החברים של ג'ורג'

"לזהות את הגוף האלים ביותר בארץ, ולהתנגד להשתתף בו": מכתבה של סרבנית

[המכתב המצורף בזאת נכתב על ידי הסרבנית עמרי ברנס. אני מפרסם אותו משום שחשוב לדעת שגם כיום, בעת השתוללות לאומנית חסרת תקדים, יש אנשים שחושבים אחרת – ויותר מכך, מעיזים לפעול אחרת. יצ"ג]

שמי עמרי ברנס. סירבתי להתגייס לצבא, ובשל כך ישבתי בכלא 67 ימים. הגעתי להחלטה לסרב להתגייס ממקום אמיתי, מוסרי ואכפתי של אהבת בני אדם ושנאת אלימות ודיכוי. עוד לא ידעתי אז מספיק על הכיבוש, על המצב הפוליטי, אבל ידעתי לזהות את הגוף האלים ביותר בארץ, ולהתנגד להשתתף בו. עם הזמן, לאחר הסירוב, למדתי וחקרת את המצב הפוליטי, ואת אפשרויות השינוי והמחאה של האקטיביזם הישראלי:

המצב הפוליטי כיום הוא שממשלת ישראל וקודמותיה מפעילות מדיניות של אפליה, ניצול ואי שוויון. כיבוש העם הפלסטיני בשטחים נמשך כבר 50 שנה ובו מופרות זכויות אדם בסיסיות ונמנעות זכויות לאומיות. המדיניות האלימה והדכאנית הזו כלפי הפלסטינים, וכן כלפי קבוצות בתוך החברה הישראלית, נמשכות ומשמרות את המצב הקיים עבור אותם בעלי הון, המפעילים את אימפריית הנשק הישראלית והפועלים בשירות ארה"ב ובעבור אותם מושחתים בשלטון המגדילים את הונם בשיתוף פעולה איתם.

החלטתי לפעול מתוך נאמנותי לערכי השלום והשוויון ומתוך התנגדותי למדיניות האנטי דמוקרטית. התחלתי לנסוע לשטחים ולתעד ולעזור כפי יכולתי לפרטים הנפגעים ישירות, וזאת לשם צבירת ידע על המתרחש בשטחים. התחלתי לפעול בתוך "מסרבות" למען שינוי תודעתי בתוך החברה הישראלית דרך העלאת שיח פוליטי על המצב. לבסוף הגעתי לבנק״י – ברית הנוער הקומניסטי הישראלי, והפכתי להיות חברה במפלגה הקומניסטית הישראלית בה אנו פועלים דרך מאבק עממי ערבי-יהודי משותף למען שינוי מן היסוד של השיטה הקפיטליסטית ולהבסת מדיניות הדיכוי, הניצול והאפליה.

אחרי השנתיים בהן למדתי והבנתי את כל זה, חזרתי לסירוב כדרך מאבק שמאפשרת לי להזיז הכי הרבה, להפריע לכיבוש הכי הרבה, לשנות ולהגיע לתודעות ולשיח הציבורי של כמה שיותר אנשים.

נכנסתי ליוזמה להקמת מכתב השמיניסטיות החדש, והייתי מעורבת בכתיבה ובניסוח שלו. התהליך לקח חודשים – התדיינו על כל פסיק, ניסינו לגבש ביחד הצהרה פוליטית מחאתית אמיתית, לגבש את הביקורת שלנו על הגיוס לצה״ל יחד, ולהבין איך יקראו את זה אנשים מבחוץ. זה לא היה פשוט משום שלכל אחת מאיתנו הפעילות יש סיפור ללמה היא הגיעה לסרב, וישנן דעות והשקפות שונות; אך לבסוף הצלחנו לגבש יחד הצהרה שכולנו מסכימות ועומדות מאחוריה.

ובסוף התהליך התיישבנו ועשינו טלפונים: לאתר 63 חותמים על המכתב, ולהתחיל להתכונן יחד ליציאה לתקשורת. שמרנו על המכתב מפני חשיפה מוקדמת ואספנו חתימות מפה לאוזן. ולפי המענה המהיר של אנשים לחתום אנו סבורות כי ישנן עוד הרבה סרבניות או כאלו אשר היו רוצות לסרב אך חוששת מפני רדיפה או הדרה חברתית.

ואז המכתב יצא, ושוב ראינו איך הצהרה פוליטית חדה ומגובשת שלנו, הצעירים הסרבנים, יכולה לבעוט בבטן של הכיבוש יותר מכל אקט אחר שלנו.

שר החינוך יצא בראיונות היסטריים על כך שמה שהוא עושה במערכת החינוך, כשהוא מכניס חיילים לבתי ספר, ״זה לא מיליטריזציה״, הרמטכ"ל יצא בהתקפה בשני ראיונות שונים, ראש הממשלה פתח את ישיבת הממשלה בדיון על המכתב שלנו, ושר הבטחון, ליברמן, ישב בתוכנית פריים טיים מול חותם המכתב – מתן הלמן – אשר נכנס כעת לכלא ושהיה אז בחופשה בין כליאות; ליברמן ניסה לתקוף אותנו, כשמתן נותן נימוקים חדים וברורים לחוסר יכולתו לשרת בצבא כובש.

הצלחנו שוב לזעזע את המערכת הרקובה, ועכשיו כשחברינו נכנסים לכלא ומשלמים את המחיר על החלטותיהם, נמשיך במאבק משותף וצודק למען שלום ושוויון לשני העמים.

(עמרי ברנס)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Tal Cohen

    יש קישור לעימות של הלמן עם ליברמן?

