החברים של ג'ורג'

געגועי לפריצקי

נתקלתי השבוע, באירוע הרמת כוסית לקמפיין לראשות מרצ של זהבה גלאון – מועמדת ראויה, אבל זה יהיה פוסט אחר – ביוסי פריצקי. הרבה זמן לא חשבתי עליו, אבל עכשיו נראה שיש טעם להזכיר שוב את הסיפור.

פריצקי היה חבר בכיר בסיעת שינוי, שהפך בממשלת שרון השניה לשר התשתיות. בתוקף תפקידו, הוא התנגד להסכם הגז המצרי, בין חברת EMG שבבעלותו החלקית (21%) של האוליגרך יוסי מימן ובין ממשלת מצרים. פריצקי העדיף עסקת גז עם חברה בריטית-פלסטינית.

מימן לא מיהר לוותר על העסקה הרווחית מאד. השר מתנגד? שרים אפשר להזיז. הוא הפעיל את אחד משכיריו, שבתי שביט – הוא עשוי להיות מוכר לכם כראש המוסד לשעבר – והלז הפעיל חוקר פרטי, שמצא קלטת שגמרה את הקריירה של פריצקי. הקלטת נשמע פריצקי משוחח עם חוקר פרטי אחר, קודם לבחירות, ואומר לו ש"בטוח שיש לכלוך" על חברו למפלגה, אברהם פורז. זה היה לא-קולגיאלי מצידו של פריצקי, ללא ספק, אבל זה לא היה פלילי. פריצקי אולץ להתפטר מתפקידו, וב-2005 נחתם הסכם הגז המצרי. שנה לאחר מכן, בטרם החל הגז לזרום, מימן כבר מימש כמה מאות מיליוני דולרים. טוב להיות אוליגרך. גם שביט לא יצא בלי כלום: עסקת הגז המצרית הכניסה לו 11 מיליוני דולרים. יש להניח שהוא לא קיבל אותם בשל יכולותיו כנושא ונותן.

פריצקי (משמאל) השבוע

בימי ממשלת אולמרט, הוחלט לנסות שוב לפנות לערוץ הגז הבריטי-פלסטיני, בביצוע החברה הבריטית BG. לפתע, צץ הנביא הידוע בוגי "משה" יעלון, וטען שעסקת הגז הזו תקדם טרור, לא פחות. יתר על כן, הוא טען שישראל לא יוצאת למבצע קרקעי רחב בעזה מ"שיקולים מסחריים." יעלון, שקשה לחשוד בו שלא ידע על "גשמי קיץ" ומבצעים רחבים אחרים של צה"ל ברצועה, כנראה סמך על זכרונו הקצר של הציבור. עסקת הגז הבריטית-פלסטינית נדחתה, ככל הנראה סופית.

ההמשך ידוע. מימן, לטענת ממשלת מצרים, יצר קשר מושחת – ככל הנראה באמצעות שביט – עם הרודן המודח מובארק ועם בניו, והצליח לארגן לעצמו דיל נאה. ממשלת מצרים דורשת תוספת תשלום של 780 מיליונים עבור הגז שכבר העבירה. גז, אגב, אין; חולית טרור מסתורית – אולי אותה חוליה שביצעה את הפיגועים סמוך לאילת, שצה"ל העדיף לייחס לעזתים – מפוצצת את הצינור שוב ושוב.

בקיצור, העסקה הנהדרת של מימן, שתואר כגאון עסקי כשעשה אותה, דפקה אותנו עד העצם. מחירי החשמל של כולנו כבר עלו בגללה. מימן כבר גזר את הקופון שלו – ואותו, יש להניח, מחירי החשמל לא מטרידים יותר מדי. פרשת פריצקי הדגימה לנו, לראשונה, את כוחם הבוטה של אוליגרכים בישראל; אבל ב-2004 לא ידענו מה לעשות עם המידע הזה. לא ידענו, למשל, לדרוש שהממשלה תתחייב שלא לחתום על עסקאות מול אוליגרך שהפעיל את כוחו כדי להדיח נבחר ציבור, לדרוש מהממשלה לא לאפשר מצב של "הרצחת וגם ירשת." לא ידענו לדרוש שעסקאות כאלה, שמשפיעות על כל הציבור, ייערכו באופן שקוף. מותר גם לתהות מה היה קורה אם אכן לממשלה הפלסטינית היה מקור הכנסה עצמאי מתרומות ומהמכס שישראל מעבירה או לא מעבירה כרצונה.

