החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: על "מוסר יהודי" ומקורותיו

כשיעקב מרגי מש"ס, בהקשר לדיון סביב גורלם של ילדי העובדים הזרים, מכנה את גדעון סער ודן מרידור צפונבונים, למה הוא מתכוון? האם רק לעובדה שהם "יושבים בבתי קפה בתל-אביב", כלשונו? לא: השר מרגי מנסה לומר לנו משהו עמוק יותר. הוא מנסה לומר שמרידור וסער אינם למעשה "משלנו". שהם נטע זר, שהם נוכרים, שהם "אירופאים", "יפי נפש", "ליברלים", "שמאלנים" – כלומר אנשים קטנים, חסרי עמוד שדרה, שבראש מענייהם קשקושים כמו זכויות אדם ודמוקרטיה, כאשר מה שאמור להיות חשוב להם (לו היו יהודים אמיתיים) הוא טוהר הדם של העם וחוסן הגב של האומה.

יש חשיבות מיוחדת לגסות הרוח האחרונה של מרגי, למרות שהיא רק אחת בשרשרת ארוכה של דברי בלע שמשליכים נציגי ימין על כל מי שמריח מהשקפת עולם שחורגת מהדאגה ליהודים וליהודים בלבד (די להזכיר את “השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים” של ביבי לפני יותר מעשור או את ההגדרה העכשווית של הקרן החדשה לישראל כ"תנועת שמאל קיצונית החותרת תחת קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית" בידי רונן שובל וחבריו מ"אם תרצו").

החשיבות המיוחדת של אמירה האחרונה הזאת של מרגי טמונה בכך שהיא חושפת בצורה ברורה שלא מדובר רק בשמאל מדיני ושהעניין הוא הרבה יותר גדול מעתיד השטחים. זה לא פוליטיקה, אלא זהות. שאלת זכויות האדם, שאלת ההזדהות עם האנושות כולה, שאלת הדאגה גם לזר, לחלש, לעמידה אף על זכויותיו של האויב, הפכה אצל נציגים שונים של הימין היהודי להיות שאלת "הלנו אתה אם לצרנו". כל מי שמוכן לגלות הבנה, רחמים, סתם סימפטיה, ודאי כל מי שרואה חובה להילחם על זכויותיהם של לא-יהודים – מוגדר מיד כמוסר, רודף, בוגד, עוכר ישראל, סכין בגב.

כמה הוגים פולקיסטים חשובים

מאיפה מגיעה השנאה-המחופשת-לפטריוטיות הזו? נדמה לי שאם נבדוק את העניין נגלה שתנועת ההמונים רבת הראשים הזאת, מש"ס ועד "אם תרצו", מחב"ד ועד ליברמן, יונקת כדלק לאתנוצנטריות המשולהבת שלה הישר מהבארות הלא-ממש-צלולים של הרומנטיקה הגרמנית. למעשה, קידוח עומק רציני יראה שהעסיס שמקציף על שפתותיהם של ההיפר-פטריוטים החדשים-ישנים האלה מגיע הישר מההוגה הפרוסי החשוב יוהן גודפריד פון הרדר, שרצה בסוף המאה ה-18 לראות יותר "חשיבה גרמנית", פחות אמנות זרה (יוונית) וטען ש"מי שאיבד את הרוח הפטריוטית איבד את עצמו" – כמובן, כי בלי ה-Volk אנחנו כלום.

לכן מה שמדהים הוא שאותם פטריוטים יהודים מקוננים על דווקא רעייתם של הליברלים בשדות זרים, כאילו דאגה לזר ומוסר חברתי הם ערכים שזרים ליהדות. כל זה, כאמור, בעוד שהם עצמם מפליגים לתוך הסערה כאשר רוח הוגי הרומנטיקה הגרמנית נושבת במפרשיהם.

כדי להבין עד כמה אותה הרוח היא היא רוחם שלהם, הנה חידון קצר. בחנו את עצמכם: נסו לנחש איזה מבין המשפטים הבאים נכתבו על ידי יהודים, ואילו על ידי גרמנים:

1. "העם וכל מה שקשור בו, כולל המדינה, מפולש כולו במחשבה ורגש דתי, והוא עבורנו נושא החיים הארציים כמו גם הנצחיים."

2. "החשיבה שלנו והרגש שלנו באים לידי ביטוי בראש ובראשונה על ידי דחייה גורפת של כל מה שאפילו מתקרב לחשיבה אנגלית או מערב-אירופאית בכלל."

3. "דיקטטורה של משטר אוטוריטטיבי היא הפתרון והחלופה לדמוקרטיה הרקובה. חופשיים מאינטרסים אגואיסטים של בוחרים יוכלו [המנהיגים] להצעיד את האומה לעבר המלכות […] האידיאלית."

4. "[הדמוקרטיה היא] אווילית משום שהיא מסבכת את מוסרנו בערכים […] אשר כל ענינם הוא היסטורי נכרי בלבד, והרסנית משום שהיא עוקרת את תרבותנו מן ההתפתחות ההיסטורית הפנימית […] ושותלת אותה בקרקע של מסורת זרה."

5. "התמורות הגדולות ביותר שהתרחשו על פני הארץ לא היו יכולות לעלות על הדעת אם לא היו מקבלות השראה מתוך תשוקות נחושות ואף היסטריות, אלא רק מערכים בורגניים של שלום וסדר. […] האומה שתלך בדרך זו ראשונה היא אשר תנצח."

