החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: עוד שעה קלה על כלכלה

לפני מספר שבועות התפרסם הפוסט הזה. למרבה השמחה הוא עורר דיון ער (ולעתים אפילו נרגש) בנושאי אנרגיה והקשר בינה לבין כלכלה. הטענה הבסיסית בפוסט היתה שבבסיס כל המבנים הפיננסיים והחשבוניים בעולמנו ניצבת אורח איתנים אנרגיה – והיא היא הכלכלה האמיתית.

בדיון שהתפתח בעקבות הפוסט עלו מספר נקודות שכדאי אולי להבהיר; הנה נסיון לעשות זאת בקצרה, אבל לפני כן, הקדמה קטנה על ההבדל בין ניתוח מצב לבין שאיפה. ניתוח מנסה להבין מה יש; שאיפה – במובנה הפוליטי – מבקשת להשפיע על מה שיש. לכן, אנשים שונים יכולים לשאוף שאיפות שונות גם אם הם שותפים לניתוח. לדוגמה: גם שני אנשים שונים המסכימים לאמירה "יש מגרש ריק בקצה הרחוב" (ניתוח זהה) עשויים לשאוף לדברים שונים, כשהאחד ישאף לבנות עליו שוארמיה, והשני מילק-בר (שאיפות שונות). כמובן, יכול להיות גם מצב שבו שני אנשים מנתחים מצב בצורה שונה, אבל יש להם אג'נדה זהה (אחד חושב שיש מגרש ריק, השני לא חושב כך – אבל שניהם רוצים לבנות שם מילק-בר).

במקרה שלנו, שני אנשים עשויים להיות מוטרדים מהעובדה שהאנושות הגיעה לשיא תפוקת הנפט, אך כל אחד מסיבותיו הוא: האחד כי הוא רוצה להמשיך לסוע בבוגאטי שלו, והשני כי הוא צופה בעיות גיאופוליטיות.

ולענייננו. ראשית כל, סוגית האפוקליפסה. "אפוקליפסה עכשיו", “תיאוריה אפוקליפטית-מלתוסיאנית", “סוף העולם" – אלו רק שלוש דוגמאות לתיאורים הרבים שהופיעו בתגובות וייחסו לפוסט ניבוי של קץ הולך ומתקרב של עולמנו. ביטויים אלה אינם מדויקים, בלשון המעטה, כי אנחנו לא נמצאים "בסוף העולם המתורבת” – אלא אם כן התרבות היחידה שאנו מכירים היא התרבות התעשיתית של 150 השנים האחרונות. לפני מספר שנים היה מי שהשתמש בדימוי של גיא אולדוואי בטנזניה, שבו נמצאו עקבות ההומנידים המוקדמות ביותר שהתגלו לנו עד עתה, כדי להמחיש לאן עתידה האנושות לשוב. אבל גם הדימויים הללו גם לא הופיעו בשום מקום בפוסט.

הדימויים האלה לא הופיעו מהסיבה הפשוטה שהם לא סבירים וחשוב מזה: בלתי נחוצים. לא צריך ללכת עד לתקופת האבן כדי לדמיין לאן תוביל אותנו ירידה בכמות האנרגיה המחצבית הזמינה לנו. ירידה מתונה באספקת האנרגיה עשויה להוביל אותנו לרמה טכנולוגית של יפו בשנות ה- 60' של המאה הקודמת. ירידה חדה יכולה להוביל אותנו ליפו של שנות ה-20'. הפסקה מוחלטת של אספקת האנרגיה המחצבית תחזיר אותנו לרמה של יפו בשנת 1870 (בתוספת דודי שמש לחימום מים וכמה מכשירים פוטו-וולטאיים). זה לא סוף העולם ולא חזרה לתקופת האבן, ואפילו לא לתקופת השלטון העבאסי. לכן אפשר להמתין עם "חידוד חניתות הצור", כי אנחנו לא "חוזרים למערות".

