החברים של ג'ורג'

הגנרל ששב מן הכפור

עוד לא הספקנו להפטר מגבי אשכנזי, וכבר יש מי שרוצים שניקח אותו בחזרה: שורה של חברי כנסת – בעיקר ממפלגת סקטור השחיתות, קדימה – הודיעו שהם מתכוונים להעלות, שוב, הצעת חוק שתבטל את חוק הצינון ותאפשר לאשכנזי להכנס לחיים הפוליטיים כבר בבחירות הקרובות. הם זוכים לתמיכה נלהבת של חבר מפלגתם, הנשיא שמעון פרס, שבהתערבות שכבר הורגלנו לה בהליך הפוליטי הצהיר שהוא מתנגד לחוק, כי "חבל לאבד אדם כמו אשכנזי". בעיקום העובדות שהורגלנו לקבל מפרס, הוא אומר ש"מי שסומכים עליו שינהיג את צה"ל ואת מערכת הביטחון, יש לסמוך עליו שלא יערב פוליטיקה בשיקוליו לפני הפרישה". כדי שלא לערב שיקולים פוליטיים בהחלטותיו, ימים ספורים לפני שהוא הופך לפוליטיקאי, צריך קצין להיות מלאך. צה"ל, כמו כל צבא אחר (או, בעצם, כל גוף אנושי אחר), מפגין מחסור בולט במלאכים, וספק אם מלאכיות היא תכונה שמישהו שייך אי פעם לאשכנזי.

מותר לתהות מהן, בעצם, הסגולות הייחודיות שניחן בהן אשכנזי, שהופכות אותו להכרחי כל כך למערכת הפוליטית שלנו. במהלך שנות כהונתו, התכונות שבהן הצטיין אשכנזי היו שתיקה רועמת תוך ניהול פוליטיקת-לשכות קטנה ומלוכלכת. אין לנו מושג מהן עמדותיו הפוליטיות, להוציא שהצבא צריך להיות מעל לפוליטיקאים, ועל כך יעידו העובדות: הוא לא היסס לנזוף בראש הממשלה נתניהו (הוא התנצל אחר כך), הוא ניהל מלחמה ממושכת בשר הממונה עליו (תוך ניצול העובדה שהאיש מגעיל את השועלים), והוא הרשה לעצמו לתקוף החלטות ממשלה. קשה להמנע מן המסקנה שהסיבה היחידה שהפוליטיקאים רוצים את אשכנזי לצידם היא העובדה שלפני חמש דקות הוא ענד דרגות רב אלוף. מותר לתהות אם שלטון הקצינים הישראלי (דיין, רבין, וייצמן, ברק, שרון, במידה מסוימת נתניהו) היה הצלחה גדולה כל כך; להזכיר שראשי הממשלה המוצלחים של ישראל (אשכול, בגין, במידה מסוימת בן גוריון) היו אזרחים במובהק.

אפשר, כמובן, לטעון שכל דורשי טובתו של אשכנזי הם בעצם דורשי רעתו: שהם רוצים למנות אותו למשרה יצוגית של כבוד, להוריד אותו בדרגה מרמטכ"ל לראש ממשלה, מהאדם הפופולרי ביותר במדינה למושא חרפה. אבל מה שחשוב כאן הוא הבוז לחוק, שמושרש עמוק בתרבות הפוליטית הישראלית.

החוק מפריע? לא נכפוף את ראשנו בפניו, נשנה אותו. ברק, משנכנס לתפקיד ראש הממשלה, מיהר לשנות את חוק יסוד (!) הממשלה, כדי שיוכל למנות את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל, שאפילו ממשלת נתניהו לא משתווה לה. בשלהי כהונתו הארוכה מדי של ברק, ניסו בליכוד ברצינות לשנות את חוק יסוד ראש הממשלה, כדי שבנימין נתניהו – שהתפטר מן הכנסת והיה אז רק "אזרח מודאג" – יוכל להתמודד מול ברק. התרגיל שעשה אז ברק – התפטרותו, בלי פיזור הכנסת – לא היה רק תרגיל ציני, שתקע את ראש הממשלה שבא אחריו עם כנסת לעומתית ובמידה רבה לא רלוונטית, הוא גם שכנע את נתניהו לא להתמודד – החלטה שעליה הוא התחרט מרות לאחר מכן.

