פוסט אורח: אלברט שני והרפתקאותיו בחופש הגדול
רחמנות, רחמנות על הימין הקיצוני בישראל: אין להם עם מי להתווכח. בלילו של קיץ יושבים להם ל"צים – הלא הם "לוחמי ציון" האמיצים, ומתאווים לוויכוח – ואין למי לתת תגובה ציונית הולמת. יש להם משימה: להוכיח שהשמאלנים שונאים את ישראל ורוצים בהשמדתה.
ויש להם בעיה: אין שמאלנים כאלה.
האנשים האמיתיים מתעקשים לשמר אנושיות וניואנסים, ומסרבים להיראות כמו השטן-על-הפלקט. שנים רבות של ויכוחים מקוונים – וחוק החרם, על השלכותיו לגבי ישראל – הביאו את הימין למצב בלתי נסבל. אין להם את מי להתקיף מבלי להרע את תדמיתם בציבור.
אך לא זוטות כאלה יטרידו את המתאווים לוויכוח. הם מצאו פתרון: המצאת דמות שתעלה את כל הנקודות שהם רוצים לתקוף – ואז, תקיפתה של דמות זו. לטכניקה הזו קוראים "יצירת אנשי קש" והיא מאפשרת ליוצר לתקוף את הדחליל שבנה ולהציגו כאילו ייצג כל איש שמאל באשר הוא – ובכך, להצדיק אלימות עתידית מבלי להתלכלך בעיני הקוראים.
טכניקה זו קלה במיוחד להפעלה באינטרנט. לאחרונה ראינו אנשי קש רבים ומשונים, ששימשו להכפשת קהלים שלמים – ופוצחו ע"י בלוגרים, עיתונאים, ובמקרה אחד, ע"י רשת CNN. כשירות לקהל קוראי החברים של ג'ורג', הנה חשיפתו של בלוגר-הקש שהפציע ביום שישי, ה-15 ביולי, למען לא תפלו גם אתם בפח הבדיוני הזה:
בליל ה-15 ביולי פורסם פוסט ראשון בבלוג של אדם המתקרא "אלברט שני". אלברט מופיע בעולם לבוש חליפת-קלישאות. הוא מעודד את הפלסטינים (וגם את הפלשיתינאים, הוא לא סגור על שמם) לבצע פיגועי תופת בישראל ולשפוך "נהרות של דם ציוני בכל רחבי פלסטין הכבושה". הטקסט קשה, מקומם וברוטאלי מאוד, במיוחד כאשר קוראים אותו כאילו נאמר על ידי אדם אמיתי.
אלא שהאיש הזה, "אלברט שני", לא היה ולא נברא. על פי הפרטים בבלוג, מדובר באדם שכביכול השתייך לתנועת "הפנתרים השחורים" והשתתף במשט על סיפון ה"מרמרה". עוד מציין הבלוג שהאיש הוא "חבר השמאל המתקדם" (מה זה? למישהו יש מושג?) וכן "חבר הדירקטוריון והחוג העוסק במיגור האג'נדה הציונות במזרח התיכון, ופלסטין הכבושה בפרט." הדירקטוריון זה, למיטב הבנתנו, לא ממש קיים. בכלל לא, אפילו.
סדרת הודעות בפורומי-שיחה החלו להופיע בזו אחר זו:
-
21:42 – בתגובות לידיעה על שר החינוך, באתר News1
-
23:30 – בפורום "בארץ ובעולם" בפורום הסטודנטים של אונ' בן-גוריון
-
23:32 – בפורום פרש (Fresh)
-
23:40 – בפורום הסקופים של רוטר
-
בשעה לא-ידועה הגיע הקישור אל דף הפייסבוק של "לוחמי ציון" בראשות תמיר סאסי, שם נצפתה למחרת הודעה על כך של אחד, אבי חומש, שהחליט להתלונן הלאה על עצם קיומו של "אלברט".
זהו מסע קידום די מרשים, עבור בלוג כה חדש.
אפשר לנחש שהשקט שהשתרר בין רבע לעשר ואחת-עשר וחצי קשור בתוכנית טלוויזיה? או אולי השלווה הזו קשורה לתריסר התגובות האוהדות והתומכות ש"אלברט" קיבל? תעלומה. 
