החברים של ג'ורג'

הגזלנים בפאניקה

הימין היהודי בהיסטריה מהאפשרות של סימון מוצרי התנחלויות, והוא יוצר ערבוב מכוון בין חרם על ההתנחלויות ובין חרם על ישראל

ההיסטוריון הרומאי טקיטוס היה ידוע בשנאתו לקיסרים, ואחת הדוגמאות המובהקות לכך היא התיאור שלו של נירון השורף את רומא ומנגן בנבל. אחרי שתי פסקאות ארוכות ומושכות לב, כותב טקיטוס בקצרה שלהד”מ, כי הקיסר לא היה בכלל בעיר באותו הזמן. אבל אם אתם בכלל מודעים לקיומו של נירון, מירב הסיכויים הם שתזכרו את תמונת הקיסר הפסיכי על הגג. היא הרבה יותר מוצלחת מאשר ההכחשה.

ישראל הראל, תועמלן ימני, ביצע שטיק דומה לפני מספר ימים: הוא פרסם מאמר ב”הארץ” ל, ובו תיאר מצב נוסח “הפרוטקולים של זקני ציון,” בו בכירי BDS נפגשים ומציינים בסיפוק שדווקא בישראל רושם ה-BDS הישגים. אחרי שתי פסקאות, הראל מציין שלהד”מ. מה הטריד את הראל? מה שהטריד את אביגדור ליברמן: הצעת חוק של מרצ, שקובעת שעל כל מוצר שמופץ בישראל, יצוין הישוב שבו הוא מיוצר. הסיבה לכך פשוטה: הנוכלים מההתנחלויות – ועצם קיומם של המתנחלים נשען על נוכלות ושקר – מודעים לכך שיש ציבור ניכר שלא מוכן לרכוש את המוצרים שנוצרו באמצעות גזל, ועל כן הם מסתירים את מקום היצור. אחד הבולטים שבין הנוכלים הללו הוא העבריין הידוע לשמצה אברי רן, שמשווק את המוצרים של המאחז הבלתי חוקי שלו, גבעות עולם, באמצעות חברת ל.י.ב. שיושבת בכלל במושב עדנים, ובאמצעות חברת הרדוף.

במילים אחרות, הצעת החוק של מרצ היא שוות ערך להצעת חוק שאוסרת על הונאה בכשרות: לציבור שלא מוכן לקנות מוצרי עוול מותר לדעת איפה מיוצרת התוצרת שהוא קונה. כפי שנחשף בדו”ח שמשרד האוצר ניסה להסתיר, 350,000 הישראלים שהתנחלו בשטחים הכבושים אחראים בסך הכל ל-1.47% מהיצוא הישראלי לאיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול של ישראל. את המעט שהם מייצרים שם – רובם הם עובדי ציבור, כי המגזר הציבורי שם גדול משמעותית מזה שיש בישראל גופא; ממשלה רזה זה בשבילכם, לא בשבילם – הם משווקים פה.

זכותם של ישראלים בעלי מצפון לא לקנות מוצרים של גזלנים לא צריכה להיות שנויה במחלוקת. אז איך משווק הימין את ההתנגדות שלו להצעת החוק הזו? הוא מבלבל, במכוון, בינה ובין חרם על מוצרים ישראלים בכלל, ומאשים את התומכים בחרם על ההתנחלויות בכך שהם תומכי BDS.

מה שמעלה גיחוך מריר על פיו של מי שמכיר את הוויכוחים האינסופיים עם פעילי BDS, שפעם אחר פעם טענו בזעם קדוש שאין טעם בחרם על התנחלויות אלא שיש צורך בחרם על ישראל כולה, ושכל מי שתומך בחרם על התנחלויות בלבד פוגע במאבק. סביב החרם על מוצרי ההתנחלויות יש קונסנסוס בינלאומי – עד כדי כך שישראל מפצה את המתנחלים על כך שהתוצרת שלהם איננה זוכה לפטור ממכס באירופה. הממשלה העדיפה לפצות את המתנחלים – או, במילים אחרות, לסבסד אותן עוד קצת בכספי המסים שלנו – משום שהיא ידעה איך תסתיים התנגשות עם האירופים סביב השאלה הזו. הבלגאן האמיתי יגיע, והוא יגיע, כשיתחיל החרם לא רק על מוצרי ההתנחלויות, אלא על כל החברות הישראליות שפעילות בהתנחלויות. פתאום בנקים ישראלים יצטרכו להסביר למה הם מעניקים משכנתאות בשטחים כבושים.

כלומר, ממשלת ישראל אומרת דבר אחד לעולם – היא מכירה בשתיקה בכך שההתנחלויות אינן חלק מישראל ובהתאם מוצריהן לא זכאים לפטור ממכס – ודבר אחר לתושבי המדינה. פה, הממשלה צווחת בקול גדול שחרם על מוצרי ההתנחלויות הוא חרם על ישראל, מה שהיא יודעת שהוא שקר.

