החברים של ג'ורג'

מה ההבדל בין ישראל הראל ובין כותבי “תורת המלך”? קטן הרבה, הרבה משחושבים

ישראל הראל, מיוצרי גוש אמונים, נחשב בדרך כלל לפן המתון, השפוי, של הימין המתנחל. עד שטורחים לקרוא את מה שהוא כותב בפועל. והוא כותב כבר הרבה זמן: עשרות שנים, כמדומני, ב”הארץ,” והוא היה העורך של “נקודה,” בטאון ההתנחלויות שאשכרה הציג בשעתו פן של ימין אינטלקטואלי (בניגוד, למשל, לחיקוי הזול שמוכרים לנו היום ב”מידה”.) לא, בקצרה, אדם שלא מבין מה הוא כותב. וזה מה שהיה לו לכתוב ב”הארץ” על מבצע “שובו בנים” ביום חמישי האחרון:

“מה שהכריע מלחמות, ניתן לומר את רוב המלחמות — בוודאי בעידן המודרני — היה שבירת האוכלוסייה האזרחית. מה ששבר משטרים אפלים, הוא גם מה שישבור, אם הממשלה לא תכרע תחת הלחצים מבפנים (בעולם, על רקע גל החטיפות ההמוניות הפוקד אותו והטבח האין סופי בארצות ערב הנאורות והאציליות, כמעט שאין התעניינות בחטיפה הזאת ובתוצאותיה), ותמשיך בלחץ, במיוחד על האוכלוסייה המטמיעה בקרבה את החטופים והחוטפים, ייתכן שנשיב את הבנים הביתה. ואם, חלילה, לא נמצאם, מי שחטף, מי שנתן לו מחסה, מי שתומך בו, יספוג מכה שממנה לא יתאושש לאורך שנים, בוודאי מבחינה צבאית. גם זו מטרה ראויה, מאוד ראויה.”

למעשה, אני מתקשה לחשוב על מלחמה שהוכרעה על ידי “שבירת האוכלוסיה האזרחית.” מלחמת העולם הראשונה הוכרעה לא ב”חורף הלפתות” של 1917, ולא על ידי ההרעבה של האוכלוסיה הבריטית, אלא בשבירת המתקפה הגרמנית של תחילת 1918. במזרח, היא הוכרעה על ידי תבוסה צבאית מהדהדת רוסית ב-1917 – תבוסה צבאית, שרק אחריה ×”×’×™×¢×” מהפכת פברואר, ורק אחריה ×”×’×™×¢×” (על ידי, צריך להזכיר, סוכן גרמני, שנשלח לרוסיה בקרון מיוחד) ההפיכה הבולשביקית. מלחמת העולם השניה הוכרעה בחזית המערבית כשהצבא הגרמני הושמד עד יחידותיו האחרונות; סבל האזרחים לא עניין את ×”×”× ×”×’×” הנאצית כלל, באותה המידה שסבל האזרחים הרוסים לא עניין את הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. אפילו במקום שבו ניהלו הגרמנים מלחמה פראית בצורה יוצאת דופן כנגד האוכלוסיה – בלארוס, יוגוסלביה, יוון – המלחמה לא הוכרעה על ידי פגיעה באוכלוסיה אלא בפעולות צבאיות. יפן × ×›× ×¢×” אחרי שתי פצצות אטום, כן, אבל רק אחרי שהמנהיגות שלה הבינה שאין לה יכולת צבאית כלשהי.

מלחמת האזרחים הסינית הוכרעה בשדה הקרב, אם אפשר ×”×™×” לקרוא לזה כך; שני הצדדים הרגו בפראות באוכלוסיה, אבל לא ×–×” ×”×™×” הגורם המכריע. מלחמת העצמאות הישראלית, למרות טיהור אתני, הוכרעה בסופו של דבר בשדה הקרב בין צבאות סדירים או סדירים למחצה. מלחמת קוריאה – התנגשות בין צבאות סדירים. מלחמת ויאטנם היתה, בעליל, מלחמה “עממית”, שבה הופנה חלק עיקרי מן הכוח הצבאי האמריקאי כנגד האוכלוסיה – אבל, כזכור, לא צפון ויאטנם ותומכיה בדרום המדינה הם שהובסו. מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים היו מלחמות קונבנציונליות לגמרי. במלחמת לבנון הראשונה, ניהלה ישראל אמנם מערכה נגד אוכלוסיה אזרחית – שבעצמה היתה עסוקה במלחמת אזרחים פרועה – אבל, איך לומר, לא ממש ניצחה בה.

