הזמנה לעיון מחדש
צמד הכותבים של "תורת המלך", המדריך לרציחת לא- יהודים שנחשף אתמול (ב'), לא נשארו חייבים. בתגובה שפורסמה במעריב, הם אומרים ש"אנו נמצאים בעידן חופש המידע, וברוך ה' ניתן כיום להוציא ספרי קודש מבלי להזדקק לרישיון הצנזור כמו שהיה במשטרים אפלים בעבר, כגון בשלטון הצאר הרוסי. אחד התחומים שבעבר היה מוסתר פעמים רבות מאימת הצנזורה, הוא הנושא של בחירת עם ישראל."
כל הפרשה הזו מועילה מאד. היא מוציאה מהפינות החשוכות של הישיבות את מה שנלחש שם כשאין זרים, היא חושפת את ערוותם של רבנים "מתונים" לכאורה – ראוי להזכיר שבאמצע שנות השמונים, אחרי שכהנא פרסם את ספריו ההלכתיים לחלוטין, איתגר עמוס קינן את הרבנים הראשון להפריך את הספרים בספרים משלהם; הדממה היתה מרשימה, כמו היום – והיא מאפשרת לנו להעריך מחדש את ההיסטוריה.
הגירסה הרשמית של ההיסטוריה היהודית אומרת שהיה עם קטן ושוחר שלום, מוקף בעמים עוינים, אבל מאחר ולא היו לו דרואידים ומשקאות קסם, הוא נכבש גם נכבש וקורקס גם קורקס. העם הזה, כמובן, היה צחור כשלג ומעולם לא עשה שום דבר שלילי.
אהמ. לאורך כל ההיסטוריה הפגינו היהודים שנאה עזה כלפי העמים שבקרבם ישבו. יהודי אשכנז הצטיינו בכך במיוחד – ישראל יובל מנה 77 אזכורים לשפיכת דם במזמור נקמה אחד – אבל הם לא היו לבד. השנאה היתה קיצונית, משום שהעולם לא התנהל כפי שצריך להתנהל: היהודים אמורים היו להיות העם הנבחר, ובפועל המקדש שלהם נבזז ונשרף הרבה מעבר למקובל, כל משיח התגלה כמשיח שקר גרוע מקודמו, והם היו למשל ולשנינה כבר בעולם העתיק. השנאה חדרה עמוק לליטורגיקה (קללת המינים, המכוונת כנגד הנוצרים, שאומר היהודי האורתודוקסי שלוש פעמים ביום; "עלינו לשבח"; "ברוך שלא עשני גוי") ולהלכה, והדברים ידועים ונכתבו פה לעייפה.
עכשיו, יהודים תמיד חשבו שלא-יהודים הם שוטים – "ראש של גוי" היא קללה אידית מוכרת – ויש לציין שבמשך תקופה ארוכה, כל ימי הביניים בערך, רמת האוריינות של היהודים עלתה לעין שיעור על זו של העמים שבקרבם חיו. עם זאת, הלא-יהודים לא היו לגמרי מטומטמים. הם ידעו מה היהודים חושבים עליהם, והחזירו בשנאה בריבית דריבית. ולהבדיל מהיהודים – להוציא יהודים התאבדותיים – לשנאה שלהם היה כוח פיזי, לא מטאפיזי.
הנוצרים, למשל, ידעו בדיוק מה חושבים עליהם היהודים. הידע, כמובן, עבר דרך מסננת בורות ואי הכרה, אבל הם ידעו שהיהודים מקללים אותם בתפילותיהם וידעו שיהודים הרשו לעצמם לרמות אותם, כמו גם להעיד שקר. צנזורה, ומעיכת טקסים יהודיים עוינים, היתה חלק מהעניין. חוק ביזנטי מהמאה החמישית אוסר על היהודים לציין את פורים בתהלוכה שבה מוצג המן כאדם צלוב. הרמז, כמסתבר, היה עבה מספיק כדי שגם מי שאיננו בן לעם הנבחר יבין אותו – והעובדה שהיהודים מסתבכים בתהלוכות דומות, למרות התוצאה הידועה מראש, גם אלף שנים אחר כך מאלצת אותנו לתהות מי היה הנבון ומי האידיוט.
צנזורה של כתבים יהודיים על ידי הנוצרים מתחילה דווקא ביוזמה של יהודים קנאים, שהסגירו ב-1232 לאינקוויזיציה את כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם. שוב, אתה תוהה מי בדיוק יצא האידיוט כאן. שמונה שנים לאחר מכן מגיע השבר הגדול ביחסי הנצרות המערבית והיהדות – פולמוס פאריס. הפרנציסקני הטרי והיהודי לשעבר ניקולאס דנין קורע כדג את רבה של יהדות צרפת, יחיאל מפאריס, והתוצאה היא הוראה על שריפת התלמוד.
