הסודיות הממארת
"אנו נופלים מאויבינו גם בדרכי האימונים למלחמה. עירנו פתוחה לכל ואין אנו מונעים איש לעולם בגירושים וטירודים מללמוד ולראות דבר שיהא בו מן התועלת לאויב […] כי אין אנו שמים את מבטחנו ביותר בכל מלחמה ובתחבולות, אלא באומץ רוחנו למעשים. ובשעה שהללו משתדלים להפיח בלב בניהם רוח גבורה מילדותם על ידי חינוך חמור, חיים אנו חיים של נחת. ואף על פי כן אין אנחנו מוכנים פחות מהם לקדם פני אויב השקול כנגדנו."
(תוקדידס, מתוך "נאום הלוויה" של פריקלס. ההדגשות שלי)
אז מסתבר שיש בישראל "אסיר X" שני, ושהוא מוחזק בסודיות ובבידוד, תחת שם בדוי, במשך שנים ארוכות. המשת"פים של מערכת הבטחון מיהרו להזעק לעזרתה, ולמרבה החרפה יש בשורותיהם לא מעט עיתונאים. איתן הבר כתב טקסט מחפיר מהרגיל, ורון בן ישי ניסה להסביר ולתרץ.
יש משהו פסול בעצם הרעיון של משפט סודי. הסיבה לכך היא שהשופטים אינם מלאכים, והם יכולים לטעות. יתר על כן, אפשר להטעות אותם – ובמקרים שבהם המעורבים הם הארגונים החשאיים, שאמנותם היא על שקר, רמיה והטעיה, הסיכוי לכך גבוה במיוחד.
ניתן דוגמא היסטורית, ממה שהיה אולי המשפט הידוע בהיסטוריה. ב-1894, הגיע המודיעין הצבאי הצרפתי למסקנה כי יש בשורותיו בוגד, שמעביר מידע לגרמנים. המידע הספציפי היה על תותח ה-75 מ"מ, שלימים יציל את צרפת. לאחר חקירה בלתי מקצועית – המודיע הגרמני כונה D, וזהו בערך – הגיעו שני קצינים אנטישמיים במודיעין הצבאי שהאשם הוא קפטן התותחנים אלפרד דרייפוס, שהוצב במטה הכללי. הראיות נגד דרייפוס היו האות D שהופיעה במכתביו של הנספח הצבאי הגרמני, זהותו כיהודי יליד אלזס, אז בשליטה גרמנית, וזהו בעצם. זה לא הספיק, אז שני הקצינים – אנרי ודו פאטי דה קלאם – זייפו מכתב מפליל שכביכול נכתב על ידי דרייפוס. את המכתב הזה הם מסרו כראיה חוקית, בניגוד לחוק, אחרי שעדכנו את שר ההגנה, לבית המשפט, והמכתב הזה הוא שהרשיע את דרייפוס.
אם משפט דרייפוס היה מתנהל כמקובל בישראל, דרייפוס היה פשוט נעלם. הוא היה נאסף מביתו, אף אחד לא היה שומע עליו יותר, והיה מוטל צו איסור פרסום על עצם קיומו. תוך זמן קצר, אחרי דיון בבית דין צבאי (עם עורך דין שמונה על ידי שירותי המודיעין) ובלי גישה לחומר המפליל נגדו, דרייפוס היה מוגלה לאי השדים, שם היה מת. אף אחד לא היה שומע על הסיפור בכלל. שני פשעים לא היו נחשפים לעולם: זהותו של המרגל הגרמני, פרדיננד אסטרהזי, שהיה ממשיך בשלו; והעובדה ששני קצינים צרפתים קשרו כנגד רע לנשק ושיקרו לבית המשפט הצבאי. גם במשפט כפי שהיה, המודיעין הצרפתי – בדמותם של אנרי ודו פאטי דה קלאם – הסתבך בנסיונות נואשים והולכים להגן את אסטרהזי, הבוגד הגרמני, באמצעות עוד ועוד זיופים, כדי למנוע עד כמה שאפשר את פתיחת התיק מחדש. זה נגמר, למרבה השמחה, בהתאבדותו של אנרי כשהזיופים נחשפו.
אבל בצרפת, אף שהיו בה לא מעט עיתונאים ששירתו בנאמנות את מערכת הבטחון, היתה עיתונות חופשית. צריך לציין שצרפת של 1894 לא היתה פחות מאוימת מישראל של 2013: היא גבלה באויב איום, ש-20 שנה אחר כך יכבוש כ-20 מן המחוזות שלה, ויהרוג, יפצע או יטיל צלקות נפשיות בדור שלם. 24 שנים קודם לכן, כיתר האויב הזה והכניע את צבאה והביא את עיר הבירה שלה במצור, ואחר כך ביתר ממנה נתחים.