אז על מה לעזאזל מדבר ישראל הראל? אה. הוא מהדהד לנו תפיסה שאומרת שמלחמה היא טוטאלית, ושכדי לנצח בה – צריך לשבור לא את צבא האויב אלא את העם שלו. זו תפיסה שאומרת שבמלחמה מותר הכל. והיא כבר צריכה להיות מוכרת לנו באופן לא נעים. אנחנו יודעים מי היו האידיאולוגים של תפיסה של “מלחמות בן עמים”, לא בין פרטים או צבאות. וזו תפיסה שאף פעם לא עמדה במבחן ההיסטוריה, מה שלא הפריע למי שדוגל בה להמשיך לדגול בה. ×›×™ המטרה, בסופו של דבר, היא לא נצחון צבאי – היא “שבירתו”, או במילים אחרות שעבודו או השמדתו, של עם אחר.

שימו לב למה שאומר הראל: הוא רוצה שננהל מלחמה נגד האוכלוסיה הפלסטינית גם אם זה לא יביא להחזרת החטופים. הוא רוצה להלחם לא רק נגד “מי שחטף”, אלא גם נגד “מי שנתן לו מחסה” ו”מי שתמך בו.” וזה בסדר, הוא אומר לנו: העולם יתעלם. אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים.

אז זה הצד ה”מתון” של מועצת יש”ע: קורא לפשעי מלחמה כמדיניות. כי, כן: ניהול מלחמה נגד אוכלוסיה ולא כנגד אויב הוא, בהגדרה, פשע מלחמה. עכשיו בוא נראה מה יש למתנחלת-מחמד אחרת, קרני אלדד, לומר בנושא. היא צוטטה ככותבת ש

“אני רוצה נקמה. אני לא רוצה שראשי המדינה ומערכת ביטחון יתייחסו לחטיפה הזאת כאל אירוע כירורגי שיש לפתור אותו ולהכיל את ההתפרעויות. אני רוצה להשתגע. לקחת כפר ולגרש לירדן, לעצור את כל פעילי חמאס ביו"ש, להפגיז קני טרור בעזה, לא לאשר ניתוח לאשתו של אבו-מאזן, לסגור מסגדים, לנתק חשמל, לחקור עצורים בכל דרך שנמצא לנכון עד שיגלו לנו איפה הילדים שלנו. לגרום להם לסבול כמו שאנחנו סובלים. כי אחרת הם יחטפו שוב. צריך לשבור את הכלים.”

לגרום להם לסבול כמה שאנחנו סובלים. זה המשפט שבו פונה האופה בעל בית הלוויות אל דון קורליאונה בתחילת הסרט, כשהוא רוצה נקמה בצעירים שאנסו את בתו. זה המוסר של קרני אלדד.

עכשיו ניקח כותב שלישי. זה מה שהיה לו לומר:

“אם מוכרחים לפגוע בחפים מפשע, ובמלחמה ברשעות ובטרור מוכרחים לנהוג כך, מוטב לשנות את סולם הערכים ואת סדרי העדיפויות. אם כעת נוהגים לשלוח חיילים חפים מפשע למלחמות מסוכנות, נעדיף לפגוע במחפים על פשע, וגם באלה שעל הגבול בין להיות חפים מפשע לבין מחפים על פשע (כמו תינוקות בני משפחת הרשעים, שאמנם כעת חפים מפשע אבל כמעט בודאי יגדלו להיות מחפים על פשע). פגיעה בהם תביא לריווח לא רק בטווח המיידי – בו הכרח שתהיה פגיעה בחפים מפשע – אלא גם בטווח הרחוק.”

ההדגשות שלי. הדובר הוא יוסי אליצור, אחד מכותבי “תורת המלך.” הוא אומר את הדברים לאתר הפצת השנאה “הקול היהודי.” אז כן, לאליצור יש פטיש מסוים עם הרג תינוקות, אבל ההבדל בינו ובין הראל הוא בסך הכל טון טיפה יותר מכובד. ההבדל בינו ובין אלדד (”לחקור עצורים בכל דרך שנמצא לנכון”) לא קיים.