למה זה קורה עכשיו? אולי כי בקרוב, צפוי האיחוד האירופי להכריז על סימון מוצרי ההתנחלויות. כשזה יקרה, יהיו שני תהליכים מקבילים: הנוכלים מהגדה יגבירו את מאמצי הזיוף שלהם, וכתוצאה מכך יתחיל חרם אמיתי על מוצרים ישראלים, פשוט כי לבעלי עסקים באירופה לא יהיה כוח לברר מאיפה באמת מגיע מוצר. שניים-שלושה מקרים מתוקשרים של זיוף יעשו את זה. כלומר, אם ממשלת ישראל רוצה למנוע חרם על מוצרים ישראלים, היא דווקא צריכה לתמוך בסימון מוצרי התנחלויות – אבל אין לה את האומץ הפוליטי לעשות את זה. היא מעדיפה להעלות את הישראלים לעולה על מזבח טובת המתנחלים. בנוהל.

הצעת החוק של מרצ הוציאה מהחורים את האוטו-אנטישמים של ועד מתנחבלי השומרון, שמיהרו לשלוח מכתב איום לח”כ זהבה גלאון, יו”ר מרצ, ובו ביצעו נסיון סחיטה: הם הודיעו לגלאון שאם מרצ לא תמשוך את הצעת החוק שלה, הוועד ושורה של מפעלים בגדה יפטרו את העובדים הפלסטינים שלהם. כלומר, העובדים הפלסטינים הפכו לבני ערובה של ועד מתנחבלי השומרון; הכל נהיה הגיוני יותר כשזוכרים שהוועד הוקם על ידי גרשון מסיקה, האיש שהמציא את הרעיון של “תג מחיר”, כלומר הפעלת טרור כלפי פלסטינים כדי להעניש על םעולות ישראליות נגד מתנחלים.

skhita

הסחטנים, כמובן, משקרים כשהם אומרים שהפלסטינים שעובדים שם מקבלים זכויות שוות תנאים סוציאליים מלאים, והם משקרים כשהם אומרים שהם יפטרו אותם. הם לא ימצאו עובדים אחרים בקות. בני עם האדונים שמעבר לקו הירוק לא אוהבים לעבוד, ועל כל פנים הם דורשים שכר הולם. על כל פנים, צריך לזכור את האיום הזה בפעם הבאה שהמתנחלים מייללים שהם מקדמים “דו קיום.”

מה שאנחנו רואים בהיסטריה הזו הוא פשוט: המתנחלים וגרורותיהם בממשלה צריכים לרוץ מהר יותר כדי להשאר במקום, כדי להשאר איפה שהיו לפני שנתיים. וזה לא מחזיק. לא לאבד תקווה.

ועוד דבר אחד: בימים האחרונים יש לא מעט רעש סביב ספרו החדש של מייקל אורן, שמאשים את ממשל אובמה בכל מיני האשמות משונות. משום מה מתייחסים אל אורן כאל אדם בעל משקל ולא כאל המינוי האישי של נתניהו בוושינגטון, שמעולם לא היה נטול פניות ותמיד היה איש hasbara שהאמת לא היתה נר לרגליו. לרוע מזלו של אורן, תשומת הלב שהוא מושך גורמת לכך שאנשים בודקים את מה שהוא כותב – ותופסים אותו בקלות בשקר מטומטם. אורן טוען בספרו שהניו יורק טיימס פרסם מאמר של אבו מאזן, שבו כתב אבו מאזן שהפלסטינים קיבלו את הצעת החלוקה של 1947 אבל סירבו לתת לאורן זכות תגובה. בדיקה של המאמר של אבו מאזן מגלה שאין בו שום התייחסות להצעת החלוקה; בדיקה נוספת העלתה שימים ספורים לאחר מכן אמר אבו מאזן שדחיית הצעת החלוקה היתה טעות הסטורית. איך יודעים שאיש hasbara משקר? הוא פותח את הפה. (אני רוצה להודות לליסה גולדמן על ההפניה.)

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אילן גור

    הרדוף זו הזרוע לאוכל אורגני של תנובה . מעניין

  • האמת שכל שקר ה"חרם" על ההתנחלויות הוא די המצאה ישראלית. אין חרם כזה, פשוט מאחר וממה שמומחה למשפט בינ"ל אמר לי פעם, כל קשקושי החרם-לא חרם נסובים סביב זה שחוקי הסחר האירופאים לא חלים על ההתנחלויות מאחר וישראל מעולם לא הכירה רשמית בשטחים כחלק מישראל. לא רק זה, בעת כתיבת ההסכמים ישראל הייתה זאת שביקשה שההתנחלויות יוחרגו מהסכמי הסחר, בעיקר כדי שלא ידרשו מישראל לספח את השטחים.

    העיקר אבל שכל המטורפים בארץ, מימין ומשמאל, רוכבים על הסיפור הזה, שהוא נטו עניין של הסכם מסחרי, כדי לעשות רווח פוליטי. בהתחשב במהומות שעושים מהסיפור הזה כאן בסוף יהיה חרם ועוד איך. טמטום ישראלי במלוא תפארתו.