ואף על פי כן, צרפת לא היתה פחדנית עד כדי כך, שוקקת עריצות עד כדי כך, שתסכים לתרגילי השו-שו האלה, לטענה שאסור לנהל דיון על אסיר כי "בטחון המדינה" עשוי להפגע. היו בצרפת, כמובן, רבים שהעלו בדיוק את הטיעונים האלה; והם נמצאים היום במקום הראוי להם, בפח האשפה של ההיסטוריה.
אבל נניח לרגע התהילה של הרפובליקה השלישית, שרק בשלו היה שווה לבנות את הציוויליזציה הצרפתית, ונחזיר מבט אל הרפובליקה השניה הישראלית. במשך שנים ארוכות, על פי המידע שנמצא בידינו, מוחזק אסיר בשם בדוי בכלא ישראלי. התקשורת הישראלית לא כתבה על כך מילה, עד שהרסן הותר על ידי הצנזורה. בכך – כרגיל! – היא מעלה בחובתה.
חובתה של תקשורת חופשית איננה למערכת הבטחון, איננה לצבא, איננה לממשלה. חובתה היא לציבור וככזו, חובתה היא לחשוף כל דבר שהממשלה מנסה להסתיר. הנחת היסוד צריכה להיות שאם הממשלה מנסה להסתיר משהו, כנראה שהציבור צריך לדעת את זה. כן, יש סייגים של הגיון פשוט, כמו לא לדווח על פעולה צבאית בעת התרחשותה, או לא לדווח על זהותם של מרגלים שעדיין נמצאים בשטח אויב – אבל, אם עיתונאי יודע על פעולה צבאית מתוכננת והוא השתכנע מעבר לכל ספק שהיא הרפתקנית או מסוכנת, חובתו היא לדווח על כך מראש גם אם הדיווח ישבש את התכניות של הצבא. לא העיתונאי ולא הציבור עובדים אצל הצבא.
לאדם שמוחזק בכלא אין עוד ערך מודיעיני. אני מוכן לאפשר למערכת המודיעין ליהנות מהספק ולאפשר לה להחזיק בחשאי אדם במשך שבועיים. זה די זמן להוציא את האנשים שלה משטח האויב. כל השאר לא צריך לעניין אותנו. אם הגענו למצב שבו אתם צריכים לעצור מישהו אז כן, המבצע שלכם נכשל. תחיו עם זה. לא נעקם את כל מערכת המשפט רק כדי שתוכלו להמשיך במבצע שעד כמה שאנחנו יודעים, החשיבות שלו זניחה. והיסטורית, החשיבות של רוב מוחלט של המבצעים הללו זניחה עד אפסית. שום דבר לא יכול להצדיק את החזקתו של אדם בכליאה סודית, בבידוד, במשך שנים.
לב לבו של המשפט הוא שהוא פומבי – בדיוק בגלל ששופטים יכולים לטעות, בדיוק בגלל שהמשטרה ושירותי המודיעין נוטים לשקר. הדרישה לפומביות המשפט היא אחת המוקדמות ביותר בהיסטוריה של החתירה לדמוקרטיה. אם ניקח מקבילה ישראלית למשפט דרייפוס, אם הדרישה של מערכת הבטחון להסיר את כל הדיווחים על פרשת השב"כ מהתקשורת היתה מתקבלת, סביר להניח שעיזאת נאפסו – קצין צה"ל שעונה עד שהודה בפשע שלא ביצע – היה משלים את 18 השנים שלו בכלא, כי תמונתו של יוסי גינוסר לא היתה מופיעה בעיתון והוא לא היה מזהה את המענה שלו. (גינוסר, מ"גיבורי" פרשת השב"כ, יהפוך לימים לקדוש מעונה של השמאל הציוני אחרי שעם מות בנו, הוא יהפוך את עורו ויצטרף לתומכי הסכם אוסלו – תוך שהוא עושה כמה עסקאות מפוקפקות למדי עם משטר ערפאת, אבל על זה כמעט לא מדברים.) מערכת הבטחון משקרת בעקביות לבתי המשפט; ועדת לנדוי בשנות השמונים קבעה שהשב"כ שיקר לבתי המשפט דרך קבע.
בלי משפט פומבי, שמעניק לנאשם לפחות את היכולת למשוך תשומת לב תקשורתית ביקורתית שאחר כך עשויה לתקן את העוול, בכלל לא ברור מה הטעם במשפט. במיוחד לאור העובדה שבישראל נהוג להציג לבית המשפט "מידע סודי" – המכתב של אנרי ודו פאטי דה קלאם נחשב ל"מידע סודי" ועצם הצגתו הובילה, לימים, לפתיחת משפטו החדש של דרייפוס – שהנאשם לא רואה וכמובן גם לא יכול להתגונן מפניו, ושלשופטים אין כלים ראויים להתמודד איתו. הוסיפו לזה את העובדה שאתה יכול, במקרים כאלה, לקבל רק עורך דין שמוכר למערכת, ותקבלו משהו מתוך קפקא שלא מזכיר בכלל בית משפט הוגן.
