בישראל לאלה שאינם כלואים (וגרירת כל הפלסטינים ל"בסיס נתונים" מן הסוג הזה מאשימה בעצם את החברה הפלסטינית כולה בפעילות טרוריסטית – דבר שאני מתנגד לו לחלוטין).

4. תתפלא, אבל אני לא נגד קפיטליזם. אני בעד "קפיטליזם עם פנים אנושיות", בפרפראזה על אמירתו של אלכסנדר דובצ'ק. בעצם, זוהי סוציאל-דמוקרטיה מהסוג האירופי של המחצית השנייה של המאה ה-20. לגבי מעבר בטוח, נראה לי ששלטונות ליטא (למשל) אינם מרוצים מההסכמים הכופים עליהם לתת זכות מעבר חופשי לאזרחים ומשאות רוסיים למחוז קלינינגראד (קניגסברג לשעבר). נכון, הרוסים אינם עוסקים בשלב הזה בתקיפת אזרחי ליטא, אבל אם תתרחש אי-פעם פעולה צבאית רוסית נגד ליטא, תוצאותיה צפויות להיות קטלניות הרבה יותר מכל תקיפות הטרור של הפלסטינים נגד ישראל. שלא לדבר על ההסכמים הכופים על טורקיה לתת זכות מעבר חופשי במיצרי בוספורוס והדרדנלים לספינות השייכות לכל המדינות שלחופי הים השחור (ובד"כ גם לספינות של מדינות אחרות).