החברים של ג'ורג'

7 ביולי 2017

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

Filed under: איך הגענו לפה — תגיות: , , , — yossi @ 16:10

החלטת אונסק”ו שמגדירה את חברון כאתר מורשת פלסטיני חשובה, כי היא מזכירה שקרו פה כמה דברים בין התנ”ך לפלמ”ח

מועצת אונסק”ו, על אפו וחמתו של שגרירנו הנועז כרמל שאמה לאמה דינג דונג הכהן, ועל אפה וחמתה של שגרירת ארה”ב, קיבלה היום החלטה שקובעת שהעיר העתיקה של אל חליל (שנקראת בעברית חברון) היא אתר מורשת פלסטיני. והעיירה כתריאליבקה נבוכה.

השר לענייני תעמולה, גלעד “השקרן” ארדן, תקף את ההחלטה וטען שהיא שקרית משום שהיא מייחסת לישראל כוונות זדון ביחס למקום (על כך מיד); השגריר העדין שלנו בארגון התרבות העולמי הודיע לנוכחים ששיחת הטלפון שקיבל, שהגיעה מהשרברב בשירותים שלו, חשובה יותר מההחלטה שהתקבלה; ויאיר לפיד, כמובן, טען שמדובר באנטישמיות. כולם אמרו שמדובר בפגיעה בקשר בין הדת היהודית ובין חברון.

בולשיט.

בולשיט ציוני נקי.

מה שעשתה אונסק”ו (אפשר למצוא תמצות כאן) הוא לקבוע שהעיר העתיקה של אל חליל/חברון משמרת אלמנטים חשובים של ארכיטקטורה מן התקופה הממלוכית, אלמנטים שהשתמרו עד ימינו. בדרך, היא הכניסה טורפדו במיתולוגיה הציונית. זו, כזכור, אומרת שמאז חורבן הבית השני עמדה פלסטינה (”ארץ ישראל”) שוממה ולא קרה בה כלום, עד ששבו היהודים וגאלו אותה. הארץ היתה שממה ומדבר, מחכה לבניה.

רק שזה לא המצב. המקום המקולל שבו אנחנו חיים נמצא, לרוע מזלו, על פרשת דרכים בין מצרים וסוריה, שתי מעצמות אזוריות; וגם המעצמות שממזרח גילו בו עניין. כשחרב בית המקדש היהודי השני, יהודה היתה בשליטה רומאית ישירה, עם כמה הפסקות, במשך 66 שנים. קודם לכן, היא היתה בשליטה רומאית עקיפה (מאז שנת 63 לפנה”ס), עם כמה דקות של הפרעה פרתית. לפני הרומאים, היו פה בערך 80 שנה של ריבונות יהודית תחת החשמונאים, שלפניהן ×›-200 שנה של ריבונות שחולפת בין ההלניסטים הסלווקים מסוריה וההלניסטים התלמאים ממצרים. לפניהם, ×”×™×” פה אלכסנדר מוקדון לכמה דקות, ולפני ישבו כאן הפרסים במשך 250 שנה. לפניהם – שאלה מצוינת, קשה לדעת בדיוק.

אחרי הריסת המקדש השני, היהודים יצאו להתקוממות שניה ודי סופית ב-133, שדוכאה בכוח כבד. לאחר מכן האליטה היהודית הבינה שכל הקטע ×”×–×” של מרידות לאומיות כל 50 שנה משבש את החיים, לעתים באופן סופני, והגיעה להסכם שקט עם הרומאים. בית הלל החזיק כאן בנשיאות עד המאה השישית בלי שום מרידה ראויה לציון. בינתיים, הפכו הרומאים לביזנטים, ופלסטינה – שהיתה בית השחי של כל אימפריה – עולה לגדולה לכמה דקות בגלל עודף צליינות נוצרית. הפרסים כובשים את החור בתחילת המאה השביעית, הביזנטים כובשים אותו חזרה, ואז מגיעים המוסלמים, קורעים לביזנטים את הצורה וממשיכים לחסל את הממלכה הפרסית המופתעת.

