החברים של ג'ורג'

ידיכם דמים מלאו

חובשי הכיפות לא מסוגלים להתמודד עם המציאות שהתיאוריה שלהם יוצרת, ועל כן הם צריכים לעקם אותה. המקרה של יוסי בן עטר

יש, כמסתבר, שדרן בשם יוסי בן עטר, שפועל ב”גלי ישראל.” זה האחרון הוא הרדיו האזורי של הפולשים היהודים בגדה המערבית. מאחר והוא רדיו אזורי, הוא אמור להיות כפוף לרשות השניה; אבל מאחר והרשות השניה לא יכולה לפעול בגדה המערבית, כי רשמית השטח מעולם לא סופח לישראל, אז המוח היהודי מצא פתרון: “גלי ישראל” מופעלת על ידי “הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה – איו”ש,” גוף שהוקם על ידי אלוף פיקוד מרכז. אתם יודעים, כמו “מל”ג איו”ש”, שהכירה ב”אוניברסיטת” אריאל.

למה אני מזכיר את בן עטר? כי לפני שלושה ימים הוא פרסם את הסטטוס הזה:

yossi ben atar

(הקרדיט לצילום המסך שייך לחיים לוינסון.)

אף מילה בסטטוס הזה לא נכונה. כן, יש סוחר נשק בשם מוחמד אבו ח’דיר שנעצר בחשד למעורבות בנסיון הפיגוע שמתאר בן עטר, אבל הוא חי ובמעצר. בן עטר טפל עלילת שווא על נער שנרצח על לא עוול בכפו. כשהובהר לו הנושא, וכנראה משהבין שלמשפחת אבו ח’דיר יש עורכי דין, נבהל בן עטר ופרסם את הסטטוס הפחדני הבא:

yossi ben atar 2

שממנו אי אפשר להבין בכלל מה הוא כתב.

למה בן עטר טפל את העלילה הזו על אבו ח’דיר? ובכן, סביר להניח שהוא לא האיש שבדה אותה. סביר להניח שהיא מסתובבת בצינורות המקובלים של המגזר כבר כמה זמן. אחרי הכל, המגזר כבר טען כלפי אבו ח’דיר שהוא נרצח על רקע הומוסקסואלי, או שהוא נרצח על רקע מריבת חמולות.

מי שמכיר את הנושא, לא באמת יופתע. אחרי רצח רבין, קמה תעשייה שלמה של תיאוריות קונספירציה. היא החלה יומיים אחרי הרצח, כשהתחילו בחלקים האחוריים של בתי הכנסת להפיץ שמועות על כך שיש איש שב”כ שהתאבד (באוזני שמעתי.) מעבר לטענות על כך שרבין לא נרצח על ידי הימין הדתי אלא על ידי השב”כ, שמעון פרס, או בכלל התאבד, מהר מאד עבר מגזר חובשי הכיפות לקו הגנה אחר: כן, רצחו אותו, אבל הגיע לו. תוך יממה מהרצח – שמעתי את זה בירושלים, בדרך לעבור על פני הארון – כבר החלו את הקשקוש על כך ש”רבין רצח יהודים באלטלנה.” לא נכנס עכשיו לכל סיפור אלטלנה, רק נזכיר שרבין לא פיקד על הכוחות שהטביעו את הספינה, ושהוא התמודד עם הנסיונות של מורדי האצ”ל להשתלט בכוח על מטה הפלמ”ח בחוף תל אביב – נסיונות שנעלמים כבמטה קסם כשתומכי הרצח מדברים על הפרשה.

ומי שזוכר את הטבח במערת המכפלה, ואת הצורך לתרץ אותו כשהאלכוהול התפוגג יחד עם הקריאות “פורים שמח, יהודים” של חנן פורת, יזכור שהתומכים ב”ברוך הגבר” השתמשו באותו הטיעון המפגר בדיוק: הקורבנות לא היו חפים מפשע כי הם תכננו טבח, גולדשטיין למד על התכנית שלהם, הלך והוציא לעצמו ביטוח חיים גדול במיוחד, הצטייד בנשק, שם אוזניות ירי כדי לא לשמוע את הזעקות, והלך לבצע את הטבח הקדוש שלו.