בין הנקודות שמצליח דונין, במאמץ קל, להוכיח הוא שלא רק שהיהודים כתבו שורה של דברי תועבה כנגד ישוע ומאריה, אלא שהוא מביא בפני הבישופים את "טוב שבגויים הרוג" – אם כי בתרגום עוין, כ"טוב שבנוצרים הרוג". יחיאל משקר בגסות ומנסה לטעון שהיהודים בכלל לא שונאים את הנוצרים, ולא משכנע אפילו את עצמו. התוצאה היא התחלת הצנזורה במערב, ואיסור על פרסומן של הלכות מסוימות – בדיוק הלכות שנאת ורצח גויים. אלה יורדות למחתרת, משתמשות בכינויים רומזניים, נלחשות מפה לפה. כוח פיזי לא היה; קולמוס שנאה היה גם היה.
ועכשיו אין צנזורה, עכשיו התמוטטה הגדר של "מפני דרכי שלום" ו"חשש איבה"; שוב יש מי ששומע את "דפיקות פעמי משיח", שוב יש מי שחושב שאם הוא יתגרה בגויים הוא יזכה לסיוע אלוהי. והלכות רציחת גויים חוזרות אלינו בדפוס גאה, שחצן, בלתי מצונזר, מסריחות כמו דבר שנדחף למרתף מחשבתי טחוב במשך 800 שנים.
וצריך לזכור: הן ראו אור יום עכשיו, אבל הן תמיד היו שם. הן נלחשו ולא נאמרו בגלוי, אבל היו שם. הנוצרים ידעו זאת. שנאת היהודים שלהם לא היתה חסרת בסיס ולא נוצרה בוואקום; היא התבססה על העובדה ששנאת היהודים לשאר בני האדם עתיקה כימיה של היהדות. אין בכך, כמובן, כדי להצדיק את רציחתם, בזיזתם והשפלתם של בני אדם שלא עשו רעה, לכל היותר פינטזו על כך; אבל הידיעה שהשנאה, אם גם לא ביטויה הפיזי, היתה דו צדדית – היא משהו שצריך להביא אותו בחשבון, כשדנים בהיסטוריה רבת הדמעות של היהודים. מיעוטים נוטים לשנוא, במיוחד כשהם סובלים מהזיות גדלות.
סביר להניח שהפרוטוקולים של מזוקני ציון, שכבר תורגמו לאנגלית, לא יגררו פוגרומים. אבל זה נובע מכך שאנחנו חיים בתקופה מתורבתת. לפני מאה ומאתיים שנה, בחלקים מסוימים של העולם, הטקסטים האלה היו גוררים גם גוררים. זו הסיבה שהם הורדו למחתרת. והאמת, הטקסטים האלה, אם אכן היו מקובלים בפועל ולא נשארים תיאורטיים, היו סיבה הגיונית לגמרי לאנטישמיות בריאה. אחרי הכל, הטקסט לא מפליג עד כדי שחיטת ילדים נוצרים לצרכי מצה, אבל בהחלט אומר שמותר להרוג אותם "אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם".
אז הנה עוד תודה על כך שאין צנזורה: הדבר מאפשר לנו לבחון את ההיסטוריה של יחסי יהודים ושכניהם לא רק דרך הפריזמה של הקורבנות, אלא גם דרך הפריזמה של הפנטזיות שלהם – שרודפיהם היו מודעים להן. והיהדות האורתודוקסית בישראל, מהי אם לא מימושן של הפנטזיות שהיו כלואות זמן כה רב? מהי אם לא מסע נקמה כנגד ההיסטוריה, נסיון להחזיר על כנו את הסדר האלוהי, שעל פיו ימות המשיח הם "ימי שיעבוד מלכויות" במהופך? ההלכה הזו, שכל הגויים חשודים על רצח יהודים, שהלכה שעשו שונא ליעקב – האם אין היא הקרנה של רצונם הכבול של כותבי ההלכה? האם אין זו סיבת הגירתם של יהודים אורתודוקסים לא מעטים מהעולם להתנחלויות – היכולת לנסות ולממש שם את הפנטזיה של עם אדונים?
(יוסי גורביץ)
על צמד הרבנים הנ"ל ניתן הבחלט להחיל את מאמר חז"ל: "הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה" (בבלי, שבת, לג ע"א).
יש דברים שאנשים נורמטיביים פשוט אינם אומרים בציבור.
כן, הדינים הללו קיימים. הם מהווים חלק זעום מכלל דיני ההלכה היהודית, וניתן הבחלט לראות אותם כתגובה על האסונות שנגרמו ליהודים בשתי המאות הראשונות לספירה (באשמתם של מי באו האסונות האלה, זו כבר שאלה אחרת, שלא צפויה לגביה הסכמה בעתיד הנראה לעין וספק אם יש לה בכלל משמעות).
