החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: אלברט שני והרפתקאותיו בחופש הגדול

רחמנות, רחמנות על הימין הקיצוני בישראל: אין להם עם מי להתווכח. בלילו של קיץ יושבים להם ל"צים – הלא הם "לוחמי ציון" האמיצים, ומתאווים לוויכוח – ואין למי לתת תגובה ציונית הולמת. יש להם משימה: להוכיח שהשמאלנים שונאים את ישראל ורוצים בהשמדתה.

ויש להם בעיה: אין שמאלנים כאלה.

האנשים האמיתיים מתעקשים לשמר אנושיות וניואנסים, ומסרבים להיראות כמו השטן-על-הפלקט. שנים רבות של ויכוחים מקוונים – וחוק החרם, על השלכותיו לגבי ישראל – הביאו את הימין למצב בלתי נסבל. אין להם את מי להתקיף מבלי להרע את תדמיתם בציבור.

אך לא זוטות כאלה יטרידו את המתאווים לוויכוח. הם מצאו פתרון: המצאת דמות שתעלה את כל הנקודות שהם רוצים לתקוף – ואז, תקיפתה של דמות זו. לטכניקה הזו קוראים "יצירת אנשי קש" והיא מאפשרת ליוצר לתקוף את הדחליל שבנה ולהציגו כאילו ייצג כל איש שמאל באשר הוא – ובכך, להצדיק אלימות עתידית מבלי להתלכלך בעיני הקוראים.

טכניקה זו קלה במיוחד להפעלה באינטרנט. לאחרונה ראינו אנשי קש רבים ומשונים, ששימשו להכפשת קהלים שלמים – ופוצחו ע"י בלוגרים, עיתונאים, ובמקרה אחד, ע"י רשת CNN. כשירות לקהל קוראי החברים של ג'ורג', הנה חשיפתו של בלוגר-הקש שהפציע ביום שישי, ה-15 ביולי, למען לא תפלו גם אתם בפח הבדיוני הזה:

בליל ה-15 ביולי פורסם פוסט ראשון בבלוג של אדם המתקרא "אלברט שני". אלברט מופיע בעולם לבוש חליפת-קלישאות. הוא מעודד את הפלסטינים (וגם את הפלשיתינאים, הוא לא סגור על שמם) לבצע פיגועי תופת בישראל ולשפוך "נהרות של דם ציוני בכל רחבי פלסטין הכבושה". הטקסט קשה, מקומם וברוטאלי מאוד, במיוחד כאשר קוראים אותו כאילו נאמר על ידי אדם אמיתי.

אלא שהאיש הזה, "אלברט שני", לא היה ולא נברא. על פי הפרטים בבלוג, מדובר באדם שכביכול השתייך לתנועת "הפנתרים השחורים" והשתתף במשט על סיפון ה"מרמרה". עוד מציין הבלוג שהאיש הוא "חבר השמאל המתקדם" (מה זה? למישהו יש מושג?) וכן "חבר הדירקטוריון והחוג העוסק במיגור האג'נדה הציונות במזרח התיכון, ופלסטין הכבושה בפרט." הדירקטוריון זה, למיטב הבנתנו, לא ממש קיים. בכלל לא, אפילו.

סדרת הודעות בפורומי-שיחה החלו להופיע בזו אחר זו:

  • 21:42 – בתגובות לידיעה על שר החינוך, באתר News1
  • 23:30 – בפורום "בארץ ובעולם" בפורום הסטודנטים של אונ' בן-גוריון
  • 23:32 – בפורום פרש (Fresh)
  • 23:40 – בפורום הסקופים של רוטר
  • בשעה לא-ידועה הגיע הקישור אל דף הפייסבוק של "לוחמי ציון" בראשות תמיר סאסי, שם נצפתה למחרת הודעה על כך של אחד, אבי חומש, שהחליט להתלונן הלאה על עצם קיומו של "אלברט".

זהו מסע קידום די מרשים, עבור בלוג כה חדש.