וכל זה, כמובן, לא כולל את תיאוריות הקונספירציה של ישראל הרשמית: את הטענה ששני ילדים שנורו על ידי שוטר מג”ב לא באמת מתו, לא באמת נורו, ככה לא נופלים אנשים שחוטפים כדור ואיפה הדם; את הטענה שמותר לירות למוות בילד בן 14 שיצא לקטוף קוצים כי הוא חצה גדר דרך פרצה מוכרת; את הירי בילד בן 11 בעיסאוויה שלשום כי, נו, הוא היה בהפגנה; ואת כל התירוצים הרשמיים שבהם היהודים בישראל משקרים לעצמם כדי לא לראות את המציאות. לא, המגזר בודה לעצמו קונספירציות משלו ברגע שבו אי אפשר יותר להכחיש את העובדה שתפיסת העולם שלו בוראת מפלצות.

לא שהעובדה שאנשים שחבר דמיוני עומד במרכז עולמם הרוחני ממציאים לעצמם עולמות אחרים צריכה להפתיע אוותנו במיוחד; אבל למה החיבה לתיאוריות קונספירציה שמחפות על רצח?

כי, אתם מבינים, הם באמת מאמינים שזה לא יכול לקרות להם. הם באמת מאמינים שהם שונים, טובים יותר. שהמיסטיקה שלהם היא לא מיסטיקה, היא באמת חיבור לעולמות העליונים; שיהודים הם רחמנים בני רחמנים, גם כאשר הם רוצחים בני רוצחים. ומאחר ואי אפשר להסביר את הרצח, ומאחר ואדם שפוי לא יכול לקבל אותו, ומאחר והתבוננות ישרה תודה שהרצח נובע מהחזרה הבלתי פוסקת על הטענה שלא יהודים אינם בני אדם, ומאחר וכל זה ישים את האדם הדתי ההגון – ויש עדיין כמה כאלה – במצב בלתי נתפס, אז צריך להכחיש את המציאות. ויש שתי דרכים בסיסיות לעשות את זה: אחת לומר “ידינו לא שפכו את הדם הזה” ולמצוא אחראי אחר (קנוניה של השב”כ, רצח על כבוד המשפחה), או לומר שכן, היה רצח, אבל הוא היה מוצדק.

לרצח אבו ח’דיר, נזכיר, קדמה הסתה כבדה מצד מנהיגים במגזר של חובשי הכיפות. בערב הרצח עצמו, קרא אריה קינג – ממנהיגי הימין הדתי בירושלים – בכנס של חב”ד “אני קורא מפה לכל הפנחסים שיש פה… משה לא עשה את המעשה, פנחס עשה את המעשה… לכל אחד מאיתנו יש את המשימה. אנחנו רואים את שלושת הילדים… המנהיגים שלנו עוברים על זה בשתיקה והחיים של האויבים שלנו הם חיי שגרה… השכנים הערבים מדי יום לפחות שלושה יהודים מותקפים בירושלים ואנחנו שותקים לא עושים מהומה… הרב’ע שנמצא פה איתנו מצפה מאיתנו לעשות את מעשה פנחס.”

פנחס בן אהרן הכהן היה האיש שלקח חנית ודקר למוות את הנשיא זמרי ששכב עם אישה מדיינית. כפרס על כך, העניק לו יהוה כהונה נצחית. פנחס, במיתולוגיה היהודית, הוא הקנאי שפועל גם בלי סמכות של בית משפט, ויש שורה של עבירות שעליהן הדין הוא “קנאים פוגעים בו.” קשה לחשוב על קריאה מפורשת יותר לרצח. אם קינג היה מטיף פלסטיני מוסלמי, יש סיכוי סביר שהוא היה מחוסל על ידי מל”ט; מאחר והוא יהודי, הרי שלמיטב ידיעתי הוא אפילו לא נחקר.

