החברים של ג'ורג'

כשצריך לשבור את הכלים, למה אירועי איראן לא מעניינים את הישראלים, התרת הדם השקטה של אלישיב, ותמיר עובר לשלב היללות: ארבע הערות על המצב

כן, לשבור: האופוזיציה סירבה היום (שלישי) להשתתף בדיוני הכנסת, וחבריה עזבו את המליאה כאיש אחד. הסיבה לכך היא הפרות חוזרות ונשנות של חוקי הממשל על ידי הקואליציה הנוכחית.

לפני כשבוע שברה הקואליציה את הכללים, כשמינתה לוועדה למינוי שופטים חבר כנסת ממפלגת אופוזיציה קטנה, אורי אריאל, במקום חבר כנסת מסיעת האופוזיציה הגדולה. כששר המשפטים הוא מינוי אישי של חשוד בפלילים, כשהנציג שלו בוועדה למינוי שופטים טוען שיש לשנות את מערכת המשפט "השמאלנית", זה שינוי מהותי. נתניהו וחבר מרעיו שיחקו לידיו של ליברמן.

הפרות נוספות הצפויות הן שינוי חוק יסוד: הכנסת כך ששאול מופז יוכל לפרוש מקדימה ולהצטרף לממשלה (החוק כבר זכה לכינוי "חוק מופז"), ושינוי החוק כך שהצעת חוק שיש לה משמעות תקציבית (קרי: כל הצהרת חוק שאיננה הצהרתית גרידא) ידרוש רוב מינימלי של 55 ח"כים.

ממשלת נתניהו ממשיכה להשתמש ברוב מקרי כדי לעוות את חוקי היסוד שלנו כמו היו פלסטלינה. היא ודאי לא הראשונה שעושה כן – זכור לרע אהוד ברק, ששינה את חוק יסוד: הממשלה, שקבע שמספר השרים לא יעלה על 18, לצרכי קואליציה קצרה במיוחד – אבל אסור לאופוזיציה לעבור על כך לסדר היום. חוקת-אוריגמי כזו יכולה להביא אותנו בקלות למצבה של איראן. וההמונים שלנו כבר מזמן לא זועמים, אלא אדישים.

עזוב אותך: איראן, האויב הגדול, רוגשת ותוססת – ולרוב הישראלים לא אכפת. מיליוני אנשים יצאו אתמול לרחובות, וחלקם נרצחו, כדי להחזיר לעצמם חירויות בסיסיות – ולהוציא כמה אנשי תקשורת, זה לא מעניין אף אחד. ראש הממשלה נתניהו יצא נלעג במיוחד בנאומו, כשהתייחס לאיראן – מבלי להתייחס למה שקרה בה ביומיים שלפני הנאום הנשכח.

משטר האייטולות הביא לאיראן, מדווח דר שפיגל, אנשי חיזבאללה מלבנון: מתקבל הרושם שהם לא בטוחים שהצבא יעמוד לצידם. מפגינים מדווחים שהתוקפים שלהם מדברים ערבית, לא פרסית. ריח 1989 נישא באוויר: אפשר לחוש את הפחד נוסח ערפדי רומניה, זמן קצר לפני שהועמדו אל הקיר והעולם טוהר מנוכחותם. אז למה פה הכל שקט?

למה? אולי בגלל התפיסה היהודית של "עם לבדו ישכון", או, בגרסה הציונית, "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". אולי, כמו נתניהו, בגלל שאיראן היא השטן הגדול שלנו ורוב הישראלים מתקשים לקלוט שיכול להיות שהוא משתנה.

אולי בגלל שזה מורכב מדי, לתפיסה לאומית שהורגלה מזה עשורים לצרות מוחין של "טוב ליהודים או רע ליהודים". וזה באמת מורכב: כשיתפזר האבק, מי שלא ישלוט באיראן ישוב להפעיל את תכנית הגרעין. יש סביבה קונסנסוס לאומי מובהק. סביר גם להניח שרוב הנהגת איראן, גם הנהגה דמוקרטית וליברלית (אם תהיה כזו), לא תאוץ להכיר בישראל או להרעיף עליה טובה. וישראלים התרגלו לחשוב שאם המשטר לא מחבק אותם מיד, סימן שהוא עוין.