הבעיה היא בעצם מושג הסודיות. מאז המאה ה-19, עולה הפנטזיה על הסוכן החשאי שמהלך אחד שלו משנה את ההיסטוריה. הדוגמא היחידה שקרובה לזה היא פרויקט פיצוח האניגמה במלחמת העולם השניה, ושם לא היה מדובר בהפעלת סוכנים אלא בקריפטוגרפיה. בכל שאר המקרים מדובר בניפוח מסיבי. כמעט ללא יוצא מן הכלל, כל מערכות המודיעין בעולם הן כשלון. גם כאשר המודיעין מגיע, הכלל הוא שאם הוא לא מתאים למה שהקברניטים רוצים לחשוב, הוא זוכה להתעלמות. הדוגמא הקלאסית היא לאו דווקא אמ"ן וה"סבירות הנמוכה" במלחמת יום הכיפורים; היא המודיעין הסובייטי, שהעביר לסטאלין מאות אינדיקציות לכך שהגרמנים עומדים לצאת למתקפת פתע – כולל תאריך. סטאלין לא רצה להקשיב והיו הערכות שאם הפלישה הגרמנית היתה מתאחרת בכמה שבועות, ראש מודיעין החוץ של הנ.ק.וו.ד. היה מטוהר. ה-CIA דיווח עד 1966 בערך שהמאמץ האמריקאי בוויאטנם הוא כשלון ושזה לא הולך להשתנות; אז, בערך, שם לב ראש התחנה שכל קודמיו בתפקידו הודחו תוך זמן קצר. הוא התחיל לדווח לוושינגטון את מה שהיא רצתה לשמוע. הק.ג.ב. מסר לפוליטבירו דיווחי שקר מאפגניסטן, ובעצם כמעט מכל מקום אחר, לאורך כל הדרך.
בימים אלה, נחשפת העובדה שבאמצעות בית המשפט הסודי למודיעין (FISA) עיוותו שני ממשלים, של בוש ושל אובמה, את התפיסות הבסיסיות של פרטיות ושל הגנה מפני חיפוש בלתי מוצדק. ההתנהלות של בתי המשפט של FISA היא סודית – כל כך סודית, שאפילו עורכי הדין של ה-NSA לא הורשו לדעת מה הנימוקים שמתירים להם לעקוב אחרי מיליונים עד 2004; כל כך סודית, שהממשל מסרב בעקשנות לשחרר פסיקה של FISA שקובעת שחלק מתכנית המעקב של הממשלה מנוגדת לחוקה; כל כך סודית, שאין עליהם בעצם פיקוח – נשיא בית המשפט העליון הוא זה שממנה את שופטי FISA, ואין עליהם ביקורת אחרת; כל כך סודית, שדי בפסיקה שקטה שמשנה את מהותה של המילה "רלוונטי" כדי לחסל זכויות יסוד שהתקיימו במשך יותר ממאתיים שנים.
זה קרה בארה"ב, בעלת מסורת חוקתית ראויה לציון, אחרי התקפת טרור אחת – אמנם, מסיבית ורצחנית ומתואמת מאד. קל כל כך לפגוע בחישוקים שמחזיקים את המדינה החופשית.
ואחד מהם הוא זה שפריקלס עומד עליו: שחברה חופשית לא יכולה להתקיים כארגון חשאי או צבא. היא צריכה לסמוך, בשלווה שקטה, על כך שבשעת צרה, אזרחיה ימהרו לעמוד לצידה ויילחמו בעוז כדי להגן על מה שראוי להגן עליו מול צבא חיילים-עבדים. שאסור לה, בשל פחדי קיום, להמיר את היותה חברה חופשית בהסתפקות בעצם היותה; שהיא חייבת להתייחס בספקנות לסם המרעיל של הסודות, לתפיסה המיסטית שהדברים האמיתיים לא קורים על פני השטח אלא מתחתם.
כי בסופו של דבר, כל הסודות האלה, וההגנה ההיסטרית עליהם, לא מגינים עלינו אלא הורגים אותנו. באיטיות אך בעקביות, הם מלמדים את אזרחיה של מדינה חופשית שיש דברים שאסור לדבר עליהם. אתה יכול לדבר על התקציב, אבל אסור לך לדרוש פרטים על תקציב הבטחון או על תקציב השירותים החשאיים; אתה יכול לדבר על הרבה מאד דברים, אבל לא על הנשק להשמדה המונית שיש למדינה שלך על פי מקורות זרים – נושא שבמשך עשורים היה בלב הדין במדינות אחרות; כמעט על הכל, אבל לא על האסירים המועלמים, שמספרם לא ידוע. אתה צריך להאמין בבתי המשפט שלך… עד שהם צריכים להגן עליך מפני השירותים החשאיים. אז נגמרות כל ההבטחות. ובעקביות, בשקט, לומד כל אזרח שיש דברים שאם הוא ידבר עליהם, או יעודד אחרים לדבר עליהם, אז יכול להיות שיקרו לו דברים רעים. ושיכול להיות שהם יקרו לו על ידי עובדי הממשלה שלו, ושאם, למשל, יענו אותו בחקירה, שום בית משפט ישראלי לא יעזור לו, משום שאחוז המקרים שבהם מצא בית משפט שעציר עונה הוא אפס (0). ומכאן המדרון לתפיסה של "תדבר על מה שאתה רוצה, רק לא נגד הממשלה" חלקלק מאד. זו התפיסה שהסינים חוזרים עליה שוב ושוב: אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, רק אל תצא נגד הממשלה.