שלל משטרים מוסלמיים סוחבים כאן ומשתדלים לא לצאת החוצה בחום עד שמגיעה הפלישה הצלבנית ומפתיעה את כולם באמצע הסייסטה. פורצת מלחמה רצינית מהמקובל, ואחרי 200 שנה של מלחמות בדרגת עצימות כזו ואחרת הצלבנים נזרקים חזרה לאירופה. הממלוכים, שבדרך משמידים את הארבה המונגולי הפולש שהחריב את בגדאד, שולטים פה. בתחילת המאה ×”-15 מגיעים לאזור הטורקים, כובשים אותו, והכל חוזר לשגרת ה”אין מה לדווח” – אולי הברכה הגדולה ביותר בהיסטוריה – עד שבא נפוליאון ודופק את כל העסק. מכאן דברים מתדרדרים במהירות: 30 שנה אחר כך איברהים פאשה כובש את המקום, מתחילות מלחמות קטנות בלי פוסקות, הטורקים כובשים את המקום מחדש, קבוצה של תמהונים יהודים מהגרת לפה ב-1882 ואחריה מגיעה פלישה מסוכנת יותר ב-1905, עליית הלאומנות הערבית מאלצת את הטורקים לנקוט בצעדי דיכוי יוצאי דופן, ואז מגיעים הבריטים. מכאן, אני מניח שאתם מכירים את הסיפור.

בואו ניתן לו זווית חברונית. אין לנו כמעט מקורות על המקום בתקופת הבית השני, מה שאומר שהוא כנראה לא ×”×™×” שווה הרבה. הוא כנראה נשלט על ידי האדומים עד שיהודה המכבי טובח בהם וכובש את המקום. מישהו – אולי האדומים, אולי הורדוס – בונה מבנה מרשים מעל מה שנטען שהוא קברם של האבות, אבל אף אחד לא שם לב. הביזנטים בונים במקום כנסיה קטנה, לא משהו יוצא דופן – בהשוואה להמון בניה אחרת שלהם – שמוזכרת אצל בישוף שתעה בדרך והגיע למקום. המוסלמים בונים במקום הכנסיה מסגד, לא שמישהו שם לב. אין לחברון כמעט זכר במקורות בין המאה הראשונה לפנה”ס עד המאה ×”-12 לספירה.

אז קורה בה נס חריג. כמה נזירים נופלים ב”טעות” אל המערה שמתחת למבנה שמתחתיו אמורה להיות מערת המכפלה, וראה ×–×” פלא – בשנת 1113, הם מגלים שם את עצמותיהם של אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה. כל הגופות, יש לציין, משומרות היטב – בדיוק כמו בכל המקרים האחרים של השתלת רליקות מזויפות של קדושים ברחבי העולם הקתולי (תופעה מתועדת לעייפה.)

ובום! יש סיבה להגיע לחברון. המבנה המפוקפק שעמד שם מימי האדומים או הורדוס (הורדוס ×”×™×” אדומי, כידוע) הופך לאטרקציה תיירותית כבדה. השליטים הצלבנים ממהרים לפאר את המקום. המוסלמים, שכובשים את המקום מחדש, ממהרים לפאר אותו עוד יותר, ×›×™ שליטים צריכים לגיטימציה ואין כמו בניה מפוארת כדי לספק כזו. מכפר נידח שאף אחד לא ×”×’×™×¢ אליו אלא בטעות, ההמצאה הגאונית של הנזירים מ-1113 הופכת את חברון למקום ביקור חובה על המפה – כלומר, אם אתה בכלל על המפה של פלסטינה, שהיא עדיין בית השחי של כל אימפריה ששולטת בה. הרמב”ם מגיע, מגיעים רבנים אחרים, הרבה נוצרים וכמובן המון מוסלמים.

כל האנשים האלה, שעברו פה ב-2,600 השנים האחרונות – פרסים, הלניסטים לשלל סוגיהם, הרומאים ה”רגילים” והביזנטים, הערבים והפרסים (כן, הם עשו פה כמה סיבובים), הצלבנים, הממלוכים, הטורקים והבריטים; כולם חוץ מהמונגולים – משאירים פה חותם. החותם היא הסטורי ותרבותי; הם משפיעים על המקום, על השפה שלו, על הבניה בו, המזון שלו.