קל לראות את הפערים בסיפור הכיסוי של איש הקש הזה, את הביוגרפיה המומצאת ואת חוסר הקוהרנטיות וההיגיון של ה"פוסט הלוחמני" בבלוג. תאמרו, עוד ניסיון פתטי של קיצונים ימניים לנגח את השמאל. מדוע לתת על כך את הדעת?
ובכן, משום שזו עליית מדרגה. תעמולה היא כלי בעל עוצמה רבה, שיכול להוציא אנשים לרחובות ולגרום להם לשרוף, לפוצץ, לרצוח. דף הפייסבוק של אותם לוחמי ציון כולל קריאה להתלונן במשטרה על "אלברט שני" – דבר שמבזבז משאבי ציבור ומנסה לשלוח שוטרים לאיתור אדם שאינו קיים (ואף להטריד כל אדם בשם אלברט שני, ויש לפחות אחד כזה בישראל – אם כי, שאר הפרטים הביוגרפיים לא נראים תואמים).
כולנו למדנו בשיעורי ההיסטוריה שאפשר להוליך שולל קבוצה גדולה של אנשים בקלות רבה יחסית, עם תוצאות איומות ונוראות. כשאנשי ימין קיצוני לא בוחלים בשום אמצעי – שקרים, המצאת "דחליל" שיוכלו לתקוף – פירוש הדבר הוא שהכפפות הוסרו. פירוש הדבר הוא שהם רוצים למצוא סיבה לפגוע באנשי השמאל, להוציא על כולם "דין רודף", בין אם יש לדבר בסיס במציאות ובין אם לאו. שלא יהיה לכם ספק: הטקסט המומצא הזה ואחרים כמותו ישמשו כ"עדות" לשנאת השמאל וכהצדקה לתקיפתו בפעולות עתידיות של ארגוני ימין קיצוני. כאשר אנשי ימין נוקטים בתעמולה מבית מדרשו של גבלס כדי לעורר איבה, כעס ושנאה, המשמעות היא אחת: הם מניחים את היסודות לפגיעה עתידית בזכויותיהם, ורוב הסיכויים שגם בגופם, של אנשי שמאל.
לכן אנו בוחרים להוקיע ולהתריע. היינו רוצים להאמין שיש עוד אוכלוסייה גדולה של אנשי ימין ומרכז שקולים ושפויים בישראל – אנשים שחיים במציאות ורוצים להתמודד איתה בכנות ולא בתחבולות ובתכסיסים נגד אזרחים אחרים.
אמר אברהם לינקולן: "לא ניתן לרמות את כל האנשים, כל הזמן." קיימים בהחלט אנשים שהוליכו שולל את רוב האנשים סביבם, במשך הרבה זמן. אבל כאשר מתחילה להסתמן מגמה של תכסיסים ותחבולות, ראוי שנדע כולנו – כל קוראי העברית – להיזהר ולהישמר מפני אנשי הקש של הימין הקיצוני שמנסים לשכנע אותם בדברים שלא היו ולא נבראו.
יש לנו מספיק על מה להתווכח בדיון הפוליטי, ואף אחד מאיתנו לא רוצה שכל הארץ תתהפך בדם ואש. מספיק עם השקרים – המציאות מסובכת ורבת-פנים מספיק בשביל כולנו.
* תודה רבה למיכאל זילברמן שהביא את הקישור לתשומת ליבנו, לנתאי פרץ ואיתמר שאלתיאל על קישורים נוספים, וכמובן ליוסי גורביץ על הבמה.
(דינה ביכל-שונרא ו-וואן דר גראף אחותך)
הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
הערה מנהלתית ב': הבלוג לא היה זמין למשך פרקי זמן ארוכים ביומיים האחרונים, וזאת כתוצאה משורה של תקלות בספק השרת שלנו. אני מתנצל על אי הנעימות ואנחנו שוקלים את צעדינו.
(יוסי גורביץ)
"היינו רוצות להאמין שיש עוד אוכלוסייה גדולה של אנשי ימין ומרכז שקולים ושפויים בישראל – אנשים שחיים במציאות ורוצים להתמודד איתה בכנות ולא בתחבולות ובתכסיסים נגד אזרחים אחרים."
