מה קרה להסכם השלום, ולשלוח את אביב כוכבי לגמלאות: שתי הערות על המצב
כוחות מצריים בסיני: שורה של דיווחים מעידים על כך שכוחות צבא מצריים נכנסו היום לעיר שארם א שייח' שבסיני. על פי השמועות, שם נמצא גם מובארק.
כניסה של כוחות צבא מצריים לסיני אסורה על פי הסכם השלום בין ישראל ומצרים. נסיונות לקבל תגובה רשמית מצה"ל נכשלו; שם אמרו שצריך לדבר עם משרד החוץ. ליסה גולדמן קיבלה מיגאל פלמור, דובר משרד החוץ, את התגובה הבאה: "אנחנו צריכים לבחון את המצב. יש לנו הנחיות ברורות לא להעיר כל הערה על המצב במצרים, לא משנה מה, כך שלא סביר שתהיה לנו תגובה אחר כך. פשוט נצטרך לחכות ולראות". לדברי גולדמן, פלמור נשמע כאילו הידיעה הפתיעה אותו.
קשה מאד להאמין שצה"ל לא מודע לכך שכוחות צבא מצריים נכנסו לסיני, מה שטכנית מהווה פלישה והפרת הסכם השלום. אם הפעולה המצרית בוצעה ללא תיאום, זו ידיעה בטחונית מדאיגה מאד; מהלך כזה, אחרי הכל, הוביל למלחמת ששת הימים. אם היה תיאום, אז מישהו בממשלת ישראל צריך להסביר באיזו סמכות הוא פועל. הסכם השלום אושר, כזכור, על ידי הכנסת ושינוי שלו מצריך הסכמה שלה. יתר על כן, עולה כאן השאלה האם ישראל מסייעת למשטר מובארק מול אזרחיו.
לול או פחחחח? ב-25 בינואר, יצאו המצרים ברצינות לרחובות. התאריך העניק להתקוממות את ההאשטג שלה בטוויטר, #Jan25. באותו היום עצמו, פתח האל האכזר את פי האתון, ראש אמ"ן האלוף אביב "לונדון לא מחכה לי" כוכבי, והוא אמר לוועדת החוץ והבטחון ש"אין כרגע חשש ליציבות השלטון במצרים".
נו. את ההמשך אתם יודעים. עכשיו, לאמ"ן ולמודיעין הישראלי בכלל יש שורה ארוכה של פשלות בחיזוי העתיד, תחום שיש להודות שהוא לא פשוט. ב-1967, אמ"ן העריך שלא תפרוץ מלחמה. על מלחמת יום הכיפורים מיותר להרחיב את הדיבור. בתחילת מלחמת עיראק-איראן, הוא העריך שהיא תמשך מספר שבועות. שמונה שנים לאחר מכן, הוא העריך שהיא תמשך עוד שלוש שנים. היא הסתיימה כעבור מספר שבועות. המודיעין – ספציפית, המוסד – הכניס אותנו ללבנון, מולך שולל על ידי באשיר ג'ומאייל והפלנגות שלו; אמ"ן לא חזה את טבח סברה ושתילה. השב"כ לא חזה את האינתיפאדה הראשונה. או, בעצם, גם את השניה. ערב מלחמת המפרץ הראשונה, חזה אמ"ן שסדאם חוסיין לא יירה טילים לעבר ישראל. ערב מלחמת המפרץ השניה, הוא הזהיר שיש סיכוי שחוסיין יפעיל, ברגע של יאוש, את כל הארסנל שיש לו כנגד ישראל – מבלי לדעת שאין ארסנל כזה. מידע שגוי שהעביר אמ"ן לאמריקנים היה אחד הגורמים ליציאה למלחמה בעיראק. וכמובן, יש את התחזית השנתית של ראש אמ"ן, על פיה איראן תגיע לפצצה בסתיו הבא.
ועדת אגרנט כבר קבעה שיש להקים מועצה לבטחון לאומי, שתשמש כמעריך לאומי במקום אמ"ן. צה"ל הצליח למסמס את ההחלטה הדי ברורה הזו במשך 37 שנים מרשימות. ועדת שטייניץ, שקמה אחרי הכשלון הקולוסאלי ערב מלחמת המפרץ השניה, קבעה שיש להפוך את יחידת מודיעין האותות של אמ"ן, יחידה 8200, לגוף מודיעין עצמאי, שאינו כפוף לראש אמ"ן. זה כמובן לא קרה. הרמטכ"ל דאז, בוגי "משה" יעלון, שיבש את דיוני ועדת שטייניץ בכך שסירב לאפשר לקצין בכיר באמ"ן לענות לשאלות הוועדה: הוא הורה לו לשתוק.
