החברים של ג'ורג'

צא, צא איש הדמים: על מורשת שרון

שר החינוך הפעלתן מאד שלנו, שי פירון, מיהר להודיע אמש (ז'), עם התקבל הידיעה על מותו של אריאל שרון, על כך שהמורים יקדישו חלק מהשיעור היום ל"מורשת שרון," וזאת בהתבסס על מערכי שיעור שהוכנו מראש ושאמורים היו להיות מחולקים הבוקר. כמה מעריך השר את המורים שלו וכמה את הצורך בפרסום, אפשר להבין מהידיעה הזו: כמה זמן יהיה למורה להכין ברצינות מערך שיעור כזה? כמה זמן יהיה לו ללמוד חומר שלא נמצא במצגת?

עוד זה מדבר וזה בא: השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', מיהר להורות למשטרה לפתוח בחקירה סביב פרסומים שהביעו שמחה על מות שרון. "מדובר בהתנהלות בזויה," רשף השר, "ואיני מתכוון לעבור לסדר היום בנושא זה. אני רואה בחומרה רבה התנהלות עבריינית שכזו וביקשתי מגורמי המשטרה לטפל בנושא במהירות ובמקצועיות." אוי. השר לבטחון פנים איננו יודע את תפקידו. תפקיד המשטרה איננו לאכוף קונפורמיות מחשבתית, אלא לחקור עבירות על החוק. הבעת שמחה על מותו של אדם איננה עבירה על החוק, גם אם זה מעצבן המוני קרנפים.

אז הנה כמה מילים על מורשת שרון, ואני מזמין את אהרונוביץ לחקור אותי בעקבותיהם.

מי שיעקוב אחרי התקשורת הישראלית בימים האחרונים, עשוי לחשוב ששרון היה סבא חביב, שנכנס לפוליטיקה הישראלית לפני קצת יותר מעשור, ושהאירוע מעורר המחלוקת ביותר בחייו היה ההתנתקות. סוציולוגים מדברים על סוכני זכרון, הגופים הממסדיים שתפקידם לשמר זכרון, ותמיד זכרון מסוים: בן גוריון מקים המדינה, לא התככן הערמומי שכמעט גרר את המדינה הצעירה למלחמת אזרחים כדי לשמר את עליונותו הפוליטית, לא הגמד הארסי וקר הדם שהשמדת יהודי אירופה עניינה אותו רק ככלי לקידום התכנית הציונית; את בגין הם זוכרים בגלל הסכם השלום עם מצרים, ומלחמת לבנון, יחד עם מערכת הבחירות האיומה של 1981, נמוגות אל הערפל; מרבין הם זוכרים רק את הרצח, וגם אותו בזווית מרוככת במיוחד, שבה אין רוצח ואין הסתה; וכן הלאה. ולצד סוכני הזכרון ישנם סוכני השכחה, אלה שדואגים שיהיה לכם קשה מאד לשמוע על כך שבן גוריון העדיף להציל חצי מיליון ילדים ולא מיליון, ובלבד שמחצית המיליון תנחת בחלקת הארץ שבה הוא כבר היה עסקן פוליטי בעל מעמד. סוכני השכחה מעלימים את חלקו של בגין במלחמת לבנון, הם מעלימים את העובדה שקבוצה שלמה באוכלוסיה שאגה "בדם ואש/את רבין נגרש" לפני פחות מ-20 שנה.

סוכני השכחה משייפים את הקצוות, מעלימים את הצדדים הלא סימפטיים, ומתיישרים תמיד למרכז. חריגה לימין או לשמאל עשויה, אחרי הכל, לעורר מחלוקת, וסוכני השכחה שונאים מחלוקת. זו עוד עשויה לגרור עניין בסוגיה המושכחת.

ואחרי ההקדמה הזו, אריאל שרון כפי שיש לזכור אותו: איש דמים היה מנעוריו. הוא שימש כמפקדה של יחידה 101, שביצעה שורה של פשעי מלחמה, כפי שאנשיה מתחילים להודות אחרי שנים. אחד היותר ידועים שבהם הוא ההתקפה על קיביה, פעולת תגמול (מבצע שושנה, בשמה הרשמי, על שם ששונה קניאס שנרצחה עם ילדיה ביהוד ושמותה היווה את העילה לפעולה). בפקודת המבצע שכתב שרון לקראת הפשיטה, הוא קבע ש"הכוונה: תקיפת הכפר קיביה, כיבושו, ופגיעה מקסימלית בנפש ורכוש."  הפקודה בוצעה במלואה, וכ-60 אזרחים נרצחו בבתיהם. שרון וחייליו יטענו אחר כך שהם לא הבחינו בהם בעת שפוצצו עליהם את בתיהם. טענה זו, איך לומר, לא מתיישבת עם לשון הפקודה – ששרון יודה בה רק עשרות שנים אחר כך.

בחחילת 1955, יצא אחד מפקודיו של שרון, מאיר הר ציון, עם שלושה חברים אחרים מיחידה 101 למסע נקמה פרטי בירדן: הוא רצח בני שבט בדואי שנחשד ברצח אחותו של הר ציון. שרון ידע על מסע הנקמה, ועל פי חלק מהעדויות אף מסר להר ציון את כלי הנשק שישמש אותו. לא הר ציון ולא שרון הועמדו לדין על כך.

פחות או יותר באותה התקופה, שולח שרון צנחנים להכות את אורי אבנרי, עורך עיתון האופוזיציה "העולם הזה," שהעלה להשחית את חמתו של משטר בן גוריון. לא ברור אם ההתקפה הזו נעשתה בידיעתו, באי ידיעתו או בקריצתו של הגמד הארסי.

שלוש שנים אחרי קיביה, שרון גורר את חטיבת הצנחנים לקרב המיותר במיתלה. הוא לא קיבל אישור להסתער על המיצרים, ולכן שכנע את הפיקוד שיותר לו לשלוח "כוח סיור" למקום. הוא שלח גדוד שלם. התוצאה היתה קרב שבו נהרגו 38 צנחנים לשווא. סוכני הזכרון של צה"ל מיהרו לבלשט את הציבור, ולשכנע אותו שזה היה קרב גבורה, מה שאכן היה, תוך השמטת העובדה שהוא היה המיותר שבקרבות המלחמה. בשולי הקרב, רצח אחד מפקודיו של שרון, אריה בירו, מ"פ בגדוד 890, עשרות שבויי מלחמה מצרים. לימים יתחרט על כך שלא טרח להסיר את החבלים שקשרו את ידיהם של השבויים לאחר הרצח; הדבר איפשר למצרים לגלות שהם נרצחו לאחר שנלכדו. בירו המשיך בצה"ל והגיע לדרגת תא"ל. אף אחד לא טרח לברר מה ידע המפקד שלו, שרון, על הטבח.

ערב מלחמת ששת הימים, כשהממשלה מגלה סימנים של עמידה בלחץ שמפעיל עליה הצבא לצאת למלחמה, מציע שרון לפורום מטכ"ל לבצע הפיכה צבאית. הוא מעריך שהדבר אף יתקבל באנחת רווחה על ידי הממשלה. ההצעה מוסרת ללא דיון, ושרון לא מועמד לדין ומוצא להורג, כנדרש, בעוון בגידה.

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הן השעות היפות של שרון, והוא מתגלה כטקטיקן בחסד. במלחמת יום הכיפורים, עם זאת, מגלים המטכ"ל והממשלה ששרון, כדבריו של בן גוריון, לא נגמל מאמירת אי אמת. הנצחונות – אף אחד לא מדבר על ההזנחה המכוונת שנהג שרון, כאלוף פיקוד, בקו בר לב, מתוך סלידה אישית מהרעיון של מגננה – מזניקים את שרון אל הזירה הפוליטית.

כשר חקלאות ועוד יותר מכך כשר בטחון, שרון הוא אבי ההתנחלויות בגדה המערבית כפי שאנחנו מכירים אותן כיום. חלק ניכר מהתרגילים המסריחים, השקרים וההונאות שמלווים כל בניה יהודית מעבר לקו הירוק רשומים על שמו. הוא תוקע התנחלויות כמסמרים ללא ראש, מתוך ידיעה מוחלטת שחוסר היכולת לפנות אותן הוא מה שימנע את הקמתה של המדינה הפלסטינית. המסמרים נטולי הראש האלה, שמבטיחים מלחמת נצח, הם המורשת הקבועה ביותר של שרון.

ב-1982, מוליך שרון שולל – בסיוע נרחב של צה"ל – את ממשלת ישראל ויוצא למבצע רחב הרבה יותר מהמתוכנן בלבנון. הוא אומר לממשלה שהוא מיישם את תכנית "אורנים קטן," כשבפועל הוא מיישם את "אורנים גדול." המטרה של התכנית – לגרש את אש"ף מלבנון ולהנחית מכת מוות על השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. היא מוצגת לציבור כמבצע קצר, שמטרתו היא להרחיק את הקטיושות של הפלסטינים מגבול ישראל. סוכני השכחה מצליחים להעלים את העובדה שבין ישראל לאש"ף היה הסכם שביתת נשק שנשמר היטב במשך 13 חודש, ושהופר כשישראל תקפה מהאוויר את בסיסי אש"ף.