בסופו של דבר, כמסתבר, ההבדלים בין ה”ימין המתנחל המתון” ובין אנשי “תורת המלך” לא באמת קיים. בסופו של דבר, ×–×” גם סביר לגמרי. בבסיס ×”×”× ×—×” של התיאולוגיה של המתנחלים, עומדת התפיסה שההתנחלות והקמת מדינה יהודית חדשה היא “ראשית תחילת גאולתנו,” ושמי שמתנגד לה הוא מי שתמיד מביא לכך ש”אין כס ×™×” שלם”, ×–×” ש”מלחמה ליהוה בו מדור דור” – עמלק. עצם הנסיון “לעכב את הגאולה” מעיד על כך. ואנחנו יודעים מה צריך לעשות בעמלק. אליצור כותב את ×–×” במפורש, אלדד מפנטזת על עינויים ועל טיהור אתני, והראל – במשלב גבוה יותר, כמובן – כותב על “שבירת האוכלוסיה האזרחית.” הראל לא אומר מה יקרה הלאה: מה יקרה אחרי שהאוכלוסיה הפלסטינית תשבר. זו, הרי, הנקודה שבה המתנחלים לא נוגעים אף פעם: איך ייעלמו הפלסטינים, שהרי הגאולה מצריכה את היעלמותם. חלקם מפנטזים על מחנות השמדה, אבל הרוב מעדיפים לא לדבר או לחשוב על ×–×”.

דניאל גולדהאגן, כשכתב את הספר השנוי מאד במחלוקת שלו, “תלייניו מרצון של היטלר,” טען שההבדל בין האנטישמיות הנאצית ובין האנטישמיות במקומות אחרים הוא שבגרמניה הנאצית התפתחה “אנטישמיות חסלנית” (eliminationist antisemitism). זו תיאוריה פשטנית מאד, שמתעלמת מהרבה גורמים חשובים – כמו, למשל, העובדה הקרדינלית שהרצח בוצע על ידי חיילים שביצעו פקודות – אבל יש בה יסוד בסיסי חשוב. כשחברה משכנעת את עצמה שהיא יכולה להגיע לגאולה (והאנטישמיות הנאצית בהחלט ×”×™×” בה יסוד של גאולה) באמצעות הרג של אחרים, חלק ניכר מהחסמים הנפשיים להרג מוסרים. כשהאוכלוסיה המיועדת להשמדה נמצאת, בנוסף, במלחמה עם האוכלוסיה ששוקלת את ההשמדה, דברים נהיים קלים יותר.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שמתנחלים “מתונים” יאמרו לכם שרוב הציבור שלהם מזדעזע מ”תורת המלך.” הציבור ×”×–×” יודע להביע זעזוע. שאלו את יואל בן נון, שהעז לחשוף את הרבנים שקידמו את רצח רבין ונאלץ בשל אמירת האמת הזו להסתובב עם שומרי ראש. הוא לא הוקיע את אליצור והאחרים – ועכשיו ישראל הראל נותן להם כסות מהוגנת.

עוד דבר אחד: שי פירון אמר בו זמנית היום שהוא מתנצל על האמירות שלו על חוסר יכולתם של גאים לנהל זוגיות, ושזו אמונתו הדתית ומה אנחנו רוצים ממנו. ובכן, שר הפנים של ש”ס, יצחק פרץ, התפטר בשעתו מתפקידו אחרי שבג”צ אילץ את משרד הפנים לרשום גרים רפורמים כיהודים. אם פירון איננו מסוגל להיות בו זמנית גם השר של ילדיהם של גאים, שצריכים לשמוע את שר החינוך שלהם אומר על הוריהם שהם אינם זוג ושהם עצמם אינם חלק ממשפחה; אם הוא לא מסוגל למלא את שבועתו ולייצג את כל הציבור; אם הוא חייב לחשוב שגאים אינם כשאר בני האדם, ואינם יכולים להקים משפחה; אם, בקצרה, פירון מוצא פער עמוק מדי בין אמונתו ובין שבועתו – יואיל ויילך בעקבותיו של פרץ, ויתפטר.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)