מחנה ההשמדה דולצינאה
מה קורה כשטמטום פולני פוגש בבורות מרושעת ישראלית
הפרלמנט הפולני קיבל הצעת חוק שקובעת שהאשמתה של פולין בפשעים נגד האנושות שביצעו הנאצים היא פשע שעונשו מאסר, בכלל זה עצם השימוש בביטוי “מחנות השמדה פולניים.” כמו כן, החוק גוזר מאסר על אנשים שיכחישו את רצח העם הקטן שביצעו לאומנים אוקראינים (אנשי ה-UPA) בפולנים במהלך המלחמה.
הפולנים ניצבו בפני בעיה לא פשוטה ומצאו לה את הפתרון המטומטם ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אפשר להבין ללא מאמץ איך אומה שדמה נשפך כמים על ידי הנאצים והקומוניסטים כאחד, ששני הכוחות הללו קשרו נגדה במשותף ובנפרד, תתרעם על כך שמיוחסים לה פשעים שלא בוצעו. הפולנים היו קורבנות של הנאצים והקומוניסטים. פולין לא היתה שותפה לפתרון הסופי, ובמחנות ההשמדה שעל אדמת פולין נספו אינספור פולנים. ההתייחסות המתועדת הראשונה לאושוויץ כאל מחנה השמדה (Todtlager) מופיעה בדו”ח של וויטולד פילצקי (Witold Pilecki), במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, שהתגנב לאושוויץ כאסיר כדי לדווח על המתרחש במחנה – בתקופה שעיקר קורבנותיו היו פולנים. פילצקי, שהחליט להשאר בפולין אחרי המלחמה ולהיאבק בקומוניסטים, נרצח כ”פאשיסט” על ידי המשטר.
או, במילים קצרות יותר: זה ממש מסובך. הפולנים היו קורבנות הכיבוש הכפול של הנאצים והקומוניסטים. האנס פראנק, המושל הגנרל גוברמנט, התבדח בשלב מסוים שאם הוא היה צריך להוציא כרוז על כל הוצאה להורג של שבעה פולנים, לא היו נותרים יערות בפולין. המטרה הגרמנית, זהה לזו הקומוניסטית, היתה להשמיד את כל ההנהגה הפולנית כדי להפוך את הפולנים לעדר בהמות מבוהלות שיצייתו לכל פקודה – אידיאלית, ללא יכולת קרוא וכתוב. הפשע הבולט ביותר בתחום בוצע דווקא על ידי הסובייטים, בטבח יער קאטין שבו נרצחו כ-10,000 קצינים פולנים שבויים; כחלק ממבצע הונאה סובייטי, הואשמו הגרמנים לאחר המלחמה באחריות לטבח קאטין. המדינה הפולנית רוסקה לחלוטין; על פי הצווים הגרמניים, מעולם לא היתה מדינה פולנית. ההיסטוריון טימותי סניידר (Snyder), בספרו Black Earth, מדגים יפה מדוע השמדת המדינה היתה תנאי הכרחי להשמדת אוכלוסיה.
החוק הפולני מרסק את כל הסיבוך הזה ברגל גסה. הוא הופך את הדיון, הוויכוח והפולמוס ההיסטורי לפלילי. הוא מגיע אחרי שורה של חשיפות של פשעים שביצעו פולנים נגד יהודים, בכללם המקרה הידוע מאד של טבח ידוובנה (Jedwabne). סניידר מציין צוננות שבמקום נכח מספר גדול למדי של חמושים גרמנים, ושבלעדיהם סביר להניח שלא היה מתרחש טבח; הוא מציין שבתקופת הטבח (יולי 1941) האיינזצגרופן נהגו שיטתית להגיע בכוחות גדולים ולאלץ פולנים להשתתף במעשי טבח, בנסיון – שתוך זמן קצר הודו הגרמנים שנכשל – לבצע מעין “מיקור חוץ” של הרג היהודים לידי הפולנים. (פה יש להשוות את האירועים לאלו שבליטא, שם “מיקור החוץ” הזה הצליח בצורה פנומנלית – רוב מוחלט של יהודי ליטא הושמדו על ידי לאומנים ליטאים).
