שבים לחרחר מלחמה
ארי שביט פרסם הבוקר עוד כתב פלסתר. הפעם, שביט – שמתיימר להיות אדם הגיוני – לא מבין, פשוט לא מבין, איך זה שנשיא ארה"ב ברק אובאמה לא טורח להשמיע הצהרות צרחניות של תמיכה במהפכנים באיראן. הרי זה בדיוק מה שג'ורג' בוש היה עושה!
שביט לא לבד. הקדימו אותו בתחילת השבוע בן כספית ובן דרור ימיני. בצעד נדיר, הם פרסמו מאמר יבבות בעמוד הראשי של "מעריב", שכולו כתב אישום כנגד, לכאורה, השמאל הליברלי תומך האיסלמיזם.
קולות דומים נשמעים גם בארצות הברית. שם קל מאד לתייג אותם: צ'ארלס קראוטהמר, רוברט קייגן, וויליאם קריסטול ג'וניור ואחרים – ניאו-קונסרבטיבים כולם. התומכים שלהם בישראל הם הפלג הניאו-קונסרבטיבי המקומי.
המטרה של שביט ושל להקת המעודדים מארה"ב – פחות של כספית וימיני, שמסוגלים להפגין ספקנות – היא להתחיל מלחמה עם איראן. נזכיר שלפני פחות משבועיים, הניאוקונים – כאן ושם – טרחו להבהיר לנו שאין שום הבדל בין מוסאווי ואחמדי-ניג'אד, ושלמעשה עדיף לכולנו שהאחרון הוא זה שינצח.
כשפרצו המהומות, הם הגדירו אותן כעווית לא חשובה. באופן מדהים, הם יצאו להגנת אחמדי-ניג'אד ואמרו שהבחירות לא זויפו. ראש המוסד שלנו קבע שלא היו יותר זיופים בבחירות באיראן מאשר "בכל מערכת בחירות אחרת". איך הוא יודע – סביר להניח שהמוסד לא שלח משקיפים לקלפיות – הוא לא אמר. הוא פשוט אמר. הוא גם אמר, וזו היתה טעות כבר אז, שהמהומות מוגבלות לטהראן "ועוד מחוז אחד", ושהן תדעכנה תוך כמה ימים.
הניאוקונים מכרו לנו את האגדה על כך שמוסאווי אולי ניצח בטהראן, אבל תושבי הכפרים והעיירות תומכים בו, ועל כן ניצח. אפילו יואב קרני, נבון ושקול בדרך כלל, קנה את התפיסה הזו. יש רק בעיה אחת: הקשר שלה למציאות רופף. למעשה, בבחירות לנשיאות של 2005, אחמדי-ניג'אד כשל במחוזות הכפריים. יתכן, כמובן, שהפעם זה השתנה – אבל הייתי רוצה לדעת מהן הסיבות לכך.
נזכיר שוב: העמדה של שביט, ושל הנאו-קונים, היתה פשוטה וברורה מאד בשנים האחרונות: חרחור מלחמה נגד איראן. לא היה די להם בחורבות העשנות של עיראק. זו הסיבה שהם תמכו באחמדניג'אד, וזו הסיבה שהם יוצאים עכשיו כנגד אובמה.
שם אחד חסר מהטור של שביט, וזה דווקא שם שהוא אוהב לכרכר סביבו: בנימין נתניהו. ראש ממשלתנו, הבקיא מאד במתרחש במחנה הניאו-קונסרבטיבי – שתמיד תמך בו ועדיין תומך בו – תמך השבוע בקו של אובאמה. כלומר, התייצב מול שביט והניאו-קונים (ומול שר הבטחון שלנו, שממשיך לפמפם את הרטוריקה הישנה כאילו כלום לא קרה). לשם שינוי, יש לשבח את נתניהו על הפעלת שיקול דעת.