המלחמה היא האירוע המפלג ביותר עד אז בהיסטוריה של ישראל. השקרים של צה"ל, שרון והממשלה הם בלתי סבירים ונחשפים כמגוחכים תוך זמן קצר. התקשורת, כמובן, עוברת לדום: מאחר ושרון הודיע לבגין שלא היו הרוגים בעת כיבוש הבופור – לא ברור אם טעה או שכהרגלו שיקר – ובגין חזר על הדברים בפני כתבים, אף עיתון לא מעז לשבור את המילה של ראש הממשלה. מי שרוצה לדעת מה קרה בבופור, צריך לקרוא את מודעות האבל.

נקודת השפל במלחמה, מבחינת חלקים ניכרים של הציבור הישראלי, היה הטבח בסברה ושתילה. סוכני הזכרון נטעו בלב הציבור הישראלי שזה היה טבח שביצעו נוצרים במוסלמים. טכנית זה היה נכון – אבל הועלמו כמה עובדות קריטיות. כגון, שצה"ל חימש את הטובחים; כגון, שצה"ל כיתר את מערב ביירות; כגון, שהם נכנסו למערב ביירות בהזמנה של צה"ל ובסיוע של צה"ל; כגון, שצה"ל ירה פגזי תאורה שאיפשרו את הטבח ואחר כך סייע לפלנגות להעלים את הגופות.

הטבח מכה בתדהמה את הציבור הישראלי, מגיעה הפגנת ה-400 אלף המיתולוגית, ובסופו של דבר מוקמת ועדת כהן. זו פוסקת שקציני צה"ל ידעו על הטבח בזמן אמת ולא פעלו בנחרצות לסיומו. היא ממליצה לשרון, כשר האחראי, להתפטר. שרון מסרב. הממשלה שוקלת לדחות את המלצות הוועדה. הפגנה נערכת בירושלים. אספסוף מוסת תוקף אותה באלימות חסרת תקדים; אחד מראשי המסיתים הוא צחי הנגבי. בסוף ההפגנה, משליך עבריין קטן ואיש ימין, יונה אברושמי, רימון לתוך קהל המפגינים. אמיל גרינצווייג נרצח, שבעה אחרים נפצעים. הפצועים מותקפים על ידי האספסוף גם בתוך חדר המיון.

ההלם מרצח גרינצווייג מאלץ את הממשלה להעביר את שרון מתפקידו. הוא מעביר שני עשורים בדשדוש במי אפסיים, תוך תככים בלתי פוסקים, ועם פרישתו של נתניהו מראשות הליכוד ב-1999, ממהר להשתלט על המפלגה. הוא הופך לראש ממשלה אחרי תחילת האינתיפאדה השניה – שהוא, בסיור הפרובוקטיבי שלו בהר הבית, אחד הזרזים לה.

השנים 2001-2004 היו שנות הדמים הגדולות. תחת שליטתו של שרון, נהרגו יותר ישראלים מפעולות טרור מאשר בכל תקופה אחרת. שרון מנהל מאבק התשה אכזרי. המטרה שלו היא לכתוש את הרשות הפלסטינית ולטחון את הסכמי אוסלו לאבק. על כל פיגוע של החמאס, צה"ל, בהוראתו, פוגע במתקני הרשות ובאנשיה. שרון שופך דם ישראלים כמים על מזבח הטרנספר הלא כל כך שקט. המטרה: פגיעה אנושה במעמד הביניים הפלסטיני, עד שיברח.

מוקדם מדי לומר אם האסטרטגיה הזו השיגה את מטרתה. כמויות הדם, היהודי והפלסטיני, שמוכן שרון לשפוך כדי להכניע את הרשות היא פנומנלית. בתוך כל זה, מוצא את עצמו שרון בבעיה לא צפויה: מעשיו המושחתים לאורך השנים שבים וחוזרים אליו. הפרקליטות מנסה לברר איך לעזאזל קיבל בנו, גלעד, שלושה מיליונים כדי לגלוש באינטרנט מהקבלן – שלימים יורשע בפלילים – דודי אפל.

לחוץ על ידי החקירות ועל ידי השחיקה במעמדה של ישראל, חושש מיוזמת ז'נבה, יוצא שרון לתכנית ההתנתקות. המטרה: העמדת פנים של נסיגה, כדי להוכיח את חוסר האפשרות בנסיגה. שרון מסרב לנהל משא ומתן עם הפלסטינים בנושא, גם אחרי שערפאת מת ומוחלף באבו מאזן. הוא מתעקש על מהלך חד צדדי. הוא מתעקש, למעשה, על נצחון החמאס. זה לא היה באג: זה היה פיצ'ר.

בדרך, צריך שרון להתמודד עם המתנחלים. אלה, שהעריצו את שרון, מגלים כעת איך נראים החיים כשדחפור השקרים הדורסני מתהפך עליהם. שרון מתעלם מהתבוסה במרכז הליכוד, מעביר את חוק ההתנתקות בכנסת – ומאלץ את נתניהו להצביע עבורו ארבע פעמים, אחרי שהאחרון מובס בליל ה"פוטש בננה," ה-26.10.2004 , נסיון כושל להדיח את שרון – ואחר כך פשוט מיישם. כשהרמטכ"ל בוגי "משה" יעלון אומר לתקשורת שנסיגה תהיה "רוח גבית לטרור," שרון לא ממצמץ ויעלון הופך לאחד הרמטכ"לים הבודדים שלא מקבלים שנה רביעית בתפקיד.

והשוטים אוהבים את הכוח, מאמינים ועוזרים לו לצמוח: אחרי ההתנתקות, פושע המלחמה אריאל שרון הוא גיבור ישראל. הוא אלילה של התקשורת, שקושרת לו כתר אחרי כתר. בליכוד מעריצים אותו פחות, אז הוא מפצל אותו ויוצר את "קדימה", מפלגת שלד נטולת אידיאולוגיה ששרון תופר למידותיו.

המהלך הזה היה המהלך האחרון של שרון. זמן קצר לאחריו, ואחרי סקרים שהראו ש"קדימה" בראשותו צפויה לזכות בכ-50 מנדטים, הוא לקה בשבץ הראשון שלו. מקורביו, כהרגלם, שיקרו ואמרו שהכל בסדר. חודש אחר כך לקה שרון בשבץ השני.

ואתמול הוא מת סוף סוף, אחרי שנים ארוכות של נזק בלתי נתפס לישראל, לצבאה, למוסר שלה, לחייה הפוליטיים, אחרי עשורים ארוכים של שפיכת דם נקיים. התקשורת הישראלית, ברובה, מיהרה לטאטא חלק גדול ממה שנכתב כאן. זה יעצבן קוראים. הם יכולים להפסיק לקרוא. זה לא בריא לתפוצה.

אז כותבים אגדות יפות.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    בחחילת צריך.להיות "בתחילת"

    • נדב

      ו"ארבעה פעמים" צריך להיות ארבע פעמים.

    • שלום

      קראתי את הכתבה וצר הייה לי על הקוראים התמימים שהאמינו או יאמינו לשקרים ולסילופים ולכל חצאי האמיתות שמופיעים בכתבה.
      הכותב מוסיף בסוף הכתבה שאולי חלק מהקוראים יתעצבנו על כותב הכתבה, אז אני מודיע לו לכותב הכתבה, שפשוט אני כעת מבין טוב יותר את הטוענים להפסקת התרומות או המימון שמדינות אירופה ובראשם גרמניה (ידידתנו הגדולה) שולחות לאותם ארגונים ישראלים באופן ציני ושיטתי וששמו להם למטרה להכפיש , לסלף, ולהמציא אמת אחרת, ע״י משחקי מילים, וכל זאת בכדי להגיע למטרתם הסופית החזרת מדינת ישראל לקוי 67 ומשם הדרך תהייה קצרה וקלה יותר לחיסולה של מדינת היהודים.
      נ.ב. איני חסיד של שרון ואף פעם לא הייתי.

  • יקיר

    "בין ישראל ואש"ף היה הסכם שביתת נשק… שהופר כשישראל תקפה מהאוויר את בסיסי אש"ף" ורצח השגריר ארגוב שקדם לתקיפה?

    • אם זכור לי נכון, הרצח בכלל לא בוצע ע"י אש"ף. זה חלק מן ההונאה.

    • אורן

      אבו-נידאל, כדאי לקרוא בויקיפדיה לפני שמגיבים.

