החברים של ג'ורג'

עוד זה מדבר וזה בא: ארבע הערות על קריסה

הדממה: ביום שלישי שעבר השתלט חיל הים על ספינה לא חמושה, Spirit of Humanity שמה, שהובילה אספקה לרצועת עזה. על הספינה היו כ-20 פעילים פרו פלסטיניים, ביניהם שניים בעלי חשיבות: חברת הקונגרס האמריקני לשעבר סינת'יה מק'קיני, ששוחררה אמש (א'), וכלת פרס נובל לשנת 1977, האירית מאלרי קוריגאן-מגווייאר (Máiread Corrigan-Maguire – אני מקווה שתיעתקתי את השם נכון, הגיילית שלי חלודה). למיטב הבנתי, קוריגאן-מאגווייאר עדיין עצורה בישראל.

העצורים שעדיין מוחזקים בישראל נמצאים בה משום שסירבו להודות בחדירה בלתי חוקית לישראל, מה שהיה מוביל לגירושם המהיר. הם טוענים, טענה שדובר צה"ל לא התמודד עמה, שחיל הים השתלט על הספינה כשהיתה במים בינלאומיים, פעולה בעייתית מאד מבחינה חוקית כשמדובר בספינה לא חמושה.

אם למישהו במערכת הבטחון היה שכל, הפעילים הללו לא היו נעצרים כלל. הספינה היתה מיורטת במים הטריטוריאליים של רצועת עזה ומקבלת הוראה להסתובב, באיום נשק אם יש צורך בכך. עכשיו ישראל מצטיירת בעולם – בצדק מוחלט – כמדינה שעוצרת חתני פרס נובל שבאים לחלק מזון ועפרונות צביעה לילדי עזה.

ומילא טפשותה של מערכת הבטחון; לחוכמה העילאית של אהוד ברק ולמצב שבו הצבא הוא הבורר היחיד בשאלות של יחסי חוץ כבר התרגלנו. התקשורת הישראלית לא דיווחה על מעצרה של קוריגאן-מאגווייאר. יש כלת פרס נובל בכלא ישראלי, וזה לא אייטם. זה לא ראוי לדיווח. אפילו במסגרת ההתבכיינות הרגילה של גדעון לוי, שמתייחס לפרשת הספינה, היא איננה מוזכרת. הארץ, אחד העיתונים הבודדים שהמשיך לדווח – בקצרה – על הפרשה, עשה זאת במקרה אחד תוך ציון ביקורם של בכירים מבחריין בישראל. הם באו כדי לחלץ חמישה מאזרחיהם.

מבחינת התקשורת הישראלית – מהציבור הישראלי, אם יש כזה, אי אפשר לצפות להרבה – הסיפור הזה לא קיים. מעניין איך זה קרה.

הנקמה: לפני כשבועיים, התפוצצה פרשת הדיין משה דרורי, שמשמש בטעות כשופט מחוזי עם שאיפות לעליון. כזכור, אנס דרורי פקידה ממוצא אתיופי, שנדרסה במכוון על ידי אברך מקושר היטב עם שאיפות להיות דיין לקבל את התנצלותו של הלז – ואז פסק שמאחר והוא התנצל, הרי שעל פי פוסק מצרי מהמאה ה-12, אין צורך להרשיע או להעניש את האברך. מעבר להסתמכות על חוקים שלא התקבלו במדינת ישראל,

דרורי הסתבך עוד בפטרונות על גבול הגזענות, כשטען שעצם העובדה שהאזרחית הנדרסת זכתה לאוזן קשבת מצידו – לא לדין צדק, חלילה, בואו לא נסחף, עדיין מדובר בחמת מלאה צואה, ועוד ממוצא אפריקני – מהווה מבחינתה של הנדרסת הגשמה עצמית עילאית. הפרסום העלה את המינוי המיועד של דרורי על מוקש.

הנקמה היתה מהירה. הבוקר (ב') פרסמה רשת ב' ידיעה, על פיה "בוטל במפתיע" גיורה של המתלוננת על ידי בתי הדין הרבניים. כך ייעשה למכשפה בפוטנציה, צאצאית חם, שהעזה לפגוע בקידומם של גברים יהודים כשרים.