והחברה החופשית של פריקלס, צריך לזכור, לא שרדה את מלחמת 30 השנה שלה. היא התדרדרה לקשרים אריסטוקרטיים נגד הדמוקרטיה, להפיכה צבאית, לציד מכשפות, להיסטריה של חיסול האדמירלים שלה אחרי סופה. ההיסטוריה של תוקדידס היא, במידה רבה, ההיסטוריה של קריסתה של מולדתו. חברות חופשיות פגיעות יותר – הן לאויביהן מבחוץ, והן, למרבה הצער, לאויביהן מבפנים. ועל כן הן זקוקות להגנה רבה יותר, ובעיקר כנגד האויב הפנימי שאומר שהן צריכות להדמות יותר לאויביהן, שהן צריכות לרוקן את עצמן מן התוכן הערכי שלהן כדי להגן על איזה מבצר או כדי לשמור על סודותיו של איזה שפיון.
ואחרי כל זה, צריך לומר משהו גם על הרשעות המנוולת שבהחזקת אדם במאסר של שנים ארוכות בבידוד, סוג של עינוי שמדינת ישראל אוהבת להשתמש בו כנגד מי שהביא את הסעיף למנגנוני החושך. סוג של עינוי שאחרי זמן קצר איננו משרת עוד מטרה הגיונית, אלא מיועד להטריף על האדם את דעתו – עונש שבתי המשפט לא פסקו, אך שיש להם היסטוריה ארוכה של התחמקות מהתבוננות בו. עוד נקודה שהתקשורת הישראלית, שאוהבת לראות את עצמה כחופשית, לא העלתה.
ועוד דבר אחד: כוחותינו האמיצים הצליחו לעצור ילד בן חמש בחברון. כספי המסים שלכם בפעולה.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
לפעמים סטריפ קומיקס גם שווה אלף מילים:
http://www.smbc-comics.com/?id=2434
יש ציטוט ארוך ונהדר של דניאל אלסברג, שנאמר להנרי קיסינג'ר, על האפקט של החשיפה למידע מסווג ברמות הגבוהות ביותר, ברמה המאוד פרקטית:
http://www.motherjones.com/kevin-drum/2010/02/daniel-ellsberg-limitations-knowledge
מאז שקראתי את הטקסט הזה, קשה לי שלא לשאול את עצמי את השאלה ההפוכה: מה הם יודעים, שגורם להם להתנהג ככה?
אני לא טוען שיש סיבה מוצדקת. אבל אני כן טוען שיתכן והיא בהחלט קיימת.
בישראל יש אנשים שכתבו דוקטורטים סודיים.
בישראל מתנהלים משפטים סודיים.
בישראל יש עצורים ואסירים סודיים.
בישראל מתקיים מנגנון סודי וסדור של איסוף מידע סודי על האזרחים.
מה לך יוסף, הלא ידעת את כל הדברים הללו, ולבסוף (כשלדאבון לב יגיע סופה של המדינה הזאת) אולי יתברר שגם אתה היית איזה בדוקאי של מנגנון כלשהו שמתחזק את השיטה, ואולי אתה ואחרים יוכלו לעיין בתיקיהם. להיסטוריה יש סוג מסוים של אירוניה, נראה שכרגע אזרחי ישראל (היהודים) הם קורבן של האירוניה הזאת.
1. פומביות המשפט היא עקרון חשוב אך אין דבר כזה ערך מוחלט. ישגם משפטים שמתנהלים בדלתיים סגורות מסיבות שונות.
2. באופן כללי, לגיטימי מצד המדינה ומערכת הביטחון לנסות ולמנוע חשיפה של דרכי הפעולה שלהם שיסכנו גם אנשים וגם אמצעים שהושקעו בהם משאבים רבים. מדינת ישראל נמצאת בעימות מתמשך שהתחיל לפני יותר ממאה שנה וסופו לא נראה באופק, אין שום סיבה שנירה לעצמנו ברגליים.