ומאחר ואינם מוצאים מי "הטוב ליהודים" בסיפור – מבלי להבין שאיראן חופשית וליברלית תהיה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות למזרח התיכון כולו – הם נסוגים לעמדת ה"שיהרגו אחד את השני" השמורה למצבים מביכים כאלה. עם סגולה, כן?

מהפיכה תיאולוגית קטנה: יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור החרדי-ליטאי – סמכות גדולה, בהתחשב בכך שהרבנים החרדים מתיישרים על פי צוויו, וכך גם עושים הרבנים הספרדים ולעיתים קרובות גם הרבנים חובשי הכיפות הסרוגות – ביצע בשקט הפיכה תיאולוגית לאחרונה.

כידוע, יש שתי רגליים תיאולוגיות לסיבה שטרם חזינו לגל של פרעות מצד החרדים כנגד החופשיים בישראל, פרעות שהן צו הלכתי. הראשונה היא גדר "דרכי שלום", האוסרת עשיית מעשים הלכתיים אם יש חשש שהם יעוררו "איבה" – היינו, פוגרום-נגד. השניה היתה התפיסה של "תינוק שנשבה".

חילונים רבים התעצבנו, ובצדק, מהשימוש המתנשא בביטוי הזה כלפיהם. אבל הם לא הבינו שזו בעצם הגנה עליהם מפני נקמה חרדית (מפונטזת, בינתיים): הגדרתם כ"תינוקות שנשבו" אומרת שהם לא אפיקורסים שיש להשמיד אלא בסך הכל יהודים טובים שלא קיבלו חינוך נאות.

בשבוע שעבר פורסם שבצנעה יחסית, סילק אלישיב את המחסום הזה. היהודים החילונים של היום, קבע, שוב אינם "תינוקות שנשבו": במקור הביטוי התייחס לילדים יהודים שנשבו על ידי גויים, ואילו "בימינו כל חילוני יושב בין יהודים. האם אפשר לומר שאינו יודע מהי שבת? הוא לא רוצה לדעת". השאלה היא מדוע דווקא עכשיו. יכול להיות שאלישיב, מנותק כמו כל רב המוקף בחסידים, הסתנוור כמו מאיר פרוש והוא אכן חושב שהחרדים על סף ניצחון דמוגרפי, שאז תקרוס ברעם גם גדר "דרכי שלום". לתייק ולשמור. סביר להניח שיהיו התפתחויות.

לא מרגל – נוכל: אל"מ משה תמיר ממשיך למוטט את שרידי הקוד האתי של צה"ל. הוא ביקש, וקיבל, חופשה על חשבוני וחשבונך (רשמית, "חופשה בתשלום") כדי "להקדיש את כל מרצו לערעור" על הרשעתו.

כמקובל בישראל, תמיר – קצין קשוח, שכבר הספיק לסמן כמה וכמה איקסים על ילדים וחסרי ישע אחריםמיהר להתבכיין. לדברי מקורביו (לתמיר עצמו אסור להתראיין, הוא עדיין איש קבע) הוא חש ש"העמידו אותו בשורה אחת עם מרגל, עם אנס". והוא בסך הכל רוצה, הוא מייבב – סלילה, מייבבים "המקורבים" – "שהעונש יהיה מידתי". לרגע זה נשמע כמו הרגעים הראשונים באזרחות של בוגי יעלון, עוד בכיין ידוע.

תנוח דעתו של תמיר. אילו היה מרגל, היה נכנס ל-18 שנות מאסר, רובן בבידוד. סביר להניח שחלק מהזמן הוא היה מועלם ואיש לא היה יודע לאן. סביר עוד להניח שהוא היה עובר עינויים, כמו עיזאת נאפסו, כדי לגרום לו להודות מהר יותר. אילו היה אנס, סביר להניח שהוא לא היה יוצא בעונש קל יותר משלושה חודשי מאסר (עם אופציה לניכוי שליש, כמובן).

