החברים של ג'ורג'

סיפור קטן על חלמאות ורשעות

בתשיעי ביוני 2011 פנתה חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) בשאילתה לשר הבטחון, אהוד ברק. היא רצתה לדעת מדוע מנעה ישראל את יציאתן של נשים מעזה לטול כרם להשתלמות מקצועית של האיגוד המקצועי הפלסטיני למעצבי שיער, ומה מדיניותה של ישראל כלפי נשים ברצועה בכלל. גלאון ציינה את העובדה שמאחר וישראל מאשרת רק את יציאתם של סוחרים גדולים מהרצועה לגדה, ומאחר ואין בעזה סוחרות בהיקף דומה, ישראל מבצעת דה פקטו אפליה של נשים פלסטיניות. היא שאלה את השאלות הבאות:

1. מדוע ממשיך הצבא ליישם מדיניות המפלה נשים פלסטיניות ומיישרת קו עם המדיניות שנוקט החמאס נגד נשים ברצועה?

2. מדוע לא יאמץ צה"ל מדיניות אחידה לפיה יותר לנשים מעזה לצאת לגדה לטובת פעילות עסקית או מסיבות אחרות המקדמות את מעמדן בחברה הפלסטינית?

3. כיצד משררת המדיניות הנוכחית את הצהרת ישראל שברצונה להחליש את שלטון החמאס ברצועה?

4. מה מספר אישורי הכניסה שניתנו לנשים מעזה לעומת גברים בשנה החולפת לטובת פעילות עסקית?

על פי נהלי הכנסת, השר חייב להשיב לשאילתה בתוך 21 יום, או לבקש דחיה ל-21 ימים נוספים. השאילתה של גלאון הוגשה, כזכור, בתחילת יוני. בשיחה עמה היא אומרת שלמשרד הבטחון – ולא רק לו – יש מדיניות של מסמוס השאילתות. לגלאון יש ביקורת חריפה במיוחד על התנהלותו של משרד הבטחון בבקשות דחופות של חברי הכנסת: לעתים קרובות התשובה מגיעה כאשר היא כבר לא רלוונטית.

במקרה הנוכחי, גלאון דווקא קיבלה תשובה. אמנם, היא הגיעה בראשון בינואר 2012, כלומר חצי שנה כמעט לאחר הגשת השאילתה, ואמנם החתום עליה לא היה שר הבטחון אלא מתן וילנאי, הסרח העודף שמחזיק בתפקיד שאיש לא החזיק בו לפניו – זה של "השר להגנת העורף" – ושבעליל נוצר כדי לספק לו ג'וב, אבל הגיעה תשובה.

דא עקא, שהיא סותרת את מדיניותה המוצהרת של הממשלה. וילנאי, בכותבו כלבלר לענייני אין-לי-כוח-לדברים-האלה של ברק, כתב ש"ביום 19.9.2007 קבע הקבינט המדיני […] כי רצועת עזה היא "שטח עוין", וכי תוטלנה מגבלות מחמירות בתחום האזרחי, לרבות לתנועת אנשים מן הרצועה ואליה. בהתאם להחלטה זו, אשר בבסיסה טעמים בטחונים ומדיניים, כיום לא מתאפשת כניסת פלסטינים מתחומי רצועת עזה לשטחי מדינת ישראל אלא במקרים הומניטריים דחופים […] עם זאת יודגש כי לצה"ל בכלל ולמתפ"ש [מתאם פעולות הממשלה בשטחים – יצ"ג] בפרט אין מדיניות המפלה יציאת נשים מרצועת עזה, לצרכי עסקים או לצרכים אחרים, הכל בכפוף למדיניות הנהוגה באותה העת." ההדגשה שלי.