היהדות למדה היטב להדחיק את הדינים האלה; זה המירב שהיא יכלה לעשות לאחר שהם נכתבו. וגם מנוולי יצהר לא היו ששים לפרסם את חיבורם אלמלא חשו "רוח גבית" מצדו של העם היושב בציון, שרובו דווקא אינו מחזיק באמונה דתית עמוקה ודש מצוות קלות כחמורות (כולל אולי חלק משבע מצוות בני נח) בעקביו. אבל העם הזה סובל משכניו (אם כי מדובר בסבל מגוחך בקנה-מידה היסטורי) ורוצה ניצחון בכל מחיר. אז בינתיים הוא מקבל "היתרי ניצחון" מן הסוג הזה. ולכן, מה שדרוש הוא לא עוד דיון בדיני הריגת גויים: לרוב הציבור הדינים האלה לא יזיזו מאומה, ולמומחים בתחום הם ידועים זה מכבר (אם כי גם בין המומחים יש לא מעט אפולוגטים, אבל לא מהם תצמח הסכנה לשלום אזורנו). מה שדרוש הוא איש ציבור ישראלי כריזמטי, דתי או לא, שיקום ויגיד בקול ברור: איננו מעוניינים בניצחון בכל מחיר, על אף אחד. יש מחירים שאותם לא נסכים לשלם תמורת שום ניצחון, צבאי או מדיני, יהיה מזהיר ככל שיהיה.
אם וכאשר הכרזה כזאת תינתן, אותם רבנים הנהנים לפרט לשם מה בדיוק נכנסת הכלה לחופתה יסכרו את פיהם לעוד הרבה זמן. אם הכרזה כזאת לא תינתן בעתיד הנראה לעין, דברי הבלע שלהם לא ישנו הרבה.
אמרת, מני, "היהדות למדה היטב להדחיק את הדינים האלה; זה המירב שהיא יכלה לעשות לאחר שהם נכתבו" – ואני לא מסכימה.
היהדות השתמשה הרבה מאוד בנשק ההדרה כדי להוציא מתוכה את הגורמים שלא חפצה בהם. אבל נקודה פעוטה כמו קסנוסידיות מוטרפת לא נראתה לקובעי המדיניות היהודית חשובה כמו, למשל, ההבדל בין קראים, שומרונים, ומאמיני התורה שבע"פ. או, למשל, זהות שהוגדרה על פי לידה.
כל אדם שרואה רבנים כאלה, על ספרי הזוועה שלהם, ואומר שהוא בן אותה אמונה – קנה את חלקו באסון שהם קונים במחירי סוף עונה עבור כולכם.
שונרא,
אחרי התבוסה שהיהדות ספגה במאות הראשונות לספירה, מנהיגיה לא ששו להוציא מקרבם מישהו, כל עוד הוא לא סיכן את מעמדם ואת הנורמות הבסיסיות שהתקבעו עד לאותה תקופה במסורת היהודית.
השאלה "מיהו יהודי" היא שאלה בסיסית לניהול חייה של קהילה המגדירה את עצמה כיהודית. לכן, צפוי שחילוקי דעות בשאלה הזאת יגרמו לפילוג בקהילה, אם יהיו מספיק בני אדם שיחזיקו בכל אחת מהדעות היריבות. השאלה, האם ובאלו תנאים מותר להרוג גויים — ובכן, בעולם, שבו תוחלת החיים הממוצעת הייתה אי-שם סביב 35 שנה ואנשים מתו כמו זבובים במלחמות ובמגפות, לא היה סביר שדווקא השאלה הזאת (ועוד כשאין לה השלכות מעשיות) תעמוד במרכז של מחלוקת רחבת-היקף או תביא לקבלת החלטות מרחיקות-לכת.
את יודעת מה? בואי נפעיל קצת את הדמיון. נניח שאת רב חשוב אי-שם בבגדאד של המאה ה-7 לספירה. ההלכות הקובעות את היחס לגויים (לרבות היתר הריגתם או אי-הצלת חייהם בנסיבות מסוימות) כבר התקבלו במסורת היהודית, והן כתובות שחור על-גבי לבן במשנה ובתלמוד (עריכתו של התלמוד הבבלי הושלמה שלושה-ארבעה דורות לפני זמנך). מה את יכולה לעשות?
ככל שאני מבינה, היהדות מגדירה היטב (עד עצם היום הזה) מיהם המשתייכים אליה ומי לא.
האם אני טועה בהערכה זו?
איך זה קשור לתרגיל המחשבתי שהצעתי?
הנה התשובה שלי לתרגיל המחשבתי:
אותו רב יכול לכתוב ספר שמצהיר שהלכות אלו היו נכונות לזמנן, ואינן רלוונטיות יותר. היהדות דווקא מתמחה בלוליינות משפטית שכזו.
הלל הזקן, למשל, תיקן את הפרוזבול, והפך על פיה מצווה על שמיטת כספים, בגלל שהיא כבר היתה בלתי רלוונטית למציאות הכלכלית של בית שני. רבנו גרשום יצר חרם על פוליגמיה שהחזיק מעמד יותר מ-1,000 שנים, למרות שניתן לומר שהוא נוגד את המצווה הראשונה בתורה, פרו ורבו. הרמב"ם הפך את כל האגדות התלמודיות מסיפורי מציאות שאסור לערער עליהם למשלים כלליים, ותו לא. יש עוד פוסקים רבים וידועים שהפכו מהפכות ביהדות.