אחרי עבירות של זיוף, הפרת אמונים, נסיון לשיבוש משפט, שימוש לרעה בפקודים ובאופן כללי התנהגות שאיננה הולמת בריון זוטר, אל"מ תמיר לא יריח את הליזול אפילו לא יום אחד. ראוי שיזכור את זה, ושלא יהפוך את עצמו לדרייפוס. ראוי להחיל עליו את הכלל: נכלת – נסעת. סע לשלום, המפתחות של הטרקטורון בפנים. הפסק להחריב את מה שנשאר מהאתיקה בצה"ל על מזבח הקידום שלך. ואם את זה אתה לא מסוגל להבין, זכור את זה: שערעור מסוגל גם להחמיר את העונש. מישהו עוד עשוי להוריד אותך לדרגת סג"מ.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • דודי

    אתה מדבר על "הפרות של חוקי הממשל" ונותן כדוגמה הצעה לשנות חוק יסוד.

    האם שינוי חוק יסוד הוא הפרה של חוק יסוד?

    גם לגבי מינוי שופטים, אין מדובר ב"הפרה" של החוק. (ממה שהבנתי – גם לא באיזה תקדים מיוחד. אבל זו לא הנקודה שלי, אלא בחירתך בלשון "הפרות של חוקי הממשל" לתיאור דברים, שאינם הפרת חוק).

  • אורי ג

    פוסט הזוי, העניין האיראני מעניין הרבה מאוד ישראלים וזה שהחלטת שזה לא עוד לא אומר שזה נכון זה רק אומר שאתה חושב ככה.

  • הדבר הכי חכם שנציגי ישראל יכולים לעשות בנוגע לאיראן הוא לשתוק כמו שר בחקירה. אני מאוד מקווה שהם ימשיכו ככה.

    • אני כמעט מסכים עם יוסי . אילו הייתי חושב שמישהו היה מאמין לתרגיל ציני שכזה, הייתי ממליץ להודיע על תמיכתינו באחמיניג'ד כנציג הנבחר באיראן. אם יש משהו שלמועמד החדש לא כדאי לקבל, זה את תמיכת ישראל.
      מילא אם היינו שולחים לשם חיילים. אבל תמיכה מילולית? מה הוא יעשה איתה?

  • סמולן

    האם מדובר במעין חיזוי מסתכן ?

    כלומר, עכשיו שיש פסק הלכה לפיו אנו החילונים איננו תינוקות שנשבו, האם יש מצב שנראה סו"ס אברכים עם סכינים בידיהם טובחים בנו לאלפים, או לחילופין שמישהו יודה שהוא שגה ? תוך כמה זמן רואים מה קורה ? האם שנה תספיק ?

    גם אני מקווה שישראל תשתוק בקשר לאיראן. הגם שליבי למפגינים, חבל על הזמן. אבל חלק מהעניין הוא הערכת המצב המדויקת של אחמדינג'אד והאליטה השלטונית: אובאמה חלש, ולראשונה מזה הרבה שנים, אין לדמוקרטיה מי שיירה עבורה.

    • מני זהבי

      אוי, זילזול באובמה הופך להיות התחביב הישראלי החדש. מה היית מצפה שהוא יעשה? יודיע שזיוף בחירות לא יעבור לאייתולות בשקט? זו היה קרוב מדי לתעודת פטירה עבור תנועתו של מוסאווי. אני לא חושב שהוא מעוניין להופיע כמי שנתמך ע"י "השטן הגדול" (אני דווקא חושד שהייתה שם עיסקה כלשהי מאחורי הקלעים, אבל את זה לא נדע בקרוב ככל הנראה).
      היחידים שיכולים כעת לירות עבור הדמוקרטיה באירן הם גייסות של נאמני מוסאווי (במידה ויש לו) אם והמשטרה והבאסיג' יפעילו יותר מדי אלימות. בינתיים זה לא קורה. עשרים הרוגים, עם כל הצער והכאב, זה הרבה פחות ממה שנהרגו אפילו ברומניה 1989, שלא לדבר על כיכר טיאננמן.

  • עופר

    השאלה עד כמה הציבור החרדי מקשיב לרבנים שלו היא שאלה מעניינת: למיטב ידיעתי יש הרבה מקרים(לשני הצדדים) שהרבנים אומרים כל מיני דברים והציבור מתעלם וממשיך בשלו. שתי דוגמאות בולטות הן להקות הרוק החסידי שהרבנים צועקים עליהן מראש הגגות ואף אחד לא מקשיב להם, ולצד השני היחס לחוזרים בתשובה(במיוחד בנושאי שידוך) שהרבה רבנים מתנגדים וטוענים שהוא נוקשה מדי, וגם להם אף אחד לא מקשיב.

