החברים של ג'ורג'

(ותודה לתומר פרסיקו)

יש רב לא מי יודע מה חשוב בשם ברוך אפרתי. הוא לא מעניין בפני עצמו: יכולת הנזק שלו נמוכה ביחס. אנחנו לא מדברים על דב ליאור או אפילו על שמואל אליהו. אפרתי קיים פה, שם ובכל מקום, אבל אף אחד לא זוכר מה הוא עשה, אם אכן עשה אי פעם, או אפילו מי הוא בעצם.

אז יוסי, אני שומע אתכם אומרים, אם אפרתי לא חשוב, למה אתה מקדיש לו פוסט? החסרי משוגעים אנחנו כי הבאת גם את זה לרייר עלינו? שאלה לגיטימית. התשובה שלי היא שאפרתי חשוב לא משום משקלו – הוא חסר כמה שערות לנוצה – אלא בגלל שיטת הפרסום העצמי שלו, או, במונחים סוציולוגיים, באופן שבו הוא בונה את עצמו בשדה התחרות מול רבנים אחרים; באופן שבו הוא מבדיל את עצמו מאלפי יצורים כמוהו, קרי רבנים לא מבריקים במיוחד או חשובים במיוחד.

אפרתי משך תשומת לב בימים האחרונים אחרי פסק הלכה שלו בשאלה האם מותר ליילד לא יהודיה בשבת. אפשר לקרוא אותו כאן. אם לתמצת, אפרתי מקשקש קשקושים מיסטיים על הנפש היהודית היתרה וחשיבותה של השבת, ומסיק מכך שמעיקר ההלכה אסור ליילד אשה לא יהודיה בשבת, אבל, באופן שמזכיר את התשובה המפורסמת של רונצקי בנושא הטיפול הרפואי בשבויי אויב, קובע ש"מחשש איבה", מותר ליילד נשים לא יהודיות:

"לכן ההלכה היא שלא מיילדים גויה בשבת, גם אם אינה עכו"ם שהרי יש בזה איסור עוקר דבר ממקום גידולו (-העובר)ועוד. ואם היא עכו"ם (כגון נוצריה), אזי אפילו ביום חול לא מיילדים שלא להרבות עובדי ע"ז, אך בימינו משום איבה מיילדים בחול. אך בשבת לא מיילדים גם אם יש איבה משום שיכולה להשמט ולומר שמותר לנו ליילד רק נשים שומרות שבת ואז לא תהיה איבה.
ובימינו שהאיבה מתעוררת למרות כל התירוצים, חובה לילד אפילו בשבת, ואפילו עכו"ם, ועל אף שהדבר אסור מיסודו הוא נדחה מפני פקוח נפש של יהודים שמא מילדת גויה לא תיילד יהודיה כנקמה."

על זה צריך לומר כמה דברים. ראשית, שאני משוכנע שהנוצרים שחיים בארה"ב ומזרימים כסף למוסדות היקרים לליבו של אפרתי ישמחו לשמוע את היחס שהוא מייעד לנשותיהם ההרות, ושאשתדל שהם אכן ישמעו על כך. שנית, שההלכה מטשטשת את מוחו של אדם: אם אפרתי באמת חושב שיש מישהו שחושב שיש איזו אשה לא יהודיה שתקבל בהבנה את הטענה של מיילד או מיילדת יהודיה שמותר להם ליילד "רק נשים שומרות שבת," הוא לא חי באותו עולם כמונו. שלישית, שאפרתי אפילו לא קולט למה "האיבה מתעוררת למרות כל התירוצים" כלפי אנשים שמוכנים להפקיר נשים וילדים למוות ולעמוד מנגד; רביעית, שמה שהיה פעם "גדר דרכי שלום", שהיו כמה אנשים שניסו לטעון שהוא בעצם מיישם עקרון מרכזי בהלכה, חוזר להיות מה שהיה תמיד: מפני חשש איבה. כלומר, מסביר אפרתי, מעיקר הדין עלינו להיות בעצם מפלצות שונאות אדם קטנות, אבל אם נחשוף את העובדה הזו נקבל את הטיפול השמור למפלצות – המון זועם עם לפידים וקלשונים. אז כדאי שנסתיר את העובדה הזו הסתר היטב.