וכל האנשים האלה נמחקו מן ההיסטוריה על ידי המיתולוגיה הציונית. הם לא שייכים. רק היהודים שייכים. והם צריכים לעוף מההיסטוריה ×›×™ הנוכחות שלהם מביכה. מישהו עשוי לחשב, למשל, ולשים לב שהיתה כאן ריבונות יהודית במשך 80 שנה בקושי – בעוד שריבונות מוסלמית לסוגיה היתה פה בערך 1,300 שנים. אפילו הצלבנים החזיקו מעמד כמדינה ריבונית יותר מהיהודים. כל ימי הבית השני כולם הם 586 שנים במקרה הטוב; המוסלמים יושבים פה יותר מפי שניים מזה.

אופס. לא נעים.

אז מאז שהציונים פה, הם עושים הכל כדי להשמיד את ההיסטוריה. הם מדגישים כל רבע כד שהוכן על ידי יהודי למחצה, ובדרך מוחקים כנסיות ומנזרים. הם מדגישים שתיים או שלוש משפחות על חשבון שושלות מוסלמיות שלמות. וכמובן, הם לא מלמדים את ההיסטוריה של מה שהיה בין התנ”ך לפלמ”ח. עם שאוהב את ארצו לא שורף אותה? עם שאוהב את ארצו לא מוחק את ההיסטוריה שלה, אלא אם בעמקי לבו הוא יודע שזו איננה ההיסטוריה שלו.

מה המקור של הפלסטינים? שאלה טובה. חלקם כנראה הם צאצאי פולשים, אבל הכוחות שפלשו לכאן היו בדרך כלל קטנים. יש מקום סביר לגמרי להנחה – בן גוריון החזיק בה, למשל, עד שזה × ×”×™×” לא נעים – שהפלסטינים של ימינו הם צאצאיהם של היהודים שלא גלו. רוב היהודים, כידוע, לא גלו. רוב היהודים, כידוע, כונו על ידי הרבנים “עם הארץ.” אז הם נשארו עם הארץ, התנצרו כשצריך, התאסלמו כשצריך, אבל נשארו עם הארץ.

והם בנו דברים. די הרבה מהם. הם בנו, למשל, את המסגדים באל חליל, כולל המסגד האיברהימי. הם בנו את ירושלים העתיקה כפי שאנחנו מכירים אותה. יש להם מורשת, והיום אונסק”ו הזכיר לנו שבניגוד לתעמולה הציונית, פלסטינה לא היתה מעולם “ארץ ללא עם” שממתינה ל”עם בלי ארץ.”

ההצהרה של אונסק”ו אומרת במפורש שהמסגד האיברהימי/מערת המכפלה מקודשים לשלוש הדתות. היא לא מתכחשת לקשר היהודי למקום; היא רק מזכירה שהיו פה עוד כמה אנשים. וזה בדיוק מה שמקפיץ כל כך את הציונים. לומר שהיו פה עוד אנשים ושיש להם מורשת – זו כבר אנטישמיות, אם מקשיבים ליאיר לפיד.

עוד שתי הערות, שאי אפשר בלעדיהן: הטענה של ארדן על כך שאין כל מקום לדאגה ביחס לחברון, ×›×™ ישראל שומרת על מבני המורשת שם, מנותקת מן המציאות. גם אם נתעלם מהנזק שנגרם למקום מהשהות הבלתי פוסקת של צה”ל שם, בשנת 1969 הורה רחבעם זאבי – שבין אונס לפשיעה מאורגנת, ×”×™×” אלוף הפיקוד – על פיצוץ המדרגות שהובילו אל המערה. המדובר במבנה עתיק שהיהודים תמיד ראו בעובדה שמותר להם לטפס רק עד המדרגה השביעית בו השפלה. זאבי תירץ את הפיצוץ בשנת 1969 בפיגוע שהתרחש בשנת 1967. המתנחלים בחברון ניסו שוב ושוב להשתלט על חלקים מהמסגד האיברהימי; ובאופן מדהים למדי, הם קיבלו חלק ממבוקשם בעקבות טבח ברוך גולדשטיין, כאשר הממשלה החליטה על חלוקה של המתחם ליהודים ומוסלמים – בעוד שקודם לכן, בהתאם למנהג ההיסטורי ולחוקי הכיבוש, נשמרו שם הסדרים שקבעו הטורקים והבריטים. אז לא, לא הייתי סומך יותר מדי על ישראל בנושא.