בקיצור, אם היהודים המאמינים היו באמת רוצים בזאת, ניתן היה לבטל את המצוות הגזעניות ואת שנאת הזרים ביהדות, וגם היה מופיע הפוסק הדגול שהיה מוצא את הדרך לעשות זאת. היהדות היא כל דבר פרט לבלתי-משתנה. הבעיה שמרבית היהודים המאמינים ממש לא רוצים לעשות זאת, וזאת כי כמו כל הגזענים, הם מתענגים על התחושה שהם טובים מכל היתר באופן מולד. הדבר היחיד שהם מוכנים לקבל הוא "דרכי שלום".
תתפלא, אבל הרעיון של "דרכי שלום" (שניתן בהחלט לפרש אותו כעיקרון חיובי, בשונה מההימנעות ממעשים מסוימים "משום איבה" שהיא עיקרון שלילי — לא במובן המוסרי אלא במובן של הפעולה המתחייבת ממנו) אומר בדיוק את זה שבזמננו, כלומר עד לביאת המשיח פחות או יותר, הדינים המבטאים שנאת גויים אינם תקפים.
לגבי הלל הזקן, ובכן, הוא פעל במציאות שבה לחכמי היהודים היה הרבה יותר חופש פעולה ממה שהיה להם אחרי חתימתם של המשנה והתלמודים. הנושא של חרם דרבנו גרשום אינו בר השוואה לעניין שלנו, ולו משום שהחרמתם המוצרהת מעתה ועד עולם של מי שפועלים לפי הדינים המבטאים שנאת גויים הייתה רק מוסיפה פומביות לדינים הללו, וליהודים הייתה סיבה טובה שלא לרצות בכך.
לגבי היחס לאגדות חז"ל, כלל לא ברור שלפני ימיו של הרמב"ם הן היו בגדר "סיפורי מציאות שאסור לערער עליהם". עד כמה שאני זוכר, בקרב הגאונים (חכמי המאות ה-7-10 לספירה בערך) היו כאלה שנקטו גישה דומה לזו של הרמב"ם.
כללו של דבר: אתה, שונרא ועוד רבים אחרים מניחים שבמשך רוב ההיסטוריה של העם היהודי, יכלו נציגיו להתכנס באיזשהו מקום, ובאווירה של דיון פתוח לאור עקרונות מופשטים ומוסכמים לקבל החלטות השמות לאל חלק ניכר מאורח חייו ואמונותיו של העם שהיו מקובלות עד לאותה עת. במילים אחרות, אתם מצפים מחכמי ישראל לנהוג כמו האסיפה הלאומית הצרפתית של 1789, פחות או יותר. אין צורך לומר שמבחינה היסטורית מדובר בשטות גמורה.
מני, אני לא בטוח שהם "מצפים" למשהו. הם בסך הכל מצביעים על התוצאה של התהליכים ההיסטוריים הללו. לא צריך להצביע על אשמים בעבר, שהיו יכולים למנוע הכל, כדי להגיע למסקנה שהדת היהודית האורתודוקסית כיום, במדינת ישראל, נמצאת במצב מוסרי ירוד ביותר באופן כללי. בעיקר ביחס לנשים, ללא-יהודים, ולקהילה הלהט"בית. עם החילונים, לדוגמה, היהדות האורתודוקסית הסתדרה בצורה מסוימת באמצעות הכלי של "תינוק שנשבה". אני שוב תחת ההרגשה שהכלי ההלכתי הזה נוצל למטרה זו רק מכיוון שהיהדות החילונית היתה חזקה מדי, פוליטית, מכדי להתייחס אליה לפי ההלכה המפורשת. בדומה ליחס ללא-יהודים מצד קהילות יהודיות בגולה – פתרונות הלכתיים נשלפו כדי לעדן את הגישה האנטי-גויית ולשים לה סייגים.
אבל כשהיהדות האורתודוקסית פתאום נמצאת בעמדת כח, כגון נגד לא-יהודים או נשים או הומואים, אז כל הסייגים קורסים.
זו תוצאה היסטורית שאפשר להבין אותה אבל מותר גם להרתע ממנה כיום. לא צריך לצייר תסריט היסטורי אלטרנטיבי אמין כדי להרתע מהטקסטים של רבים מהרבנים האורתודוקסים כיום.
תראה, על כך אני מדבר כל הזמן. בדת היהודית, כמו בכל מערכת שמכתיבה במידה זו או אחרת את החיים של מספר רב של אנשים, יש הרבה פוליטיקה, והרבה שאלות תלויות ביחסי כוחות בין גורמים שונים. לכן אני טוען שכתב השטנה של שני הרבנים מיצהר מלמד על הלכי הרוח בחברה היהודית בישראל בכלל (ובל נשלה את עצמנו, לא מדובר רק בחברה הדתית או זו של המתנחלים) הרבה יותר משהו מלמד על אופיה של הדת היהודית לכשעצמה.