בשאר התקשורת נשמרה שתיקה. במקום נורמלי זו היתה עילה לחקירה פלילית, אם לא לוועדת חקירה, אבל אנחנו מתרגלים במהירות לחיות בתיאוקרטיה.

בין קודש וחול: קבוצה של חיילים דתיים איימו בסירוב פקודה, אם ייאלצו לנסוע בג'יפ האמר שנוהגת בו חיילת. במקום לשלוח את החיילים במהירות למחבוש, המשיך צה"ל להשפיל את חיילותיו: נערכה התייעצות עם הרבנות, ובסופה הכתים צה"ל שוב את החיילות כמפתות, מדיחות וטמאות, ואישר שבמקום חייל ונהגת, יהיו בג'יפ שני חיילים ונהגת.

יצוין שעל פי הנחיותיה של הרבנות הצבאית עצמה, אין מניעה לנסיעה של חייל וחיילת בג'יפ. אבל צה"ל כבר התרגל לשמש כמיליציה של חובשי הכיפות. חובשי הכיפות הסרוגות מצייצים בעלבון בכל פעם שמאשימים אותם בקנאות, ומפריחים הבלים על היותם גשר בין המסורת ובין המודרנה. אבל, כפי שאפשר לראות, הם נוהגים בנשים בדיוק כפי שנוהגים החרדים שדורשים הפרדה באוטובוסים. ובשני המקרים, התירוץ של "צניעות" מסתיר את הרצון לאדנות. ואנחנו נכנעים.

טשטוש גבולות: נתחיל מהגילוי הנאות. אני מספק שירותי פרילאנס לכלכליסט, ובין השאר כותב שם טור יומי. עם זאת, אני לא מועסק על ידי כלכליסט ואין לי טינה מיוחדת לדה מארקר (למירב ארלוזרוב כן, אבל זה עניין אחר).

ומה שדה מארקר עושים בזמן האחרון הוא חרפה עיתונאית. הם לוקחים איזו סדרה טלוויזיונית בשם "המסודרים", מגיעים איתה לאיזה הסכם שת"פ פרסומי הדדי – ואז מפרסמים קטעים ממנה כאילו היו ידיעה חדשותית אמיתית. והבולשיט הבידורי הזול הזה זוכה להפניה מהעמוד הראשי של "הארץ", כאילו אכן היה חדשות.

זו הזניה של מושג העיתונאות ומושג החדשות. וכש"הארץ" עושה את זה, במיוחד בתקופה הנוכחית, הבלתי יציבה, הוא כורת את הענף שעליו הוא יושב: הוא מטשטש במודע בין אמת ובדיון, מוכר בידור במסווה חדשותי. קשה מאד להאמין שלא מבינים את זה שם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מני זהבי

    "החתים צה"ל שוב את החיילות כמפתות, מדיחות וטמאות"

    התכוונת בטח "הכתים".

    "ואישר שבמקום חייל ונהגת, יהיו בג'יפ שני חיילים ונהגת"

    האם אתה חושב שההחלטה לפטור את החיילים הדתיים מסיטואציה היוצרת עבורם קושי בקיום מצוות דתם (קיום איסור הייחוד, במקרה הזה, אם כי אני מבין שלפי דעות מסוימות לא היה מדובר במצב של ייחוד אסור מלכתחילה) מהווה הסכמה עם הרציונל המונח (לדעת פרשנים מסוימים) ביסוד אותן מצוות?

    • לא, זה מהווה חוסר יכולת להתמודד איתם, או חוסר נכונות.

    • ygurvitz

      לא בהכרח הסכמה, אבל כניעות בפניו והענקת לגיטימציה לו.

      • מני זהבי

        And why fucking not?

        לא הייתי רוצה שצה"ל, בהיותו מסגרת שהנוכחות בה היא חובה על-פי החוק, יכריח את חייליו לעבור על מצוות דתם. כי אם יש משמעות למונח "כפייה אנטי-דתית", היא נמצאת בדיוק כאן.