הרעיון הזה, שחייה של מדינת ישראל אינם חיים בלי אשכנזי כלוחץ תינוקות ומנשק ידיים, שולח את חברי הכנסת להתעלל שוב בחוק, ומוכיח שוב שבישראל החוק הוא בדיחה. אם חברי הכנסת היו רציניים באשר לתפיסה שלהם, שחוק הצינון מזיק, אז הם היו מחילים אותו על הדור הבא של הקצינים, ודורשים שאשכנזי יקבל את הדין ושלא ישנו את חוקי המשחק עבורו. העובדה שהם לא עושים זאת אומרת מה הם חושבים על חשיבותו של החוק. וכאשר זו גישתם של המחוקקים, מה לנו כי נלין על העם?

הערה מנהלתית: אמש התקבלה תרומה נוספת בקרן הטבק והאלכוהול, ואני מאחל לתורם שלעולם לא יהיה תלוי בחסדיהם של פוליטיקאים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    שועלים?

  • איל

    we don't need another "hero"

  • אלז צדמור

    אפשר היה לכתוב את הפוסט בלי "עוד לא הספקנו להיפטר מגבי אשכנזי".
    אשכנזי היה רמטכ"ל. תפקידו לעמוד בראש הצבא. ביקורת על מספר ההרוגים בצד השני צריכה להיות מוטחת במדינאים, לא בצבא. הצבא תפקידו להלחם. כמפקד הצבא אשכנזי שיקם את מעמדו אחרי המפולת במלחמת לבנון השניה כשלוחמים נכנסו לימ"חים ומצאו שם אפודים משנות השבעים בלי ציוד מינימלי ושיריונרים הוצבו בסלוקי כמו ברווזים כשהרמטכ"ל חלוץ מנהל את המלחמה מעל גבי הפלזמה.

    הנה הוצאת ממני תגובה בלי לומר מילה אחת על חוק אנטי הצינון המטופש שמנסים להעביר בכנסת, רק בגלל הפרובוקציה במשפט הראשון.

    • ygurvitz

      אני לא יודע, אני בכלל לא בטוח שזה המצב. ה"שיקם את מעמדו" הזה נראה לי כמו ספין מוצלח מאד של בניהו. אני לא חושב שאפשר לטעון ברצינות שצה"ל של עופרת יצוקה היה טוב יותר צה"ל של לבנון השניה.

      ובקשר לפלזמות, אני חושב שגנרל שנשאר מאחורה ועוקב אחרי הכוחות שלו ממרכז פיקוד, כנראה יעשה עבודה טובה יותר ממפקד שמתרוצץ ממקום למקום ורואה רק את מבט השוחה המקומי. הבעיה היתה פחות בגנרלים, ויותר ברמת המ"מ והמ"פ, שהפסיקו את הפעילות המבצעית ברגע שהיה להם נפגע ראשון. זה ודאי לא השתנה בעופרת יצוקה.

      • אריאל

        יוסי, אני חייב לחלוק עליך בנושא רמת האחריות בכשלון מלחמת לבנון.

        ראשית, הכשלון נגזר כמובן מכך שלמלחמה לא היו כלל יעדים. להזכירך, צבא מנצח קרבות, ממשלה מנצחת מלחמות. צה"ל ניצח ברוב הקרבות ועדיין המלחמה היתה כשלון.

        שנית, אני לא יודע מה היתה רמת המ"מים והמ"פים בקרבות, אני גם לא חושב שזה כל כך רלוונטי כי לא הם קבעו את זירות ההתקלות במלחמה. הכשלון הגדול והברור היה של הדרגים הבכירים יותר שהתקדמו בצבא בתפקידי שיטור. הם התרגלו לנהל דרך הפלזמה פעילות מחלקתית או גג פלוגתית בשטח כבוש כנגד לוחמים לא מאומנים החמושים בעיקר בנק"ל. הם התרגלו להתעלם משיקולים לוגיסטים כי אתה לא נוסע יותר מעשרים דקות בשטח כבוש מבלי להגיע לבסיס כלשהו. ברגע שהם נדרשו לנהל תנועת לילה של גדוד טנקים על ציר ממוקש, או לדאוג להעביר אספקה בשטח עויין, או לדאוג לציוד נורמלי לסד"כ מלא של אוגדה הם נכשלו בצורה מחפירה.

        מה לעשות – צה"ל מאז 87 מצטיין בעיקר בפעולה של Shooting fish in a barrel ובלהיות מזועזע עד עמקי נשמתו כשהדגים מעזים לירות בחזרה. אני לא חושב שאשכנזי שינה את המצב כהוא זה, הוא פשוט דאג להשתיק את הדיון הזה ולמכור לעדר ישראל את מה שהוא רצה לשמוע – שהצבא "שוקם".

