מגפה ושמה תמיר
פרשת הורדתו בדרגה של אל"מ משה תמיר, לאחר שנתפס בזיוף מסמכים, בשקרים, בטיוח, בטפילת אשמה על פקודו, בשיבוש הליכי משפט ובהפרת אמונים – שלא לדבר על מחסור חמור בשיקול דעת – ממשיכה לזעזע את הבהמה הירוקה.
הלם כזה לא נראה בין הקצונה הבכירה מאז מלחמת לבנון. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, ממשיך להגן על הפלג שלו בחונטה – קציני גולני – והודיע שהוא דוחה את סבב המינויים של בכירי הבהמה, ומלחכי פנכה בכירים כבר הסבירו ש"הרמטכ"ל יתקשה להעניק דרגת אלוף אישית לפרקליט הצבאי כל עוד לא הסתיימה הפרשה". זהו, בפשטות, נסיון להטיל אימה על בית הדין שידון בערעורו של תמיר, אם יהיה כזה – אימה שגם שופטיו הראשונים של תמיר חשו בה – ולזכותם, דחו אותה במפורש. בקצב הזה, גם אשכנזי יצטרך ללכת הביתה, לפני שיעגן סופית את צה"ל כצבא הערבי הטוב ביותר במזרח התיכון, צבא שכבר מזמן שכח שכוחו היה בדיווח אמת, גם אמת לא נעימה.
עוכר דינו של תמיר, בינתיים, כבר מגיע עם קו הגנה חדש: תמיר כלל לא שיקר. הוא מודה שהקצין אמנם רשם את שמו של נהגו כנהג הרכב הפוגע, אך, לדבריו, כל זה הושמט מכתב האישום המתוקן ומעסקת הטיעון ועל כן לא רלוונטי. כלומר, הוא שקרן, אבל זה לא עניינכם. זו השפלות שקצין וג'נטלמן מסוגו של תמיר מגיע אליה, בנסיון נואש לשמור על הסטטוס ועל הפנסיה. הקצין האמיץ שווייק.
ברור למה החונטה סוגרת שורות סביב תמיר: הוא רחוק מלהיות היחיד שניצל לרעה את מעמדו, ואם יתחילו לתלוש פה דרגות בגלל כמה שקרים, שורות המטכ"ל יתדלדלו במהירות. פחות ברור מדוע מתואר תמיר כגאון צבאי.
שירותו של תמיר עבר עליו בפעולות בט"ש, תחילה ברצועת הבטחון בלבנון ואחר כך בשטחים. שירותו החל במלחמת לבנון הראשונה. אף ששימש כמג"ד, מח"ט ואוגדונר, הוא מעולם לא נאלץ לפקד על קרב שבו התייצבה מולו יחידה גדולה יותר מכיתה.
תמיר הוא פניו של צה"ל. לא במקרה, למרות ההילה שלו, לא מצליח אף אחד להזכר בפעולה גדולה שביצע. המקרה הבולט שמביאים סניגוריו הוא, שבעת חטיפת החיילים ב-2000, חצה תמיר את הגבול עם ארבעה חיילים וניסה לבצע מרדף אחרי התוקפים. לא הצליח – ניסה. כלומר, סגולתו הגדולה של תמיר היא שהוא מ"כ-על. למותר לציין שהוא לא פעל כמו מח"ט.
בכך מצביעים תומכיו של תמיר על צה"ל כפי שהם חושבים שהוא יהיה וצריך להיות: צבא בט"ש, צבא שמתמחה בלוחמה זעירה ובפעולות בסדר גודל כיתתי ומטה. עכשיו, בהחלט יתכן שהם צודקים. אחרי הכל, הפעם האחרונה שבה חווה צה"ל לוחמת שריון היתה במלחמת לבנון הראשונה, וזה היה לפני 27 שנים.
אבל אם זה המצב, יואילו נא תומכי תמיר ויפסיקו לשקר לנו בדבר הצורך בצבא גדול וכבד, עם שורה של חטיבות שריון וחיל אוויר יקר במיוחד. כדי להלחם בגרילה צריך צבא קטן, מקצועי מאד, שלא זקוק לחיל אוויר ולטנקים אלא לרכבים קלים וניידים ומל"טים.
אבל צה"ל ממשיך להתכונן למלחמת יום הכיפורים, למרות שעם מצרים יש לנו שלום, שהצבא של סוריה מחליד כבר עשורים, שירדן יצאה ממעגל האיבה ושגם הצבא העיראקי, איך לומר, לא מה שהיה פעם.
אז יואילו נא תומכי תמיר להחליט: אם הם רוצים צבא בט"ש, יואילו להקטינו ולקצץ משמעותית בתקציבו. אם הם רוצים צבא גדול וכבד, שמיועד למלחמת יום הדין בלתי סבירה, יואילו נא להסביר מדוע יקיץ עליו הקץ אם ייאלץ לוותר על קצין שמעולם לא ניהל קרב הגדול יותר מקרב כיתתי. השניים אינם מסתדרים זה עם זה.
