החברים של ג'ורג'

ממשלת ישראל בעד מקדש

עלילה ותיקה במדינות ערב אומרת שבאולם הכנסת, יש מפה של ישראל על פי גבולות ההבטחה, כלומר מן הפרת ועד נהר מצרים. זה לא המצב וגם לא מסובך לברר שזה לא המצב, אבל העלילה מצליחה כי תיאוריות קונספירציה, האופיום של המשכילים למחצה, תמיד ימצאו להן קונה. ה-hasbara הישראלית נוהגת לנופף מפעם לפעם בסיפור הזה, כדי להסביר עם מי היא צריכה להתמודד, כשהיא מצניעה את קיומן של תיאוריות מביכות שרווחות במדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, כמו זו על המוסלמי השחור בבית הלבן או זו שאומרת שמחנה השמאל מורכב בעצם מצאצאי שדים שאינם יודעים שהם כאלה ("ערב רב.")

עם זאת, יש תיאורית קונספירציה שרווחת בעולם המוסלמי שצריך להוציא מתחום תיאוריות הקונספירציה ולהעביר לתחום האמיתות הלא נעימות: שממשלת ישראל חותרת בחשאי להקמת מקדש שלישי בחראם א שריף ("הר הבית"), מהלך שיצריך את חיסולם של המסגדים שעל ההר.

זו הפכה לאמת פשוטה, עם פרסום הדו"ח המשולב של עמותת "עיר עמים" ומרכז קשב (זהירות, מסמך.) רובו של המסמך עוסק בעליית האידיאולוגיה של עליה להר הבית ובניית המקדש בקרב חוגי הכיפות הסרוגות; אני אתמקד בחלקים שלו שעוסקים בשיתוף הפעולה של הרשויות עם עמותות.

קודם כל, המסמך מציין (עמ' 35) שעצם ההכרה בעמותות המקדש איננה דבר מובן מאליו: בשנת 1971, פסל היועץ המשפטי לממשלה – אז מאיר שמגר – את הנסיון לרשום עמותה בשם "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים." הרוחות השתנו מאז, ישראל הפכה למדינה פחות סמכותנית, והרעיון שאפשר לפסול עמותה רק בגלל שהפעילות שלה היא לצנינים בעיני המשטר הפך לבעייתי. מאז 1980, הוקמו ואושרו כ-19 עמותות שעוסקות בתחום המקדש. רובן עוסקות בתעמולה למענו; אחרות עוסקות גם בפעילות מעשית יותר.

אחת הבולטות שבפעילויות הללו היא זו של עמותת "אל הר המור." אתם עשויים להכיר את המפעילים שלה כאלה שמפעילים גם את ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, כלומר קשורים קשר הדוק לתנועת "תג מחיר." התנועה ממומנת על ידי מועצת יש"ע, והיא עורכת "סיבוב שערים" – אירוע שנערך בכל ראש חודש שכולל את הקפת העיר העתיקה. מחשש לפוגרום, משטרת ישראל – שמאבטחת את האירוע – מורה למוכרים הפלסטינים באזור לא להיות שם בעת החגא (עמ' 36). ככה זה במדינה היהודית היחידה במזרח התיכון.

העמותה הגדולה והחזקה ביותר בתחום היא "מכון המקדש," שיש לה זרוע תעמולה ("חינוך") בשם 'המדרשה לידע המקדש.' זו האחרונה קיבלה (עמ' 39) ממשרד החינוך 341,687 ₪ בשנת 2008; 218,395 ₪; ב-2010, 266,465 ₪; ב-2011, 264,587 ₪; וב-2012 היא קיבלה ממשרד החינוך 121,564 ₪. גם מוסד האם של 'המדרשה,' מכון המקדש, זוכה לתמיכה קבועה של משרדי החינוך ומשרד התרבות והספורט.

