החברים של ג'ורג'

צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, לפי ראש הממשלה. צה"ל רצח בטעות שבעה בני משפחה שהלכו לחוף הים, ומכיוון שהוא אינו עושה זאת בכוונה, זה אינו פוגע במוסריותו. לפני עשר שנים צה"ל רצח בטעות מאה נשים וילדים בלבנון, ומכיוון שהוא עשה זאת כתגובה לירי של אנשי חזבאללה שירו מקרבת מקום, זה כמובן לא פגע במוסריותו. למעשה, כמעט כל חודש נהרגים אזרחים פלסטינים שנמצאים ברחוב לידי מכונית של מבוקש, או גרים בדירה מתחת למבוקש, או שסתם הולכים לים, ואפילו לא לוקחים אתם מבוקש לעשות צל. אבל הרמטכ"ל המוסרי ביותר של הצבא המוסרי ביותר ישן לו טוב בלילה. טועים, טעות, טעינו, ועל מה משפחת ע'לייה מתלוננת בכלל, בסך הכל נפל לנו פגז מהיד.

לפני כשבוע, נסע איתי חבר של בת משפחה, שהשתחרר לא מזמן ושירת כמ"מ בשטחים. הוא דיבר על מוסריותו של צה"ל, ועל כך שחייליו לעולם לא לקחו סיגריות לפלסטיני או השפילו אנשים במחסום. כאילו העובדה שאיש בן חמישים צריך לחכות ארבע שעות לעבור בין כפר אחד לכפר שני בתוך הגדה (בגלל שזוג פסיכים משיחיים הקימו בין הכפרים מאחז) אינה השפלה מספיקה, ועצם לקיחת הסיגריה שלו היא מה שהופכת את כל המחזה ללא מוסרי.

נכונה העובדה, כי הצבא הרוסי היה פחות מוסרי בצ'צ'ניה, וכי האמריקאים ביצעו ומבצעים מעשים מתועבים באפגניסטן ובעיראק. ייתכן בהחלט שבסקאלה הזו, אשרינו ויש לנו את הצבא המוסרי ביותר. נשאלת השאלה, האם זה המדרג שבו אנחנו רוצים להימדד בו?

יש עובדה שרוב עמנו מסרב עדיין להכיר בה. צה"ל הוא צבא כיבוש. כיבוש מלוכלך, מזוויע ומדמם, כלומר "נאור". ייתכן שהוא צבא הכיבוש המוסרי ביותר בעולם, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא צבא כיבוש. כשנרצחו מאה נשים וילדים בלבנון, בטעות כמובן, זה היה על רקע העובדה כי היינו צבא כיבוש בדרום לבנון. כשנהרגים אזרחים חפים מפשע בעזה, זה על רקע העובדה שבמקום לקחת אחריות לכך שהיינו שליטי עזה במשך שנים כה רבות, בחרנו ל"התנתק" ולקוות שמרגע זה ישכחו הפלסטינים את כל שנות הכיבוש ויחליפו אתנו משלוחי מנות בפורים. התהדרנו בכך שאנחנו לעולם לא בוחרים לפגוע בנשים ובילדים, בניגוד לפלסטינים, ושכחנו שאנשים שעשו זאת מהצד שלנו קיבלו חנינה אם הם בכלל נשפטו (ושכאשר כבר דווח על ילד בן ארבע עשרה שנורה על ידי חייל משועמם, זה היה בדרך אגב). פתחנו לדרגת אומנות את הנימוק "אבל אצלנו זה אחד ואצלם זה כולם", כאילו שיש סימטריה בין כובש לנכבש.

הגיע הזמן להסתכל במראה ולשאול: האם המדרג המוסרי שלפיו אנחנו מודדים את עצמנו צריך להיקבע על ידינו או על ידי אנשים המוכנים לפוצץ את עצמם בין ילדים ובין נשים? האם באמת כל שאיפותינו צריכות להיות ניצחון בתחרות "מי פחות חרא?". אבל אלו שאלות קשות, ויותר קל להפציץ תוך כדי שירת מאנטרת ה"אין פרטנר" מאשר להכיר בעובדה שהדבר דומה למוסריותו של גנב שגונב את כל כספו של קשיש אבל משאיר לו את תרופותיו.

(עופר רון)

הטבח הקטן שביצע צה"ל אמש – הרים משפחה פלסטינית שיצאה להינות קצת מהחיים בחוף של עזה, הרג שבעה – הביא אותו קצת במבוכה. בכל זאת, לא נעים. ילדים וכאלה. יצאה התנצלות מטעם אלוף הפיקוד.