תמיר משמש דוגמא יפה לרקבון וחוסר החשיבה שאחזו בצה"ל. החונטה פותחת כאן במערכה כנגד הדרישה שגם הגוף המתוקצב ביותר בישראל יפעל על פי נורמות נאותות. אם נאפשר לה לנצח בקרב הזה, סביר מאד שזה יעלה לנו בתבוסות של ממש, בשדות קרב אמיתיים.
(יוסי גורביץ)
כל כך נכון. כל מילה ומילה, לצערי.
לא ירדתי לעומקו של טיעון. אם צה"ל לא נלחם "מלחמות גדולות" מאז מלחמת לבנון הראשונה, אז כל הקצינים בצה"ל לא מנוסים ב"מלחמות גדולות", ואז מה הייחוד של תמיר שדווקא חוסר הנסיון שלו מהווה הוכחה לחוסר יעילותו הפוטנציאלית?
סביר להניח שלצה"ל יש מדדים אחרים מלבד נסיון בשטח לבדוק את יעילותו הפוטנציאלית של הקצין ב"מלחמות גדולות", וכנראה שתמיר עומד במדדים האלה בצורה טובה, ולכן לא רוצים לוותר עליו. (היית יכול לטעון, במידה רבה של צדק, שהמדדים של צה"ל הם כנראה לא אינטליגנטים במיוחד, אבל זאת כבר טענה אחרת לגמרי. למרות שהיא כנראה נכונה, קצת קשה להגן עליה בלי נתונים ספצפיים שאין לך, מלבד טמטומם הנתון מראש של מפקדי צה"ל)
דב גילהר, היום בתכנית הבוקר: "תמיר נענש כי בסך הכל לא יכל להגיד לא לבן שלו". כן, הוא נענש על כישורי הורות לקויים.
לא שדב גילהר הוא סממן למשהו, אבל אולי זה עוד יתפוס.
אפילו עופר שלח מתייצב לצידו של תמיר, ואפילו מגבה את פעולותיו של אשכנזי במקרה הזה:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/902/878.html
והנה, בעודי כותב את התגובה הזו:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/902/677.html
מסכימה לחלוטין *אנחה*. האם גם הצבא שוכר טוקבקים בתשלום, דרך אגב? בהחלט נראה ככה מכמות התומכים בו.
האמת שהפעם רוב הטוקבקים נגד צ'יקו (הוא תמך בהתנתקות כנראה…)
אבל כל כתבי/דוברי צה"ל הם שיוצאים במתקפה אדירה למען הקאובואי החביב עליהם.
אגב היום ביומן בערוץ הראשון, בכלל היה מעניין לשמוע את שמואל זכאי שאמר בבואו להסביר על כך שכולם טועים(ואני לא ממציא) משהו בסגנון של :
"שורות שלמות של קברים בבתי עלמין צבאיים, הם בגלל טעויות שלי".
"שורות שלמות של קברים בבתי עלמין צבאיים, הם בגלל טעויות שלי"
ועל כך ייאמר: הדרך שלך לגיהינום רצופה בכוונות טובות שלי…
אני חושב שזו אמירה מאד אמיצה ומוצדקת, ככל אדם קצין טועה ובמקרה שלו טעויות עולות בחיי אנשים, גם אנשים אחרים, אין מה לעשות (מלבד שלום, כמובן). אבל תמיר לא טעה, טעות היא הבתום לב. הוא נתן לבנו לשחק עם כלי צבאי (אולי הבן גם ירה במקלע בהזדמנות אחרת?) אחר כך הוא לא לקח אחריות והתנצל, הוא אפילו לא טרח להאשים עצמו כמתבקש במקרה כזה (כשעשיתי תאונה עם טרקטור בגיל 15 וללא רשיון כנהוג בקיבוץ, באופן טבעי אבי הגיע ונרשם תחת שם הנהג הפוגע, כנהוג) אלא הוא בחר להפיל העברה הפעוטה על הנהג שלו, רק בגלל זה צריך להעיף אותו מהצבא.
האמירה של זכאי בעיקר דורשת הבהרות על טיב הטעויות שהוא אומר שהוא עשה.
מה שאותי מדאיג (אבל לא מפתיע) הוא בכלל כל הנושא של העיכוב בחקירה שאף אחד מכל הפרשנים בכלל לא חושב להזכיר.
קצת מזכיר את מקרה חיימון הגאון. גם שם אף אחד לא יכול להזכר באיזו הצלחה גדולה, וגם שם העבריין צריך להיות פטור מכל עונש.
צ'יקן הוא בטח המקור לכל סיפורי החסמב"ה שהכתבים הצבאים כ"כ אוהבים, ובכך הוא הרוויח את אהבתם.
אם אתה מדבר על חיים רמון, אני דווקא יכול להזכר בהצלחה ענקית שלו.
אתה מתכוון ל"קדימה" או לזה שהוא הצליח לבצע מעשה מגונה ולצאת ללא קלון? בשני המקרים ההצלחה באה למרות מעשיו ולא בגללם.
אכן, אני חושב שזה נובע ממרד חפ"שים – מאנשים שיודעים איזה מחיר *הם* היו משלמים, אם היו נתפסים באותה עבירה.
משום מקום ומשום מה — חתרנותו במהלך מלחמת לבנון השניה לא נזכרת בשום מקום. האיש ככל הנראה ביקש / התחנן / תבע למלא את מקומו של גל הירש בפיקוד על אוגדת הגליל.