הסכומים עצמם לא גבוהים במיוחד, ודאי לא בסטנדרטים שהאחים היהודים התרגלו אליהם. הפן שצריך להטריד יותר הוא העובדה שה'מדרשה לידע המקדש' מקבלת גישה קבועה לתלמידים, כחלק מפעילותיה בבתי ספר. עומדות לרשותה שמונה בנות שירות לאומי – כן, במסגרת הקומבינה של האחים היהודים הם יצליחו בקרוב לגרום להטפה למען הקמת בית מקדש על ידי צעירות נבערות להיחשב כשירות צבאי – שמסתובבות ומוכרות את ההטפה בנושא לשלל בתי ספר. כמובן, הדיבורים על "בית מקדש" מגיעים, כמקובל בישראל, כשהם תלושים מההיסטוריה, במיוחד ההיסטוריה של עמים אחרים במרחב הזה. במסגרת התפיסה הציונית שרואה בכל מה שלא יהודי בפלסטינה-א"י צל חולף, סטיית תקן, העובדה שהר הבית היה למשך הרבה יותר זמן מוסלמי משהיה אי פעם יהודי היא משהו שאפילו לא רומזים עליו. העובדה שנושא המקדש שנוי במחלוקת לא מוזכרת.

חשבו לרגע על העובדה הזו. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם את משרד החינוך מממן פעילות, שבה אתאיסטים נחושים יעברו בין בתי ספר ויסבירו לתלמידים שהסיפורים שהם שמעו על התנ"ך הם אגדות מזיקות ותו לא? שאין שום ראיה לקיומו של דוד המלך, או ממלכתו, ושהוא היסטורי בערך כמו המלך ארתור? לא? סימן שלמשרד החינוך שלכם יש הטיה אידיאולוגית ברורה מאד, שבסופה נבנה בית מטבחיים על גבעה נושנה – ונשפוך שם לא רק דם חיות, אלא גם הרבה מאד דם אדם.

ההתקפה הזו על מה שנשאר מהתודעה הישראלית – יותר ויותר היא הופכת לתודעה יהודית – לא מוגבלת רק למכון המקדש ובעלי בריתו. אלה החותרים תחת החומה בשקט, ללא דיון ציבורי. בשנים האחרונות, איל הניגוח של משרד החינוך היתה התנועה הפולקיסטית "אם תרצו." זו העמידה פנים, בראשית דרכה, כאילו היא תנועת מרכז. בפברואר האחרון, כתב יו"ר התנועה רונן שובל ש"[הר הבית] הוא הלב הפועם של עם ישראל מבחינה רוחנית, ולכשיקום הבית השלישי הוא יהיה גם הלב הפועם של עם ישראל מבחינה פיזית." זו לא חילונות (וספק גם אם מדובר ביהדות, זוהי רומנטיקה טווטונית, אבל לא כאן המקום להרחיב) וזו גם לא ציונות. זו האחרונה – להוציא חריגים שוליים, כמעט ללא יוצא מן הכלל אנטי-דמוקרטיים, שאימצו את המקדש – ניסתה להתעלם במופגן מן העובדה שהיא פולשת לטריטוריה דתית, והשקיעה מאמצים ניכרים בהעלמת המטען הדתי של המונח "ארץ ישראל."

אלא שהמודחק התפרץ, והוא משתלט במהירות מעוררת השתאות על נושאו. סגן יושב ראש הכנסת ואחד האנשים החזקים במפלגת השלטון, משה פייגלין, קורא להריסת המסגדים ובניית בית המקדש במקומם. סגן שר החוץ, זאב אלקין, פעיל גם הוא בנושא. כך גם יו"ר הכנסת החדש, יולי אדלשטיין (שם). במפלגת האחים היהודים, השותפה לקואליציה, הדיבורים על הריסת המסגדים הם דבר שבשגרה; יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, סירב להתנער מדברים מפורשים בנושא של אחד המועמדים במפלגתו, ואף הודיע שהוא "גאה בו." זו איננה קונספירציה ערבית הזויה; זו המציאות. ואם לא נפעל לשנות אותה במהירות, אם לא נפעל להעמיד קיר ברזל בפני הכמיהה למקדש ובפני השלטון הנכנע לה בהנאה, קאדר קטן ונחוש של אנשים יגרור אחריו את ההמון הגדול, הנבוך, שיש לו תחושה עמומה שזה לא ייגמר טוב, אבל לא לגמרי סגור על מה הבעיה כאן בעצם. זו לא תהיה הפעם הראשונה שקבוצה מהפכנית נחושה השתלטה על אומה שלא היו לה נוגדנים ראויים כלפיה; בפעמים הקודמות זה נגמר בהרבה מאד בכי. ישראל איננה חריג היסטורי – ודאי לא כאשר השואפים להפיכה אמונית טוענים שדרכם היא-היא הדרך ההיסטורית.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