6. "[מוסר הלחימה צריך להיות] מוסר הפטור מכל אמביוולנטיות נוצרית-אירופאית"

נו? קשה להכריע, לא? במשפטים האלה, ובאחרים, כל ההוגים הללו מתנגדים לנטילת ערכים "זרים", המנוגדים ל"רוח האומה", ומזהירים שאימוצם יביא לחורבנה. עבור כולם אותם ערכים זרים הם ערכים ליברליים, דמוקרטיים, ברוגנים, אירופאים, ועבור כולם הערכים "האמיתיים" של האומה הם ערכים לאומניים, רגשניים, דתיים, דיקטטוריים-מלוכניים, פאשיסטים.

ולא בכדי, מפני שכל ההוגים הללו, גם אם הם במקרה יהודים, שייכים כאמור למסורת של הרומנטיקה הגרמנית, מסורת שבה עלינו לתת דרור לדחפי "הסער והפרץ" הרגשיים שלנו (משום שהם מבטאים, כמובן, את האותנטי שבנו), מסורת בה עלינו לקדש את העם, את ה-Volk שלנו (משום שהוא, כמובן, מבטא את האותנטי שבנו), ומסורת בה עלינו להתנגד לכל שיקול הגיוני או מוסרי שעומד בפני דרכם של אלה (משום שהוא מנוגד, כמובן, לביטוי האותנטי שבנו).

ולכן אין להיות מופתעים מהדמיון הרב שבדבריהם. ועתה לתוצאות האמת – אלו ההוגים שצוטטו מעלה, על פי סדר הציטוטים:

1. Friedrich Gogarten, Religion Und Volkstum, 1915

2. Werner Sombart, Händler und Helden, 1915

3. ישראל אלדד, סולם כ"ז, תשי"ב

4. שבתי בן דב, גאולת ישראל במשבר המדינה, תש"ך

5. אדולף היטלר, מיין קאמף, חלק ב', פרק 2

6. שבתי בן דב, גאולת ישראל במשבר המדינה, תש"ך

כן, רבותי, כל ההוגים הללו, והרבנים שמיד אצטט, הם תלמידים מובהקים של הרדר, שהאמין שיש להיות נאמנים ל-Volksgeist, "רוח העם", שמעניק לכל עם את אופיו וערכיו, שרק דרכו יכול העם להתעלות מעלה, ושאויביו הגדולים ביותר הם "העולם האירופאי הקר" ו"הפילוסופיה" החילונית והרציונלית. אחריו הגיע ורנר סומברט (שמצוטט לעיל), שיצא נגד הערכים הבורגניים של ה-Komfortismus, כלומר הרדיפה אחרי נוחות, המדכאת את היצר הלאומי ואת הנכונות להקריב את חייך למען האומה.

לאלו אפשר להוסיף גם את אוזוולד שפנגלר, הוגה דעות מתחילת המאה העשרים שחשב, בעקבות הרדר כמובן, שלכל עם יש "רוח" יצירתי-מוסרי משלו, שטען ש"אם מעטים יכולים לשרוד מלחמה ארוכה ללא ניוון של הנפש, אף לא אחד יכול לשרוד שלום ארוך", ואת ארנסט יונגר שראה במלחמה דרך רוחנית שמובילה להתעלות דתית ולימד שערכים בורגניים מערערים את "החוש המוסרי הגבוה". וכמובן, חשוב לציין את ניטשה, אחד מהאבות הרוחניים של אותה מסורת מפוארת.

לבסוף, היטלר עצמו התייחס ל"הומניות הסנטימנטלית הדוחה" של "השכבות הגבוהות" (כנראה אלה ששותות אספרסו), שמגלה רחמים כלפי החלשים (והנכים, והמפגרים – בנאום בנירנברג, אוגוסט 1929) ושלא מאפשרת את התקדמות גרמניה "לכיוון הנכון" (במיין קאמף, א', 10).

רומנטיקנים

ומיהם ממשיכיה המודרניים של ההגות העמוקה מני עומק הזו? כמובן: חלק מהוגי ורבני ישראל. תחילה, בציטוטים מעלה, הוגים לאומניים-פאשיסטיים כישראל אלדד ושבתי בן דב (ניתן היה בקלות להוסיף את משורר הבית אורי צבי גרינברג), וכיום ממשיכיהם הרבנים. אפשר לציין רבים, אבל כאן אביא לשם דוגמא את הרב ישראל רוזן והרב שמואל אליהו.

רוזן, שלפני שנתיים פסק שפעילי שמאל הם "מוסרים" ולפני ארבע שנים לפעולות טרור נגד תושבי עזה ("לאפשר לצעירי שדרות, אשקלון, הנגב המערבי או 'כל בחור וטוב לנשק', להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות") טען אז גם כי אל לו לצה"ל לחוס על תושביה הלא חמושים של רצועת עזה ויצא נגד "עדת אינטלקטואלים [ה]מצטרפת לעולם אנטי-מוסרי זה, ועוד תורמת לו מסרים בוגדניים הנועצים חרב בגב עמם." רוזן ממשיך שם ויוצא נגד "מוסר נוצרי", ודוחף לאמץ "מוסר יהודי" שמקדם "התייחסות למלחמות כמאבק בין עמים, ולא בין יחידים נושאי נשק בלבד. ובמלחמה כמו במלחמה, גם האוכלוסיה האזרחית נפגעת – זקנים נשים וטף". ובכן, טוב יעשה הרב אם ילמד שלא רק "מוסר יהודי" דוחף לראיית המלחמה כך.