הוא כנראה לויאלי לאנשים הנכונים.
וההסטריה הצבאית (או שמא זו רק הסטריית הכתבים הצבאיים? מי יודע) מטרידה אף יותר מהארוע עצמו. אלו שרצים יש בקופתם?
הפרשה הזו מזכירה לי את הציטוט המריר של ספירו אגניו, סגן הנשיא של ניקסון, שנאלץ לפרוש לאחר שהואשם בהעלמת מס ולקיחת שוחד: "המנוולים שינו את החוקים, ושכחו לספר לי על כך".
הטרגדיה היא שלפי מה ששמעתי מגורמים מעורבים בעניין, ככל הנראה באמת מדובר באחד הקצינים הטובים בצה"ל, ולא רק בחבר ב"חונטת קציני גולני". יוסי, גם אם הרשעתו ועונשו של צ'יקו תמיר מוצדקים לחלוטין, הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית, תזהר לא לגלוש לתיאוריות קונספירציה והכללות גמורות. עדיין יש בסביבה אנשים מוכשרים, מקצועיים ורציניים, גם בשירות המדינה ובשורות צה"ל.
אם מדובר באחד הקצינים הטובים בצה"ל, אז אנחנו באמת בבעיה.
סגירת השורות במקרה הזה אינה שונה מסגירת שורות במקרים אחרים: אינני זוכר את שם הקצין שהואשם בהטרדה מינית של קצינה: גם שם היתה סגירת שורות עדויות אופי, הצהרות על ההפסד העצום לצה"ל. הרי מה שמטריד כאן היא פרשת צ'יקו שמהר מאד הפכה בעזרתם האדיבה של הכתבים הצבאיים לפרשת בית הדין הצבאי.
אם לא די בפוסט שיוסי גורביץ פרסם אתמול בכותרת "רסיסי סוריאליזם" בו הוא שוב עסק בין היתר בתא"ל צ'יקו תמיר, היום הוא פרסם פוסט חדש בכותרת הדוחה "מגפה ושמה תמיר", אותו הוא ייחד לתא"ל צי'קו תמיר.
בפוסט מביע גורביץ שלל טענות מופרכות ורטוריקה עויינת, בהן הוא מעמיק את רצח האופי שעשה לתמיר ולצה"ל:
1. גורביץ טוען שתא"ל תמיר נתפס בזיוף מסמכים – להד"מ. כדאי שגורביץ ילמד מהי עבירת זיוף.
2. את צה"ל מכנה גורביץ "חונטה" – כינוי השמור למשטר המונהג ע"י קציני צבא.
3. את עורך דינו של תמיר גורביץ מכנה "עוכר דינו".
4. גורביץ מעוות את טיעונו של עורך דינו של תמיר, וטוען כי עורך הדין טוען כי העובדה שתמיר רשם את שמו של הנהג כנהג הרכב הפוגע לא מופיעה בכתב האישום המתוקן. אולם נהפוך הוא, עובדה זו בהחלט מופיעה בכתב האישום המתוקן והיא הסיבה העיקרית לעונש החמור שנגזר על תמיר.
5. גורביץ כותב "תמיר משמש דוגמא יפה לרקבון וחוסר החשיבה שאחזו בצה"ל". בעוד שתמיר הוא קצין יוזם המגלה חשיבה מקורית ויצירתית, ונחשב משיכמו ומעלה.
עיתון "הארץ" שלא נודע בחיבה יתרה למוסד צה"ל, תיאר את תא"ל תמיר כך:
"מאז התגייס לצה"ל בתחילת שנות השמונים היה תמיר בכל מקום שבו ירו ונלחמו, בעיקר בלבנון ובשטחים. הוא פיקד על סיירת גולני ויחידת אגוז, על חטיבה מרחבית בלבנון ערב הנסיגה משם, על חטיבת גולני במבצע "חומת מגן" ועל אוגדת עזה בשנתיים קשות של לחימה. יש לו חלק ניכר בהכנה המוצלחת של האוגדה למבצע "עופרת יצוקה"."
במלים אחרות, תמיר הקדיש את 25 השנה האחרונות של חייו ללחימה והגנה על שגרת החיים שלנו בעורף. על כך מגיע לו תודה והוקרה, מבלי כל קשר לעונש שהוא צריך להענש עקב הטעות בשיקול דעתו באירוע הזה
קשה לי להבין את התאווה החולנית האוחזת ביוסי גורביץ שמחפש בכל מאודו לעשות רצח אופי תא"ל תמיר ולמפקדי צה"ל, שבזכות מסירותם הוא יכול לשבת בביתו בבטחה ולכתוב פוסטים ארסיים בבלוגו.
לי אישית קשה להבין למה אתה מפרסם פוסט בתור תגובה, זאת כשיש לך בלוג משלך. כיוון שנתקלתי בעבר בטראקבקים ממנו אני מניח שאתה מודע לעובדת קיומם.
לי אישית קשה להבין מה קשה לך להבין. מה שכתבתי לעיל זו תגובה לפוסט של גורביץ, ולכן טבעי שזה יופיע כאן כתגובה.