      • אפכא מסתברא

        בנוסף לזה, עד כמה שאני זוכר ברוב התחקירים, והספרים שאחרי המלחמה (וגם אם אינני טועה בדו"ח וינוגרד) ציינו לשבח את הדרגים הזוטרים עד לרמת המג"ד ביכולת הלחימה שלהם ודבקות במשימה (שהיו מעורפלות גם ככה).
        התנהלות הקרבות במקומות בבינת ג'בל, ומארון א-ראס קצת סותרים את המשפט : "הבעיה הייתה יותר ויותר ברמת המ"מ והמ"פ שהפסיקו את הפעילות המבצעית.."

      • מהפינה הקטנה שאני ראיתי, אשכנזי לפחות שלח את הצבא להתאמן. בין התדמית למציאות יש יופי של פער, אבל זה לא אומר שהוא לא עשה שום דבר מועיל.

        וזה שהוא עשה דברים מועילים לא סותר את מה שכתוב בפוסט הזה. הוא רמטכ"ל, זה התפקיד שלו. שנגיד לו תודה שלא חירבש את הצבא עוד יותר?

        כשלעשות את העבודה שלך זה כבר לא מובן מאליו, אני לא אתפלא אם זה מה שנעשה.

  • Pingback: Tweets that mention הגנרל ששב מן הכפור | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com()

  • ארז הוכמן

    אני חושד שבן-גוריון – שהקפיד ללבוש מדים כמעט בכל צילום רשמי שלו, למרות שנראה מגוחך ועלוב בהם – היה מתרעם על הכללתו בקרב קבוצת האזרחים.

  • אלז צדמור

    כנראה שמרכז הפיקוד לא ממש ידע כיצד לנהל קרבות טנקים. במלחמה כמו במלחמה, יש כשלים, אבל התאוריה של "נגמור את המלחמה מהאוויר" התבררה כלא נכונה. זה כשל של הרמטכ"ל, לא של המ"פ.

    לענייננו, אני חושב שהפוסט חשוב, רק ההערה על אשכנזי מעט נבזית. כמו הימח שמה על לימור לבנת אתמול.

  • איל הרצוג

    לומר את האמת – לא ידעתי שאתה מקבל תרומות. אני מקפיד לתרום בקביעות לכל הכותבים העצמאים שאני קורא. הכסף מגיע מביטול המנוי על צהובונים שמגיעים הביתה כל בוקר. אז תרמתי גם פה.

    חבל שזה לא בולט וברור יותר בבלוג. אני חושב שחשוב להעביר לקוראים את החשיבות של כתיבה עצמאית ואת היתרונות של תמיכה פיננסית וולנטרית של קוראים (ולא של מפרסמים או לוביסטים או הממשלה). כשאני רוצה להציק לימני הנודניק התורן, אני מבקש ממנו רשימה של בלוגים ימניים אשר לא מושפעים מגורמים ממשלתיים או כלכליים. הם מחפשים שעות ולא מוצאים שום דבר. מאד כיף וממומלץ 🙂

    גלן גרינוולד (הענק) כתב כל זה יפה בפניה האחרונה שלו לקוראיו. גם לו תרמתי:
    http://www.salon.com/news/opinion/glenn_greenwald/2011/01/13/blog/index.html

    • ygurvitz

      תודה רבה!

    • אור

      אם יורשה לי לשאול, איל: האין חשש כי כותב עצמאי מאבד את עצמאותו כאשר הוא מקבל תרומות, שהן בעצם סוג של תשלום? מה ההבדל העקרוני בין מי שמממומן ממשלתית לבין מי שמממומן על ידי הקוראים, שזה בעצם מכירה של מוצר? פה הכותב מרצה ממסד ופה הכותב מרצה קורא/קונה. לא ערכתי סקר מדויק אבל נדמה לי שלאחרונה מתקבלות תרומות רבות יותר וזה במקביל לטון המקצין שמלווה את הבלוגים לאחרונה והלם וגובר. אני חושש שיש קשר סיבתי ומזין-הדדי בין הדברים.

      • ronen gefen

        אני בדר"כ לא מסכים עם יוסי.
        אני חושב שראוי לתרום לו מידי פעם כי הוא משקיע זמן ומעורר ענין.
        אני יכול להגיד לזכותו שהוא לא סוג של יאיר לפיד שמכוון למרכז של המרכז.