וחמישית, וחשוב מכל: שאפרתי לא אומר כאן שום דבר חדש. הוא לא מחדש הלכה. הוא הולך במשעול סלול היטב שהותווה על ידי כותבי התלמוד והרמב"ם. הוא ממהר לציין זאת:

"מי שמגדיר את סולם הערכים שלנו הוא דבר ד´ שבתורה ולא התחושות שלנו, וכך ההלכה הגדירה במס´ ע"ז ובמקומות אחרים וכך נפסק בראשונים, בשו"ע ובגדולי האחרונים."

זו ההלכה. על כך אין ויכוח. אין פירוש הדבר שמישהו אי פעם אכן הפעיל אותה: אפילו הרמב"ם עצמו, שכתב שיש להשתמט מריפויים של לא יהודים, מצא לעצמו ג'וב מכניס ומועיל בתור רופאו של גוי חשוב למדי, אחד סלאח א דין. עם זאת, כמובן, ההלכה הזו שימשה בעבר לא מעט כנגד רופאים יהודיים: הם הואשמו שהם נאמנים לטקסט הבסיסי של דתם, לא לאנושיותם. למרות העובדה הזו, כמה וכמה אפיפיורים העדיפו לקושש לעצמם, בימים שבהם עדיין לא ידעו שיש מחזור דם וגם קצת אחר כך, רופא יהודי. עם זאת, עוד "הפרוטוקולים של זקני ציון" טענו שרופאים יהודים מקבלים חולים נוצרים כדי לרכוש את אמונם וכדי שיוכלו להרעיל אותם אחר כך – וזו טענה שהופיעה בעלילה האנטישמית הגדולה האחרונה, "עלילת הרופאים" של סטאלין (למרבה השמחה, הלז התפגר, בין השאר, משום שהרופאים שידעו כיצד לטפל בו היו כולם במעצר). כשאפרתי מעלה את ההלכה הזו מאוב, הוא בהכרח גם מעלה משם את רוחות הרפאים הרצחניות שמלוות אותה. אולי הוא לא מבין שהוא משחק בחומר נפץ; אולי לא אכפת לו.

כשהוא נסוג לעמדה ההלכתית המבוצרת הזו, אפרתי מציב את עצמו למאבק עם הרבנים שפעם הואשמו בכך שהם ישתמטו מעבודת השמדת העמלקים – כלומר, רבני צהר שמואשמים שלא בצדק בכך שהם ליברלים. הוא גם אומר לקהל הקוראים שלו: תראו, תראו! אני לא מפחד לומר את האמת ההלכתית הברורה מול כל הפוליטיקלי קורקט הזה. זו, כמובן, עמדה שאין בה כל סכנה – הפרקליטות כבר קבעה שהסתה גזענית על רקע הלכתי איננה מאפשרת העמדה לדין – אבל יש רווח ניכר בצידה.

מיצוב עצמי דומה עולה מפסק הלכה אחר של אפרתי, שעוסק בשאלה של זכויות נשים, שאפשר לקרוא כאן. חשוב במיוחד מה שיש לאפרתי לומר לא על נשים כנושאות במשרה ציבורית – דבר שניתן להצדקה הלכתית בדוחק – אלא על נשים כבעלות זכות הצבעה, יצור משונה שההלכה לא ידעה ולא יכלה מעולם לקבל, משום שמשמעות הדבר היא שנשים, אין דעתן קלה:

"לגבי בחירה ע"י נשים בועד הבוחר, יש בזה מחלוקת אחרונים. דעת מרן הרב זצ"ל היתה לאסור וכן רוב גדולי הדור הקודם. והיו מהגדולים שהתירו, חלקם כשעת הדחק וחלקם לכתחילה. והיום נהגו נשים לבחור וגדולי ישראל לא מוחים על כך כנראה משום שהשעה צריכה לזה, וגם הדור אינו מבין את עומקם של הדברים וחושבים שיש בזה ביזוי האשה והמעטת כבודה ח"ו."