אז למה אובאמה לא פועל כמו בוש, שואל שביט. השאלה עונה על עצמה: האם באמת אנחנו זקוקים לעוד בוש? לא ראינו מה היו תוצאות מעשיו? אבל האמת הפשוטה והברורה היא שהניאו-קונים רוצים שאובאמה יפעל כמו בוש; הם רוצים הצהרות בומבסטיות. למה? כי הם היו ונשארו במחנה של אחמדי-ניג'אד. הצהרות לוחמניות יאפשרו לו, ולשאר אספסוף חובשי הגלימה, לצייר את המהומות כתוצאה של מזימה אמריקנית-בריטית (כן, בריטית. חמינאי תקף בנאומו ביום שישי דווקא את בריטניה). והנה, אפילו הדברים המדודים מאד של אובאמה מעלים לאחמדי-ניג'אד את הסעיף.
האם הניאו-קונים ושביט אינם יודעים מה הם דורשים? ודאי שהם יודעים. אמרו עליהם הרבה דברים, אבל מעולם לא הואשמו בטיפשות. הם רוצים בנצחונו של אחמדי-ניג'אד – ואם תוך כדי כך יפגעו גם באובאמה, מה טוב. הם רוצים בנצחונו של אחמדי-ניג'אד, כי איראן רפורמיסטית היא לא איראן שהם יכולים לתקוף. אם איראן תפסיק להיות הבעיה העיקרית במזרח התיכון, הזרקור יופנה אל ישראל. הם כולם מפוחדים מהסרת ההתנחלויות; שביט אף טען פעם שהתקפה אמריקנית על איראן היא עילה שלא להסיר התנחלויות.
שביט חשף, שוב, את פרצופו כמחרחר מלחמה. הניאו-קונים חשפו, שוב, את פרצופם כמי שמחרחרים מלחמות במזרח התיכון למען ישראל ונגד האינטרס האמריקני. הציבור האמריקני מתחיל לקלוט עם מי יש לו עסק. כדאי שגם הציבור הישראלי, אם יש ציבור ישראלי, יתעורר.
(יוסי גורביץ)
תקיפת בריטניה היא כתוצאה מהגישה האוהדת (לפחות בעיני המשטר האיראני) שבה ה-BBC בפרסית מסקר את המהומות.
ואני באמת לא רואה מה יעלה או יוריד גינוי של אובמה. הרי בלאו הכי אירן לא מחכה להצהרה שלו כדי להאשים את בריטניה-ארה"ב-ישראל בהפגנות האופוזיציה.
כן אבל זה יהיה הרבה יותר חזק כשיקרינו סרטון של אובמה אומר "יחי המהפכה". והכותרת תהיה "אובמה מנהיג מהפכה נוצרית באיראן בשביל הנפט שלנו."
העימות מול בריטניה חורג בהרבה מאופי הסיקור של ה-BBC.
בריטניה (כמו גם האיחוד האירופי כולו) נוקטים בגישה קשיחה יחסית מול המשטר בטהרן מאז תחילת המהומות. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, לדוגמא, גער בפומבי במשטר בטהרן על הדרך בה דוכאנה המהומות, ובמילים חריפות בהרבה מהגינוי הרפה שהגיע מארה"ב.
איראן כבר גירשה שני דיפלומטים בריטיים (צעד שנענה בגירוש שני דיפלומטים איראניים מלונדון), וזימנה את שגריר האיחוד האירופי לשיחת נזיפה. גם שגרירי איראן באירופה זומנו לשיחות נזיפה, וחלק מהמקרים אף הוחזרו שגרירים להתייעצות.
אירופה פתחה חזית (דיפלומטית, כמובן, לא צבאית) מול איראן בסיבוב הזה. המנהיג העליון האיראני כינה את בריטניה "האויב המרושע ביותר" (שים לב – מעל ארה"ב או ישראל). מבחינה רטורית, לפחות, לא חסרה התלהמות.
