החברים של ג'ורג'

הכייסת

(הערה: את רוב הפוסט הזה, פרט לארבעת הפסקאות האחרונות, כתבתי בערב יום ראשון. קריסת השירות של נטוויז'ן לא איפשרה את סיומו באותו ערב, וביום שני אתם יודעים מה קרה. הנה הוא, באיחור קל, ועדיין רלוונטי, לדעתי.)

ציפי לבני הצליחה להציל את הכנופיה שלה – תעשו לי טובה, מי באמת יכול להתייחס לקדימה בתור מפלגה? – בבחירות האחרונות, משום שהיא פנתה למעוזים ישנים של השמאל והפחידה אותו שביבי בא. בין השאר היא הצליחה לשכנע שורה של פעילים בקהילה הגאה שהיא עדיפה על פני הבית הטבעי שלה, מרצ. וכך הצליחה לבני לעשות את הבלתי אפשרי: להעלות את כוחה של קדימה. משהתחזתה לאשת שמאל, הצליחה להכניס לכנסת את דליה איציק, רוחמה אברהם בלילא, צחי הנגבי, אבי דיכטר, גדעון עזרא, רונית "מפלגת דמיקולו" תירוש, עתניאל שנלר, וכמובן את שאול מופז. מה היינו עושים בלי שאול מופז.

שנה ומשהו חלפה, ולבני לא מצליחה להמריא. הסיעה שלה, לכאורה, היא הגדולה ביותר בכנסת, אבל היא מפוצלת לאמבות. החברים עצבניים, סובלים מיסורי גמילה מהשלטון. בפועל, לבני לא הצליחה לעשות כלום בשנה האחרונה, פרט אולי לבלימת נסיון פוטש של נתניהו.

ואז קרה מה שקורה תמיד כשמפלגת מרכז נראית על סף קריסה: צץ מישהו שרוצה להקים אחת חדשה. במקרה שלנו, מדובר ביאיר "ארבעת אבותי" לפיד, האיש היחיד בהיסטוריה שההין אי פעם לכתוב ברצינות אוטוביוגרפיה של אדם אחר. לפיד, אומרים, נראה טוב; הוא בהחלט עובר מסך; ואנשים שתמיד מזכירים לנו שרונלד רייגן היה שחקן אומרים שהוא יכול להיות גם ראש ממשלה. לפיד ככל הנראה מתכנן קמפיין פוליטי – הוא מקפיד לא להכחיש – ועושה את זה בצורה בזויה: מתוך עמדת הכוח התקשורתית שלו. יש אפילו הצעת חוק שמיועדת לחסל את ההתמודדות שלו. אשר לרייגן – נו, צריך הבנה בפוליטיקה ובהיסטוריה האמריקנית שדומות לאלה של לפיד כדי לא לדעת שרייגן עשה כמה דברים בין הקולנוע ובין הנשיאות. הוא היה מושל קליפורניה, למשל. יתר על כן, בניגוד ללפיד לרייגן היו דברים מדויקים לומר על החברה האמריקנית. הוא לא הסתפק בעמדה של חביב הקהל ולא פחד לומר דברים קשים.

כך או כך, לבני החליטה שהגיע הזמן ליצור בידול בינה ובין לפיד. הלז, כפי שניתן לנחש, ימשיך באותו קו של אביו: תקיפה של החרדים, תוך התעלמות משאר בעיותיה של המדינה – שינוי היתה אגנוסטית למדי בשאלת השטחים; זה היה עיקר כוחה בבחירות של 2003 – וזה אותו קו עצמו שכבר נקט ראש עירית תל אביב, רון חולדאי, לפני כחודש.

לבני, שגם היא אמרה כמה אמירות אנטי חרדיות, היתה צריכה לחדד את ההבדלים בינה לבינם. אז בסוף השבוע שעבר היא יצאה בשורה של אמירות אומללות. היא תקפה את "הבורות ביהדות" ב"מדינת תל אביב", היא אמרה ש"הפרהסיה במדינה היהודית בתל אביב" מטרידה אותה יותר מאשר זו שבבני ברק. היא הביעה כמיהה ל"מנגינה הזו", כלומר לניגון החרדי (והאידישאי) "לא נשמעת היום באזורים אחרים בארץ"; תוך ניתוק מרשים מהמציאות, היא אמרה ש"גדל כאן דור שנמנע מללכת לבית הכנסת כי הוא מזהה את העניין היהודי כמשהו ששייך לחרדים. מה אנחנו עושים כדי שהילדים של כולנו ייפגשו?"

אם נניח להדרה האוטומטית של הערבים מתוך ה"כולנו" של לבני – מסורת ארוכה בקרב אנשי "מרכז" – ולעובדה שהיא לא ערה כלל להתעוררות הדתית שקמה כאן בעשור האחרון, לבני בעצם אומרת משהו מוכר מאד: "בתל אביב שכחו מה זה להיות יהודים".

כמו הרבה מאד אנשים, לבני בונה את הקמפיין שלה על דחייתה של "תל אביב" – לא תל אביב הממשית, של הרבה מאד אנשים קשי יום, של דרום שמאוכלס בדתיים ושומרי מסורת, של אנשים שקמים כל יום לעמל יומם ולימודיהם, אלא תל אביב המדומיינת, תל אביב שהציונות תמיד ראתה בה אויב (ראו ס. יזהר וימי צקלג שלו), תל אביב של הנהנתנים שחושבים שיש בחיים משהו מעבר לסלע קיומנו והמיית "אוי אוי אוי" אידישאית עתיקה.

בקצרה, לבני מצטרפת להתקפה – התקפה ששורשיה באנטישמיות הקלאסית – על "קוסמופוליטים" (ביטוי שבו השתמש נתניהו לאחרונה). היא רוצה להבהיר לכל מי שיצביע לה שהיא לא חלק מההם, היא חלק מאיתנו. כמו רוב היהודים בישראל, אין לה שמץ של מושג מהי יהדות ואין לה שריד של יומרה לנסיון להגדיר מהי היהדות שלה – "להיות יהודי זה לא מה שאומרים לך אלא התחושה הפנימית שאתה שייך למשהו, שאתה מתרגש ממנו ורוצה להיות שייך אליו", אמרה, והוסיפה עלגות על בורות ודמגוגיה.

לבני לא יודעת מה זה "להיות יהודי" – "רגש פנימי" ו"רצון שייכות" לא מגדירים שום דבר – אבל זה לא מפריע לה לתקוף את העיר היצרנית ביותר בישראל, לתקוף את יושביה שלא עשו רע לאיש, גם אם בא להם מדי פעם לשתות קפה לאטה ולא עלית, ולהאשים אותם בכך שהם אינם יהודים מספיק, להודיע להם שהיא מעדיפה את עיר הטפילות והמסכנות בני ברק – וכל זה כדי למצוא חן בעיני אנשים שממילא לא יצביעו לה, כי היא אשה.

אחרי שלבני כייסה את השמאל בבחירות האחרונות, עכשיו היא גם תוקעת סכין בגבו. זה מקביל לפעולותיו של אהוד ברק בבחירות 2001, כשמצד אחד דירבן את נוער מרצ לצאת לעבוד עבורו ומצד שני, בפני אנשים אחרים, השמיץ אותם כשמאלנים רכרוכיים. ברק הקפיד לעשות את זה בפרטיות; לבני יורקת בפניהם של מצביעיה השמאלנים בפומבי.

