בגלל המכ"מ ההוא
לרוע מזלה של מדינת ישראל, סרן צעיר בשם מתן וילנאי הנהיג פעם בהצלחה מבצע קומנדו נועז. זה היה בסוף 1969, הימים היו ימי מלחמת ההתשה – עוד אחת מהמלחמות שצה"ל מעדיף שנשכח. 367 חיילים ישראלים נהרגו ו-999 מהם נפצעו במה שהיה ההקדמה למלחמת יום הכיפורים, מלחמה שקודשה על זכותה של ישראל להחזיק בשטחים שכבשה בסיני. על כל פנים, וילנאי – הוא היה אז בן 25 – הוביל מבצע נועז לגניבת מכ"מ מצרי. המבצע, כאמור, הצליח, ואנחנו נתקענו עם וילנאי.
זה היה לפני 42 שנים. אנחנו עדיין משלמים לסרן לשעבר וילנאי משכורת ציבורית. כן, הוא התקדם בסולם הדרגות, הגיע עד אלוף, ואז גילה שהוא לא יהיה רמטכ"ל, פרש לאזרחות ונפלט כלווייתן מת אל מפלגת העבודה ב-1999. ספק אם יש שני אנשים בארץ שיכולים לומר מה, בעצם, עשה וילנאי באותם 42 השנים האלה. אבל איכשהו, הוא תמיד היה שם. המלחמה ההיא נגמרה ונשכחה, גולדה וסאדאת, נאצר ואשכול כבר לא איתנו, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה; ומתן וילנאי, חייל שחור מכה חייל לבן, עוד מתקיים על פרשת הרדאר הנשכח ההוא. כמובן, היה יכול גרוע יותר: וילנאי לפחות הוביל את חייליו להצלחה. עמירם לוין, שכקצין זוטר בסיירת מטכ"ל הוכיח שאיננו יודע לספור עד שתיים ותקף את הקומה הלא-נכונה במעלות, מה שהעניק למחבלים זמן יקר לטבוח בתלמידים, הצליח למרות הפאשלה הקולוסאלית הזו להגיע עד לדרגת אלוף וסגן ראש המוסד.
וילנאי היה חלק מהקליקה של אהוד ברק שפרשה ממפלגת העבודה והקימה את תנועת הקיקיון "עצמאות", או כפי שברק עצמו מכנה אותה בלעג, "איסתקלל." עד לאחרונה הוא החזיק בתפקיד המיותר לחלוטין של השר להגנה על העורף. השבוע אישרה הממשלה את מינויו לשגריר בסין.
ספק אם בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית היה אדם ציני יותר מאהוד ברק. אחרי מלחמת לבנון השניה, מצא סקר אחד שהאהדה לאולמרט עומדת על שני אחוזים, ואפילו נסראללה קיבל יותר (ארבעה אחוזים). בדיחה שרצה אז אמרה שבהנתן שטעות הדגימה היתה שלושה אחוזים, יתכן שאולמרט נהנה מתמיכה שלילית. לברק אין אפילו שני אחוזי תמיכה. כל הסקרים מראים בעקביות שהוא נהנה מתמיכה של אפס אחוזים מהציבור.
אבל עדיין הוא שם, נאחז בקרנות המזבח. והוא מסדר ג'ובים לאנשי שלומו. וילנאי, שהחזיק בתפקיד שנוצר לראשונה של שר להגנת העורף, היה למעשה שר שני במשרד הבטחון, ובפועל ענה על מכתבים ושאילתות שלברק לא היה כוח לענות עליהן. התפקיד הזה, נזכיר, נתפר בימים שבהם צה"ל מתלונן – הוא משקר, כמובן – שמקצצים לו את התקציב, עד כדי כך שאוכל חינם אחר, תא"ל חליווה, אמר לאחרונה שאין לצבא כסף לטילים כי היתה מחאה חברתית. אז לצבא אין כסף לטילים, וכל יום הוא מאיים על פרויקט חיוני לכאורה אחר, אבל למשרד הבטחון יש, כמסתבר, כסף לעוד שר מיותר.