  • גיא

    אז אתה חי במדינה כול חייך. גדלת, הלכת לצבא, התמודדת עם אלימות מילולית ועם תרבות העם, אבל רק בפן האישי. אתה היית רוצה שכולם יפסיקו להיות אלימים כול כך, היית רוצה להפסיק לחיות בפחד מהמכה הבאה שתנחת. אז גדלת והאמנת שבסופו של דבר ישראל היא מדינה מוקפת אויבים, שמלחמות נלחמים כדי לנצח, שעדיף אנחנו מהם, ושיש דין ויש דיין.
    עם הזמן, אתה מגלה אי התאמות קטנות בין המציאות לבין מה שלמדת. עובדות רפלקסיביות שעולות בך, כמו "מלחמת אין ברירה" ו"ביטחון הציבור דורש" כבר לא מתיישבות עם מה שלמדת על הטבע האנושי. אתה לומד שמאחורי כול מהלך יש אג'נדה, שכול פעולה במרחב הציבורי היא פוליטית, וכיצד מתחלק הכוח בחברה. אתה מבחין כי החברה נעשית אלימה יותר ויותר, ותוהה מדוע זה המצב.
    ואז מגיע הרגע הקשה מנשוא. אתה מיישם את מה שאתה יודע באופן תיאורטי על המציאות בה אתה חי. אתה מתחיל לגלות על מקרים כמו "פרשת עסק הביש", פרשת השייטת והקישון, השקרים של פרס בעשרים השנים הראשונות לקום המדינה, התככנות של דיין ובן גוריון, הסיבות האמיתיות למבצע קדש (אולי המלחמה המיותרת ביותר וחסרת ההצדק ביותר בהיסטוריה של המדינה הצבאית הקטנה שלנו, שהציבור עדיין מאמין לשקרים של הממסד לגבי היותה "מלחמה צודקת". נסו להשוותה למחמת ארה"ב בעיראק, תראו מה יוצא לכם). פתאום אתה רואה כיצד כול מערכות היחסים בין עובד למעסיק בישראל הם במתכונת צבאית. אתה שומע על אותם אנשים עם כוח שמתעשרים יותר ויותר, ואותם ציבורים שנאכלים ומצבם הסוציו-אקונומי ממשיך להיפגע. אתה רואה שמערכת העיתונות נמנעת מלדווח על עניינים אזוטריים שאינם מתיישבים עם האשליה בה חי הציבור הישראלי. אם אתה מרחיק ראות, אתה יכול גם לזהות כיצד ראשי ממשלות טורחים לומר דבר אחד לכתבים וראשי מדינה בחו"ל, ודבר אחר לחלוטין לציבור בארץ ישראל הישנה והטובה. אתה מבין כי משקרים לך. אתה מבין כיצד מטופחת בציבור באמצעות חינוך וסיקור מוטה תחושה בלתי סבירה בעליל: "אנו תמיד צודקים, מעודנו לא עשינו טעויות, כול כישלונותינו הינם אנטישמיות של השאר".
    אתה יודע כבר כי זו אינה אמת, כיצד אפשר הדבר? אנשים טועים כול הזמן, אתה רואה זאת סביבך, אנשים חלשים ואינם צופי עתיד, אנשים הם חכמים בדיוק כפי שמאפשרות להם הנסיבות לחיות.
    ואז אתה מבין את האמת האחרונה: מדינת ישראל עוסקת כעת במלוא המרץ בנרטיב נפסד. כזה שמסרב להכיר שגיאות העבר ומעדיף לציירן כניצחונות, אפילו כשזה פוגע בו לטווח הארוך. מדינת ישראל מעדיםה להיראות חזקה מלהיות כזו ממש. מדינת ישראל מעדיפה לטמון את ראשה בחול מאשר לחשוב על העתיד. כדי להוכיח זאת, קחו תרגיל מנטאלי קצר: חישבו לרגע על "מדיניות" הממשלה. ואז חישבו על התיד הרחוק ביותר שאתם יכולים לדמיין, פרק זמן של 20 שנים מעכשיו. כיצד נראה לכם כי פעולות הממשלה והציבור בישראל ישפיעו עלינו בטווח הזמן הזה? האם בעיותינו המהותיות תיפתרנה? יקטנו בגודלן? סכסוך הדמים שלנו עם הערבים עומד להיגמר? הכלכלה שלנו הולכת להפוך שוויונית ושקופה יותר? או שאנחנו הולכים לגרור את הפארסה הזאת עד הסוף.
    את האמת, שהיא היא ישועתנו, אנחנו מעדיפים לזנוח מאחור, בשם הנרטיב, בשם העם. כול פיסת מידע מאיימת נקברת. כול נקודת כוח הופכת לחולשה, כול חולשה מועצמת. אנחנו קבורים בנפסדות של החברה הישראלית, שמסרבת לחשוב על העתיד.
    תודה לך יוסי, דרך אגב, על כול מה שאתה עושה כדי לשמור עלינו אמיתיים.

    • גיל

      גיא זה היה יפהפה!

    • יותם

      ישר כוח!

  • גבריאל

    זה אכן מדהים שבכל תכניות הטלוויזיה, המאמרים באתרי האינטרנט ובעיתונות, ישנה התעלמות מוחלטת מהקשר של שרון לרצח אמיל גרינצוויג. לא היה ולא נברא. כן היה אפשר לקרוא על פעולת קיביה ועל הקרב המיותר במיתלה.

    • מה הקשר באמת? גם יוסי לא צין מה הוא.

      • ygurvitz

        אם זהות המתנקש לא היתה ידועה על 1984 (ושוב נזכיר שאין מקור לכך שהוא איש אש"ף דווקא), אז אי אפשר היה לטעון ב-1982 שהרצח הזה היווה הפרה של הפסקת האש. לכל היותר אפשר היה לטעון את זה ב-1984.

        • עדו

          גרינצוויג, לא ארגוב !

        • לא הבנתי איך אריאל שרון היה קשור לרצח אמיל גרינצוייג.

  • יקיר

    ועוד דבר- "השוטים" לא אוהבים כוח אלא תוצאות, שרון היה ראש הממשלה היחידי שהפסיק (בערך) שליטה ישראלית במיליוני פלסטינים והיחידי מאז בגין שפינה התנחלויות, לו תכנית ההתכנסות של אולמרט היתה יוצאת לפועל היום היינו במקום אחר לגמרי וגם זו מורשת שרון

  • גבריאל

    יקיר – שלמה ארגוב נורה על ידי מחבלים מהארגון של אבו נידאל. שהיה אופוזיציה לאש"ף ואף רצח כמה אנשי אש"ף שהיו בעיניו מתונים מדי. שרון ידע היטב שאין קשר בין ערפאת והפת"ח לניסיון הרצח. הוא שלח את המטוסים להפציץ בלבנון פעמיים, שכן בפעם הראשונה ערפאת התאפק ולא הגיב להפצצות, ולא נתן לשרון את הסיבה לפלוש, אחרי ההפצצה השניה, כנראה לא יכל התאפק עוד ערפאת ונתן לשרון את התירוץ לפתוח במלחמה. שקר , אגב שחזר עליו בשנות האינתיפאדה כשידע שערפאת לא יזם אותה ולא יזם פיגועים, ואף על פי כן האשים אותו בכך.

    • יקיר

      בדקתי בוויקיפידיה, צודק.

    • וגם לא צריך את קלינטון – מרוואן ברגותי לא יזם חלק גדול מהפיגועים? מי אילו כח 17? הם לא תחת פיקודו של ערפאת?

      • יניב

        נעלמה לי השורה הראשונה בתגובה: (האמת שלא רשמתי אותה במקום הנכון :-))
        בוודאי שעראפאת יזם את האינתיפאדה השניה. אפילו קלינטון הודה בכך.

  • אפרים

    לזכותו של שרון ההסתה ששלפני רצח גרינצוויג רשומה לחובת בגין יותר מאשר לחובתו.

    כמו כן לא כתבת על ההסתה לרצח רבין. דווקא שם שרון כיכב.

  • יקיר

    אחרון חביב: ניתן היה לרשום פוסט מאוד דומה על רבין- להתחיל מגירוש הכפרים הערבים מהדרך לי-ם, דרך הירי על אנשי צוות האלטלנה ששוחים לחוף, להמשיך בחירחור המלחמה לפני ששת הימים ולקנח ב"לשבור להם את הידיים והרגליים" והוא לא היחיד.
    פרס ייצר ואולי מכר נשק גרעיני, בגין היה מסית כיכרות ודמגוג, שמיר היה טרוריסט וגולדה פיספסה הזדמנות לשלום.
    שלא לדבר על המנהיגים של השכנים- חבורה של קצינים מושחתים ורצחניים, בעבר ובהווה.
    הפואנטה היא זו: אנחנו לא חיים במערב אירופה אלא באזור של נפט, דם ואש וככה נראים המנהיגים שלנו, שרון בשום פנים לא יוצא דופן.

    • אופיר בלוז

      זה טיעון שאליו אפשר רק להגיב בלוגיקה המיתולוגית "אם כולם היו קופצים מהגג גם אתה היית קופץ?"

    • עדו

      רבין ירה על אנשי אלטלנה?
      תקרא פוסטים קודמים פה באתר לפני שאתה כותב את זה.

    • זיגפריד

      עקרונית אתה צודק. ה"אחרי מות – קדושים אמור" נלקח כאן קצת יותר מדי ברצינות.
      אבל יש הבדל – הנקודות שציינת לגבי רבין ופרס אינן מגדירות את מכלול מעשיהם. כך היה אם, לדוגמא, שרון היה הופך לטלית שכולה תכלת אחרי קיבייה. הפעולה היתה הופכת למין תזכורת מכוערת אך עמומה על רקע שירות מפואר. לא כך הוא במציאות. כל פועלו של שרון הוא (אם ננקוט לשון עדינה) שנוי במחלוקת, מה-101 דרך יום כיפור, ההתנחלויות, לבנון וההתנתקות.

  • בנושא בן גוריון, לפחות, גורביץ מקשקש כהרגלו. ישנן ראיות חזקות כי בן גוריון דאג גם דאג ליהודים באירופה ואף ניסה לקדם את התוכנית להפצצת תאי הגזים באושוויץ.