ונקודה שניה: דינג דונג הכהן התפוצץ היום כי לא היתה הצבעה חשאית. הוא הסתער על היו”ר והיה צריך להזעיק מאבטחים. דינג דונג הכהן טען כי אם היתה הצבעה חשאית, ישראל היתה מנצחת בה, אבל מאחר ועיני העולם היו על ההצבעה, הפלסטינים ניצחו.

חשבו שניה על המשמעות של המשפט הזה.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

17 Comments

  1. ראוי להתייחס כאן גם להיסטוריה של הארץ בימי המקרא – מלבד ממלכות יהודה וישראל היו בארץ חלקים נרחבים שנשלטו ×¢"×™ הפלישתים, הפניקי והארמים שחלקם נכבשו מידי פעם בידי שתי הממלכות אבל לא היו שייכים להן מלכתחילה.
    זאת ועוד, בחלק גדול מתולדותיהן הממלכות היו וסאליות אשוריות ויהודה ששרדה קצת יותר היתה גם וסאלית מצרית ובבלית.
    טיעוני ההיסטוריוגרפיהה הציונית על כל תקופותיה איננה יותר ממיתולוגיה.

    התגובה שלך by Erez Landver — 7 ביולי 2017 @ 20:47

  2. הציונות מעולם לא טענה אחרת, וזה כתוב במפורש בתנ"ך (מלכים ב, דברי הימים) מה אתה חושב שחידשת?

    התגובה שלך by אמיר דרייפוס — 9 ביולי 2017 @ 9:51

  3. לא מדויק. לפי השקפה שאוחז בה חלק לא קטן מהציבור, הייתה קיימת ממלכה יהודאית-ישראלית גדולה על כל ארץ ישראל בימי דוד ושלמה שפילוג פנימי קרע אותה ומאז יש צורך לאחד אותה. זה בנוסף לטענה הנבזית שלפלסטינים לא מגיעה מדינה מכיוון שמעולם לא היתה אחת כזאת בהיסטוריה. לכן יש צורך להזכיר שוב ושוב את ההיסטוריה האמיתית שהייתה כאן גם בימים שעליהם נוטים להתרפק על מנת לשלול את זכותם של אחרים על הארץ שבה הם חיים.

    התגובה שלך by Erez Landver — 10 ביולי 2017 @ 8:40

  4. וההשקפה הזאת לא סותרת דבר ממה שאמרת… בתחילה השבטים היו מפוזרים וללא שליט אחד (ספר שופטים ותחילת שמואל) ואז קם ניסיון לא מוצלח במיוחד לממלכה אחידה ×¢"×™ שאול. לאחר מותו בקרב עם הפלישתים, הממלכה התפצלה, אוחדה ×¢"×™ דוד לאחר הקריסה הסופית של בית שאול, והתפצלה שוב, באותה מתכונת, לאחר מות שלמה. יתכן שהשארים מהגלות של ממלכת ישראל, שהתקיימה לפני גלות ממלכת יהודה, סופחו לממלכת יהודה, ויש דעה כזאת, אך היא לא וודאית.
    בסוף ימיה של ממלכת יהודה, היא הספיקה להיות וואסלית מצרית, אשורית, התמרדה מעט והצטרפה לליגה אנטי בבלית בהנהגת מצריים והוכנעה שוב.
    בקשר לטענה השניה של הפוסט, על מקורות הציבור הפלסטיני, מסופקני. העם היהודי הוגלה, רובו ככולו, ואף אלה שהובאו לכן כדי להחליפם לא החזיקו מעמד זמן רב. אנחנו יודעים שבזמן ממלכת החשמונאים לדוגמא, לא היו עמים בארץ ישראל שיכלו להיות אבות הפלסטינים, ולאחר מכן חילופי הבעלות על הארץ היו ככ מהירים, שסביר להניח שהפלסטינים הם פסיפס של שאריות מעמים שהחזיקו בארץ, ושאימצו נרטיב משותף, בצירוף מהגרים ממלכת ירדן.