אבל זה יקום אלטרנטיבי. מימן דאג לכך שזה לא יקרה. לזכור, לפעם הבאה שמישהו ינסה לומר לנו שהאוליגרכים דואגים לאינטרס הכללי ושאם רק ניתן למי שכבר כך יש לו יותר מדי עוד קצת, העושר יזרזף אלינו איכשהו. משהו מזרזף מכיוונם, בהחלט. לא הייתי מכנה אותו עושר.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אור ב

    אוף-טופיק: משום מה היה לי הרושם (=זכור לי מאיזה פוסט ישן) שאתה לא סובל את זהבה גלאון.

  • סרגיי

    אני רק לא הבנתי דבר אחד – מה היום אנחנו יודעים לעשות עם המידע הזה?

  • אחד

    להגיד שמימון הדיח את פריצקי זו קצת הסיחפות , לא? הרי הוא הועף בגלל מה שהוא אמר, לא בגלל רצונו של מימון. הרי כל עיתון היה שמח לחשוף את הפרשה הזו. האם זה באמת משנה מה המניע לחשיפה?

    • אור ב

      ברור שכן.
      אם הניתוח של יוסי נכון, אז אוליגרך השתמש בשרירים כדי לתפוס שר בלתי רצוי ברגע מביך במיוחד, על מנת להטיב לכיסו.
      זה הרבה יותר חמור ומדאיג מסתם חשיפה צהובונית למטרות רייטינג, גם אם מבחינת פריצקי (והמערכת הפוליטית כולה למעשה) זה היינו הך.

  • אלכס

    מה שהדהים אותי בפרשה ההיא זה שתיקתה של התקשורת הישראלית.
    כולם עסקו בפריצקי, ואיש לא דיבר על כך שאוליגרך מחסל את הקריירה של נבחר ציבור שלא נענה לדרישותיו.
    על חלקו של שבתאי שביט בעניין לא ידעתי (מהיכן המידע ?). וזה הופך את העניין להרבה יותר מסריח.

    אני מנחש שגם בסיפור עם אולמרט קרה משהו דומה ברקע. לא מסתדר לי שהאיש שהיה לפני הבחירות יקיר התקשורת, סחבקם של ראשי המשק וחבר אישי של כמה מבכירי העיתונאים, פתאום לפתע כולם נזכרים שהוא מושחת עד העצם. אני לא מפקפק בהיותו כזה, אבל אני מנחש שנוסף על כך הוא גם הרגיז מישהו חשוב.
    ואולי גם בפרשה עם עזר ויצמן קרה משהו דומה מאחורי הקלעים.
    נ.ב.
    תודה על עוד רשימה מאלפת. אני לא שותף לדעות שלך (לפחות בחלק מהנושאים) אבל אני לא חדל להתפעל מהיכולות שלך כעיתונאי.

    • אלכס ז.

      עם אולמרט לא צריך להיסחף לקונספירציות. כל ירושלמי ידע שאולמרט שונא את התקשורת ופועל כלפיה באמצעים כוחניים (הוא, לדוגמה, אסר על עיריית ירושליים לפרסם ב"כל העיר" אחרי שאלו עיצבנו אותו פעם אחת יותר מדי עם חשיפות השחיתות שלהם). הברוגז עם התקשורת הארצית היה רק עניין של זמן.