אכן כתבתי בעבר פוסט שהתייחס בין היתר לדברים שכתב כאן גורביץ, אך הדרך הטבעית להגיב לפוסט של מישהו היא כתגובה אליו.
אגב, הוספתי טראקבק מהפוסט הקודם שלי שהתייחס לדבריו של גורביץ על תמיר ("אין לי צה"ל אחר") גם לפוסט הזה, אך הטאקבק אינו מופיע כאן. האם גורביץ ביטל בכלי הניהול בבלוג שלו את הופעת טרקבקים בתגובות?
הנה הקישור לפוסט הנ"ל:
http://bibi.modiin.us/?p=1112
נ.ב.
נאלצתי להתחבר דרך מודם הסלולר שלי כדי לפרסם את התגובות לפוסט הזה, משום שתגובות דרך ספק האינטרנט שלי חסומות כאן בבלוג, כאשר בדיון שהתנהל בפוסט הנ"ל גורביץ הכחיש כל קשר לעניין. גורביץ, אולי תפסיק עם המשחקים בקקה ותסיר את החסימה?
מה זה הקשקוש הזה? איזו חסימה?
והטראקבק קיים. הוא הסיבה שהגעתי לבלוג שלך.
יוסי, שמחתי לראות את ההודעה שלך למטה בה זיהית סוף סוף שיש בעיה עם מסנן הספאם שלך וכי אתה מטפל בעניין.
ואם נתיחס לדבר היחיד שניתן לכנות "טענה" בפוסט שלך – סעיף 1 – אני לא יודע מה ההגדרה המשפטית של זיוף מסמכים אבל מילוי מסמכים רשמיים עם פרטים לא נכונים במכוון על מנת לכסות ישבנך נראה לי מספיק קרוב לזיוף בשביל להצדיק את האמירה.
תודה ליוסי על הטיפול במסנן הספאם – עכשיו אני יכול להגיב מה-ISP הרגיל שלי.
כפי שתוכל להלן, עבירת זיוף זה משהו אחר לגמרי. מה שתא"ל תמיר עשה מספיק חמור, ואין צורך לטפול עליו את כל הסעיפים בחוק העונשין – זה בדיוק מה שחורה לי ברצח האופי שגורביץ עושה לו.
סעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף ההגדרות, קובע:
"זיוף" – אחת מאלה:
*
עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות;
*
שינוי מסמך – לרבות הוספת פרט או השמטת פרט – בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין;
*
חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני".
כב' השופט י. קדמי בספרו "על הדין בפלילים", חלק ראשון, עמ' 437, מסכם את ההלכה בשאלה מהו מסמך "הנחזה להיות את אשר איננו", בקובעו:
"משמעותה של דרישה זו היא, שהמסמך שנעשה "אומר שקר על עצמו", ואין די בכך, שתוכנו של מסמך כוזב: "אין זיוף המסמך אלא אם כן המסמך לא זו בלבד שהוא דובר שקר – כלומר, מצהיר או מספר על עובדות כוזבות- אלא דובר שקר על עצמו"".
http://www.yedid.co.il/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99_%D7%96%D7%99%D7%95%D7%A3/
"שינוי מסמך בכוונה לרמות". מה עוד אתה רוצה? האיש מילא דו"ח שקרי וטפל אשמה על הנהג שלו.
יוסי, נסה שניה להפנים את הטיעון שלי במקום לנסות להראות בכל מחיר שאתה צודק.
זיוף מסמך משמעו לגרום למסמך להיראות משהו שהוא אינו. מילוי פרטים כוזבים בדוח אינו זיוף מסמך.
אוקיי, אני אשחק את המשחק שלך. המסמך הזה מזויף משום שהוא מתיימר להיות מסמך על תאונה שביצע נהגו של תמיר. תאונה כזו לא היתה.
תמשיך להתבצר.
לו היה זה מסמך מזויף הוא היה מתיימר להיות משהו אחר, כלומר לא דוח תאונה.
כלומר, לשיטתך, אם לקחתי את צוואתו של פלוני, שמעניקה מיליונים לשמעון, ושיניתי אותה כך שתעניק את אותם מיליונים לראובן (וכמה אחוזים גם לי) – אין כאן זיוף? אחרי הכל, כדי שזה יהיה זיוף המסמך – לשיטתך המשונה – צריך לא להיות צוואה.
זו לא הדוגמא המקבילה למקרה הנדון. אם אשתמש בטרמינולוגיה שלך, לו היית כותב פרטים כוזבים בצוואה שלך, נניח מצהיר על רכוש שאין לך, או על אירועים שלא היו, אין מדובר בזיוף צוואה.
אתה יכול להמשיך להתווכח בנקודה זו, אבל לי אין מה להוסיף לה יותר.
מי שמכיר ספר רכב צבאי או דו,ח תאונה, יודע שבשניהם נדרשת חתימת הנהג. אם תא"ל צ'יקו תמיר מילא באחד משניהם את שמו של הנהג במקום שמו של בנו, מסתבר שהוא גם חתם בשמו של הנהג. זהו זיוף, חד וחלק.