בעצם, לא צריך ללכת רחוק לא בזמן ולא במרחב. קילומטרים ספורים מיפו, בכפרים שבשומרון, חיים עשרות אלפי אנשים שחורשים שדות עם חמורים, מוסקים זיתים בידיים (זאת אומרת, באותם שדות וכרמים שטרם הופקעו בידי שלטון העריצות של הממשל הצבאי), מחממים את ביתם בחורף בתנורי עצים ובאופן כללי משתמשים בחשמל ובנפט הרבה פחות מהאזרח הישראלי הממוצע. זה לא אידילי ולא אידיאלי, אבל זה דוגמה לחברה שצורכת הרבה פחות אנרגיה מזו של העיר המודרנית, והיא נמצאת במרחק קטן מאד מכאן.

ואם כבר הזכרנו מרחקים, אז הנקודה השניה שחשוב להתיחס אליה היא הזמינות.

אחד המגיבים כתב ש"בארצות הברית יש עתודות גז ענקיות. הבעיה עם גז זה שיותר קשה להוציאו מהאדמה מאשר נפט". זה נכון במידה מסוימת (עיקר הבעיה עם הגז היא באגירתו ושינועו). יכול בהחלט להיות גם ש"כל הים התיכון הוא חבית גז ענקית” וייתכן, תאורטית, שב"תמר" ו“לויתן" יש מספיק גז לספק את כל צרכי מדינת ישראל במאה השנים הבאות. גם אם נניח שקברניטי המדינה יעשו פתאום סיבוב של 180 מעלות ממדיניותם הנוכחית ויתחילו לעבוד לטובת כלל אזרחי המדינה ולא לטובת כמה טייקונים המשמנים אותם, השאלה היא מה זמינותם של המרבצים הללו וכמה יעלה להפוך אותם ממשאב חבוי במעמקי האדמה לתנועה אפקטיבית של טורבינות חשמל או מנועי בעירה על החוף. המונח שבו נהוג להשתמש כדי למדוד את זה הוא EROEI, ר"ת באנגלית של Energetic Return On Energetic Investment: החזר אנרגטי על השקעה אנרגטית (מדידת יעילות או מחירים של אנרגיה בדולרים, יינים, אירו, שקלים או כל כסף פיאט אחר היא בעייתית, כי בשיטה המוניטרית הנוכחית – זו שאחרי ביטול תקן הזהב – יכול כל נגיד בנק מרכזי לרדת למרתף, להפעיל את מכונות הדפוס ולהתחיל להד – – – אה, סליחה, לא להדפיס כסף, חס וחלילה, אלא "לבצע הרחבה כמותית". לכן דולר של היום אינו דולר של לפני שנתיים. אנרגיה, לעומת זאת, נמדדת ביחידות די קבועות). לכן, המחיר האמיתי של אנרגיה הוא המחיר האנרגטי שלה.

הנה דוגמה: נניח שבראש העץ אנחנו רואים אבוקדו גדול ובשל המכיל 200 קלוריות. כדי להשיגו ולהשתמש בו, הטיפוס על העץ ידרוש מאתנו 5 קלוריות, הירידה ממנו 3 קלוריות וקילוף האבוקדו (הרי אנחנו לא רוצים לאכול את הקליפה) עוד 2 קלוריות; בסך הכל – 10 קלוריות. כך שיחס האנרגיה שנשקיע לאנרגיה שנקבל הוא 1:20, לפי החישוב הבא: 200/10=20. אפשר לומר שיחס הEROEI במקרה הזה הוא (1 ל- ) 20.

כעת בואו נקח מקרה קצת שונה. בראש העץ הסמוך יש אבוקדו נוסף, אבל הוא קטן יותר ומכיל רק 100 קלוריות. במקרה כזה יחס החזר האנרגיה שלנו יהיה נמוך יותר (1 ל- 10), אבל עדיין ישתלם לנו לעשות את כל הדרך לראש העץ, לרדת משם, לקלף את הפרי ולאכול אותו – כי כמות האנרגיה שנקבל תהיה גדולה מכמות האנרגיה שנשקיע.