    התגובה שלך by אמיר דרייפוס — 18 ביולי 2017 @ 11:59

  5. החלק הכי מפתיע כאן זה ששאמה הכהן עדין קים.

    התגובה שלך by An Cat Dubh — 8 ביולי 2017 @ 0:05

  6. שאמה הכהן זה הבן אדם שאמר ב–2014 ש“הליכוד הפך להיות פחות ופחות חברתי. המינון כרגע בין העיסוק של הסיעה במגרון וחברון לבין חצור ודימונה, והאתגרים הכלכליים חברתיים ובראשם מחירי הדיור הבלתי נסבלים אינו מידתי באופן קיצוני“?

    התגובה שלך by Y. — 8 ביולי 2017 @ 3:36

  7. https://idanlandau.com/2017/07/08/unesco-and-the-israel-fake-news/#comment-24586

    התגובה שלך by עדו סוקולובסקי — 8 ביולי 2017 @ 13:46

  8. […] הפוסט של יוסי גם ×”×™×” מעולה. הוא מציג לנו את ההיסטוריה (כלומר, את הפרפרזה שלה) באופן מדויק למדי. כן, השהות 'היהודית' (רבנית ויהודאית) לאורך ההיסטוריה הייתה בין הקצרות ביותר, זו האמת. אבל יש פה קצת התעלמות ממשהו אחר – ל-'אמת' אין באמת ערך אם הוא לא ערך אינסטרומנטאלי. כלומר, יש 'אמת' ויש "אמת". […]

    פינגבאק by למען האמת – קיצוני משני הצדדים — 8 ביולי 2017 @ 18:38

  9. חד וכתוב היטב כרגיל, אבל קרעת אותי עם שאמה לאמה דינג דונג. צחקתי כמה דקות טובות

    התגובה שלך by theRealZoozman — 8 ביולי 2017 @ 19:16

  10. איזה פוסט נהדר, כל הפסיכוהיסטוריה כולה תחת צרור בתי השחי של ג׳אטווריד כחול עור. http://hitchhikers.wikia.com/wiki/Jatravartid
    אני אתעלם מההצהרה של אונסקו על חברון כי היא חשובה בערך כמו חייהם של מזרונים מפלפים בסקורנשלוס זטה.

    לעומת זאת הסקירה המיוזעת של ההסטוריה הותירה ריח מוכר באויר.
    כמה נקודות למחשבה,

    האין זה מעניין שישראל הייתה בית שחי אימפריאלי כמעט בכל ההסטוריה שלה מלבד שתי תקופות בהן הייתה תחת ריבונות מקומית, עצמאית פחות או יותר, שנלחמה על קיומה הנפרד והאוטונומי במרחב. שתי התקופות הללו באופן מפתיע או לא מזוהות עם שליטה של יהודים במקום.

    יותר מכך ההנכחה ההסטורית המשמעותית ביותר של האזור שבין הים לנהר הגיעה לא מפעלולי נזירים, לא ממסעות צלב מתועבים, לא מכיבושים וכיבושים נוספים אלא דווקא מהתרבות העצמאית והאוטונומית שהתקיימה כאן, פעם אחת בימי בית שני והפעם השניה היא המדינה הציונית. מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון מדובר בבית שחי ללא ריבונות עצמאית וללא שום מודעות לאומית ששווה להזכיר.

    ״עם הארץ״ כפי שמכנה אותם גורביץ מעולם לא התעניינו במשילות עצמית, מעולם לא פיתחו מודעות לאומית נפרדת מהאימפריה ששלטה בהם באותה העת ובעיקר חשוב אף לא פעם אחת ראו באיזור ישות גאוגרפית נפרדת אלא תמיד חלק מסוריה הגדולה, פינה של עותומניה, חור בבבל, או בקיצור פרובינציה ארמיפיטית.