לזכור ולא לשכוח, בבוא יום הבחירות.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אח, כמה אני שמחה שבכל זאת הצבעתי מרצ בבחירות האחרונות. לא שזה עזר למפלגה במיוחד, אבל לפחות אני אוכלת את עצמי על בחירה בלבני.

  • אתה יכול להביא סימוכין להאשמות כנגד ברק?

    • ygurvitz

      אחד הספרים שנכתבו אחרי התבוסה שלו, לא זוכר איזה.

      • עדו

        ואני הייתי אחד מאותם שמאלנים רכרוכיים שהעלו אותו לשלטון, אוי איזו אופוריה הרגשתי באותו לילה …

        • נו, לפחות נראה שהסקת מסקנות מכך. מה שמטריד אותו שאלה שלפני עשור רוממה את גאונותו של ברק (והיום כמובן מספרים לנו שהוא, ורק הוא אחראי להרס השמאל בישראל. כמובן שהם לא מנסים אפילו להסביר את טעותם…) אומרים את אותם דברים על ציפי לבני…

        • אילן

          אני חושב שאתה בכל זאת יכול להרגיש לא רע עם עצמך… כמה שכולנו מאוכזבים משלטון ברק, אני חושב שזה די נכון להגיד שבאותם השנתיים ישבה כאן הממשלה – לא הכי טובה, אסור להגיד עליו דברים טובים – אבל הכי פחות גרועה שכיהנה בישראל מאז ממשלת רבין.
          זה לא הרבה – רק חמש עשרה שנה – אבל בזמן הזה כיהנו כאן חמש ממשלות, וארבע מהן היו גרועות מזו של 99-2001. גרועות בהרבה.

  • צליל אברהם

    מה שעוד יותר דמהים זה שהיא משחקת פה משחק כפול של ממש בלי כחל ושרק. לפני חודש בערך היא התראיינה לטיים אאוט, ובאופן חכם מאוד של שמי שמודעת היטב לקהל של כל מדיה שהיא מופיעה בה, היא הציגה את עצמה כתל אביבית מושבעת לפי הספר. הראיון נערך עם עברי לידר, והיה רצוף בהכרזות על כמה שהיא אוהבת את שדרות רוטשילד (או רחוב אחר בסגנון), פטפוטים על מוזיקה וקולנוע, והכרזה על כך שהיא לעולם לא תגור מחוץ לתל אביב ("כשהתחתנו אמרתי לנפתלי שאני משלמת ארנונה לעיריית תל אביב").

    • אוטו פוקוס

      וכמובן ארוחת הערב מתוקשרת ומיוחצ"נת עם הזמרת מדונה במסעדת "סטפן בראון" הלא-כשרה ברחוב אלנבי.

    • דודי

      למה בעצם זה משחק כפול? האם אפשר לגור בתל אביב ולהינות ממעלותיה, ועם זה להצטער על צדדים אחרים בה?

  • איל

    להערכתי בבחירות הבאות כמה מהסוסים – למשל פלסנר, עשויים לברוח לה מהאורווה ולחבור אל קואליציה שתיווצר בין "השמאל הלאומי" ויאיר לפיד, שתמשוך גם החא הרבה פתאים.
    בכלל, מה ש"השמאל הלאומי" עושה זהה למה שציפי עושה, ובקוים הרבה יותר גסים – ההתקראות 'שמאל' מקבלת אצלם מימד פורונוגרפי מושלם ואת הדגים הפעם הם ידוגו, אם לא ישלפו הפרסומאים או השב"כניקים שמאחורי בובה ציפי הבלונדה קלף חדש שאף אחד לא חשב עליו, או אם הם יציעו ללפיד הצעה שאי אפשר לסרב לה במסגרת מפלגת קדימה, מה שאני לא מעריך שיקרה, ובכל מקרה לשב"כיונרים שהמציאו את קדימה וגם לחלק מהפרסומאים אני לא דואג – ה'שמאל הלאומי' זה גם שלהם.

    • מני ל

      יותר נראה לי שהשמאל הלאומי לא מחפשים לרוץ לבד אלא מחפשים מועמד שיוכל להדיח את אהוד ברק ממפלגת העבודה (דן חלוץ?) ואז יצטרפו למפלגה.

      • דן חלוץ?

        הלוואי שהם כאלה דבילים

  • הדבר הכי מטופש בכל הסיפור הוא שציפי לבני בכלל תל אביבית.

    אולי באמת הגיע הזמן שהיא תשמש דוגמה יהודית לתושבי עירנו.

    • דודי

      מה זה שייך. ואילו הייתה ירושלמית, היה מנוע ממנה לבקר את הפרהסיה הדתית מדי בעיר? להיפך.

  • מוזר, אני התכוונתי לכתוב בדיוק ההפך מאיל – לא מאבק בין לבני לבין "השמאל הלאומי" יש כאן, אלא זהות אינטרסים מוחלטת. לבני דווקא רוכבת על הגל (אדווה?) של השמאל הלאומי ומנסה לגייס אותו כדי לדחוף אותה. אני לא רואה סיבה מדוע שאלדד יניב (או איך שלא קוראים להוא-שהוא-לא-הספרי) לא יצטרף לקדימה לקראת הבחירות הבאות וימשיך להטיף את השנאה שלו משם.

    • גל? על מה אתה מדבר? כולה הוציאו איזה מניפסט טיפשי, כמה גימיקים תקשורתיים והפגנה כושלת אחת.

      • את משמעות המילה "אדווה", אתה מכיר? לך תביא מילון, אני אמתין.
        הבאת? מצאת? יופי. התנצלותך התקבלה.

        • כן אני יודע מה זה "אדווה" וזה עדיין לא גל, גלון, אדווה או מה שלא יהיה. סתם בלון יחצני חסר חשיבות.

  • א

    בסוף המפלגות הנורמליות היחידות שישארו להצביע להן, יהיו הערביות. כבר נוצר הרושם שמישהו כמו אחמד טיבי עדיף על פני לבני ואספסוף הליברמניסטים שלה.

  • כמו תמיד, כל מילה בסלע. אני הצבעתי קדימה, אני לא אוכל את עצמי אבל מאוכזב. מצד שני, למי עוד יכולתי להצביע? לאהוד ברק? לג'ומס שניסה לבנות את עצמו בפאתטיות כסוג של אובמה והיה ברור שאחרי הבחירות יהיה רלבנטי בדיוק כמו לפניהן?
    ככה אנחנו, מעמד הביניים, יורקים עלינו ודורכים עלינו כי אנחנו רוצים חיים טובים יותר. אני לא רוצה ממשלה שמדברת על תחושה פנימית, יהודית, ישראלית, מוסלמית או כל דבר אחר, אני רוצה ממשלה שדואגת לצרכים המטריאלים שלי – אוכל על השולחן, משכנתא זולה יותר, השכלה טובה וזולה יותר, אפשרויות תעסוקה ומסים שלא נזרקים לאבדון. ואני די בטוח שאני לא היחיד.

    • עדו

      יכולת לא להצביע למפלגה שמורכבת מכל כך הרבה אנשי ליכוד. או להצביע ישירות לליכוד ולא לשקר לעצמך.