כמו יגאל עמיר, ובמידה פחותה ברוך גולדשטיין, גם שלושת רוצחיו של אבו ח’דיר היו שליחי ציבור. הרצח לא בוצע סתם כך: הוא התרחש על רקע אווירה שבה בכירים בציבור חובשי הכיפות פמפמו שוב ושוב את הצורך בנקמה, מבנט בממשלה ועד לראש בני עקיבא העולמית שרצה “300 עורלות פלישתים.” חשוב לציין שנקמה היתה גם היתה: בצה”ל לא התאמצו יותר מדי לתפוס את החשודים ברצח שלושת הנערים בחיים, והחיילים הרסו בפועל את בתי המשפחות שלהם לפני שהגיע צו ההריסה הרשמי. אבל הנקמה הרשמית, הקבועה, זו שתמיד נמצאת שם, לא מספקת את חובשי הכיפות: הם תמיד רוצים יותר דם.

ואחר כך נבהלים מעצמם, מהמפלצת שמביטה אליהם מן הראי, ורצים לשטוף את הידיים – ולשם כך, צריכים מישהו אחר להטיל בו את האשמה, או לומר שהקורבן הרוויח את זה ביושר. ככה זה, במגזר הערכי ביותר בעיני עצמו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

46 תגובות על ”ידיכם דמים מלאו“

  1. יורגי הגיב:

    טרול נמחק.

  2. יורגי הגיב:

    טרול נמחק.

    • זליג הגיב:

      קלאסי. מבקשים ממך למצוא רוצחים ומסיתים ואנשים שקוראים לאלימות נגד אנשים חפים מפשע וכל מה שמצאת זה שני אנסים, הא? קשה להיות ימני רציונלי. אולי לא אפשרי.

      • יורגי הגיב:

        טרול נמחק.

        • עדו הגיב:

          צודק יורגי. בגלל זה אני באמת מגחך כשיש כאלו שמפנים אצבע מאשימה לאסד בסוריה או לדעא"ש בעיראק. איזו זכות יש להם להטיף מוסר כשיש רוצחים במחנה שלהם?

  3. זליג הגיב:

    כל. מילה. מזדיינת.
    אשרינו שזכינו בבלוגרים שמסוגלים לכתוב את שלעיתונות הקונבנציונלית לא משתלם לפרסם.
    אגב, אשמח לקרוא מתישהו סיקור עמוק יותר של הנושא (החדש לי) התזת מי בואש על מפגינים ובין היתר, הרבה יותר חמור, כאמצעי לענישה במזרח ירושלים.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שכב עם מדיינית, לא מואבית.

  5. אין לי שם הגיב:

    תופעת זיכוך המוות כאן מאוד מטרידה, אבל היא לא מאפיינת רק את הדתיים. הנטייה לפרש כל רצח כהגיוני ומוצדק היא חלק מגישה או אמונה כללית יותר בעליונות מוסרית ו"צדקת הדרך".

    מה שאני אישית לא מצליח להבין במיינסטרים הישראלי זה איך אותם האנשים בדיוק שקוראים להשמיד את כל הערבים מסוגלים להיות כ"כ מופתעים, לכאורה, כשמישהו באמת לוקח רובה ומתחיל לירות.

  6. יעקב הגיב:

    וואלה, מישהו מתבלבל בין שני שמות *זהים* וחושב שמדובר באותו אדם. ולכן מוכח המגזר כולו מאמין בתיאוריות קונספירציה.
    נראה שמי שנהנה להפריח תיאוריות על בסיס קלוש, במקרה הזה, זה דווקא כותב הבלוג.
    ואגב, אם כבר, נורא מסקרן אותי איך זה שהיה פיגוע ירי בירושלים ולא שמענו עליו בכלי התקשורת המרכזיים…

    • An Cat Dubh הגיב:

      וגם אז הוא מתבלבל בסיפור. יושרה עיתונאית אפסית יש לבנאדם.

    • עדו הגיב:

      הוא חשב שמדובר באותו אדם ולכן החליט שמגיע לאותו אדם להירצח. אדם שהוא בחזקת חשוד עדיין. גם לפי התאוריה השגויה שלו הרוצחים לא ידעו שהם הורגים מחבל אבל למי אכפת?
      יש עוד כמה דוגמאות בפוסט לתאוריות קונספירציה של מחנה הימין אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא מה מוליד את התאוריות האלו והתשובה היא מצפון לא נקי.