בראש העץ השלישי אנחנו רואים אבוקדו קטן יותר ועם קליפה עבה יותר, המכיל 20 קלוריות בלבד. העץ השלישי גם גבוה יותר, ולכן יידרשו לנו 12 קלוריות לטיפוס, 8 קלוריות לירידה ו-4 קלוריות לקילוף – 24 קלוריות בסך הכל. במקרה כזה, החזר האנרגיה יהיה 20/24, כלומר קטן מ-1, מה שהופך את כל העסק ללא כדאי: אנחנו נוציא יותר אנרגיה על השגת האבוקדו ממה שנקבל מאכילתו. לא משנה כמה עשרות ומאות פירות נראה על העצים הסמוכים – אם הם קטנים ורחוקים מדי, מבחינה אנרגטית לא ישתלם לנו לטפס על העץ ולקטוף אותם.

כמובן, ככל שנמצא סולמות יציבים יותר לטיפוס וסכינים חדים יותר לקילוף, כך ישתפר יחס החזר האנרגיה, וישתלם לנו לקטוף גם את הפירות הקטנים והמצומקים יותר. אבל בכל רגע נתון, החזרי אנרגיה הולכים וקטנים ייאלצו אותנו להשקיע יותר בשביל להשיג אותה כמות של אנרגיה. ובכל מקרה, יחס נמוך מ- 1 פשוט מוציא את שכרנו בהפסדנו.

אותו דבר בדיוק נכון לגבי הנפט. אם לפני 160 שנה די היה לקחת טוריה, לחפור בשדה ירוק בפנסילבניה ולקבל זרם נפט הבוקע מהאדמה, הרי שכיום יש להשקיע הרבה הרבה יותר אנרגיה בחיפוש אחר מרבצים קטנים יותר, מרוחקים יותר וירודים יותר באיכותם. זו המשמעות של עלית מחיר האנרגיה: עלינו להשקיע יותר אנרגיה לשם הפקת אותה כמות.

וזה מביא אותנו לענין השלישי, והוא כלכלת הנפט. כמו כל שוק, גם זה בנוי על היצע וביקוש. ככל שמשאב חיוני יותר, כך הביקוש אליו "קשיח" יותר, בעוד שלמוצרים בלתי חיוניים יש ביקוש "גמיש" (עליה במחיר ביצי השלו תגרום לרוב הקונים להקטין את מספר הביצים שהם אוכלים מדי שבוע; עליה במחיר הלחם תגרום לרובנו לשלם יותר). הבעיה הכלכלית במקרה של הדלקים המחצביים לא תתחיל ברגע שבו תשאב טיפת הנפט האחרונה וגם לא ביום שבו נכרה את גוש הפחם האחרון. הבעיה מתחילה הרבה יותר מוקדם: ברגע שבו ההיצע לא מסוגל להדביק את הביקוש.

במשך ששים שנה מאז תום מלחמת העולם השניה, גדלה תפוקת הנפט מדי שנה כמעט (להוציא מספר שנים של "אמברגו הנפט" בעקבות מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973). שיטות גילוי משוכללות יותר, טכניקות שאיבה משופרות – כל אלו אפשרו הגדלה של הכמות המופקת במקביל לעליה בביקוש. אולם מאז שנת 2008, תפוקת הנפט כמעט ואינה גדלה יותר, ונשארת קבועה: כ- 85 עד 90 מיליון חביות ביום.

וזה לא שהביקוש קטן. אדרבה: הסינים, ההודים ואזרחים של עוד הרבה "כלכלות מתפתחות" היו שמחים לצרוך יותר. במלים אחרות: הביקוש גדל, אולם ההיצע לא. יותר אנשים רוצים פרוסה מהעוגה (לא בלי צדק, יש לציין), אבל העוגה, שהלכה ותפחה משל עשרות שנים, הפסיקה לתפוח.

אז יכול להיות שמאגרים נוספים יתגלו, או שטכנולוגיות חדשות לניצול אנרגיות מתחדשות ייכנסו לשוק בשנים הקרובות. אמן כן יהיה רצון. יכול להיות שברגע זה ממש מדען עלום במעבדה כלשהי אי-שם מצליח לראשונה בהיסטוריה לבצע היתוך קר או להפיק סולר ממי ים. אבל כשם שלא היינו מתכננים את תקציבנו המשפחתי לשנים הקרובות בהסתמך על ההנחה שנזכה בלוטו, כך לא כדאי לנו לבנות על פריצת דרך משמעותית בתחום האנרגטי.