וואלה. ההצהרה הזו של וילנאי, השר לענייני קבלת משכורת שר במשרד הבטחון, עומדת בסתירה להצהרה פומבית של המנהיג היקר בנימין נתניהו: ביולי 2010, כלומר כחודש וחצי אחרי פרשת המרמרה, הצהיר נתניהו ש"הסגר האזרחי פוגע בסגר הבטחוני" ואמר כי הוא הסיר אותו. נתניהו גם הודה שהוא חשב שהיה מקום להסיר את הסגר האזרחי – שאותו הוא מייחס להחלטה של ממשלת אולמרט מ-2007, שאליה מתייחס וילנאי – עוד קודם למשט. אבל, איכשהו, זה לא יצא.

נתניהו מתלונן באותו ראיון שהעולם מתייחס בספקנות לטענת ממשלתו שהיא הסירה את הסגר האזרחי על הרצועה. באמת, קשה להבין למה: אולי הספקנות הזו נובעת מהמדיניות בפועל של משרד הבטחון ושל השרים המיותרים בשנקל שלו.

גלאון שאלה את ברק על מעבר מהרצועה לגדה; וילנאי ענה לה בנושא כניסה לשטחי ישראל. זה לא נובע מכך שוילנאי אף פעם לא ההרינג החד במגירה: ה"כניסה לשטחי ישראל", שהיא הכרחית לצורך מעבר מהרצועה לגדה אלא אם הפלסטיני מתכוון לעבור למצרים, משם לירדן ואז לגדה, היא התירוץ החדש של ישראל למדיניות הבידול שלה, שמנתקת בין הגדה לרצועה. כל מי שנכנס מהרצועה לישראל ממילא עובר בידוק בטחוני קפדני. כל מה שצה"ל צריך לעשות הוא למלא כל בוקר אוטובוס או שניים במחסום ארז בעזתים, להעלות עליו שניים-שלושה חיילים לשמור עליהם, ולהסיע אותו לגדה. הוא לא עושה את זה. התירוץ של "איסור כניסה לישראל" נוח מדי.

ואם מישהו חשב שיש הגיון במדיניות היתרי המעבר מהרצועה לגדה, הוא מוזמן להתבונן בטבלה הבאה, שמופיעה כאן באדיבות עמותת גישה.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שנציג ישראלי כלשהו יטען באזניכם ש"ישראל לא שולטת ברצועה." ישראל וההנהלה של רצועת עזה מסוכסכים, כן, ושני הצדדים מחליפים לעתים רחוקות מהלומות, אבל באופן כללי ישראל די מרוצה מהנציגים שלה ברצועת עזה. היא מעולם לא עשתה נסיון רציני להחליף אותם. הם נוחים לה. הם עושים את תפקידם.

מי שמשלם את המחיר של מדיניות ישראל בעזה הם יתומים שנמצאים בעזה ויש להם דוד ברצועה, אבל אב או אם בגדה. אם יש לילד לפחות קרוב משפחה אחד ברצועה, לא ינום ולא ישן שומר ישראל: הוא לא יניח לילד להתאחד עם ההורה היחיד שנותר לו. מי שמשלם את המחיר הם קרובי משפחה שרוצים לנחם את אחיהם על מות בנו. מי שמשלם את המחיר הן סוחרות קטנות, שנמעכות בין סקילה של החמאס וכריבדיס של ישראל. מי שמשלם את המחיר הם משוררים, בניגוד לכדורגלנים. ופה יש מידה של הגיון: גורו לכם מן המשוררים. הם יארגו את היאוש והזעם למטווה שסופו שיתגבר על הפחד.

עם התועבה הזו אנחנו מסכינים מדי יום בשתיקה. אנחנו המממנים אותה. אנחנו המספקים את השומרים עליה. אנחנו המניחים לאוכלי חינם כמו וילנאי לחפות עליה באשד של מילים בטחוניות בלתי ניתנות ללעיסה. ואנחנו, יש לקוות – אם יש צדק בעולם – גם ניתן את הדין.