מישהו צריך להסביר לעם ישראל שהמקורות המכוננים שלו לא נכתבו כדי שכל מיני פלוצים ינצלו אותם לעידוד של מסע נקמות בגויים (כן, גם לא בפלסטינים), וגם אם חלק מכותבי אותם מקורות התכוונו לכך, העם היהודי היה מספיק חכם כדי להדחיק את הכוונות האלה למרתפים עבשים, שם הן צריכות להישאר (להוציא דיון אקדמי).
"צנזורה של כתבים יהודיים על ידי הנוצרים מתחילה דווקא ביוזמה של יהודים קנאים, שהסגירו ב-1232 לאינקוויזיציה את כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם. שוב, אתה תוהה מי בדיוק יצא האידיוט כאן."
אתה יכול לפרט יותר או להפנות למשהו?
אז למעשה יש ליהודים אמונה לא חברותית ולא "תואמת" תרבות גלובלית שגורמת להם (ע"י המעשים הנדרשים מהמאמין, שמזמינים יחס חוזר שלילי) להבין כל פעם מחדש שהם צודקים* וכך לא לשקול את האפשרות שהתרבות שלהם פשוט לא מתאימה להתקיים בסביבה כזו, שמתנגדת אליה כל פעם מחדש.
העקשנות של היהודים לשמור על היהדות כמשהו שונה כל כך מהסביבה על ידי שנאה, העקשנות שעזרה להם לשרוד במשך כל כך הרבה זמן, היא בעצם זו שיצרה ויוצרת את הבעיה המקורית (או לפחות אחרי כמה השמדות התחלתיות). אי אפשר להתקיים באף סביבה, בשום תנאי, במין בועה נפרדת למשך זמן. בעיה דומה ל"וילה בג'ונגל" שלנו …
חבל שהניסיון להפוך את היהדות לעוד דת הומנית מודרנית (רפורמית) לא הצליח ובמקום זה קיבלנו עוד סיבוב של פסיכים עם נטיה להשמדה עצמית. אולי בפעם הבאה יהיו מספיק יהודים משכילים יותר (ובני אדם בכלל) כדי להבין איך לא לחזור על הטעויות האלה. ואולי יש גם הפעם?
*http://en.wikipedia.org/wiki/True-believer_syndrome
"… an example of this syndrome is evidenced by an event in 1988, when James Randi, at the request of an Australian news program, coached stage performer José Alvarez to pretend he was channelling a two-thousand-year-old spirit named "Carlos". Even after it was revealed to be a fictional character created by himself and Alvarez, people continued to believe that "Carlos" was real.[5] Randi commented: "no amount of evidence, no matter how good it is or how much there is of it, is ever going to convince the true believer to the contrary."[9]"
לול, זה מזכיר את הפרק של סאות'פארק שבו סטן ניסה לשכנע אנשים ברחוב שג'ון סטיוארט הוא זיוף, ואז בטעות שיכנע אותם שהוא עצמו מתקשר עם המתים.
ג'ון אדוארד!
http://www.southparkstudios.com/guide/615/
הבעיה העיקרית עם הרפורמים הייתה שהם ניסו להמציא לעצמם תווית חדשה. זה דן אותם מראש לכישלון בקרב חלקים נרחבים מן העם היהודי.
יש בדיחה מצרית ישנה על אנוואר סאדאת, שנסע ברחובות קאהיר ברכב השרד שלו זמן קצר לאחר שהפך לנשיא. בהגיע המכונית לאיזשהו צומת, שאל אותו הנהג: "לאן אדוני רוצה לפנות?" על כך השיב סאדאת בשאלה: "לאן היה נאצר פונה בצומת הזה?" "ימינה", ענה הנהג. " "אם כך", אמר סאדאת, "אותת ימינה ופנה שמאלה".
יש תחומים שבהם כדאי לפעול בדרך הזאת; אולי בפוליטיקה המצרית (זה נושא בפני עצמו שאין לי שום רצון להיכנס אליו עכשיו), וודאי בתיאולוגיה יהודית.
הזמנה לעיין מחדש בקביעותיך המופרכות
יוסי יקירי, אני מחכה לפוסט שלך על תא"ל צ'יקו תמיר בעקבות העובדה כי בית הדין לערעורים ביטל היום את הורדתו בדרגה.
מדווח "הארץ":
"צ'יקו תמיר לא יורד לדרגת אלוף-משנה, כך החליט היום (שלישי) בית הדין הצבאי לערעורים, בתגובה לערעורו של תת-אלוף משה (צ'יקו) תמיר.
שופטי בית הדין לערעורים מתחו ביקורת על בית הדין המיוחד שהתעלם מהעובדה שפרטים משמעותיים נמחקו מכתב האישום המתוקן שהוסכם על הצדדים וכן מכך שתמיר דיווח למפקד המשטרה הצבאית הפיקודי דיווח מלא על נסיבות התאונה כמה ימים לאחר שאירעה."