    אלו היהודים בלבד שראו בחבל הארץ הזה ישות מדינית נפרדת ובעצמם לאום מוגדר המעוניין בריבונות עצמאית בחבל הארץ הזה, לא כמחוז, לא כפרובינציה לא כבית שחי אימפריאלי, אלא כבית לילדיו. ואידך אין כלום.

    אפילו הפלסטינים שלאומיותם היא ברובה ריאקציה לציונות ולאימפריאליזם המערבי, או לפחות חלק לא מבוטל מהם לא באמת רואים בשטח בין הים לירדן מדינה נפרדת מסוריה, או מירדן, או חליפות אסלאמית.

    הפוסט הזה של גורביץ הוא שיר הלל ללאומיות יהודית בארץ ישראל.
    תודה גורביץ.

    התגובה שלך by Tom Elkayam — 8 ביולי 2017 @ 20:59

  11. אז רק בני תרבות ריבונית עצמאית ואוטונומית עם מודעות לאומית (לא כמחוז, לא כפרובינציה לא כבית שחי אימפריאלי) ראויים לארץ (לא מחוז!) מולדתם כבית לילדיהם?
    כן, אתה אומר, זה מה שהציונות אומרת.
    וזה גם מה שיוסי אומר שהציונות של ימינו אומרת.

    התגובה שלך by שחר ×›. — 9 ביולי 2017 @ 9:45

  12. לא. זה לא מה שאני אומר וגם לא מה שהציונות אומרת.

    אני אומר שעצמאות זה קשה השגת ריבונות עצמית ותחזוקתה גובות קרבן, לעיתם עצום. בשירו הידוע ״ספירת מלאי״ יוסי בנאי זצ״ל כתב.

    ״ילדות אחת קשה, שנים של התשה
    ומי שרוצה עצמאות – בבקשה.
    מלחמות חמש, חטיבת חרמ"ש
    וחייל אחד משחק שש בש״

    ״ראויים לארץ״? איזה תפיסה מוזרה של המציאות, אין פרסי ניחומים בעולם האמיתי, ראה סוריה. ״עם הארץ״ מעולם לא התעניין באופן מיוחד בריבונות וחי את חייו תחת המעצמה השלטת, הם לא בקשו מולדת רק מחוז אימפריאלי, בית שחי חמים ולח. הארץ (כך גורביץ) ברחה מכל בשורת ריבונות, ישראל הייתה מקום אליו אתה מגיע בטעות.

    אז בבקשה, חסוך ממני. מדינה יש למי שנלחם עליה, אם אתה רוצה מתנות מחלקים ״ישראל היום״ בתחנת דלק הקרובה למקום מגוריך.

    עובדה – אם הקהילה הלא איסלאמית שלך ×—×™×” באיזור ב1000 השנים האחרונות ואיתרע מזלך ונולדת קילומטר אחד מחוץ לגבולות ישראל הריבונית, הפסדת את ההזדמנות ×”×›×™ טובה לחירות אישית במילניום האחרון, תנחומי. ״עם הארץ״ שחי בגבולות הקו הירוק עשיר יותר, בטוח יותר, משכיל יותר וחופשי יותר מכל ״עם ארץ״ אחר בטווח של אלפי קילומטרים, וכעת משפרץ הביב הערבי מיעוטים בישראל גם חיים הרבה יותר זמן ובנותיהן נאנסות הרבה פחות ממיעוטים אחרים במרחב.

    הציונות היא הדבר הטוב ביותר שקרה ללא מוסלמים שחיו את חייהם כאן, יהודים, נוצרים, דרוזים, צ׳רקסים, שומרונים ועד ועד. כל השמאל התל אביבי מתעלם מכך ×›×™ ×–×” לא × ×— לפלטפורמה הפוליטית הנואלת שלכם – ״המאבק בכיבוש״. גרוע מכך אתם לועגים להם, אתם מכנים את ״עם הארץ״ שחי את חייו כפי שעשה אלפי שנים קרי, אזרח נאמן של המעצמה השלטת ״ערביי מחמד״.