ועכשיו הוא בבייג'ינג, שגריר. הוא גנרל בדימוס שלא הותיר כל חותם, שמעולם לא שימש בתפקיד דיפלומטי, שאיננו דובר או קורא סינית ואם יש לו הבנה בתרבות או ההיסטוריה הסינית, זה יפתיע את כולם. סין היא מעצמה שיש לה זכות וטו במועצת הבטחון, והיא המדינה השניה בעוצמתה בעולם, שעתידה לפניה. היא בעיצומה של מהפכה תעשייתית נחושה וחסרת מעצורים, שצפויה להזניק אותה קדימה. כבר עכשיו, יש לה את מספר התושבים המחוברים הגבוה בעולם, והיא נחשבת למפעל שלו. לא צריך להיות אוהד של משטר הגולגלות של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הרצחני ביותר בהיסטוריה הידועה, כדי להכיר בעובדות האלה. מדובר כנראה בתפקיד השלישי בחשיבותו במערך הדיפלומטי של ישראל, אחרי השגרירות בארה"ב והשגרירות באו"ם. ואנחנו שולחים לשם את מתן וילנאי, האיש ללא תכונות. מה לא עושים כדי לסדר לחבר בג'מעה של אהוד ברק ג'וב. אחרת, שומו שמיים, הוא יצטרך לחיות על הפנסיה הנדיבה למדי שלו, פנסיה של אלוף ושר, אבל בלי כל גינוני הכבוד.
קל למדי להפיל את הבזיון הזה על ברק. האיש הוא חור שחור של בושה: היא נבלעת ולא נודע כי באה אל קרבו. אבל זה לא מינוי של ברק, זה מינוי של הממשלה. של ממשלה שבראשה עומד אדם שהעז לדבר פעם על "האיש השמן," המגזר הציבורי, ש"רוכב על האיש הרזה," המגזר הפרטי. כשהוא אמר את זה, אגב, היה לצידו "שר במשרד האוצר" נוסף, מאיר שטרית. הממשלה שלו היא הגדולה והבזבזנית בהיסטוריה של ישראל. המינוי הזה נעשה בהסכמתו, או לפחות שלא בהתנגדותו, של שר החוץ. כנראה שיום אחד עוד נגלה איזה דיל נרקח כאן כדי שליברמן לא יטרפד את המינוי.
על האוליגרכיה השוקעת של רומא הרפובליקנית כתב סאלוסטיוס שהיא "העבירה את משרות השלטון מיד ליד." זה בדיוק מה שעושה האוליגרכיה השלטונית שלנו, כשהיא משוכנעת שיום הדין לא יגיע, שהיא יכולה להתעלם ממחאות עממיות ולהמשיך לנהוג בכספי הציבור ובמשרותיו כבשלה, כשהיא חותרת תחת יסודות אמון הציבור בה ובמשטר. אלה האנשים שמצפים מאיתנו שנאמין להם שהם יפעלו בכל כובד הראש הנדרש בשאלות מלחמה ושלום, שהם אומרים שיהיו לפתחנו בתוך זמן קצר.
את החונטה הזו, הצבאית-כלכלית, צריך להחליף, ולפני שתספק לנו עוד סיבות לבכי.