  7. עמנואל גולדשטיין הגיב:

    אין קשר בין מדינת ישראל ואזרחיה לבין אדם מעורער בנפשו שניסה לרצוח את ביתו .

  8. סמולן הגיב:

    התיאוריה נראית מעניינת: קונספירציה כביטוי של הגינות מאותגרת. סבבה. אלוהים יודע שהיא לא בלתי תקפה לשמאל. גם אני יודע. אולי גם בשמאל יהיה מישהו שידע. היא גם תקפה לגבי, ברגעים ההגונים שלי (ואז היא מתייחסת למה שאני עושה ברגעים הלא-הגונים). בקיצור, אני בעדה.

    אבל ההשוואה שלה לפרסומים של יוסף בן עטר מעלה סוג של בעיה. מחד כתוב שבן עטר לא המציא את התיאוריה הקונקרטית שפרסם, ומאידך הוא בוודאות האיש שמחק אותה מעמוד הפייסבוק שלו ופרסם התנצלות. מה שאני מנסה לומר, הוא שהתיאוריות האלו עצמן מתפקדות, כנראה, גם כחשיפה של בעייתיות עבור אותם אנשים הגונים שמנסים לחשוב אותן. יתכן שזה קורה בגלל מבט שני בפוסט שכתבת, יתכן שזה קורה בגלל שמישהו שאתה מכיר מתקשר אליך בזעם, יתכן שזה בגלל שיש אלוהים והוא עושה לך נס גלוי. מה שקרה עם בן עטר הוא מין מקרה פרטי של הדברים הללו, והמבט הנוסף על הקונספירציה הוא תוספת שלא נמצאת במלל של הפוסט למעלה, אבל כן נמצאת בתיאורי העובדות שהוא מביא. ועומדת בניגוד למסקנה הסופית שלו.

    וכדאי לציין שלמיטב זכרוני מעולם לא נתקלתי במשהו הפוך, כלומר באיש שמאל שיכתוב דברי בלע, יזהה אותם ככאלו, וימשוך אותם בצער ובושה. ולא חסרות בשמאל תיאוריות קשר.

    • An Cat Dubh הגיב:

      גורביץ בזמנו האשים את ג'ומס בגזענות כלפי אחמד טיבי והתנצל כשהתברר שמדובר בטעות. מנגד, כמעט ולא ראיתי אותו לוקח הערות עובדתיות מהתגובות לפוסטים שלו שסותרות מהיסוד את התזות שלו ומתקן כשצריך.

    • גיל הגיב:

      התאוריה הזו תקפה לכולם, אני חושב, זה פחות או יותר דיסוננס קוגניטיבי, לא? רוב האנשים שאינם פסיכופתים לא היו רוצים לחשוב על עצמם כ״רעים״. בטח אפילו לסאורון ולאורקים שלו היתה תאוריה שמסבירה למה ההשתלטות שלהם על הארץ התיכונה היא מהמוצדקות שבמלחמות. בכל מאבק בין טובים לרעים יש שני צדדים שבטוחים שהם הצד הנכון.

      ואין שום קשר לכך שבן עטר לא המציא בעצמו את הקונספירציה. זה מובן, יש הרבה יותר אנשים עם דיסוננס קוגניטיבי מאשר תאוריות קונספירציה. הנקודה המעניינת היא ההטיה – עד כמה קל לאנשים להאמין בשטויות בלתי סבירות כאשר זה פותר להם קונפליקט פנימי. גם אברי גלעד ועוד עשרות אלפי ישראלים לא המציאו את הסיפורים על ״טבח ראש השנה״, זה יצא ממקור חרדי אם אני לא טועה. מה שמעניין זו הקלות וההתלהבות שבה אימצו הישראלים את הסיפורים הללו. מה שמעניין זה לא אם בן עטר המציא את הסיפור בעצמו, אלא עד כמה קל ונעים היה להרבה אנשים להאמין במשהו כל כך לא סביר (המנוח בכלל היה מחבל, אבל כל התקשורת הישראלית ומנגנוני הביטחון וההסברה פיספסו את זה עד כה, או שעשו יד אחת על מנת להעלים את הגילוי הזה). ואם הייתי יוסי, אני מניח שהטענה שלי היתה שבשנים האחרונות הדיסוננס הזה הולך ומתרחב, ומצריך יותר ויותר סיפורי מעשיות ורציונליזציות.