    וכן, הפלסטינים לא ראויים למדינה, הם הוכיחו זאת שוב ושוב. מהרשות ועד עזה, הם כשלו באופן מחפיר בהקמה של מוסדות אזרחיים ראויים, שלטון חוק, תעשייה אזרחית (טילים הם מייצרים ישתבח שמו) וכל שאר הדברים שנדרשים כדי שתהיה מדינה מלבד כמובן המנון ודגל שכל ילד זב חוטם יכול לספק.

    יסופחו שטחי סי לירדן ובא לכולם גואל.

    התגובה שלך by Tom Elkayam — 9 ביולי 2017 @ 18:36

  13. איך לעזאזל דוד בן ישי הוא בית שני?

    דרך אגב, כ-400 שנה לפני בן ישי, כנען הייתה נומינלית תחת שלטון מצרי אבל הייתה מורכבת ממספר גדול יחסית של ערי ממלכה ששליטיהן רבו זה עם זה ללא הרף, תוך ניסיונות בלתי-פוסקים להתעצם על חשבון השכנים, שילמו מס שפתיים ומסים אחרים לפרעה, אבל שמחו להיפטר מהצורך הזה בהזדמנות הראשונה. התופעה מתועדת לעייפה, יתדות על-גבי חרס, במכתבי אל-עמארנה. אז אי-אפשר כנראה לדבר על מודעות לאומית בנסיבות האלה, אבל מידה מסוימת של עצמאות, ושאיפה למידה גדולה יותר שלה, הייתה גם הייתה.

    ובעצם, זה לא השתנה במיוחד גם עם בן ישי ואחריו. בן ישי עצמו היה כנראה סוג של שליט מקומי מצליח למדי, שממלכתו התפרקה כעבור שני דורות, ויורשותיה, אלה שמאכלסות את ספר מלכים, רבו זו עם זו באופן שלא היה מבייש את מלכי שכם וירושלים בימים העליזים של אמנחותפ הרביעי. אלה שבירושלים הותירו אחריהם אוסף ספרים שיצר בסופו של דבר את התודעה הלאומית הנדונה, מה שלא הפריע להם לשלם מס לאימפריה התורנית כשצריך. מי אמר עם הארץ ולא קיבל?

    מאז עברו כמה אלפי שנים, היהודים באירופה נקלעו לקלחת של לאומיות מקומית לגווניה ששום דבר טוב לא יכול היה לצאת להם ממנה, וחלק מהם החליטו שגם הם יכולים. למזלם, הם התארגנו בזמן. למישהו יש ספק שאילו הקונגרס הציוני הראשון לא היה נערך ב-1897 אלא, נאמר, ב-1912, לא היה יוצא כלום מכל העניין?

    אה, וזכות למדינה זה לא משהו שמחלקים לפי עמידה בקריטריונים מוגדרים מראש. אם קבוצת אנשים שיושבת בשטח מסוים או מיישבת אותו רוצה להקים בו מדינה, ולמי ששולט באותו שטח עולה יותר מדי למנוע את זה ממנה, אז תהיה להם מדינה. למנוע מהפלסטינים מדינה, או שתיים, או עשר, עולה לישראל יותר מדי. הפיכת הזבוב היונסק"ואי לפיל תעמולתי מאיים היא רק חלק מזערי מהעלות הזאת.

    התגובה שלך by Meni Zehavi — 9 ביולי 2017 @ 21:49

  14. לפעמים לצרכי סגנון ההסטוריה משלמת מחיר, דוד הוא בוודאי לא בית שני.

    קיצור תולדות הזמן שלך מתקופת הברזל מבוסס על התנ״ך? אני לא יודע שאפילו דוד היה, או שלמה, או הקטור, זו מיתולוגיה.