ועוד דבר אחד: העציר המנהלי ח'דר עדנאן נכנס מחר ליום ה-60 לשביתת הרעב שלו. השופט הצבאי אל"מ משה תירוש אישר את המשך המעצר המנהלי, כמקובל, תוך שהוא מוסיף מעשה נבלה קטן: הוא דחה את הדיון בעתירתו של עדנאן פעמיים. נשיא האגודה לזכויות האזרח, סמי מיכאל, פנה היום בבקשה דחופה לשר הבטחון ברק לשחרורו של עדנאן. על המעצר המנהלי העיר עופר רון, שכותב כאן מדי פעם, שהוא מחזיר אותנו לימים שלפני המאגנה כארטה, שהבטיחה את זכות ההבאס קורפוס, כלומר את חובתה של הממשלה להסביר מדוע היא מחזיקה אדם, לכל עצור. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל קורא לציבור להגיע להפגנת מחאה שתיערך הערב, בשעה 19:00, ברח' קפלן מול הקריה. הפגנות מקבילות תיערכנה בלונדון ובגלזגו , וייערכו הפגנות גם ברמאללה ועזה. על פי נתוני רופאים לזכויות אדם, לאחר היום ה-55 לשביתת רעב, השובת מתחיל בגסיסתו.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
אני חייב לומר כמה דווקאיות:
א. מישהו ששירת בקריה והכיר את עבודתו של וילנאי אמר לי שהוא אחד הקצינים המוכשרים בצה"ל ושבצדק היה צריך להיות הרמטכ"ל. הטענה ש"הוא לא עשה כלום" היא עורבא-פרח, השירות הציבורי (ובעצם גם הפרטי) מלא באנשים בדרגי ניהול/פיקוד שפעילותם לא מופיעה בעיתונים ואינה מסוקרת אלא פשוט מנהלים את המערכת ועם קצת רצון טוב גם מצעידים אותה קדימה.
ב. הטענה של ברק (שקשה לזלזל בה) היא שהמינוי של וילנאי מסמן רצינות כלפי סין כי מביאים לשם פוליטיקאי בכיר ומוערך שמקושר מאד לאליטה השלטונית, כמו שהיתה פעם אורה נמיר. עם כל הכבוד לדיפלומאטים מקצועיים, השגריר בארה"ב למשל הוא תמיד מינוי אמון של מישהו מקורב לראש הממשלה (למשל איתמר רבינוביץ' בתקופת רבין, שהיה כידוע מזרחן ולא מערבן). במדינות אסטרטגיות כאלה הקשר הפוליטי הוא החשוב.
אין לך קצין ששירת בקריה בתפקיד בכיר שאין לו את החסידים השוטים שלו. אני בכל זאת מצפה שאם גנרל עובר למערכת הפוליטית, שיהיה איזשהו הישג שרשום על שמו שהוא לא ברמת המ"פ.
ועם כל הכבוד, וילנאי לא פוליטיקאי בכיר. מקושר כן, בכיר לא. הוא היה בפועל על תקן של סגן שר משודרג, ואני מניח שבשגרירות הסינית יודעים את זה. המינוי של אורה נמיר, צריך להזכיר, ספג ביקורת כבדה בשעתו. וזו היתה סין של 1996, לא של 2012.
וילנאי, כאלוף פיקוד דרום בתחילת שנות התשעים, הקים את גדר המערכת סביב רצועת עזה. למיטב זכרוני (לצערי אין רפרנס אינטרנטי שמגבה את זה) הוא עשה את זה בניגוד לדעתם של כל שאר הגורמים שהיו מעורבים בהסכמי אוסלו ובפריסה מחדש בעזה.
כל זה לא גורע משאר הטיעונים שלך, אבל היכן שמגיע קרדיט צריך לתת אותו.
וילנאי היה גם שר, ושירת בתפקידים מהשורה הראשונה בממשלה ובקואליציה. כפי שנאמר למטה, זו דרגת בכירות גבוהה מזו של מדינות אחרות.
וזה היה טיעון שיכול היה לעמוד, אם היו ממנים אותו אחרי שהיה שר בכיר, לא כ-has been שהפך לסגן משודרג שאין לו עתיד.
לא נכון. העובדה שהוא לא בשפיץ אינה רלבנטית.
ובכל מקרה, כאשר הקשרים עם מדינה הם תרבותיים , מאד נחמד שהשגריר מעורה בעניני תרבות המדינה (כמו פרופ' שלמה בן עמי בספרד או פרופ' אלי בר נביא בצרפת). כשהיחסים הם אסטרטגיים , יותר טוב שהשגריר מקושר לממסד הפוליטי-בטחוני.
ממה שהבנתי דווקא אורה נמיר עשתה חיל בתפקידה כשגרירה (אם כי טענו שהנהג הסיני של השגרירות שואל את נפשו למות, אבל זה די מובן מאליו..)