  • אמציה ברם

    סיפור קטן על ישראל הראל. ידיד של הוריי היה לפני המון שנים עתונאי במעריב, בזמן שהראל הועסק גם הוא ככתב של העתון. יום אחד הוזמן הידיד לביתו של הראל בפתח תקוה (זה היה לפני שהראל עקר לחו"ל והתיישב בהתנחבלות עפרה). המארח הגיש קפה, ולצידו צלוחית ובה שקיות סוכר, מהסוג שמקבלים בבתי קפה ובקפטריות. השקיות האלה נראו לידיד של הוריי דומות דימיון מופלא לשקיות שניפקה הקפטריה של מעריב לשותיי הקפה והתה בבניין. לימים, המשיך הידיד של הוריי, כששמע על התנחבלותו של הראל באדמה פלסטינית כבושה וגזולה, נזכר בשקיות הסוכר מהמזנון של מאיר בבניין מעריב, וחייך בהבנה עצובה.

    • ג

      אוי ואבוי איזו צדקנות.

      מודה ומתוודה שיש לי בבית כמה עטים שלקחתי מהמשרד. ואני נמצא די עמוק בשמאל.

      עדיף להישאר ענייניים בנושאים האלה

      • אמציה ברם

        ג היקר, "לקיחת" עטים מהמשרד ללא רשות היא גניבה. לקיחת שקיות סוכר (ולא מדובר בשתים-שלוש אלא בכמות גדולה) מעידה בראש ובראשונה על קטנוניות וקמצנות, בנוסף להעדר עכבות לגבי כיבוד זכויות הקנין של הזולת. איך אמרה לי פעם סבתי שפרה כשנתפסתי בילדותי נוטל ממתק בהיחבא: "זה מתחיל בסוכריה וייגמר במיליון שקל." או, בגירסת המתנחבלים: זה מתחיל בשקית סוכר ונגמר (לפי שעה) במיליוני דונמים.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          אמציה אתה צודק,
          וזו הדרך הישראלית להפוך כל דבר ליחסי. כולם עושים את זה… זה כולה רק סוכר וכו׳
          כשכמובן הכתר הוא- אז מה? הרי הנאצים רצחו יותר ולכן כל מה שאנחנו נעשה זה בסדר.
          ו ל ג. כמו שאמר אמציה- אתה גנב!

          • ג

            מודה באשמה. השאלה היא אם זה משנה את יחסך למפעל ההתנחלויות או לא

  • חנן

    "הם לא ימצאו עובדים אחרים בקות"
    צ"ל "בקלות"

    • עדו

      יש עוד שגיאות הקלדה. צריך פה עריכה נוספת.

  • אלי אמינוב

    הציונים אוהבים מאד להשתמש בעובדת הזיוף של הפרוטוקולים של זקני ציון על ידי המשטרה החשאית הצארית, שמרוב התלהבות התחילו להתייחס למסמך כאל תוכנית פעולה פוליטית עכשווית. השימוש הוא במה שמכנים אצלנו הפוך על הפוך. כאשר הצבא הישראלי רוצח מאות ילדים בעזה ומישהו מעיז להאשים את הצבא הקדוש ברצח ילדים קופצים המיונים וטועים שזו אנטישמיות שהופיעה כבר בפרוטוקולים של זקני ציון. כאשר מתגברת הביקורת על מעשי זוועה ישראלים בין אם אלה השלכת פצצות בבית כנסת בבגדד בשנות החמישים כדי לעודד יהודים להגר, הם מיללים כי בכל דור קמים עלינו לכלותינו. תקצר היריעה מלפרט נבזויות ישראליות שנעשו והוכחשו בטענה שבסיס הביקורת נגדן מקורו בפרוטוקול השימישי.

  • חנן

    ולא לשכוח את ניצת הדובדבן שמוכרת גם היא את הביצים של העברירן תחת המותק הניטרלי שלהם.
    מאחר וברור לי שהנוכלים מהשטחים מרמים, אם אני לא בטוח מאיפה מגיעים מוצרים מסוימים, אני פשוט לא קונה יותר תוצרת ישראל.

    האם מישהו מכיר אתר עם רשימה מעודכנת של יצרנים מההתנחלויות?
    אני מצאתי את זה:
    http://boycottsetllers.blogspot.de/
    אבל נראה לי שעדיפה רשימה יותר מפורטת עם הבחנה, למשל, בין הגולן והשטחים הפלסטינים, ובין חברות של מתנחלים או רק כאלה שמשתפים עמם פעולה.

    • חנן

      המותג

    • דני

      הרשימה הזו לא עוזרת בכלל. נכללו שם חברות שאינן מייצרות דבר בשטחים. לדעת מחבר הרשימה הן "פועלות בשטחים", מושג שהוא לא הגדיר.

  • "הסחטנים, כמובן, משקרים כשהם אומרים שהפלסטינים שעובדים שם מקבלים זכויות שוות"

    רק שהם לא אומרים את זה. השקרן כאן הוא המצטט.

    • "זוכים לתנאים סוציאליים מלאים." אבל אני מקבל ומתקן.