3. גם בן זיגייר וגם האסיר הנוכחי (לפי מה שפורסם) לא הועלם – כליאתו נעשת עפ"י החלטת בית משפט ובידיעת משפחתו ולא באופן שרירותי ע"י השבכ או המשטרה ללא כל פיקוח.
4. בניגוד לטענה שלך, למיטב זכרוני אף אחד מעולם לא נעצר בישראל בגלל ביקורת כשלעצמה על מערכת הביטחון או המדינה, ולכל הפחות ב-30 השנים האחרונות. בניגוד לאמון הציבורי הרחב ב-צה"ל ובמערכת הביטחון, כותב המאמר ורבים אחרים בתקשורת ומחוצה לה מבקרים באופן תדיר את המערכת, מפקפקים במניעה, ביעילותה, בערכה, ומציגיפ אותה באור שלילי ביותר. למרות זאת, שערה לא נפלה מראשם והם חופשיים ללהג ככל העולה ברוחם ולכתוב שטויות באופן סידרתי (מה שתורם לחוסר האמון הציבורי הרחב בתקשורת הישראלית).
5. המודיעין הישראלי, כמו שירותי מודיעין אחרים, עשה טעויות בהערכה ואינו חף מכשלים, אך המסר העולה שאין צורך במודיעין או שהוא משרתם של כל האדונים הוא קשקוש שטחי. היו גם הצלחות פה ושם, בלשון המעטה…
מה הקשר? במשפם בדלתיים סגורות ידוע שיש משפט, בדרך כלל גם ידוע מי הנאשם וידועים סעיפי האישום.
לא, זה לא לגיטימי. לא כשהמחיר הוא פגיעה במערכת המשפט והכפפתה למערכת הבטחון.
קרא שוב. משפט שבו הנאשם לא יודע מה חומר הראיות נגדו, שבו הציבור לא מודע לכך שהוא בכלל עצור, שבו הוא לא יכול לבחור את עורך הדין שלו ושבו יש מידע שנגיש רק לשופטים, שלא יכולים לערער עליו, הוא לא פיקוח משפטי. הוא גרוטסקה של פיקוח משפטי.
בלשון המעטה, אכן. הטענה היא לא שאין צורך במודיעין – הטענה היא שיש הערכת-יתר מופרזת מאד לחשיבות של המודיעין, מה שגורם לשאר מערכות השלטון לכפוף את ראשן מלפניה.
"משפט שבו הנאשם לא יודע מה חומר הראיות נגדו, שבו הציבור לא מודע לכך שהוא בכלל עצור, שבו הוא לא יכול לבחור את עורך הדין שלו "
לא יפה לשקר. אין שום בדל ראיה לכך שמה שאתה טוען במשפט הזה הוא נכון. להיפך. בן זיגייר שכר את שירותיהם של כמה עורכי דין על פי בחירתו, ביניהם אביגדור פלדמן.
אנשים הנאשמים בעיברות בטחוניות מקבלים רשימה מוגבלת ביותר של רשימת עורכי דין "שותפי סוד" (נניח) שרק מתוכה הם יכולים לבחור, עו"ד פלדמן הוא אחד מהם (הוא יפה הנפש שמשמש עלה תאנה למערכת). להגדיר זאת "עורכי דין לפי בחירתם" זה מגוחך (רבים מהדברים כאן נכתבים בלשון המעטה).
"היא המודיעין הסובייטי, שהעביר לסטאלין מאות אינדיקציות לכך שהגרמנים עומדים לצאת למתקפת פתע – כולל תאריך. סטאלין לא רצה להקשיב "
זאת דווקא דוגמה להערכה בחסר של שירותי המודיעין
אני קורא לזה "מחלה אוטואימונית". כשמערכת הביטחון המנופחת שגידלת מתחילה לגבות ממך מחיר. והסודיות היא רק נדבך אחד
כל כל הרבה התעסקות הייתה עם מאגר המידע הביומטרי וסיכויי הדלפתו. אבל ככל הנראה הוא כלל לא צריך לדלוף. ה'פ השאירה דלת סתרים עבור הנסא. ככה שהמידע יהיה זמין לסוכנויות ריגול זרות באופן מיידי.
אני לא זוכר שהתלוננת על תנאי המעצר של יגאל עמיר במהלך השנים שבהן הוא שהה בתא מבודד.
יתכן אפילו שיש לא מעט אסירים שהיו שמחים לשהות בתא מבודד לנוכח האלימות הקשה (כולל אלימות מינית) שהם חווים בתאי הכלא הרגילים.
ואני תמה על המשפט שכתבת : ״אם עיתונאי יודע על פעולה צבאית מתוכננת והוא השתכנע מעבר לכל ספק שהיא הרפתקנית או מסוכנת, חובתו היא לדווח על כך מראש גם אם הדיווח ישבש את התכניות של הצבא״.
אילו כלים יש לעיתונאי לקבוע שפעולה צבאית מתוכננת היא הרפתקנית ומסוכנת ?