עכשיו, אחרי שראינו שוב מה שווה המודיעין הצבאי, אולי הגיע הזמן לשלוח את אביב כוכבי לגמלאות, לפרק את אמ"ן – שנזקו לישראל עולה משמעותית על תועלתו – ולהקים יחידת הערכה לאומית חדשה, שלא כפופה לגנרלים ושמסוגלת לחשוב גם על החברה האזרחית. חיל המודיעין, מצידו, יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו: לעקוב אחרי יחידות האויב.
לא שזה יקרה. אחרי הכל, זה לא קרה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז עכשיו?
(יוסי גורביץ)
1967- נראה לי שהתכוונת ל1973..
את האינתיפדה השנייה דווקא אמ"ן חזו ועל פי מה שאני זוכר מופז בהיותו כרמטכ"ל הכין את הצבא לאפשרות של הסלמה.
קצת הפרזת בלפרק את אמ"ן- זה אגף די גדול עם כמה וכמה יחידות.
אםנדייק, כמו שאמרתי בפוסט הקודם שלך- בהחלט צריך להוציא את תחום המחקר המדיני מידיו של חטיבת המחקר ולהעביר אותו לגוף אזרחי (מל"ל, מוסד וואט אבר).
במודיעין צבאי דווקא, נעשת עבודה לא רעה בכלל באמ"ן ובשאר הזרועות שעוסקות באיסוף וניתוח של מודיעין.
ואם כבר ועדת שטייניץ המליצה, לא קבעה.
אל תשכח שגם בארה"ב ה-NSA הוא גוף סמי צבאי.
הסוכנות לביטחון לאומי האמריקאית אינה גוף "סמי-צבאי" בשום צורה. היא גוף אזרחי לחלוטין. מנהל הסוכנות, כמו גם מנהלי שלל סוכנויות מודיעין אזרחיות נוספות, כפופים ללשכת מנהל המודיעין הלאומי, הממונה ע"י הנשיא כפוף אליו, והוא גורם המודיעין הבכיר המייעץ למועצה לביטחון לאומי.
מנהל המודיעין הלאומי מכיל בהערכה שלו גם מידע מגורמי המודיעין הצבאי, אליו הם כפופים מקצועית, אבל לא ארגונית.
זאת הייתה כוונתי- כל אמצעי האיסוף (לווינים, סיגינט על צורותיו) שייכים למיטב ידעתי לצבא האמריקאי ולכן משרתים בגוף הזה גם לא מעט אנשי צבא.
אאל"ט הסכם השלום שונה כך שהכוחות המצריים יכולים להיכנס לסיני.
הוא לא. היו דיונים לפני כמה שנים על הגדלת מספר השוטרים שמצרים יכולה להחזיק בסיני, אבל לא יצא מזה שום דבר, בדיוק בגלל הבלגאן של פתיחת הסכם ברמה כזו.
יוסי, אתה עושה תרגילים פילוסופיים ושמיניות אינטלקטואליות באוויר בניסיון להוכיח שישראל מסייעת למובארק. נו, באמת – קשה לי להאמין שאפילו אתה מאמין לעצמך. אתה משחרר אמירות פרובוקטיבית, ותו לא.
ישראל עושה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות במקרה כזה: לחכות בנימוס בצד, בלי הצהרות קיצוניות או פעולות פרובוקטיביות, בתקווה שהמצרים יפתרו את ענייניהם הפנימיים בעצמם במהירות ובשלום. אין למדינת ישראל שום אינטרס בתוך מצרים, אלא רק שכל ממשל מצרי שעשוי להיות ימשיך לשמור על השלום עם ישראל. גם אם הגיע צבא מצרי לשארם, צריך להיות אידיוט בשביל לחשוב שיש בכך איום ישיר או מרומז על מדינת ישראל, או כוונה לפגוע בהסכם השלום. דווקא דרישה ישראלית תקיפה לפנות את הצבא המצרי, בעת רגישה כזו, תתפרש כפרובוקציה מטופשת, וכהתערבות בוטה ומיותרת בענייניה הפנימיים של מצרים.