        • ygurvitz

          האנשים שחושבים ששהיה במקום סגור עם אשה היא עבירה על מצוות הדת ממילא לא מתגייסים לצבא. כבר יש להם הסדר פוליטי בתחום הזה. הצבא מחויב לחיילות המשרתות בו ולא יכול לירוק בפרצופן ולומר להן שהן נחותות – ובכניעה הזו, זה בדיוק מה שהוא עושה. רצוי גם לציין שההלכה הקובעת בצה"ל היא זו של הרבנות הצבאית הראשית – *שאישרה* נהיגה בהאמר.

          אם אני צריך לבחור בין חייל דתי שמתעקש על זכותו כגברבר חובש כיפה להשפיל נשים, ובין הנשים – הברירה שלי מאד פשוטה. יש חוקי צבא. לא מוצאים חן בעיניך? יש לך אותן אופציות כמו לכל אחר: כלא ו/או הפלטות מהמערכת. בשום פנים אסור לצבא להתרפס בפניך. חופש הדת שלך נעצר במקום שבו הוא פוגע בכבוד האחר.

          רצוי שוב להזכיר שהשלב הבא, והוא כבר כאן, הוא סירוב לקבל פקודות מנשים – ובהמשך הדרך, גם מלא יהודים.

          • לנושא סירוב לקבל פקודות מנשים, שמעתי מחברה שמפקדת על קורסי חובשים על ה"פיקוד" שלה על החיילים מ"נצח יהודה". אולי אתה כבר שמעת על זה קודם, אבל אותי זה הדהים- מילא זה שהם גרים במגורים נפרדים, אוכלים אוכל נפרד וכיוצ"ב, גם אסור להם לראות אותה. *לראות* את המפקדת שלהם. לא כי היא מסתובבת בבסיס במיני ומחשוף, כן? היא לבושה במדים תקניים לחלוטין, היא מפקדת קורס, אחרי הכל. אבל את החיילים האלה שלה היא מעולם לא ראתה.

        • האנשים שאמורים לדאוג ליכולתם של חיילים לשמור מצוות הם הרבנות הצבאית הראשית, ולפי מה שיוסי מביא כאן, הם לא ראו בעיה.
          אני אישית לא רואה בעיה שחיילים יעלו בקשות ואפילו דרישות כדי להתאים את תנאי השירות שלהם לרצונות שלהם, בין אם דתיים או כל דבר אחר. אבל המצב כאן הוא לא של העלאת דרישה, אלא על איום בסירוב פקודה.

  • יובל

    מירב ארלוזורוב ולא מיכל ארלוזורוב.

  • פיצ

    טוב, השתדלתי להגיב לסיפור הזה כמה שפחות אבל עכשיו, כשזה ממילא לא הנושא העיקרי של האייטם, אני אכתוב משהו:

    לרוב אני מאוד מעריכה את הכתיבה שלך. היא נראית לי מעמיקה, רצינית, ותמיד נדמה שקראת על הנושא מספיק קודם.
    בעניין השופט דרורי, נדמה לי שלמרות שאתה בוחן אותו כשופט באופן כללי, טרחת וקראת רק את פסק הדין השנוי במחלוקת הנ"ל, ולא את שאר עבודתו הרציפה כשופט.

    שלא תבין לא נכון, פסק הדין הזה לא סביר בעיני בשום צורה. אני חושבת שלדרורי אסור לשבת בעליון ולוּ רק בשל פסק-דין אחד כזה, כי גם כ"מעידה" חד-פעמית זה בלתי-אפשרי.

    מנגד, אני לא מקבלת את פסק-הדין הזה כבסיס בודד להערכת השופט הזה. כל השופטים מונחים לפסוק לאור המשפט העברי – מי יותר מי פחות. דרורי עשה כאן שגיאה מחרידה, שבלתי-אפשרי להעלים ממנה עין, אבל לא הייתי מגיעה משם רחוק כפי שאתה הגעת. אם כבר, לי יש גם דוגמה לאמירה מפורשת של דרורי שחוקי המדינה עדיפים על חוקי הדת (אם כי נדמה לי שהיא לא מפורסמת).

