מוריטורי טה סאלוטנט, שטרנה!
מלחמת התקציב הגדולה עומדת להסתיים – בהנחה שש"ס לא תעשה לנתניהו את אחד התרגילים הקבועים שלה, אלה שמתרחשים אוטומטית כשהיא מריחה חולשה – ועוד לא ברור מי הפסיד. ברור שצה"ל, שהעלה משמעותית את רמת האיומים על ישראל בשבועיים האחרונים (בקרוב, על פי נסיון העבר, היא תרד שוב) הצליח לצאת ממנה בנזק מינימלי. פוסט מרשים מאד בנושא אפשר לקרוא כאן.
בין כל תמרות העשן והתקציב, עם התפטרותו הסופר-מוצדקת של רם בלינקוב – אתה לא יכול, כפקיד, לומר על ראש הממשלה או על שר שהוא "לחיץ" ולהשאר בתפקידך – נעלם נתון קטן. זה לא מפתיע: אנחנו לא אוהבים לשמוע עליו גם כך.
נערי האוצר טוענים, בהצעת חוק ההסדרים, שהמחיר שמשלם המשק על השירות הסדיר הוא 11 מיליארדי ₪. אמינות היא לא בדיוק הצד החזק של משרד האוצר – לאחרונה הוא נתפס משקר באשר לעלות הפטור ממס של מטפלות – ולכן נהיה שמרנים ונאמר שמדובר רק במחצית מהסכום.
זה המחיר בדמים. יש גם מחיר בדם. עד 2005, אומרים לנו עכשיו, התאבדו בצה"ל מדי שנה, בממוצע, 30 עד 37 איש. אלה אנשים שלא יכלו עוד לשאת את השירות הצבאי. כן, סביר להניח שהם גם הביאו איתם מצוקות מהבית, אבל הצבא – סביבה עוינת לחלשים, שמעניקה כוח התעללות כמעט בלתי מוגבל לילדים בני 19 – מחריף אותן. הוא גם מקל על ההתאבדות: הוא מנתק את האדם מסביבתו התומכת, מעניק לו נשק ותחמושת, ומציב אותו לשעות ארוכות לבדו, בלילה, בלי יכולת לדבר עם איש, לבד עם הנשק.
אלו היו הנתונים ב-2005. החודש, מדווחים לנו, זינק מספר המתאבדים לחמישה. בממוצע שנתי, מדובר בשישים איש. מאחר וחמישה הם מספר חריג, ו-2.5 עד שלושה הם המספר "הרגיל" במונחי 2005, אפשר להניח שהממוצע הנוכחי הוא ארבעה. כלומר, השנה צפויה החברה הישראלית להקריב 48 בני אדם על מולך שירות החובה. נזכיר שמדובר בכמעט פי חמישה ממספר ההרוגים ב"עופרת יצוקה", ושמדובר בכמחצית מספר ההרוגים במלחמת לבנון השניה.
נזכיר שמדובר בעליה של כ-40% עד 50% במספר המתאבדים ביחס לנתוני 2005. נתוני 2005 נאספו ב-2006. השנים 2007-2008 היו השנים של המלחמה הגדולה ב"משתמטים". בימי רפול ייסרו את ה"משתמטים" בשוטים, ואלעזר שטרן, שקוטנו עבה ממותני קודמיו, ייסר אותם בעקרבים. הוא החליט לשלוח בעלי פרופיל נפשי לעמדות קרביות, ושקל לגייס גם אוטיסטים.
על פניו, מדיניותו של שטרן העלתה את מספר המתאבדים בצה"ל בכ-40% עד 50%. אפשר היה לחזות את זה כבר אז, וזה אכן נחזה. האם זה היה שווה? רק אם היעילות של צה"ל עלתה גם היא ב-40% עד 50%, וגם אז בספק. את התשובה לשאלה הזו לא קשה לשער. ההיסטריה שניפח שטרן היה שקרית. לא היה כל משבר מוטיבציה. המחזורים הקטנים של הגיוס נבעו מעליה בשיעורם באוכלוסיה של החרדים. באלה שטרן לא העז לגעת. הוא נטפל לחלשי החברה, לאלה שגם כך חייהם קשים וידידיהם מעטים.
ההולכים למות יברכוך, אלעזר שטרן. אותך ואת האספסוף המתלהם שתמך בך לאורך כל הדרך. תריסר עד 18 איש לא יסיימו, בזכותך ובזכות האספסוף, את השנה. צה"ל יהיה החוויה האחרונה שלהם. אני מקווה שאתה והאספסוף מרוצים מקורבן הדם. תועלת אחרת הרי לא היתה ממנו.
(יוסי גורביץ)
Pingback: האתון נוערת שוב » החברים של ג’ורג’()