או הרב שמואל אליהו, שכתב ש"'צריך לעשות מהפכה', כך אמר מתתיהו כשראה כיצד שכבה דקיקה של שלטון מושחת עושה מה שפופולארי. הולכת אחרי המעצמה הגדולה יון. מושכת את העם לתרבות של התייוונות ופועלת על פי החוק." כלומר השלטון (וברור מדבריו שם שהוא מתכוון לזמננו) מושך ל"תרבות של התייוונות" בחסות החוק, ו"צריך לעשות מהפכה", מן הסתם לא חוקית, מן הסתם כדי לכוון את המדינה לכיוון הנכון.

מקנאות לפולקיזם

הנקודה שאני רוצה להצביע עליה כאן איננה עצם הדמיון בין הרעיונות של הרבנים האלה (ואחרים) לאלה של ההוגים הגרמנים ההם (או ממשיכיהם, הנאצים). יש כמובן דמיון רב אבל יש גם כמה הבדלים חשובים. הנקודה שאני רוצה להצביע עליה היא שהרעיונות האלה, גם אם הם לדעתם או לדעתכם טובים ונכונים (לדעתי הם מטורפים ומרושעים), אינם בשום צורה "יהודיים" או "עבריים" יותר מרעיונות אחרים, הומניסטים. למעשה, כאמור, אפשר למצוא את מקורותיהם ברומנטיקה הלאומנית הגרמנית.

אבל רגע, תגידו, האם לא היו שמעון ולוי? האם לא היה פנחס? האם לא היה מתתיהו חשמונאי? ובכן גם אם היו, בואו לא נתבלבל בין מעשים של יחידים לבין משנה רעיונית מקיפה ומנומקת. בואו לא נתבלבל גם בין קנאות דתית ללאומנות גזענית. ובואו לא נתבלבל גם בין דחייתה של תרבות זרה, כובשת (הלניסטית, ע"י החשמונאים או בר-כוכבא) בשם הדת, לבין דחיית מרכיבים הומניים שנמצאים בתרבות הכללית וגם בדת היהודית, בשם הלאומיות ולמען הכיבוש. אכן, כדי שקנאות דתית ואתנוצנטריזם, שודאי קיימות ביהדות, תהפוכנה ללאומנות היפר-פטריוטית, אנטי-רציונלית ואנטי-הומניסטית, צריך את תיווכה האדיב של הרומנטיקה הגרמנית.

לכן רבותי, כשרבנים מספרים לכם שזו היהדות ה"אותנטית", שזה "מוסר יהודי", הם בעצם מוכרים לכם רומנטיציזם גרמני יד שלישית. לא ממעיינותיו הצלולים של ישראל סבא אתם שותים, אלא מהגייזרים המסריחים של הרייך. כל זה כמובן לא במודע – לרוב הרבנים אין כל השכלה כללית, והם מבינים בהיסטוריה בערך כמו שהיסטוריון ממוצע מבין בהלכה. אלא שהיסטוריון כמובן לא מתיימר להבין בהלכה, ואילו רבנים חושבים שהם יודעים הכל. הבעיה היא שגם תלמידיהם סבורים כך.

כך שכשישראל רוזן דורש לאמץ "מוסר יהודי" (קרי: קסנופובי, רגשני, אנארכי) הוא בעצם מבקש מכם לאמץ מוסר רומנטיציסטי גרמני. וכשיעקב מרגי מבטל את דעתם של אנשים שדואגים לזכויות אדם על ידי כך שהוא פוסל אותם כ"צפונבונים" (קרי: אירופאים, בורגנים, ליברלים) ש"רוממות ההומניזם בגרונם" (כלשונו) הוא בסך הכל הופך לממשיך המודרני של מסורת גרמנית ארוכה ולא מכובדת של אטביזם, פולקיזם ופטריוטיזם אלים. בימינו כמובן לא נשארו הרבה גרמנים שממשיכים את המסורת הזאת, ומעניין שאפשר לסמוך דווקא על הרבנים שלנו שישאירו אותה בחיים וישמשו דובריה הנאמנים. והם עוד אוהבים לדבר על הזדהות הקורבן עם שונאיו.

הגל האחרון של פטריוטיזם מתלהם ושנאת זרים שאופף אותנו בימים אלה מציג עצמו כיהודי, והטרגדיה היא שיש לו על מה להסתמך במקורות היהדות. אבל יש במקורות גם אי אילו ציוויים על דאגה לזולת, כולל הזולת הזר. ממילא, כאמור, מה שמקפיץ את התבשיל היהודיסטי הלאומני הזה לכדי תפיסת עולם מגובשת (שמבדילה בין סוגי מוסר, שדוחה הומניזם ורציונליות) הוא אך ורק עמידתם של ימנים ורבנים אלה, כגמדים על כתפי ענקים, על הגותם של הרומנטיקנים הפולקיסטים הגרמנים דלעיל. אלה אלוהיך ישראל.

ועם כל כך הרבה יהודים וגרמנים, אולי מתאים לסיים באמרתו של יהודי אחד, שהיה גם גרמני, שהיה גם חכם, ארנסט בלוך, שחי בשיאו של הרומנטיציזם הלאומני הגרמני וראה גם את עליית הנאציזם, ושטען ש"רק הנבלים חיים דרך אלוהיהם. אבל הישרים – אלוהים חי דרכם".