  • יוני

    יוסי אתה קופץ למסקנות נראה לי ללא מידע נוסף. ממה שאני יודע (ואני אעשה את המעשה המעצבן של לרמוז שאני יודע יותר ולא יכול לפרט), המושחת בסיפור הזה הוא דווקה פריציקי שכנראה שהיה בעל אנטרסים נעלמים לקדם את עסקת הגז עם החברה הבריטית.

    הממשלה נטתה לאשר העסקה עם המצרים שהיתה טובה לנו גם כלכלית וגם טובה לחיזוק הקשרים הכלכליים עם מצריים.

    אתה מניח שהאוליגרך הוא אוטומטית איש רע וזה ממש לא מתחייב מהסיפור הזה.

    • אסף

      יוני,
      יוסי כותב תחת שמו המלא ואף שילם מחיר רק לאחרונה. מה בדיוק מונע ממך לחלוק איתנו קצת יותר מרמיזות מעורפלות?

    • מונדי

      יוני, גם אני יודע יותר ממה שאני יכול לפרט, ואני חושש שאכלת את אחד הספינים המרכזיים שנזרקו לאוויר באותה תקופה (2003-2004). אולי נתחיל במעט רקע על המעורבים (שכולו מבוסס על מידע גלוי ופומבי) – יוסי פריצקי שימש כחבר כנסת רק קדנציה אחת (בכנסת ה-15) בטרם מינויו לשר התשתיות בממשלת שרון בכנסת ה-16. לפני כן עבד כעו"ד והיה פעיל מרכזי בתנועת רצ, בעיקר בתחום המאבק בכפייה דתית. בצבא שירת ככתב צבאי בגל"צ. לא היה לו שום קשר משמעותי לעולם הבטחוני, העסקי או הפוליטי בישראל או בעולם למעט הנ"ל. מן הצד השני – אריאל שרון, שאין צורך להכביר מלים עליו ועל קשריו הענפים; יוסי מימן, מקורבו של שרון, שעשה את הונו בעסקאות עם מדינות עולם שני ושלישי, תוך ניצול קשריו מתקופת עבודתו באקסון ובסיטי בנק ושירותו במוסד. קונסול כבוד של פרו (שם נולד) וטורקמניסטן, שם מעורבת קבוצת "מרחב" בבעלותו בפרוייקטים במיליארדי דולרים. הבוס של מקורבים שונים של בכירים במערכת הפוליטית; שבתי שביט, לשעבר ראש המוסד (בו מימן שירת, כזכור), מקרוב של אריאל שרון ועובד בקבוצת מרחב של מימן; אלי לנדאו, ממקורביו המרכזיים והוותיקים של שרון, לשעבר יו"ר השקם, ראש עיריית הרצליה במשך 15 שנה, ובתקופה המדוברת יו"ר דירקטוריון חח"י.
      על פניו, ההבדלים הניכרים ברקע של המעורבים לא מספיקים כדי להבין מי פה האוליגרך המלוכלך שמפעיל קשרים ומי איש הציבור נטול הפניות, כדאי לציין עוד כמה פרטים על האינטרס של מימן ב-EMG (ש"מרחב" שלו מחזיקה בערך רבע ממנה) , בנוסף למעורבות של מקורבי ובני משפחת מובראק בה, שהוזכרה כבר בפוסט: מרחב כבר פעלה במצרים בעבר, בהקמת בית הזיקוק הענק של אלכסנדריה – פרוייקט שהכניס למימן (וכנראה למקורבי מובראק) מאות מילוני דולרים. עסקת הגז של חח"י עם EMG אפשרה את התנעתו של פרוייקט צינור גז באורך כ-800 ק"מ, ממצרים ועד טורקיה – פרוייקט שאולי טוב למצרים (או לפחות למצרים הרלוונטיים) ול"מרחב" של מימן, אבל לא מועיל בשום צורה לישראל, שתיאלץ להיאבק עם לבנון, סוריה, טורקיה ואולי אפילו רומניה ובולגריה, על הזכות לרכוש גז ממצרים.