בכל מקרה, בל נשכח שגם לתשתית יש עלויות. הנה דוגמה אחת: על כבישי ישראל נוסעים כיום כ- 2.5 מיליון כלי רכב (לפי נתוני הלמ"ס). נניח שממשלת ישראל תתעורר מחר בבוקר ותחליט להרתם (קרי: לתת זכיון במחיר מגוחך לאחים עופר) להקמת מתקני ענק להפקת אנרגיה סולרית, ובמקביל ירד פלאים מחיר הסבת כלי רכב ממנוע בערה פנימית למנוע חשמלי ל- 10,000 ש"ח בלבד. גם במקרה כזה, מחיר הסבת צי כלי הרכב במדינת ישראל מהנעה בנפט להנעה בחשמל יהיה עדיין 25 מיליארד ש"ח. שוב: זה רק מחיר הסבת המנועים, בהנחה שירד משמעותית, ולפני שבכלל התחלנו לחשב את מחיר הקמתן של תחנות כח סולריות, חיווט להולכת חשמל וכיו”ב.

וכמה מלים על אנרגיה גרעינית. על הסכנות הבריאותיות של הטכנולוגיות הגרעיניות כבר דובר רבות (אם ביפאן, שבה האתוס הלאומי בנוי על צייתנות, קפדנות ועמידה בנוהלים קרה מה שקרה, אני לא רוצה לחשוב איך עשויה להראות תחנת כוח גרעינית בחברה שבנויה על אלתור במקרה הטוב וחפיפניקיות במקרה הרע). הבעיה העקרונית היא שגם כמויות האורניום, בדומה לנפט, אינן אינסופיות; גם הוא משאב מתכלה.

בסיכומו של דבר, נראה שאנחנו הולכים לקראת שקיעה כלכלית דרסטית. אני משתמש במלה "שקיעה" ולא במלה "התמוטטות" רק בגלל הקונוטציות הפתאומיות שיש לזו האחרונה. המונח "התמוטטות כלכלית" קשורה אצל רבים לדימוי חזותי של אלפי אנשים נואשים הצרים על סניפי בנקים בוקר בהיר אחד, או נפילות בשוק המניות של 15% תוך יממה. אבל בדרך כלל התמוטטות כלכלית לא מתרחשת תוך יום וגם לא תוך חודש. התמוטטות של מערכת כלכלית יכולה לקחת שנות דור, אך הסימנים המעידים עליה יכולים להתגלות בטווח שנים של עשור. סביר מאד שמה שאנחנו רואים עתה אינו מיתון חולף, אלא שפל כלכלי. כלכלנים אופטימיים כמו פול קרוגמן אומרים שהוא עתיד להיות פחות נורא מהשפל של שנות ה- 30'. הלואי שהוא וחבריו צודקים.

(דן תמיר)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

23 תגובות על ”פוסט אורח: עוד שעה קלה על כלכלה“

  1. עדו הגיב:

    "הלכה ותפחה" ולא הלכה ופתחה

  2. אחיה הגיב:

    כמה דברים:
    אני לא חושב שהתייחסת מספיק לכל הנושא של אנרגיות מתחדשות.

    ברובו של הפוסט אתה מדבר על החזרה אנרגטית לעומת השקעה אנרגטית, אבל בדוגמא לאחר מכן חזרת לתאר עלות של החלפת תשתיות בשקלים.

    כמות האורניום היא סופית. כמות *כל* סוג של חומר היא סופית. השאלה היא מה כמות האנרגיה שנוכל לקבל מהכמות המוערכת של אורניום שאפשר להוציא מהאדמה כרגע, ולכמה זמן נוכל למשוך את זה. אם זה יספיק ל-500 שנה, תסכים איתי שזה לא בדיוק "שקיעה", וניסים ונפלאות יכולים להתחולל בטכנולוגיה בפרק הזמן הזה.