אוטו-פוקוס, לו מה שאתה טוען היה נכון, אזי אפשר היה לומר שתמיר זייף את חתימתו של הנהג שלו על הטופס. זה לא זיוף מסמך.
בכל אופן הטענה שלך אינה נכונה, ואף אחד לא טוען כלפי תמיר שהוא זייף את חתימת נהגו. מי שחתם על הדוח הוא נהגו של תמיר, והבעיה של תמיר היא שהוא אישר בחתימתו את הדוח הכוזב הזה בתור המפקד.
אתה מסיח את הדעת מהבעיה שעוררה את כל העניין ואת פסיקתו של בית הדין: בית הדין רומז בפירוש להתנהגות אולי לא חונטאית אבל קסטאית. מי שהקדיש 15 שנה לפעילות צבאית הוא מעל לחוק. רק מחמת הדוגמה האישית הוא היה צריך להתפטר בעצמו. עצם העובדה שהוא קצין חסר כבוד מראה שכל הסופרלטיבים שהעתירו עליו מוגזמים.
"את צה"ל מכנה גורביץ "חונטה" – כינוי השמור למשטר המונהג ע"י קציני צבא." – לול! אתה רוצה לומר שצה"ל לא מונהג על ידי קציני צבא?
"גורביץ מעוות את טיעונו של עורך דינו של תמיר, וטוען כי עורך הדין טוען כי העובדה שתמיר רשם את שמו של הנהג כנהג הרכב הפוגע לא מופיעה בכתב האישום המתוקן. אולם נהפוך הוא, עובדה זו בהחלט מופיעה בכתב האישום המתוקן והיא הסיבה העיקרית לעונש החמור שנגזר על תמיר." – הכול נכון. הטענה של עורך הדין היא מדהימה בהרבה: שתמיר רשם נתונים שקריים בדו"ח, אבל הוא לא שקרן.
אתה בחור משעשע.
אני רוצה לומר שמדינת ישראל אינה מונהגת ע"י קציני צבא, אלא ע"י נבחרי הציבור. לו מדינת ישראל היתה נשלטת ע"י חונטה, הרמטכ"ל דן חלוץ לא היה נאלץ להתפטר, ובוגי יעלון היה מקבל את השנה הרביעית של הרמטכ"לות בה הוא כה חפץ.
הצורך האובססיבי הזה להגזים ולהציג את צה"ל השולטת ללא מיצרים במדינה, כביכול היינו דיקטטורה צבאית, מפחית את היכולת להתייחס ברצינות לטיעונים של גורביץ.
איני מכיר את פרטי העובדות, אולם אם אכן במקביל למילוי טופס התאונה בפרטים כוזבים תא"ל תמיר דיווח אמת למפקד המשטרה הצבאית, כפי שטוען עורך דינו, הרי שזה בהחלט משנה את המצב.
הבה נהפוך את הטענה שלך: מה האובססיה שלך להגנה על משה תמיר? אני כותב פה על שלל נושאים. אתה מקפיד להגיב רק על אחד מהם, האל"מ הטרי. האם אתה קרוב משפחה או ידיד שלו? על דבר כזה מקובל לתת גילוי נאות.
ובכן, תקן אותי אם אני טועה, אבל לרשום נתון שקרי במסמך רשמי – לא הבן שלי נהג, אלא הנהג – נחשב לזיוף.
רגע, יש לך הגדרה אחרת למשטר שבו רמטכ"לים נוזפים בכנסת ובראש הממשלה?
נכון, וזה השם היאות למי, כפי שהגדיר זאת קיקרו, "מנסה בטיעוניו להטות אפלה על בית המשפט".
אז אולי כדאי שתגיד את זה לעוכר הדין, כי הוא טוען שהשופטים התייחסו לעובדה שלא היו אמורים להתייחס אליה.
הוא לא "הקדיש" שום דבר. על כל רגע ורגע שלו בצה"ל – כמובן, מרגע שהפך להיות בעל עבדים ולא עובד כפיה – הוא קיבל תשלום הרבה יותר מהוגן. קריירה צבאית היא ג'וב. הוא קיבל עליו תשלום והוקרה. עכשיו, כשמסתבר איזה שקרן אנחנו מעסיקים, ההוקרה נעלמת ואיתה גם הקידום. זה הכל.
יוסי, תנוח דעתך – אין לי שום קשר לתא"ל תמיר, איני קרוב שלי או ידיד שלו, לא שירתתי איתו ומעולם אפילו לא פגשתי בו. אני חושב שתמיר טעה בשיקול הדעת והוא צריך להיענש, ומקובל עלי העונש הכבד שגזר עליו בית הדין הצבאי, אם כי אני מאחל לתמיר כי בעירעור יקלו בעונשו.
אגב, הגבתי גם לנושאים אחרים שכתבת עליהם בפוסט הקודם שלך, "רסיסי סוריאליזם", כמו על התייחסותך ל"תושבים הכבושים" במזרח ירושלים ולפרשת העמדתם לדין של מבצעי הלינץ' בעדן נתן זאדה (אולי מסנן הספאם שלך בלע גם את התגובה שלי לפוסט הנ"ל).
בעניין טענתך כי מדובר בזיוף מסמך אתה טועה – ראה הסבר שלי בתגובה לעיל.