      • ygurvitz

        מה ההבדל העקרוני בין מי שמממומן ממשלתית לבין מי שמממומן על ידי הקוראים, שזה בעצם מכירה של מוצר?

        אני לא מאמין שאני אפילו עונה על זה, אבל אסביר בכל זאת. אין לי מושג מה הקו שהקוראים של הבלוג רוצים לראות, אין לי מושג איך לרצות אותם, ואין לי כוונה לרצות אותם. אני כותב את מה שאני רוצה לכתוב. כשמישהו תורם לי, אני לא מה הוא אוהב לקרוא ומה לא. הרבה מעירים ש"אני לא מסכים עם חלק גדול ממה שאתה כותב, אבל כל הכבוד". לשיטתך, אסור למישהו לחיות מכתיבה, ואסור למישהו ליצור בכלל עבור תרומה, אחרת יש כאן "התמסחרות". זו טהרנות-יתר, בלשון המעטה.

        • אור

          קודם כול, יוסי, תודה על התייחסותך ואני גם קורא אדוק של הבלוג. באשר לעניין התרומות. זו פרנסתך, חלקית לפחות, ואני מעריך את מי שמתפרנס מכתיבה. אין לי טענות אלא רק תהיות. ולעניין: אני לא טענתי שאסור לחיות מכתיבה אלא שכתיבה שיש לה שכר מושפעת משיקולי שכר. כך נוצרת ספרות זולה. יש פה ניגוד אינטרסים פשוט, שקיים אצל כל עיתונאי, וגם אצלך, גם באופן בלתי מודע. אתה מקבל תרומות על פוסט מסוים וזה משפיע עליך גם בלי שתרצה, כי אתה יודע לאיזה פוסט תרמו ומה ואיך כתבת בו. זה הכול.

          ההתמסחרות היא בלתי נמנעת וחסרונותיה עמה. וגם יתרונותיה.

          • בלתי נמנעת?

            גם אני מקבל תרומות אז בוא אסביר לך משהו.

            מבין מאות האנשים שנכנסים כל יום, יש בודדים שתורמים לפעמים. לרוב, אני לא יודע עליהם כלום חוץ מהשם שלהם שלא אומר לי הרבה.

            אלא אם כן הם טורחים ליידע אותי, והם לא, אני לא יודע מה גרם להם לתרום ואפילו איזה פוסט הם קראו. לא בדיוק משהו שבזכותו אני יכול לכוון את הכתיבה גם אם ארצה.

            אבל תיאורטית, זה יכול למסחר אותי. אפשר גם לבדוק אמפירית:

            תתחיל לתרום לי סכומים גדולים בכל פעם שאני כותב משהו שמוצא חן בעיניך ותודיע לי מתי אתה מתחיל לראות יותר מהדבר שגורם לך לתרום.

            • אור

              אבל אפשר לבדוק מגמות. למשל, נראה לי שהמגיבים פה מסכימים ולי זה בהחלט נראה כך, שלאחרונה יוסי כותב בטון מתלהם וקיצוני יותר. האם גם יש יותר תרומות במקביל? נדמה לי ורק נדמה לי, שלאחרונה אני רואה יותר תודות מצדו לתרומות כאלה. אם אכן המתאם הזה קיים, הרי זה מעודד את הכותב להמשיך לכתוב כפי שהוא כותב מאז התחילה המגמה הזו.

              הניסוי שהצעת מעניין. אני אשקול אותו בחיוב כשאקבל מהלוטו את התרומה שאני מייחל לה.

              ובכל מקרה, איני מאשים את יוסי בדבר ואני נהנה מאוד לקרוא אותו. אני רק מציין את מה שנראה לי כאפשרות סבירה. זה הכול. וזה גם די מביך אותי לדון במקורות הכנסתו של אדם זה או אחר ולכן אחדול כאן.

              • שוב. כשיש לך תורם אחד על כמה מאות, ולפעמים כמה אלפי כניסות, כשאתה לא יודע איזה פוסט הוא קרא (מי אמר שזה האחרון? יש אלפי קישורים לבלוג מפוזרים ברשת), אתה לא יודע אם התרומה היא בגלל פוסט מסוים או פעילותך הכללית ואתה לא יודע האם הטון, הנושא, העמדה או כל דבר אחר גרמו לתורם לתרום, אין לך שום דרך לבדוק מגמות.