53 תגובות על ”ממשלת ישראל בעד מקדש“

  1. נתן הגיב:

    לקיומו של דויד המלך וממלכתו אכן לא היו ראיות עד לגילוי הכתובת בתל דן – הכתובת שהוקמה על ידי אחד ממלכי ארם לרגלר הניצחון על יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, שניהם מלכים מבית דויד
    (כך במקור) .

    חשוב לציין שבדרך כלל בניצחון על מלכים באותה תקופה לא היה נהוג להזכיר לאיזה בית מלוכה הם התשיכו העובדה שהשם "בית דויד" מוזכר מראה על העובדה שמדובר בממלכה בעלת שם ידוע.

    • מני זהבי הגיב:

      יהורם בן אחאב לא היה מבית דוד, ואינו מוצג כך בכתובת (הוא מוזכר בתור "מלך ישראל").
      לעומת זאת, אחזיהו כן היה מבית דוד.
      דרך אגב, הכתובת מתל דן מכילה רק את החלקים הסופיים של שמות שני המלכים, אבל זיהוים הוא די ודאיי (ז"א, אם לא מניחים שספר מלכים המקראי הוא פיקציה מוחלטת, שלכותבים שלו לא היה שום מושג מי שלט בממלכות ישראל ויהודה ומתי — אבל הנחה כזאת היא בעייתית לכשעצמה).
      בכל מקרה, זיהוי של מלך מסוים כשייך לשושלת פלונית היה מקובל למדי בכתובות אשוריות וארמיות של התקופה ההיא. לא תמיד השושלת הייתה שושלת (יהוא מלך ישראל, למשל, מוזכר בכתובת אשורית בתור "בן עמרי"), אבל בעיקרון, ציון של מה שנתפס כשייכות שושלתית היה מקובל.

    • אלכס ז. הגיב:

      באותה מידה אפשר לטעון כי איניאס (או פריאם או ונוס או מי שבא לך) היא דמות היסטורית רק כי משפחתו של קיסר טענה שהוא אבי השושלת.

      • מני זהבי הגיב:

        הכתובת מתל דן נכתבה כ-130 שנה אחרי מותו המשוער של דוד. נדמה לי שפרק-הזמן בין מלחמת טרויה ליוליוס קיסר ארוך מעט יותר.

        • אלכס ז. הגיב:

          אז נלך על אלכסנדר הגדול, שלפי אונסקריטוס שכב עם מלכת האמזונות, או שהוא היה בנו של זאוס, או בנו של אמון, או שארטמיס בעצמה נכחה בעת לידתו. כל זה נכתב בחייו – המרחק המשוער בין המיתי לפוליטי היה 30 שנה.

          בעבר לא הייתה שום בעיה להמציא מיתולוגיה מכלום בהינף יד.

