החברים של ג'ורג'

על צפרדעים סרבניות, מילואימניקים זועמים, והפרדוקס הסורי

מעצמת האופרטה. הבריטים הפנימו שהם מעצמה דרג ב' אחרי כשלון הפלישה למצרים ב-1956, אותה קנוניה בריטית-צרפתית-ישראלית ששווקה כאן כ"מלחמת סיני". מאז הם השתדלו להמנע מהרפתקאות מעבר לים, ונצמדו למדיניות החוץ האמריקנית.

צרפת סירבה להבין את המסר, והמשיכה להפגין מניירות של מעצמה גם לאחר שנבעטה מאלג'יר. השבוע התבקע הסופלה: צרפת, שהובילה את הסכם הפסקת האש בלבנון, תוך התחייבות להעמיד כוחות גדולים במקום, הודיעה שבעצם, היא תשלח רק 200 חיילים. מהנדסים.

מי שרוצה לשחק במגרש של הגדולים, צריך לשחק לפי הכללים שלהם. 200 מהנדסים? על מי אתם מנסים לעבוד? 200 מהנדסים, חבר'ה, לא שווים מקום קבוע במועצת הביטחון. אני חושב שהיפנים, ההודים או הגרמנים יעשו עבודה טובה ורצינית יותר.

קרוב מאד לפוטש. רק בישראל: כשיש כבר מחאה נגד המלחמה, היא על כך שהיא לא נמשכה מספיק. חיילי מילואים בחטיבת "חוד החנית" שלחו מכתב לשר הביטחון ולרמטכ"ל, בו הם מאשימים את הדרג הבכיר בכך ש"מנעו מהם את הניצחון".

אם הדבר נכתב כשהיו החיילים משוחררים, ניחא. לאזרחים יש זכות להתאגד ולהביע את דעתם. אבל הרושם המתקבל הוא שהדבר הזה נכתב בעוד החותמים במדים. וזה כבר מסוכן. מחאה, רבותי, היא דבר לגיטימי – אבל הניחו קודם כל את הנשק בצד. מכאן ועד "הם ירעדו שם בממשלה, כשנעלה מן התעלה" של שרון, הדרך קצרה מאד.

מעגל הקסמים הסורי. אבי דיכטר הציע היום במפתיע להגיע להסכם שלום עם סוריה, על בסיס ויתור על הגולן. להערכתו, הדבר יביא להשקטת גבול הצפון. אין ספק שאסד ג'וניור זקוק להישג; השאלה היא אם הוא עדיין מסוגל לבלום את הגולם האיראני שאליו חבר, ואם הוא מסוגל בנקודת זמן זו – לאחר שכבר יצא בהצהרות לוחמניות – ללכת למשא ומתן. ראוי לציין שזהו השר השני המביע תמיכה במו"מ עם סוריה; קדם לשר לביטחון פנים שר הביטחון, עמיר פרץ.

ראש ממשלתנו הנערץ, אהוד אולמרט, התנגד מיד. לדבריו, אין לשאת ולתת עם סוריה, כל זמן שהיא מספקת נשק לחיזבאללה. דא עקא, שסוריה מספקת נשק לחיזבאללה כאמצעי לחץ על ישראל להגעה למשא ומתן. איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה? כנראה שלא לאולמרט פתרונים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

אין אפשרות להוסיף תגובה.