                • אור

                  אם כן, אני טועה ואני שמח לשמוע שאין לתרומה השפעה על הכותב.

                  אגב, אני סקרן בשני עניינים הנוגעים בתרומות ואשמח אם תשיב, אם כי זה עלול להיות לא במקום או מביך. ואם כך אני מתנצל.

                  1. איך מציגים תרומות מול מס הכנסה?

                  2. בכנות, מהי תגובתך לתרומות זעירות? אני למשל פשוט נבוך לתרום כמה עשרות שקלים שזה מה שאני יכול להרשות לעצמי. ולכן אני לא תורם.
                  מאידך, מצפוני נוקף כאשר אני קורא בעניין חומר משובח שנכתב בעמל רב ומסב לי הנאה. אני מרגיש שראוי לשלם עבורו אבל פשוט אני מרגיש רע לשלם מעט, כאילו אני מזלזל באיכות העבודה.

                • איל הרצוג

                  אור (תגובה להודעה מ21/2 ב-4)
                  גם תרומה של שקל אחד, שקולה לרווחים של אתר ממוצע מ-1000 כניסות משתמשים (פחות או יותר) ולכן היא משמעותית. אין סכום נמוך מדי וכל דבר עדיף על מי שמגיע, נהנה מתוכן שמוצע בחינם וללא פרסומות קופצות ומרגיזות בבלוג שנשען על תרומות, ולא משאיר כלום.

                  לגבי "ההטיה" – חשוב לזכור שהלקוחות של כל גוף מדיה שנשען על פרסומות הם אינם הקהל שלו. הלקוחות הם המפרסמים. משם מגיע הכסף (ואת זה מספר לך מי שהחברה שהקים מוכרת פרסומות במליונים כל חודש – אז אני מכיר את ההטיה הזו מאד מקרוב). הקהל הוא למעשה המוצר שאותו מוכרים למפרסם. גם הרפתן שמאכיל כל יום הת הפרות ברפת ודואג להן – יודע שהן לא הלקוחות שלו – מה שחשוב זה שהן יתנו חלב כל יום בשביל הלקוחות האמיתיים.

                  כנשענים על תרומות מהקהל – התמונה משתנה לחלוטין. הקהל הופך להיות הלקוח וחשוב מכך – רק אותו סיגמנט שיודע להעריך את החשיבות של עבודת הכותב – הוא זה שתורם. כתיבה פופוליסטית ושטחית לא גורמת לאף אחד להכניס את היד לכיס. תרומה זה תשלום על איכות – בדיעבד (בשונה ממי שקונה מגזין כי הוא מאמין ומקווה שמה שיהיה כתוב שם הוא איכותי)

                  עיתונאים הנשענים על תרומות הם העתיד של המדיה. המחיר של השיכפול וההפצה ירד לאפס באינטרנט – וזה משנה את כללי המשחק.

                  אני ממליץ ללכת ולראות את democracynow – תוכנית החדשות היומית הטובה ביותר כיום (לדעתי). אחרי שרואים את זה תקופה, חדשות ערוץ 2 מתחילות להראות יותר כמו סוג של "ארץ-נהדרת" – היתוליות. רוב התורמים ל-democracynow הם (כמוני) תורמים ב"הוראת קבע" כל חודש – ונחשבים "חברים" (לא שזה נותן זכויות יתר). שם כבר מדובר על מערכת חדשות מלאה ומקצועית. תענוג. זה העתיד של העיתונות – וזה עתיד טוב יותר. הקריסה של העיתונות המסחרית המסורתית היא תופעה מבורכת – וכל אדם מודע שקורא ידיעות כנראה כבר יודע את זה.

  • אייל

    יוסי, אני מקווה שאתה לוקח לתשומת ליבך את ההערות – כבר לא מעט זמן שהפוסטים שלך לוקים בסגנון בצורה שפוגעת בתוכן.
    חבל.

    • דור

      זה אף פעם לא לא היה ככה.

    • ygurvitz

      אני מעדיף את החירות הזו, על חשבון צבירת קהל קוראים. זו החלטה מודעת.

      • ארז הוכמן

        יישר כוח.