בעניין חונטה אל תיתמם – אתה מוזמן לראות את ההגדרה בויקיפדיה. אתה אדם משכיל מדי בשביל לזרוק מונחים ללא אבחנה.
עורך דינו של תמיר מנסה להגן עליו ולהוציא את התוצאה המיטבית עבורו בתהליך. זה תפקידו. העובדה כי אתה בוחר לכנות אותו "עוכר דין" במקביל ליתר ההגזמות והסילופים שלך בהתייחס לפרשה זו ("מגיפת תמיר", "אינסטינקט ראשון שלו היא לטפול אשמה על פיקודיו", "חונטה", "ניסה לשחד את בעל הרכב האזרחי", "זיוף מסמכים") היא רק עדות לרצח האופי השיטתי שאתה עושה לתא"ל תמיר.
ישנם עשרות אלפי אנשי קבע המשרתים בצה"ל אולם מעטים מהם תרמו לבטחון המדינה תוך חירוף נפשם כפי שתרם תא"ל תמיר. תרומתו רבת השנים בהחלט עומדת לזכותו. כפי שכתבתי לך בעבר, אין אדם שלא טעה בשיקול דעת, ואין אדם שלא שיקר מדי פעם. תא"ל תמיר צריך להיענש על התנהלותו בפרשייה זו, אך מכאן ועד רצח האופי השיטתי שאתה עושה לו בכזו התלהבות – המרחב רב.
אי אפשר להתעלם מהטענה המרכזית של שלח. הדיווח על בנו של צ'יקו יכול היה לעלות לבן בהשעיית רשיון וברישום משטרתי. כל אב סביר משקר כשמדובר לתפישתו בחילוץ בנו מצרה גדולה, בוודאי אם האב הוא זה שהוביל אליה. אפשר להניח שצ'יקו מבין לעומק איזו שטות עשה ושהוא מתייסר עליה ויתייסר עליה עוד רבות ללא קשר לעונשץ יש גם ממש באנלוגיה ליחסי מפקד שטח עם פקודיו. ההשוואה לבן ארי בעייתית כי בימי הצנע גניבת ציוד צבאי הייתה בחזקת בגידה במולדת.
העונש למצער הולם, בוודאי לאור המשקל התקדימי וההרתעתי של פסק דין בעבירה מעין זו. אבל יש כאן גם אובדן לא קטן. המשכורת שירוויח ככל הנראה מיד עם שחרורו בצירוף הפנסיה הצבאית רק תשפר את פרנסתו כך שזה בוודאי לא הכסף. גם הקולגיאליות של מפקדי הצבא עם מפקד שמשלם ביוקר על שטות שהתגלגלה לא מעידה על אבדן מידות אלא על התנהגות טבעית. במדינה מתוקנת זה פשוט לא ישפיע גם בערעור ולהערכתי אין לזה סיכוי להשפיע. אפילו הפרקליט הצבאי הראשי יוותר על כמה שקלים בפנסיה עם הרמטכ"ל יהיה באמת קטנוני. מחיר הוגן לשלם למען השלמות של עשיית צדק.
אין סיכוי שדיווח על הבן הקטין (14) הייתה עולה לו בפסילת רשיון שלוש שנים מאוחר יותר כאשר הוא זכאי להוציא אותו, זה מעולם לא קרה. אם הבן לא לקח בלי רשות אזי האשמה היחידה במקרים כאלו היא על האב שהתיר לו לנהוג, במקרה כזה תמיר אמנם היה נשפט ורשיונו נשלל למספר חודשים אבל מעבר לזה לא היה נעשה דבר ככל הנראה.
בנוסף, לו היה תמיר לוקח האשמה על עצמו וטוען שהוא הנהג הפוגע, עדיין מדובר בזיוף מסמך אבל האשמה הייתה פחותה. הוא בחר להטיל האשמה על פקוד שלו, ורק על זה הוא צריך להאסר.
לי קשה להבין מה קשה לך להבין? זו תגובה לפוסט של גורביץ.
טענה מעניינת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3730271,00.html
אני מוכן להתערב שבמידה ותמיר אכן יאוזרח בקרוב, הרי שימצא עצמו נוחת בג'וב אזרחי עסיסי ומתגמל היטב,מאלו שנתפרים למידותיהם של גנרלים במיל., פיצוי מטעם החונטה על עינויי הדין שנאלץ לעבור ועל גזר הדין ששלל ממנו קידום.
מה שעצוב הוא שבית הדין לא יצליח לעקור את הנורמות האלו, כי האזרחים בני התמותה כבר מורגלים בכך והם אפילו לא ימחו.
נחכה ונראה.
לי אישית קשה להבין מה קשה לך להבין. מה שכתבתי לעיל זו תגובה לפוסט של גורביץ, ולכן טבעי שזה יופיע כאן כתגובה.
אכן כתבתי בעבר פוסט שהתייחס בין היתר לדברים שכתב כאן גורביץ, אך הדרך הטבעית להגיב לפוסט של מישהו היא כתגובה אליו.