    אני ממש לא מסכים עם ההשוואה על הסתמכות על פריצת דרך טכנולוגית וזכיה בלוטו. הטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת ומשתכללת. אלא אם מדובר על איזשהו רעיון שסותר לחלוטין את חוקי הפיזיקה הידועים לנו ולא בעיה טכנית (מאד מסובכת, אבל טכנית), הייתי מהמר בטווח הארוך שנצליח לפתור אותה (אבל זו תחושתי האישית).
    מה גם שמיטב הבנתי כבר עובדים על בניה של כור היתוך בקנה מידה גדול בתקווה שהגדלה פיזית של כל הסיפור תוכל להוביל להחזרה אנרגטית גדולה יותר מההשקעה האנרגטית.

    ושאלה אחרונה: יש לך איזו השכלה אקדמית בכל הנושא של אנרגיה ו/או כלכלה?

    • אודי הגיב:

      לגבי אורניום:
      http://www.energywatchgroup.org/fileadmin/global/pdf/EWG_Report_Uranium_3-12-2006ms.pdf

      מהניתוח לגבי אורניום משמתמעות מספר מגבלות מהותיות לגביו כאלטרנטיבה:
      1. שיא תפוקת האורניום כנראה מעבר לפינה.
      2. יש מקדם זמן משמעותי הדרוש לשלב התכנון שמשמעותו שגם יהיו עכשיו "התחלות בניה" הן יתחילו לתת תוצרת רק בעוד 5-7 שנים.
      3. לכורים יש תוחלת חיים מוגדרת וע"פ המצב של "התחלות הבניה" גם שימור נתח החשמל המופק היום באמצעות כורים בעייתי בגלל שיותר ויותר כורים הולכים ויוצאים משירות.

      • יריב הגיב:

        ניתן להפיק כמויות עצומות של אורניום ממי ים, המחיר כרגע גבוה. לפי מה שאני מצאתי המחיר כרגע, בטכנולוגיה המתקדמת ביותר למטרה זו, הוא כ 250-300 דולר לקילוגרם, אותו סדר גודל כמו המחיר היום, נמוך ממחיר השיא של 2007.

        לגבי המשמעות של "כמויות עצומות", הריכוז של אורניום במי ים הוא בערך 3.3 ppb (חלקים למיליארד, שיעור במאסה). כהערכת חסר גסה נחשב את הכמות לפי מעטפת בעובי קילומטר על כל הפלנטה (זו הערכת חסר בגלל העומק הנמוך, אבל זה קל לחישוב) ונקבל כ 550 מיליארד קמ"ק, מה שנותן בערך 2 טרה-טון, די הרבה.

  3. ג'ו הגיב:

    "ענין השלישי, והוא כלכלת הנפט. כמו כל שוק, גם זה בנוי על היצע וביקוש. "

    זה כל הטעות שלך במשפט אחד. אכן כלכלת הנפט היא כמו כל שוק וכמו כל שוק היא לא בנויה על היצע וביקוש אלא על היכולות של מי ששולט באותה כלכלה.

    הבאתי באחד מהפוסטים הקודמים את הטיעון שעלית מחיר הנפט לא משקפת את מחסורו כמו שעליית מחירי עמלות העו"ש לא משקפת מחסור ביכולת הפקידים, והטיעון הזה עומד.

    שוק הנפט הוא שוק מונופוליסטי הנשלט כיום על ידי ארבע ענקיות נפט ומספר קטן של חברות בינוניות כולן בעלות קשרי שליטה הדוקים. מחיר הנפט כמו מחיר עמלות העו"ש ומחיר הקוטג' ומחיר הדירות לא נקבע על ידי עלויות הייצור ולא על ידי המחסור אלא על ידי שאלת מקסום הרווח של בעלי השליטה.

    וודאי שכמות הנפט באדמה סופית (וההתפלספות על יעילות היא מיותרת, ברור שעלות ההפקה תגדל כל שיגמר הנפט). אבל הנפט כיום משמש (כמעט) רק לתחבורה, כלומר לא מדובר על משבר אנרגיה אלא על משבר אנרגיית-תחבורה.