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1127191.html
הנה התגובה שלי: בית הדין לערעורים פעל כחברים בחונטה והשאיר בתפקידו קצין שגם הוא קבע ש"כשל בהפרת ערכי היסוד של דמות המפקד ודמות הקצין". תמיר הוא שקרן וזייפן גם אם השקרים והזיופים שלו לא נכנסו ל"כתב האישום המתוקן", וצה"ל הוכיח שוב שאי אפשר לסמוך עליו שיחקור את עצמו.
בית הדין לערעורים פעל כמו שצריך היה לפעול
מי שצריך היה להחליט על העונש לתמיר הוא הרמטכ"ל ולא בית משפט,ועכשיו הרמטכ"ל ייאלץ להחליט מה לעשות האם להשאיר קצין מוכשר בצבא ולחטוף אש מהקצינים הדרוזים שכועסים על אי השוויון בינו פארס לתמיר או לסלק אותו ולהפסיד את מי שלדעת רבים הוא אחד הקצינים הכי מוכשרים שלנו
למה המערכת המשפטית הצבאית לא היתה זו שצריכה להחליט על העונש? מי העביר את הסמכות הזו לרמטכל?
הסמכות על עבירות משמעת היא בדרך כלל של המפקד הישיר ולא של בית הדין הצבאי
אגב, אהבתי את הניסוח של אלוף במיל' כלשהו בגלי צה"ל, שאמר שטוב שתמיר זוכה, אבל עכשיו הוא צריך לפרוש – כי הוא פגע בערכי צה"ל ובדוגמה אישית. או, במילותיו:
"צה"ל צריך להיות הנר שלפני המחנה".
אכן. כל מילה – בחצץ.
אני חייב להסכים עם משהו שמני כתב, שהטריד גם אותי בסדרת הפוסטים הזו: רובם של אזרחיה היהודים של המדינה לא מכירים את ההלכה הזו ולא אכפת להם ממנה. היתר הילכתי לרצוח גויים לא יגרום להם לרצוח יותר או פחות; הגזענות השיטתית בישראל, השירות המטמטם בצבא, הסכנה בפיגועים ותחושת הסכנה והרדיפה (אמיתיות או מדומות) הם שמעודדים את האלימות נגד אזרחי ישראל לא-יהודיים ונגד שכנינו.
מה בעצם טענת הבסיס כאן? שהיהדות דת גזענית? איך זה ניצול טוב של הבמה הציבורית נגד הצביעות של השמאל?
לא הבנתי מה הבעיה שלך עם הפוסט הזה. כן, טענת הבסיס היא שהיהדות היא דת גזענית ושכל התפיסה שהיא דת אוהבת אדם מבוססת על שקרים. יתר על כן, אני חושב שרוב האוכלוסיה האורתודוקסית מודע, במעומעם, לקיומן של ההלכות האלה, והתפיסה של היהדות כ"דת שאכלו לה, שתו לה" מקשה על המלחמה בהן.
אני אשמח לדעת מה זאת הדת היהודית שאפשר לקבוע קביעות לגביה, האם השתטחות על קברים היא יהדות? האם הקבלה שיש בה יסודות אליליים מובהקים?
למה חב"ד שיש להם משיח בשר ודם נקראים יהודים והנוצרים לא? ומה משותף בין חסידי תולדות אהרון שתומכים בפלשתינאים ובין המתנחלים מהסוג של כותבי הספר המדובר ? (חוץ מהכיפה והזקן כמובן?)
הדבר היחיד שמשותף לכל הכתות האלו הוא שכולם מתיימרים לדבר בשם היהדות ה'אמיתית' שאין בילתה והאמת כולה נמצאת בכיסם , אז מה עוד חדש? בגלל זה אני מתגעגע לליבוביץ' יהודי דתי פנאט וקיצוני שהיה שופך אש וגופרית על כותבי הספר כפי שעשה בעבר כל כך הרבה פעמים בלי להיות פחות 'יהודי' מהם
יש לך אוסף של טקסטים קאנוניים שמשותפים לכל הזרמים ביהדות, ואף אחד לא מתווכח איתם או טוען שהם שקריים. כל מיני זרמים מפרשים אותם אחרת, אבל העובדה היא שחומר הגלם ממנו קורצה היהדות מכיל הרבה רשעות ושנאת אדם, ותמיד ימצא מי שינצל את ההיבטים האלה ויהפוך אותם לאג'נדה מרכזית.
הציבור בישראל לא מחוסן מפני הוירוס היהודי, ולכן תקח כל זרם איזוטרי שקורא לעצמו "יהדות" שמורכב מחובשי כיפות, ושמצליח לקלוע לרטוריקה הנאציסטית של הציבור הישראלי חילוני, וקיבלת תערובת קטלנית של אידאולוגיה נאציסטית שמגובה בהכשר וסמכות אלוהיים.