          • מני זהבי הגיב:

            כן, לאנשים בתקופה ההיא היה די קל להמציא סיפורים שלא היה להם בסיס במציאות, במיוחד בכל הנוגע להתערבות האלים בענייני העולם.
            אבל דוד המקראי אינו אל. הוא ייצור אנושי לחלוטין שעשה את מה שעשה והתחיל שושלת מלוכה בירושלים. כ-130 שנה לאחר המועד המשוער של מותו, השושלת הזאת נקראה על שמו, לא רק על-ידי נתיניה אלא גם על-ידי ממלכות אחרות (ארם-דמשק, וכנראה גם מואב, לפי קריאה מסוימת של אחת השורות בכתובת מישע). זה אינו מבטיח שדוד היה קיים, אבל הופך את ההנחה הזאת לסבירה יחסית.
            למעשה, כמו שכתבתי למטה, שאלת קיומו או אי-קיומו של דוד אינה חשובה במיוחד לכשעצמה. מצד אחד, אין סיבה טובה להניח שלא היה קיים, מצד שני, גם אם היה קיים וייסד שושלת מלוכה, זה עדיין אינו מאמת את מרבית הפרטים בסיפור המקראי אודותיו, החל מהקרב נגד גולית, עבור בהיקפי כיבושיו, וכלה במה שעשה או לא עשה עם אבישג השונמית.

      • נתן הגיב:

        אפשר לטעון הרבה דברים אם באים מראש עם אג'נדה שסיפורי התנ"ך הם סיפורי בדים.

        אבל איך תסביר את העובדה שגם "כתובת מישע" מאשרת באופן מדויק עוד סיפור שמופיע בתנ"ך על מלכי ישראל עמרי ואחאב? ואיך תסביר את "אסטלת ישראל" שנכתבה על ידי מלך מיצריים ובה מתואר בין השאר ניצחון על "ישראל" שישבו ב"כנען" כולל אזכור הערים אשקלון וגזר?

        לטעון שאין שום הוכחות חוץ מקראיות לסיפורי התנ"ך על מנת להילחם במשוגעים שרוצים לבנות את בית המקדש זאת אסטרטגיה מוטעית וטיפשית.

        • אלכס ז. הגיב:

          אני לא טוען שאחאב לא היה קיים. יש עדויות לסיפורים המאוחרים בתנ"ך (אם כי חשוב להדגיש שכל הסיפורים מסופרים מנקודת מבט מאוד ספציפית ולמטרה מאוד מסוימת, כפי שאפשר לצפות מטקסט דתי), אבל זה לא אומר שכל סיפורי התנ"ך אמיתיים.

          עוד אנלוגיה: זה כמו לטעון שהצינוסיפלים שאותם תיאר מרקו פולו היו קיימים רק בגלל שסין קיימת.

    • ygurvitz הגיב:

      אז מה? מלכי בריטניה נהגו להתייחס על ארתור עד המאה ה-14. אנחנו צריכים להסיק מכך שהיה ארתור?

      • מני זהבי הגיב:

        קודם כל, במאה ה-14 לא היו מלכי בריטניה. היו מלכי אנגליה.
        שנית, דווקא יש סיבה לא רעה להניח שאציל כלשהו בשם ארתור היה קיים ונלחם נגד הפולשים הסאקסיים.
        עם זיהוי מדויק של הדמות הזאת יש כמה בעיות, כולל למשל העובדה שהמקור הקדום ביותר המזכיר את ארתור (Historia Brittonum) אינו מציין אותו בתור מלך.
        לגבי דוד, הוא לפחות מתועד כמייסד של שושלת מלוכה, ומתועד במעמד הזה זמן קצר יחסית אחרי המועד המשוער של מותו (פרק-זמן של כ-130 שנה, לעומת הזמן של כ-400 שנה בין מותו המשוער של ארתור למועד התיעוד הראשון שלו).
        לא שקיומו או אי-קיומו של דוד (או ארתור) משנה הרבה בפני עצמו. מה האיש עשה, על אלו תחומים שלט, וכיו"ב, אלו שאלות מעניינות ומורכבות הרבה יותר.

  2. אפרים הגיב:

    נתן. אתה יודע מה המרחק בין חברון לדן. למה שמישהו בדן יתעניין בקרב שלוש מאות קילומטר משם?