      • דווקא יש כמה אנשים טובים בליכוד, כמו גדעון סער וגלעד ארדן. חיכיתי ל"מפלגת השמאל החדשה" אבל איכשהו היא בוששה מלבוא. ואני עדיין מחכה לה
        . ואני לא חושב ששיקרתי לעצמי, קיבלתי את ההחלטה הכי נכונה על סמך המידע שהיה לי בזמנו. אני לא מצטער שהצבעתי להם אבל מאוכזב מהתוצאות.
        ולגבי אנשי הליכוד, אני לא חושב שזה רלבנטי אם הם ליכודניקים או אנשי העבודה, ההבדל בין שתי המפלגות האלה, ב-core שלהן היום, הוא מאוד שולי.

        • בעקבות אירועי אתמול: אתה זוכר שהצבעת לפלסנר, נכון?

          • אני הצבעתי למפלגה, מקסימום לציפי לבני. כל עוד השיטה היא יחסית ולא אישית, אז לא, לא הצבעתי לו, הצבעתי לרעיון. רעיון שהתרסק במפגש עם המציאות, אבל רעיון.

            • א.ה.

              גם אני, כמו ליאור, ממצביעי קדימה. בניגוד לגורביץ ושאר המתלהמים כנגד לבני, אנחנו (אלו שבאמת גם מצביעים למפלגה הזאת) לא עד כדי כך נחרצים בנושא.

              אני עדיין חושב שלבני מציעה פוליטיקה אחרת, ועדיפה, על זאת שמציעים ראשי המפלגות הגדולות האחרות.

              יחד עם זאת, אני מאוכזב מרבים מחברי מפלגתה. וההחלטה שלי האם להצביע לקדימה בבחירות הבאות תלויה ברשימה שהמפלגה תעמיד.

              בניגוד למר"צ, או חד"ש, שיש בהן 2-3 מקומות ריאליים, בקזימה יש 30. ורשימה של 30, מה לעשות, תכלול גם אנשים פחות מוצלחים. זה הריאל-פוליטיקס שלנו.

              השאלה היא כמה, ומי.

              • יואב

                למפלגת העבודה, למשל, היו בכנסת ה-13 44(!) חברי כנסת. נכון, חלקם פחות מוצלחים וחלקם יותר. ובכל זאת, אתה מוזמן לעבור על הרשימה ולמצוא את המקבילה של (למשל) אברהם-בלילא, אפללו, חסון, חרמש, פלסנר, שמואלוב-ברקוביץ', שנלר או תירוש. אז התשובה לשאלה כמה ברורה למדי.

              • ארז הוכמן

                לבני מציעה את אותה פוליטיקה שמציע אביה הרוחני והאיש שהכניס אותה אל הפוליטיקה.
                (אתה יודע מי או שאני אגיד את שמו ?)
                איווט ליברמן.

              • א.ה.

                יואב – חזרת עשרים שנה אחורה בזמן, אל תשכח לשוב אלינו. *כיום* – מפלגת העבודה היא בדיחה עצובה והמפלגה הגדולה האחרת היא הליכוד. אם קדימה תשכיל להיפרד מחלק/רוב/כל הגורמים הבעייתיים, ותשמר הנהגה שדוגלת בעמדות דומות לשלי, בהחלט אצביע לה שוב.

                ארז – סיסמא אווילית למדי. הבא נשווה אותה למוסוליני וחסל, לא? ליברמן אדם מושחת, אנטי-דמוקרט, תוקפן ומתנגד לתהליך השלום. לבני היא הדמות הנקייה ביותר בהנהגה הפוליטית בישראל כיום, היחידה מבין ראשי המפלגות הגדולות שאינה מיליונרית, רצה על מצע ליברלי-דמוקרטי, מבקשת לקדם את תהליך השלום, וכו'.

                במקום להיאבק בימין, נאבקים בשמאל דווקא בלבני ובקדימה. יצר ההשמדה העצמית המפורסם של השמאל מכה שנית. לא קדימה היא הבעיה, אלא הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, וכו'. (אה, וגם העבודה). קדימה כרגע היא התקווה היחידה של השמאל לשוב לשלטון.

              • גרייף

                אוי די עם ההערצה הפתטית הזו. לא מנהיגה אמיצה ולא נעליים. היא מכפיפה עצמה לחרדים כבר שנים, היא מדברת "שלום שלום" אבל יושבת עם חברים במפלגה שבחיים לא יחלקו את ירושלים או יפנו את יהודה ושומרון. המפלגה שלה היא פיקציה, וזה עצוב שיש לה כזה רוב בכנסת. ממש קיוויתי שביבי יצליח להוציא שבעה ליכודניקים מקדימה ולהעביר אותם אליו, לפחות זה היה חושף את האבסורד באנשי שמאל שהצביעו שהכניסו אותם לכנסת.

                לא הלכתם לישון והתעוררתם בארה"ב; אתם מצביעים למפלגה, לא לבן אדם יחיד, וכל מי שחבר במפלגה הזו מייצג אתכם. אני מעדיף להצביע למפלגה עם שלושה מנדטים, לפחות אני לא מתבייש שמייצגים אותי.

            • אתה חייב לגלות לי, מה זה "פוליטיקה אחרת"?

              • א.ה.

                א) מנהיג שחי בתוך עמו. דוגמא: לבני היא בת מעמד הביניים, וחיה בבית "רגיל" בתל-אביב. נתניהו וברק שניהם מיליונרים כבדים, נקשרו בפרשיות שונות של הון-שלטון, וחיים בקיסריה ומגדלי אקירוב.

                ב) לא לשלטון בכל מחיר. לדבוק באידיאולוגיה, גם אם פירושה אובדן השילטון. דוגמא: לבני ויתרה על ראשון הממשלה והלכה לבחירות כשיכלה להרכיב ממשלה במחיר כניעה מוחלטת לש"ס.

                ג) אחד בפה אחד בלב – להגיד דברים קשים, גם אם הם פופולריים. דוגמא: לבני דיברה לפני הבחירות על כך שאת גלעד שליט אי אפשר להחזיר בכל מחיר, גם כשברק ונתניהו ליהגו את המנטרות הקבועות. היא דיברה על חובת הכנסת תוכנית ליבה לכל בתי הספר, כשנתניהו וברק נמנעו מלהיכנס לנושא, וכו'.

                אכן, נשמע שהיא בדיוק הדמות שחשוב שהשמאל יתקוף, ומהר. היא המטרה, לא הימין, לא העבודה העלובה, אלא דווקא לבני. המנהיגה היחידה שיכולה להחזיר כיום את השמאל לשלטון.

                בוא נמשך בטוהר אידיאולוגי מוחלט. רק חד"ש, רק מר"צ, רק אופוזיציה, ולעזאזל המדינה.

            • גדעון סער איש נפלא. רק גזען ותומך דיכוי, ומקדם סדר יום שהוא ההיפך מהנורמליות שאתה מחפש.

              זה שהוא לא טיפש לא אומר שהוא איש טוב.

              ארדן כל זה וגם טיפש במקצת (מחפה על כך בחריצות).

              • MuyaMan

                גלעד ארדן הוא זה שבזמן ההפגנות נגד עופרת יצוקה אמר שמי שנמצא בהפגנות האלה לא צריך להיות אזרח המדינה. סער עושה רושם של טמבל לא מזיק, מה שלמרבה הצער לא ניתן להגיד על ארדן.