ואיך שיצאה ההתנצלות, כמובן, הבינו בצבא שיש בעיה: מי שמתנצל, נתפס בדרך כלל גם כאחראי למה שהוא מתנצל עליו. אז כוחותינו המזוינים יצאו לעוד מתקפת יחסי ציבור, מהסוג שהצליח כל כך בפרשת הקסאם שהתברר כאלונקה.

קודם כל, ניסו את שיטת השקר הגס: חיל הים טען שהוא לא הפגיז בכלל בעזה. זה קצת משונה, כי מוקדם יותר באותו יום חיל הים דווקא השוויץ בכך שהוא מסייע לשאר צה"ל ומפגיז את צפון הרצועה.

אחר כך בא האסון האמיתי. בהופעה שאויבי ישראל ישמחו לשדר מחדש, התנפל מפקד אוגדת עזה, תא"ל כוכבי, דווקא על הקורבנות. מה הם עשו שם, הוא שאל בזעם, מה פתאום הם היו על החוף? ובאמת, איפה יהיו? במסגד? ברחוב? בבית? הרי אתה ואנשיך חיסלתם גם שם משפחות.

כוכבי הודה שאנשיו ירו "לאזור" שישה פגזים, והוא יודע בדיוק מה קרה לחמישה. רק השישי חסר לו. אבל הוא ניסה להתחמק מאחריותו: הוא אמר ש"יש אפשרות שמדובר בנפל שנמצא שם שבועות". אכן, יש אפשרות: אבל, גנרל כוכבי, איזה תותח ירה לשם את הנפל ההוא?

ולבסוף, באה התחמקות בלתי משכנעת במיוחד: יש, אמר הגנרל, דיווחים לא מאושרים על ירי קסאם באזור, שיתכן והוא גרם להרוגים. אהה. ארגוני הטרור כל כך לא מוצלחים, שהם יורים את הרקטות שלהם דווקא בכיוון מערב. והקסאם התיאורטי הזה, צינור מתכת חלול ממולא בחומר נפץ נחות – עלבון למילה "רקטה" – הרג, בפגיעה אחת, בשטח פתוח, מספר כפול מכל האנשים שנהרגו עד כה מכל הקסאמים כולם. אכן, משכנע.

כל זה, כמובן, תוצאה של הפקודה הנפשעת – וככל הנראה, הבלתי חוקית בעליל – לצמצם את טווח הביטחון של ההרעשות הארטילריות. האיש שנתן את הפקודה הזו ידע שיהיה לה מחיר בקורבנות אזרחיים. הוא היה מוכן לשלם אותו. הוא פשוט לא בנה על משפחה שלמה, שיצאה לפיקניק בחוף. פתאום, לסטטיסטיקה יש פרצוף של ילדה בת שבע שאיבדה את הוריה ואת רוב בני משפחתה. והפרצוף הזה לא נראה טוב: הוא מאשים. אז רוחצים את הידיים, ומשתדלים שלא להסתכל על הדם הזורם במורד הכיור.

תא"ל כוכבי התפרסם לאחרונה כשהחליט שלא ללמוד בלונדון מסיבות משפטיות. הגיע הזמן לשלוח אותו, ואת דומיו, להתארח בהאג על חשבון האו"ם. את ישראל, דמם של ילדים פלסטינים לא מעניין.

(יוסי גורביץ)

אילנה דיין יכולה להרשות לעצמה חיוך קטן בימים האחרונים: הסערה סביב מכתבי האזהרה של ועדת זיילר החזירה לכותרות, ובגדול, את התחקיר שערכה על נצ"מ יורם לוי. התחקיר שלה על לוי הביא לפתיחת ועדת חקירה משטרתית, שמצאה את לוי זכאי – בהסתמכה על בדיקת הפוליגרף המפורסמת ביותר בהיסטוריה של המדינה. ועדת זיילר הבהירה היטב מה היא חושבת על לוי, על החברים שלו, על האופן בו מונה ועל האופן בו מתנהלת המשטרה בכלל. דיין, שחשפה את הפרשה העגומה ביותר בתולדות המשטרה, יכולה לסמן עוד איקס על המצלמה שלה.

אבל העיתונאית האמיצה הזו, שנכנסה ראש-בראש באהוד ברק ערב בחירות 2001, והעבירה אותו זובור מתבקש מאד, מתמודדת בקרב נוסף; והפעם היא נערכת מול כל צה"ל. סרן ר' הודיע לפני כשבוע כי יתבע את דיין על הוצאת שם רע. הוא תובע שלושה מיליוני שקלים.