ולנאי בכל זאת היה שר בשלוש ממשלות וסגן הרמטכ"ל בצבא. שגרירת אוסטרליה בסין היתה ראש הלשכה במשרד הביטחון, שגריר צרפת היה ראש הלשכה במשרד החוץ, קנדה שולחת לסין סגן שר לענייני אפגניסטן וספרד את שגרירה לברזיל… נראה שיחסית לרוב העולם ישראל דווקא כן נותנת חשיבות ליחסיה עם סין ושולחת שר ממש.
"כמובן, היה יכול גרוע יותר: וילנאי לפחות הוביל את חייליו להצלחה. עמירם לוין, שכקצין זוטר בסיירת מטכ"ל הוכיח שאיננו יודע לספור עד שתיים ותקף את הקומה הלא-נכונה במעלות, מה שהעניק למחבלים זמן יקר לטבוח בתלמידים, הצליח למרות הפאשלה הקולוסאלית הזו להגיע עד לדרגת אלוף וסגן ראש המוסד. "
1. אולי הוא הצליח, לא למרות הפאשלה, אלא בזכות "לא פאשלות" שביצע. אבל מהפסוקית הנ"ל ניתן להסיק כי לא הייתה לו ולו הצלחה אחת בכל הקריירה שלו. וזה פשוט לא נכון.
2. אם היית מנהל ארגון והיית מיישם הלכה למעשה, את מה שאתה דורש ממרומי מגדל השן, היית מגלה שבסטנדרטים שלך אפשר לנהל ארגון בסביבת מד"ב, פנטסיה או אוטופיה. במבחן המציאות היית נשאר לבד ומהר מאוד גם מי שלא זרקת היה עוזב אותך.
3. אגב, אני מסכים שוילנאי הוא פוליטיקאי חיוור בתפקיד מיותר שנתפר לפי מידותיו.
מסכים. אם להיות סגן רמטכ"ל ושר (או אפילו סגן שר) מספר פעמים, זה לא מספק בכיר אז מה כן?
מסכים עם כל מה שאמרת על ברק.
לא מסכים עם הדרך בה אתה מסכם קריירה של 45 שנה באזכור של מקרה וחצי, נפנופי ידיים וביטול.
וילנאי עשה דבר או שניים בחייו, אני לא בטוח שהוא השגריר האידאלי לסין, אבל בהחלט מינוי סביר לגמרי.
האמת? אני ממש לא אוהב את ההשתלחות של יוסי בוילנאי ובטח שלא בעמירם לוין (אני בטוח שהפרשה במעלות רודפת אותו עד היום ואני שלא הייתי קרבי לא אלגלג עליו כמו שעשה יוסי)
אבל..
לא רק שהמינוי של וילנאי איננו סביר אלא שהרבה מאד מינויים אינם כאלו. במקרה של התואר 'שגריר' זה פשוט בולט יותר. האם לא הגיוני ששגריר ישראל בסין יהיה מישהו שמבין סינית? שמתעניין במזרח הרחוק?
שיהיה ברור : גם המינוי של יצחק רבין לשגריר באמריקה אחרי סיום הרמטכ"לות שלו היה עקום בדיוק באותה מידה. הגיע הזמן שמינויים לא יהיו שם נרדף לחלוקת כיבודים וסידור פרישות מכובדות לכל מיני 'לשעברים' אלא תפקידים שממנים אליהם את האיש הכי מתאים בסביבה ולא את זה שמחפשים עבורו פיתרון.
נאה דרשת
הפסקה האחרונה נכונה כל כך, פשוט כואב הלב וגם מעצבן מאוד שאצלנו זה לא ככה. סימן ראשון לעולם שלישי.
אני שמח לראות בזמן האחרון כי "כלב השמירה של הדמוקרטיה" (התקשורת) התחיל "לנעוץ שינים" באהוד ברק וזאת אחרי שבתחילת כהונתו הפוליטית הוא היה מביא לו את נעלי הבית בפיו ומכשכש בזנבו… 🙂
בעניין ההביאס קורפוס, צר לי שאני אומרת כאן אמת אבל העקרון הזה, הזכות הזו – בוטלו בארה"ב.