      מהצד הישראלי, כרגיל, לכלוך, שחיתות וחוסר יעילות – חח"י (בראשות ידידו של שרון אלי לנדאו), טענה שהעסקה עם EMG עדיפה מסיבות מקצועיות וטכניות על-פני העסקה עם בריטיש גז. במה עדיפה העסקה עם המצרים (בהתחשב בעובדה שמצרים רחוקה יותר, שקצה האספקה והיקף המאגרים לא היו ידועים בוודאות ושתשתית ההולכה כלל לא הייתה קיימת בטרם ההסכם עם חח"י)? ואגב, יש אספקט נוסף לעסקת הגז במדובר פחות: הקמת תשתית הולכת הגז בתוך ישראל – פריצקי היו בזמנו במגעים עם חברות אמריקניות ואירופיות, מהמובילות בתחום פרוייקטי תשתית מסוג זה. אחרי שסולק יכלו שרון ולנדאו לתמרן ללא הפרעה גם את העניין הזה, ולוודא שחברת "שיכון ובינוי" (שמעולם לא ביצעה פרוייקט מסוג זה, ונזקקה לשותפות עם חברה איטלקית) תקבל את הפרוייקט. שיכון ובינוי, נזכיר, שייכת לשרי אריסון ונוהלה בזמנו ע"י אורי שני, לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ של שרון ודמות מרכזית ב"פורום החווה" (שכלל כמובן גם את אלי לנדאו. כמיטב המסורת, לצורך כך הוקמה גם חברה ממשלתית (מישהו אמר ג'ובים?)בשם נתיבי גז לישראל (נתג"ז), וכצפוי עלויות ומשך הביצוע של הפרוייקט הכפילו את עצמם במאות אחוזים מעבר לתחזיות, והכל כרגיל על חשבוננו ובדרך הפוכה מזו שרצה פריצקי.
      לסיום כדאי לשוב ולהדגיש: נתן אשל, החוקר הפרטי ששכר מימן (למיטב זכרוני באמצעות שבתי שביט) לא מצא שום ראיה לכך שלפריצקי הייתה צפויה טובת הנאה כלשהי, ישירה או עקיפה, מקידום העסקה מול בריטיש גז. אבל זה כמובן לא הפריעו למקורבי הצד השני להפיץ שמועות וספינים כמו מה שהזכרת. אגב, ההקלטה שכן נחשפה על-ידי אשל לעניין פורז, ואשר בעטייה לכאורה אילץ טומי לפיד את פריצקי להתפטר (לבקשת שרון), הועברה לחקירת משטרה נגד פריצקי, שנסגרה מחוסר ראיות.
      ספין נוסף של שרון, שביט ואחרים, שהופץ בזמנו נגד העסקה עם בריטיש גז, בה תמך פריצקי, היה שהכסף מבריטיש גז יועבר לפלסטינים ומשם לטרור, ושפריצקי השמאלני מנסה לקדם אג'נדה פרו-פלסטינית על-חשבון האינטרסים של ישראל. להזכירך, עזה של 2003-2004 היא עזה בשליטה ישראלית, עוד לפני ההתנתקות ולפני השתלטות החמאס, והים של עזה, אז כהיום, שממנו היה יכול הגיע גז, מצוי בשליטה של חיל הים הישראלי. מקורו של הגז המצרי ותשתית ההולכה שלו, לעומת זאת, מעולם לא היו בשליטה בטחונית ישראלית, ומאז תחריר הם אפילו לא בשליטה של מובראק (למרות שגם לפני תחריר EMG לא עמדו בהסכמים מבחינת אספקה ומחיר). ואם אתה לא מאמין לי, אתה מוזמן לשוב ולקרוא את התחקיר שעשו בעניין בזמנו בגלובס – http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000696316.
      אני אמנם לא מחבב את פריצקי במיוחד ברמה האישית ואין בי געגוע או צער מיוחדים על היעדרו מהפוליטיקה הישראלית, אבל בהקשר הזה אני יודע שהוא פעל מתוך רצון לקדם את האינטרסים שלנו, תושבי ישראל – מה שכנראה היה בלתי נתפס בעיני מתנגדיו, אנשי ההון והשלטון,
      ששיסו בו את נתן אשל ככל הנראה כי בעיניהם לא ייתכן שפוליטיקאי בישראל יקדם פרויקט לאומי כלשהי מבלי לגזור קופון. לדבר הזה – הרצון של איש ציבור לפעול למען הציבור ולא למען עצמו או מקורביו – לזה אני כן מתגעגע, גם אם לא לאיש.