האנשים האלה, אנשי ימין ומרכז שקולים, שפויים, אדישים ועייפים, לא קוראים "החברים של ג'ורג'".
לא עדיף היה לשלוח את המכתב הזה לידיעות אחרונות? או לפרסם אותו ב-Ynet?
ותודה על חשיפת השקר. שירות חשוב לציבור.
אני מייצג את השפוי והאדיש (ובעיקר את העיף), וקורא אדוק של הבלוג.
בכלל, כמו הרבה אחרים אני סובל מאד מהדרדרות העיתנות המסורתית ומחפש נחמה בבלוגים איכותיים.
עדיף, אם יש לך אמצעי לזה.
לא רוצה לשחק אותה גשש בלש, אבל כשקוראים את הטקסט מזהים כמה טעויות קלאסיות שמצמצמות את הפרופיל של הכותב: 1. כתיבה חצי צבאית- זה אומר שההתנסחות הצבאית עוד שגורה בו. כנראה שמדובר בגבר שקרא וכתב פקודות / מודיעין. 2. אשכנזי- שים לב שכל המקומות של סלנג ערבי במקורו שאפשר לשים את האות ע'- אויתו בא' (אלק, בחייאת, ועוד). 3. לא מתנחל, פעיל פוליטי או מישהו שעוסק בעימות ביום יום- הוא מתבלבל בין פלשתינאי לפלסתיני בטקסט כמה פעמים- מישהו שכותב את המילים האלה הרבה לא מתבלבל בכזו תדירות.
לכן ההנחה שלך שמדובר בעוד לוחם ציון, הגיונית. ההימור שלי זה שזה כנראה סטודנט בין 20-30, שעשה שירות קרבי או שירות ביחידה שעוסקת במבצעים או במודיעין.אני מניח שלעולם לא נדע. אבל אני אוהב חידות 🙂
או לחלוטין זה תמיר סאסי, שלא עשה צבא אבל מדבר כמו חייל כי הוא מפנטז להיות כזה.
"דיבור צבאי" זה יותר קטע של נערים מתלהבים עם פרופיל נמוך, לא של יוצאי צבא אמיתיים.
האות 'ע' לא קיימת באף אחת מהמלים שציינת. במלה 'אלק' א מחליפה ק, ובמלה 'בחייאת' האות 'א' משמשת להארכת הצליל.
לגבי סעיף 2: התעתיק הנכון של המילים שציינת הוא קאלכ או אאלכ ו-בחיאת. אין שם שום עין. וגם לא ברור איך הסקת מזה על המוצא של הכותב, שרלוק 🙂
מעניין לציין שזה מתרחש בסמיכות מפתיעה למה שנראה כמו ניסיון השמצה/הפללה מגושם של יונתן שפירא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4094123,00.html
לא אתפלא אם יסתבר באותה קבוצה שעומדת מאחרי שני המקרים, ואם כך – כנראה שצפויים לנו מקרים נוספים בקרוב.
החלק היפה הוא שאפילו הטוקבקיסטים בויינט לא קנו את הסיפור על שפירא והקסדה הנשכחת. מעניין אם את הסיפור על אלברט שני מישהו כן יקנה.
"ישראל שלי" פורצת לטלפון של דובר חמאס רנטיסי, ושולחת משם SMSים לכתבים בזכות גלי צה"ל.
http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-4c5a4c62c22b031006.htm
אני גולש מישראל ורואה שאני גולש לאתר בארה"ב.זה חלק מחרם על ישראל?
לא חסרים פה ספקי שרות טובים.
האתר שלו מקשר (תחת קישורים) לסלון דבורה
http://debora.bon.co.il/Front/Pages/pages.asp?id=194220
ארגון שלא נראה לי מומצא, אבל מוזר במיוחד. אז אולי אלברט שני משם?
ניסן ג'רבי כותב בסלון דבורה, והוא על פי עדותו ממייסדי איגוד מיזרחים נגד מדינת ישראל.
מאמרים של ניסן ג'רבי וקיריל הדר מופיעים גם בסלון דבורה וגם
http://mizrahimvsisrael.forumisrael.net/
נראה לי שזה מגיע משם. הריטוריקה מתאימה.