    • בנימין מור

      הואל בטובך להציג את "הראיות החזקות", את "התוכנית להפצצת תאי הגזים באושוויץ" ואת ההוכחות שב"ג "ניסה לקדם" אותה. אגב, יש "ראיות חזקות" שאנשי ימין סובלים מפיגור שכלי – הראיות הללו מוצגות בטוקבקים הבדויים וההזויים שלהם.

      • מעבר לעובדה שאינני ומעולם לא הייתי איש ימין, אני מעדיף להתייחס עניינית ולהתעלם משפת הביבים.

        ביקשת ראיות? אין בעיה. ב-1944 שלח בן גוריון שליח דיפלומטי מיוחד, אליהו אפשטיין, לצורך מגעים עם הצירות הסובייטית בקהיר. בין היתר, ביקש אפשטיין מהסובייטים להפציץ את אושוויץ, ונענה בסירוב מוחלט. תיעוד הפגישה נמצא בארכיון הציוני, ובידי המסמך המלא. פרסמתי אותו בזמנו ביחד עם ההיסטוריון הרוסי מרק סולונין, במאמר על ברית המועצות ואושוויץ.

        נכון, בן גוריון תמך בתוכנית להפצצת אושוויץ מאוחר יחסית, אולם זאת – שוב בהתאם לראיות – לא מפני שלא דאג לקורבנות, אלא משום שחשש שהפצצה כזאת תגבה יותר קורבנות בנפש מאשר תציל. דרך אגב, זה היה ככה"נ נכון.

      • י.ד.

        למה דני אורבך צריך להביא מ"מ על מנת לחלוק על דעתו של גורביץ, שהובאה ללא מ"מ?

    • עדו

      שניכם צודקים. בן גוריון כנראה דאג ליהודים בגולה. אני גם לא חושב שאם הוא העדיף חצי מליון יהודים בישראל על פני מליון יהודים באנגליה זה בגלל שפה היה לו מעמד. אני חושב שהוא היה ציוני מהסוג ה'הפוך'. כלומר במקום לראות את המדינה כפתרון לאנטישמיות הוא ראה את האנטישמיות כגורם מסייע להקמת המדינה.

  • בטטה

    אף אחד אלא אם כן הוא חלאה שמח על מותו של אדם , נתעב ככל שיהיה.

    לגבי שרון יש עוד נקודות שהים אישיות לחלוטין אבל מאפיינות –
    מותה של אשתו הראשונה מרגלית שהוצג כתאונת דרכים (כמה כלי רכב היו כבר בארץ ב 1962 ?) ונישואיו כעבור שנה לאחותה לילי שהייתה דבוקה אליו כמו עלוקה אפילו יותר משרולה .

    מותו של בנו הבכור גור מפליטת נשק טעון מעשה של רשלנות פושעת של שרון שהחזיק נשק טעון ללא השגחה בבית.

    שרון לא היסס להקריב את הקריירה הפוליטית של בנו עמרי על מנת להציל לעצמו את התחת משערוריות השחיתות שלו.

    ההשתלטות על השטח שבו נקברה לילי ושמחר יקבר בה שרון בניגוד לחוק ולנוהלים .

    שרון פעל לקבל הגנה מייבוא מתחרה של בשר כבש ובכך הגדיל את רוחיו בהיותו בעל עדר הכבשים הגדול במדינה .כתוצאה מכך בשר כבש נמכר היום במחיר מופקע.

    בקיצור לא רק איש דמים ופושע מלחמה אלא גם מושחת ולא מוסרי ברמה האישית

    • עדו

      אתה רומז לרצח של אשתו הראשונה?
      אם יש ראיות בבקשה להביא. אם אין אז ההאשמות שיש פה בפוסט מספיק חמורות וכל תיאורית קונספירציה כזאת רק עוזרת להציג את המתנגדים לשרון כפסיכים.

      • אולג

        לא כי שאר הפוסטים של בטטה תמיד היו שפויים ומאוזנים.

      • בטטה

        בזמנו הושמעו רינונים על התאבדותה אחרי שמרגלית גילתה מה אחותה עושה עם בעלה .אל תשכח שמדובר בשנת 1962 ימי מנגנון החושך והדיקטטורה של בן גוריון ואז היה קל מאוד לטשטש ולהעלים דברים .

  • אחד

    לא בכדי הלך הזרזיר שרון אל העורב מילושביץ. כל מילה חקוקה בסלע. פושע מלחמה וארכי רוצח שקיפד, פצע, אמלל ועשק רבבות של חפים מפשע, ומכאן שההערצה המחליאה לה זוכה מהחברה הישראלית על כל גווניה, מעידה הרבה יותר עלינו מאשר עליו.

    • Cornholio

      לא. היא פשוט מעידה על כך שפטריוטיות ולאומיות מטמטמות אנשים. הפלסטינים יעריצו את הרוצחים שלהם, האמריקאים את שלהם והישראלים את שלהם. אין חדש תחת השמש.

  • אברם לין

    לבלוג זה הגעתי ממש במקרה.
    דבריך מעניינים מאוד ולכן קראתים עד סופם המכריע. לצערי ואני אומר זאת שוב, לצערי חלקם מסתמכים על עובדות ספקולאטיביות קרי, הערכה בלבד בלשון המעטה. אין בדבריך דבר אחד שיכול להבין את שעובר בראשם של האחרים קל וחומר, בראשו של מנהיג רבתי. הבלוג, כבלוג מתנהל ודעתך האישית, נשארת אישית, רק חבל שהיא מרעילה ואינה נכונה.
    כל עוד אנו בני אדם החיים בחברה, יהיו תמיד דעות לכאן ולכאן.
    אמביוולנטיות היא שם המשחק, תמיד, כי אנו בני אדם. עמידה על עקרונות היא דבר כללי ולא תמיד הם מתנגשים בצורה נכונה עם החיים האמיתיים המעשיים בצורה פרגמטית , לפעמים הם רק תיאוריה מדומה ולא נכונה, ולדעתי אריאל שרון, היה אמביוולנטי, כזה כלפי עמו, עם ישראל וזאת כדי לשמור עליו. כך הוא ראה זאת. עובדה היא, שאנו מקיימים את השיחה הזו כאן, ולא בגלות בצורה כזו או אחרת.

    • עדו

      תחליט, אם אי אפשר לדעת מה עובר בראשו של אדם אז דעתו של גורביץ לא יכולה להיות 'לא נכונה' יותר משום דעה אחרת.
      אם מסתמכים על המעשים בפועל של שרון כדי להבין את אישיותו אז הראה בבקשה היכן הטעויות והיכן ה'רעל'.
      אני מסכים בהחלט ששרון היה מצביא מבריק בסגנון הגנרל פאטון. האמריקאים ידעו לשים את פאטון במקום כשהוא יצא משליטה (היה סרט בערוץ ההיסטוריה שטען שפאטון נרצח כי היה מטורף מדי) אנחנו לא ידענו לשים גבולות לאנשי הצבא שלנו ולא רק לשרון אלא גם לדיין, רפול ואחרים.

      • אסף

        אתה כבר אמור לדעת שסרט בערוץ ההיסטוריה לא מעיד על כלום.

  • עמית

    הראה לי איש שמאל שטוען "וואלה, הפלסטינים דווקא שמרו על הפסקת אש X בעוד ישראל הייתה זאת שהפרה אותה" – ואראה לך שקרן.

    מה שיפה במאה ה-21 זה שלא בעיה לאתר מידע, כולל דיווחים מלפני 30 שנה. נסיון התנתקשות בשגריר ארגוב רחוק מלהיות ההפרה היחידה על ידי אש"ף של אותה הפסקת אש שהחלה ביוני 81, זה היה "קש ששבר את גב הגמל" או "תירוץ לפתיחת מלחמה" (תבחרו בהתאם לדעתכם הפוליטית), אבל זה היה הפחות גרוע שבפיגועים שהתרחשו במהלך "הפסקת האש".

    בחצי השנה הראשונה להתחלת ההפסקת האש לבדה נהרגו 18 ישראלים ויהודים בהתקפות של האש"ף בישראל ובחו"ל, ועד יוני 82 היה שורה של אירועים נוספים.

    בין היתר, באפריל 82 (עמוק בתוך הפסקת האש) הייתה התנקשות (מוצלחת) של דיפלומט ישראל בפריז, שבניגוד לארגוב לא נכנס לספרי ההיסטוריה. שמו היה יעקב בר סימנטוב.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4331202,00.html

    • אלכס ז.

      אתה טוען שאין בעיה לאתר מידע, אבל בחרת להביא רק קישור אחד שלא קשור לכלום:
      לא כתוב אם מתכנן ההתנקשות היה חבר באש"ף או בארגונו של אבו-נידאל. לא ברור אם אפילו היה פלסטיני או לא.

      אז יאללה, או שתתחיל להביא את עושר המידע שאתה טוען שיש לך או שתשאיר את הסילופים לבן-דרור ימיני.

      נ.ב.
      אני מניח שאתה מסכים עם שאר הפוסט?