אני עכשיו לגמרי מבולבל ממך. אתה כותב כבר 2 פוסטים שזה לא בסדר שברק ודגן מנסים לטשטש את המעורבות שלנו ולהגיד שלא משנה לנו מי מנצח. אבל כשארי שביט אומר גם שזה לא בסדר אז הוא לא בסדר והוא רוצה מלחמה נגד איראן?
באופן כללי אם היו נותנים לי לקרוא בעילום שם את המאמר האחרון של שביט ואת 2 הפוסטים הקודמים שלך על איראן, חוץ מהבדלים סגנוניים לא הייתי מרגיש בהבדל רעיוני יוצא דופן והיה קשה לי להגיד מי כתב את מה.
הסוף של המאמר של ארי שביט הוא כמעט ציטוטים מדויקים ממה שאתה כותב על זרמים בשמאל וההשלמה שלהם עם הדיכוי והרודנות המוסלמים וכו
ובמיוחד מבלבל אותי מה פתאום אתה מתקיף את שביט שמחרחר מלחמה עם האיסלאם הקיצוני, הרי מניפסטים כמו שלך (הגנה על האיסלמופוביה) שקוראים בפרוש למלחמה באיסלאם הקיצוני כוללים כמה ניסוחים ששביט לא היה מעז להעלות בעיתונו. אז פתאום כששביט אומר כמעט אחד לאחד מה שאתה כותב פה כבר כמה שנים זה לא בסדר כי שביט הוא עיתונאי חצר של ברק ונתניהו?
ממ, אתה צודק וקולע. אני חותם על כל מילה בפוסט הזה, אבל אני חותם אפילו פעמיים מתחת לכל מילה בתגובה שלך. יש כאן בהחלט פניית פרסה רעיונית ראויה לציון…עד לא מזמן הבלוג הזה הרי צלצל בכל הכוח בפעמוני הפאניקה מהאסלאם. ו"השמאל הליברלי התומך באיסלמיזם" המוזכר למעלה הוא הלא בדיוק אותו השמאל הצבוע מתת-הכותרת עוד יותר למעלה, זה שיימחה בתוקף, נניח, על דיכוי הפגנות בשטחים, אבל לא יצפצף על דיכוי הפגנות באיראן (לא נכנס עכשיו אפילו לעד כמה הטענה הזו מופרכת ודמגוגית) בקיצור, יש סיבה לאופטימיות. אם הבלוג הזה זז, אולי גם ארי שביט עוד יתחיל יום אחד לכתוב לעניין.
אני לא בטוח בקשר לתזוזה, אני אולי נוטה לראות את יוסי כאדם שכותב קצת יותר מהבטן ופחות מהראש, כלומר יש לו תפיסה ערכית (הומניסטית) מוצקה, וכשהוא נתקל בגורם שפועל נגדה הוא אוטומטית מזהה אותו כאויב ושופך עליו אש וגפרית. באופן בסיסי יוסי נוטה לזהות את האיסלאם כאנטי-תזה להומניזם, הרבה יותר מהמערב (שבו אחרי הכל נולד ההומניזם).
בכל זה הוא שונה מאוד מארי שביט שאני בספק אם יש לו איזשהם ערכים ואפילו כשהוא מנסה לגייס ערכים לטיעון שלו זה מסריח מצביעות וציניות ואופורטוניזם גס.
כשיוסי נתקל בכתיבה של אדם כמו ארי זה יוצר אצלו אנטי כל כך חזק שהבטן גוברת פה על הראש, הסלידה מהאדם ומה שהוא מייצג חזקה מההגיון שהיה אמור לראות בו בעל ברית שפועל נגד אויב משותף, גם אם ממניעים פסולים (אופורטוניסטים/לאומיים/קרבה אישית לפוליטיקאים לאומיים וכו).