אין שום ויכוח על כך שפולנים רבים הסגירו יהודים; שרבים עוד יותר היו אדישים לגורלם
(יש ורוח מגטו בוער
הביאה גווילים משחירים
ביעף רוכבי קרוסלה
תפסום בדהירה ההוללת.
בידר את שמלות הנערות
הרוח מגטו בוער.
מחק ההמון רווי נחת.
יום אלף, עיר וורשה צוהלת.)
ואף על פי כן, שיעור הפולנים שהיו מעורבים בהשמדה היה זעום. ומספר חסידי אומות העולם הפולנים הוא הגדול מכל המדינות הכבושות. הפולנים, במידת מה, היו במצבם של אנשי היודנראט או רוב אנשי הקאפו: הם היו קודם כל קורבנות, ואם פשעו, ברובם הגדול פשעם נבע מהיותם קורבנות.
ספק, בלשון המעטה, אם ממשלת פולין הועילה לעצמה ולזכר ההיסטורי של המלחמה בחוק המטומטם הזה. אלא שלתוך הוויכוח התפרץ הבור הלאומי, יאיר לפיד, והיה לו מה לומר. למרבה חוסר המול, הוא דיבר שטויות שגובלות בהכחשת שואה.
אוי. נתחיל מההתחלה. אלא אם מישהו ימצא מחנה השמדה חדש בשם דולצינאה, אין מחנות השמדה פולנים. מחנות ההשמדה נבנו ברובם על אדמת פולין (אם כי היה מחנה השמדה גם בבלארוס, ומחנה נוסף בסרביה). אבל הם לא נבנו על ידי פולנים, והם לא אוישו על ידי פולנים. הם נבנו על ידי גרמנים ופולנים היו לעתים קרובות קורבנותיהם של המחנות.
גם הטענה שמאות אלפי יהודים נרצחו על ידי פולנים היא מגוחכת. אפילו בידוובנה, כאמור, שתוארה על ידי ההיסטוריון יאן גרוס כעיירה שהשמידה את יהודיה סתם כך, היתה נוכחות גרמנית כבדה והגרמנים הם אלה שיזמו את הטבח. רוב מוחלט של יהודי פולין הושמדו במחנות השמדה גדולים – טרבלינקה, אושוויץ, סוביבור, בלזץ, חלמנו ומיידנק – והרצח בוצע על ידי גרמנים ושבויי מלחמה. כמעט אף אחד מהם לא היה פולני.
האם הפולנים היו נטולי אשמה? ודאי שלא. הם הניחו לגרמנים לפצל אותם לנוצרים ויהודים כמעט ללא מחאה. רובם הביטו הצידה כשהיהודים רוכזו בגטאות והמשיכו להתבונן הצידה כשהיהודים הושמדו. גרוע מכך, לא מעט פולנים הרוויחו מהרצח: כל הדירות האלה שפונו כשהיהודים גורשו לגטאות נתפסו תוך זמן קצר, והרכוש נבזז. היהודים, כפי שציין יאן גרוס, היוו שליש מהמעמד הבינוני הפולני. זה היה הרבה מאד רכוש. הגרמנים ידעו להניח לפולנים לבזוז אותו – כפי שהניחו לגרמנים לבזוז את רכושם של יהודים בגרמניה. (ההיסטוריון Gotz Ali כתב ספר מועיל מאד, Hitler’s Beneficiaries, על האופן שבו הפכה המדינה הנאצית את שוד היהודים – ואחר כך, את ביזת המדינות הכבושות – לבסיס מדיניות הרווחה שלה.) וכשיהודים המומים שבו הביתה, השכנים – אחרי שש שנות זוועה חסרות תקדים – לא שמחו, בלשון המעטה, לוותר על רכוש שכבר ראו כשלהם. מכאן הדרך לחיסולם של יהודים בפולין אחרי המלחמה היתה קצרה (גרוס כותב על כך היטב ב-Fear: Anti-Semitism in Poland after Auschwitz – לא לבעלי קיבות רגישות).