      • עמית

        חשבתי שצירפתי את הקישור. הנה דו"ח ישראלי מפברואר 82 שמפרט את ההפרות:
        http://www.jta.org/1982/02/25/archive/focus-on-issues-plo-undermining-cease-fire-along-israel-lebanon-border

        לגבי שאר הפוסט – נו, גם אני לפעמים עייף מלהגיב. אפשר רק להעיר שאני לא יודע באיזה תקשורת צופה גורביץ, אבל בתקשורת הישראלית מזכירים בעקביות את כל הפרשיות שהוא הזכיר (למעט הבולשיט הקונספרטיבי הרגיל). למעשה, גורביץ היה אפילו יותר נדיב עם שרון מהתקשורת בקטעים מסוימים – הוא מחמיא לו על מלחמת ששת הימים ויום כיפור בעוד שבתקשורת מקפידים להזכיר איך תפקודו היה "שנוי במחלוקת".

        • אלכס ז.

          אני מסכים איתך – הפלסטינים הפרו את הפסקת האש.

    • ygurvitz

      אה, זה רק אני, או שהעובדה שהרוצח של איש המוסד בר סימנטוב (כן, כן – לא דיפלומט, מרגל) נעצר ב-1984, כלומר שנתיים אחרי האירועים, הופכת את הנושא ללא רלוונטי? ושום מקור שראיתי לא קישר את הרצח לאש"ף.

      • עמית

        ו…למה זה רלוונטי מתי המתנקשים נתפסו? ואם המתנקשים בארגוב היו נתפסים אחרי 4 שנים זה היה משנה משהו? מגיבים על פיגוע, לא על תפיסת המבצעים שלו.

        • ygurvitz

          העלית טענה שההתנקשות בבר סימנטוב היתה הפרת הפסקת האש מצד אש"ף. ב-1982 לא ידעו מי היה האחראי להתנקשות הזו – וגם עכשיו לא הבאת שום ראיה שהמתנקש היה איש אש"ף. במהלך אותה התקופה, שמו של בר סימנטוב לא הוזכר כעילה למלחמת לבנון. אז מאיפה שלפת את הקשקוש הזה עכשיו?

      • עדו

        מסכים עם עמית, זה לא רלוונטי מתי הרוצחים נעצרו. מסכים עם נטליה, הייתה שנה שקטה למדי והתוכניות לפלישה היו ידועות לקציני צה"ל שנתיים מראש.

    • נטליה

      עמית, כרגיל, מעגל עד משקר. כדי לקבל מידע על מלחמת לבנון לא צריך לינקים מאתרים מפוקפקים, נכתבו ספרים אמינים ומקצועיים (בני מוריס, אהוד יערי) ובכולם מופיעה השנה שלפני המלחמה כיחסית רגועה (יחסית, יחסית), וכריקוד טנגו-פגיעות של שני הצדדים. אין מתחיל-מגיב כאן. הסכם הפסקת האש, אגב, היה רק על גבול לבנון. בכל מקרה לא קרה שום דבר שמצדיק את מסע ההרג הפסיכוטי של שרון פושע המלחמה. כמה אזרחים נהרגו במלחמת לבנון, עמית? אשמח לקבל ממך מספר. אני בטוחה שתצדיק כל אחד מהם, אבל סתם מעניין אותי אם אתה יודע כמה. רמז: התשובה לא תימצא באתרי עיתונים דוגמת ה-Jewish Telegraphic Agency.

      • אולג

        יפה אז ביטלנו את הטענה המגוחכת שהפלסטינים שמרו על הפסקת אש וישראל הפרה אותה.
        שמחת עניים.

        • נטליה

          לא הבנתי. מי ביטל את הטענה? אתה? אז זו שמחת עניים שלך. מכל מקום, אני באמת לא טוענת את זה. אני טוענת ששום דבר לא הצדיק את המלחמה הזאת, אני טוענת ששרון הונה את מקבלי ההחלטות בהיקפיה, וכל העניין מתועד ומגובה לעייפה. אגב, פתרון החידה לעיל – במלחמת לבנון הראשונה, גם לפי צה"ל, נהרגו כ-10,000 אזרחים. שם את "עופרת יצוקה" בכיס הקטן.

          • אולג

            /אני טוענת ששום דבר לא הצדיק את המלחמה הזאת,/

            כן אבל ספק אם יש מלחמה ממלחמות ישראל שאת כן מצדיקה אותה.

            • נטליה

              וזה טיעון שמצדיק את מלחמת לבנון בגלל ש…? (אלא אם כן עברנו לדון עליי).

              • אולג

                זה טיעון שאומר כקשה להווכח אם אדם שמצייר מטרה מסביב לחץ.

                • עדו

                  לא יודע לגבי נטליה. אני חושב שאף אחד לא יטען ברצינות שמלחמת השחרור יכלה להימנע.
                  אני – להבדיל מאנשי שמאל אחרים – בהחלט חושב שמלחמת ששת הימים הייתה מוצדקת. אולי לא כל מהלך וכל איגוף ובטח שלא דברים שבאו אחר כך אבל בוודאי שהיה מותר לנו להילחם כשהאויב מגייס כוחות וצר עלינו מכל הכיוונים. גם מלחמת יום כיפור הייתה מוצדקת – האויב פתח בה – אבל אפשר היה למנוע אותה אם לא היינו כאלו זחוחים ומרוצים מעצמנו.

                  • כנ"ל על הכל.

                    ובניגוד למה שגורביץ מנסה כבר שנים לטעון – שמלחמת ששת-הימים היתה מלחמה יזומה תוקפנית – בפועל זה היה קאזוס בלי פאר-אקסלנס.

                  • אולג

                    לגבייך לא היו ספקות.

  • לא לקונספציה – ימין או שמאל

    האמת כרגיל מורכבת, ומי שלא עושה לא טועה.
    אין מלחמות יפות. קו הסיום כמעט אף פעם לא דומה לזה שדומיין. מנהיגי לוחמים אפקטיביים אינם אקדמאיים נותני עצות או עיתונאים רהוטים. הפוליטיקה מלוכלכת. המצאת תחבולות ושימוש באמצעים הקיימים להשגת תוצאות אינם מבטיחים תוצאות מושלמות אבל חייבים להניב שינוי מיידי ומוחשי. הפשרה הטובה ביותר בין שחקנים רבים וקשים היא לרוב רק פשרה. ממליץ לכותב לקחת על עצמו את מבחן העשייה ולראות כמה רחוק יגיע וכמה שגיאות ותוצאות בלתי מכוונות יעשה. לבקר ללא הפוגה זה נעים אך לא יעיל. ראו מצב השמאל בישראל כהוכחה – יקומו נא כל מפגיני הככרות ויגורו בשכנות לפלסטינים, יתרמו מזמנם והונם ומרצם לעשייה משותפת של שינוי, ובא לציון שלום.

    • עדו

      כן, גם הנימוק הזה מוכר לעייפה – כשחוטבים עצים עפים שבבים.
      אני מסכים עם העקרון לכן רק שואל: אז מה המטרה? לאן רוצים להגיע?
      מה בדיוק ההיגיון בהקמת ההתנחלויות באיזור שיש בו אוכלוסיה פלשתינאית ענקית במקום בנגב ובגליל?
      מה בדיוק היה דחוף כל כך להתקיף את לבנון כשאתה יודע בוודאות שחיילים ישראלים ימותו בהתקפה הזאת (נניח שלא אכפת לך מהערבים)? המצב שם יציב ואין שום איום קיומי משם, למה לפתוח במלחמה ועוד אחרי שעשינו שלום עם מצרים?
      אני מסכים לגמרי שמי שלא עושה לא טועה לכן השאלה צריכה להיות מה הייתה הכוונה מאחורי המעשה ובמבחן הזה שרון ממש לא יוצא טוב. אני מסכים שלא רק הוא.

      • אולג

        /מה בדיוק ההיגיון בהקמת ההתנחלויות באיזור שיש בו אוכלוסיה פלשתינאית ענקית במקום בנגב ובגליל?/

        אותו ההגיון שהביא להקמת המדינה מלכתחילה.
        \מה בדיוק היה דחוף כל כך להתקיף את לבנון כשאתה יודע בוודאות שחיילים ישראלים ימותו בהתקפה הזאת (נניח שלא אכפת לך מהערבים)? המצב שם יציב ואין שום איום קיומי משם,\

        יציב לכמה זמן, פתחלאנד הייתה קיימת בדומה לעזה היום איתה אנחנו נלחמים בערך פעם בשנתיים.
        אז החליטו לשנות את המצב מיסודו.

        • נטליה

          נכון, שרון תמיד שינה את המצב מיסודו. אם היינו רק נותנים לו הוא היה מאיין את הפלסטינים לגמרי. שלוש פעמים כיפאק היי לשרון על הניסיון לאיינם. כיפאק – היי. כיפאק – היי. כיפאק – היי, היי, היי.

        • עדו

          הממ.. לא. ההיגיון שהביא להקמת המדינה מלכתחילה הוא זה שלא הייתה מדינה ולכן היה צריך להקים אותה. ברגע שכבר יש מדינה ההיגיון הזה לא תופס יותר.
          אל תרגיש רע. הרבה אנשים בכירים וחלקים גדולים מהציבור הישראלי עדיין לא הבינו את ההבדל הזה.

          • עדו

            אה כן. לגבי הנימוק השני שלך – מתי באמת תוקפים את מצרים? הרי המצב שם יכול להידרדר בימים ספורים, בשביל מה לחכות?