נשמע כמו פרודיה על סלון מזל
והנה, לגבי "שמאל מתקדם" :
http://www.facebook.com/pages/%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%9D/114227961923160?sk=wall
בעיני, זה מוכיח שזה משם.
תזכרו, אלברט שני מקשר לסלון דבורה "ארגון אנטי ציוני ליחצו כאן לכניסה!"
עמוד ריק, שלא מצליח לאיית נכון את המילה "ארגון", הוא ההוכחה שלך?
זה דף שנוצר אוטומטית על ידי המערכת של פייסבוק (community page) אין לזה שום משמעות.
בעיה לשים קישור?
אגב, הפעם הראשונה (והיחידה עד התגובה הנ"ל) שאני שמעתי על קיומו של "סלון דבורה" הוא כשאיזה דפוק בפורום הסטודנטים של באר שבע טען שאני פעיל ידוע שם, בעקבות פוסט שכתבתי.
משהו פסל את ההערה הקודמת שלי. אני תוהה אם גורביץ מסנן אוטומטית כל מה שכתוב בו "בני ציפר". אני אבין אותו.
בכל מקרה, ההערה הארוכה שלי הראתה שהאתרים ש"שמואל" קישר אליהם – לפחות אחד מהם – הוא אתר שרשום על שמו של פעיל כ"ך (או לפחות, אדם אשר מציג את סמל כהנא בפייסבוק שלו)
אתה יכול לקשר?
אגב, אצל אלברט שני הגיבה מישהי בשם תמר זכרוני שכתבה
"כדאי מאוד לשכפל מאמר זה שקוראי ערבית גם ילמדו את הטקסט הזה, מאמר כנה ללא ספק!"
והיא חתומה על מאמרים עבור סלון דבורה.
מישהו כתב בשם תמר זכרוני. זה לא אומר כלום.
שים לב לציטוטים הבאים מתוך הטקסט של "אלברט":
זה לא שמאלני. זה איש ימין, כנראה דתי, שמבצע פרודיה גרועה מאד על הפנטזיה שלו על שמאלני.
אין כאן עילה לעבירה פלילית? ואגב, גם בסיפור של יונתן שפירא. אני סבור כי ישנו סעיף הנקרא "התחזות" .
הוא יכול לטעון שמדובר בשם עט בעל סיפור יצירתי, לא?
יש בהחלט חשד להתחזות.
אני לא חושבת שמשטרת ישראל תבדוק את ההתחזות הזו, משום שהנושא אינו בראש מעייניה.
המממ, לא יודע, יש לי הרגשה דווקא שהפוסט אמיתי…
יש שמאלנים כאלה… you know
ההודעה הזאת נראית טרולית משהו, אבל זאת נקודה חשובה. צריך להיזהר מלהכריז "אין שמאלנים כאלו". לכל דעה, הזויה ככל שתהיה, ימצא אדם שיאמץ אותה. לא צריך להילחם באנשי קש, אמיתיים או מומצאים (והבלוג הספציפי הזה באמת נראה פקטיבי). בדיוק כמו שבני בגין יכול להבדיל את עצמו מברוך מרזל, ככה השמאל הישראלי יכול להבדיל את עצמו ממטורללים כאלו ואחרים.
אגב, בחיפוש "אלברט שני" עולים כל מיני פוסטים בפורומים, בניסוח זהה, שמנסים לקשור את הבלוג הזה ל"פרצופו האמיתי של השמאל".
בעצם אולי באמת אין שמאלנים כאלו. כי אם אדם עם דעות של אלברט שני באמת היה קיים, הוא כבר לא היה שמאל ישראלי, אלא ימין פלסטינאי…
אולי קצת טרולית אבל בכל זאת, יש גם אנשים הזויים במדינה הזאת, האם הם שמאל ישראלי, ימין פלסטיני או משתפ"ים של לוציפר בכבודו ובעצמו אני לא יודע, אבל בכל זאת לא מדובר בדעות שחורגות ממסגרת השמאלניות הרדיקלית. כמובן שהרטוריקה קצת מוגזמת אבל זה גם חלק מקובל בשיח השמאלני המודרני (קראת שטויות שפמיניסטיות רדיקליות כותבות?).