———-

כמה מהציטוטים מובאים מתוך הספרים הבאים:

  • פונדמנטליזם יהודי והר הבית, מוטי ענברי, מאגנס, תשס"ח
  • The Stillborn God: Religion, Politics and the Modern West, Mark Lila, Vintage, 2007
  • Occidentalism: A Short History of Anti-Westernism, Ian Burma & Avishai Margalit, Atlantic, 2004

הרשימה הופיעה בבלוג של תומר פרסיקו http://tomerpersico.com

(תומר פרסיקו)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מאמר מצויין. שיתפתי בפייסבוק.

  • עוד פוסט מצוין. ישר כוח!

  • ארז הוכמן

    פוסט מצויין, הוספתי את הבלוג של תומר לסבב הבוקר שלי.

  • קצת מוזר, האמת. גם הפילוסופים הגרמניים וגם הרבנים לא נולדו לפני 100 שנה, ושניהם שואבים ממקורות קדומים יותר, התפיסות האלה, כמו אחרות הן עיבוד מודרני יותר של דעות בנות מאות שנים. נכון יותר לומר שהוגי הדעות הפשיסטים המצוטטים והרבנים שואבים ממקורות זהים ולכן הניסוחים דומים.

    • צרי

      אבל זה לא נכון – הוגי הדעות הפרה-פשיסטיים מצוטטים מקסימום מהסאגות הקדומות וגם זה לא בדיוק.
      הוגי הדעות הרבניים שואפים מתוך פירושים מסויימים לחלק כזה או אחר ממה שכתוב בתורה ובתלמוד (מסכת סנהדרין וכל שאר מה שקשור למה שצריך לעשות במלחמה, כולל הפנטזיות החולניות יותר ופחות של חז"ל) וכמובן לחבר'ה הקצת יותר "בוא נהיה אולטרא מקשים והדוקים כי זה מאגניב!" מתקופת קיצור שולחן ערוך וכו'.

      • אלכס ז.

        עדיין, בשני המקרים מדובר בסך הכל בתגובה אולטרה-מסורתית/פונדמנטליסטית לעולם המדורני. המילים דומות כי ה"אויב" הוא אותו אויב והכל נשען על אינסטינקטים בסיסיים ביותר (בזה היודונאצים וסתם נאצים צודקים – הם באמת יותר אותנטים כי הם קרובים יותר לאינסטינקטים חייתיים מאשר לשכל אנושי).
        ארז צודק, זה מאמר מוזר וגם די חלש.

  • א.ב.

    קשה לי עם המאמר הזה.

    כקורא כמעט קבוע של תומר קשה לי אפילו יותר.

    המאמר מציג, בעיני בכל אופן ואולי שלא בכוונה, את השנאה לצבור מסוים כמנוע לכתיבתו. אין סיבה לשנוא כדי לבקר.

    – יש גם כשל לוגי חמור במה שמציג המאמר. אידאולוגיה מסוימת היא שלילית, לא כיוון שאיש "שלילי" בעבר הציג אותה, אלא כיוון שהיא בפני עצמה שלילית.

    – הניסיון לחבר את הרבנים ל"רוח הגרמנית" של המאה התשע עשרה הוא מאולץ. יש להם מספיק מקורות אחרים לדעות שלהם.

    – העמדה כזו שלילית של הרומנטיקה הגרמנית חוטאת למציאות. הרומנטיקה הגרמנית הייתה רבת פנים, ובתחומים אחדים אחת מהפסגות של האנושות.

    – גם לא הסברת למה ה"פטריוטזם המתלהם" אינו יהודי. מי קובע מה זה "יהודי" ומה לא?

    מסובך…
    🙂

    • טל איזנברג

      תודה רבה! מאמר מאד מעניין. בניגוד לא.ב. אני חושב שהקשר הוא ברור ומיידי. התנועה הציונית הרי יונקת את הרעיונות שלה מאותם אידיאולוגיות מפלציות שכבר הסבו לאנושות נזק בלתי נתפס בדמות שתי מלחמות עולם ואלוהים יודע מה עוד. הלאומיות והאימפריאליזם – הישראליים, הגרמניים, האמריקאים וכו' – קשורים אחד בשני בקשר הדוק ומתדלקים אחד את השני כבר דורות על גבי דורות ועל כולם מנצחת שאיפה לא ניתנת לריסון ל"קידמה".

      אתמול התפרסם בגדה השמאלית מאמר בנושא אחר ובאותו נושא: http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7664 

      • צרי

        מה הקשר בין אורתודוקסיה מפלצתית לציונות? אין, לא ברובה בכל אופן. בטח שלא לש"ס.

        האידיאלוגיה שהציתה את מלחה"ע I הייתה בעיקרה טמטום, ופחות לאומיות.

        • טל איזנברג

          אני לא יודע מה קשורה המילה אורתודוקסיה למה שכתבתי. כתבתי אידיאולוגיה.