וכל זה, צריך להדגיש שוב, קרה כאשר פולין נמעכה בין גרמניה ורוסיה ונכבשה על ידי שתיהן, כששני הצדדים עושים כמיטב יכולתם כדי להשמיד את ההנהגה הפולנית, עד לרמת הכומר הכפרי.
ההיסטוריה המעונה של פולין עמוסה בפשעים. הסירוב הפולני להתמודד איתם רק מוודא שבתי הקברות שלה יהיו מלאים רוחות שרודפות את החיים. אבל צריך טמטום, בורות ורשעות נדירה כדי להאשים את קורבנות הנאצים באחריות לפתרון הסופי. למזלה של ישראל, יאיר לפיד התעלה לגודל השעה.
האמירה של לפיד מטומטמת ומנוולת בערך כמו האמירה של נתניהו שהמופתי הוא האחראי לשואה. לרוע המזל, כל כך התרגלנו שיש לנו עסק עם שרלטן נבוב שכנראה שישכחו לו אותה.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
הערה מנהלתית ב’: מחר (א’) אתייצב בבית הדין לתביעות קטנות בכפר סבא כדי להתמודד עם תביעת ההשתקה של שי גליק, שתובע ממני 30,000 ש”ח משום שציינתי את העובדה שהוא שרץ. אנא החזיקו לי אצבעות.
(יוסי גורביץ)
איפה מאמר השרץ על גליק? לא מצאתי.
אגב, בהצלחה.
בהצלחה בבית המשפט. ממה שאני יודע, התביעה של גליק הזויה בערך כמו הציוץ של לפיד.
מצד שני, לכתוב פוסט שלם על ציוץ הזוי, ועוד כזה העוסק בחוק מטופש במדינה מזרח-אירופית לא חשובה במיוחד? נראה שהפוסט נובע יותר משנאת לפיד מאשר מהעובדה שהאיש פולט שטויות מדי פעם, וחבל.
מצד שלישי, "הם הניחו לגרמנים לפצל אותם לנוצרים ויהודים כמעט ללא מחאה"? מאטקה בוסקה. אזרחי הרפובליקה השנייה לא הניחו דבר, הם פשוט היו מפוצלים — לא רק לפולנים קתולים ויהודים, אלא גם לאוקראינים, בלארוסים וגרמנים. הגרמנים והסובייטים ידעו לנצל את המצב הזה, אבל הם לא יצרו אותו. הוא היה קיים. זה שכל מיני אנשים היום מאמינים שמדינה רב-אתנית ורב-תרבותית זה כיף גדול, זו בעיה שלהם.
״זה שכל מיני אנשים היום מאמינים שמדינה רב-אתנית ורב-תרבותית זה כיף גדול, זו בעיה שלהם.״
נגיד, ארה״ב, שבה אני גר. מה שכן, גם כאן יש אנשים שמאמינים כמוך שמדינה רב-אתנית ורב-תרבותית זה לא כיף גדול. https://en.wikipedia.org/wiki/Richard_B._Spencer
תוכל להפנות אותי לסעיף המתאים בחוקה?
רב-אתניות ורב-תרבותיות עובדת, פחות או יותר, עד שמגיע משבר או התקפה מבחוץ. ואלה, מה לעשות, דברים שקורים כל הזמן.
רב-אתניות ורב-תרבותיות גם מקשות על גיבוש סולידריות חברתית. יש סיבות לכך שרשת הביטחון הסוציאלית בארה"ב מחוררת עד אימה.
זהבי תיקונים 14 ו-15, בהקשר ההיסטורי שבו הועברו. הרעיון של דמוקרטיה ליברלית קיים גם במדינות עם בטחון סוציאלי רב: שבדיה, צרפת, קנדה ואוסטרליה. ״רב אתניות ורב תרבותיות גם מקשות על גיבוש סולידריות חברתית״? מה אני אגיד לך, גדולי הגזענים במדינות הנ״ל יישמחו להסכים איתך.