ומה על עיתונאי שיודע על התהוותה של תוכנית מדינית סודית ודרמטית שעיקרה נסיגה מהגדה המערבית והוא סבור שהתוכנית הרפתקנית ומסוכנת ומבקש לחשוף אותה כדי לפגוע באופן אנוש במשא ומתן שטרם החל – האם באותה מידה אתה תכיר בזכותו לעשות זאת גם כאשר מחיר החשיפה הוא המשך הכיבוש ?
לאסיר x יש משפחה וחברים וכולם יודעים מה פשר ההעלמות שלו.האם יתכן שדווקא האסיר x ומשפחתו מעדיפים ששמו לא יפורסם ושחייהם לא יופרעו וכל עניינם הוא שתקופת מאסרושל האסיר x תקוצר לנוכח התנהגותו הטובה בכלא ? האם חשבת על האפשרות הזו ?
כן, אני ממש רוצה לראות כיצד השב"כ תופס עיתונאי שעומד לספר על הסכמי אוסלו וזורק אותו לקלבוש.
אגב, בזמנו נתניהו עמד על בימת הכנסת והקריא מסמך סודי שהציג את הקווים האדומים של ממשלת השמאל לעניין נסיגה מהגולן. על פחות מזה ענת קם קיבלה 4 שנים .
לגבי יגאל עמיר. אני יכול להגיד לך שלא רק שהבידוד הוא לא חוקי אלא הצילומים שהוציאו מהכלא לציבור כאילו מדובר בחיה בכלוב שאפשר להציג לראווה.
יוסי גורביץ על הבידוד של יגאל עמיר:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2997
היום (12/7) זה גם יום זיכויו של דרייפוס במשפט השני (1906) וגם יום פטירתו (1935). ההתייחסות אליו דווקא היום הייתה מכוונת או במקרה? סתם מסקרנות.
ל-7,
אם יגאל אמיר הוחזק בתנאים בלתי רגילים וחווה אלימות קשה, אכן יש מקום להתלונן על כך ולהגן עליו.
אם עיתונאי יודע על תוכנית סודית לנסיגה מהגדה המערבית *וודאי* שהוא צריך לחשוף אותה. ואם זה מה שימנע את הנסיגה, אז אין ברירה, זה המחיר. לאף אחד אין זכות לתכנן תוכניות סודיות ולהוציא אותן לפועל מאחורי הגב.
"להגן את אסטרהזי" צריך להיות 'להגן על אטסרהזי'
עדו: וישנה
"אם עיתונאי יודע על פעולה צבאית מתוכננת והוא השתכנע מעבר לכל ספק שהיא הרפתקנית או מסוכנת"
מדרון חלקלק למדי. עיתונאי יכתוב כל דבר שימכור את העיתון שלו או יקנה לו פרסום אישי. העיתונאי אינו מצלמת וידאו מטיילת ללא מטרה – לצד אחריות כלפי הציבור יש לו עוד מניעים.
במילים אחרות: הלך מבצע אנטבה.
לתקן:
במשפטים פליליים אין ראיות החסויות מהנאשם שמוגשות לשופטים.
יכולות להיות ראיות, שאותן הנאשם המדינה מבקשת להסתיר מהנאשם ומבית המשפט בשל חשאיותן. גם במצב כזה, הנאשם יכול לבקש משופט של בית המשפט העליון לעיין בהן, ואם השופט מוצא שיש בחומר לתרום להגנת הנאשם, ככלל הוא יסיר את המגבלה. מה שיחייב את התביעה לבחור בין חשיפת החומר לבין זיכוי הנאשם.
לא צריך לבלבל בין בעית הפומביות לכשרות המשפט מבחינת זכות ההתעמתות.
1. צבא שיש לו מדינה – זה כינוי שהודבק לפרוסיה של המאה ה-18 וה-19.בחסות המלוכה , הצבא הפרוסי טופח והפך להיות אחד הגורמים , שבגינם פרצו מלחמות אין ספור ,בתוספת קינוח של שתי מלחמות עולם.
אני חולק עליך ,כיוון שאתה מצמיד כינוי זה למדינת ישראל. הצבא משמש בראש וראשונה להגנה על המדינונת שנאבקת על קיומה. אינני מגדל את ילדי לצלילי מארשים צבאיים , כדי שבגיל 18 , בגיל וברינה הם יתגייסו לצבא כדי להרוג ערבים.התפיסה שלך בנושא זה די מעוותת וראויה לביקורת עצמית.
2. בניגוד למה שציינת , לעורך דינו של דרייפוס לא הוצגו הראיות (המזוייפות) המפלילות.גם מאבק ציבורי ארוך , לא שכנע את ראשי הצבא להציג בפני ההגנה את הראיות ל"אשמתו" של דרייפוס.
בנוסף לכך , דרייפוס לא זוכה! , הוא קיבל חנינה וזאת למרות שאסטרהאזי נתפס בסופו של דבר.