          קשה לדעת אבל לפחות ממה שאני רואה ומבין לא היה סיכוי לתחזק את מלחה"ע 1 במשך 4 שנים עם כמות בלתי נתפסת של גופות שהיא ייצרה, ללא התעמולה ושטיפת המוח שכל אחת מהמדינות הלעיטה על אזרחיה שלה.
          הדרך היחידה לשכנע מיליוני אנשים להילחם מלחמות שלא מביאות להם שום תועלת אישית היא לגרום להם להאמין במטרה מיסטית שאין לה שום קשר למציאות. כאן תחזוק הרגשות הלאומיים נכנסת לתמונה ואני חושב שאפשר לראות את זה בבירור גם בארץ.
          ש"ס כתנועה רק מנסה להשתלב במרחב וכמו כל יתר המיעוטים בארץ מאמצת בסופו של דבר בקיצוניות את שנאת הזרים והלאומנות של התרבות ה"מערבית" השולטת כאן רק כדי שהמעמד השליט יקבל את ה"פרענקים" כאחד משלו. מין גירסה שונה של ההשתכנזות של פוליטיקאים, עיתונאים ומפורסמים אחרים שיעשו הכל כדי לא להרגיש דחויים.

          זו כמובן ההתרשמות האישית שלי. לא שאלתי את אלי ישי מה דעתו בנושא.

          • צרי

            קשורה בכך שהרבנים האורתודוקסים הללו, ובעצם גם אני טעיתי שאמרתי רק אורתודוקסיה – אלא החרדים, או הרבנות החרדית וכו' – לא קשורים לציונות. ה' יודע כמה ש"ס קשורה לכך באמת..

            זה היה בין השאר תעמולתנות שאפילו יש מקורות כאלו שמצביעים שזה התחיל קודם, אבל התמריץ העיקרי היה טמטום. או לפחות ממה שקראתי.
            זו לא הדרך היחידה אגב.

            אלי ישי יגיד את זה בדברי נועם ובעיקר ינסה לתת סימוכין הלכתיים כמו שאני מכיר אותו. גו פיגר.

    • הפוסט הזה חשוב כי חשוב לעשות דב-מיסטיפיקציה של אידיאולוגיות הזהות שלנו. במיוחד שרוח הדברים בימינו היא דווקא לעשות להם מיסטיפיקציה.

      נכון, אלו לא המקורות היחידים, יש רבים אחרים, אבל עצם העיסוק בהתפתחות של רעיונות הוא דמוקרטי, שכן הוא מראה שמדובר בסופו של דבר, במחשבות של אנשים ולא באיזה אמת טרנצדנטלית.

      לא רק שזה לא קשור לשנאה (אבל כן לכעס), זה דווקא יוצר שיח מכבד יותר.

      • סליחה, צ"ל דה-מיסטיפיקציה. למרות שדב-מיסטיפיקציה זה גם מעניין.

      • מני זהבי

        עיסוק בהתפתחות של רעיונות זה קודם כל מעניין. דמוקרטי או לא — בעיניי זאת שאלה משנית.
        עם זאת יש לומר, שהניסיון לחבר את הגזען הדתי המצוי בישראל של שנות האלפיים להוגי הרומנטיקה הגרמנית מהמאה ה-19 הוא אכן מאולץ. ל"יהודים גאים" מסוגו של מרגי יש מספיק מקורות מוכרים המסבירים כיצד בדיוק היהודי נעלה על הגוי, ומדוע אסור לאפשר לגויים לחיות בארץ המובטחת. נכון שהאיסור הנ"ל אינו חל, מבחינת פוסקי ההלכה שציטטו אותו, על גויים המקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח; אבל מרגי ושות' אינם מעלים בדעתם, ובצדק, שדרישה לכפות את עול המצוות על העובדים הזרים וילדיהם תתקבל אצל מישהו שאינו בוגר ישיבה (ובעצם, בהעדר תפיסה של ערבות הדדית בין יהודים לגויים, לפחות בהקשר של היחסים עם האל, כפיית עול המצוות על הגויים היא סתם סיבוך מיותר; פשוט יותר "לנקות" מהם את אדמת ישראל).
        ובאופן כללי יותר, זה שהזרם המרכזי של המסורת היהודית טבוע בחותם של שנאת גויים, אינו מפתיע במיוחד. במשך רוב ההיסטוריה של היהודים, פיתוח של שנאה ודחייה כלפי הגויים היה הדרך העיקרית בה יכלו להצדיק את קיומם כקבוצה אנושית מובחנת (וקבוצה אנשוית מובחנת, בדרך כלל, נוטה להצדיק את קיומה ככזאת, לא תמיד באופן מודע). הבעיה טמונה בכך שעד לפני שישים שנה, היהודים יכלו לפנטז את פנטזיות השנאה שלהם תוך שהם פטורים מהאפשרות להעמיד אותן במבחן המציאות. מאז, הפטור נגמר, ואילו הקרקע המצמיחה את השנאה — לא ממש. יהודי בישראל, גם אם אינו דתי במיוחד, שגדל עם תפיסת העולם שבה הערבים/המוסלמים הרשעים רוצים לזרוק אותנו לים, ושאר העולם מסייע להם ברמה כזאת או אחרת, סביר שיגלה אהדה לעקרונות המובאים ב"הלכות המלכים ומלחמותיהם" של הרמב"ם, בעוד שאלת המחיר שהחברה הישראלית תשלם על אימוץ העקרונות הנ"ל פשוט לא תעלה במוחו. מהסיבה הזאת בדיוק, ישראל חייבת להגיע לידי נורמליזציה ביחסיה עם השכנים אם היא רוצה להישאר חברה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם. זה חשוב יותר, בכמה רמות, מעוד כמה ק"מ רבועים של שטח, גם אם על השטח הזה ממוקמים אתרים בעלי חשיבות עצומה מבחינה דתית או היסטורית.