התיקונים ה-14 ו-15 נועדו להבטיח את זכויות העבדים המשוחררים אחרי מלחמת האזרחים. שזה חשוב, אבל אינו אומר דבר על רב-אתניות ורב-תרבותיות. לקבוצות אתניות יש דרכים לצרף אליהן אנשים מקבוצות אתניות אחרות, והדרכים האלה יכולות להתגבר על מאפיינים כמו צבע עור. זה שבארה"ב צבע עור הפך למכשול קשה כל כך, גם דורות אחרי ביטול העבדות, מצביע על כך שהרב-אתניות נוצרה בה דה-פקטו, בלי כוונה מראש, ועל כך שמדובר בצרה צרורה.
כמובן, הגיוון האתני במדינות אירופה, שם נוצרה מדינת הרווחה המודרנית, היה מלכתחילה מצומצם הרבה יותר. וישראל היא בכלל מקרה מעניין. כן, היא קלטה עליות מרקעים תרבותיים שונים, אבל דאגה — באופן רשמי ומעשי כאחד — להעביר את העולים בכור ההיתוך ולהפוך אותם ליהודים חדשים. אתה לא חושב שההתרחשות הבו-זמנית של דעיכת מדינת הרווחה בישראל וזניחת מדיניות כור ההיתוך זה רק צירוף מקרים או מזימה קפיטליסטית מרושעת, נכון?
״רב האתניות היא צרה צרורה״ – היטלר לא היה כותב את זה במפורש יותר. כל הכבוד, מני זהבי.
אתה באמת רוצה להיות אילוסטרציה לחוק גודווין?
יש עוד דברים בחיים שהם צרה צרורה, ואין מה לעשות אלא לחיות אתם. מחירי הדיור הגבוהים בישראל, למשל, או החורף הקפוא של ניו אינגלנד (אני מקווה לטובתך שאתה גר במקום בעל אקלים נח יותר).
זה שאם יש לך בעיה מוטב לפחות להכיר בה ולא להעמיק אותה, זה כבר עניין אחר.
על זה אנחנו מדברים, מני זהבי. על השואה. ממליץ לך לקרוא את המאמר שהגבת עליו – הוא לא רע בכלל.
ריבוי קבוצות אתניות הוא מציאות בכל מדינה בעולם. יש אנשים, גזענים, שרואים בזה בעיה. אתה איתם. יש אנשים, ליברלים, שרואים בזה מציאות שיש לטפל. אני איתם. זה כל ההבדל.
הפוסט של יוסי מאשים את הפולנים בכך שהם "הניחו לפצל את עצמם" לכל מיני קבוצות. אלא שזה קשקוש מקושקש, ובאותה מידה של היגיון אפשר להאשים אותם בכך שלא המציאו את האינטרנט. אזרחות במדינה משותפת אינה יוצרת מעצמה סולידריות אזרחית. התעלמות מעובדת חיים מצערת זו אחראית למותם של מיליוני אנשים בעולם הרבה אחרי שהפיהרר נפח את נשמתו בבונקר. אי-אפשר לשנות מציאות של מאות ואלפי שנים במחי הכרזה ליברלית כלשהי. בדרך כלל, במקום לנסות לשנות באופן דרסטי את המצב הקיים, מוטב למזער את נזקיו ולבלום שינויים מהירים מדי שאיש אינו יכול לשער את תוצאותיהם.
תחליט מה אתה חושב:
1. רב אתניות היא צרה צרורה.
2. גזענים שחושבים שריבוי קבוצות אתניות בחברה זאת בעיה הם צרה צרורה.
אם תשובתך היא 1. הרי שאתה נכלל בקבוצת הגזענים שמוזכרים ב2. זה די פשוט.
למה לא שניהם?
כלומר, בני האדם הם גזענים באופן בסיסי. יש להם מושג מסוים לגבי הקבוצה "שלהם", ונטייה להעדיף אותה על-פני קבוצות אחרות. אפשר, ורצוי, לרסן את הנטייה הזאת, ולהציב לה גבולות, אבל אם אתה מאתגר את הגבולות האלה ללא הרף על-ידי העצמת הגיוון האתני, אל תתפלא שהם יקרסו ואל תופתע אם לא תאהב את התוצאה.