            • אולג

              אם וכאשר
              מצרים תידרדר למלחמת אזרחים ללא שלטון מרכזי וללא יכולת לעשות סדר בתוך גבולותיה וסיניי יהפך לשטח בשליטת חמאס וגיהדיסטים למיניהם ויצאו ממנו לפעולות טרור רבות כנגדנו
              גם לך האופציה הזאת לא תראה מופרכת.

          • אולג

            /ברגע שכבר יש מדינה ההיגיון הזה לא תופס יותר./

            זהו אומנם הייתה מדינה אבל מסביבה היו עוד כמה מדינות שלא ממש הסכימו על גבולותיה שלא לדבר על קיומה לכן בהחלט מותר היה למדינה גם לחשוב שגבולותיה לא חקוקים באבן.
            אנחנו לא בגן לא אומרים פוס לא משחקים יותר ופורשים לתנומת צהריים.

            • עדו

              דיברת על ההגיון שהוביל לבניית המדינה. ההגיון הזה אמר שליהודים אין טריטוריה שהם יכולים להיות בטוחים בה. ברגע שיש מדינה כבר יש טריטוריה כזאת. עכשיו נוספה עוד טריטוריה, מלאה באנשי האויב ומה אנחנו עושים? מיישבים שם אזרחים.
              אם היו עושים טרנספר לערביי השטחים זה היה פשע אבל לפחות היה כאן הגיון. לא עשו להם טרנספר ולא מרוב רחמים אלא כי מישהו צריך להיות שואב המים וחוטב העצים במיוחד בהתנחלויות. עכשיו כבר המעשים פועלים נגד ההגיון שעמד בבסיס הקמת המדינה – אתה לא רק ממלא את השטח בגויים שונאי יהודים אלא גם נותן להם עבודה כדי שיישארו. לפי ההיגיון של הימין זה מהלך של בגידה ואכן זה מה שהיה. הדור של 67 בגד במדינה ומהסיבה הבזויה ביותר, בצע כסף.

              • אולג

                ברגע שיש מדינה כבר יש טריטוריה /כזאת./
                אבל הטריטוריה לא הייתה (ועדיין לא)
                מוגנת לכן ההגיון אמר שאפשר להשתלט על עוד שטח במיוחד שזה שטח שנחשב לשלנו באתוס הלאומי.
                זה שלא גירשו את הערבים ב67 אכן היה מוסרי אך בניגוד להגיון המקורי.

                אני לא מסכים אם שאר הניתוח שלך. ברור שהנימוק הכלכלי שיחק תפקיד אך לדעתי הוא לא היה העיקרי.
                ושוב אתה יוצא מנקודת ההנחה ששטחים אלה לא יהיו בריבונותנו כיוון שאין דרך לקבל אותם ללא התושבים
                אבל ב 67 לא ידעו את זה כמו שלא ידעו בקונגרס הציוני איך אפשר יהיה להקים מדינה יהודית בשטח שרוב האוכלוסייה לא יהודית.

                במובן זה ההבדל בין ימין לשמאל משול להבדל בין שני מהמרים שאחד זוכה בסכום מסוים ומחליט לפרוש בשיא והשני רוצה להמר עוד פעם.
                רק שאין באמת אפשרות לפרישה בשיא וההימור השני לא נראה כמי יודע מה מוצלח כרגע.

  • אריק

    ואני אומר שחבל שאין עוד מנהיגים נחושים כמוהו

    • עדו

      נכון. כי מי יפנה את ההתנחלויות בגדה עכשיו כששרון איננו.

  • א

    זה יהיה נחמד אם תכתוב פעם פוסט מורחב על בן גוריון ומלחמת 48.

  • בנימין מור

    הסכם הפסקת האש בין ישראל ואש"פ (בתיווך אמריקאי), שהופר בפלישה הישראלית הרצחנית ללבנון, נמשך 11 חודש (לא 13 חודש כפי שכתב יוסי גורביץ). ההסכם הושג לאחר "מלחמת ההפגזות" שהתנהלה בחודש יולי 1981. הפלישה הנפשעת ללבנון, שעלתה בחייהם של מאות רבות של ישראלים, ואלפים רבים שך לבנונים, פלסטינים וסורים, החלה ב-6 ביוני 1982.

    • תם

      אז מה שכחנו?
      התקפות אש"פ על אזרחים עוד לפני הכיבוש.
      ירי קטיושות בלתי פוסק לפני הפסקת האש ומאות תקריות גם במהלך "הפסקת האש" כולל חוליות אש"פ מירדן וכיוב'.
      מאזן אימה/הרתעה שאיפשר חיים נורמליים בצפון מאז, בניקוי הפוגות בודדות.
      נכון- מלחמה נוראית. נכון- שרון לא היה תמים מעולם.
      אבל רצוי לשמור על איזון ולדבוק בעובדות לפחות למראית עין.
      אז מה למדנו? שגם אם נסוגים 100% מעזה או מלבנון אין שלום ושקט ונורמליזציה. שלום תמורת שטחים? ופליטים? וחלוקת ירושלים? וקץ לכיבוש ביפו וצפת ועכו וחיפה?

      • נטליה

        אז מה שכחנו – נוכחות רציפה של צה"ל שדיכאה את דרום לבנון וגרמה להרוגים רבים משני הצדדים, בסיטואציה שזכתה מקהלני לכינוי "ברווזים במטווח". מה עוד שכחנו – שזה בכלל בכלל לא מנע את ירי הרקטות. מה עוד שכחנו – שמאז שצה"ל יצא משם, ירי הרקטות/קטיושות הספיק, מלבד כמובן אותה פעם שישראל השתגעה במלחמת לבנון השנייה אחרי החטיפה והרסה שוב את חצי לבנון.

  • בנימין מור

    לעמית (14): ההתנקשות בחיי השגריר שלמה ארגוב נעשתה בידי אירגונו של אבו נידאל, שאש"פ ראה בו אוייב מר הרבה יותר מישראל. כאשר אנשי מודיעין אמרו לראש הממשלה בגין כי המתנקשים באו מאירגונו של אבו נידאל ולפיכך אין להתנקשות קשר לאש"פ, בגין השיב: "נידאל-שמידאל כולם מחבלים."

  • אולג

    הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים
    אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.

    • נטליה

      תודה לאל יש אינטרנט, אז לא צריך לבשר בגת, הם יודעים לבד, והם שמחים, וזאת זכותם.

      • אולג

        על זכותם לא ערערתי, מה עוד יש להם להתנחם בו.

        • נטליה

          אז הציטוט הזה היה סתם להראות שאתה יודע משהו שקשור לסיטואציה? כי אין לזה שום רלוונטיות לכלום.

          • אולג

            נטשה יש לך איזה משיכה לא מוסברת להערות שלי.

            • אלכס ז.

              התגובות שלך הם כמו תאונת דרכים – טבעי שעוצרים להגיד כמה מילים.

  • ליברטריאן

    ציינת את חמאס. גם הוא שייך למורשת שרון, שתרם באופן עקיף במשך עשרות שנים לחיזוקו, וגם תרם תרומה מכרעת להשתלטות החמאס על הגדה. שרון אפילו אמר, ואני מקווה שמישהו אחר ימצא את הציטוט המדוייק כי בלתי אפשרי לחפש עכשיו ברשת את השם שלו, שזה יהיה טוב מאוד לישראל עם חמאס יעלה לשלטון (וזה לא מפתיע, כי גם חמאס מקווה שנתניהו וליברמן ימשיכו להנהיג את ישראל).

  • יש גם את העניין הזה של ההתנקשות ביאסין, בניית גדר ההפרדה (סיפוח), ושאר מרעין בישין.

    אבל בסך הכל, פוסט נהדר.

  • שימי

    אני מתפלא שאף אחד לא הזכיר את פרשת הרצח במעלה עקרבים:
    לאחר שגופות הנרצחים הובאו לת"א
    שרון החזיר אותן למקום הפיגוע למטרת
    צילומים לעיתונות המקומית והעולמית.

    כדי להבין את שרון צריך להרחיק לילדותו, בכפר מל"ל המבודד בין כפרים ערביים עויינים, לפרעות 1929 ואחריהן כאשר אמו העולה החדשה מגרוזיה,
    נהגה להתחבא עם אחותו ואיתו מתחת למיטתה,
    אמו עד יומה האחרון ישנה מתחת למיטתה.

    אחותו של שרון שהיגרה לארה"ב נודתה
    באכזריות על ידיו ואמו ונשללה מירושתה

    • ששון

      מעניין, רק את הרקע של שרון אתה מנסה להבין? מה עם אורי אבנרי? והירושה של אמו של אבנרי? אולי יפול לך איזה אסימון או שניים.

      • נטליה

        הסיפור של אבנרי אכן נורא וכואב ומלא סכסוך, אבל לא מתקרב לסיפור הפוקנרי של שרון.

        • סקרנת: מה הסיפור של אבנרי?

          • חיליק

            אמו ביקשה בצוואתה שלא להוריש לו אגורה שחוקה – "מאחר שלא טיפל בי ובמקום זאת הלך לרוצח ערפאת".