ועוד דבר אחד: טקסט הזוי למדי הופיע בעמוד הפייסבוק של פיקוד דרום של המשטרה, שמוכיח שבמשטרה עוסקים הרבה יותר מדי בקבלה והרבה פחות מדי בהבלי העולם הזה. לאחר כמה קיתונות של ביקורת, המשטרה הסירה את הטקסט. הנה הוא כאן, בכל זאת.

הערה מנהלתית: מספר תרומות קטנות התקבלו ביממה האחרונה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שלא יפלו לעולם לידיו של אדם כמו מתן וילנאי.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

29 תגובות על ”סיפור קטן על חלמאות ורשעות“

  1. עדו הגיב:

    קצת קשה לראות אבל נדמה לי שבעמוד הפייסבוק מופיעה פרסומת לסידרה 'אימפריית הפשע'. אתה חייב להודות שיש פה כנות יוצאת דופן.

  2. חץ בן חמו הגיב:

    אפשר את התמונה בגודל רגיל בבקשה במקום גירסה מוקטנת גם כשלוחצים עליה?

  3. פלי הגיב:

    פשוט לא יאמין…. איך מחזרים את השפיות (או איך משגים שפיות) למולדות הזו איך?

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אז כן, המגף של ישראל דורך על גרונה של עזה. כנראה יש לזה קשר לכל מיני דברים שהממשלה הנבחרת של עזה עושה.

    אבל בואו לא נדבר על מחבלים, בואו נפנה באופן מתוק ומחושב לרגש ונדבר על העצמת נשים, או על יתומים מסכנים (מעניין מה הרג את אבא שלהם? טיל ישראלי, תאונת עבודה על קסאם או ממשלת החמאס שנוכחת-נפקדת מהתעמולה של גישה?)

    • עדו הגיב:

      כתבתי בגוגל + שזו רק רשעות בלי חלמאות. אני חוזר בי בראש מורכן, אכן חלמאות.

  5. רוזנברג הגיב:

    "כנראה יש לזה קשר לכל מיני דברים שהממשלה הנבחרת של עזה עושה."

    ממשלה. כמו של מדינה. חחח. דמגוג

    • מני זהבי הגיב:

      מילא זה. ממתי יש בעזה ממשלה נבחרת?
      גם הבטחון המוחלט שכל הפלסטינים, שנפטרו בטרם ילדיהם הגיעו לגיל הבגרות, נהרגו בנסיבות שניתן לקרוא להן… נניח, לאומיות-פוליטיות, מגוחך לחלוטין.

    • שי ש הגיב:

      די ברור שנגרם סבל גדול לתושבים שנמנעת יציאתם לעזה ושאין באמת הצדקה בטחונית לאיסורים הללו, אבל ההצגה של ההגבלות הללו כאילו הן הגיעו משום מקום וכאילו בסך הכל "ההנהלה של רצועת עזה ושל ישראל מסוכסכות ביניהן ומחליפות מהלומות", ולא למשל החלטה של השלטון בעזה לתקוף אזרחים ישראלים באופן קבוע, לא רק מתעלמת מהמציאות אלא גם מהסבל של אנשים בצד הישראלי.

      לא ברור לי למה אי אפשר לגנות הפרות של זכויות אדם ע"י ישראל בלי להפחית מפשעי השלטון בעזה.

      • נירה הגיב:

        לא הבנתי. אז צריך להעניש ספריות ויתומים על "פשעי השלטון בעזה"? מה הקשר? אם "אין באמת הצדקה בטחונית לאיסורים הללו", כדבריך, אז נראה לי שבהחלט ראוי להציג את המגבלות האלה בדיוק כפי שהן: נקמנות וענישה קולקטיבית של אוכלוסיה חפה מפשע.

        • Alex הגיב:

          נירה
          האם את בעד/נגד הסנקציות של המערב על איראן?

          האם את מודעת לאלטרנטיבה לסנקציות/ענישה קולקטיבית?