    אשמח שתתקן אותי, ותגיד שכשכתבת מה שכתבת על השופט דרורי קראת את כל פסקי-דינו האחרונים, ושאתה מבדיל אותו גם משופטים דתיים אחרים כי באמת כך מתפרש מכל העבודה שלו. ולמרות זאת, נדמה לי שבמקרה הזה אני לא טועה, והתעמקת בעיקר בפסק-דין אחד.

    • תיקון קל – השופטים לא מונחים לשפוט על פי המשפט העיברי. החוק מאפשר לשופט להתייחס למשפט העיברי במיקרה שהגיע למבוי סתום – משהו שחוקי המדינה לא התייחסו אליו, לא היה לו תקדים וכו.

      • א.ה.

        תיקון לתיקון:
        החוק לא "מאפשר" לשופט לעשות זאת. החוק בהחלט מנחה את השופט לעשות כן (אם כי אין התייחסות ישירה למשפט העברי, אלא עקיפה) בהתקיים התנאים שהזכרת.

        הציטוט (מתוך חוק יסודות המשפט):
        " ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. "

        • מקס הזועם.

          בדיוק. לא היתה שם שום "שאלה משפטית הטעונה הכרעה". הנאשם תקף פיזית, ניסה להכחיש ונתפס. החוק חד משמעי וכנ"ל נסיבות מקילות שונות.

          לא היתה שום עילה לפנות לקדשי ישראל או למשפט של מדינות אחרות שגם הוא מהווה מקור השראה להכרעה בשאלות משפטיות שהחוק הישראלי לא נותן להן תשובה.

      • פיצ

        תשובה כבר קיבלת מתחתי, אסתפק בלומר שבדיוק לזה התכוונתי.

    • מאור

      את מוכנה לנסות להעריך כמה פסקי דין שכאלה* היו מספקים אותך?

      ממש תודה לדרורי שאמר** שחוקי המדינה עדיפים על חוקי הדת, אבל כשופט לא הייתי מצפה ממנו לפחות. חבל רק שבפסק דינו הזה לא התחשב באמירתו זו.

      ואם גם את מסכימה שהפסיקה הזאת פוסלת אותו מלשפוט בעליון – מה את רוצה בעצם?

      * גזעניים, פטרוניים, לא צודקים, מתחנפים לשררה, ארוכים מנשוא.
      ** איפה ובאיזה הקשר?

      • פיצ

        התשובה פשוטה – ברגע שקיים פסק-דין אחד השופט לא מספק אותי כשופט. אני חושבת שהבהרתי את זה.

        התלונה אינה כנגד הביקורת הלגיטימית על פסק-הדין או על הביקורת הלגיטימית על מועמדות דרורי לעליון, והיא לא תלונה בכלל בעצם. אני חושבת שאם תקרא את התגובה שלי שוב, אולי תראה את זה.
        וברור שזו חובתו של דרורי להתייחס לחוקי המדינה. אין טעם להיתמם ולהתנהג כאילו ציינתי את זה סתם כך לפתע, או מתוך מטרה למנות את מעלותיו הייחודיות של דרורי.

        אני מתייחסת ספציפית לערעור פלילי שהוא דן בו בהרכב, אלא שאני לא חושבת שפסק הדין פורסם (כי הוא חלק ממסמך פרוטוקול שכדרך שגרה לא ממש עולה לאינטרנט). מערער שניסה לשכנע את השופטים שיש לזכות אותו, כי הוא היה חייב לקרוא לשוטר נאצי ולאיים עליו – בגלל שחבריו אפשרו באותם ימים את קיום מצעד הגאווה בירושלים, וחמור מכך – הוא והחבורה שלו חיללו שבת ליד מערת המכפלה. פסק הדין או הפרוטוקול כולו לא משקפים מעבר להחלטת השופטים (המוצדקת) בסופו של דבר, אבל את הערות דרורי בבית המשפט היה קשה לפספס.