  • שימי

    לגבי סברה ושתילה:
    רון בן ישי סיפר בכתבה שהיה ליד המחנה בתחילת הטבח, התקשר לשרון והתריע על הרצח אך שרון התעלם ממנו כנראה שהיה מודע לטבח המתחולל ואישר אותו, מאז נותק הקשר בינו לבין שרון

  • שימי

    ולקינוח הוא נהג לכנות את המזרחים אינדיאנים

    • נתן

      והוא גם לא הקפיד לצחצח שיניים כל בוקר…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    והתחנה האחרונה, כמובן – "גבעת הכלניות". כנראה האיש היחיד במדינה שפשוט הרשה לעצמו להקים אתר קבורה איפה שהוא רוצה.

  • נתן

    המאמר כולו הוא חד צדדי ברמה קולוסאלית ויכול לעמוד אפילו בקיטריונים של בן דרור ימיני לתעמולה ארסית.

    למשל המשפט " הטבח (בסברה ןשתילה )שביצעו נוצרים במוסלמים. טכנית זה היה נכון "
    ועל אותו משקל אפשר לכתוב " יש טענה שאת הטבח בקיביה ביצעה יחידה 101 טכנית זה נכון.."

    קרב המיתלה אכן היתה הסתבכות מיותרת – תמצא לי מלחמה שאין בה קרבות מהסוג הזה.

    כל הלוחמים שהיו בקיביה מספרים כי לא ידען שבבתים מסתתרים אזרחים, אבל גורביץ כנראה היה שם ויודע יותר טוב מהם.

    את הטבח בסברה ושתילה ביצעו (תחזיקו חזק את הכיסא ) ערבים, מעשי טבח כאלה מתתרחשים כיום מידי יום בסוריה.

    מלחמת לבנון הראשונה שחררה את צפון הארץ ממצב שבו הוא היה נתון כבן ערובה לאש"ף בלבנון.

    הנסיגה מרצועת עזה היתה דבר חיובי.

    ב2001-2004 אכן שרון מנהל מאבק בטרור הפלשתיני שהגיע לשיאו ברצח הנורא במלון בפארק, איפה בדיוק הבעיה?

    הטיעון האנטי-ציוני(שמקורו בחוגים חרדיים) על ההתעלמות של הציונות משואת יהודי אירופה הוא אחד הסמנים היפים ביותר של האידאולוגיה ההזויה הזאת , וחושף גם את המרכיב האנטישמי שיש באנטי-ציונות , מבחינתם בן גוריון שעמד בראש גןף קיקיוני בשם הסוכנות היהודית והיה בעצמו אדם שחי תחת שלטון זר היה אמור להיות מסוגל למנוע את מכונת ההשמדה הנאצית שהכניעה את כל אירופה.באמצעות מה בדיוק ? אמר את זה יפה משה שרת בתגובה לטענות שנשמעו בתקופת המשא ומתן של קסטנר (הציטוט מספרו של עמוס אילון "שעת האפס") – "מה אתם רוצים? יש לנו חיל אויר? יש לנו תותחים? אנחנו בסך הכל כמה יהודים זקנים שמתרוצצים בעולם ומבקשים עזרה"..

    ולסיכום באופן כללי ניתן להגיד –
    שבמאבק היהודי ערבי ,אריק שרון נלחם לטובת הצד היהודי.
    וגם בן גוריון. וטוב שכך.
    בזכותם יש לנו מדינה(כמובן שזה לא רלונטי לאלו שהגרו\מהגרים\יהגרו לברלין, סעו לשלום…)

    • אולג

      +100

    • אלכס

      מסכים כמעט עם הכל.
      יפה דרשת.

    • עדו

      הטבח בקיביה בוצע על ידי יחידה 101 וישראל הודתה בזה מזמן. אם לא היה במה להתבייש – למה בן גוריון הלך ושיקר על זה ?
      את הטבח בסברא ושתילה ביצעו ערבים נוצרים. יומיים אחרי שבאשיר ג'ומייל מנהיגם נרצח הכניסו אותם למחנה פליטים כי כמובן שבדיוק עכשיו הם יימנעו מלהרוג אזרחים דבר שעד היום הם לא ממש הצטיינו בו ואנחנו ידענו את זה.
      מלחמת לבנון החליפה את אש"ף בחיזבאללה אז עכשיו יש מישהו אחר שלוקח אותנו כבני ערובה מתי שמתחשק לו, כיפאק היי.
      קרב המיתלה בוצע – תקרא את הפוסט – בניגוד לפקודות מפורשות. כלומר כל מי שנהרג שם נהרג רק כי שרון היה המפקד בשטח. אם היה שם מפקד אחר שמציית לפקודות 38 חיילים היו נשארים בחיים.
      תמכתי בהתנתקות אבל גם ערב ההתנתקות הייתי בהרצאה עם יוסי ביילין שהסביר שההתנתקות תחזק את החמאס (היהודים בורחים גם ככה, אז בשביל מה הסכם שלום?) רק שכאשר אתה איש שמאל אין לך ברירה – אתה משחק עם הקלפים שיש ולא מחכה שיגיע פיתרון מושלם אז בגדול על זה אני מסכים איתך.
      לא מבין מה קשור בן גוריון פה. לגבי שרון – נאמר שהוא גרם נזק בלתי נתפס למדינה ולצבא. אני מסכים לגבי היותו מפקד מבריק בשדה הקרב. הבעיה היא אולי לא שרון אלא באופן כללי ההתבטלות של הציבור פה בפני אנשי צבא כאילו לא כולנו שירתנו בצבא ולא ראינו בדיוק מה הם שווים מקרוב.

    • עדו

      אה כן. לגבי השנים 2001-2004. שרון החליף את אהוד ברק וכולם היו בטוחים שהנה מגיע מי שיתן לנו סוף סוף ביטחון. אז 4 פיגועי תופת גרמו להעברת המנדטים הנחוצים משמעון פרס לנתניהו ותקופה נוראה כזאת לא גרמה לכך ששרון הוחלף, מאד מוזר בעיני, עד היום.

  • איתמר

    המשפט ״שרון שופך דם ישראלים כמים״ הוא משפט כוזב (לפחות למי שחי כאן באותן שנים ועדיין זוכר את הימים המרים ההם).
    ראוי לבקר את שרון באשר להתנהלותו באותם ימים רק בהקשר של היציאה המאוחרת למבצע ״חומת מגן״.
    אילו הקדים את המבצע בכמה חודשים מאות ישראלים (וגם פלסטינים) היו חיים היום.
    אגב,אנשי הרשות היו שותפים פעילים למעשי הטבח והרצח שבוצעו באוטובוסים וברחובות הערים בישראל.
    מי שמחפש את האמת אודות שרון יגלה אותה בשילוב בין מהלליו למקטרגיו – אלה ואלה מציירים תמונה חד צדדית שמתחברת בסופו של דבר לאיש המורכב שהוא היה.
    את התואר ״פושע מלחמה״ (ששרון זכאי לו כמו כל מי שהנהיגו את מדינת ישראל במלחמות ובמבצעים) לעולם גורביץ יצמיד רק למנהיגים ישראלים.
    ערפאת,פושע מלחמה לא קטן בעצמו,מעולם לא זכה לכבוד הזה.
    מנהיגי חמאס שאחראים למעשי הטבח באזרחים ישראלים (מעשים שארגון אמנסטי כינה ״פשעים נגד האנושות״) מעולם לא זכו מגורביץ להיות מכונים פושעי מלחמה.
    ארגון אמנסטי היה גם הראשון לראות בירי רקטות אל עבר ישובים ישראלים פשע מלחמה מובהק.שנים רבות חלפו עד שהשמאל הישראלי היה מוכן להגדיר כך את ירי הרקטות.

    • נטליה

      יופי, אז גם חמאס פושעי מלחמה. עכשיו מה?

  • אני שותף לחלוטין להתנגדות למלחמת לבנון, שהיתה לדעתי אחת המלחמות האסוניות ביותר בתולדות מדינת ישראל, אבל את האמת צריך לומר. גורביץ שכח לציין את משטר הטרור שאש"ף הטיל בדרום לבנון, את מעשי הטבח שהוא ביצע בנוצרים השכם והערב, ואת העובדה שהוא פשוט הפקיע לטובתו חלק של מדינה ריבונית. בהיסטוריוגרפיה הלבנונית יש שטוענים כי אש"ף אף תכנן לטהר אתנית את הנוצרים מלבנון ולהקים מדינה סונית בשטח ביחד עם בעלי ברית מקומיים.

    כולם זוכרים את טבח סברה ושתילה, פשע מלחמה מזוויע לכל הדיעות, אבל שוכחים שהוא הגיע כתגובה לטבח הנתעב לא פחות מדאמור (הרוצחים היו אנשי אש"ף, ככה"נ בפקודתו הישירה של ערפאת, והנטבחים היו נוצרים-מארונים).

    שרון, שלא בטובתו ובוודאי שלא בטובתנו, התערב בסכסוך דמים ממושך בין העדות והפלגים השונים בלבנון. אבל הניסיון להציג זאת כמעין מסע הרג של קורבנות תמימים הוא מגוחך במקרה הטוב וסילוף ההיסטוריה במקרה הרע.

    • נטליה

      אולי "שלא בטובתו" בדיעבד, אבל באותם ימים הוא היה עם הלשון בחוץ, ולפני המלחמה התארח אצל הנוצרים בארוחות פאר. בקיצור, באותם ימים הוא חשב שזה מאוד מאוד לטובתו, וזה מה שמזעזע, שההשלכות של הסכסוך שהוא מתערב בו בכזאת אקסטזה פשוט לא עניינו אותו, כי אנשים, ובכלל זה גם מתנחלים, פשוט לא עניינו אותו. כולם היו קונוסים בדרך לאיזו מטרה לא ברורה, שהיא כנראה תפיסת הביטחון של שרון באותו רגע.