          • נירה הגיב:

            אני בעד ניתוק קשרים דיפלומטיים ו\או כלכליים בין מדינות ריבוניות שאינן מעוניינות לקיים קשרים כאלה. עזה אינה מדינה ריבונית ומה שישראל עושה זה לא ניתוק קשרים כלכליים ו\או דיפלומטיים אלא התעמרות באנשים חפים מפשע.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          חשבתי שההגיון של "אל תגעו במדינות רודניות ומרושעות כי האזרחים שם גם הם קורבן של השלטון" התפגר עם סדאם.

          • מני זהבי הגיב:

            מה זה מדינה רודנית, אני יכול להבין. מה זה מדינה מרושעת — אלוהים יודע.
            את התוצאות של סילוק סדאם מהשלטון אפשר היה לראות היטב ב-9 השנים האחרונות. התוצאות, בעיקרן, הן שליליות למדי.

        • שי ש הגיב:

          כתבתי כבר בתחילת התגובה שאני מסכים עם דעתו של יוסי על האיסורים הללו. אני לא מסכים עם ההמשך, שבו הוא עובר מהאיסורים למצב בכללותו לאיזשהוא מבט נייטרלי על הסכסוך בכללותו וקובע ש"שני הצדדים מסוכסכים והאנשים הקטנים נפגעים".
          כזו התייחסות אני מוצא בהרבה ביקורות (מוצדקות) על פגיעה שגורמת ישראל לפלסטינים, שעוברות מהביקורת לאמירה שמשתמע ממנה ששני הצדדים אשמים באותה המידה בסכסוך בכללותו, ומה לעשות שלפחות בכל מה שנוגע לעזה זה פשוט לא המצב.
          מאמירות כאלה נראה כאילו אתה לא יכול לבקר את מה שעושה ישראל עם העזתים בלי להסכים על מעשי החמאס בעזה.

  6. nachum הגיב:

    השתלמות מקצועית של האיגוד המקצועי הפלסטיני למעצבי שיער it is not good what israel is doing and will do in aza and west bank. but , you really think that it was a pure meeting of few hair dressers?

    • נירה הגיב:

      נחום, זו התממות. ישראל לא בודקת כל מקרה לגופו ומונעת אישורים במקרה שיש חשד סביר לפעילות עויינת. ישראל אוסרת באופן גורף על תנועה של אזרחים. כן, בעזה יש ספריות והן רוצות ליסוע להשתלמויות בדיוק כמו עמיתותיהן הישראליות.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        אז שהספריות יקחו את המספריים שלהן וישחטו את הניה. לישראל אין שום מחויבות מוסרית לדאוג לכיופים לתושבי עזה – מקסימום להשתדל קצת לא לפגוע בספרית בזמן שמבצעים בלקוח חשוד שלה הסרת שיער באמצעות טיל.

        • נירה הגיב:

          למה שהספריות הישראליות לא יקחו את המספרים שלהן ויישחטו את נוער הגבעות הפוגרומצ'יקים? או את רבני יש"ע המטיפים לרצח תינוקות ערבים? אמירות מטומטמות כאלה עובדות לשני הכיוונים, אתה יודע.

          ולא מדובר ב"כיופים" (גם יתומים שרוצים לגור עם ההורה החי שלהם זה "כיופים"?) אלא במרקם חיים וכלכלה מתפקדת. זה אינטרס שלך שלעזתים יהיה טוב, אנשים שיש להם מה להפסיד נוטים הרבה פחות למעורבות בטרור.

  7. יואב הגיב:

    אני חייב להגיד לך שאחרי הפעילות הענפה של משטרת ישראל כנגד התתושב, חסר היה רק לכתוב פסקי הלכה… משטרע

  8. גבריאל הגיב:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4181016,00.html

    אריה אלדד מעלה מספר טענות מעניינות לגבי מגרון. זה פחות או יותר עיקר הטענה המשפטית בה נאחזים המתנחלים בבואם לעמוד בפני בג"ץ.
    תוכל לומר מה דעתך בעניין?