                אם יש בנאדם אחד בליכוד שאני מעריך, זה מיקי איתן, למרות שגם לא יש נפילות ("השר הממונה על שיפור השירות לציבור"?)

        • ש.ב

          גדעוו סער וגלעד ארדן הם אנשים טובים??? הם בדרגה 7 בסלום אללה יוסתור.

          מילא היית אומר מיכאל איתן.

    • ארז הוכמן

      יכולת להצביע לחד"ש, אולי מפלגת השמאל היחידה שנותרה בארץ. או שגם אתה מהשמאלנים שלא מסוגלים להצביע ל"מפלגה של ערבים" ?

      • עמרי

        מי שמצביע לקדימה או התלבט להצביע לקדימה, כנראה לא רואה הרבה דברים עין בעין עם חד"ש. שמאל או לא שמאל. עושה רושם שגם העמדות במצע של ציר מרצ-עבודה-קדימה (אני מדבר על העמדות, לא על האנשים) כבר לא לגיטימיות אצלך. אין ספק שהמלחמה בגורמי השמאל המתונים היא מאוד חכמה, עכשיו, כשהשמאל המתון בשלטון. אני מחכה ליום בו גם חד"ש תהיה ימנית מדי, ובל"ד תיוותר האופצה היחידה בעיניך.

  • שי

    מדינת בחירות.

  • לדעתי הבעיה בניתוח שלך יוסי, היא שאתה ורוב המגיבים כאן נמצאים בבל"ד-חד"ש-האגף הלא ציוני של מרצ ולדעתי זה מעוות את הניתוח שלכם. אני לא חושב שלבני התחזתה ל"שמאל", היא הביאה איתה איזה רוח חילונית-אשכנזית-ליברלית בתוספת קצת מתינות מדינית עם הרבה שנאה לליכוד (שנאה שבמידה רבה איבדה את המניעים האידאולוגיים שלה ועברה מיסטיפיקציה) ועשתה את זה יותר טוב ממרצ והעבודה.

    בסופו של דבר רוב מצביעי מרצ (ואני אומר את זה על סמך הכרות עם מצביעים שהצביעו לה בתקופה שהיא הייתה מפלגה בינונית) נמצאים הרבה ימינה מהאגף הימני (באופן יחסי…) במפלגה. למה הם הצביעו מרצ? בגלל הרוח חילונית-אשכנזית-ליברלית שלה. רק שמאז האינתיפדה הם לא יכולים להתעלם מהשמאלניות של מרצ, לכן הם נטשוה (ד"א הרבה לפני שקדימה הוקמה).

    • אני לא אוהב להגיד את זה, אבל אתה עושה כאלה הכללות גסות שאני מרשה לעצמי – אתה מדבר שטויות. הרבה ימינה באגף הימני של מרצ? על מה אתה מדבר? על איזה ימין בכלל אתה מדבר, כלכלי, מדיני?
      זו אגב אחת הבעיות של מרצ, לפחות מבחינתי – מפלגה "כאילו" חברתית שהמנהיג שלה היה ביילון הקפיטליסט המפריטן שהקיבוצניקים הם כח פנימי מאוד חזק בה, ואלה הפכו איכשהו כבר מזמן להיות קפיטליסטים אדוקים הרבה יותר מדי.
      "שנאה שעברה מיסטיפיקציה"? זה אולי יפתיע אותך אבל אני לפחות לא הצבעתי קדימה מתוך שנאה, וגם לא אנשים אחרים שאני מכיר שמחזיקים מעצמם שמאלנים והצביעו לה. קדימה הביאה תקווה שהיא יכולה לנצח את נתניהו והליכוד. ומאיפה הבאת את האשכנזיות? מופז אשכנזי? שטרית אשכנזי? דליק איציק אשכנזייה? בחייאת.

      • מרצ, למרות הדמגוגיה היענו סוציאליסטית שלה, היא מפלגה קפיטליסטית במלוא מובן המלה כך שהמימד הכלכלי הוא לא רלוונטי, כוונתי הייתה למימד המדיני.

        וכן מי שהוא נגד הליכוד אבל מצביע למפלגת הליכוד (רק תחת שם אחר) הוא אדם שפועל עפ"י רגשות לא רציונליים.

        • 'מרצ, למרות הדמגוגיה היענו סוציאליסטית שלה, היא מפלגה קפיטליסטית במלוא מובן המלה'?
          באמת?
          כולל אילן גילאון ורן כהן?

          • כן. הם אמנם סוציאליסטים אבל המנגנון של מרצ חוסם להם את הדרך להשפעה גדולה במפלגה (בדוק למה כהן הפסיד פעמיים ליריבים פחותי ערך ממנו בהרבה, או מה קרה לגילאון כאשר הוא פגע באינטרס של הלובי הקיבוצי).

            השאלה היא לא כמה סוציאליסטים יש במרצ אלא מי מנהל באמת את המפלגה ובזה המצב של מרצ דומה לזה של העבודה שמכילה סוציאליסטיים אבל נשלטת ע"י מר אקירוב (למרות שמי יודע, אולי הוא קיבל חינוך מרקסיסטי בילדותו בקיבוץ…)

          • בוא נראה. מה עשתה מרצ כדי שמפעלי ים המלח ישלמו ארנונה לדימונה ולא למועצה אזורית קטנה של יישובים מבוססים?

            מרצ עושים משהו בזכויות אזרח, אבל פחות בעניין חלוקת העוגה. ג'ומס מבין את המערכת מצוין, והוא מייצג יפה את הקיבוצים, שהאינטרסים שלהם מתנגשים לעתים עם אלו של היישובים החלשים יותר סביבם.

            רן כהן כבר לא בפוליטיקה, ואילן גילאון הוא בחור נחמד, אבל קשקשן גדול בלי סדר יום מוגדר ויכולת לקדם אותו.

            • מימי

              כמה מתושבי דימונה הצביעו למרץ?
              לא בדקתי אבל אני מהמרת על ש"ס, למה ש"ס לא פועלים לטובת תושבי דימונה? הם בממשלה לא?

  • סמולן

    "אחרי שלבני כייסה את השמאל בבחירות האחרונות, עכשיו היא גם תוקעת סכין בגבו".

    גורביץ כנראה לא יודע את זה, אבל הטקסט שלו הוא תיעול טהור ומזוקק של "אגדת הסכין בגב" שרווחה בגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. הצבא הגרמני נכשל במלחמה, וגרר איתו את גרמניה לאסון. כדי להתחמק מהאסון, הטילו הגנרלים – במיוחד אריך לודנדורף – את התפוד הלוהט לחיקם של הפוליטיקאים, שהצליחו במאמץ למנוע את קריסתה של גרמניה. מיד לאחר מכן, כמובן, פנו הגנרלים לאחור ונעצו סכין בגב הפוליטיקאים, האשימו אותם בקריסה החלקית ובאובדן טריטוריות במזרח, וטענו שאלמלא רכרוכיותם, הצבא היה מנצח. במדינה עם תודעה מתקרבנת כמו גרמניה, זה הצליח מאד.