בכל מקרה, אם אני רק ממליץ על איפוק, ראיות חותכות, וכו. תראה לי כמה כתובות איי פי שמראות שהדף hosted ע"י ג'ון הייגי , תראה לי שהדף בבעלות של תמיר סאסי. אחרת באמת עדיף לכתוב פוסט קצת יותר כוללני שמתנער מהדעות האלה בין אם הן אמיתיות, ובין אם לא.
מסכים, נתקלתי כבר ברטוריקה דומה. בדרך כלל מלווה בהאשמה של "הממסד האשכנזי".
מה שמדאיג הוא שזה לא באמת משפיע. מי שכתב כאן על ימין שפוי צריך להסביר לי למה הימין הזה לא מתחלחל ומתנער מהאנשים האלו או שוקל את הצבעתו בבחירות הקרובות. אני זוכר שאחרי רצח אמיל גרינצוויג הייתי בטוח שזה הסוף של הימין בארץ. הרי איזה אדם שפוי, גם אם דעותיו ימניות לא יבהל ולא יחזיר את השד לבקבוק מיד? אחרי רצח רבין כבר לא היו לי שום ציפיות ומסתבר שצדקתי. כשירצחו כאן (עוד) שמאלנים בגלל ההסתה הזאת זה גם לא יגרום ל'ימין השפוי' לשקול מחדש את עמדותיו או לפחות את הפרטנרים שלו.
אולי בעצם אין בכלל 'ימין שפוי' ? אולי המחשבה על אנשים מיושבים כאלו שהבטחון והחשש מהפלשתינאים מדאיגים אותם יותר מההתנחלויות היא מחשבת שווא וכולם מטורפים ברמה כזו או אחרת?
יש ימין שפוי אבל הוא בדרך כלל מושג על ידי דילול הימניות באדישות.
נתקלתי בימין שפוי – אבל הוויכוח כאן אינו בין ימין ושמאל.
הוויכוח כאן הוא בין אנשים שמנסים לרמות את קוראיהם בשיטות שונות והקורבנות המיועדים שלהם.
יש מקום לוויכוח פוליטי. אין שום מקום לתרמיות. לא כל הימין רמאים. וגם לא כל השמאל צדיקים (ולהיפך!).
נכון לכרגע, התכסיסים נמצאים בעיקר בידיהם של אנשים שמזדהים כמרכז – כמו ישראל ביתנו, כמו ממשיכי דרכו השונים של כהנא, וכמו לוחמי ציון ואם תרצו. כבר בעצם ההזדהות הזו הם מנסים לעוות את תפיסת המציאות של צופיהם.
החלוקה כאן אינה שמאל/ימין אלא עובדות/שקרים. את הפרשנות של העובדות ניתן לחלק לפי מפה פוליטית; אבל כאן מדובר בתכסיס שמשקר לאנשים באשר הם.
אי אפשר לבסס מדיניות שפויה על שקרים – לא מדיניות ימנית ולא מדיניות שמאלית. גבב השקרים והרמאויות שאנחנו רואים כרגע (במסגרת "הסברה" כלפי פנים וכלפי חוץ) היא התקפה ישירה על כל קוראי העברית.
היו מגיבים, להלן, שחשבו שאולי יכול להיות אדם כזה. אענה להם בנפרד. אבל את היסוד הבסיסי של אמת כמסד של פעולה – על זה אני חושבת שאין חילוקי דיעות מימין ומשמאל.
הזויים יש בכל מקום. יש עדיין אדם שהולך לכל הפגנת שמאל עם החולצה של סטלין, מכירים? המצאת דחלילים כאלה והוקעתם היא פרקטיקה שפלה, ומאוד יתכן שזה המקרה של אלברט שני. אבל העניין הוא להתעקש על כך שההזויים אינם מייצגים את כולם, למרות מה שהם מנסים להראות כאילו שכן, והתקשורת צמאת הסקופים נותנת להם זמן מסך ושטח עיתון בלתי פרופורציונליים להחריד.
זה כל כך שקוף שהכותב הוא איש ימין, "הטיעונים" שלו הם הדרך בה אנשי ימין לא מאוד מתוחכמים תופסים את טיעוני השמאל.