    • נדב הגיב:

      אני אתייחס לפסקה הזאת:
      "גם מי שסבור שמעמד ישראל ביו"ש הוא של מדינה כובשת על-פי המשפט הבינלאומי, יודע שמותר על פי עקרונות המשפט הזה לשלטון הצבאי להחכיר את הקרקעות הללו לשימוש מתיישבי מגרון, תוך שהם מתחייבים שאם יבוא אי פעם הערבי הטוען להיות בעל הקרקע ויוכיח בעלותו, תושב לו הקרקע שהושבחה על ידי בנייה או עיבוד חקלאי."

      זה פשוט שקר. ע"פ אמנת ז'נבה הרביעית, לכוח הכובש אסור להעביר אוכלוסיה אזרחית שלו לשטח הכבוש:

      "The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies." (מתוך סעיף 49)

      ב-2004 קבע בית הדין הבינלאומי בהאג (פה אחד) שההתנחלויות הן בלתי חוקיות. גם בהחלטות שונות של מועצת הביטחון של האו"ם נקבע שההתנחלויות בלתי חוקיות.
      הנה קישור לפסק הדין: http://www.icj-cij.org/docket/files/131/1671.pdf (סעיף 120 למשל)

      אגב, אחת הסיבות העיקריות להוספת הסעיף הזה לאמנת ז'נבה היא ההתנחלות של גרמנים בשטחים כבושים במלחמת העולם השניה.

      • נדב הגיב:

        הכוונה היא כמובן שכל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות, ולא רק המאחזים שאינם חוקיים על פי חוקי מדינת ישראל.

      • יאיר הגיב:

        לא ידוע לי על התנחלות אזרחית של גרמנים בשטחים הכבושים, למיטב ידיעתי הסיבה היתה הטרנספר שעשו ליהודים והקומוניסטים ועוד, למחנות הריכוז בפולניה.

        • אלון לוי הגיב:

          תקרא על זה:

          http://en.wikipedia.org/wiki/Lebensraum

          היטלר דיבר עוד בשנות ה-20 על מרחב מחיה לגרמנים, והתעקש שהוא חייב להיות בשטחים שממזרח לגרמניה, ולא בקולוניות באפריקה. למרבה המזל, גרמניה הפסידה במלחמה מהר מדי, ועל כן התוכניות הופסקו מעט זמן אחרי תחילת תוכנית היישוב-מחדש של מזרח אירופה על ידי גרמנים. (זאת היתה פקודה, וכו').

  9. תני גולדשטיין הגיב:

    ויכוח מעציב בסוגיה עצובה שיש לה פיתרון די פשוט.
    עזה לא צריכה להיות כפופה לישראל ולא קשורה לישראל. עזה נשלטת בידי משטר עוין, שלא מכיר בישראל ובזכות קיומה, וכנראה גם לא בזכות הקיום של הישראלים עצמם. המשטר הזה נבחר בבחירות די דמוקרטיות, ולישראל יש זכות מלאה להחרים אותו ולסגור את עצמה בפניו. המדיניות צריכה להיות יותר חמורה מאשר כיום: אין כניסות לישראל. לא ספריות, לא משוררים, לא טייקונים, לא כדורגלנים ולא יתומים. כלום. לא מעבר דרך ישראל לגדה, לא לירדן ולא לסין. כלום. ובעיקר – שום החלפת שקלים. שום מסחר. שום קניה, שום מכירה. מקסימום מים, חשמל ודלק, וגם זה לתקופה קצובה, כדי לאפשר להם להקים לעצמם תשתיות, שמותם של מאות אלפים בהיעדר תשתיות יהיה אשמת משטר הרשע של החמאס ולא אשמתנו.
    אבל יש לזה מחיר, וישראל מפחדת לשלם אותו. לישראל אין שום זכות לשלוט בעזה. אסור לנו להמשיך להחזיק את עזה כאילו היא אגף של כלא מעשיהו. אסור לנו להגביל תנועה של אוניות ומטוסים לעזה וממנה. אסור לנו להגביל תנועה של אנשים וסחורות בין עזה לסיני. הגישה לעזה היא עניין של העזתים, הגישה למצרים היא עניין של המצרים.
    אבל מזה אנחנו מפחדים. הפחד הוא לא חסר בסיס: אם עזה תיפתח לעולם, הדבר הראשון שעלול להגיע אליה הוא לא תרופות, פיתות, סושי או מחשבים ניידים, אלא נשק. הרבה נשק, וגם מחבלים מאומנים.
    אבל ביסודו הפחד הזה הוא חסר בסיס. נניח שעזה תהפוך לבסיס טרור. נניח שיגיעו לשם מטוסי קרב וטילים וטנקים ונשק כימי. אז מה? לסוריה אין טנקים ומטוסים ונשק כימי? גם סוריה סמוכה לישראל. לחיזבאללה אין טילים שמגיעים לתל אביב?
    עזה צריכה להיות חופשית. חופשית מצילה של ישראל, כמובן. העזתים ימשיכו להרעיב ולדכא אלה את אלה כמו שמיליוני אנשים בעולם עושים, מליבריה ועד צפון קוריאה. אין לנו שליטה על כך וזאת צריכה להפסיק להיות בעיה שלנו. מה לעשות

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      יש עוד פתרון לעזה – כניעה שלה ללא תנאי ושליחת ראשו של הנייה על מגש פיצה למשרד ראש הממשלה.

      • תני גולדשטיין הגיב:

        ואז?

        • מני זהבי הגיב:

          כלום, פנטזיה של מישהו שראה יותר מדי סרטים על מלחה"ע השנייה.
          הבעיה היא שפנטזיות מן הסוג הזה מכוונות את החשיבה של הרוב המוחלט של אזרחי ישראל. זו הסיבה שכולם כאן רוצים "לנצח" את הפלסטינים במקום לחיות אתם בשלום ובכבוד הדדי.

    • מני זהבי הגיב:

      מזכיר את הפתגם: לכל בעיה יש פתרון קל, פשוט ובלתי-נכון.
      מה לעשות, הרעיון שיכול להיות בעולם אזור כלשהו מיושב בבני אדם שאין שום גורם מדיני אחראי עליו, אינו מקובל כיום בקהילה הבינ"ל. מאז החתימה על הסכמי אוסלו, יש שני גורמים האחראים לשטחים המוחזקים בידי ישראל מכות תפיסה לוחמתית (הגדרה רשמית): צה"ל והרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מפולגת בפועל בין שני גורמים (שדרך אגב, שניהם זכו או מחזיקים בשלטון בצורה לא-חוקית, אבל נעזוב את זה כרגע). עם זאת, הקהילה הבינ"ל מכירה רק בממשלו של מחמוד עבאס כממשל הלגיטימי של הרשות. הממשל הזה רואה את עצמו כאחראי גם על רצועת עזה, ובתוקף התפקיד הזה ממלא כל מיני פונקציות כלפי תושביה (למשל, את משאיות השקלים המפורסמות מעביר לעזה הממשל של עבאס). כל עוד ישראל רואה את עצמה כמחויבת להסכמי אוסלו, היא תיאלץ גם לשאת באחריות כלפי קשרי החוץ של רצועת עזה וגם לאפשר מידה כלשהי של קשר בינה לשטח הנשלט ע"י משטרו של עבאס. אם ישראל תנסה להתנער מהסכמי אוסלו באופן חד-צדדי, היא תזכה לאותה מידת הצלחה לה זכה עבאס בנסיונו להשיג הכרה בינ"ל בהכרזה חד-צדדית של עצמאות פלסטין.