        • מאור

          תודה על תגובתך. קראתי את התגובה המקורית שלך שוב וגם בפעם השנייה כוונתך לא ברורה לי.
          את אומרת שהוא לא מספק אותך כשופט בשל פסיקתו היחידה הזו – אז מה הבעיה עם מה שכתב יוסי גורביץ בפוסט המקורי?
          אנסח מחדש את שאלותי באופן טוב יותר: כמה פסקי דין היה על גורביץ לקרוא כדי שיקבל את הזכות להעביר ביקורת על דרורי?
          ואם היה קורא כמה וכולם פרט למקרה המפורסם היו סבירים בעיניו (ולמיטב ידיעתי הוא אינו משפטן), מה היינו לומדים מזה? אני מוכן להניח מראש שלא כל פסיקותיו של דרורי גרועות באותה מידה.

          לא הבנתי גם את ההקשר למקרה הנוסף שהזכרת.

          נ.ב.
          העובדה שביטלו את גיורה של הנדרסת פשוט מדהימה. אם אנשא ברבנות תישכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי.

          • פיצ

            אני אנסה להסביר כך: אין שום הבדל מבחינתי, גם לאחר מה שהערתי, לעניין פסק-הדין הנוכחי ולשאלת המינוי או אי-המינוי. פסק הדין לא לגיטימי, נקודה.

            הביקורת היא יותר על אופן שטיחת העמדה של יוסי, שבמקרה הזה לטעמי לא היה מבוסס, וחבל. כדי לבקר התנהלות של שופט דתי – החל ממנהגיו הטקסיים שמחוץ לבית המשפט וכלה בפסיקותיו בתוכו – בצורה בה יוסי עשה את זה כשכתב את דבריו בעניין, כן צריך לקרוא יותר מפסק-דין אחד. לעומת זאת, כדי לגנות את פסק-הדין האחד הזה, אתה צודק שאין צורך לקרוא ולוּ מסמך נוסף אחד בעניינו של דרורי.

            זה היה גם ההקשר למקרה הנוסף שהזכרתי – השופט דרורי התנהג בצורה פסולה לחלוטין במקרה אחד, שחמור עד כדי כך שלא מאפשר לדעתי את המינוי שלו לעליון גם לדעתי. מכאן ועד קביעת העובדות לגבי עמדותיו ודעותיו באופן גורף וללא קשר לעניין הסציפי הזה – יש פסקי-דין לכאן ולכאן וזה לא נכון לעשות את זה.

            זה יותר מובן עכשיו?

            עם הנ.ב. אני מאוד מסכימה, אגב. בכל הקשור לרבנות, שומר נפשו ירחק.

            • מאור

              שוב תודה על הסבלנות, עכשיו אני חושב שהבנתי את טענתך – לא נכון לטעון טענות לגבי דרורי כאדם או כשופט על סמך פסק דין בודד, חוץ מהטענה שפסק דין כזה לא הולם שופט בכלל.

              אני לא רואה איפה יוסי* חרג מהסטנדרט הזה…
              ואם נניח שדווקא כן חרג? אז מה? דרורי הוא רק סימפטום ויוסי התייחס אליו ככזה (במסגרת פוסט שעוסק באופיה המשתנה של ישראל).
              השקפת העולם שייחס לדרורי ("חמת מלאה צואה, ועוד ממוצא אפריקני") נגזרת ישירות מקריאת פסק הדין. יכול להיות שדרורי אינו שובניסט מגעיל ומתנשא שמפלה בני רבנים לטובה ברוב ימות השנה אבל לו הייתי אישה שניצבת בפני דרורי וטוענת נגד אברך מיוחס היה קשה לי לשמור על אופטימיות…

              בראייה רחבה יותר, אני שמח כשמישהו שנון לא מהדר בכבודה של הדת כאשר היא גורמת לגועל נפש שכזה.

              * אם הוא מעדיף שאקרא לו בשם אחר – שיודיע

            • מאור

              רק אוסיף שאין בכוונתי להתנצח איתך על פעולה זו או אחרת של יוסי, אם היה בסדר או לא כשטען דבר זה או אחר. רק לקח לי קצת זמן להבין למה כיוונת.
              אני לגמרי מסכים שדרורי (וכל שופט אחר) יכול גם לשנות את דעתו או אפילו לטעות, אבל לא הייתי רוצה להשפט אצלו – אפילו שאני לא מבסס זאת על אף פסק דין מלבד זה שקראתי אודותיו וחלקים ממנו.