    האנטי ציונים אימצו את אגדת הסכין בגב מזמן, והיא הגיעה לשיא לאחר מלחמת לבנון השניה. בכל פעם שהאנטי ציונים נכשלו – בכל פעם מאז 1947 – הם הטילו את האשמה על הפוליטיקאים ה"ציונים" שכביכול בגדו במוסר היהודי, או ביהודים עצמם, או שניהם גם יחד. בואו נראה מה עשה איתה יוסי גורביץ.

    (המקור: http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1322)

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      הטרול האידיוט

      • סמולן

        זה חזק ממני. אתה חושב שאני נועץ סכין בגבי ?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          לא. אני חושב שאתה טרול אידיוט

      • מיקי לטוביצקי

        שאלה לבעל הבית: האם נכון בעיניך להשאיר תגובות שהן על טהרת הגידוף?

    • פלג ספיר

      אתה יודע, זה שהוא השתמש בביטוי שהוא יוצא נגדו רבות זה מטופש (גם אני התרגזתי על השימוש הנ"ל) – אבל לנסות להפוך את הדברים שלא כך שיצא משהו אירוני/ביקורתי/לא ברור – זה כנראה מטופש לפחות באותה מידה.
      מה אתה מנסה להגיד? שיוסי כושל ביישום הביקורת שלו? תגיד את זה ישר, למה להתפלסף? זה לא מוריד במאום מהעובדה שליבני (לדעתו, אני לא נכנס לדיון הזה כרגע, אני בכלל חד"שניק משעומם) תפסה גל פופלרי-כלשהו, ורצה איתו על גב הבחורים שלה, תוך כדי התנהלות אחרת ממה שהם ציפו. זה גם לא מוריד מהנכונות של הלינק לטקסט המקורי על בניון בסוף התגובה שלך. אכן, ניסוח זוועתי של יוסי, אבל התגובה שלך מוזרה, to say the least.

      • פלג ספיר

        (וכאן המקום לצחוק על טעות ההקלדה "הבחורים שלה". צ"ל "הבוחרים שלה", כמובן, אבל זה יצא מששעשע משהו)

    • איתמר קרביאן

      לך מכאן טרול

  • אגב, תמונות הפרסום העצמיות באתר של "ישראל היום" צולמו באופן מפתיע כולן במרכז של מרכז תל אביב, במקום היחידי בארץ שאפשר לפגוש אנשים שיודעים שמפלגת חד"ש אינה מפלגה "ערבית"

    • נ'

      מפלגת חד"ש היא מפלגה ערבית. לא שיש בזה משהו רע — זה לא הפריע לי להצביע להם פעם קודמת, ולא יפריע לי להצביע להם פעם הבאה — אבל הם עדיין מפלגה ערבית.

      • פלג ספיר

        גם אני מצביע חד"ש, ולא ברור לי על סמך מה אתה טוען את זה. האם זה בכלל שרוב מצביעיה ערבים? הרי כל הבסיס של חד"ש בכלל, ומק"י בפרט (אם נתעלם לרגע מהוראות הקומינטרן, שכבר לא קיים), הוא שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים.

        ראוי לציין שאני גם, כמובן, לא פוסל הצבעה לרשימה ערבית, למשל בל"ד (אחת שמזדהה ככזו, לא תיוג שלי).

        • אתה יכול לספר לנו סיפורי מעשיות על ה"שותפות" היהודית-ערבית בחד"ש אבל זה לא ישנה את העובדה שהמפלגה רלוונטית רק לפלח מצומצם מאוד באוכלוסייה היהודית, הרי אפילו כאשר חנין ניסה להרחיב את טווח המצביעים היהודים בבחירות האחרונות, ונקט לשם כך בטקטיקה של מיתון העמדות של חד"ש (סטייל מיקוניס וסנה), הצלחתם למשוך (במקרה הטוב) אלפים ספורים מהשוליים של מרצ.

          • פלג ספיר

            אני מסכים, יש בעיות בחד"ש. היא איננה מושלמת ובמצב הפוליטי בארץ קשה לה מאד להתרומם. אבל לתת את זה כהוכחה לכך שהיא לא עוסקת בשיתוף פעולה יהודי-ערבי (בכמה ועידות של חד"ש אתה היית? בכמה סניפים ביקרת? בכמה פגישות, פעילויות וכו'?) – זה כמו לטעון שהליכוד טוב לעניים שמצביעים לו. הרי יש די הרבה כאלה, לא?..

            • אני לא יכול להגיד שהייתי בהרבה סניפים או וועידות חד"ש, וזה גם לא רלוונטי – אולי באמת בפוליטיקה הפנים מפלגתית חד"ש היא דו-לאומית למופת אבל כזה שיש סיבה למה זה לא משתקף בציבור הכללי.

              דרך אגב לא הייתי כל כך בטוח בקשר לזה – אם תקרא מה אומרים אנשים שפרשו מרק"ח-חד"ש וממשיכים להיות אנטי-ציונים כמו יוסף אלגזי – http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10221&period=27/3/2010-17/5/2010 או נמרוד אמזלק (עשה חיפוש באתר "הגדה השמאלית") תראה תמונה שונה לגמרי ממה שאתה מנסה להציג.

              או שאולי האחווה היהודית ערבית נמצאת בתעמולה של חד"ש בעברית שכוללת כמעט רק את דב חנין היהודי (למרות שהיה הח"כ הזוטר של חד"ש בכנסת היוצאת!) כאשר יש אזכורים ספורים של החברים הערבים שהם הם רוב התנועה שלך.

              זה כמובן קל להאשים את "המצב" בכישלון האלקטורלי של חד"ש ביישובים יהודים אבל האמת היא שונה – עד הפילוג ב-65 רוב המצביעים למק"י היו יהודים, העובדה שעכשיו חד"ש מתבסס על קולות ערבים היא לא איזה גזירת שמיים אלא תוצאה של מהלך מודע לחלוטין.

              http://farm5.static.flickr.com/4026/4671277080_c7c17078db_b.jpg

              • ארז הוכמן

                כדי לחסוך במקום בעמוד החלטתי שבמקום לציין את הטעויות בתגובה שלך אציין את החלקים הנכונים בה, כלומר, החצי הראשון של הפסקה הראשונה, עד המקף.

              • וואו איזה תגובה מנומקת! אני בטוח שיכלת להפריח את כל טענותי ולהוכיח באותות ובמופתים שחד"ש היא מפלגה יהודית-ערבית אבל פשוט לה התחשק לך.

    • יכול להיות שזה קשור לכך שחד"ש פועלת רק במקומות עם אוכלוסייה ערבית…

      • פלג ספיר

        כמובן. תל-אביב, חיפה, ירושלים עכו ולוד הן ערים שאוכלוסיתן מתקיימת על טהרת האזרחים הערבים.

        • רוב חברי המפלגה הם ערבים והיהודים הם מיעוט זניח, וכן גם בערים המעורבות רוב חברי המפלגה הם ערבים.

          • סדר היום איננו ערבי אלא אוניברסלי, ושים לב לכך שיהודים משולבים ברשימת המפלגה בשיעור גבוה משיעור חברותם "בה" (מרכאות מפני שבחד"ש אין חברות, במק"י יש חברות).

            כלומר, מפלגה ערבית-יהודית.

            • סדר אוניברסלי?! בגלל זה המפלגה, מאז הפילוג ב-65, לא פועלת בכלל ביישובים יהודים שאין בהם ערבים?