    • אודי הגיב:

      הטענה בקשר לשיא תפוקת הנפט מתבססת על נסיון אמפירי.
      שיא תפוקת הנפט בארה"ב היה בתחילת שנות ה-70, זה היה כ-40 שנה לאחר שיא גילויי שדות הנפט בארה"ב שהיה בשנות ה-30 ,שיא תפוקת הנפט בארה"ב תאמה את המודל שפיתח גיאולוג אמריקאי בשם הוברט באמצע שנות ה-50.
      http://en.wikipedia.org/wiki/Hubbert_peak_theory

      שיא גילוי הנפט העולמי התרחש בתחילת שנות ה-70,מאז גילו פחות ופחות מרבצים חדשים משמעותיים, אגב – בשיא תפוקת הנפט הופק בארה"ב יותר נפט ממה שמפיקה היום ערב הסעודית,התפוקה האמריקאית הנוכחית שקולה לכמות שהופקה שם בשנות ב-40 והיא הולכת ופוחתת…
      ע"פ המודל של הוברט ועל סמך נסיון העבר בו הוא כבר הוכיח את תקפותו + העובדה שכמו שציין דן התפוקה לא עולה מאז 2008 למרות שהביקוש עולה הופכת את האפשרות שאנו נמצאים עכשיו בשיא התפוקה יותר מסבירה.

      הטענה שלך אודות מחיר הנפט הנגזר מאינטרסים ופוליטיקה ולא משאלת היצע וביקוש הייתה נכונה כאשר הוא היה משאב בהיצע גדול הרבה יותר מהביקוש אבל היא לא רלוונטית למציאות של 2011 כנראה.

      • ג'ו הגיב:

        כמובן, שאין לנו דרך לדעת האם עצירת גידול הפקת הנפט נובעת מאינטרס של בעלי השליטה או ממחסור אמיתי, פשוט אין לנו את הנתונים. אני רק אומר שמחיר הוא לא מדד למחסור, לו היה אינטרס כזה בעלי שליטה היו יכולים למכור את הנפט בזול גם כאשר הוא אוזל.

        • אודי הגיב:

          אף אחד לא אומר שהמדד למחסור הוא המחיר.
          בנוסף, גם אי הגידול בתפוקה לא משמש כאינדיקטור ראשון לתחילתו של התהוות המחסור.
          אלו שתי אינדיקציות שמחזקות את ההנחה שמתבססת על העובדה הבסיסית שאנחנו מצויים היום 40 שנה אחרי שיא גילוי הנפט, ועל כך שיש מודל שהוכיח את עצמו בקשר לארה"ב וקושר בין שיא גלוי הנפט לשיא תפוקת הנפט.

          זו הערכה קצת יותר מבוססת מהערכה שלך שנשענת על "תחושות בטן" ואמונה כללית, או מספרים (אפרופו האורניום ו500 השנים) שאתה חושב ששמעת מתי שהוא איפה שהוא אבל אתה לא יכול לגבות אותם באי אילו נתונים.

          • ג'ו הגיב:

            "אף אחד לא אומר…" זה בדיוק מה שאמרת פה ובמאמרים אחרים.

            נניח לזה.

            עכשיו אני לא טוען שלא הגענו לשיא פיסי בהפקת הנפט אלא שאתה מגזים בחשיבות של הנפט, הוא לא מרכיב משמעותי בצריכת האנרגיה. למעשה שיא תפוקת הנפט (אם…) הינו חדשות חיוביות בגלל שסכנת שינוי האקלים חמורה בהרבה מהסכנה בהתדרדרות רמת החיים.

  4. ג'ו הגיב:

    לגבי אנרגיה גרעינית, כמות האורניום הידועה תספיק לכל האנושות ברמת הצריכה הנוכחית לכ500 שנה (שמעתי את המספר הזה הרבה, לא חותם עליו)

    אנרגיה גרעינית היא בטוחה ביותר, בטוחה בהרבה מהפקת פחם וכורי הדור הרביעי (שעוד לא קיימים בשוק) מתוכננים כך שהיתה אינה אפשרית ויעילות צריכת האורניום שלהם גבוהה בסדרי גודל.

    לגבי החלפת צי הרכב חישובך פשוט לא נכון. הגיל הממוצע של צי הרכב בישראל הוא 7 שנים כך שללא עלויות כלל אפשר תוך זמן זה להחליף את מחצית הרכבים (שנוסעים הרבה יותר ממחצית הנסועה!).