  • גל

    גם אני לא מבין את הביטוי "ההתבכיינות הקבועה של גדעון לוי".
    באותה מידה אפשר היה להתייחס אל רוב הפוסטים בבלוג זה כ"ההתבכיינות הקבועה של יוסי גורביץ'" – ואני לא חושב שכך צריך להתייחס לכתיבה בבלוג זה.

    • ygurvitz

      ההתבכיינות היא, למשל, כל היללות על שימוש במל"טים ואמצעי לחימה מרוחקים אחרים. אנחנו הורגים אנשים שאנחנו לא רואים כבר איזה 100 שנה – ארטילריה מודרנית, ספינות קרב, מפציצים. דווקא המל"טים מרטיטים את ליבו העדין של לוי. יאללה, יאללה.

      • ג'ו

        האם התלוננת על כל העיתונאים שמתבכינים על מתאבדי האוטובוסים? האם אז היללות היו יותר מוצדקות?

  • חרטא ברטא

    מבחינה חוקית (בינלאומית) הספינה היתה ב"מים הרציפים" )contiguous waters( של מדינת ישראל ברגע שחצתה את קו ה 24 מייל מהחוף – דבר שמתיר לישראל לאכוף חוקי מדינה הנוגעים למכסים (העברת סחורות), הגירה וכו'.

    "The contiguous zone is a band of water extending from the outer edge of the territorial sea to up to 24 nautical miles (44 km) from the baseline, within which a state can exert limited control for the purpose of preventing or punishing "infringement of its customs, fiscal, immigration or sanitary laws and regulations within its territory or territorial sea"."

    זה מה שהאמריקאים עושים מול חופי ארה"ב:
    http://clinton4.nara.gov/CEQ/990902a.html

    ואם נניח שהספינה היתה "מיורטת" מול חופי עזה? מה, אז ישראל הייתה מצטיירת כשוחרת שלום???

    • ג'ו

      לפחות על פי טענת המיורטים הם עדיים היו במים בינלאומיים.

      • חרטא ברטא

        לפי טענת המיורטים חיל הים שיבש להם את מכשירי הניווט – אז איך הם ידעו איפה הם נמצאים? מק'קיני בטח הקריאה את המספרים של הסקסטאנט לקוריגן.

        והרצועה הרציפה היא אכן נחשבת מים בינלאומיים – בניגוד למים הטריטוריאלים. אבל למדינה שהמים הטריטוריאליים שלה גובלים ברצועה הרציפה, יש זכות לאכוף חלק מחוקיה שם, בעיקר אלה שקשורים להגירה ומכס.

        • ג'ו

          טוב אין לנו דרך לדעת מי דובר אמת, אבל על פי ההיסטוריה צה"ל לרוב משקר. אם טענתם צודקת ומדובר במים בינלאומיים אזי מדובר באמת בהפרה של החוק.

          • חרטא ברטא

            על פי ההיסטוריה פרוצת הצומי (עברות של המושג האנגלי) הידועה בכינוייה סינתיה מק'קיני תמיד משקרת……..תשאל את השומרים של הקפיטול.
            החמאסניקים לא יודעים מאיפה היא נפלה עליהם. באופן ביזארי,אפילו לחמאס יש יותר Cred מסינתיה.

            ושוב – ה*רצועה הרציפה* נחשבת מים בינלאומיים.
            המושג "מים בינלאומיים" לא אומר שלישראל אין זכויות חוקיות בינלאומיות שם.

  • יואב

    וויקיפדיה אומרת שהתעתוק הוא מייריד קוריגן-מגוויר http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%93_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%92%D7%9F

    • ג'ו

      אולי צריך לתקן בדר"כ שמות איריים מתועתקים עם ק כלומר מקוויר

      • יואב

        מה שבטוח, אין בשם הפרטי שלה ל'.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כשיראל חוטפת אזרחים על ימין ושמאל, מה היא מתבכיינת כל הזמן על שליט שהוא בכלל חייל שנחטף בזמן מלחמה?