  • אורן

    2 הערות, ברשותך:

    1) נתחיל מהסוף. "ברק(…) מיהר לשנות את חוק יסוד (!) הממשלה, כדי שיוכל למנות את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל, שאפילו ממשלת נתניהו לא משתווה לה". לא מדויק. חוק היסוד האמור, שקבע מספר מקסימום של 18 שרים, מתייחס לשיטת הבחירה הישירה, כלומר: רק לממשלת נתניהו של 1996. ברק דרס את החוק עבור הקואליציה שלו מ 1999, שמנתה 24 שרים. רק לידיעה: ממשלת האחדות של 1984 מנתה 26 שרים (מקור: ויקיפדיה). כששרון נבחר לראש ממשלה הוא ניצל את מצב הלם הקרב של הציבור הישראלי, וניפח את הממשלה לכ-30 שרים (שוב ויקיפדיה). נתניהו, אם כך, הוא תלמיד מצטיין של שרון, רק בלי הקלאסה.

    2) לגבי החלוקה למנהיגים שהם "קצינים" ו"אזרחים". נתניהו אמנם ימני מיליטנט, אבל לא קצין. איש המכירות של "רים", שגריר ישראל באו"ם, סגן שר החוץ וגם שר האוצר, אבל לא גנרל. כן, הוא היה קמב"ץ בסיירת מטכ"ל. ועמיר פרץ היה סרן בחיל החימוש.

    לגבי האזרחים: בן גוריון לא נכנס לשום משבצת, משום שהוא יצר את המשבצות. הוא "אבי האומה", האיש שהמציא את מדינת ישראל, ואני לא חושב שאפשר לסווג אותו באופן מובהק. שכחת את האזרח משה שרת, שאגב נלחם בצילו הענק של בן גוריון ושליחיו הביטחוניסטים, פרס ודיין. ואגב פרס- אזרח או ביטחוניסט?

    וחוץ מזה- אתה צודק. הפער בין הדימוי שאשכנזי מנסה לשווק (לדעתי בניהו הוא המנוע) לבין העובדות בשטח הוא גדול מאד. במאבק בין אשכנזי לברק אין טובים ורעים, אלא רעים ורעים יותר.

    • דודי

      ברק אכן מיהר לשנות את החוק והוא נושא בלא מעט מהאחריות להתנפחות הממשלות מאז.

      הממשלה שלו, בדיוק כמו ממשלת נתניהו שקדמה לו (ולא הייתה מנופחת) נבחרה עדיין במסגרת החוק לבחירה ישירה, שבתאורייה לפחות מפחית את הצורך של ראש הממשלה בחלוקת כיבודים לשותפיו הקואליציוניים. ביטול החוק בידי ברק אכן נבע מאינטרס פוליטי מיידי וצר, ולכן זכה לביקורת גם במחנה שלו (למשל של שלמה בן עמי, אם אני זוכר נכון).

  • דודי

    חוק הצינון נכנס לתוקף מיידי. גם הוא שירת מן הסתם אינטרסים פוליטיים קצרי טווח, ותומכיו לא תמכו בו בהכרח משיקולים חוקתיים טהורים – וכך גם הרוצים לבטלו כעת.

    אני בהחלט בעד ששינויים מהותיים בכללי המשחק הפוליטי, באשר הם, לא ייכנסו לתוקף מיידי.

    מעניין שהחוק המגביל את גודל הממשלה, שברק ביטל, לא נכנס לתוקף מיידי – הממשלה היחידה שהייתה מחוייבת לו, ממשלת נתניהו הראשונה, היא לא הממשלה שבה נחקק. (הוא היה כמדומני חלק מהתיקון שהכניס את שיטת הבחירות הישירה לראשות הממשלה).

  • העדות היחידה שאני יכול לתת כאן היא עדות שמיעה – כתושב רביבים, אני שומע כל פגז שטנק מילואימניק בצה"ל יורה, פחות או יותר. ואני יכול להעיד שמאז שאשכנזי נכנס לתפקיד, צה"ל התחיל להתאמן.

    אחד הדברים שזכורים לי משירות המילואים שלי (שעשיתי עד 2003) הוא השינוי הדרסטי והמעבר להתכוננות ל'עימות בעצימות נמוכה' – לא עוד תרגילי פיתה סורית, מעכשיו עושים לשב"יה במתווה חמאס. הצבא במוצהר הפסיק להכין את עצמו לקרב, ואשכנזי שינה את זה.

  • אלון

    מגעיל תשועלים – ענק! נקרעתי מצחוק…

  • שלומי

    האם אתה מעדיף שר בטחון כמו עמיר פרץ או שר יותר מקצועי

    • רוזנברג

      כמו פרץ. הוא היה יהיר כשחשב שיוכל לרכב על הנמר, ויהירותו עלתה לו, כמבון. אבל הוא עדיף על למשל ברברק. ומישהו פחות יהיר ממנו, בלי שמץ "מקצועיות", הכי עדיף.