    • נתן הגיב:

      ארם נמצאה פחות או יותר היכן ששוכנת סוריה של ימינו. דן נמצאת על הדרך בין חברון לבין סוריה – דרך שאותה כנראה עשה המלך המנצח ויתכן שבמהלך מסע הניצחון השאיר את הכתובת הזאת.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    וספק גם אם מדובר ביהדות, זוהי רומנטיקה טווטונית, אבל לא כאן המקום להרחיב למה?.

  4. מני זהבי הגיב:

    "מפה של ישראל על פי גבולות ההבטחה, כלומר מן הפרת ועד החידקל."

    צ"ל "מן הפרת עד היאור", אלא אם כן מישהו החליט להעביר את ישראל לכורדיסטן.

  5. לירן הגיב:

    לפי הבורות של הכותב אז גם יהודה ושומרון נמצאים בידי ישראל 46 שנים ואילו בשלטון ירדני 19 שנים , עוד במאמר מנסים להתווכח אם היה בית מקדש , אני מזמין את הכותב הבור להסתכל על שער טיטוס מ70 לספירה ולראות את הציורים שהרומאים לוקחים את כלי המקדש בניהם המנורה , אפשר להתווכח ימין או שמאל אך בשם הוויכוח לא צריך לעוות עובדות היסטוריות ולטעון שלא היינו פה או בית המקדש ניתן לוויכוח , תגידו את דעתכם הנגדית בלי סילוף ההיסטוריה , יום מצויין

    • יריב הגיב:

      דומה שאתה לוקה בהבנת הנקרא. איש אינו טוען שקיום בית המקדש מוטל בספק, מה שמוטל בספק הוא קיומה של הדמות המקראית "דוד המלך". יש גם אי בהירות לגבי אופי הדת שהיתה נהוגה בבית המקדש הראשון (אך לא השני), למיטב הבנתי.

    • אמת מארץ הגיב:

      "היינו פה"
      למה מי זה "היינו"? אתה? כל צאצא של מישהו שישב פה אז? איך יודעים מי צאצא ומי לא? למה אתה חושב שזה משונה???

    • עדו הגיב:

      א. זה באמת אחד הטיעונים הקבועים של הימין (גם לגבי רמת הגולן, אגב) שהשטח שלנו יותר זמן ולכן יש לנו זכות עליו
      ב. במאמר לא מנסים להתווכח עם היה בית מקדש, אופיני לאיש ימין לקרוא מה שלא כתוב במאמר.
      ג. גם לא כתוב שלא היה דוד המלך, אולי היה דוד המלך ואולי היה המלך ארתור עם אבירי שולחן העגול. מה שברור הוא שאין ממש הוכחות לכל הסיפורים – למשל על גולית, על שאול שהתעצבן על דוד כשהאחרון ניגן לפניו וכן הלאה, בדיוק כשם שאין הוכחות לרומן בין לנסלוט לגוניבייר.

  6. אמיר מלנקי הגיב:

    דוגמא למה שהכסף מממן, אולי הסרטון הכי מפחיד שראיתי הרבה זמן:
    http://www.youtube.com/watch?v=5bw-lJlyuqA

    • רחל הגיב:

      שימו לב למוסיקה המלווה את הסרטון. לא בדיוק קרליבך או ניגונים ניאו חסידיים. הסרטון מכוון לנוצרים בחו"ל. בדיקה באתר המצויין בתחתית הסרטון מלמדת כי מדובר במאמץ מתמשך ולא קטן לרכוש אוהדים וכסף לעיניין בקרב אחינו הנוצרים. אלו ישמחו כמובן לתמוך במלחמת גוג ומגוג.

  7. רן הגיב:

    ראית שאושרה עמותה של שמואל אליהו וחבר מרעיו להקמת בתי כנסת בהר הבית

  8. יעל הגיב:

    ובינתיים, מר גורביץ היקר, הכניסה להר הבית אסורה על יהודים, למרות שהוא נחשב לחלק מארצנו הקטנטונת. זה לא מפחיד אותך?

    • ygurvitz הגיב:

      לא.