מה אומר לנו אפרתי? הוא אומר שמעיקר הדברים, ראוי היה לשלול את זכות ההצבעה של נשים, ושרוב הרבנים שעסקו בשאלה הזו פסקו גם הם כך; אלא שמשום שכבר יש מנהג הצבעה של נשים, ומשום ש"השעה צריכה לזה" – או, בתרגום, המפלגות הדתיות תכרותנה לעצמן אוזן לפני שהן תוותרנה על קולות הנשים שלהן; הכסף וההשפעה חשובים מדי, וההלכה תשרוד – ובגלל משום ש"הדור איננו מבין את עומקם של דברים וחושבים שיש בזה ביזוי האשה," אז אין טעם לנהל את הקרב הזה.

צריך לעמוד על כך שמבחינת אפרתי, זה ויתור טקטי ולא אסטרטגי: אין טעם לנהל את הקרב כעת, משום ש"הדור אינו מבין," אבל אם הוא יתחיל "להבין", אז בהחלט יש מקום לדחוק את זכויות הנשים לאחור. וזה בדיוק מה שהמגזר של אפרתי עושה כבר עשור כמעט, ומהנקודה החלשה של המדינה הציונית: הצורך שלה בחמושים נושאי נשק וחובשי כיפה, כאלה שאין להם ספקות, כאלה שאין להם בעיה עם מפעל הכיבוש שלה, כאלה שלמענו גם יצאו לקצונה, כאלה שלמענם היא מוכנה להקריב את זכויות הנשים שלה בצבא. השאר יבוא אחר כך.

אבל גם זה לא כל הסיפור. עיקרו בכך שאפרתי מייצג דווקא את העמדות האלה, דווקא בשפה הזו. כך הוא בונה את עצמו. הוא מודע לכך שיש חלק חשוב בציבור שלו שכמה אל העמדות האלה, שרוצה להביא עלינו ימי ביניים מדומיינים שלא היו מעולם של שלטון הלכתי של עם אדונים על הלוטים משועבדים; חלק מרכזי בציבור שכל הרעיון של נשים בעלות כוח, נשים דעתניות, נשים עקשניות, מפחיד אותו, ושהיה שמח לדחוק אותן אחורה.

קיומו של הגל הזה, לא קיומו של הרוכב עליו, הוא זה שצריך להטריד אותנו. והגל שם: אלמלא היה שם, אפרתי לא היה מנסה לרכב עליו. מהשאלות שמקבלים רבנים ומהתשובות שהם נותנים אפשר ללמוד הרבה על הלכי הרוח בציבור שלהם. לפני 18 שנה הסתובב בבר אילן סטודנט למשפטים בשם יגאל עמיר, שהשיטה שלו לצוד בחורות היתה, קודם כל, לשאול מה הן חושבות על ברוך גולדשטיין. המפלצת הזו לא הלכה לשום מקום, רק הורידה ראש; וכשרבנים מסוגו של אפרתי מפטמים אותה, שורקים לה במשרוקות כלבים, אנחנו צריכים לשים לב.

הערה מנהלתית: פרוייקט גיוס הכספים של "איך נפלו גיבורים" ממשיך במסעו; אנחנו כבר ב-166% מהמימון שרצינו. אם קומיקס בלשי בעברית הוא משהו שמעניין אתכם, אנא שקלו תמיכה בפרויקט הזה, פרי המכחול של עדי אלקין והמקלדת שלי.

(יוסי גורביץ)