      • אור

        יוסי שריד כתב פעם איזה טור על מצב זמני של היעדר שר תיירות, כבר לא זוכר איזה. בכל מקרה, הוא שיבח את היעדר השר, פשוט כי כשאין שר לא עושים טעויות שעושים שרים, והוא מנה רשימה של שגיאות אוויליות שעשו שרים קודמים.מעניין.

  • יוסי ,

    לאחר שההכרה כי הצבא הישראלי אינו צבא הגנה ובטח לא לישראל כדאי אולי להתרגל לקרוא לו בשם אחר: הצבא הישראלי או צבא הכיבוש או סתם בהמה ירוקה כפי שהצעת

  • סיעת קדימה דווקא תמכה, ברובה, בהצעת החוק להארכת תקופת הצינון מששה חודשים לשלוש שנים. גם הליכוד תמך בה (אני מניח ששתי הסיעות רצו למנוע, כל אחת בנפרד, את הצטרפותו של הנכס הלאומי דן חלוץ ליריבתה). הח"כ היחיד של קדימה שהצביע נגד שינוי החוק היה אבי דיכטר.
    (כמובן, יש להודות שמרבית חברי קדימה לא הצביעו בהצבעה ההיא. גם פרס לא טרח להגיע למליאה).
    http://www.knesset.gov.il/vote/heb/Vote_Res_Map.asp?vote_id_t=7629

  • תומסו

    אתה ממש מבאס. כבר כמה פוסטים שאני אומר לעצמי שהתדרדרת ואדלל את הקריאה בבלוג שלך, ואז אתה כותב שניים שאני נאלץ להנהן כל הקריאה ולהסכים יותר מאשר לא להסכים.
    תתבייש.

  • אזרח

    אני גם חושב שצריך לבטל את הצינון הזה. הרי מה עושה גנרל אחרי שפרש מהצבא? הולך לעשות עסקים, כלומר, להיות קשור עוד יותר לטייקונים. עדיף שיכנס לכנסת או לממשלה כשהוא עדיין פחות נגוע ופחות תלוי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יהיה מעניין לקרוא משהו גם על שתיקתו המעניינת של הפלא המלוכני טיבי, שרק לפני שנה הילל את מלך מלכי המלכים קדאפי:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1166177.html

    מעניין. לישראל אסור לתמוך במובארק, אבל בל תיפול שערה משפמו של ערבי המלחך את פנחתו של ערבי אחר.

    זה למקרה שמישהו תהה למה אנשים שמגדירים את עצמם כשמאל ישראלי לא ממהרים להעריץ את המאבק הפלסטיני לחירות ורציחה, ומעדיפים את הפתגם "יחנק אחרון הפלסטינים בישבנו של אחרון החרדים".

    • אתה אידיוט שלא עשה את המחקר שלו ומביא קישור שלא מתייחס לדבריו. טיבי עמד באומץ מול מנהיגי העולם הערבי כולל קדאפי וביקר אותם על הפיגור של העולם הערבי:

      http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1221

      • אזרח

        וואו. אם מגיב פה בבלוג הזה נאלץ להתלות בבן דרור ימיני, כנראה שבאמת נגמרו כל הטיעונים. בדרך כלל ימיני מושמץ כאן כאילו הוא הסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו.

        ולעניין: טיבי לא ביקר את קדאפי עצמו, לא את המשטר שלו, ולא משטרים אחרים. הוא בסה"כ בכה שלא נותנים כסף למחקר מדעי, ושירבב איזו מילה על חופש אקדמאי. אנונימי צודק: ההתרפסויות האלה לאסד, קדאפי ועוד "כוכבים" כאלה הם באמת בושה וחרפה, בטח לנציגי מפלגות המנסים לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם. מצד שני, אני חייב להסתייג מה"פתגם".

        • הייתי יכול לומר אותו דבר על מגיבים ימניים שמצטטים את "הארץ" ואת סלמאן מצאלחה… אם אתה חושב שימיני משקר בעובדות (בניגוד לסתם מותח עובדות ואת הלוגיקה כמו בד"כ) אתה מוזמן לסתור אותו – בינתיים עדיף לשתוק.