  • מקלאוד

    א – טוב שאנחנו שותקים בעניין איראן, הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לדבר

    ב – בקשר לתמיר, אני לא יודע מיהו ומה פועלו כל מה שאני יודע הוא ש העונש שלו לא מידתי אפילו לגבי מקרים דומים וחמורים יותר בצה"ל ושכמעט כל הפרשנים כולל עופר שלח שאני מעריך אותו מאוד טוענים שהעונש מוגזם ושפגיעה בקריירה של תמיר תפגע בצה"ל יותר מהפגיעה שגרמו מעשיו

    • עפר שלח הוא אדם חכם מאוד. אני בטוח שהוא מבין שצריך להשוות את הפגיעה בקריירה של תמיר לא ל"פגיעה שגרמו מעשיו" אלא לפגיעה שנגרמת לצה"ל מכך שקיים בו הלך רוח שבו אנשים יכולים לעשות מעשים סטייל תמיר ולא לחטוף על כך בגדול.

      • מקלאוד

        ועדיין רוב הפרשנים הצבאיים(ועפר שלח הוא רק דוגמא אחת) חושבים שהעונש מוגזם ושאפשר היה להסתפק בעיכוב קידום ולא היה צריך להוריד אותו בדרגה

        • הנקודה היא שלא משנה מה הם חושבים, חשוב מה הנימוקים שלהם והאם הם מתייחסים לאספקטים ה"גלובליים" של הפרשה.

  • שלומי

    אותי מעניינות התגובות הערביות לנאום ביבי.
    יש סירוב מוחלט להכיר בישראל כ"מדינה יהודית".
    לא מדובר בשילטון הרבנים, אלא בשם קוד לשלילת "זכות השיבה".
    למעשה תוכנית החלוקה, שהיא הבסיס לזכות למדינה פלסטינית, כוללת גם זכות למדינה יהודית.
    הערבים לא קיבלו את זה אז, וכנראה לא מקבלים את זה עכשיו.
    עולה השאלה: האם מי שלא מקבל את החלקים הלא נעימים של תוכנית החלוקה זכאי לדרוש את הזכויות הנובעות ממנה?
    כלומר האם הפלסטינים שללו את הבסיס לדרישת למדינה?
    שאלה נוספת: אם הפלסטינים הגדירו את הסיכסוך הישראלי פלסטיני כ"משחק סכום אפס" מה בצידוק לריסון התגובה הישראלית על פעולותיהם?
    או בצורה יותר כללית איזה סוג מוסר יכול להצדיק לאורך זמן פעולה לא רציונלית, שעלולה לעלות בדם?

    Valete, inquit Shlomi

  • אישאחד

    אני מקווה שבערעור יסלקו את הגנרליסימו תמיר בלי פיצויים. כך זה בכל מקום עבודה בו אתה מועל באמון בצורה כל כך גסה.
    כל הכבוד לפצ"ר ולשופטים שעמדו בפרץ האיומים המרומזים מצידו של הגנרליסימו אשכנזי. גם אם לא יקבלו קידום, כשייצאו לאזרחות יקבלו כבוד ויקר כמי ששמרו על המערכת. אולי בכות פסק הדין הזה יצוף עוד חרא למעלה שאפשר יהיה לנקות.

  • עירעור יכול להחמיר את העונש? למיטב ידיעתי זה יכול לקרות רק אם התובע עירער על העונש. תקן אותי אם אני טועה.

    איני יודע אם באמת אינך מבין או אתה מיתמם, אך תא"ל תמיר מוחה ובצדק על כך שבית המשפט גזר עליו עונש של הורדה בדרגה, אשר שמור בד"כ בצה"ל למקרים קיצוניים ביותר כמו ריגול (סא"ל אל הייב), אונס (אל"מ זהאר), מעילה (תא"ל דותן). זכותו המלאה של תא"ל תמיר למחות על העונש הזה כלא מידתי ולהגיש עליו ערעור.

    אגב מר גורביץ, אתה האחרון שצריך לדבר על בכיינים. לאחר שמתחתי עליך בפוסט בבלוג שלי ביקורת על רצח האופי השיטתי שאתה עושה לתא"ל תמיר מיהרת להתבכיין וליילל כי "מה שעשית כאן גובל בהוצאת דיבה, ואני מצפה להתנצלות מיידית מצדך."

    http://bibi.modiin.us/?p=1112#comment-61

    אז מי אתה שתקרא לאחרים בכיינים, הא?!