אפשר לנחש שהשקט שהשתרר בין רבע לעשר ואחת-עשר וחצי קשור בתוכנית טלוויזיה? או אולי השלווה הזו קשורה לתריסר התגובות האוהדות והתומכות ש"אלברט" קיבל? תעלומה. ליצני ציון דורשים צדק. צילום מסך

קל לראות את הפערים בסיפור הכיסוי של איש הקש הזה, את הביוגרפיה המומצאת ואת חוסר הקוהרנטיות וההיגיון של ה"פוסט הלוחמני" בבלוג. תאמרו, עוד ניסיון פתטי של קיצונים ימניים לנגח את השמאל. מדוע לתת על כך את הדעת?

ובכן, משום שזו עליית מדרגה. תעמולה היא כלי בעל עוצמה רבה, שיכול להוציא אנשים לרחובות ולגרום להם לשרוף, לפוצץ, לרצוח. דף הפייסבוק של אותם לוחמי ציון כולל קריאה להתלונן במשטרה על "אלברט שני" – דבר שמבזבז משאבי ציבור ומנסה לשלוח שוטרים לאיתור אדם שאינו קיים (ואף להטריד כל אדם בשם אלברט שני, ויש לפחות אחד כזה בישראל – אם כי, שאר הפרטים הביוגרפיים לא נראים תואמים).

כולנו למדנו בשיעורי ההיסטוריה שאפשר להוליך שולל קבוצה גדולה של אנשים בקלות רבה יחסית, עם תוצאות איומות ונוראות. כשאנשי ימין קיצוני לא בוחלים בשום אמצעי – שקרים, המצאת "דחליל" שיוכלו לתקוף – פירוש הדבר הוא שהכפפות הוסרו. פירוש הדבר הוא שהם רוצים למצוא סיבה לפגוע באנשי השמאל, להוציא על כולם "דין רודף", בין אם יש לדבר בסיס במציאות ובין אם לאו. שלא יהיה לכם ספק: הטקסט המומצא הזה ואחרים כמותו ישמשו כ"עדות" לשנאת השמאל וכהצדקה לתקיפתו בפעולות עתידיות של ארגוני ימין קיצוני. כאשר אנשי ימין נוקטים בתעמולה מבית מדרשו של גבלס כדי לעורר איבה, כעס ושנאה, המשמעות היא אחת: הם מניחים את היסודות לפגיעה עתידית בזכויותיהם, ורוב הסיכויים שגם בגופם, של אנשי שמאל.

לכן אנו בוחרים להוקיע ולהתריע. היינו רוצים להאמין שיש עוד אוכלוסייה גדולה של אנשי ימין ומרכז שקולים ושפויים בישראל – אנשים שחיים במציאות ורוצים להתמודד איתה בכנות ולא בתחבולות ובתכסיסים נגד אזרחים אחרים.

אמר אברהם לינקולן: "לא ניתן לרמות את כל האנשים, כל הזמן." קיימים בהחלט אנשים שהוליכו שולל את רוב האנשים סביבם, במשך הרבה זמן. אבל כאשר מתחילה להסתמן מגמה של תכסיסים ותחבולות, ראוי שנדע כולנו – כל קוראי העברית – להיזהר ולהישמר מפני אנשי הקש של הימין הקיצוני שמנסים לשכנע אותם בדברים שלא היו ולא נבראו.

יש לנו מספיק על מה להתווכח בדיון הפוליטי, ואף אחד מאיתנו לא רוצה שכל הארץ תתהפך בדם ואש. מספיק עם השקרים – המציאות מסובכת ורבת-פנים מספיק בשביל כולנו.

* תודה רבה למיכאל זילברמן שהביא את הקישור לתשומת ליבנו, לנתאי פרץ ואיתמר שאלתיאל על קישורים נוספים, וכמובן ליוסי גורביץ על הבמה.

(דינה ביכל-שונרא ו-וואן דר גראף אחותך)

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב': הבלוג לא היה זמין למשך פרקי זמן ארוכים ביומיים האחרונים, וזאת כתוצאה משורה של תקלות בספק השרת שלנו. אני מתנצל על אי הנעימות ואנחנו שוקלים את צעדינו.

(יוסי גורביץ)