        • אלון מ

          איזה גיבוב שטויות דמגוגי, זול ומעוות.

          "במשך רוב ההיסטוריה של היהודים, פיתוח של שנאה ודחייה כלפי הגויים היה הדרך העיקרית בה יכלו להצדיק את קיומם כקבוצה אנושית מובחנת (וקבוצה אנשוית מובחנת, בדרך כלל, נוטה להצדיק את קיומה ככזאת, לא תמיד באופן מודע)."

          כן, אמונה, היסטוריה, שפה ומסורת משותפים בכלל לא מצדיקים את קיום היהודים כקבוצה אנושית מובחנת.

          רק שנאתם של היהודים הטמאים את הגויים הנחמדים שדאגו כל כך ליהודים הרעים וניסו להמיר את דתם באיומי רצח, ביצעו בהם פוגרומים ידידותיים למשתמש מפעם לפעם ושואה, היא מה שמצדיק את היותם של היהודים קבוצה לא אנושית מובחנת.

          • מני זהבי

            אממ… מוזר לראות תגובה כזאת דווקא מאוהד צה"ל כמוך. אתה הרי צריך לדעת, שמעבר לסיבות שבגללן קבוצת אנשים מסוימת רוצה לחיות כקהילה (מדינה היא רק צורה אחת של ארגון קהילתי), היא צריכה גם מנגנונים שישמרו על קיומה מפני איומים חיצוניים.
            בעצם, אני יודע מה הבעיה. אתה, כמו בוגרים רבים של מערכת החינוך הישראלית, משוכנע שאיומים הם בהכרח פיזיים — יעני, אם לא נדע להתגונן, יבואו הגויים הרשעים ויהרגו את כולנו. וזה, אפעס, כמעט תמיד לא עבד כך. כלומר, האוכלוסיות שבקרבן חיו היהודים מאז התנצרותה של האימפריה הרומית (פחות או יותר), והמשטרים שתחת שליטתם הם חיו, לא אהדו את היהודים במיוחד, אבל גם לא רצו — ולא היו מסוגלים — להשמיד אותם. מה שכן, הם די הכבידו על חיי היהודים. ובמצב כזה, כדי שלפחות חלק ניכר של יהודים ירצו להמשיך ליות ככאלה, הם צריכים מנגנוני הגנה מפני לחצי הסביבה הנוכרית. מנגנונים פסיכולוגיים, בראש ובראשונה. השנאה לגויים סיפקה את המנגנונים האלה, ולכן לא מפתיע בכלל לגלות שהיא קיימת.
            שים לב: בכל הטיעון הזה אני בכלל לא מעלה את השאלה "מי צודק". ראשית, כי קשה להעלות שאלה כזאת לגבי תקופות שבהן בני האדם ראו תפסו את עצמם ואת מקומם בעולם בצורה שונה מאוד מזו הנפוצה כיום; ושנית, כי אני מעונין בעיקר בשאלות "איך הגענו עד הלום" ו"מה ניתן לעשות עם זה עכשיו".

            • אלון מ

              ראשית, על צה"ל יש לי ביקורת מפה ועד להודעה חדשה. במידה רבה צה"ל אחראי למאפיינים רעים רבים בחברה הישראלית כגון תרבות הסמוך, גניבה מגוף ציבורי (הצבא) זו לא גניבה, כסת"ח ועוד ועוד. מה שכנראה הופך אותי לאוהד צה"ל בעיניך היא העובדה שאני לא נותן לביקורת הוא שאני לא נותן לביקורת שיש לי עליו לעוור אותי ולהתעלם מדברים הטובים שבו (הפגשת אנשים מכל הגוונים באופן שלא היה קורה בשום מסגרת אחרת, שיקום ונתינת סיכוי נוסף לכאלו שללא הצבא כנראה היו ממשיכים בדרך למטה, קידום טכנולוגי, הפרט השולי של שמירה על המדינה ועוד ועוד).

              לגבי המנגנונים של שמירה מפני איומים חיצוניים. אתה וודאי מתכוון למנגנונים כגון האדרת התרבות הצרפתית והבוז כלפי כל מה שהוא לא צרפתי בצרפת או החדרת הערכים הall american והאמריקניות הפומפוזית של ארה"ב שניכסה לעצמה את שמן של שתי יבשות בזכות עליונות האומה.

              הדוגמאות שנתתי הן רק מקרי הקיצון (שבהיסטוריה של העם היהודי לא היו כל כך נדירים) ומן הסתם היתה אנטישמיות רבה שלא מצאה את ביטויה באלימות פיזית דווקא אלא בהדרה חברתית, אפליה ממוסדת ושאר מריעין בישין.

              מה שאתה עושה למעשה זה לקחת את התוצאה המתבקשת של מציאות של אדם נרדף והופך אותה לאמצעי בדרך למטרה אחרת.

              אגב, אני לא שולל את זה (וסביר) שהיו מי שניצלו את העניין לצורך ליכוד.

              השאלה היא אם כפי שאתה מציג זאת, השנאה היתה משהו שמקורו בעיקר בטיפוח הקהילה. ובכן, נראה לי שבהתחשב בהיסטוריה גם מי שגודל לאהבת הגוי התחיל לשנוא אותם מהר מאוד ובצדק. אתה לא צריך שיטפחו בך שנאה כלפי מישהו שמתנכל לך בכל אשר תלך, היא צומחת מאליה.