    • א.ב. הגיב:

      "אנרגיה גרעינית היא בטוחה ביותר"

      בתור מומחה לאנרגיה גרעינית????

      אנרגיה גרעינית חייבת להיעלם מכדור הארץ! וזה גם מה שייקרה.
      מדהים כול המומחים בישראל לאנרגיה גרעינית… שאומרים לכול העולם מה טוב לו…

      מדהים עוד יותר איך כול מיני מתנגדים למאגרי מידע, פתאום בוטחים בעיוורון בקונצרני האנרגיה הגרעינית…

      מדהים…

      • ג'ו הגיב:

        לא בתור מומחה. אבל אנרגיה גרעינית היא בטוחה בהרבה מאנרגייה מפחם ומזהמת פחות (אם כי כל השוואה היא בעייתית).

        העניין עם "קונצרני האנרגייה הגרעינית" הם פחות טובים מחבריהם עם הפחם או "קונצרני האנרגיה הסולרית"?? שאלת הבעלות היא תמיד בעייתית והייתי מעדיף שהמדינות יהיו הבעלות אבל אי קשר בין זה לבין בחירת הטכנולוגיה.

        מה שמסכן את החברה האנושים הוא לא זיהום מקומי מדליפת קרינה אלא ההתחממות הגלובלית, והדרך האפקטיבית היחידה ליצור אנרגיה שלא ממחצבים היא אנרגיית גרעין. טכנולוגיות אחרות פשוט עוד לא מספיק יעילות.

      • יריב הגיב:

        אני מציע לחפש בגוגל את הביטוי:
        casualties per TWh
        אנרגיה גרעינית זה מפחיד, מכל מיני סיבות שצריכות לעניין במיוחד את הפסיכולוגים (אני מניח שבראשן "אשליית השליטה"), אבל זה לא עושה אותה מסוכנת.

  5. שימי הגיב:

    מה רע בכור תוריום ?
    חומר בנושא למשל פה:
    http://justathoughtofmyown.blogspot.com/2010/02/blog-post.html

  6. ראסול הגיב:

    כולם יודעים שהתהליך היחיד ביקום שמסוגל לייצר אנרגיה הוא כשנערות קסם הופכות למכשפות והיאוש שלהן הופך לאנרגיה… כולם פה Noobs שחבל על הזמן.

    MADOKA CHAN!

  7. נירה הגיב:

    הכשל הלוגי טמון ב"ניתוח המצב" שלך. כדי לדעת אם ומתי אדם יצליח להגיע מנקודה א' לנקודה ב' לא מספיק לדעת את המהירות שלו, אלא צריך לדעת גם את קצב שינוי המהירות שלו (תאוצה) ולפעמים גם את קצב השינוי של שינוי המהירות שלו, וכן הלאה. אתה מסתכל על הטכנולוגיות הקיימות היום, אבל לא לוקח בחשבון את קצב שינוי הטכנולוגיה. אם המעבר מתחבורה באמצעות הרגליים לתחבורה באמצעות בעלי חיים לקח כמה עשרות אלפי שנים, והמעבר מבעלי חיים לפחם\קיטור\נפט כמה אלפי שנים, הרי שהמעבר מנפט לתאים פוטואלקטריים וכורים גרעיניים לקח רק מאות ספורות של שנים. והטכנולוגיה ממשיכה להתפתח, וקצב ההתפתחות שלה גם הוא גדל.
    כבר היום יש מדינות שבהן אחוז נכבד מהחשמל מופק מכורים גרעיניים (75% בצרפת, כ-50% בשוודיה). והנה סתם התפתחות מעניינת בתחום האנרגיה הסולארית שהתפרסמה היום: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4161818,00.html
    שילוב של מקורות אנרגיה יכול לאפשר לאנושות עוד עשרות או מאות שנים של טיסות לחו"ל ותעשייה משגשגת, ובינתיים הטכנולוגיה תמשיך להתפתח ולהשתכלל.
    ובנוגע לזיתים וחמורים בשומרון: זה נהדר, אבל ככה אי אפשר להאכיל כעשרה מליון איש בין הים לירדן. אם אתה באמת רוצה לדבר על איך תיראה האנושות אם נחזור לזיתים וחמורים – בוא נסתכל על מה שקורה באפריקה.