לא זה בעל הברית שיוסי מוכן לראות לצידו, הוא רוצה דווקא את השמאל שנגדו הוא כותב, אנשים מוסריים שילחמו מתוך עולם הערכים שלו נגד האויב שלו.
לכן הוא פתאום כותב נגד מי שמחרחר מלחמה בשלטון מוסלמי שהוא רואה בו דיקטטורה איסלמו-פאשיסטית, מלחמה שהוא עצמו הטיף בעדה לפני חצי שנה, ויחזור להטיף בעדה בעוד חצי שנה, או בפעם הבאה שיתקל בידיעה על טרור צבאי או ערכי מוסלמי שתכה אותו חזק בבטן.
מה? לא הבנתי.
מצא את ההבדלים…
י: "איראן… רוגשת ותוססת… מיליוני אנשים יצאו אתמול לרחובות, וחלקם נרצחו, כדי להחזיר לעצמם חירויות בסיסיות – ולהוציא כמה אנשי תקשורת, זה לא מעניין אף אחד. ראש הממשלה נתניהו יצא נלעג במיוחד בנאומו, כשהתייחס לאיראן – מבלי להתייחס למה שקרה בה…מבלי להבין שאיראן חופשית וליברלית תהיה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות למזרח התיכון כולו
א: אובמה… קשה … לסלוח על האופן שבו הפנה עורף למפגיני-החופש שסיכנו את חייהם – ולפעמים אף הקריבו אותם – למען הערכים שהוא אמור לייצג…
א: לשמאל האופנתי יש חולשה לרודנים של העולם השלישי. כפי שהשמאל הישראלי סלחן ביחס לרודנות החמאס, השמאל האמריקאי סלחן ביחס לרודנות של משמרות המהפיכה. כפי שליברלים ישראלים מעלימים עין מרדיפת נשים, הומוסקסואלים ושאר מיעוטים בארצות ערב, ליברלים אמריקאים מעלימים עין מכל דיכוי שאינו מערבי.בשל רגשי אשם על חטאי האדם הלבן השמאל התקין-פוליטית אינו מסוגל להתייצב נכוחה מול פשעים של אדם לא לבן… דווקא אבירי זכויות האדם מפקירים את תושבי המזרח התיכון לחסדי עריצים…
י: "אז אחרי שהשמאל האופנתי החליט שפמיניזם הוא עניין לנשים מערביות בלבד, ושמילת ילדות היא עניין תרבותי לגיטימי לחלוטין, כנראה שהשלב הבא יהיה אימוץ 'רצח על כבוד המשפחה' כעוד היבט של תרבות אחרת ומדוכאת, שאסור לנו להתערב בו. וזה שמדובר בצורה המחליאה ביותר של פטריארכליות ודיכוי? נו, יש להם נראטיבים משלהם, ואם תגדיר אותם כברברים, אתה אפריורית גזען… השמאל והאיסלמיסטים נפגשים בנקודת השקה אחת: התיעוב כלפי הקולוניאליזם המערבי. המוסלמים מציגים את עצמם כמיעוט מדוכא, והשמאל תמיד נופל למלכודת הזו. לצורך התמיכה במדוכאים עלי אדמות, השמאל מתעלם מהאנטישמיות, מהלך המחשבה הקונספירטיבי, משנאת ההומוסקסואלים, ממעמדן הנחות אינהרנטית של הנשים המוסלמיות (והוא מגיע עד כדי הגנה על המנהגים התרבותיים של מילת נשים המיובאים למערב) – קיבינימט, הוא מתעלם מכך שהמוסלמים הם הציבור הריאקציונרי ביותר בעולם…."