              • איתמר קרביאן

                אתה יכול לתת דוגמה לישובים כאלה?

              • איתמר, אתה רציני? אתה באמת חושב שחד"ש פועלת מחוץ ליישובים ערבים (כולל ישובים עם מיעוט פלסטינאי)?

                אולי תוכל לספר לי על פעילות סניף חד"ש-מק"י בשדרות לדוגמה?

              • ארז הוכמן

                כן, גבעתיים.

  • ארז הוכמן

    מי שמופתע יכול להאשים רק את עצמו על שלא טרח ללמוד קצת על המועמדת שלה הצביע. כל מי שמכיר את הביוגרפיה של לבני יודע שהיא יותר ימין מימין, מה אפשר לצפות מעו"ד לנדל"ן עם עבר במוסד שפטרונה הפוליטי הוא איווט ליברמן ?

  • ארז

    לא, אבל תודה ששאלת.

  • מימי

    לבני היא פוליטיקאית והיא עושה מה שהיא חושבת שהיא צריכה לעשות כדי לשרוד במציאות הפוליטית היום.
    לא הצבעתי בעדה בבחירות, וכנראה גם לא אצביע בשבילה, אבל במציאות הפוליטית היום הייתי מעדיפה אותה על האפשרויות האחרות.
    אם לא תסכים להצטרף לממשלה הנוכחית ואם תנשיר חלק משותפיה לקדימה, אולי אפילו תוכל לחבור לסוג של "מפלגת שמאל" שתהווה סוג של תקווה.

    • מיקי לטוביצקי

      אחת מהשתיים. או שתהיה סוג של תקווה, או שתחבור לשמאל. לצערי, השמאל כל כך בשפל שחבירה אליו יכולה בעיקר להזיק לכל מועמדת ריאלית לראשות הממשלה.

    • ארז

      את חושבת בטעות שלבני היא שמאלנית, או אפילו "שמאלנית יחסית" (כלומר, שמאלנית ביחס לליכוד), ההיפך הוא הנכון וחבל שאת לא מכירה את האישה שאת מדברת עליה, לבני הגיעה אל קדימה מהליכוד (לשם הביא אותה איווט ליברמן) וגם בליכוד היא הייתה יותר קרובה לנץ מאשר ליונה, החבירה שלה אל שרון לקדימה לא הייתה על רקע אידיאולוגי אלא מתוך הבנה בליכוד אין מקום לאישה להתקדם ובקדימה יש.

  • כל כך מדוייק. אני אשתדל להביא את הדברים בפני חברי לקהילה הגאה. משום מה הם נורא מתלהבים מהשמרנית הזו.
    אני זוכר איך אחרי הרצח בברנוער היא הגיעה וניסתה לקושש קולות מקרב האבלים והזועמים, ואיך צעקנו לה כולנו בוז והזכרנו לה איך היא התנגדה למצעד בירושלים (יחד עם פרס) וישבה עם המסיתים של ש"ס בממשלה. כמובן שהעסקנים והחנפנים עמדו שם לצידה וליקקו לה ללא הפסקה.
    הצביעות שלה מגעילה אך מובנת, אבל הטמטום של חלק מאיתנו – ההומואים והלסביות – לא מובן בכלל.

    • סתם נקודה קטנה – גם מרצ יישבו עם ש"ס בממשלה.

      • ygurvitz

        לפני עשור. קרו כמה דברים מאז.

        • כלומר אם לבני הייתה מקימה ממשלה מרצ לה היית יושבת עם ש"ס? מוזר דווקא לפני הבחירות הם הגיעו להסכם עם קדימה בידיעה ברורה שש"ס תהיה חלק מן הממשלה.

          • מני זהבי

            מה הביג פאקינג דיל לשבת עם ש"ס בממשלה? למדינה הזאת יש הרבה בעיות חמורות יותר מהעברת מיליארד ש"ח או שניים למוסדות ש"ס. (זה שאלה שישבו בממשלות עם ש"ס לא עשו כלום כדי לפתור את אותן בעיות, זה כבר סיפור אחר.)

            • כי ש"ס היא חלק מאותם בעיות, העברת כספים למוסדות שלהם מעמיקה של החינוך לבורות, פרזיטיות ופונדמנטליזם.

            • מני ל

              ש"ס תחת הנהגת אלי ישי זו לא ש"ס של אריה דרעי שהייתה בה "מתינות" מסויימת יחסית במישור המדיני וגם במישור הפנים-ישראלי.

              ש"ס תחת הנהגת אלי ישי היא מפלגה כהניסטית לכל דבר. אלי ישי קיצוני לא פחות ממיכאל בן ארי בהתבטאויותיו ומעשיו, והמסוכן מכל הוא שהוא שר הפנים (נראה את ה-Hasbara מסבירה את זה)

              • מני זהבי

                התבטאויות מן הסוג המתואר ניתן למצוא גם אצל חברי קדימה. כל המדינה הזאת די השתגעה מבחינה פוליטית בעשור האחרון. אבל זו אינה הנקודה. בסוף ספטמבר 2008 לבני ידעה היטב שני דברים: 1) מתוכננת מלחמה נגד החמאס בתקופה קרובה מאוד; 2) הנשיא הבא של ארה"ב יהיה ברק אובמה. אילו היה לה מינימום של תבונה פוליטית, היא הייתה צריכה להבין שבבחירות אחרי המלחמה היא לא תנצח (ככה זה, מלחמות גורמות לעלייה של הימין, הנתפס כ"פטריוטי" יותר), ומצד שני, שאם היא באמת רוצה לעשות שלום עם הפלסטינים, הזדמנות טובה מזו, מבחינת התיווך האמריקאי, לא תהיה לה. אז הדבר המתבקש לעשות היה לתת לש"ס את מה שהיא רוצה, להקים ממשלה, לסחוב כמה חודשים, להניע שיחות שלום (לאו דווקא בגלוי) עם מחמוד עבאס, ואחרי שהתהליך יצור איזשהו סיכוי, להצהיר עליו בפומבי, ואם אלי ישי יחליט לפרוש — אהלן וסהלן. לא בטוח אפילו שעם פרישתו היה נוצר רוב של 61 ח"כים הדרוש כעת להפלת ממשלה.
                כאמור, לבני לא עשתה את זה. או שהיא לא ממש מבינה בפוליטיקה, או שהיא לא ממש רוצה שלום.

              • אני לא בטוח שאתה צודק, יש גרסא למשל שאלי ישי רצה הבטחה שלא יהיה דיון על ירושלים.

              • מני זהבי

                אז אפשר היה להבטיח משהו מעורפל, ובסופו של דבר להוביל את העניינים לכך שישי יפרוש עוד לפני שהנושא של ירושלים יוזכר בפומבי. תמרון פוליטי די בסיסי במדינתנו.

  • דודי

    אני דווקא מסכים עם לבני. גם לי חורה ההיעדרות המוחלטת של מסורת יהודית בחוגים רחבים, בין היתר בחלקים גדולים ולא מדומיינים בכלל של תל-אביב. ממש לא הייתי רואה בזה "התקפה על הקוסמופוליטיות נוסח האנטישמיות הקלאסית". אני חושב כמוה שהכפייה הדתית, וההתנהלות הפוליטית החרדית, מרחיקים את היהודים בישראל מן היהדות. זאת בשונה מאד מן המצב בארה"ב, למשל, ששם יש למסורת היהודית ולקהילות היהודיות כוח חיות ויש להן מה להציע גם לציבור שאינו דתי.