בינתיים, ישראל מנהגת כמו שצריך, באיפוק ובריסון. לפעמים גם זה קורה, וטוב שכך.
אני לא יודע מה "צריך" לחשוב. אני יודע שזו הפרה של הסכם השלום, ושאם זה היה קורה לפני שבועיים, כל תופי הטם-טם פה כבר היו רועמים. אם גם הסכם השלום עם מצרים הוא משהו שאפשר לחפף עליו, אז מי בכלל צריך הסכמים?
סתם שאלה, מה כבר ישראל יכולה לעשות במקרה של הפרה כזאת? הרי ברור שלא נפלוש למצרים…
הבעת אי שביעות רצון ופניה לארה"ב, שהיא הערבה להסכם?
אני נוטה להסכים עם המגיב הראשון. נעשה תרגיל מחשבתי. נגיד ישראל מגיבה, פונה לאו"ם / לארה"ב, או אפילו עושה משהו טיפשי יותר.
מה אז היית כותב בבלוג?
אני נוטה להאמין, שביקורת נוקבת.
אני מאד נהנה מהבלוג, אבל לדעתי לא צריך להיות ביקורתי רק לשם הביקורת.
אם היא היתה עושה משהו "טיפשי יותר", כמו להפציץ, ודאי שהייתי מגנה. אבל הסכמי שלום הם לא משהו שמשחקים איתו, ותלונה לארה"ב – אם המצרים לא נותנים לוח זמנים סביר לפינוי – היא בהחלט במקום.
לא נראה שמצרים במצב של לוחות זמנים כרגע
אני מהמר שהם בקושי במצב של לענות לטלפון
ואז הם יוציאו הודעת גינוי חסרת משמעות או משהו כזה, אז מה?
הערה: חלק גדול מהסיוע האמריקאי למצרים ניתן כחלק מהערבות האמריקאית לביצוע ההסכם. אם ארה"ב תשתכנע שההסכם הופר (ושבא לה למלא את תפקיד הערב ההוגן במשחק הזה, אבל נניח לזה כרגע) היא אמורה להפסיק את הסיוע צבאי והאזרחי שניתן בתמורה להסכם השלום, משמעות הדבר היא פגיעה קשה בצבא ומכה נוספת לכלכלה המצרית – מכה שכנראה תסגור סופית את הגולל מעל סיכויי השרידות הגם-ככה-לא-משהו של הממשל הנוכחי.
אני מאוד אוהב את הפוסט הנוכחי מפני שהוא מדגים מעולה אחת מהבעיות שבבלוג הזה: ההתעקשות הנוקדנית עד לכאב על פרט קטן ומאוד לא רלוונטי בסיפור הזה תוך עיוורון (מכוון?) כלפי התמונה בגדול.
רלוונטי כמו הדיון על פיצוי השב"ס הצרפתי על הנזק שנגרם לשערי הבסטיליה במהפיכה ההיא.
לאור דברי הממשל האמריקאי ביומיים האחרונים, יכול להיות שהם הבהירו למובארכ שאם הוא מדכא את ההפגנות בכוח, הוא לא יראה יותר דולר אחד של סיוע.
אני מקווה מאוד שזה כך.
עם הנחישות שלהם בענייני חוץ אני מאוד אתפלא אם הם בכלל טרחו לעקוב בטוויטר אחרי מה שקורה במצרים, וגם אם הם כן רמזו בשיעול שכדאי שייעשה משהו דמוקרטי על מובארכ במשהו, אני בספק מאוד גדול אם מובארכ התרגש מהג'סטה.
מה שכן, כנראה שהממשל מבין שהדרך היחידה שלו לצאת מזה בשלום בלי שהצבא יסרב פקודה בסיטונות היא לא להפוך לאויב העם אלא להצטייר כידיד רחום וחנון, לפחות עד שהעסק ירגע). אם הוא יראה שגם זה לא יעזור, אין לי ספק שפקודת האש תינתן, גם אם לא בטוח שיצייתו לה…
אגיב בפחחח מנומס. הממשל האמריקאי התעורר (כרגיל) באיחור רב, ופחות או יותר מגיב לאירועים במילמול דיפלומטי פה ושם ותו לא.
מובארק כבר נתן הוראה לדכא את המהומות בכל אמצעי, והצבא המצרי סירב (בשיטה הידועה של הצבא הישראלי – לא ממש אמר לא, אלא פשוט לא מבצע את הפקודה בשטח).