מה גם שהזרמים האלימים שמפרשים את הדת היהודית בתור קריאה לג'יהאד הם הבעיה כי מהם מגיע כל הנזק, והנזק מתפשט גם אל הציבור החילוני. והשאלה האם הם מפרשים את היהדות נכון או לא, ממש לא חשובה כאן. הדבר החשוב כאן הוא להראות ולהדגים שלא כל מה שנקרא "יהדות" הוא טוב באופן אוטומטי כי "אנחנו יהודים". אבל הרוב פשוט לא מסוגל לזרוק את היהדות לזבל ולהגיד בפא מלא שזאת השקפת עולם פרימיטיבית מיושנת מסוכנת שסותרת כל ערך הומניסטי בסיסי שמקובל כבר מאות שנים, ולכן עדיף פשוט להפטר ממנה.
כן, יש בקאנון היהודי טקסטים גזעניים. וכן, תמיד יש כאלה שחושבים שהם עדיין במאה השלישית לספירה. אבל לדעתי רוב היהודים, גם אלו האורתודוקסים, מבינים שזו תפיסה לא עדכנית ולא מוסרית.
אני מבין שאתה חושב אחרת, אבל אני לא השתכנעתי מדבריך שבמקרה הזה העשבים השוטים כבר כילו את האחו.
גרייף
אתה מתעלם שזהו חלק מה"עגלה המלאה".
כבודו מתרשם מאמירות רהב של ה"חזון אי"ש"? הוא עצמו ידע לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים, ואף נועזים.
הרב שפירא מגיב בעצמו ובוידאו:
http://www.youtube.com/watch?v=yp24-s0enDM.
וראה דיון על הספר ביני ובין ניר מנוסי בדף הפייסבוק שלי.
האם אפשר לקבל קישור לדיון ?
אני מקווה להעלות את כל הדיון לבלוג שלי, אבל זה תלוי בהסכמתו של מנוסי. בינתיים אתה יכול פשוט להציע לי חברות בפייסבוק: tomer persico
אגב, בדיוק היום התפרסמה כתבה על רוח של קידמה (יחסית, כמובן) שמגיעה דווקא מהותיקן.
הוותיקן שלא הכרתם: 'לבדוק חיים בכוכבים אחרים'
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3803440,00.html
שוב פעם אויבי הדמוקרטיה עושים שימוש חלול ועקר בשיח הדמוקרטי בשביל להצדיק עצמם. מעניין אם הרבנים הללו היו מהללים את "חופש המידע" גם אם אימאם מוסלמי בישראל היה מוציא ספר שמפרט את הלכות הריגת היהודים באסלאם, או שהיו שולפים את "כל אזרח במלכות שנגדנו שמעודד את הלוחמים או מביע קורת רוח ממעשיהם, נחשב רודף והריגתו מותרת". מבחינתם, כנראה, "חופש מידע" פועל רק בכיוון אחד.
אה, זה נתון. מדובר ברבנים אורתודוקסים, שעליהם כבר אמר הרסגור ש"הוא היה אדם ישר, למרות שהיה רב".
ויותר מזה – הצאר הרוסי הפעיל צנזורה, אבל לפחות לא דרש להוציא להורג את כותבי הספרים שלא מצאו חן בעיניו. לגרסתם של חברי הרב שפירא, הוא כנראה היה עדין מדי.
למקרה שמישהו החמיץ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1127446.html
" שופט בית משפט השלום לנוער בנצרת: קיימת ענישה סלקטיבית בין יהודים וערבים
השופט יובל שדמי החליט שלא להרשיע נער ערבי שהשליך אבן על ניידת משטרה במהלך עופרת יצוקה כיוון שנערים יהודים שפועלים על רקע אידיאולוגי אינם נענשים "
שימוש מרשים בטענת "הגנה מן הצדק".
מה שיפה ומעניין זה לראות איך ההלכה נכנסת להשקפותיהם הפוליטיות של חילונים גמורים (ושל מה שאתם מכנים פה יג"עים).
למשל המשפט הזה שמצדיק הרג של ילד\תינוק במידה וישנה וודאות שהוא יגדל לפגוע בנו – זה משפט שחוזר שוב ושוב אצל לאומנים ציונים מכל קצוות הקשת הפוליטית. בבדיחות (כשילדים פלסטינים מתים מסיבות צה"ליות), בחולצות צבאיות, וגם כטיעון פוליטי רציני – למשל כשמציינים בפניהם ש-50% מאוכלוסיית עזה צעירה מגיל 18 ולכן בוודאות לא בחרה בחמאס (אם משקללים את הנתון הזה עם אחוזי ההצבעה לחמאס יוצא שהענשנו לפחות פי שניים יותר קטינים ותומכי פת"ח מתומכי חמאס בעופרת יצוקה).
הסיבה לכך, לדעתי, היא שליהודים אין מקור זמין אחר לביסוס ערכים הומניסטים בסיסיים כמו "לא תרצח נקודה" (אני מוסיף את הנקודה כי ליהודים יש ספרים שלמים שמסבירים מתי כן אפשר לרצוח יהודים\גויים) או "כולם (או "כל הגברים") נולדו שווים". אצלנו בבתי הספר פשוט לא מלמדים דברים שקשורים למוסר אוניברסלי (המהפכה הצרפתית, הכרזת העצמאות של ארה"ב וסיום העבדות, האפרטהייד בדרא"פ וקורתיו של מנדלה), אפילו לא בצורה ביקורתית, והסמכות היחידה בענייני מוסר שיש לכל צעיר יהודי בישראל היא התנ"ך ושליחיו הדתיים.