          אז בוא נראה – בהתחלה משמיצים את טיבי שאין לו ביקורת. אחרי זה כשרואים את הביקורת אומרים שהיא לא מספיקה ושזו עדיין התרפסות (איך בעצם?). נראה אותך עומד מול שורה של דיקטטורים ומבקר את הפיגור של הארצות שלהם וחוסר החופש שבהן. "לעניין" עאלק.

          • אזרח

            כתבתי שימיני משקר? קראתי את הטקסט בדיוק כמוך, ולא ראיתי שם יותר ביקורת ממה שציינתי. ימיני פשוט מתלהב מכך שערבי טוען שהעולם הערבי מפגר אחרי המערב, ולא מאשים בכך את הציונים/אמריקה/חייזרים.

            אני לא רוצה לראות אותו עומד מול שורה של דיקטטורים ומבקר את חוסר החופש שלהן. הוא לא צריך להיות שם בכלל, וזה לא תרם לו כלום חוץ מאולי איזה מפגש עם שומרת ראש אקזוטית. אף אחד לא הכריח אותו לבקר שם, ולא אצל אסד, ולא אצל אף אחד דיקטטור אחר. אבל זאת הבחירה שלו, שיהיה לו לבריאות. אדרבא, שילך לבקר גם מחר, הרי קדאפי, שהיה כזה נהדר לפני פחות משנה לא השתנה. רק שלא יבכו אחרי זה שישראל שיתפה פעולה/תמכה במובארק.

            • למה בעצם הוא לא צריך להיות שם בכלל? מה איכפת לך?

              וחוץ מזה, אולי כדאי להזכיר שבזמן שחברי הכנסת מן הימין קראו למשלחת ערביי ישראל בוגדים וחנפים, באותו זמן הם הממסד ביקש מהם בשושו להשתדל אצל הלובים כדי לנסות לשחרר את התמהוני הישראלי שנעצר בלוב. אז אולי יש חשיבות לקשרים של הערבים הישראלים עם האחים שלהם בשאר המזה"ת, ואולי באמת הם יכולים להיות גשר אל השלום (וטיבי בוודאי היה אומר שהם גשר במובן שכל הצדדים דורכים עליו…).

              • ידידיה

                אסף:
                חלק מחברי הכנסת הערבים מתחרטים על שפגשו בקדאפי
                http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/215/026.html

                דרך אגב, באיזה מובן חדד הוא "תמהוני"?

                • אני מניח שכל ישראלי שנוסע סתם ככה להסתובב בלוב הוא "תמהוני".

                  וברצינות יותר, כתבתי קצת ברשלנות כדי להגיע לעיקר – יתכן שעשיתי לו עוול.

            • והערה נוספת – יש מה שנאמר במפורש. ויש מה שנאמר בעומק ממש ממש נמוך מתחת לפני השטח. כשהוא אומר "מחקר חייב להתקיים באווירת חופש וחרות אקדמית" , מה זה רומז בדיוק לרודנים האלה? אתה חושב שהם לא יודעים לקרוא את זה? במזרח התיכון הוציאו להורג על ביקורות הרבה יותר מרומזות מזה.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          אזרח צודק במקרה הזה. זאת לא ביקורת אמיצה במיוחד. היא נורא כללית. אם הוא היה יכול להגיד לקדאפי בפרצוף שהוא רודן שצריך להסתלק מהשלטון אז כל הכבוד לו, אבל לא לזה אני מצפה. פשוט שלא יפגוש אותו מלכתחילה.

  • פלג ספיר

    יהיה ממש מצחיק אם אשכנזי רוקח דיל עם חברי קדימה לחוק שיאפשר לו לחזור לפוליטיקה – ואז כשזה יאושר, הוא יתפקד דווקא לליכוד (מתוך סיכום מראש עם נתניהו שבליכוד יתנגדו להצעת החוק כדי לא לעורר חשד אצל החבר'ה בקדימה, אבל יאפשרו הצבעה חופשית לחברי הסיעה. או שהם יעקבו אחרי סיכויי קבלת החוק, כדי לוודא שהוא עובר).

    …או שזו סתם תאורית קונספירציה הזויה. אבל מצחיק לחשוב על כך בכל זאת.

  • משה

    למה בגין שעשה שלום וריסק את הכלכלה זוכה להכנס לרשימת המוצלחים ורבין שעשה שלום וגם פריחה כלכלית נשאר בחוץ ?

  • הצחקת אותי מאד עם "מגעיל את השועלים", ופתאום הבנתי שלא ראיתי את הביטוי הזה בכתב אף פעם. כה לחי.