    • גיל ב' הגיב:

      הכניסה לא אסורה ליהודים (להוציא מועדים ספציפיים של חגים מוסלמיים). אני הייתי שם פעמים רבות. מה שאסור הוא תפילת יהודים. קודם כל בואי נפתור את הבעייה של תפילת יהודים בכותל, כנראה שזה פחות מטריד אותך.

    • דודו הגיב:

      את משקרת במצח נחושה או מבורות או כי אנשי ימין שטפו לך את המוח

  9. חבר של ג'ורג' הגיב:

    זאב אלקין הוא סגן שר החוץ, לא סגן שר הביטחון

  10. יעל הגיב:

    אשריך וטוב לך. אני לא רואה שום הבדל בין זה לבין הכוחניות של הצד השני, ממנו אני סולדת לא פחות. יפה שאתה יכול לראות רק צד אחד והו-כה חדגוני של המטבע.

  11. יעל הגיב:

    אולי תוכל בכל זאת, ביותר ממילה אחת, להסביר לי למה זה בסדר בעיניך למנוע ממני גישה למקום בארץ (לא שאני באמת רוצה ללכת לשם, ביננו, רק באופן תאורטי) על בסיס העובדה שהמשטרה לא רוצה להתעסק עם האלימות שזה יגרור? האם היית מגיב באותו שוויון נפש אטם היה נאסר עלי לבקר ביפו, חלילה, רק כי זה מביא את הקריזה לכמה תושבים?

    • ygurvitz הגיב:

      מדובר במקום כבוש, לא "חלק מארצנו הקטנטונת," ועד שהסכסוך לא יוסדר אין לך זכות להיות בו.

      • אולג הגיב:

        למה זה כבוש ויפו אינה כבושה ?
        כי "העולם" אינו מכיר בכך ?

        • אני הגיב:

          ביפו אין משטר צבאי
          יפו מוכרת על ידי האו"ם

          אכן, המשפט הבינלאומי מונע מאדוני לעשות מה שבא לו

          • אולג הגיב:

            יפו מוכרת על ידי האו"ם
            האו"ם איננו חזות הכל.

            • אני הגיב:

              האו"ם, ביקום בו אנו חיים, הוא הארגון היחיד שיש לו סמכות בנושאים בינלאומיים
              יש גם את בית המשפט כמובן, אבל אני מדבר על ארגון שהוא מעין זרוע מבצעת

        • Alon Levy הגיב:

          תמיד אפשר לשים מרכאות כפולות. לדוגמה:

          למה זה בסדר שמישהו קיבל חמש שנים אבל לא שאני אחטוף מישהו שגנב לי ארנק ואכלא אותו בביתי חמש שנים? רק כי "שלטון החוק" מכיר בזה?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      זה בערך כמו שפירומן יעמוד על זכותו להסתובב עם גפרורים ליד בלוני גז.

    • מני זהבי הגיב:

      "האם היית מגיב באותו שוויון נפש אטם היה נאסר עלי לבקר ביפו"

      לא יפו כולה, אבל אילו היית רוצה לבקר באחת מכנסיות העיר באופן שאינו מאושר ע"י הגוף הדתי המנהל את הכנסייה הרלוונטית, סביר להניח שהמשטרה הייתה מונעת זאת ממך, ובצדק.
      מבחינה מנהלית, הר הבית הוא אתר קודש מוסלמי, גם אם הוא נמצא בריבונות ישראלית. זה מה יש.

      • עמית הגיב:

        לא מדובר כאן על כניסה\תפילה בכנסיה, גם לא במסגד או מונומנט ניצחון (כיפת הסלע). מדובר כאן על רחבת הר הבית. אין כל סיבה שישראל תגביל את חופש הדת של יהודים במקום הקדוש להם ביותר. מוסלמים יכולים לא לאהוב שליהודים יש זכות להתפלל במקום שקדוש להם, זה לא צריך להפחית מהזכות שלהם לעשות את זה.