      ככלל אני חושב שהתופעה בולטת יותר אצל אנשים דתיים, לאו דווקא בהקשר של הגינות, יותר בנוגע למשמעות. בעוד חילונים יכולים לפעמים לחיות בשלום (או להדחיק) עם העובדה שהם חיים בעולם שאין בו משמעות אבסולוטית, עבור המאמין ה״נאיבי״ הגישה הזו קשה בהרבה לעיכול. לכן חשוב לו כל כך לייצר משמעות בדיעבד. שלושת הנערים הנרצחים חשפו למעשה במותם מזימת טבח טרם יצאה אל הפועל, והצילו בכך חיים רבים. חוסר המשמעות הופך לנס.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      בנוגע לפסקה האחרונה: זאת מכיוון שהשמאל הישראלי כמעט לא נדרש למטאפיזיקה אלא למבט מפוכח (לפעמים מגובה בסטטיסטיקות או השוואות בינלאומית וכד'), זאת מאחר והציונות היא רעיון עיוועים אבסורדי כל כך שאין צורך במושגים מורכבים כדי לנפץ אותו אלא רק בכנות מינימלית, from the mouths of babes.

  9. אריק הגיב:

    מה אתה מבקש מציונות דתית?

  10. ריקי1 הגיב:

    אכן, תיאוריות קונספירציה מאד אופיניות לימין הדתי.
    מעניין לציין שגם לציבור הערבי, בארץ ובעולם.
    מוכרת תיאורית "המוסד אחראי ל 9/11 ועובדה שלא מתו שם יהודים"….
    ולאחרונה, ראינו בתוכנית "המקור" בערוץ 10, בשידור המעניין וקורע הלב על רצח מוחמד אבו-ח'דיר, איך גם הציבור הפלסטיני אינו מאמין בסיפור חטיפת שלשות הנערים ורציחתם ע"י מחבלים פלסטינים. רבים מהם טוענים כי שלושת הנערים נהרגו באיזו תאונת דרכים (כשירדו לאילת) ומדינת ישראל השתמשה בגופותיהם ליצירת עלילת דם שתאפשר את המבצע הצבאי שלה.
    מרתק לראות את השכנוע הפנימי בסיפור הזה.

  11. ברנש הגיב:

    גם אצל הפלסטינים זה קיים.
    למשל אחרי רצח משפחת פוגל הופצה השמועה שהמעשה בוצע על ידי עובד תאילנדי ממורמר.
    אחרי כל פיגוע דריסה עולה המקהלה הקבועה מצד הפלסטינים של "זו הייתה תאונה".
    אחרי חטיפת שלושת הנערים הופצה קונספירציה שהנערים נהרגו בתאונת דרכים בדרך לאילת וישראל רק בדתה את המקרה.
    כמובן יש גם את הקונספירציה שישראל חופרת מתחת לאל-אקצה, ישראל רצחה את עראפת וכו' וכו'

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      היה ידוע לגופי הבטחון שהנערים מתים. זאת לא תיאוריה זאת עובדה. ולא מדובר כאן בקשר כי רוב האחריות נופלת על אדם אחד, ראש הממשלה.
      אבל תודה ששיחקת.

  12. הראל הלפרין הגיב:

    הטקסט המאלף נפתח כך: "יש, כמסתבר, שדרן בשם יוסי בן עטר":
    1. הסתברות פירושה סבירות, סיכוי, וכדומה – כלומר, אין המדובר בוודאות מוחלטת. למרבה הצער, אין ספק בממשותו של הטיפוס הקרוי יוסי בן עטר, ולפיכך הניסוח הנכון צ"ל: "יש, מתברר, שדרן …"
    2. אך לא "שדרן בשם יוסי בן עטר", משום שפירוש הדברים הוא שדרן כלשהו אשר פעל בשמו של יוסי בן עטר ("בשם" באנגלית: on behalf). יש לומר אפוא: "שדרן ששמו [או: ושמו] יוסי בן עטר …"
    עד כאן להפעם.