      • ygurvitz

        נתן אשל? איך הוא נכנס לפה? למיטב ידיעתי הוא מעולם לא היה חוקר פרטי ואתה מבלבל בינו ובין מאיר פלבסקי.

        • גיל

          שמו של החוקר הוא יעקב אשל על פי NEWS1
          http://www.news1.co.il/Archive/001-D-49777-00.html

        • מונדי

          יוסי, אתה כרגיל צודק – בלבול שלי – נתן אשל לא קשור. יעקב אשל הוא החוקר הפרטי שהשיחה עימו הוקלטה ופורסמה. נתן אשל לא קשור לזה. יש לי פרשייה משל עצמו. התנצלותי.

      • סתם אחד/האחד

        תגובה מקיפה ומצוינת

  • עדו

    ועדיין לא ברור לי מה הגעגועים לפריצקי. אף אחד לא יודע מה היו האינטרסים שלו בנוגע לחברה האנגלית וגם אם לא היו, הקלטת הזאת אכן דבר מביש.
    זה שהאוליגרכים בוחשים בקדרה זה כבר סיפור אחר ובאמת הרבה יותר חשוב ממה שפריצקי אמר או לא אמר על פורז.

  • משה

    אני ממליץ לכל מי שמסתייג מהתיאור של יוסי את המהלכים של מימן לקרוא את "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" של הא-ג'ון צ'אנג. פרק שלם מוקדש בדיוק לעניין הזה ("מה שטוב לג'נרל מוטורס לא בהכרח טוב לארה"ב").
    עניין הקלטת של פריצקי ו/או האינטרסים שלו בחברה הבריטית הם אולי חשובים, אך נדמה לי שניתן להסכים שישראל נמצאת בבוץ רציני עם כל עניין הטייקונים הזה (ריכוזיות, אי-תחרות, תיספורות, וכו'), והפוסט הזה הוא חשוב דווקא בעת הזו.

  • במילים אחרות, מימן התפוצץ והתוצאה היא שאין גז.

  • א.ב.

    יותר מידי אהדה למרצ כאן בזמן האחרון…
    חשבתי שזה בלוג שמאלני…

    • סרגיי

      לא שמתי לזה לב האמת אבל נגיד, זה אמור להיות משהו רע?
      זו בדיוק הגישה של אותם ימנים שקוראים לביבי "סמולן"…

    • גיל

      מרצ, על כל מגרעותיה, היא המפלגה הכי שמאלית שתומכת בפיתרון שתי המדינות. היחידה שחברי הכנסת שלה מקדמים איכות סביבה, נמצאים בשיח ג׳ראח, מקדמים זכויות עובדים ומקדמים פתרון שתי מדינות (וכמובן לא תומכים בבשאר אסד)

    • גיל

      מה שאותי מטריד הוא ההעדפה של זהבה גלאון על פני המועמדים האחרים לראשות מרצ. גלאון מדברת על מפלגה שתפעל למען השכבות החלשות בלי לתת להן ייצוגיות. כלומר, לקחת את המגרעות הקיימות של מרצ ורק לטפח אותן. חבל

  • אילאי

    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1627290

    אני לא יודע אם נתקלת בזה אבל זה נראה רלוונטי ביחס למשהו שכתבת על ההצעה של קבוצות שמאל להתפקד לליכוד