סרן ר', כזכור, היה מפקד הפלוגה שחייליה ירו למוות באימאן אל המס, ילדה בת 13 מרפיח שכל חטאה היה שהתקרבה, בלתי חמושה, למוצב שלהם. דיין שידרה תחקיר על הפרשה שריכז את האשמה בר', שנשמע אומר בהקלטה "הרגנו אותה. אני גם וידאתי את ההריגה".

צה"ל נאלץ לערוך לר' משפט. כאשר הסתבר שחייליו של ר' שנאו אותו, ושכמה מהם העידו עדויות שקר נגדו, הוא זוכה. הוא נתפס כמנצח הגדול, דיין כשטן הגדול.

אבל ר' לא נתן תשובה לנקודות הבאות:

א. מדוע פתחו חייליו באש לעבר אימאן אל המס?

ב. מדוע המשיכו החיילים לירות לעברה, גם לאחר שהשליכה את תיקה, וגם לאחר שנמלטה מן המקום, תפסה מחסה ותוארה בקשר כ"ילדה בת עשר, מתה מפחד"?

ג. מדוע ניהלו החיילים מרדף, בהנהגת ר', אחרי אימאן אל המס? אם, כפי שטענו לאחר מכן, חשבו כי היא "פתיון" של ארגוני טרור, מדוע יצאו מן המוצב המוגן אל המלכודת?

ד. מדוע היא נורתה למוות?

ה. מי, בדיוק, ירה בה?

ו. בהוראתו של מי?

ז. מדוע ירה ר' צרור מנשקו לעבר מה שתואר כגופתה של אל המס?

ח. מדוע אמר בקשר "הרגנו אותה, אני גם וידאתי את ההריגה", אם לא וידא הריגה?

ט. מדוע הורה, דקות ספורות לאחר מכן, "לירות בכל אחד, גם בילדה בת שלוש"?

עדים מסוגלים לשקר. הקלטות – קצת פחות. ראוי לזכור שבמשפטו של ר', הוא לא הואשם בוידוא הריגה – הוא הואשם בירי לעבר הגופה. הצבא עשה כאן שטיק מאד מעניין – ר' לא זוכה מווידוא ההריגה בילדה בת 13, משום שלכתחילה לא הואשם בכך. הוא הואשם, אם כבר, רק בחילול הגופה. מסך העשן של שקרי החיילים איפשר לצבא להסתתר מאחוריו, לטהר את ר' ואף לקדמו.

אבל האמת היא גדולה, והיא תנצח.

(יוסי גורביץ)

לפי ynet, "צה"ל הרג מחבל, שתי נשים וילד". טיל ששוגר מכלי טייס פגע במכונית המחבל, וכתוצאה מכך נהרגו סבתא, בתה, ונכדה בן החמש, שעברו באזור.

ונשאלת השאלה, האם הכוונות המותקנות במטוסים אינן יכולות לכסות שטח גדול יותר ממכונית אחת? האם אמנו את הטייס או מפעיל המל"ט להתעלם משלושת הכתמים שנראים באופן חשוד כמו שלושה דורות של משפחה שכל פשעם היה ללכת קרוב למכונית של מומחה לרקטות?

ידברו בתקשורת על פצצות מתקתקות. יסבירו לנו כי בסיכול ממוקד לפעמים יש טעות, ולא יתהו על כך שלמרות המיקוד נגרם נזק נלווה של 300%. אם יקרה משהו מאוד יוצא דופן אפילו ישאלו קצת שאלות קשות. אף אחד לא יגיד שכאשר יש ילד בן חמש ליד המכונית, והטיל עדיין משוגר, אז אולי הרגנו מחבל, אבל רצחנו בדם קר שלושה אנשים אחרים?

וכאשר מישהו יעיז לעשות את הקישור בין מפקדים שישנים היטב בלילה לבין ה"הצלחה" הנוכחית, נזכה להתרעמות על הפגיעה בחיילנו הקדושים וברמטכ"ל המהולל, שיש לנשק את נעלו ללחוץ את ידו, פן יבולע לך, וכתבים צבאיים חמורי סבר יסבירו לנו כי לא הייתה ברירה וכי פיגוע הנקמה (שיבוא תוך מספר ימים) היה מתוכנן בכל מקרה, ורק במקרה אביו של אותו הילד הוא זה שבא לפגע.

כל מה שנשאר לתהות עליו הוא אם הטייסים הפכו למחוסנים למכות קלות בגוף המטוס, או שפשוט עברו לשימוש במל"טים כדי להקטין עגמת נפש.
(עופר רון)