א: "אובמה אינו קרטר… עליו לעמוד לא לצד הדיקטטורה הדתית, אלא לצד המרי הנועז… אם לא יעשה כן… יישא באחריות להחמצה היסטורית חסרת תקדים"
י: "בעימות האידיאולוגי הגדול של המאה העשרים – העולם החופשי מול הפאשיזם, הן זה האדום הן זה החום – נכשל השמאל בצורה מבישה; חלק ניכר ממנו התייצב בצד הדיקטטורות הגרועות ביותר בהיסטוריה האנושית. רצוי שבמה שמסתמן כעימות של המאה ה-21 – זה מול האיסלמו-פאשיזם, מושג נכון גם אם ג'ורג' בוש משתמש בו – יהיה השמאל, סוף סוף, בצד הצודק "
ועדיין לא הבנתי מה הקשר.
אולי תסביר לי אתה איפה ההבדל בין הטיעונים שלך נגד השמאל האופנתי והטיעונים של שביט נגד השמאל האופנתי? (תנסה להתעלם מזה ששביט הוא זה שכתב אותם)
ומה ההבדל בין הרצון שלך שהשמאל יהיה בצד הצודק של העימות מול האיסלמו-פשיזם והרצון שמביע ארי שביט שהשמאל ואובמה יתעמתו מול משטר איסלמו-פשיסטי?
אני דווקא הבנתי ואפילו צחקתי. אני בטוח שגם י. הבין.
"אם יש ציבור ישראלי". שאלה טובה.
אני מקנא באיראנים – שם לפחות יוצאים לרחובות.
אל תקנא באיראנים, בסך הכל אמנם לא מדהים פה, אבל עדיין לא הגענו למשטר תיאוקרטי אלים שנעזר במשטרה חשאית ובמיליצות חמושות. יש הבדל בין מגמה ובין מימוש בפועל.
נו, וכשנגיע למשטר כזה, האם גם הציבור שלנו יצא לרחובות?
מודי צודק – גם אני מקנא באירנים (אבל לא במשטרם, להבדיל אלף אלפי הבדלות).
יש משהו קצת צבוע בהצטערות הזו על הציבור שלנו ש"אכפת לו רק מכוכב נולד ולא יצא לרחובות אם משהו כזה יקרה".
הלא יתכן שהגורם לעצלנות הנינוחה הזו הוא העובדה שאיכות החיים שלנו טובה יותר לפי כמעט כל מדד מאלה של אזרחים החיים בדיקטטורות? יש לנו מזל אדיר להיחשף למותרות כאלה. ההסתכלות הזו על האיראנים כאילו יש בהם משהו "חזק יותר, גבוה יותר, רחוק יותר" בלי קשר למשטר המדכא תחתיו הם חיים כל חייהם (רובם נולדו לאחר המהפכה האחרונה) היא קצת צרה.
בעצם, למה לא לדלג על המתווך ופשוט לקוות לצונאמי אדיר על חופי תל-אביב? תארו לעצמם כמה גבורה וגדלות נפש נוכל לגלות עם איזה חצי מיליון הרוגים.
עזוב אותך מדיקטטורות – בהשוואה לצרפת, באיזו מדינה איכות החיים גבוהה יותר? ואיזה עם יותר מעורב ציבורית?
לא מדובר רק בישראל וצרפת, אגב. מבט קצר במפת העולם מראה שאין קשר ישיר בין רמת החיים/טוטליטריות השלטון לבין עצלות/מעורבות האוכלוסיה, ואם יש קשר אז הוא הפוך ממה שכתבת; במזרח הרחוק, לדוגמא, תושבי הבמדינות הפחות אוטוקרטיות והיותר עשירות יותר פעלתנים מאשר תושבי המדינות העניות ו/או טוטליטריות.
ככה שאתה יכול לחסוך ממני את המרקסיזם בגרוש שלך.
אבל מה שהכי עצבן אותי בתגובה שלך זה איש הקש שבנית לך – כאילו אני, כמו כהן דת מטורף, מעוניין באיזה אסון עצום מימדים כדי להוציא את ה"גבורה וגדלות הנפש" מעמי – בעוד שכוונתי הייתה הפוכה: כל עוד הציבור שלנו לא פועל נגד עוולות המשטר, האסון הוא בלתי נמנע.