  • Ac

    וכך משאירים את הזירה לימין הקיצוני.
    אני רואה את זה שוב ושוב, במקום להיות חלק מהזירה הפוליטת, רבים בשמאל מעדיפים שלא ללכת להצביע כי "מה אני כבר יכול לשנות".
    במקום להיות חלק מהצבא ולוודא שהוא לא נופל לידי הקיצונים, הם מעדיפים להרגיש קדושים מבחוץ.
    בעיניי, המהלכים הללו כמעט שקולים להצבעה לימין הקיצוני. ביום בו הצבא יהיה תחת השפעה דתית וימנית חזקה מספיק, כל החלפת שלטון תהיה בסכנה ועל כל אלאור אזריה יש חברה ואווירה תומכות שהיו נמנעות לו היו בסביבה גם אנשים שרואים אדם גם באויב.
    פעם בפלוגת המילואים שלי היו לא מעט אתאיסטים המצביעים למפלגת העבודה וצפונה. היום אני מוקף בתומכי מדינת הלכה מקריית ארבע.
    המדינה לא הופכת לדתית וקיצונית, אתם מגישים אותה לקיצונים על מגש של כסף. אתם אלו שהופכים את המילים פטריוט וימיני לנרדפות ולהיפך, הימין רק מנצל אתכם.

    • Three Parentheses

      אתאיסטים שמשטחים את עזה עדיף על שומרי מצוות שמשטחים את עזה?

      • Ac

        תוציא מילה מהקשרה ותגיב עליה בציניות.
        Check

        • Wabbit

          העניין הוא לא באתאיזם, אלא בהנחה שלך שזהותם המפלגתית או הדתית של מבצעי פשעי המלחמה משמעותית משנה במשהו. אם אתה עושה מילואים ביחידה קרבית, הרי שיש לך כבר מעט ניסיון בדבר: מדוע אתה משלה את עצמך שמשנה מי מבצע את פשעי המלחמה — אלאור עזריה או אתה? אולי זה משנה לאדם המסויים שקיבל מעזריה כדור בראש ולא היה מקבל אותו ממך. אבל בשורה התחתונה: שניכם כובשים; שניכם משתתפים במצור ומרעיבים 1.8 מיליון אישה, איש, ילדה וילד; שניכם מאפשרים את הסטטוס קוו–סביר להניח שאתה תאפשר את הסטטוס קוו יותר מעזריה, כדוגמן של הפנים היפות של הכיבוש.

  • oren29at

    עמרי ברנס נשמעת לי כמו בחורה לעניין עם אומץ, אינסטינקטים, ותודעה אנושית גדולים מאד, בוודאי יותר מאלה שלי (ואני יותר מכפול מגילה). ועם זאת, הדרך שבה היא נוקטת חושפת שוב את "תקרת הזכוכית" של דרך הפעולה שלה:

    – הפעילות בבנק"י. לי אישית אין בעיה עם זה, אבל במדינת ישראל פתחון פה בעניינים בטחוניים מוענק לגנרלים לשעבר ו/או זוללי ערבים לתיאבון. הצטרפות לגוף קומוניסטי-יהודי/ערבי שקול בישראל לבגידה, מה שיקשה על הקול הצלול של ברנס להגיע לקהלים שונים מאלה של "החשודים הרגילים".

    – אומץ הלב האישי שלה ושל עמיתיה למכתב מעורר התפעלות, אבל הוא לא מספיק. השמאל בישראל מסתכל, פעם אחר פעם, בחירוק שיניים באופי הפעולה של הימין הישראלי: ההתארגנות, הקולקטיביזם, ההתמדה. הגיע הזמן לאמץ חלק מהדפוסים האלה: סרבני גיוס, גם אם הם כבר בני 18, לא יכולים להיאבק לבד. ההורים שלהם צריכים להיות שם בשבילם ולהעמיס אותם על גבם: לחתום על המכתב, להופיע עם הילדים, לקיים משמרות קבועות ליד הכלא הצבאי שבו הם כלואים, או בקיצור: לשדר שהסרבנות הזאת היא לא רק אידיאל-נעורים נאיבי, אלא מגיעה גם מאנשים "מיושבים" ואולי אפילו כאלה ש"שירתו בצה"ל" (ומי יודע, אולי אפילו "היו קצינים!").

    ברנס צודקת כשהיא כותבת ש"ראינו איך הצהרה פוליטית חדה ומגובשת שלנו, הצעירים הסרבנים, יכולה לבעוט בבטן של הכיבוש יותר מכל אקט אחר". הסרבנות מזעזעת את הקונצנזוס הישראלי. אני אחזור (שוב) לראיון שנתן דב וייסגלס לארי שביט באוקטובר 2004, בנקודת האמצע שבין ההכרזה על ההתנתקות למימושה, ראיון שמסביר את המניעים לתכנית:

    "יש שחיקה פנימית (…) ופה קופצים עליך מכתבי קצינים ופה מכתבי טייסים ופה מכתבי מטכ"ליסטים. ואלה לא צעירים מוזרים עם קוקו ירוק ועגיל באף שריח כבד של גראס אופף אותם. אלה אנשים כמו הקבוצה של ספקטור. באמת מיטב הנוער".

    https://www.haaretz.co.il/misc/1.1004558

    אסור להשאיר את היוזמה הזאת לסרבנים בלבד. צה"ל הוא עמוד התווך של מדינת ישראל, ונשען על ההנחה שעמוד השדרה המרכזי של החברה הישראלית מוכן ורוצה לשרת בו. הימין הישראלי מזנב בצה"ל כבר כמה שנים כדי להכשיר אותו כצבא כיבוש דתי-משיחי. הגיע הזמן לחבוט בו משמאל בשביל המטרה ההפוכה: סיום הכיבוש.

  • בוקי סרוקי

    שאפו, עמרי. בהצלחה.

  • Pingback: למה אנחנו עדיין מתווכחים על זה? | החברים של ג'ורג'()