גם התגובות מעוררות גיחוך: "אלברט ידידי, כמו תמיד, ניתוח מבריק ונכון" כותב "אורן" על הפוסט הראשון בבלוג של אדם שאיש לא שמע אודותיו קודם לכן.
אני גם לא הייתי פוסל אוטומטית את האפשרות שיש אנשים שאלו דעותיהם. אם אכן יש כאלו, קל להכריז שעמדות כאלו הן נקלות ודוחות ואין תואמות שום דבר ממה שעומד בבסיס הערכים של השמאל בישראל (רק מי שחושב ש"שמאל" משמעו "סטלין" יכול למצוא קשר בין העמדות שמובעות שם לבין שמאל).
ההבדל בין השמאל לימין פה, כמובן, הוא שיהיה קשה למצוא מישהו בעל שם או משמעות בציבוריות הישראלית שיתמוך בדברים כאלו, בעוד שאצל הימין אותו ספר – "תורת המלך" – זכה להגנה ולתשבוחות מצד רבים וחשובים בקהילותיהם. וגם את זה צריך להדגיש: שאם האדם הזה קיים, הוא מזהיר בבדידותו, בעוד שעמדות מקבילות מימין זוכות לתמיכה, להידור, ובמקרה של ברוך גולדשטיין, לעדת מעריצים שסוגדים לו אחרי מותו.
הסכמה מלאה.
במהלך מעל שלושים שנים של פעילות פוליטית, טרם נתקלתי באדם אחד שאומר שהוא "שמאל" ורוצה להרוג ישראלים.
גם הפעילים האנטי-ציוניים ביותר מעדיפים מאוד להימנע משפיכת דם ולמעשה, בכך מתמקדת פעילותם.
העובדה שאפילו אתה, דובי, חושב שאולי השקר הזה יכול לשקף אמת מלמד שהשקר נתפר בדיוק במידה הנכונה: אפילו אנשים ספקניים מוצאים בו מספיק יסודות מתוך חששותיהם וסיוטיהם של אנשי שמאל.
וזו בדיוק מטרתו של איש הקש: ליצור דמויות שמקימות לתחייה את חששותיהם של קוראיו, וגורמות להם להתרחק ממנו – אם ע"י הדרתו (כפי שתיארת) ואם ע"י התקרבות "ימינה".
בשני המקרים מדובר במניפולציה, שמשנה את המצב הפוליטי באמצעות תכסיס ושקרים – במקום להתמודד עם העובדות ולהסיק מסקנות מתוכן (שעולות בקנה אחד עם עולם הערכים של האדם הפוליטי).
הטענה שלי היא שהדבר משחית את השיח הפוליטי ומרחיק את המערכת כולה מאפשרות להתמודד בצורה יעילה עם המציאות. משום כך, חשוב לזהות את השקרים – כשקרים – ולהכיר בעובדה שיש אנשים שמנסים בצורה זו לרמות את כולם.
למה כל כך קשה לגלות מי כותב את הפוסט-אורח?
עדיף לתת את השם למעלה, או אם למטה אז לכתוב בפירוש "מאת…"
לקח לי 3 דפדופים כדי להבחין בין הסוגריים למטה בין תודות לבין הודעות מנהלתיות בשמות הכותבות. למה כל כך צנוע?
לי קל יותר להאמין שפעילי ימין ישתמשו בטכניקות מסתערבים (אותן הם מכירים היטב) מאשר להאמין שאלברט הוא אמיתי. במיוחד כשזהויות מפוברקות זה פרקטיקה שגורה בימינו, זה רק תרגיל של הפוך על הפוך מבחינתם. הדרך של הימין לנצח בויכוח הפוליטי היא להסלים אותו. כי בסופו של דבר, אם מציגים את זה כאנחנו או הם, האנשים השפויים יבחרו "אנחנו".
אפרופו תועמלני ימין:
מאת התוהה:
26 במאי 2011 בשעה 17:17
הבהרה: אני לא רונן שובל ולא אף אחד חשוב מידי. אני בסך הכל סטודנט פשוט להיסטוריה ומדע המדינה שבמקרה גם החלטתי (כנראה בגלל האישיות ה"קיצוניות ונטיה להפרעת אישיות נרקסיסיטית" שלי) להפוך לפעיל בתנועת "אם תרצו".
http://vaadatwino.co.il/?page_id=153
אולי תסביר איך מחליטים "במקרה"?