        • מני זהבי הגיב:

          רחבה, רחבה. היא נמצאת כולה בניהול הווקף, בהיותה אתר מוסלמי קדוש (מבחינת מעמדה הרשמי).
          אם ניסית אי-פעם לעלות להר הבית, ודאי פגשת שומר של הווקף בכניסה. יש סיבה לכך שהוא נמצא שם.

          • עמית הגיב:

            אוקי, ועדיין, "מוסלמים יכולים לא לאהוב שליהודים יש זכות להתפלל במקום שקדוש להם, זה לא צריך להפחית מהזכות שלהם לעשות את זה". הווקף לא זכאי לשלול את החופש של יהודים להתפלל במקום שקדוש להם.

            אגב, כשהייתי בהר הבית לא פגשתי שומר של הווקף בכניסה, אלא רק בתוך המתחם עצמו. בכניסה היו דווקא שוטרים\מאבטחים ישראלים, שבדקו את הנכנסים ווידאו שאין להם דברים איומים כמו פצצות או… ספרי תהילים.

            • מני זהבי הגיב:

              מקום קדוש יכול להיות קדוש ליותר מעדה דתית אחת. למעשה, יש לפחות מקום אחד כזה לא רחוק מהר הבית — כנסיית הקבר בעיר העתיקה. אומנם, כל העדות הטוענות לזכויות במקום הן עדות נוצריות, אבל יש ביניהן סכסוכים עתיקים, וההסדר במקום נובע מסטטוס קוו שעליו הסכימו נציגי העדות הרלוונטיות הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל. למעשה, זוהי הדרך הסבירה היחידה לנהל מקום כזה, ואיש מבין שלטונות ישראל אינו חולם על שינוי כפוי של הסטטוס קוו הזה.
              אותו דבר נכון לגבי הר הבית. אם וכאשר עדה דתית כלשהי מקרב היהודים תגיע להסכם עם הגוף האחראי על ניהול האזור מתוקף הסטטוס קוו (הווקף) — ממשלת ישראל לא תתנגד כנראה לקיומו של הסכם כזה. עד אז, אין לה ברירה אלא לקיים את הסטטוס קוו המנהלי, גם אם היא טוענת לריבונות מדינית על השטח (כפי שהיא טוענת גם לריבונות מדינית על שטח כנסיית הקבר).

              • עמית הגיב:

                משום מה יש לך תפישה מאוד אדמינסטריבית של כל העניין – אך הנקודה היא אחרת. לא מדובר כאן על חלוקת סמכויות בניהול האתר או בזמני הטקסים, ולא בשום דבר אחר בסגנון. מדובר כאן על הזכות להתפלל. בכנסיית הקבר יש מחלוקות רבות בנושאים טקסיים בין כל העדות, אך אף אחד לא ימנע מתייר נוצרי שמעוניין בכך להיכנס לכנסיה ולהתפלל. לא משנה מאיזה עדה הוא.

                "ההסדר במקום נובע מסטטוס קוו שעליו הסכימו נציגי העדות הרלוונטיות הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל."

                במקרה של הר הבית, תנאי ההסדר שהחל לפני קום המדינה פוגעים בזכויותיו של צד אחד, והושג עקב יחסי כוחות של שליטים לעומת ד'ימים. ישראל הוקמה, בין השאר, בדיוק כדי שיהודים לא יצטרכו להסתפק בהסכמים ממעמד של ד'ימה, אלא יוכלו לעמוד על זכויותיהם.

            • גיל ב' הגיב:

              עמית, נסה לדבר בטלפון בשבת ליד רחבת הכותל. לא ברחבה עצמה, אלא בחלק הפתוח. מייד ייגש אליך מאבטח גברתן וידרוש ממך להפסיק לדבר.

  12. יעל הגיב:

    הבנתי. תודה. אנחנו חלוקים בעניין. יום נעים.