אין צורך להתרגש. אני חושב שצריך להיות ברור שלא באמת טענתי שהצעת לחסל חצי מיליון ישראלים. אני חושב שבסך-הכל ניסיתי להראות שלאו דווקא כדאי לקנא באיראנים רק כי עוולה כלשהי גרמה להם "לצאת לרחובות" – יש הסבר אלטרנטיבי מלבד העובדה שהם אנשים אכפתיים יותר.
אני לא בטוח מה התשובה לשאלה הבסיסית ששאלת – האם רמת החיים כאן או בצרפת גבוהה יותר. בנוסף, אשמח לדוגמאות איך הציבור שם פעיל יותר חברתית מכאן (כי אני מניח שלזה התכוונת בשאלה ההיפותטית שלך). גם דוגמאות בנוגע למזרח הרחוק יועילו.
"יתכן, כמובן, שהפעם זה השתנה – אבל הייתי רוצה לדעת מהן הסיבות לכך." – http://www.mideastyouth.com/2009/06/24/age-of-ahmadinejad/
הניאוקונים מכרו לנו את האגדה על כך שמוסאווי אולי ניצח בטהראן, אבל תושבי הכפרים והעיירות תומכים בו, ועל כן
יש פה טעות.
אגב, אחמדינג'אד היה ראש עיריית טהרן אז איך פתאום טהרן תהיה מוקד של התנגדות לו? זה בדרך שלל הפוך.
" נזכיר שלפני פחות משבועיים, הניאוקונים – כאן ושם – טרחו להבהיר לנו שאין שום הבדל בין מוסאווי ואחמדי-ניג'אד"
עדיין לא הבנתי מה מרעיד את הפופיק במוסאווי. בטח לא אהבת החרות הליברלית שלו….
כמו שציינתי כאן בעבר, אותו מוסאווי היה ראש ממשלה בזמן שמשמרות המהפכה הוציאו להורג אלפי אנשים וקברו אותם בקברים המוניים.
יש כאלה שאומרים שהבאסיג'י ומשמרות המהפכה תפסו את השלטון דה-פקטו (כבר לא ממש מקבלים את מרות מועצת השומרים) ומשמרים את אחיזתם ע"י מינוי האיש שלהם – אחמדינג'אד.
לעומת זאת יש הטוענים שכל "הבחירות" האלה היו בעצם מאבק בין משפחת חמנאי הקיצונית למשפחת רפסנג'ני המושחתת, כאשר חמנאי מנסה לקדם את בנו (מוחטאבה) לתפקיד יותר משמעותי בהנהגה.
לעומת זאת, רפסאנג'אני, דרך הבובה שלו מוסאווי, קיווה לבסס את מעמדו הכלכלי באיראן. העסקים שלו ושל בניו די סבלו בגלל המדיניות הכלכלית של אחמדינג'אד.
המשפחות האלה הן המונטגיו והקפולט של איראן.
"O true apothecary!
Thy drugs are quick"
אתה יכול לתת דוגמא לאנשים שהביעו תמיכה באחמדינג'ד ואחרי זה קראו לצאת למלחמה נגד איראן בגלל זיוף הבחירות? אתה מתייחס אליהם כקולקטיב של ניאו-קונים, אבל דגן וברק שרמזו שאחמדינג'ד עדיף הם לא ארי שביט וויליאם קריסטול.
עוד דבר, ארי שביט לא אמר שאובאמה היה צריך לגנות את הזיוף והדיכוי באיראן כי זה מה שבוש היה עושה, אלא הוא אמר שלא צריך להמנע מלגנות את המשטר רק בגלל שבוש היה מגנה אותו במקומו. אני מבין טוב מאוד (מאוד) את האלרגיה שלך לארי שביט, אבל עכשיו באמת נראה שתקפת אותו על דברים שאו שהוא לא אמר או שגם אתה הבעת תמיכה בהם.