אם הפרסומים נכונים אובמה כבר איים לבטל את הסיוע אם מובראק לא יפעל לשביעות רצונו.
מובראק כבר נראה שלא ממש מוטרד מאובאמה. האיש מכר אותו מבחינתו.
אובמה ואל ברדאעי די דומים, שניהם סמרטוטים
אבל זה לא קרה לפני שבועיים, זה קרה עכשיו. אפעס, המצב המדיני-פוליטי יכול לספק לנו הסבר סביר ולמעלה מזה לנוכחות כוחות צבא מצרי בשארם. לאור זאת, ניתן להבין שנוכחותם אינה איום על ישראל (הקנים בוודאי מופנים מערבה…), וניתן להימנע מתופי טם-טם ומפרובוקציות מיותרות.
במקום להיגרר לנוקדנות משפטנית עקרה בפרשנות הסכם בינלאומי, עדיף להיות חכמים. החוכמה במקרה זה, היא התעלמות מהפרה שלא מאיימת עלינו ולא נוגעת לנו, על מנת שלא ניתפש כבוחשים בעניינים פנים-מצריים.
נכון – אם זה היה קורה לפני שבועיים, כל תופי הטם-טם היו רועמים. אבל לפני שבועיים חשבנו שהמשטר במצריים יציב, ולא היה חשש שמישהו יבוא ויגיד – "יודעים מה? קחו את ההסכם ותדחפו אותו!" עכשיו יש. אז למה שנעודד מישהו להגיד את זה? כי אנחנו צודקים?
איך אתה יודע שנזקו של אמ"ן גדול מתועלתו? הרי את התועלות לא מפרסמים.
ואגב, אתה ברצינות מצפה מאמ"ן לחזות את טבח סברא ושתילה? איך הוא יכל, אפילו באופן תיאורטי?
1. לא טיעון. אי אפשר לטעון משלילה.
2. איכשהו, הייתי מצפה שקצינים באמ"ן ישאלו את עצמם "הממ. שלשום נרצח המנהיג של הפלנגות. האם זה רעיון חכם לשלוח את הפלנגולת דווקא עכשיו למחנה הפליטים של אויביהם בנפש?" זה לא מדע טילים.
אל תשכח שעמוס גלעד טוען שהוא התריע על זה כקצין מודיעין בפיקוד צפון (התייחסת לזה בעבר נראה לי) ונגרמו לו נזקים נפשיים.
כן, צריך גם לזכור שהוא אמר את זה 20 שנה ויותר לאחר מעשה, ושכל מי שהיה מעורב הכחיש.
הערה אחת: אני לחלוטין לא בטוח שצריך את הכנסת על מנת לתאם הכנסת כוחות צבא מצריים לשטחי סיני. הסכם השלום עם מצרים נחתם על ידי ממשלת ישראל, שהיא הגורם המוסמך להתחייב בשם המדינה. החלטת הכנסת לאשרר את ההסכם לא הופכת את ההסכם לחוק. כשם שלא צריך את הכנסת כדי להפר את הסכם השלום ולהכריז מלחמה על מצרים (סעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה קובע שהכרזת מלחמה היא סמכותה של הממשלה), כך לא צריך את אישור הכנסת כדי לתת למצרים רשות להפר, באופן זמני או קבוע, את הוראות ההסכם באשר לפירוז סיני.
כלומר, לאישור של הכנסת אין מבחינתך שום משמעות?
לא אמרתי שאין לו משמעות. בוודאי שברמה הסימבולית וההצהרתית, יש משמעות לכך שהפרלמנט הישראלי אומר "מצדי, תכניסו טנקים לסיני" (או "שלא תעזו להכניס טנקים לסיני!"). אלא שבזה זה נגמר. לממשלה יש סמכות, במקרה הזה, לפעול בלי שהכנסת תאשר את הפעולה הספציפית. כאן הממשלה פועלת מכוח האמון שנתנה בה הכנסת בעת השבעתה, ודי בכך. זה לא המקרה שבו הממשלה צריכה לרוץ ולהסביר מה פתאום היא לא ביקשה את אישורה של הכנסת לפעולה כזו או אחרת (כל זאת, אגב, בהנחה שהממשלה באמת תיאמה את העניין עם המצרים, ולא אומרת שהיה תיאום כדי לחסוך ממובארכ עוד מבוכה).