אגב, הוספתי טראקבק מהפוסט הקודם שלי שהתייחס לדבריו של גורביץ על תמיר ("אין לי צה"ל אחר") גם לפוסט הזה, אך הטאקבק אינו מופיע כאן. האם גורביץ ביטל בכלי הניהול בבלוג שלו את הופעת טרקבקים בתגובות?
הנה הקישור לפוסט הנ"ל:
http://bibi.modiin.us/?p=1112
דבר קטן ונוסף שמשגע אותי היא חוסר ענישה הולמת לקצינים בכירים שמאבדים ציוד צבאי.
כן, גם צ'יקו בתמונה :
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/045/693.html
לא ברור לי בכלל למה תת אלוף נושא נשק, ועוד כזה נדיר כמו M-16 מקוצר עם כוונת אופטית. אני די בטוח שלנשק הזה יכול היה להיות שימוש סביר יותר.
לא נדיר בכלל, ובדר"כ ככל שהדרגה שלך יותר גבוהה, ככה יש יותר סיכוי שתקבל את מה שאתה רוצה מהאפסנאי.
משהו התחרבש לחלוטין בבולע הספאם – הוא מעלים גם תגובות שלי. הנושא בבדיקה.
ביקורת (?) עלובה במיוחד על פרשת צ'יקו תמיר. ירון פריד מתבזה ומוכיח טמטום נדיר:
http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,36990,.aspx
ליקי ועניין המשמעות המשפטית של זיוף החתימה:
היי! שלום! ברוך הבא לאינטרנט.
מה שכותבים כאן כמעט ולא משפיע על כלום.
אבל בדיוק בגלל זה, אפשר לכתוב כאן לפעמים דברים כפשוטם.
אם הוא כתב או אמר משהו כשהוא ידע שהוא משקר – אז הוא שיקר. אם הוא חתם על כך – אז הוא זייף. אתה יכול להתפלפל עם "כבוד השופט/ת" שלך כמה שאתה רוצה, ויש אנשים שיתרעמו גם על הזילות שאני נותן כאן לשופטים ולשופטות שלנו. א ב ל , אם עץ נופל ביער, ואני ואתה מתיישבים אליו ומסתכלים אחד לשני בעיניים ומדבר על זה, אז שנינו יודעים בדיוק מה זה לשקר ומה זה לומר אמת, ואם לא נחרטט אחד את השני (למה לנו? אין כאן כתבים/עורכי-דין/דובי-גריזלי אחרים),
אז תמיר שיקר. באסה, אבל הוא שיקר.
אולי זה טוב לי, אולי זה רע לך, ואולי זה ההפך – אבל הוא שיקר, וכאן זה המקום האחרון שבו מעניין מישהו איך אפשר לעקם את זה כאילו תמיר הוא חלאת אדם או צדיק תמים. שקר זה שקר, פשוט. בשמי בלבד, וכגולש אינטרנט בדיוק כמוך, אני מבקש ממך: אנא כבד את דרכי המקום.
אשכרה. אם עץ נופל ביער ונתקע לך במקום מצער, אז זה לא מעשה סדום, זה אינוס דרגה ג'.
גיא, תא"ל תמיר אכן טעה בשיקול דעתו כאשר נתן לבנו לנהוג בטרקטורון, ולאחר מכן חתם על דוח תאונה בו הועלמו פרטיו של בנו, כלומר בפרשה זו הוא שיקר וטייח.
הסיבה שהתקוממתי נגד הפוסט הזה ופוסטים אחרים של גורביץ שקדמו לו היא שגורביץ מתעקש לטפול על תמיר סדרה נוספת של מעשים ולעשות לו רצח אופי כולל. ראה לדוגמא את הפתיח לפוסט הזה:
"פרשת הורדתו בדרגה של אל"מ משה תמיר, לאחר שנתפס בזיוף מסמכים, בשקרים, בטיוח, בטפילת אשמה על פקודו, בשיבוש הליכי משפט ובהפרת אמונים – שלא לדבר על מחסור חמור בשיקול דעת"
בפוסט אחר גורביץ גם כתב שתמיר ניסה לשחד את בעל הרכב האזרחי.
אז תמיר אינו פושע סדרתי, הוא לא גנב כלום מהצבא (להיפך, הוא ביקש לשלם מכיסו את נזקי התאונה במקום שהביטוח הצבאי יכסה זאת), הוא לא הטריד מינית חיילות, הוא לא הפקיר חיילים. הוא בסך הכל קצין מסור ומשקיען ואבא שלא רואה כמעט את הילדים שלו, שטעה בשיקול הדעת כאשר אישר לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון, ואח"כ מעד כאשר ניסה לצמצם את הנזק לעצמו ולבנו בהסתרת מעורבות הבן בתאונה. לפי כל מה שאנחנו שומעים על האיש מדובר בטעות שאינה אופיינית לו ואין אנשים שלא מועדים לפעמים בשיקול דעת.
אין ספק שתא"ל תמיר צריך להיענש על התנהלותו בפרשייה זו וזה בדיוק מה שעושה המערכת המשפטית הצבאית (בניגוד לטענות של גורביץ בפוסט קודם כביכול המערכת הצבאית מטייחת את המעשה), אך איני מבין את התאווה לרצח האופי הזה ולשפיכת דמו המתמשכת של תמיר, כביכול הוא היה לפחות משה קצב.