צריך לקבל את הגזענות כגזרת טבע. הבנתי. אספר לסבתי ניצולת השואה, שאיבדה שני שליש ממשפחתה: זה נכון שהייתה בעיה עם הנאצים, אבל תכירי בזה שגם את היית בעיה. גרמניה, כמו בית״ר, צריכה להיות טהורה לעד. יש גבול עד כמה הגיוון האתני יכול ללכת. אסור לתת לסמולנים לקחת את זה רחוק מידי. דעי את מקומך. זו בסה״כ נטייה אנושית מולדת.
מה צריכה להיות גרמניה, יחליטו הגרמנים. מי שאינו מבין את ההבדל בין מדינה שלמה, אחת הגדולות באירופה, ובין קבוצת כדורגל זניחה, ילך לבקש את ברכתו של רבי גודווין ויונח לו.
לא יודע האם סבתך הייתה ילידת גרמניה או מדינה אחרת, אבל ברוב מדינות מזרח אירופה, מעמד היהודים היה נחות גם לפני השואה. זה היה רע, כמובן, אבל משום מה נראה לי שאותם יהודים היו מעדיפים להישאר במעמדם הנחות משיקרה להם מה שקרה בסופו של דבר.
בהחלט אדבר עם סבתי. היא גרה בגרמניה לפני השואה, וכמו יהודים רבים חוותה אנטישמיות גם לפני השואה. היא חשבה שהבעיה הייתה באנטישמים, אבל אעדכן אותה שבישראל 2018 הנרטיב הוא שהיא לא הייתה גרמניה ולכן לגרמנים האמיתיים הייתה זכות מלאה להחליט איך המדינה שלהם תראה, מי שייך ומי לא שייך.
אני בטוח שהיא תעריך את זה. תודה, זהבי.
* חוק גודווין מתייחס לדיונים באינטרנט שאינם קשורים לשואה ובהם צד מסויים מעלה את השואה. המאמר שלעיל הוא על השואה וזכרון השואה, ולכן חוק גודווין מתייחס אליו. כבר הסבירו לך את זה למעלה.
סרוקי, אני לא חושב שמני גזען. ההבדלים ביניכם הם יותר אופרטיביים מאשר מהותיים. שניכם מסכימים שהמצב גרוע, כלומר, בני אדם הם גזענים, ברובם. אתה רוצה מהפכה עכשיו, מני מפחד מזה, בצדק.
שחר: שנינו מסכימים שהמצב גרוע – כן.
מכאן אני חולק עליך. מני זהבי כותב ״מה צריכה להיות גרמניה, יחליטו הגרמנים״. ועכשיו נשאלת השאלה מי נחשב לגרמני. הוא וריצ׳רד ספנסר חושבים שגרמני הוא בן הגזע הגרמני, רב אתניות היא שלילית ויש לשאוף למדינות הומוגניות גזעית. אני חושב שהבעיה היא באנשים שרוצים ליצור הומוגניות.
יש חתיכת הבדל בין ההכרה בכך שמה לעשות, העולם לא מושלם ואנשים לא תמיד מסתדרים אחד עם השני, לבין אמונה בעליונות גזע ושליחת אנשים להשמדה. זה שאתה לא מבין את זה זו בעיה שלך.
זה שאתה מייחס לי כל מיני רעיונות, זה משעשע, אבל לא ממש משקף איזושהי מציאות. בוא נתחיל מזה שאני לא חושב שיש דבר כזה "גזע גרמני", שאתניות אינה גזע (לעזאזל, כתבתי במפורש באחת התגובות שלקבוצות אתניות יש מנגנוני שילוב של בני אדם מחוץ לקבוצה המסוגלים, לעתים, להתגבר על מכשולים כמו צבע העור), ושניסיון "לשאוף להומוגניות גזעית" הוא אווילי לא פחות מניסיון לכפות כל עתיד אוטופי אחר בלי להתחשב במגבלות של בני האדם ובתגובות הנגד שהם עשויים לגלות לאוטופיה המוצעת.
אתה מתחמק. כתבת ״מה צריכה להיות גרמניה, יחליטו הגרמנים״. מה אם הגרמנים היום יחליטו לגרש את כל היהודים משטחם? בלי שואה, עם פיצויים, טרנספר נוח למשעי. אז על כולנו יהיה למשוך בכתפינו ולומר, נו, מילא, זה עסקם?