את הסיפור העצוב הזה אפשר לקרוא בעמוד הויקיפדיה המתאר את המצב בארה"ב (כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Habeas_corpus_in_the_United_States#Habeas_corpus_in_the_21st_Century )
צריך להחליט, או שיש קשר בין מה שאדם עשה בתפקיד קרבי עם סכין בין השיניים ל'זכויות' שלו היום או שאין.
אני לגמרי מבין את הטענה שמי שהיה סגן נועז ועשה אי אילו עלילות גבורה עדיין לא מתאים בהכרח להיות אלוף או להתמנות לאיזה תפקיד אזרחי בכיר.
אבל אם כך אז גם עמירם לוין הוא קצת קצת יותר מאשר 'ההוא שטעה בקומה במעלות', בסך הכל אם אנחנו רוצים לקדם רק אנשים שמעולם לא טעו ושאין שום פאשלה על שמם אז.. אז וילנאי הוא מועמד אידאלי.
האם השגריר הסיני בישראל מדבר עברית?
כמה מהשגרירים המערביים בסין מדברים סינית?
אם נשאיר את הקטילות והציניות בצד רגע נראה שהעובדה ששגריר ישראל בסין נהנה מנגישות לחלקים בממשלה ובקבינט, בעל ניסיון וראייה רחבה של האינטרס הישראלי דווקא מבטאת את החשיבות שישראל מייחסת לסין.
נכון שהוא פוליטיקאי בגודל מיקרוסקופי אבל קשה לומר שהוא לא מינוי ראוי לתפקיד
"כמה מהשגרירים המערביים בסין מדברים סינית?"
אני לא מצליח לבדוק. השגרירים הקודמים של ארה"ב ושל בריטניה לסין אכן דורבים סינית. לגבי שגרירים אחרים לא הצלחתי לבדוק, אבל אחרי סקירה שטחית אני מנחש שרובם המכריע לא דובר סינית.
אני לא יודע לגבי השגריר הנוכחי, אבל השגריר לשעבר של ארה"ב בסין, ג'ון הנטסמן, הינו דובר סינית כיוון שהיה מיסיונר מורמוני בטייוואן (הוא היה מושל מדינת יוטה ומועמד פוטנציאלי לנשיאות ב-2016 כשאובמה מינה אותו, אבל פרש ב-2010 כדי לרוץ במערכת הבחירות הנוכחית).
"עמירם לוין, שכקצין זוטר בסיירת מטכ"ל הוכיח שאיננו יודע לספור עד שתיים ותקף את הקומה הלא-נכונה במעלות, מה שהעניק למחבלים זמן יקר לטבוח בתלמידים, הצליח למרות הפאשלה הקולוסאלית הזו להגיע עד לדרגת אלוף וסגן ראש המוסד."
לא הכרתי את הסיפור, אז הלכתי לקרוא בוויקיפדיה. אמנם פאשלה קולוסאלית, אבל של דרג הפיקוד, לא בהכרח של עמירם לוין. אם מה שכתוב בוויקיפדיה נאמן למציאות, אין מה להאשים את לוין:
"לוחם אחר השליך רימון זרחן אל המחבל, ללא הוראות לעשות כך. העשן הרב שיצר הרימון מיסך את חדר המדרגות ואת הפנייה לקומה הראשונה, בה הוחזקו בני הערובה. העשן בלבל את הלוחמים; במקום להסתער אל הכיתה בה הוחזקו התלמידים טעה מפקד החוליה, עמירם לוין, ועלה קומה נוספת."
יש סיבה לחשוב שזה טיוח או משהו? אם לא, אז לדעתי סתם ליכלכת על לוין.
איך בדיוק? ואיך זו פשלה של הפיקוד?