    • משה שרף

      כן, אין שום הבדל בין חטיפה למעצר. וישראל תשחרר את מייריד קוריגן-מגוויר רק בעוד שנתיים ובתור גופה. ברור.

      • ג'ו

        מייריד קוריגן-מגוויר איישה טנק?? מה ההשוואה בדיוק?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מה זאת אומרת לא מועסק על ידי כלכליסט? אתה לא מקבל תשלום על הכתיבה שלך?

    • האם חברת קוקה קולה היא מועסקת של המכולת השכונתית שלי? הרי הם מקבלים כסף עבור פחיות הקולה שהם מספקים למכולת.

      האם את באמת לא יודעת מה זה פרילאנס?

    • המשפט האחרון בתגובה שלי היה אלים שלא לצורך. מתנצל.

      • משתמשת אנונימית

        יפה שאתה מתנצל (ל"צ – ללא ציניות), אבל כשקראתי את התגובה שלך הטריד אותי דבר אחר – למה הנחת שהמשתמש האנונימי הוא ממין נקבה? או שזה פשוט מן סגנון מירב מיכאלי שכזה?

        (למען הסר ספק, לא אני כתבתי את התגובה שאליה הגבת)

        שירה

  • פיצ

    להערכתי, הפתיחה של יוסי לקטע שהוקדש אך ורק לעניינו של דרורי, בהחלט חורגת מהסטנדרט הזה.
    אבל אולי זו רק אני.

    ושוב, אין לי בעיה עם הטענות על המקרה הנקודתי שאנחנו עוסקים בו. אם כבר, דווקא בגלל שאני מסכימה עם הטענות שלך (בהתייחסות לראייה הרחבה יותר) אני חושבת שהיה נכון יותר שלא "לקשט" את הטור בדברים בלתי מבוססים שאמנם נשמעים טוב – אבל הופכים טיעון תקיף ומבוסס לטיעון מתלהם, מה שבהחלט הולם את יוסי פחות מהאינטליגנציה המופלאה שהוא מפגין, בעיני, בכל פעם.

    (במאמר מוסגר אגיד, שאם הייתי נשפטת בפני דרורי – כמו שאני או גם אם הייתי הופכת לגבר בן-לילה – לא הייתי נלהבת במיוחד. ללא קשר לכושר השיפוט שלו, הוא לא אדם נעים במיוחד בעיני, במיוחד כשהוא מאבד סבלנות.)

  • פיצ

    וזה, כמובן, היה מכוון למאור, למעלה. תקלה טכנית או משהו, אני מניחה.

  • "הארץ, אחד העיתונים הבודדים שהמשיך לדווח – בקצרה – על הפרשה, עשה זאת במקרה אחד תוך ציון ביקורם של בכירים מבחריין בישראל. הם באו כדי לחלץ חמישה מאזרחיהם."

    *לא נכון*. הארץ הקדיש אייטם שלם לנושא ההשתלטות על הספינה במהדורה שלו אתמול, בתחתית עמוד 2, עם תמונות של מגוויר ומק'קיני (האיות על פי "הארץ"). בידיעה מוקדש מקום נרחב יחסית לפעילותה של מגווייר, ומצוין בו כי היא היתה מיועדת לגירוש מהארץ אתמול (אני מניח, על פי הפוסט שלך, שזה טרם התרחש). לא זכור לי אם היה דיווח-המשך גם במהדורת היום, אבל נראה לי שדי הוצאת פה את דיבת "הארץ" רעה אם אתה מייחס את סך כל ההתנהלות שלו בפרשה להתבכיינות של גדעון לוי.