    אני גם מאמין שדבריה נובעים מאמונה כנה ולא מאיזה רצון לבידול מהמחנה האנטי-חרדי הבוטה יותר.

    • דודי

      דרך אגב, מייד לאחר שאתה מתקטנן עם ציפי לבני על כך שבת"א יש גם אזורים של מסורתיים, אתה כותב על "עיר הטפילות והמסכנות בני ברק" תוך התעלמות מפרדס כץ, למשל.

    • א

      זאת לא עניינה של המדינה באיזו דת אזרחיה מאמינים, או לאיזו תרבות הם משייכים את עצמם. הקהילות בארה"ב שומרות על המסורת מרצונן החופשי, לא בגלל שהממשלה דוחפת אותה.

      • דודי

        לא נאמר דבר על אמונה.

        תרבות ומסורת זה עניין אחר, והן דווקא כן בתחום עניינה הלגיטימי של המדינה. במקרה שלנו, לדעת לבני (וגם לדעתי), חלק מפעולות המדינה דווקא גורמות להתרחקות היהודים מהמסורת.

        • א

          למה זה תחום לגיטימי של המדינה? תחום לגיטימי של המדינה זה לאסוף מיסים, או לתפוס פושעים. מה קשורה לכאן "מסורת"? (ומה זה בכלל לעזאזל?)

          • דודי

            בעברית אומרים "לגבות מסים", לא לאסוף.

            בלי להיכנס לעומק הדיון הפילוסופי, המדינה (המדינה המערבית הטיפוסית הקיימת בימינו, ולא איזה אוטופיה) בוחרת איזה חגים לציין ואיך לציינם; איזה יום בשבוע יהיה יום חופש במוסדותיה (וגם איך ינהגו בו במגזר הפרטי, יום ראשון הוא יום מנוחה כפוי בערים אירופיות רבות); מה ילמדו בבתי הספר (למשל – האם לתת יותר מולייר, יותר גתה או יותר שייקספיר?); אילו מוסדות תרבות ואמנות יזכו לתמיכה ציבורית, ועוד בחירות רבות שמעצבות (לא לבדן) את דמותה התרבותית של המדינה ואת הפרהסיה שלה.

  • AP

    אני אנצל את הפוסט הזה להעלות שאלה: מדוע אין מפלגת שמאל אחת בישראל? אילן גילאון, דב חנין, זהבה גלאון, מיכאל מלכיאור, אחמד טיבי- כל האנשים האלה כל כך לא מסכימים אחד עם השני שהם לא יכולים לשבת באותה מפלגה? זה יהרוג אותם לרוץ לכנסת ביחד?

    • כן.

      • AP

        כן, זה יהרוג אותם? וואו, אני יודע שהשמאל הם חבורה של רכיכות, אבל זה כבר מוגזם.

        • אולי לא שמת לב, אבל בארץ יש תנועה שולית שנקראת התנועה הציונית (כן, כן, יכול להיות שלא שמעת עליהם) שנאבקת כבר איזה 100 שנה עם התנועה הלאומית הערבית.

          אתה באמת חושב שקהל מצביעים ציוני/אנטי-ציוני יוכל להצביע למועמד אנטי-ציוני/ציוני? לכן כל איחוד בין מפלגה ציונית לאנטי-ציונית (לדוגמה איחוד בין מרצ לחד"ש) יוביל להתרסקות אלקטורלית.

          • AP

            בניגוד להצלחה האלקטורלית שכל האנשים האלה נהנים ממנה עכשיו?

            • אם תסתכל על מקרים דומים שהיה איחוד של גורמים ציונים ולא-ציונים כמו מוקד ושל"י או שהגורמים הלא-ציונים גרמו לרתיעה של מצביעים (מוקד שרצתה להיות מפלגה משמאל לעבודה ש"תדרבן" אותה, משהו כמו שמרצ הייתה) או שזה גרם להתפרקות המפלגה (של"י שהתפרקה לאחר שהציונים כעסו על הפגישות של אבנרי עם ערפאת במלחמת לבנון והלא-ציונים כינו את הציונים "פושעי מלחמה" על כך שהם תמכו במלחמה).

  • דודי

    אגב, לגבי לפיד. לא ברור מאיפה הבאת את ההשוואה לרייגן. רייגן היה שחקן, ואילו לפיד – עיתונאי. מעבר מעיתונאות לפוליטיקה הוא די שכיח.

    "האיש היחיד בהיסטוריה שההין אי פעם לכתוב ברצינות אוטוביוגרפיה של אדם אחר" אם כוונתך לכך שהוא כינה את הספר שכתב על אביו "אוטוביוגרפיה", ברור שזה סתם גימיק (במודעות הפרסומת לספר נאמר: "טומי לפיד הוא האיש היחיד שכתב אוטוביוגרפיה אחרי מותו"). הוא אגב לא הראשון – זכורה לי "האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס" שכתבה גרטרוד שטיין.

    גם בכלל לא בטוח שלפיד אכן ינקוט בקו אנטי-חרדי תקיף כמו אביו. הוא כתב איזה ספר פרשנות לתנ"ך, מרצה בענייני תנ"ך בבית מדרש חילוני, ואני חושב שדווקא יסכים עקרונית לצער של לבני על התרחקותם של היהודים החילונים מכל סממן של יהדות, ולקביעה שהכפייה הדתית היא אחת הסיבות להתרחקות זו. כך שספק רב אם אמנם דבריה של לבני בנושא נועדו רק כדי להיבדל מלפיד כפי שנכתב כאן.

    • ש.ב

      יאיר לפיד עיתונאי? האם הוא חוקר משהו? חושף משהו? מעצבן מישהו?

      לפי מה שראיתי, הוא בעיקר כותב קלישאות דביקות ומקריא חדשות בטלביזיה.

      • דודי

        הוא עיתונאי (שנים רבות לפני שהחל להגיש בטלוויזיה).

        עיתונאי טוב, עיתונאי רע, עיתונאי חשוב, עיתונאי שולי – על זה אפשר להתווכח. אבל הוא (בעיקר) עיתונאי ולא שחקן, ולכן ההשוואה לרייגן לא רלוונטית כלל.

        • אני חושב שיותר מדויק יהיה להגדיר אותו כפובליציסט.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        פובליציסט הוא עיתונאי. לא כל עיתונאי הוא חוקר בנוסח המיתוסים משנות ה-30. גם רון מיברג הוא עיתונאי.

        חוץ מזה אם כבר פורמליסטיקה והיסטוריה, לפיד החל את הקריירה ככתב ב"במחנה", ואני מניח שהתנסה שם בעבודה עיתונאית מן השורה.

        • את התגובה על הפובליציסטיקה כתבתי אני.