    • יואב

      ערעור פותח את התיק מחדש לשיקול דעתו של השופט. אמנם זה לא סביר, אבל השופט יכול להחליט להעניש דווקא את המערער.

      על ריגול, מעילה או אונס מקבלים עונש מאסר והורדה בדרגה. המאסר הוא העונש הכבד, ההורדה בדרגה היא העונש הקל. הורדה בדרגה בפני עצמה היא ממש לא עונש כבד. יותר מזה, אדם שמועל באופן כל כך בוטה באחריות שהטיל עליו המעסיק היה מפוטר בלי פנסיה או ימי חופשה מכל חברה פרטית נורמלית וקצין בכל צבא אחר היה יושב בכלא ומועף בבושת פנים אחרי שיחרורו. למען האמת, אני הכרתי כמה חוגרים שישבו בכלא והועפו מצה"ל על עבירות פחותות בהרבה.

      • דודי

        למיטב ידיעתי, זכויות תעסוקתיות כמו פנסיה וימי חופש צבורים הם ממש בגדר קניין של העובד ואינם משהו שאפשר פשוט לשלול, גם אם העובד עשה משהו רע שמצדיק את פיטוריו המיידיים.

        • יואב

          הנה חוזה די מייצג שמצאתי ברשת http://www.praklit.net/forms/avoda_ishi.doc

          שים לב ל"החברה תעביר על שם העובד או לפקודתו את פוליסת ביטוח המנהלים האמורה בכל מקרה בו תסתיים עבודת העובד בחברה, למעט אם נסתיימה עקב התנהגות שיש בה קלון מצד העובד."

          • דודי

            פיצויי פיטורין אפשר לשלול בנסיבות מסוימות, אך לא ימי חופש, ראה כאן:
            http://www.hilaporat.co.il/article.php?id=230
            "חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר וצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה אינם מסדירים אפשרות לשלול זכויות אלה, ולפיכך יש לשלמן, גם אם נשללה מהעובד זכותו לפיצויי הפיטורים (יש לציין כי בשלילת שכר עבודה שלא כדין מסתכן המעסיק גם בפיצויי הלנת שכר גבוהים)."

            לגבי פנסיה ראה כאן:
            http://www.gfn.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=1960

            נטען כי לא ניתן לשלול זכאות לפנסיה, גם מעובד שגנב.

            זכור המקרה של עזמי בשארה:
            http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/781/351.html

            • יואב

              זה פנסיה תקציבית שהוענקה לעובד, לא ביטוח מנהלים שרשום על שם החברה.

              בישארה לא הורשע.

              • דודי

                את ביטוח המנהלים הכנסת אתה.

                קודם עסק הדיון בימי חופשה (שהוזכרו בבלוג עצמו) ובפנסיה, כך כתבת: "אדם שמועל באופן כל כך בוטה באחריות שהטיל עליו המעסיק היה מפוטר בלי פנסיה או ימי חופשה מכל חברה פרטית נורמלית".

              • יואב

                לאף חברה פרטית נורמלית אין פנסיה תקציבית. בימי חופשה התכוונתי לא התכוונתי למימים אליהם אותם צבר האדם במהלך עבודתו, אלא לימים "מתנה" כמו שקיבל מר תמיר.

              • סיון פ

                היחסים של איש קבע עם צה"ל אינם יחסי עובד מעביד. לכן, למשל, לאנשי קבע אסור לשבות. נראה לי די מייתר את כל הדיון הנ"ל.

  • ניר

    יפה לך איך אתה בונה לך איש קש של "לרוב הישראלים לא אכפת" – איך אתה יודע בדיוק? לפי מה? בפורומים כמו רוטר אני מתרשם שדוקא לא מפסיקים לדבר על זה – ואז מסביר את העובדה שכרגע המצאת בקלישאות הרגילות על הישראלים שטפשים מדי, או אטומים מדי, או רעים מדי. חרא של עם (עם כמה יהלומים מהאינטרנט, נוצצים בתוכו)

    אכן, שורש הבעיה ב"תפיסה לאומית שהורגלה מזה עשורים לצרות מוחין של "טוב ליהודים או רע ליהודים"" – ראוי לפרימיטיבים בלבנט ללמוד מעמים תרבותיים יותר ("במדינות מתוקנות"!) שלא בודקים בשיני אירועי השעה והשפעתם הקטנונית עליהם עצמם, אלא רואים אותם מבעד לאספקלריה אוניברסלית, פילוזופית-הסטורית רחבה. החברים של ג'ורג' או החברים של בני?