הסיבה להתמקדות בבריטניה היא שלאיראן יש עסק פתוח עם בריטניה כבר מאה שנים לפחות. זה לא משהו חדש, זה לא קשור ל-BBC. אפילו כשהיו לאיראנים הוכחות חותכות למעורבות של ה-CIA בתמיכה בשאה בשנות ה-70 וה-80, הם טענו שהאמריקאים הם פשוט עושי דברם של הבריטים. ככה זה כששתי מלחמות עולם עוברות עליך בלי לגרד את קצה הצ'ופצ'יק – האיראנים חיים בעולם שבו בריטניה היא עדיין האימפריה ההגמונית. אמריקה היא בסך הכל עוד קולוניה שלה.
מה? מה זה "שתי מלחמות עולם עוברות עליך בלי לגרד את קצה הצ'ופצ'יק"? מישהו הוציא את הכיבוש הבריטי-סובייטי של איראן באוגוסט 1941 מספרי הלימוד?
באיזה ארץ למדת שספרי הלימוד על התקופה לא התמקדו בשואה, או מקסימום במלחמה בחזית המערב?
טוב, אם ספרי הלימוד שמישהו קרא בחייו נעצרים אי-שם ברמת התיכון (ולא משנה באיזו ארץ), הוא נמצא בבעיה. זאת, כמובן, בהנחה שמדובר באדם המבוגר בכמה שנים טובות מגיל התיכון.
אלוהים, רק עכשיו שמתי לב שהתגובה המקורית הייתה של דובי. אז זה באמת מוזר…
אה, אני סתם מפרש סיפרי לימוד אוטומטית ככסיפרי בית ספר
כבר כמה ימים רסס הבלוג מכניס לרידר רק את כותרת הפוסט,
בלי שום תוכן נוסף. האם תוכל לבדוק מה השתבש?
והנה, הדם ברחובות טהרן עוד לא יבש, ויש כבר מי שגוזר קופון:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095667.html
איזה קופון הוא גוזר בדיוק? מה הקשר בינו לדם העדיין-לח ברחובות אירן? כמה דמגוגיה בשתי שורות.
הבה נראה:
עדיין מתנהלים דיונים על התקציב והרמטכ"ל ושר הביטחון משתמשים שוב באיום האירני כדי לרמוז על הגדלת התקציב לחיל האוויר. אכן, כמה דמגוגיה.
יוסי אני לא מבין אותך:
אתה נגד התומכים באחמדיניג'ד?
אתה נגד גינוי זיוף הבחירות?
כלומר אתה בעד זיוף הבחירות?
אתה נגד המשטר באירן?
אבל אתה נגד מלחמה נגד אותו משטר?
Valete, iquit Shlomi
אני לא מתיימר לענות בשמו של גורביץ, אבל רק רציתי לציין שיש הבדל בין התשובה של יוסי גורביץ – כותב בלוג, לבין מה שברק אובמה – נציג "השטן הגדול" יכול או צריך להגיד.
במילים אחרות, אפשר וצריך להתנגד למחמוד ומשטרו, אבל צריך להיות מטומטם/רשע במיוחד כדי לדרוש מאובמה לעמוד בצד המפגינים. למה? כי אין שום דבר שמישהו מחוץ לאירן יכול לעשות שאיכשהו יעזור למפגינים (פרט אולי להבטחת כסף/מקלט מדיני/כל דבר לאנשי צבא או משטר כדי לנסות לשנות את עמדתם, אבל מובן מעליו שאלו דברים שהשתיקה יפה להם) וכל תמיכה במפגינים מצד נשיא "השטן הגדול" (להבדיל מתמיכת אזרחים) רק תפגע בבסיס התומכים של המהפכה הירוקה.
התכוונתי לכתוב שהוא.