  • גיל

    חבל לראות פוסט לא כל-כך רציני, אבל זה קורה לכולנו. יום חלש, אני משער.
    1) יאיר לפיד –
    יאיר לפיד הוא סופר (שהגיע לא פעם לרשימת רבי המכר של ישראל), עיתונאי, איש טלוויזיה, וכנראה עוד מעט גם פוליטיקאי. העובדה שאני לא סובל אותו, לא מונעת ממני לראותו שלא כמות שהוא – הוא אדם מאוד אינטליגנטי, כריזמטי, ואכן מהווה – הודות למי שהוא – ייצוג חזק מאוד בכלל של מעמד הביניים הישראלי. נשוי פעם שניה. אב לשלושה ילדים. הקטנה אוטיסטית. דור שני לשואה. הורים שהם עיתונאי וסופרת ידועים.
    אפשר לא לאהוב אותו (אני מאוד מזדהה עם זה), אבל לא צריך לזלזל בו ולהתעלם מכשרונותיו.
    האיש רק נראה יפיוף, אבל במקום לזלזל בו, כדאי להתייחס אליו ברצינות – הוא יגיע רחוק לפחות כמו אביו.
    אפשר וצריך לעשות ביקורת על השימוש בפלטפורמה של תפקידו הנוכחית לקראת תפקידו הבא, אבל בהקשר הזה הוא למד משלי יחימוביץ', ולעיתונאים אין אתיקה טובה יותר מאשר לגנרלים, וחבל.

    2) ציפי לבני.
    אפשר להגיד עליה מה שרוצים, אבל השאלה שהיא שואלת –
    "מה אנחנו עושים כדי שהילדים של כולנו ייפגשו?" היא נכונה ואולי חשובה יותר מכל שאלה אחרת, אם זוכרים שכולנו צריך לכלול גם חרדים וגם ערבים. ואני לא רואה פוליטיקאי אחר במדינה הזו ששואל אותה.

  • א.ה.

    גרייף – מצויין, בוא נמשיך להצביע למר"צ וחד"ש, על סף אחוז החסימה, נשב באופוזיציה בגאון, וניתן לימין סטייל הליכוד לנהל את המדינה. טוהר אידיאולוגי כל הדרך למטה.

    אני אישית מעדיף לחזק כוחות מתונים יותר גם אם הם לא לגמרי לטעמי. כמו שאמרתי – הכל תלוי ברשימה שקדימה תעמיד בבחירות הקרובות.

    • ארז

      יש לי הרגשה שלא הבנת את תגובתי אם אתה מציע לי להשוות את ליבני אל מוסוליני. אני מאשים את הבורות שאתה מפגין בקשר לליבני בתגובות השונות, אבל בורות אפשר לתקן ואשמח לסייע לך בכך.
      א. לא השוויתי בין ליבני לליברמן כשקראתי לו אביה הרוחני, ליברמן הוא אכן פטרונה של ליבני, הוא האיש שהכניס אותה לליכוד, סידר לה מקום ריאלי והאיש שבו היא התייעצה רבות בארבע עיניים (וגם היום, בסתר).
      ב. לבני אינה בת למעמד הביניים, היא בת לח"כ לשעבר (ואחד האמידים) וסוכנת מוסד לשעבר שעשתה הון לא קטן ממשרד עורכי הדין שחלקה עם בני נהרי, שם גם קשרה את קשריה הראשונים אל ההון כשעסקה בנדל"ן פאר ממשרדה במצודת זאב. לבני -לא- תחזיר את השמאל לשלטון כיוון שלבני אינה שמאלנית, בלב היא ליכוד בדיוק כמו שהייתה יום לפני שקדימה הוקמה, היא אותו אדם שהפגין נגד ירידה מהגולן, אותו אדם שהצטרף להצעת החוק שדרשה רוב של 80 ח"כים למימוש זכות השיבה, אותו אדם שתמך בחיוב רוב של 50 אחוז או יותר לאישור כל הסכם עם הרשות הפלסטינאית, אותו אדם שהציע לחייב רוב של 61 ח"כים למסירה של כל חתיכה מירושלים. ובנוגע למצע הכלכלי, בואו נזכיר שלמעט ביבי היא עשתה יותר למען הפרטת המדינה מאשר כל ח"כ אחר, בתפקידה ברשות החברות הממשלתיות.
      לבני היא ימנית בתחפושת, ועוד יותר מזה, לבני היא ליברמן בתחפושת, אז שלא יעבדו עליכם.

      • צריך מקור לטענה בקשר לליברמן, אני יודע שהוא סידר לה את המינוי למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות, אבל לא יותר מזה. איך אתה יודע למשל שלבני מתייעצת בסתר עם ליברמן לדוגמה?

        סליחה אבל שאר הביקורת שלך היא שטותית, אף אחד לא חשב שלבני היא מחד"ש (וואו! היא מתנגדת לזכות השיבה! ממש עמדה ימנית קיצונית בחברה הישראלית…) או אפילו מרצ. ובתכל'ס כמה מ-28 המנדטים של לבני באו ממרצ או חד"ש? אני מניח שאפס עברו אליה מחד"ש ובמקרה הטוב 2-3 שלושה ממרצ. כל הסיפור הזה על לבני שהרסה את השמאל הוא פיקצה (אני כותב את זה מתוך ההנחה שלה שותפים הרבה בשמאל שהעבודה של ברק גרועה מקדימה).

        • ארז הוכמן

          נחום ברנע ויואב יצחק, כל אחד בנפרד. את ליברמן מסתודד עם לבני אתה יכול לראות בתוכנית "המקור" מהעונה שעברה (או אולי כשהם עדיין היו בשישי, אחת התוכנית של שלח ודרוקר), חוץ מזה, אני לא חושב שהיא מכחישה את זה, אתה מוזמן להתקשר לדובר שלה ולשאול.

          לגבי שאר הביקורת שלי, זכותך לחשוב שזו שטות, קח בחשבון שהיא התייחסה ברובה לנסיון לצייר את לבני כשמאלנית ענייה שאינה נגועה ב"הון-שלטון" של מר א.ה. כמה תגובות למעלה. אבל לעניין, אולי לא חשבנו שלבני היא חד"ש (אבל הרבה אנשים חשבו שהיא לפחות "עבודה" כשהם הצביעו לה) וחשוב לציין שחברת ליכוד שמחשקת שוב ושוב ממשלת ליכוד מכריזה על היותה סממן ימני בתוך התנועה. חברה כזו לא יכולה להחזיר את השמאל לשלטון,

        • ארז הוכמן

          ואגב, בענייני לבני-ליברמן, סוד ידוע הוא שכשלבני רצה בתוך הליכוד היא השתמשה בתשתית ובפעילי שטח של ליברמן שגם לחץ על איציק קויפמן בשבילה.

          • אז היא הייתה בברית אלקטורלית עם ליברמן פעם בפריימריז הפנימיים בליכוד וראו אותה משוחחת איתו בכנסת (כאילו אף אחד לא יכול לשוחח עם אדם ממפלגה אחרת!). זה עדיין רחוק מאוד מהתיאור שלך כאילו לבני היא בובה על חוט של ליברמן או משהו כזה.

            ושוב הבעיה של הניתוח שלך הוא שאתה בוחן אותה בתור חבר חד"ש, לי לא זכור שלבני הצהירה שהיא שמאל ומצחיק שאתה מייחס את זה לזה ש"הרבה אנשים חשבו שהיא לפחות "עבודה" כשהם הצביעו לה" – הרי המפלגה שלך (ומרצ) כבר שנים מסבירים לנו שהעבודה היא לא מפלגת שמאל, גרוע כמו הליכוד וכו'.