    • דודי

      גם אני חושב שאין יותר מדי התעניינות בנעשה באירן. אפשר להסביר זאת חלקית לפחות בכך שאין דלק שיעורר התעניינות. המידע שמגיע משם כל-כך מקוטע ועמום.

      אני שותף לביקורת שלך על ההכללות המפליגות, שחברו של ג'ורג' נוקט בהן תדיר. עם זאת, נכון לומר שהתקשורת הישראלית ברובה מייחסת משקל קטן מן הראוי לנושאי חוץ, וכשהיא כבר כן מתייחסת אליהם היא לעתים קרובות מחפשת בכוח את הזווית הישראלית, גם כשהיא שולית ביותר.

      • ניר

        התקשורת הישראלית אכן מחורבנת. אבל נדמה לי שמי שמייצר אותה הוא יוסי וחבריו, ולא "הישראלים" שהוא כל כך מתעב.

        (אגב, הענין המועט בנושאי חוץ לא יחודי לתקשורת הישראלית. הוא קיים בכל מקום. אפילו הניו יורק טיימס מקדיש מספר דומה של עמודים לקורה במחוז ניו יורק ולחדשות חוץ. שלא לדבר על סי אנ אנ האמריקאית, ששונה מאד מזו העולמית)

        • דודי

          למען האמת, אחרי שכתבתי את התגובה נתקלתי ברשת בסריקות של עמודי החלק הראשי של מעריב, ודווקא ראיתי שחלק נכבד מאד (כולל חצי מן העמוד הראשון) מוקדש לנעשה באירן, בעיקר ניסיון לתאר את המתרחש, מבלי להתייחס לזווית הישראלית. כך שבמקרה הזה הביקורת שלי לא הייתה מוצדקת.

          לגבי ההיקף הראוי של סיקור חדשות חוץ, לדעתי "הארץ" הוא בסדר בעניין זה והאחרים ממעטים מדי, ונוטים כאמור לדחוף את הנקודה הישראלית בכוח במקומות שהיא זניחה.

  • legal alien

    סתם הערה קטנה בענין תמיר – באופן כללי אני נוטה להסכים איתך, אבל לא בצדק נטפלת לענין החופשה. תמיר הרויח את ימי החופש שלו כמו כל אחד אחר והם קנינו, וזכותו לנצלם לאיזה מטרה שיחפוץ. הפופוליזם של "על חשבוננו" הוא סתמי – כל עובד מדינה יוצא לחופש על חשבוני, בין אם זה לאנטליה או לצורך הכנת ערעור

  • משה

    יש לאלישיב פנינה נוספת מהשבוע האחרון:
    במקרה של תרומת ביצית מגויה יש להעביר את הילד/ה שיוולד גיור!!
    פסיקה שמתכתבת יפה מאוד עם חוקי הגזע הנאציים.

  • אני מצטרף לדברי המגיבים הקודמים – השתיקה (היחסית) שמרבית נבחרנו גוזרים על עצמם בנושא האיראני היא מבורכת, ואף מעידה, בצורה די יוצאת דופן, על מידה של תבונה פוליטית. כל הצהרה שישמיע פוליטיקאי ישראלי על המתרחש באיראן תביא גורמים שם (במיוחד מהמחנה של אחמדינג'אד) להאשים את ישראל באחריות למתרחש, וטענה כזו תמצא לא-מעט אוזניים קשובות בקרב אוכלוסיית המדינה.

  • בים

    תודה על הדברים שהבאת כאן
    איך ואיפה אני נרשם למנוי על הבולוג הזה?

  • צדקת יוסי. פיגוע ירי, סביר להניח חרדי שהבין שמותר לו לטבוח בהומואים. אני אוהב כשאתה צודק. אני בטוח שאתה אוהב כשאתה צודק. הפעם, אף אחד מאתנו לא שמח.