אתם באמת חושבים שאיפשהו בכל המלל של הסכם השלום עם מצרים (שהכנסת אישרה) אין קצת טקסט בשביל התמודדות עם מקרים חריגים? הגזמתם.
אני בעד לפטר אותם. עם כל הכסף שאנחנו שופכים שם, אפשר היה פשוט לעקוב אחרי טוויטר
http://twitter.com/#!/usabach/status/28915089629257728
אני לא מבין מאיפה מגיעה הציפייה הזאת כאילו מישהו מסוגל לחזות את העתיד. כל תחום התחזיות ה"מקצועיות" (בפוליטיקה, כלכלה מודיעין אופנה וכו') אינו עולה בהרבה על יכולת החיזוי של אסטרולוגים וקוראים בקפה. רק חזאי מזג האוויר מודים בצניעות ויספרו לך שלחזות את העתיד ליותר מ 5 ימים – גג שבועיים זה פשוט בלתי אפשרי
כוכבי בקושי חודש וחצי בתפקיד וכבר אתה קורא לו לקום מהכסא? מרשים.
מדוע לא ציטט את כל הפסקה המתייחסת ל"מחדל" מהכתבה שקישרת אליה? הרשה לי:
"המודיעין, המערבי בכלל והישראלי בפרט, לא חזה מראש את עוצמת השינוי (ההגדרה הסופית "מהפכה" תיאלץ להמתין מעט, כנראה). כמוהו שגו גם הרוב המוחלט של הפרשנים בכלי התקשורת והמומחים האקדמיים. במצגות של אמ"ן אמנם תוארה 2011 כשנה של חילופי שלטון אפשריים, המלווים בסימני שאלה רבים, במצרים ובסעודיה, אולם ניסיון כזה להפיכה עממית לא נחזה."
שימוש בהצהרה מפי קצין בכיר שעדיין בחפיפות אל חבורה של פוליטיקאים כקש ששבר את גב הגמל מבחינת המקצועיות של אמ"ן היא מגוכחת.
אמ"ן הוא לא כדור הבדולח של מזה"ת. עד כמה שהמצב המדיני של מדינות אויב הוא דבר חשוב, אמ"ן עדין צריך למלא את התפקיד המבצעי שלו – אסיפת מודיעין אשר תכילתה לעזור לצה"ל.
מגוחך. מגוחכת. כולם טועים בזה. אולי כדאי לכתוב לאקדמיה ללשון
יותר נכון להטיף להגהה נכונה לפני שמפרסמים משהו.
כמו שהבדיחה אומרת, אני לא מוכן להקשיב למה שאומרים באקדמיה ללשון עד שהם ישימו מילה עברית במקום אקדמיה.
לא התכוונתי להעליב. אני כל הזמן רואה את הטעות הזאת אצל אנשים שאין שום ספק בשליטה שלהם בעברית. גם אני טועה בזה הרבה פעמים, ובאמת אני מגיה לפני שאני שולח
ראשית, לא נראה לי שמי שכותב "ישימו מילה" כדאי שיעיר איזה דבר שהוא בענייני לשון עברית. שנית, אקדמיה היא מילה עברית, גרסה עברית למילה היוונית, ועצם השימוש בה מבטא את פתיחותה של האקדמיה ללשון העברית לרוחות הזמן ולתהליך התפתחותה הטבעי של השפה. טהרנות איננה מועילה לאיש.
חילופי שלטון אפשריים במצרים וערב הסעודית – קרי, מות השליט הנוכחי (באופן טבעי, בהתחשב בגילם המתקדם ובמצבם הבריאותי המעורער של שני השליטים) ועליית יורשו המיועד.
לא ברור לי איך המודיעין הישראלי אמור לחזות משהו שהמודיעין במצרי לא חזה. להם בטח יש יותר מידע ויותר הבנה של השטח.
כן, תכל'ס יוסי, מה הנקודה?
כולם טעו, לא היה אחד שצפה משהו כזה לפני שבועיים. זה רק מזכיר לנו שבסופו של דבר נטדיעין הוא לא מדע מדוייק. כמו כן המרכיבים המשמעותיים במערך המודיעין זה מודיעין ממקוד על גורמים שליליים קרובים.
לתפוס את אביב כוכבי על המילה לא באמת נחשב כביקורת יעילה.