              זה הבור בטיעון שלך, אתה מסביר את השנאה לגויים בטיעונים פסאודו סוציולוגיים תוך התעלמות פושעת מהעובדה שהיה זה לא הגיוני אם יהודים לא היו שונאים גויים כשבמקרה הטוב התייחסו אליהם כנחותים.

              הרי גם אם נניח שילד יהודי לאורך ההיסטוריה גדל באופן הומאני לחלוטין בפרמטרים המודרניים אז עד שיגיע לגיל מצוות כבר יחווה על בשרו אפליה, הדרה, השפלה ועוד מצד גויים ועל שם היותו יהודי.

              אז נכון, חלק מהאנשים יבחרו בדרך של להתנצר/להתאסלם. זה לגיטימי. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזוהי כניעה ומבחינה אישית השפלה נצחית שכוללת ויתור על המסורת והאמונה שלך, ניתוק קשרי משפחה וחברה וכו'. וחלק לא קטן עשה זאת לאורך השנים.

              אתה למעשה בא בטענות לבעלי האופי החזק יותר, שלא הסכימו לשבירת רוחם, שלא הסכימו לביטול מהותם, אישיותם וערכיהם. לאלו אתה בא בטענות על שלא ברחו מהיהדות. ואתה מתרץ את אי בריחתם בשנאה מטופחת היטב לגויים.

              אז כמו שהסברתי כבר, השנאה בעיקרה היא *תוצר* של נסיבות של התעמרות מתמשכת.

              • ygurvitz

                עיקר שנאת האדם של היהדות מתפתחת בתלמוד הבבלי, שנכתב תחת שלטון פרס, שלא רדף יהודים. נסיון יפה. השנאה היהודית למין האנושי היא לא רק משהו אישי: היא חוק והיא אגדה ומסורת. אם יש משהו שמאחד את כל היהודים, מפולין ועד אתיופיה, זו ההעברה מדור לדור של שנאת המין האנושי.

                • מני זהבי

                  אלון: אני לא מבין על מה אתה מתווכח אתי. הרי אני טענתי שהתפתחות השנאה לגויים במסורת היהודית הייתה הגיונית לחלוטין, ואתה מסכים עם זה. אני חושב שלשנאה הזאת היה תפקיד של ליכוד קהילתי, ואתה כנראה מסכים גם עם זה. אתה רוצה להדגיש שפיתוח השנאה הזאת היה באשמתם של הגויים? וכבן, זו אינה שאלה של "מי התחיל". היו כאן השפעות גומלין בין צדדים שונים. גם מעמדם של היהודים לא היה תמיד אותו דבר, וגם היחסים ביניהם לאוכלוסיות ולמשטרים נוכריים שונים היו שונים בהתאם לנסיבות. השאלה "מי התחיל" פשוט אינה רלוונטית כאן.
                  יוסי: אתה מן הסתם מודע לכך שמה שניתן לדעת על קורותיה של פרס הסאסאנית זה מעט מאוד (בהשוואה לקיסרות הביזנטית או לח'ליפויות המוקדמות, למשל). עד כמה היהודים נרדפו בפרס הסאסאנית זו אחת השאלות שקשה לתת להן תשובה מקיפה, אם כי ככל הזכור לי דווקא היו תקופות של רדיפות נגד יהודים בממלכה זו (בתקופתו של מזדק?). אבל זו אינה הבעיה המרכזית בטיעון שלך. הבעיה המרכזית היא שאתה משום מה מניח שטקסטים לבדם קובעים את המשך ההיסטוריה של הקהילות המקבלות את הטקסטים הרלוונטיים כמקורות סמכות במידה כזאת או אחרת. הרי התלמוד הבבלי הוא תערובת של כל מיני דברים: סיפורים מופרכים בעליל, זיכרונות היסטוריים, עצות מעשיות, הלכות שהתקבלו כמחייבות וכאלה שלא התקבלו כמחייבות, וכו'. אם השנאה לגויים, שניתן למצוא לה ביטויים בתלמוד הבבלי, זכתה לאימוץ ולפיתוח נוסף במהלך ההיסטוריה היהודית המאוחרת יותר, יש לחפש את הסיבות לכך — לפחות את חלקן — בנסיבותיה של אותה היסטוריה מאוחרת יותר.

          • ygurvitz

            אין ליהודים היסטוריה, שפה ומסורת משותפים. יש להם רק אמונה משותפת.

            • מני זהבי

              מוזר. אני יכול לתאר לעצמי שאת כל מה שהיהודים הגו ועשו לאורך קיומם כקבוצה אנושית מובחנת מתוך זיקה ליחסיהם עם האל אתה מכניס לקטגוריה של "דת" (סיווג לא נטול בעיות לכשעצמו), אבל איך הצלחת להפריד בתוך הקטגוריה הזאת בין "אמונה" ל"מסורת" (ובין שתי אלה ל"היסטוריה") — לאלוהים הפתרונים.
              ולגבי שפה משותפת, אתה מתייחס משום מה רק לשפה דבורה. גם זו הנחה שדורשת הסבר וצידוק.

              • ארז הוכמן

                שמת לב פעם שעדות שונות מקיימות דיברות שונות ומנהגים שונים ? שלא כולם צמים באותה הצורה ? שלא כולם שומרים בשר וחלב באותה צורה ? שלא כולם עושים קידוש שבת באותה צורה ?
                עזוב, שמת לב פעם שיש בישראל תימנים עם שתי נשים ?
                בהחלט יש הבדל בין אמונה למסורת.