    בהערת שוליים לא-קשורה: אני די בטוח שיש לא מעט אנשים בארה"ב, ובכלל זה בכירי המפלגה הדמוקרטית אליה השתייכה מק'קיני בעבר, שהיו שמחים לראות אותה יושבת עוד קצת בכלא הישראלי במקום לקבל אותה בחזרה. היא סוחבת אתה קופה לא-קטנה של שרצים מאחוריה, לרבות הצהרות פומביות על כך שהנשיא בוש הבן ידע על מתקפת ה-11 בספמטמבר מראש ונתן לה להתרחש כדי לקדם את העסקים של אביו, התבטאויות אנטישמיות של אביה בעקבות הפסד שלה בפריימריס שהיא לא ממש טרחה להתנער מהן, ותקרית ידועה שבה היא העיפה בוקס לשוטר מסכן בגבעת הקפיטול, שכל חטאו היה לבקש ממנה להזדהות.

  • מי שלא יכול להיות עם חיילת ברכב שלא ישרת. חד וחלק. צר לי. ואכן כאלה פטורים באופן גורף.

  • א.ה. – זה היושר והשלום של המשפט העברי? אתה לא רוצה לטעון כך אם אכן יש לך חיבה כלשהי למשפט העברי ולהמשך עיגונו בחוקי מדינת ישראל.

    והאמנם זה מקרה שלא נמצאה לה הכרעה בלי לכפות סלקטיבית דברים מתוך המשפט העברי? השופט בעליל רואה את הקורבן כפחות חשובה מהפוגע, כמי שעושים לה טובה בזה שמאלצים אותה לקבל "התנצלות" במקום ענישה כלשהי – אפילו ברישום! – של מי שפגע בה.

    לא משנה מה עוד הוא אי פעם פסק וכתב. הוא פסול לשיפוט לאלתר, לפני שהוא רומס עוד פעם אחת את עיקרון השוויון בפני החוק.

  • שפוי

    יוסי, מנין לך שביטולה של גיורה נעשה כנקמה?

    ראה למשל כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1098349&contrassID=1&subContrassID=10&sbSubContrassID=0

    • משה

      מה נראה לך? מקרי?

  • שפוי – והתזמון מקרי, כן?

    • שפוי

      אני לא יודע – ואני מאמין שגם אתה וגם גורביץ אינכם יודעים.
      יש לפחות שלוש תסריטים אפשריים.
      א) נקמה כפשוטה.
      ב) לאור התחרדותו של בית הדין הרע-בני ופסילת גיוריו של דרוקמן, הרע-בנים פסלו גם את גיורה של הקופאית יחד עם גיורים אחרים, והתזמון היה מקרי.
      ג) מאחר שהיא התפרסמה, מישהו ברבנות עלה עליה, בדק בתיקה, והתברר לו שהיא חיה עם אינו-יהודי במשך תקופת גיורה ולכן גיורה הוא גיור שווא. בתסריט הזה, לא מדובר בנקמה אך גם לא מקריות מוחלטת. אבל זה מעלה שאלה: איך פתאום ידעו שהיא חיה עם "גוי"?
      אף אחד איננו יודע איזהו התסריט האמיתי, אך דומני שתסריט א' הוא הכי פחות סביר, ותסריט ב' הוא הסביר ביותר.
      מה שכן – הסימבוליות זועקת לשמים. דרורי כותב שהמאורע הזה הוא המכונן בחייה כי כעת היא מרגישה שווה בין שווים, והופה היא חוטפת זבנג ומוצהרת כאיננה יהודיה וממילא סוג ב' במדינת ישראל..

    • אם זה אכן "לפני כמה שבועות", אז כן; פסק הדין כבר ישן יחסית, ואילו הפרשה התפוצצה רק בשבועיים האחרונים.

  • עוד קריאה לסירוב לאומי-דתי:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/913/034.html?hp=1&loc=2&tmp=9765

    חוץ משנאת הנשים מה שמדאיג הוא שכנראה לא רחוק היום שרבני הציונות הדתית ידרשו להקים מסגרת עצמאית לחובשי הכיפות בתוך צה"ל (=צבא שיהיה תחת פיקודם הלא רשמי). אני לא בטוח שצה"ל ידע לבעוט אותם מכל המדרגות…

    • ר.בקצה

      בקצב שהשמאל משתמט משירות, עוד יקימו לנו החילונים מסגרת בתוך צה"ל.