באותה מידה אפשר לבקש לסגור את הבלוג הזה על הניבוי השגוי שלו שהתיק נגד מח'ול ייגמר בקול ענות חלושה http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1701
אני מציע שתקרא את הפוסט ההוא שוב. בהנתן ההודאה שהוצאה ממח'ול בעינויים, ההרשעה שלו די ודאית.
גם עסקת הטיעון הוצאה ממנו בעינויים?
אחרי שכבר יש הודאה, נראה לי די הגיוני שכדאי לקפוץ על הסדר טיעון. גם אם ההודאה הוצאה בעינויים.
אם כבר הודית, כדאי שתחתום על עסקת טיעון. כמו 91% מכלל המורשעים בישראל.
הנקודה היא שאנחנו מוציאים המון כסף על אמ"ן ולא מקבלים תמורה ראויה. לאצטגנין כבר היה שיעור שגיאות נמוך יותר. אם ראש אמ"ן יכול לעמוד בכנסת ולומר שטות כזו, למה צריך אותו?
כי אחד מתפקידי ראש אמ"ן זה לתרגם את המידע המודיעיני שנאסף ומופק למשהו רלוונטי עבור השרים. הוא צריך לעמוד מול מקבלי ההחלטות ולהפוך הררים של מודיעין ודיונים לתיאור קולע ומתומצת עבור המצב.
על כל אחת מהפשלות שתיארת בפוסט יש אלפי הצלחות קטנות של החיל שמשמעותן הן חייל שלנו שנשאר בחיים.
אז שיתעסק בזה. שימשיך לצוטט לשיחות אחמד את פחימה וישאיר את המודיעין המדיני-אסטרטגי לגדולים.
הלוואי שגם אני יכולתי להגיד לבוסים שלי "אתם שומעים רק על הכשלונות שלי, יש ים הצלחות שאתם לא מודעים אליהן". לפי הגישה הזאת אסור לנו לעולם לדרוש את ראשו של אף אחד מראשי שירותי הבטחון השונים.
כל הכבוד יוסי הקול השפוי היחיד שאומר את המת על ה"מודיעין".
כמו כן נמאס לראות את כל הפרשנים הישראלים מפחידים את הציבור מפני הפיכה של ציבור מדוכא ומושפל.
במיוחד מגוכך גיא בכור שאפשר לומר כמעט מרייר בתאווה על מובראק ומשטרו המושחת.
הצביעות הישראלית הקלאסית ברגע שמשטר מושחת ככל שיהיה הוא שותפינו אנו מעלימים עין מפשעיו.
לדוגמא טורקיה- עד לארדואן העלמנו עין מהשואה הארמנית ולאחר שהוא עלה כל הישראלים צועקים השואה הארמנית. איזה אינטרסנטיות זולה ומגעילה וכמובן אנו אחרי זה מתפלאים שמאשימים אותנו בסחר פוליטי של השואה.
גורביץ, עכשיו התעוררת? איפה היית כשמצרים אישרה בזמנו כניסה של כוחות צה"ל לטאבה כדי לסייע בפינוי אחרי הפיגוע? האם הכנסת אישרה את ההפרה הזאת של הסכם השלום? את הפלישה הברברית הזאת לשטח שכנתנו השלווה? אני מתפלא שלא נזכרת במבצע הכוחני המביש הזה, שבוצע בלי שום דיון בכנסת.
שלום ג'ורג',
המגיבים האחרים דנו בהערה על הנושא המצרי באופן מספיק מאתגר ולכן אתעלם ממנה. אני רוצה להתייחס לטענותיך בחלק השני של הפוסט.
כמה תיקונים לגבי הדוגמאות:
1.
המודיעין העריך ב67 שנאצר לא ייצא למלחמה עם ישראל. המלחמה, כזכור לך, נפתחה על ידי ישראל. היסטוריונים היום מניחים שנאצר התכוון בהכנסת הכוחות לסיני להשיג הישג מדיני ולא לצאת מלחמה (יש לכך הרבה עדויות).
2.
ערב מלחמת המפרץ הראשונה, אמ"ן העריך נכונה שצדאם יירה טילים על ישראל, ושיימנע משימוש בנשק הכימי כל עוד לא מתקיים איום על משטרו. דווקא מי שהעריך לא נכונה דאז זו מחלקת המודיעין של חיל האוויר (למד"ן). במקרה זה אמ"ן אפשר לישראל לגבש מדיניות שהתאימה יותר ליעדיה המדיניים של הממשלה.