                • מני זהבי

                  נכון שיש הבדלים בנוהגי קיום ההלכה אצל עדות יהודיות שונות. אבל:
                  א) ההבדלים האלה הם מינוריים ביחס למכנה המשותף בין העדות השונות מבחינת קיום ההלכה.
                  ב) גם בתחום האמונה יש הבדלים בין קבוצות שונות של יהודים. אם כבר הזכרת תימנים, אני מניח שאתה יודע דבר או שניים על הדרדעים.
                  למה כל האמור לעיל צריך למנוע את הגדרת העם היהודי כישות הסטורית מובחנת — נבצר מבינתי.

  • צרי

    כעיקרון מאד נהנתי מהפוסט הזה, למרות שלא היה ברור דיו שאין קשר ישיר ואף לא בדיוק עקיף בין דברי העוכרה של אותם רבנים מליצי שנאה לבין דברי הבלע של פוסט "הסער והפרץ" (אם זכור לי נכון אף ההוגה הראשוני היה בעצם אחרי התקופה הזו, או בשלהיהּ) – אך נעים לראות את האסוציאציה.
    מה שגם חייב להדגיש – ועוד אחרי פרשת השבוע שעבר שכל כולה דאגה לזולת ו-לגר- ולשכיר ולעבד ולכך ש ל א יהיו עניים בארץ וכו' – להגיד שמוסר יהודי דוחה הומניזם וכו' זה שקר ועוד יותר גרוע משקר – זה חילול התורה לשמו וגרוע מזה. רוב שנאת הזר הזנופובית ולא נאמר יותר "ספציפית" – אלא פשוט זנופוביה כללית – היא הרבה יותר מדי מאוחרת, ובעיקר מיוחסת לכתות הפסיכוטיות באורתודוקסיה.

    כמו כן חשוב להדגיש יותר שלא כל הרומנטיקה הגרמנית הייתה פסיכוטית ומבוססת Volk, היו גם דברים אחרים, כנ"ל לגבי הדברים של ניטשה, שהיה הוגה ש ע ז ר אך אני בספק אם הוא התכוון לכך ספציפית – בדיוק כמו שהיידיגר לא הכי התכוון בסופו של יום למה שהיטלר הפך אותו ולהפך.

    יום נפלא 🙂

  • דור

    הייתי שמח לראות את המקורות ביהדות בנושא ההומניזם כמשקל נגד לכל החרא האחר שהם שולפים משם. על אף שזה מנציח את הבעיה בצורה מסוימת (הצורך בהסתמכות על המקורות המיותרים האלה), לא נראה לי שאפשר להתנתק לגמרי עדיין.

    • צרי

      דווקא לא חסר – הראשונה שעולה לי לראש בפרשת השבוע הקודמת – ראה, בספר דברים (יג'-טז' אם אני זוכר נכון, השלוף שלי ירד בזמן האחרון מאד באיכותו, עמך הסליחה).

      יש לך לא מעט בתלמוד, לצד כל הזבל שיש שם, לא מעט עניינים הומאניים שאפילו, חלילה וחס, מבקרים את הממסד הרבני השובניסטי-זנופובי, ו,שומו שמים, מעודד פלורליזם!

      אולי תמצא כמה דברים בפוסטים הישנים של אבא שלי כאן-
      http://israblog.nana.co.il/278401

      אתה מוזמן גם לחפש כל מיני דברים בגוגל סטייל סוציאליזם ויהדות וכו' ולמצוא לא מעט..

      • ygurvitz

        המילה שאתה מחפש היא קסנופוביה, לא זנופוביה. יוונית, לא אמריקנית.

        • צרי

          אעה! נכון. תודה על התיקון.

    • אלעד בן-דור

      כדאי לעיין בספר "בקש שלום ורדפהו" של אוריאל סימון, על רדיפת שלום, מוסר מלחמה, יחס אל הגר וכו' בתנ"ך (ומעט בתלמוד).

  • אוטו פוקוס

    פוסט נפלא, כן ירבו.

  • שקט אבל

    אוף טופיק, או שלא – צרפת מגרשת את הצוענים משטחה. הנשיא זוכה לתמיכה רחבה של העם במעשה. יש עוד דוגמאות רבות כרגע בעולם, כמובן, אבל זו הכי ראויה לפרס הרטוריקה והטרגטינג של שנות ה1930.

    מעניין היה לאסוף את כל הדוגמאות, כמו שיעור היסטוריה עדכני ומפחיד. אנשים לא לומדים, ולו לרגע.

  • רות

    שאלה: הנאציזם לא היה אנטי-דתי?

    • ygurvitz

      לא, הוא היה פגאני. בעתיד הם תכננו להשמיד את הכנסיות בגרמניה (היטלר פינטז על תליית האפיפיור בכיכר סן פיטר), אבל זה כידוע לא הסתייע.

      • אגב, גם בפגאניות שלו נשארה נצרות לא מעטה. היו שראו בהיטלר את המשיח, את ביאתו השניה של ישו, ובל נשכח שעל אבזמי חגורותיהם של החיילים הגרמנים היו טבועות המילים Got mit Uns.

        • נדמה לי שזה להיפך: בנצרות נשארה הרבה מאוד פאגאניות.

          • זה נכון כשלעצמו (ב"ה), אבל בפגאניות אין רעיון משיחי. זה עניין יהודי-נוצרי