  • אלעד דקר

    נקודה סופר חשובה: חוץ ואני מדגיש חוץ מהטבח בסברה ושתילה שבו נהרגו 800 אזרחים כולל ילדים, נהרגו אלפי אם לא למעלה מ10,000 אזרחים פלסטינים ולבנונים במלחמת לבנון הראשונה ובנוסף עוד כמה אלפי לוחמים לבנונים סורים ופלסטינים.
    צריך להזכיר את העובדה הזאת שוב ושוב כי ההתמקדות רק בסברה ושתילה משכיחה את העובדה שהיו פשעים אפילו עוד יותר גרועים במלחמת לבנון והם בוצעו לגמרי על ידי כוחות ישראלים בפיקודו של שרון.
    אסור לתת לדמגוגים להתרכז רק בטבח בסברה ושתילה תוך כדי שהם טוענים את מה שטענה הממשלה בזמנו:"גויים רוצחים גוים ומאשימים יהודים" דבר שהוא טענה דמגוגית בפני עצמו.

    • ולחשבון צריך להוסיף את מעשי הטבח המרובים שהפלסטינים ביצעו בכל היתר, דבר שהשניא אותם כפולשים שמררו את חייהם של לבנונים מכל העדות.

      • אלכס ז.

        אתה מנסה להצדיק רצח של ילדים או שאתה סתם רוצה להביא נקודה לא רלוונטית?

        • לא, זו נקודה רלוונטית מאד. כי יותר מדי פעמים בשיח השמאלני מציגים את הפלסטינים בלבנון כקורבנות תמימים, כאשר הם היו בפועל התוקפן הגרוע ביותר באזור.

          • אלכס ז.

            "פלסטינים בלבנון" זה מאות אלפי אנשים. ביניהם יש והיו רוצחים נתעבים, אבל רוב רובם באמת קורבנות תמימים כמו כולם.

            אני לא רואה כאן סתירה ולכן אני ראיתי בתגובה שלך ניסיון להצדיק את הטבח בסברה ושתילה במקרה הרע, או ניסיון להסיט את הדיון (שבסופו של דבר קשור לדברים ששרון עשה או היה אחראי להם) למשהו לא רלוונטי.

  • דניאל

    יש אנשים שאפשר לשכנע אותם שפולין פלשה לגרמניה ב1939. היום הם כותבים בלוגים ומכתימים את שמו של אריק בלייר, הידוע גם כג'ורג' אורוול.

    • נטליה

      נכון, ב-1982 לבנון פלשה לישראל והחריבה את פרברי חיפה והרגה 10,000 ישראלים.

  • אייל

    פוסט נהדר.
    אפשר בבקשה רק מקור פירוט לטענה שב"ג כמעט גרר את ישראל למלחמת אזרחים או הבחירות הבעייתיות של בגין ב81?

    • חיליק

      ב-81' בגין הסית נגד הקיבוצניקים השבעים (לא משהו יוצא דופן במונחי 2014), נולד הסיפור על האמא הערבייה של פרס, הפריעו לו באסיפות בחירות וזרקו עליו עגבניות. ומנגד: מוטה גור ("נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים") ודודו טופז.

  • אולג

    מה זה יוסי נעלבת ?

  • יניב

    תודה לכותב, לכל המגיבים ולמי שהפנה אותי לפוסט (על אף שאני לא מסכים עם חלק גדול מהדברים.
    החכמתי מאד מקריאת הפוסט.

  • Pingback: "הכל זורם", ניוזלטר פסיכולוגיה תהליכית ינואר 2014 | מיכל ורטהיימר-שמעוני()

  • שלום

    אני קורא את כל המלל והתגובות לכתבה של גורביץ, אך האמת והמציאות שבה נמצאת מדינת ישראל מיום הקמתה ועד היום אינה מוזכרת ולוא רק ברמז.
    איני מזכיר את מעשי הטבח וההרג שנעשו מידי יום ביומו לתושבים היהודים מידי הערבים בכל רחבי ארץ ישראל בתקופת טרום הקמת מדינת ישראל, וכידוע, אז, לא הייתה קיימת מדינת ישראל, הייתה ארץ כל אזרחיה.
    אנשים מסוגו של גורביץ יתעלמו במכוון מהמציאות ומהאמת.
    תגובת מדינות ערב והתושבים הערבים על
    הקמת מדינה ליהודים, מדינה קטנה, צרה מאוד וארוכה ע״י אומות העולם ( שכיום הם רצים אליו) מדינה מוקפת במאות מיליוני ערבים עם שטחים ומשאבי טבע עצומים, הייתה תגובת טירוף ושנאה איומה ובעקבותיה
    פתיחת מלחמת השמד ברוטלית ואלימה נגד קומץ יהודים שחלקם הגדול היו בעצמם פליטים שבקושי שרדו את השואה והגיעו לארץ ישראל לאחר תלאות וסבל בשארית כוחם.
    כל מדינות ערב הגובלות עם מדינת ישראל הקטנטונת והמצומקת
    ובראשם מצריים הגדולה וירדן ממזרח, ואחרים, ובכללם ערביי ארץ ישראל . התנפלו על ישראל. ופתחו במילחמת השמד כשהם מכריזים
    על כך בקולי קולות לכל העולם. במלחמה זאת הצליחה מדינת ישראל לעשות את הבלתי יאומן והצליחה למגר את ולהביס את אויביה , עקב תבוסת מדינות ערב קמו וברחו חלק מהתושבים הערבים בעידוד מדינות ערב בתואנה שאם לא יברחו היהודים יהרגו אותם. לאורך כל השנים טבחו הפלסטינים בכל הזדמנות ובכל דרך בתושבי ארץ ישראל היהודים כשהם לא חסים על ילדים נשים וטף. סוריה מצפון, מפגיזה וכותשת את ישובי הצפון, וירדן ממזרח יורה ללא הבחנה לתוך ירושלים כשמתחשק לה.(מדלג על מלחמת סיני) וכך זה הייה עד שנת 1967 כשמדינות ערב ובראשם שוב מצרים ירדן וסוריה. המצב הכלכלי בישראל הייה גרוע, הייה מיתון חריף, והמדינה הייתה עדיין בחיתוליה.
    תחושותיהם היו שהנה יש עכשיו הזדמנות להשמיד את מדינת ישראל התחזקו והנה הגיע הזמן לגמור ולהשמיד סופית את מדינת היהודים, כשהם מכריזים על כך בכל אמצעי התקשורת בעולם.
    צבאותיהם על כל ציודם ואנשיהם גויסו ונשלחו לגבולות ישראל, מיצרי טירן נחסמו לתנועת אוניות ישראליות (לאחר שגורשו פקחי האום) , מדינת ישראל נכנסה למצור הדוק, תושבי ישראל גויסו
    והמדינה נכנסה לחרדה מהבאות. רוב תושבי מדינת ישראל גויסו או נרתמו להגנה על מדינת ישראל. האווירה בארץ הייתה אוירת טרום שואה, אוירה קטסטרופלית.
    עד לתקופה זאת לא היו שטחים ולא הייה עם פלסתיני ולא הייה עם כבוש.
    אז מה כן הייה, הייתה שאיפה כלל ערבית להשמיד את מדינת ישראל על כל תושביה (וזו מטרתם עד היום, הם מכריזים על כך יום יום ולפי מעשיהם).
    שיכרון הכוח, שנאה תהומית ליהודים ולמדינת ישראל, ואסור לנו לשכוח שוב? שלא היו שטחים כבושים, לא עזה, לא יהודה ושומרון, לא ירושלים, ולא רמת הגולן

  • אמת מארץ

    שרון הוא הנבל השייקפסירי שלנו בהא הידיעה: איש דמים, מצביא מחרחר מלחמה, ברוטאלי, חסר-מעצורים, שקרן פתולוגי, מושחת אישית וציבורית בסדר גודל עצום, מקים ההתנחלויות, שנשא את אחות רעייתו לאחר מות הראושנ הבתואנה ואשר בנו ישב ככל הנראה עבורו בכלא

  • יצחק

    לצערי כל פעם מחדש אני מגלה שהיהודים אשמים בכל. הערבים תמימים. לא רצחו לא רוצצו גולגולת תנוקות וכדומה הרשימה ארוכה. השמאל שוב לצערי מעדיף לתת את הלחי השניה. לכן חלקם היום מלחכי פינכה של האחוד הארופי ועוד, הכול מתוך בצע כסף. המדינה כבר לא מעיינת אותם. על שרון הייתי אומר זקנותו ביישה את צעירותו.מעשה הגירוש ייזכר לדראון עולם.הפצעים עדין מדממים. הלוואי ויכולנו להיות מסכימים ולו בחלק מבעיותנו הלאומיים,מה לעשות העם מורכב משמאל וימין. הלוואי ונשכיל פעם להתקרב כי בנפשנו הדבר.

  • דן

    אם תתן לי לבחור בינו לבינך. כל רגע אני יעדיף אותו אליך. כמו שאני מעדיף מערכת חיסון טובה על תא סרטני כמוך.