3.
לגבי לבנון – אשמח אם תציג את הסימוכין ביחס לכך ש"המוסד הכניס אותנו לשם". ועדת כהן קבעה שאמ"ן העריך נכונה והתריע בפני הקברניטים על הסכנה שבכניסת הפלנגות למחנות הפליטים, אך לא מספיק "דפק על השולחן". ממליץ לך לקרוא את דו"ח הועדה או לפחות הערך בויקיפדיה.
4.
אמ"ן ושב"כ העריכו נכונה במהלך מאי 2000 על הסיכון בפריצת אינתיפאדה, ואף נקבו במפורש בחודש ספטמבר 2000 בתור התאריך עם הסבירות הכי גבוהה (אפילו חוקרים ביקורתיים מתעדים זאת – למשל בומרנג). היו מספיק כשלים בהתנהלותם לאורך האינתפאדה ואין צורך להמציא חדשים.
5.
ממליץ שתצטט את הערכת אמ"ן נכונה: פצצה בעוד שנתיים במידה והאיראנים יחליטו שהם רוצים אחת מיד. ההערכה המלאה דיברה על כך שהם מעדיפים בינתיים להמשיך לצבור כמות רבה של אורניום מועשר בדרגה אחרת.
עד כאן – תיקונים שנועדו למנוע משגיאות להתבסס כ"אמת" בבלוג זה שאני מעריך מאוד. מוזמן לבדוק ואף לציין היכן שאתה חולק עליי עד העובדות. ארשום תגובה חדשה כדי להתייחס לטענותיך בסיום.
אתה לא מחוסן?
יש לך מדבקה שחוסנת מבוגי, אבל הפוסט הזה מחפש מלחמה מיותרת ברוחו של בוגי.
אני מקווה שהוא לא השתלט על הבלוג הזה
הטענה שלך הנרמזת בסוף היא שהמודיעין הצבאי אינו שווה רבות במיוחד. אני מניח שאתה מתכוון בעיקר לתחום המדיני שכן אינך מציע דרכים לשפרו מלבד לבטל את אחריותו לתחום המדיני.
האחריות של אמ"ן כמעריך לאומי
(ומכאן גם לתחום המדיני) היא לא דבר קדוש, אבל היא נובעת משורה של נסיבות שלא הצעת להן פתרון משמעותי:
1. היכולת של אמ"ן לבחור את כח האדם המאותר ולהכשירו במסגרת תפיסת ההפעלה הצבאית בישראל. למל"ל אין אפשרות לבחור את בני ה-18 שהוא רואה כהכי מוצלחים. אם בתחום המחקר עוד אפשר לחיות עם הבעיה הזו, תחום הסיגינט לא יוכל להתמודד עם מתן מודיעין רלוונטי בכל תחומי הצי"ח ללא היתרון שהוא מקבל היום בתחום כח האדם.
2. הצורך של צה"ל בהתרעה (לאור היעדר העומק האסטרטגי וגודל הצבא הקטן) מחייב את אמ"ן לעסוק בתחום המדיני גם ללא אחריות להערכה הלאומית. כלומר, גם אם תהיה מל"ל חזקה, עדיין אמ"ן יידרש לנתח הלכי רוח וכוונות מנהיגים.
3. הערכת מודיעין לאומית אינטרגטיבית דורשת, מעצם מהותה, עיסוק בכלל הנדבכים והדיצסיפלינות – אי אפשר לתת הערכה שלמה על סוריה בלי להבין את מצבה הטכנולוגי, הצבאי והכלכלי והשלכותיו על ישראל. כיום אין גוף שיודע לתת דברים כאלה מחוץ לאמ"ן בקהילת המודיעין. הקמה של דבר כזה תדרוש מחיר בירוקרטי ומשאבי גדול מאוד.
אלו הנסיבות המיוחדות. אם נשים אותן בצד, אני חייב להגיד שאני לא חושב שאמ"ן פחות טוב משירותי מודיעין אחרים בעולם, צבאיים ואזרחיים כאחד. הוא מצליח לנהל מערכה מודיעינית במגוון זירות במקביל, בתנאים תקציביים קשים ביותר, ולייצר מודיעין שיאפשר למערכת הביטחון, לצה"ל ולמדינת ישראל לגבש את המענה שלהם. המודיעין אינו אצטגנין אשר יכול לחזות הכל ואף אל לו להתיימר לכך. לצערי, לא תמיד הקצינים הבכירים באמ"ן מספיק אמיצים כדי להודות בדברים הללו (יוצאי הדופן מהשנים האחרונות: אהרון זהבי פרקש ויוסי ביידץ).