    • עדו הגיב:

      אני זוכר שביקרתי בהר הבית (בתקופות רגועות יותר) ולא הייתה שום בעיה. אין לי מושג אם עכשיו ממש אסור ליהודים לעלות להר – אם כן זה חדש לי – אבל מה שאסור בבירור הוא שיהודי יתפלל על הר הבית וזה דווקא מובן לי לגמרי. אלא אם את רוצה שאיזה מוסלמי ישים שטיח ברחבת הכותל ויתחיל להשתחוות לכיוון מכה.

  13. גיל ב' הגיב:

    לא שזה ממש משנה אבל לא צריך לקבל כל טיעון מוסלמי כעובדה. לפי איזה חשבון בדיוק האתר היה מוסלמי הרבה יותר זמן משהיה יהודי? לפי החשבון שלי האתר הוא מוסלמי כ-1300 שנה ברוטו, כולל תקופות די ארוכות של שלטון צלבני. וזה מוסלמי, לאו דווקא ערבי. גם המחמירים ביותר מכירים בנוכחות יהודית בארץ מ-1200 לפנה"ס. הויכוח הוא על תקופות קדומות יותר. כלומר שהנוכחות היהודית בהר הבית היא לפחות שווה באורכה אם לא ארוכה יותר.

    בכל מקרה זה לא משנה. מה משנה הוא המצב עכשיו. כמו שאני לא חושב שצריך לגרש תושב חברון מביתו גם אם הבית היה שייך ליהודים עד 1929 או לפנות יהודי מיפו כדי להחזיר לביתו את משפחת הפליטים שברחה/גורשה ממנו ב-1948 כך אסור לפנות את הנוכחות המוסלמית בהר הבית.

    שלא לדבר שבמקום כיפת הסלע שאפשר להשוות אותה לטאג' מאהל יקימו מופרעי בית המקדש תפלצת ארכיטקטונית כמו שעשו ברובע היהודי.

    • עדו הגיב:

      הייתה 'נוכחות יהודית' אבל היהודים לא היו בהר הבית. למעשה הסבא החרדי שלי לא עלה להר הבית מימיו, הוא הסתפק בכותל כי לעלות להר אסור על פי ההלכה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        הסבא החרדי שלך חי בין המאה ה-12 לפנה"ס למאה השביעית אחה"ס?

    • יריב הגיב:

      לפי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נבנה במאה העשירית לפני הספירה, כך שהזמן מהקמתו ועד חורבן הבית השני הסתכם בכאלף שנים. אין מקורות חוץ תנכיים על הבית הראשון, ומעט הממצאים הארכיאולגיים שעשויים להיות קשורים אליו חשודים כזיופים (יש מעט מאוד כאלו כי אי אפשר לחפור בהר). ידוע שהיה מקדש בירושלים במאה השישית, ובזה בערך מסתכם הידע (שאני מכיר). בית המקדש "השני" עמד קרוב ל 600 שנה, שהן כמחצית הזמן שעומדת כיפת הסלע (הוקמה בעשור האחרון של המאה השביעית).

      אגב, ראשית הנוכחות יהודית בארץ היא עניין מאוד מעורפל, בעיקר אם מקבלים את ההנחה שממלכת יהודה הוקמה על ידי אוכלוסיה מקומית ולא עם נודד.

  14. אלי הגיב:

    יריב-

    א. הספרים מלכים, דברי הימים, ירמיהו, עזרא, מתארים בפירוט רב הן את מציאותו של מקדש בהר המוריה והן את נסיבות חורבנו בידי הכובש הבבלי. זו עדות מצוינת שאין סיבה רציונלית לפקפק בה. נכון שאין "עדות חיצונית" על הבית. אז מה?

    ב. אוסטרקון 18 ממכתבי ערד מכיל התיחסות לבית ה' – כפי הנראה המקדש בי-ם.

    ג. כיפת הסלע איננה מסגד. מסגד עומר שוכן בצד הדרומי של ההר (כיפת הכסף).

    ד. שאלת מוצאם של הישראלים/יהודים אין בה נפקות לעצם העובדה שלכל המאוחר במאה ה-12 קיימת ישות ישראלית בא"י.