החברים של ג'ורג'

האשליות מתחילות להתפורר, התקשורת מתחילה להתעורר

לתקשורת הישראלית יש מעין ריטואל קבוע: כשמשמיעה הממשלה את מילת הקסם "מלחמה", היא משתטחת על הגב ומניפה את רגליה באוויר. חודש או משהו לאחר מכן, כשמתחילות להתברר הפאשלות של הצבא הטוב ביותר בפארטצ'יה, מתעוררת התקשורת ונזכרת שהיא בעצם אמורה להיות כלב שמירה. יחד איתה מתחילה להתעורר גם המערכת הפוליטית.

במאמר אמיץ היום ב-ynet, אומר רון בן ישי את מילות הכפירה: הפסדנו במלחמה כי החיזבאללה היה יותר טוב. בניגוד להתלהמות המקובלת, גם של חיילים משוחררים, הוא מציין כי אילו נמשכה הלחימה, אפשר מאד שהפיאסקו היה רק מתרחב. דבר סביר, בהתחשב בכך שצה"ל פשט רגל מוסרית ולוגיסטית עד כדי כך, שחלק מהחטיבות קיבלו פקודה לקיים את כוחותיהן על ביזה.

הצבא, כרגיל, מכניס את הסכין הרגילה בגב ומאשים את הפוליטיקאים; בין השאר הוא משקר וטוען שתקציביו קוצצו. לשם כך, כפי שמראה נחמיה שטרסלר, הוא עושה כמה תרגילים מרשימים מאד. חבל שהוא לא מצליח להראות תושיה כזו בשדה הקרב.

בין לבין, נחשף עוד שקר קטן: צה"ל טען שהוא לא חטף לבנונים בפשיטה בבעלבק בתחילת החודש, ושבכל מקרה – המטרה לא היתה לחטוף קרובים של חסן נסראללה. חלוץ טען אז שהפשיטה נועדה לצרכי "הוכחת יכולת". עכשיו מסתבר שהוא בכל זאת חטף חמישה בני אדם, כולם אזרחים לא חמושים, וששניים מהם, ראה זה פלא, נקראים בשמו של מזכ"ל החיזבאללה. משעתרו החטופים לבג"צ, העדיף צה"ל לשחרר אותם ובלבד שהפרשיה המביכה כל כך למודיעין – יוסי קופרווסר, איפה אתה? – לא תיחשף בבית המשפט. חלוץ ורגב הביתה, כבר אמרנו?

והאוצר כמנהגו נוהג: כאילו לא נפלו עלינו גזירות סילבן וביבי, החליטו הגאונים שם לקצץ כבר עכשיו 1.8 מיליארד מתקציב הממשלה, כדי להעביר אותם לצבא. שר האוצר לא טרח להגיע לוועדת הכספים; גם לא הממונה על התקציבים. למה מה, כולה חברי כנסת. אבישי ברוורמן ואורית נוקד מהעבודה הפילו את הקיצוץ, ובתגובה מאיימים בקדימה לפרק את הקואליציה. יש לקוות שהכנסת מתחילה, שש שנים מאוחר מדי, שהחוק העניק לה שיניים.

אם כבר לקצץ בתקציב, בואו נתחיל עם תקציב הביטחון. אחרי הכל – החבר'ה באוצר בטח יבינו את זה – אם מחלקה מסוימת נכשלת, סימן שהיא לא עושה את שלה ויש להעניש אותה, לא להעניק לה עוד תקציבים ולהשליך כסף טוב בעקבות כסף אבוד. אין כמו קיצוץ תקציבים כדי לחדד את הנקודה הזו. והפעם, כדי למנוע מצה"ל את המשחקים הרגילים שלו – "אה, קיצצתם לנו חצי מיליון? טוב, אין ברירה, נבטל את חיל האוויר" – יש לשלול ממנו את היכולת לקבוע את תקציבו. רצוי למנות ועדת חקירה, שתבדוק בדיוק מה עושה צה"ל עם התקציב שלו, ומדוע – שלוש שנים לאחר שוועדה אחרת קבעה שהוא לא ממגן את החיילים כראוי – לא נעשה דבר בנושא. עדיף שלוועדה הזו תהיה סמכות להדיח מיידית, ללא פנסיה, את האחראים למחדל.

אבל בשביל זה, צריך מועצה לביטחון לאומי עם שיניים, שאיננה מורכבת ממי שהיו תא"לים כושלים רק לפני שנה. וכדי להקים כזו – המלצה ישנה של ועדת אגרנט, שהצבא הצליח למסמס במשך יותר מ-30 שנים – צריך פוליטיקאים שחושבים חמש שנים קדימה ושמסוגלים לעצמאות מול החונטה הוותיקה. כלומר, צריך אנשים עם אומץ לב אזרחי, כי במשחק על דעת הקהל הצבא תמיד נתפס כלא-מושחת – ויידרש יותר מרמטכ"ל שמלהטט בבורסה בעת מלחמה כדי לשנות את התדמית הזו. ואיך לומר, בין קצב לאולמרט, בין הנגבי לרמון, איבדה הכת השלטת את כל אמינותה.

צה"ל הצליח במלחמה הזו לסכן לא רק את ביטחון ישראל, בהעניקו זריקת מרץ לאיראן, סוריה והחיזבאללה, אלא גם את הדמוקרטיה הישראלית – שהיא היחידה היכולה, אם תתעשת, לתקן את הצבא. מעציב, לכן, שהתקשורת מתעוררת תמיד מאוחר מדי – ולא לפני שקשרה זרי תהילה לבחורינו הקשוחים במשקפי השמש.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

אין אפשרות להוסיף תגובה.