לסיכום, טענתי שאמ"ן שווה מעט יורת ממה שאתה טוען, שעיסוקו בתחום המדיני מתחייב לאור הנסיבות המיוחדות של צה"ל ומדינת ישראל, ושהמסקנה משגיאותיו של אמ"ן אינה לפרק את אמ"ן – אלא לנתח את המקור לטעויותיו ולדעת לומר לעתים את המלים הקסומות "יכולתי להעריך נמוכה".
שלך,
יונתן.
נ.ב. גילוי נאות – כותב שורות אלו שירת בחטיבת המחקר באמ"ן ואף נמצא בשירות קבע פעיל כיום בחיל המודיעין.
אז אפשר לנסח בשמך את הכלל – צריך תמיד להאזין לאמ"ן כדי לדעת מה יהיה – ההיפך.
לא כולם נכלשו לנבא לגמרי. זה ממאי 2010:
http://www.lrb.co.uk/v32/n10/adam-shatz/mubaraks-last-breath
נ.ב.
שימו לב שהמאמר מתאר די טוב גם את השחקנים ואת אי-הנחת שלפתע כולם גילו, חוץ מהכותרת הגאונית כמובן….
למיטב זכרוני, הסכם השלום עם מצרים לא אוסר קטגורית הכנסת כוחות צבא לסיני, אלא מחלק את חצי האי למספר אזורים ומגביל את הנוכחות הצבאית בכל אזור. אני לא יודע מה ההגבלות על אזור שארם וכמה כוחות נכנסו לשם בפועל, אם בכלל, (אני מניח שלא מדובר בדיוויזיה) אבל לא ברור שיש כאן הפרה של ההסכם.
מלבד זאת, סוג גלוי הוא (אין לי מקור לצערי) שמצרים וישראל מפרות את ההסכם באופן יומיומי ובהחלט לא עושים סיפור מכל הפרה קטנה (וגם מהפרות לא כל כך קטנות).
חבל, אני בד"כ מאוד נהנה לקרוא את הבלוג הזה – אבל הפוסט הזה, במיוחד בחלק על הצבא המצרי בסיני הזוי לחלוטין –
אם הצבא המצרי נכנס לסיני כדי לגונן על הנשיא או כדי לתקוף אותו, כל תגובה מצד ישראל, כשברור לחלוטין שמדובר במצב חירום בצד המצרי, תתפרש כנקידת עמדה –
במצרים מתקימת מהפכה וישראל עושה רעש בגלל שלסיני נכנסו כמה כוחות שלא מאימים עליה אלא עסוקים בלהציל את עורם. ובפני מי בדיוק היא תתלונן? תשלך למובארק מברק?
והכי חשוב: למה אתה בדיוק חושב שישראל צריכה לקוות, כתוצאה מהמחאה הזאת? הרי כמגישים תלונה רשמית כזאת זה או כדי להכין את המלחמה הבאה (שבה אתה כנראה מצודד?) או כדי ל"השפיל" את המושא בקרב הקהיליה, אז למה בדיוק אמורה ישראל לחתור?
תגיד, מה עישנת? (ומאיפה השגת?)
מסכים ומחזק. לפעמים עדיף להיות חכם ולא להיות צודק (נקודה שהשמאל הישראלי לא כ"כ אוהב להפנים).
בתשובה לנקודה הראשונה שלך..
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4021885,00.html
התגובה הקודמת שלי נשלחה בטעות לפוסט הקודם. לכן, אני מעתיק אותה לכאן:
עכשיו פקיד ישראלי בכיר מודה (אם כי בעילום שם) שישראל התירה למצרים להכניס כוחות צבא לסיני:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1212564.html
נראה שמגיע לבלוג הזה כבוד על חלקו בפריצת חומת ההסתרה בעניין הזה.
אשר לעצם הידיעה, אם מחברים אותה לשבחים שנשיאנו המהולל נזכר דווקא עכשיו להרעיף על מובארכ (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4021779,00.html), אזי ברור לגמרי במי ישראל תומכת בעימות הפנים-מצרי. מחליא.