אז תגיד, זהבי, אם צריכים להפריד בין הערבים והיהודים כי מה אפשר, הם שונים וגורלם להלחם זה בזה, אז למה לא לחלק את ישראל גם למדינת הפולנים, מדינת המרוקאים, מדינת הרוסים (היהודים), מדינת הרוסים (הלא כל כך), וכו׳ וכו׳? ואם כבר, למה לא להפריד ע“י גבול את משפחתי (המושלמת) מזו של השכנים מקומה ג׳ (המחורבנים), שאין שום סיכוי שאי פעם נסתדר?
אני אמרתי שצריכים להפריד בין הערבים ליהודים? לערבים בארץ שבין הירדן לים יש תנועה לאומית שתובעת עבורם מדינה. ליהודים יש תנועה לאומית שכבר הספיקה להקים מדינה באותה ארץ, אבל לא מסוגלת להכיל את כולה (יש סיבות לכך שהשטחים לא סופחו לישראל). במצב הזה, חלוקת הארץ לשתי מדינות נראית הפתרון הכי סביר, אבל אפשר לדון בחלופות שונות. כאשר לפולנים או מרוקאים בישראל תהיה תנועה לאומית שתדרוש עבורם מדינה, דבר אתי. אבל משום מה יש לי ספק שזה עומד לקרות אי-פעם…
גם לגבי הגרמנים, לא נראה שהם יחליטו בעתיד הנראה לעין לגרש את כל היהודים (או את כל הטורקים, או את כל המוסלמים) משטחם. החלטות דרסטיות כאלה מגיעות, בדרך כלל, אחרי שרשרת אירועים טראומטיים חריגים: מלחמות, משברים, וכו'. אבל אם רואים שרשרת כזאת מתפתחת, הדבר האחרון שיועיל למישהו זה לעמוד ולצעוק "לגרש את
X זה לא מוסרי!111!!" (או וריאציה אחרת כלשהי).
מני, בכל הכבוד, אתה משנה את הנושא כל הזמן.
גזענות היא בעיה, אכן. אבל לומר שהגזענים הם בעיה זה כמו לומר שבני האדם הם בעיה. אני אומנם מיזנטרופ, אבל אני רואה את המיזנטרופיה שלי היא כתחביב, לא כדרך לפתור משהו.
בני האדם הם גזענים, במידה מסוימת. איך לרסן את ביטויי המידה הזאת, זו שאלה מעניינת שאפשר לדון בה. אבל לפרק באופן יזום את הגבולות בין הקבוצות השונות של בני אדם זה רעיון שכמעט אף פעם לא עובד. גבולות קיימים כדי להגן על מי שנמצא בתוכם; טול את ההגנה מבני אדם ותגלה שהם הופכים להיות מבוהלים יותר, ובני אדם מבוהלים הם בני אדם מסוכנים, לעצמם ולסביבתם.
ממש. אפילו במקומות "מתקדמים" כמו עמק הסיליקון תנסה לדבר עם מישהו בעברית. מישהי שעבדתי איתה שדיברה עם אמא שלה בטלפון בגרמנית, בקיוביקל שלה, וקיבלה תלונה מ-HR. מצופה מכולם לדבר אנגלית כל הזמן, ואפילו האנגלית שלך חייבת להיות במבטא אמריקאי.
קשה לי להאמין שהסיבה הייתה שדיברה בגרמנית. סביר להניח יותר שהיא דיברה בטלפון מהקיוביקל. מעבר לכך, הטיעון הוא לא שאין גזענים בארה״ב. יש. הטיעון הוא שהם מסכימים עם זהבי.
אין בעיה לדבר בטלפון הבעיה היחידה שהיא דיברה גרמנית ומישהו שעבר במסדרון שמע שפה זרה והלך להתלונן. גם כשאנחנו, קבוצת ישראלים, דיברנו ביננו עברית במרפסת במהלך הפסקת עישון התבקשנו לדבר רק באנגלית. לא מדובר כאן בגזענות אלא במדיניות הסטנדרטית. עובדה ש-HR התערב בעניין. אהי כבר לא מדבר על מספר הפעמים ששמעתי תלונות מאנשים פרטיים על זה שהם צריכים ללחוץ על 1 לאנגלית כשהם מתקשרים למערכת תפריטים רב לשונית בטלפון. מבחינת האמריקאי הממוצע כל מי שכף רגלו דורכת על אדמה אמריקאית חייב לדבר אנגלית, במבטא אמריקאי, ולהתמצא בכל המנהגים האמריקאיים. ואם לא, שיישאר בבית.