יש גרמי מדרגות שבהם כדי לעלות קומה צריך לעבור "סטרץ'" אחד של מדרגות, ואז הכניסה לקומה היא במקום אחר מאשר בקומה שמתחתיה. יש כאלו שבהם צריך לעלות שניים, ואז הכניסה בדרך כלל באותו מקום, רק קומה אחת מעלה. יש כאלו שארבעה, וגם שם הכניסה באותו מקום. קשה לראות על תרשים דו-ממדי את ההבדל בין שניים לארבעה, ויכול להיות שזה בדיוק היה המקרה כאן.
הכוחות לא היו מאומנים כיאות. לכן זו פשלה של הפיקוד.
בכנות אני לא מצליח לראות איך לוין אשם במשהו ובטח לא איך הוא "אחראי למותם של עשרות ילדים".
שוב, אני לא מכיר את הפרטים: כל הידע שלי על הפרשה מסתכם בוויקיפדיה. לכן אם תאמר שמן הידועות הוא שזה היה טיוח ושלוין אכן אשם, אני לא אתווכח איתך. אבל אם אין לך מידע כזה, לדעתי זה לחלוטין לא ראוי להסיק מסקנות רק מזה שהכוח טעה בקומה, תחת הסיטואציה.
מצטרף לרוב המגיבים האחרים. כמדומני הוא לא מונה לרמטכ"ל בזמנו בעיקר משום שלא היה חביב אצל יצחק מרדכי ובמקומו מונה שאול מופז. אזכור שני האישים האלה, (אחד מטריד מיני מורשע והשני פשוט דביל, על סמך שיחה שניהלתי עימו) מראה לדעתי שאי מינויו לא בהכרח אומר שהוא היה המועמד הפחות מוכשר.
גם ביטול קריירה צבאית של עשרות שנים, רק משום שלא עקבת אחריה או הצלחת לדלות עליה מידע בחיפוש זריז, מעיד יותר על רצינות מה שכתבת מאשר על כשירותו של וילנאי לתפקיד שגריר ישראל בסין.
יתכן ואתה סולד מהאיש בפרט ומקציני צבא בכלל. קשה שלא להאשים אותך. אבל בהינתן הרקע הצבאי שלו שנחשב בישראל מכובד (שוב, לא גאווה גדולה, אבל זו ישראל) ובהינתן זה שהוא שר ופרלמנטר בישראל, המינוי בהחלט נראה סביר ואף טוב.
תיקון: מרדכי לא הורשע בהטרדה מינית אלא בביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות.
מעניין שבכל הדיון המלומד לעיל על מינוי השגריר בסין לא עלתה האפשרות שמינוי של מישהו בעל רקע צבאי בכיר מלמד על טיב הקשרים שישראל או סין (או שתיהן) רוצה שיהיו ביניהן.
למרבה הצער, מאז נפילת בריה"מ, העולם מתחלק פחות או יותר לאלה שיש להם ואלה שאין להם. אלה שיש להם אינם מעלים על הדעת להתחלק במשאביהם; במקום זאת, הם מפתחים טכניקות של כיבוש, דיכוי ונישול (בהרבה מקרים, אם כי לא תמיד, תוך שימוש באמצעים צבאיים).
סין הצטרפה כנראה לאלה שיש להם ונוהגת בהתאם. ישראל עשתה זאת לפניה ונוהגת באותו סגנון (אם כי לאור מימדיה הזעירים והעובדה שהיא נטועה בסביבה מדינית ותרבותית זרה, ההתנהגות הזאת נראית הרבה פעמים כמגוחכת). בייצוא הישראלי, נשק וטכנולוגיות של לחימה ושיטור תופסות מקום מרכזי. סין מעוניינת בהרבה דברים מן הסוג הזה, והרי לנו מפגש אינטרסים.
בהיבט העולמי, כמובן, לקשרי ישראל-סין אין משמעות גדולה. התמונה היא עגומה למדי, והיא הייתה כזאת גם אילו ישראל הייתה שולחת בתור שגריר לסין איזשהו פציפיסט מושבע. הסיכוי היחיד הקיים כרגע לשינוי התמונע הזאת הוא הופעת מנהיג בעל אופי וסדר גודל של גורבצ'וב, אבל בחצי הכדור המערבי. אובמה לא עמד בציפייה הזאת בכהונה הראשונה, וספק רק אם יעמוד בה בכהונה השנייה. צריך כנראה לחכות למישהו אחר.