3. באשר למצבה של צרפת , לאחר מפלת 1870 – צרפת הרגישה מושפלת אך ללא צל של ספק לא הייתה בסכנה קיומית.אם רצתה בכך ,פרוסיה לא הייתה מפנה את פריס וצרפת הייתה נשארת תחת כיבוש פרוסי.שאיפות ההתפשטות של פרוסיה התקופה זו , היו בכיוון מזרח אירופה ומאוחר יותר גם באפריקה , אך צרפת לא הייתה המטרה.
4.לגבי האסיר X2 , האיש זכה לייצוג משפטי והובא בפני שופט.האם נימוק של "ביטחון שדה" לא תופס במקרה שזה יכול להביא נזק עצום למדינה ולאזרחיה ?
5. די מוזר שאתה מביא ציטוט של אדם שהביא ב"כישרונו" את אחת המלחמות הארוכות והאלימות של הזמן העתיק.הדמוקרטיה שאותה הוא דחף לפוליס יווניות אחרות , הייתה למעשה טירניה של אתונה על פוליס אחרות.כן , פריקלס היה נואם מופלא אבל זה לא עזר לו כשהביא את הקץ על תור הזהב של אתונה.
6.תצלום הוידאו שהבאת בסיום , היא תוצאה של פרובוקציות מתוזמנות להפליא של ארגוני "זכויות אדם".
ילד בן 5 שאביו שולח אותו לזרוק אבנים על מכוניות , זה דבר מטריד בהרבה.אבן יכולה לגרום לתאונה.תאונה יכולה לגרום למוות.כנראה שתצלום זריקת האבנים של הילד המסכן , פשוט נעלם בעריכה.
מה הסרט הבא שמתכננים לנו "בצלם" בשיתוף הפלסטינים ? ילד עם קסקט שמרים ידיים ?
אל תצפה מחיילים בני 18 , להיות גם דיפלומטים ,בנוסף למה שהם עושים שם.
לגבי סעיף 1 שלך. אתה אולי לא מגדל את הילד כך אבל בפועל הוא מתגייס למערכת משומנת שיש לה, מטבען של מערכות משומנות, אינטרס לשמר את עצמה.
גם אני כילד שעבר את מלחמת יום הכיפורים רק חיכיתי ללבוש מדים ולהגן על המדינה שלי ואז כשהייתי בן 15 פרצה מלחמת שלום הגליל שבינה ובין הגנה על המדינה לא היה הרבה.
לגבי סעיף 3 שלך. אתה טוען שלמעשה פרוסיה יכלה לעשות ככל העולה על רוחה בצרפת, לדעתי אתה רק מחזק את הנקודה של יוסי.
לעידו
1. השאלה אם יש הצדקה לקיומו של צבא במדינת ישראל ?
התשובה היא ודאית.ללא ספק כל ארגון גדול ומשומן , יש לבקר ולפקח.
לגבי מלחמות עבר ובכלל לאירועים היסטוריים משמעותיים , אנחנו – כולל כל אנשי הרוח,המדע,הדיפלומטיה חכמים לאחר מעשה.חוכמת הבדיעבד לא עוזרת לנו.המקרה יכול להיות הפוך לגמרי.גם צ'מברליין הביא שלום בדורו , כשנמנע להגיב לפרובוקציות של היטלר .בשנת 36 ,הנאצים לא היו מוכנים וייתכן שמתקפת מנע הייתה מונעת מוות של מליונים.
לגבי סעיף 3 , אני מבהיר שקיומה של צרפת במארג הדיפלומטי\פוליטי של ישבת אירופה לא היה מוטל בספק.
לעומת זאת ,קיומה של ישראל תמיד נמצא בספק , לנוכח הרטוריקה של העולם הערבי ,בתוספת נקיטת עמדה חד צדדי של העולם המערבי(רואים מה קורה בסוריה , ואף אחד לא בא לעזרתם).
לא. השאלה היא לא האם יש הצדקה לקיומו של צבא במדינת ישראל, ממש לא. אבל זה נוח מאד, כשמישהו מבקר את התנהלות הצבא להגיד 'אז מה אתה רוצה יא הזוי אחד, שנפרק את הצבא?' ומכאן שגם מלחמת השולל שהתחוללה כולה למען האגו של אריאל שרון (לפחות לפי השמאלני אורי אורבך ) הייתה מוצדקת וגם אם לא אז מה אתה נהיה חכם 'בדיעבד'? כי הרי בזמן אמת זה היה ברור שירי על שגריר בלונדון מחייב שחיילים ישראלים ימותו בלבנון.