    • אהרן הגיב:

      אם היית טוענת את זה לפני שנתיים או שלוש, היה מקום לקבל את הטענה שלך. אבל תיאוריית שיא תפוקת הנפט לא מדברת על איזו תקופה עתידית, היפפוטית ורחוקה – קיים קשר ישיר בין משבר החוב העולמי, ההתקוממות האזרחית (גם היא עולמית) והשינויים הגיאו-פוליטיים המופרעים שקורים עכשיו. מה שמדהים זה שהדברים קורים בדיוק כמו שהמתריעים מפני שיא תפוקת הנפט כתבו לפני חמש, שש ועשר שנים.
      יכול להיות שעוד תגיע איזו טכנולוגיה מהפכנית, אבל את כלכלת אירופה אף אחד כבר לא יציל, וכנראה שגם לא את הכלכלה האמריקאית, שלא לדבר על מה שקורה במדינות ערב.

      ואל תבני על סין – להם יש את הצרות שלהם.

      • מני זהבי הגיב:

        לא בטוח שצריך "להציל" את כלכלת אירופה. האירופים (וגם האמריקאים והישראלים) צורכים הרבה יותר ממה שנדרש לאיזשהו קיום סביר.
        הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות כיום לאירופה, ולמערב כולו, הוא צימצום מבוקר של הצריכה — מבוקר כדי למנוע מצב שבו חלק מהאנשים ייאלצו לוותר על דירת נופש בריביירה, וחלק יגוועו ברעב. אבל בשביל זה צריך הרבה יותר סוציאליזם ממה שיש באירופה כיום. מצד שני, יש תקדימים (למשל, משטר הקיצוב של תקופת מלחה"ע השנייה והשנים שאחריה).

        • אהרן הגיב:

          צמצום מבוקר של הצריכה יגרור באופן בלתי נמנע האטה כלכלית או אפילו מיתון, מה שיגדיל את היקפי האבטלה (הגדולים גם ככה) באירופה. זה יוביל בתורו להרחבת הפערים החברתיים ולערעור היציבות השלטונית.
          אי אפשר לברוח מהמשבר- אפשר אולי להעביר את הבעיה ממקום למקום, אבל מתי שהוא זה יתפוצץ לנו בפרצוף.

          • מני זהבי הגיב:

            איך אתה מתאר לעצמך צימצום של צריכה? הוראה ממשלתית המייבת כל אזרח לרכוש X אחוזים פחות של מוצרים ושירותים?
            אני, כמובן, לא מדבר על זה. אני מדבר על העלאת מיסוי על צריכה ראוותנית (אפשר להגדיר מה זה, אם כי ההגדרה תהיה מסובכת ותלויה בנסיבות). במצב כזה, את המסים שיתקבלו מאותה צריכה ראוותנית אפשר יהיה להפנות לסיוע לנזקקים, כולל מובטלים.

  8. בעניין הזיתים והחמורים מתבקשת הדוגמה השחוקה לטובה של קובה, "כוחהּ של קהילה", http://ecowiki.org.il/index.php?title=כוחה_של_קהילה_-_איך_קובה_שרדה_את_שיא_תפוקת_הנפט_(סרט).
    הבעיות של אפריקה נובעות בעיקר מֵהשתלטות תאגידים צפוניים-מערביים ורודנים מקומיים על כלכלת מדינות אלה וכן ממצוקת מים באזורים מסוימים, שאינהּ בלתי-קשורה לשינויי האקלים הנ"ל.
    רק לדוגמה: http://newfarm.rodaleinstitute.org/international/features/2007/0807/biodiverseafrica/diop.shtml
    אם למי מהקוראים נדמה, כי הדיון מוסט כאן אל נושא אחר, אזכיר, כי הפקת מזון היא צרכנית אנרגיה משמעותית ביותר. שוב לדוגמה: http://www.aceee.org/research-report/ie981