מתברר שכיוונתי לדעת גדולים:
"נעם חומסקי: מדיניות הגברת אי השוויון מביאה לדעיכתה הבלתי נמנעת של ארה"ב"
(http://www.themarker.com/wallstreet/1.1642717)
טוב, לא לגמרי, כי חומסקי מדבר בעיקר על "מעגל הקסמים" בארה"ב, המתבטא בריכוז הולך וגובר של עושר בידיים של בעלי ההון הגדולים, שבעקבות כך צוברים גם כוח פוליטי ומשתמשים בו ע"מ לצבור עוד יותר הון על חשבון שאר האוכלוסייה, וחוזר חלילה.
אבל לדעתי זה גם מה שקורב ביחסים בין המערב לשאר העולם מאז 1991. איפה בריה"מ כשצריך אותה?
נ.ב. ויאיר לפיד הוא עוד פלצן שחושב שניתן לקנות את המדינה בכסף; במקרה הטוב, הוא חולק על נתניהו בשאלה מי צריך לקנות אותה. אבל זה כבר סיפור אחר.
1. וילנאי הוא אכן פוליטיקאי עלוב, שהלך והפך לפתטי עם הזמן. ברם – באוקטובר 2000 כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה, שיתקה פניקה המונית את המרכז והשמאל הממסדי – כולל מר"צ ושלום-עכשיו לדיראון עולם.
נוכח הירי במפגינים המשיכה מר"צ לתמוך בנאמנות בממשלה "שלנו" מבחוץ, ו"שלום-עכשיו" ושמאלני ה"עבודה" ומר"צ כולם התלהמו ותמכו בברוטליות של כוחות האי-בטחון כלימור לבנת או רפול.
דווקא שרים כליפקין-שחק ווילנאי הוכיחו שהאופי חשוב מהאידאולוגיה, ושיש להם לפחות קצת אופי. השניים פעלו והתבטאו לעניין וכבני-אדם וביקשו – לשווא – להנמיך את הלהבות, ולא נסחפו בגל ההיסטריה הקטלנית.
2. הפריצה ליבת הספר במעלות הייתה חובבנית, ולדעת רבים בכלל מיותרת בכל מקרה משום שניתן היה לפתור על האירוע ללא נפגעים.
יוסי,
בלי קשר לשאלה האם מתן וילנאי מתאים או לא לתפקיד שגריר,
בזמנו כאשר למדתי בעברית בחוג ללימודי מזרח אסיה, הסבירו לנו שהמדיניות הקבועה של משרד החוץ היא שידיעת השפה של ארץ היעד לא משחקת שום תפקיד בהצבות.
ה"הגיון" הוא שקריירה של דיפלומט תיקח אותו לכמה וכמה ארצות ולכן הכישורים הנדרשים הם דיפלומטיים ואם צריך אז שולחים את הדיפלומט המיועד ללמוד את השפה.
שוב זה רק בקשר לנקודה שציינת שהוא לא יודע את השפה.
בסדר, מה הכישורים הדיפלומטיים של וילנאי?
נו טוב, אם שר החוץ זה ליברמן אז באמת מצחיק לרדת על וילנאי.
יוסי מה יש לך לומר על ההפסד של האבא של מוחמד אל דורא בבית המשפט בצרפת ? לפחות בנושא זה הערבים נתפסו בשקרים
בעולם יש איזה 200 מיליון ערבים. אני מניח שכולם הם האבא של מחמוד א-דורא?
כולם שקרנים, אבל רק כמה מהם הם אבא של מחמוד א-דורא. 🙂
פרשית א-דורה, אינה מקרה פרטי של משפחתו.
נמאס כבר מהמכ"ם, אין פוסט חדש מענין יותר?
ימים טרופים. עם קצת מזל, יהיה היום או בשבת פוסט חדש.
וילנאי מדבר כאילו יש לו תפ"א בפה,
בקושי אפשר להבין אותו בעברית, אז בסינית ???