תגובה טרולית נמחקה.
זה מזכיר לי איך לפני כך וכך שנים שני אנשי ימין ריססו כתובות פלסטיניות כביכול על מצבות בבית עלמין בחיפה. הן היו כולן בעברית, ואחת מהן היתה "את יוסי שריד נשחוט ראשון". לקח למשטרת ישראל בדיוק יום אחד למצוא אותם.
אני חושב שיש לי פיצוח: למה אלברט שני? מה קרה בזמן האחרון שנתקע לממציאי הדמות בראש והוביל לשם הזה? אולי מדובר במישהו שהתחתן שבועיים לפני עליית הפוסט – הנסיך אלבר השני ממונאקו?
אם כבר חושפים/מאכילים פה טרולים, אפשר להוסיף שבשבועות אחרים יש לץ שמתכנה "ש. ר." (כנראה ע"ש איש שמאל אמיתי), שכותב מיילים לבלוגרים על כך שהוא שוקל "להשתמט" (או שכבר השתחרר ושוקל להתגייס שוב? הסיפור מבולבל ועילג עד כדי מופרכות), ומבקש עצה.
הסגנון, כאמור, זועק שמדובר בזיוף. אבל נראה לי שכדאי להזכיר את זה בהקשר הנוכחי, לידיעה/אזהרה.
לגבי סלון דבורה: בנתוני הרישום של שם האתר מופיעים מספר הטלפון: 052-6686020, הכתובת [email protected], ומספר הפקס 02-6528242 ושמו של פנחס הוברט.
חברת ניוזנט המנהלת את האתר ליכודניק, החזיקה פעם בדומיין http://www.ios.st, ופרסמה בכמה מקומות את מספר הטלפון הזה, חלקם תחת השם אריק זיו. מספר הפקס שייך לפנחס הוברט, גם הוא מחברת ניוזנט, גם הוא ליכודניק.
אגב, עמוד הפייסבוק של המשטרה כבר מוצף בפניות זועמות הדורשות למצות את הדין עם המסית האנטי ציוני. אני באמת מקווה שיחקרו את העניין.
"אין שמאלאנים כאלה"?????..למי אתם מנסים לשקר???
ישנם מספיק אנשי שמאל מרכזיים,שמתחו בפומבי עד סף את גבולות חוק העונשין בדבריהם על הלגיטמציה,החוכמה והנחיצות ברציחת מתנחלים\יהודים\חרדים,או לפחות הביאו את הבנתם למעשי רצח אלה…אני בטוח שהציטוטים מוכרים,(ולצערי בהרבה מקרים גם חביבים) לכם
ובשוליים האנונימיים של השמאל,אלא שלא זוכים לפרס ישראל, הח'ברה כבר לא מתבישים לחלוק לחלוטין את תאוות הרצח שלהם,אלא לכל היותר מסתתרים מהחוק …ואת תגובותיהם מוצאים ברשת.
והבא נסיים את מחול ההיתממות והצדקנות בבלוג בשירה בציבור,משירייה "הלא קיימים" של להקת השמאל "סמרטוט כחול לבן
"זאת אהבה פנטית
שלי ולא שלהם
לראות אותם הופכים
לחבילות סבון
אם החברונים ירצו
ישטפו את הסרטן
אבל הלב שלי נשאר
בתוך שלולית דם
ליד מזוזה זרוקה
זה 1929
ספר תהילים נשכח
נעל קרועה עם שרוך כתום נפרם
זעקות קרועות לב
זאת אהבה פנטית
לראות טינופת הופכת לסבון
סיטרא אחרא של הכיף
פה צריך יד חזקה
מעילי דובון מוצתים
ריח זקנים שרופים
עד הטקס הממלכתי
העשן יתפזר…."
ונמשיכה אחר כך ב"לרצוח את המאבטח","וטרור זה לזרום"..
הממציא במומו פוסל, או שאני מסתכן בגופי….