הזכרת לי סיפור מלפני ארבע שנים בערך. העברתי פעם הדרכה על דרום אפריקה לכיתות י"ב. כשדיברנו על נלסון מנדלה, שאלתי אותם מה דעתם, מתי הפך מנדלה מטרוריסט למנהיג שהעולם המערבי ברובו מתייחס אליו בהערכה. המורה שלהם התערבה: "נלסון מנדלה לא היה טרוריסט". עניתי לה שמנדלה הקים את "חנית האומה", הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקני, שמ-1961 עסקה בפיגועים כנגד מוסדות שלטון ובלוחמת גרילה, ואף עמד בראשה עד שנתפס ב-1962. היא ענתה משהו בסגנון "תסלח לי, אבל אני מורה להיסטוריה ומה שאתה אומר הוא שטות גמורה. מנדלה נאסר משום שהיה קומוניסט".
צחקתי. איך יכולתי אחרת? "החוק למניעת קומוניזם" הגדיר כתנועה קומוניסטית כל תנועה שמנסה להביא לשינוי במדיניות דרא"פ. הגדרה רחבה מהמקובל, בכל קנה מידה. סיפרתי לה שמנדלה נתפס באמצעות טיפ מה-CIA האמריקני, שעד היום (למעשה, האיסור הזה בוטל בקיץ 2008, אבל היה קיים כשהשיחה התקיימה) אסור לו להכנס לארה"ב בלי אישור מיוחד ממזכירת המדינה, שהוא נשפט בתחילה על שגרם לעובדים לשבות לפי "החוק למניעת קומוניזם" – אולם אפילו השופט הודה שאין מדובר בקומוניזם כפי שהוא מובן בעולם, והרשיע את מנדלה בקומוניזם סטטוטורי, ושזה לא היה עיקר עונשו: ב-1962 נשפט לחמש שנות מאסר, ועיקר עונשו הגיע ב-1965, אז ניתן גזר דינו על מעורבותו בחבלה למאסר עולם.
היא לא הכירה אף אחת מהעובדות הללו. מנגד, היא טענה בחום שאני מכניס פוליטיקה לשיעור, כי אני אומר לילדים שטרוריסטים יכולים להפוך להיות מנהיגים לגיטימיים. חלילה, עניתי לה. יצחק שמיר מעולם לא היה מנהיג לגיטימי בעיניי.
ערכים תמיד שוקעים ככל שהבורות עולה.
מאידך, היית יכול לומר לה שכאשר מנדלה נשאל על ההשראה למבנה הארגון שהקים, הוא הצביע על האצ"ל ("אני מוכן למות", אי שם).
אופס. צ"ל "בזמן משפט פריס" דם הקתארים נשפך בדרום צרפת.
ליוסף
היית צריך לציין שדם הקתארים עדיין נשפך בדרום צרפת. לפחות מאות אלפים נרצחו שם בידי בלאנש. האינקוויזיציה הוקמה כדי לרדוף אותם רעיונית, וכך גם המסדר הפרנציסקני והדומיניקני. דונין היה חלאה לא קטן, יושב בפריס נגד היהודים בעוד חבריו טובחים בקתארים, ומדבר בשם האפיפיור עם העוצרת (ציר רומא-פריס היה מה שכונן את רצח הקתארים).
משפט הוגן לא התקיים בפריס, ולכן גם לא "קירקוס" על ידי דונין, היות ולא התקיימו גם חופש דעה וביטוי: יצורים נאלחים כמו דונין או אקוינס (עוד נזיר שנשכר לצדק את רציחת הקתארים) עסקו בצידוק הרוע. קשה לקנא ברבי יחיאל מפריס. אבל אפשר להתרשם שהביצועים שלו היו מזהירים, בהשוואה לקתארים.
פאק…
כאן המקום שבו צריכה להיות ההערה על טבח הקתארים – בזמן משפט פריס.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=11384278
"לכל אורך ההיסטוריה הפגינו היהודים שנאה עזה כלפי העמים שבתוכם ישבו".
אהם. איזה יחס הפגינו "העמים שבתוכם ישבו" כלפי היהודים?
"הלא-יהודים לא היו לגמרי מטומטמים. הם ידעו מה היהודים חושבים עליהם, והחזירו בשנאה בריבית דריבית. ולהבדיל מהיהודים – להוציא יהודים התאבדותיים – לשנאה שלהם היה כוח פיזי, לא מטאפיזי."
אני חושב ש"שנאה בריבית דריבית" היא גם סוג של שנאה. זה בפסקה שאחרי זו שאתה מצטט.
למה הפסקת לקרוא?