למרבית הצער, יש גם אנשים שלא מאמינים בעולם רב–אתני ורב–תרבותי.
"הם לא יצרו אותו, הוא היה קיים" – ובכן, פולין היתה חלק מרוסיה. רוסיה היתה מדינה רב-אתנית ורב-תרבותית שביצעה, ועדיין מבצעת, נסיונות להעלים את הרב-אתניות ורב-התרבותיות שלה, בהצלחה מפוקפקת.
אכן, הייתה חלק מרוסיה, במעמד מיוחד ("הממלכה הקונגרסאית"). ואכן, רוסיה הייתה אימפריה רב-אתנית, ומשום כך סיכויי ההישרדות שלה, נכון לתחילת המאה ה-20, היו קטנים — כמו של האימפריה האוסטרו-הונגרית, העותמנית, ובמידה מסוימת, גם הגרמנית. ממרחץ הדמים שפקד את אירופה בין, נאמר, 1848 ל-1945 אפשר להסיק כל מיני מסקנות, אבל העלאה על נס של מדינות רב-אתניות היא אחת המוזרות שבהן, כי מרחץ הדמים המדובר נבע במידה רבה מהקושי לתחזק מדינות כאלה.
מספיק להסתכל על יוגוסלביה. שם לא היתה אפילו רב-אתניות, רק רב-תרבותיות. זה הספיק. ההבדלים התרבותיים והדתיים שנוצרו במשך מאות שנים של שלטון זר וחלוקה בין מעצמות שונות יצרו מציאות שאנשים שהיו חברים וגרו בשכנות ללא בעיות במשך שנים התחילו לשחוט אחד את השני.
תוך שימוש בנשק ישראלי, יש לציין.
בהצלחה
אם נתערב לרגע בדיון החשוב הזה, אז כמה מילים על טבח ידוובנה. בניגוד למה שיוסי טוען כאן, אין הסכמה היסטורית על נוכחות מסיבית של גרמנים בעיירה בזמן הטבח. אם היתה נוכחות, וזה לא ברור לחלוטין, היא היתה מצומצמת מאד. וגם זה נתון בויכוח מאד קשה.
מה שלי נראה באופן אישי, וקראתי הרבה מאד על ויכוח ידוובנה כי אני מלמד את החומר הזה בסמסטר הבא, שההשראה הגרמנית לטבח היתה חזקה יותר מאשר גרוס הניח, למרות שהנוכחות הגרמנית היתה מצומצמת מאד. אפשר לראות את זה באופי השיטתי של הטבח. הקורבנות, למשל, נאלצו לנכש את העשבים שבכיכר העיירה. *זה* לא נראה כמו פוגרום פולני או מזרח אירופי טיפוסי, אלא מצחין מהאובססיה הגרמנית לניקיון ולטוהר.
הדמות המרכזית והמסית המרכזי לטבח, ראש העיירה מריאן קארולק, מונה לתפקידו עם הכיבוש הגרמני בידי הגרמנים (דבר שגרוס משמיט מספרו). כפי שכותב אחד מההיסטוריונים הפולנים, הגרמנים נטו לרוב לבחור מקומי שידע גרמנית ולמנות אותו לתפקיד כזה. קרולאק ככל הנראה היה גרמנופיל ואדם עם רקע נאצי, ומסיבה זו מונה לתפקידו. מעין מקשר בין מנטליות הג'נוסייד הנאצית למנטליות הפוגרום של המקומיים. כלומר – השראה נאצית היתה גם היתה, נוכחות מסיבית לא כל כך.
האופן שבו הציונים מנכסים לעצמם חלקים נרחבים מההיסטוריוגרפיה האירופאית היא דוחה למדי.