לא הבנתי. מה הכוונה "מעד"? הוא נתקל באבן, נפל קדימה בעודו מחזיק בעט, ואיכשהו כשהתנגש בדו"ח התאונה התקשקש לו שם שמו של הנהג שלו בתור אחראי?
מפקד ששוגה זה בסדר. מפקד ששוגה ומטיל את האשמה על פקודיו אינו ראוי להיות מפקד.
רגע של עברית:
למעוד
(פ') ליפול, להיכשל, לכשול, להחליק; לטעות, לשגות, לעשות טעות; לעבור עבירה, לבצע פשע
הנהג הוא זה שמילא את דוח התאונה עם הפרטים שלו, לאחר שתמיר קיבל את האחריות לאירוע ושילם מכספו לבעל הרכב האזרחי שניזוק.
הו, אתה צריך להיות עורך דינו של צ'יקו – אפילו עורך הדין הנוכחי חושב שצ'יקו הוא זה שמילא את הטופס ובזה הוא גם הורשע.
ממה שהבנתי, הוא מילא את הטופס במו ידיו. בוא נניח לרגע שלא, והנהג הוא זה שמילא את הפרטים – האם אתה חושב שהוא עשה את זה מרצונו שלו, כי הוא רצה לגונן על מפקדו הנערץ, או שאולי העובדה שמפקדו הנערץ הוא המפקד שלו ויכול לשלוח אותו לכלא לחודש-חודשיים אם מדגדג לו תרמה לכך?
הנקודה היא שזה כלל לא משנה אם תמיר או הנהג כתבו שהנהג היה אחראי – באחריות תמיר היה לוודא שייכתב שם דבר אמת, וכל עוד נכתב שם שקר זו אחריותו הבלעדית.
אגב, לא הבנתי באיזה מובן תמיר "קיבל את האחריות לאירוע". ה"אירוע" לא מסתכם ב"התנגשתי בנהג". ה"אירוע" הוא "נתתי לבן שלי, מחוסר הרשיון, לנהוג ברכב צבאי". באיזה מובן תמיר קיבל על עצמו את האחריות לאירוע הזה?
אני בהחלט חושב שהנהג עשה זאת מרצונו החופשי. אני חושב שבסביבתו של תמיר יש אליו הרבה הערכה וכבוד, ואף אחד לא רצה לראות אותו נפגע מהפרשייה הזו.
תמיר קיבל על עצמו את האחריות לנזקי התאונה שגרם בנו.
יקי, ברכותי. לא ענית לאף אחת מהנקודות המרכזיות שהעליתי ("באחריות תמיר היה לוודא שייכתב שם דבר אמת", "ה"אירוע" הוא "נתתי לבן שלי, מחוסר הרשיון, לנהוג ברכב צבאי"").
אז יופי, תמיר הגיבור קיבל את האחריות ל"נזקי" התאונה שגרם בנו. למה הוא ברח מהאחריות על הנסיבות החמורות שהובילו לתאונה? אולי כי אותן אי אפשר לפתור באמצעות כסף?
תשמע יוסי, אתה מתעסק יותר מדי עם הצ'יקו הזה. בדיוק כמו שלא הבנתי למה הסיפור המשעמם הזה תופס את הכותרות הראשיות של העיתונים. כלומר ברור שהבנתי: עצם העובדה שסיפור משעמם על קצין בצבא מרתק את כל תשומת הלב הציבורית – זאת הראיה לכך שאכן, החונטה שולטת בחיינו, ובישראל שורר משטר אתנוקרטיסטי: דמוקרטיה עממית אתנית מיליטריסטית.
ולכל המגיבים בעד הקצין הרדוף: אתם באמת רוצים שיסלחו לקצין על כל מעשיו רק בגלל שבזכותו יוסי יכול לכתוב בלוג? ואם בפעם הבאה הוא ידרוס אתכם בכביש, או סתם ידפוק לכם את האוטו – תרדפו אחריו כדי לומר לו שהכל בסדר, תודה על המסירות וזכותך לדרוס אותנו בדרך?
לא, הבעיה של תמיר בכל הקשור לדוח התאונה היא שהוא אישר את הפרטים הכוזבים בחתימתו על הדוח כמפקד.
כלומר הוא קרא את הדוח השקרי שהחייל הנאמן כמובן מילא כסוג ל כיבה על רימון וחתם עליו. הממ.. ניראה לי כמו שקר/זיוף/אמירת אי אמת וכו..
אני מסכים איתך.
אשכרה לקרוא ולבכות. מישהו יכול לתת ניחוש משוער כמה כסף (וחיי אדם בשני הצדדים) היו נחסכים במדינתנו לו היה לנו צבא שכיר מקצועי, במקום ערימה של ילדים מחוצ'קנים?
גדי, כתבתי כאן כבר שתמיר כשל בכך שאישר לבנו לנהוג בטרקטורון ובכך שהוא אישר בחתימתו דוח עם פרטים כוזבים.
איני מרגיש צורך לחזור על דברי לכל מגיב, אבל מאחר ואתה מתעקש אז חזרתי שוב במיוחד בשבילך.