שוב נזכרתי בסצינה ההיא מהסרט 'בית החיות' בכיכובו של ג'ון בלושי המנוח כשחבורה פרועה של סטודנטים מועמדת לדין משמעתי. הנציג שלהם נעמד על הדוכן ואומר 'אז רגע, אם אתם מאשימים אותנו אתם בעצם מאשימים תלמידים של מערכת החינוך האמריקאית! כלומר אתם משמיצים את החינוך באמריקה וזה אומר שאתם משמיצים את אמריקה'. הוא לובש הבעה ערמומית ואומר ' אני מודה שעוד לא הבנתי איזו מזימה בדיוק אתם מתכננים כאן אבל בוודאי שלא אעמוד פה ואקשיב לאנשים שמשמיצים את ארצות הברית של אמריקה'.
איתך זה אותו דבר רק לא כל כך מצחיק.
זכרתי קצת לא נכון..
http://www.youtube.com/watch?v=ROxvT8KKdFw
דריפוס כן זוכה זיכוי מוחלט ואף הוחזרו לו דרגותיו.
למרבה הצער זה היה 4 שנים לאחר שנפטר.
נכון, אבל רק לאחר מותו. למערכת המשפט הצרפתית , לא היה האומץ לומר שהם טעו.ככה שמבחינה משםטית ,הוא עדיין לא זוכה.
כנראה שגם לאחר 200 שנות מהפכה ורעיונות בזכות הקידמה ,השוויןן והחוק לא עזרו במקרה של דרייפוס.
מעבר לטעות לגבי הזיכוי, על איזה 200 שנות מהפכה אתה מדבר? המהפכה הצרפתית היתה ב-1789 כפי שיודע כל דרדק, ואני משאירה לך את התרגיל 1894 מינוס 1789 כשיעורי בית.
מה יהיה, אבישי?
הטרה של הדיון היא לא חישובי מתמטיקה.200 שנים ,זה חישוב מקורב.
המהפכה פרצה ב1789,פרשת דרריפוס התפוצצה ב-1894.
אז 205 במקום 200. אם אתה מתכוון להיות קטנוני , אז נצחת.
אולי 105?
תגיד, אבישי, אתה אמיתי?
מה זה הקשקוש הזה? דרייפוס זוכה לחלוטין ב-1906, קיבל את הדרגות שלו בחזרה (אבל לא את הקידום שלו היה זכאי עקב הזמן שבו נכלא, אכן), וזכה לאות לגיון הכבוד "משום שבהגנה על כבודו, הגן על כבודה של צרפת." הוא מת ב-1935. כמה מסובך, לעזאזל, לבדוק עובדות בסיסיות כאלה לפני כתיבה?
"פרובוקציות מתוזמנות להפליא של ארגוני זכויות אדם?" זה באמת יפה, איך הם הצליחו להביא את השחקן הצעיר הזה, שבוכה כל כך באותנטיות. גם חיילי צה"ל שבסרטון הם מומצאים, הם אינם אלא תעמולה פלשתינית. בכלל, אחר כך כולם חוזרים הביתה ומנגבים חומוס.
האם אתה באמת עד כדי כך עיוור כדי לא לראות כיצד תופסים ילד בן חמש ממשפחתו בכוח, שואלים אותו שאלות בשפה שהוא לא מדבר וכולאים אותו ברכב צבאי? או שמא אתה פשוט מרושע עד כדי כך להתעלם מכל זאת?
הא, כן, הוא זרק אבנים, אבן יכולה לגרום לתאונה. אולי כדאי שגם נוציא להורג את כל הילדים שזורקים נפצים בפורים, ואת אלו שמתפרצים לכביש, ונחתוך את ידיהם של אלו שמפריעים למורה, כך לא יהיו תאונות.
תודה!
בהחלט ראוי לתרומה, ותרמתי (:
אמן שיהיו לך תרומות כל יום,
בהחלט מגיע (:
שבוע טוב
נהדר ומדוייק. אוסיף גם כי לא רק בכתבלבים האשמה, אלא גם ובעיקר במערכת המשפט אשר מעלה בתפקידה. היא איננה נוהגת רק תמימות קדושה – אלא פשע של ממש. לא זו בלבד שהיא מקבלת את טיעוני מערכת הביטחון באופן עיוור, היא אף מסכימה, מתברר, למקרים רבים של הסתרת המידע מן הציבור ולכליאה ממושכת ללא משפט פומבי. מעניין לדעת כמה עוד מקרים כאלו מתרחשים ללא ידיעתנו.
לא הזכרת עוד מקרה ידוע של אדם שהורשע (ליתר דיוק, עונשו נקבע) על סמך ראיה סודית – פולארד.
לפולארד היתה עסקת טיעון ביד, שלפיה ייגזר עליו העונש המקובל למרגלים בדרג זוטר (מספר שנות מאסר עם אפשרות לחנינה). זמן קצר לפני חתימת גזר הדין הועבר לשופט מזכר סודי, שעל-פי האמור בו היו העבירות של פולארד חמורות בהרבה מכפי שנחשף במשפט, והוא נענש בהתאם במאסר עולם.