    מה שבטוח התקיימה זו אוטונומיה תרבותית עם שלטון עצמי יציב למדי שהפיקה כמה נכסי צאן ברזל של האנושות מהתקופה ההיא ושרדה לתקופה לא מבוטלת של זמן. זה ראוי להערכה ולא קרה שוב עד שאותו עם שב לאותו חבל ארץ והקים בו מה שנקרא מדינה, אבל מעיקרו הוא שלטון עצמי, פחות חשובות עלילות הרצל ונורדאו, הציונות הייתה בתודעה היהודית הקולקטיבית וההזדמנות ההסטורית נוצלה עד תום.

    הקשר בין העם היהודי וחבל הארץ בו אנו חיים הוא אמיתי ובעל משמעות, הכחשתו היא סוג של אנטישמיות אופנתית הנפוצה בקרב המכורים לסם הכיבוש, אך בחלקים הפחות אירוניים של העולם מהווה מרכיב מרכזי בהגות האנטישמית הערבית בכלל והפלסטינית בפרט.

    העדרה של מדינה פלסטינית לא עולה לנו כלום, פשוט כלום, ובלנו אני מתכוון לכמעט כל אזרחי המדינה. הנסיון להקים אחת עלה לנו ביוקר ובלנו אני שוב מתכוון למרבית אזרחי המדינה.

    ישנה שכבה באוכלוסיה הישראלית שהכיבוש מהווה בשבילה בעיה, בין אם זו בעיה מקצועית, או חברתית. אם אתה בלשן למשל, עמדה פרו ישראלית מובהקת היא כחרקירי לקריירה שלך, זה נכון לעד כמה תחומי ידע שאגב חולקים בניהם עד כמה מאפיינים שלא נדון בהם כעת. אנשים לא אוהבים להיות לא אהובים, זה מובן. אבל, זה לא תמיד בסיס למדיניות טובה.

    עכשיו, אולי במקרה, אולי לא, יוצא שאותה אוכלוסיה שנפגעת אישית מהכיבוש, היא זו שמיללת על מחירו המאמיר למדינה. האישי הוא הפוליטי, פשיטא.

    אבל הנה כפפה, אנא הראה לי על גרף התל״ג, הצמיחה, הפריון, האשראי, הייצוא, הייבוא, החוב הלאומי, יתרות המטבע ומחיר השקל בעשרים השנים האחרונות איפה הכיבוש. כמו הציור השבועי לילד, רק בלי ילד.

    התגובה שלך by Tom Elkayam — 10 ביולי 2017 @ 0:19

  15. התנ"ך, במידה מסוימת – כלומר, החלקים היותר היסטוריים והפחות מיתולוגיים שבו (מי שכתבו אותו לא הבחינו כנראה בין השניים, אבל זה סיפור אחר). גם עדויות חיצוניות, מכתובות מלכי אשור ועד כתובת תל דן וכתובת מישע. מי שכתבו אותן ידעו להבחין מצוין בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה (בית דוד). דרך אגב, עצם העובדה שזה היה שם השושלת, מאה שנה בערך אחרי שבן ישי אמור היה לפעול, תומך באופן מובהק בהנחה שהלז היה דמות היסטורית. שלילת קיומו היא בערך כמו שלילת קיומו ההיסטורי של ישוע הנוצרי – אפשר לטעון את זה בלי להוציא את עצמך אידיוט, אבל אין סיבה הגיונית לטעון את זה והטענה הנ"ל אינה פותרת שום בעיה, רק יוצרת כמה.

    גם הצלבנים, דרך אגב, הקימו כאן כמה ממלכות שהחזיקו מעמד יותר ממה שמדינת ישראל מחזיקה עד עכשיו. האם זה אומר משהו לגבי זכויות פוליטיות של הכנסייה הקתולית בארץ הקודש? בנסיבות הנוכחיות כנראה לא, אבל זה בעיקר משום שהכנסייה אינה רוצה בכך.

    הקשר בין העם היהודי וחבל הארץ שבו אנו חיים? ובכן, הקושי לקיים דיון ענייני בנושא, בלי להיגרר לגלגול עיניים, תעמולה, חרמות וחרמות-נגד ושאר ירקות רקובים מהסוג הזה, הוא חלק ממחיר הכיבוש. גם הרובע היהודי בפראג מוכר ע"י יונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ואיש אינו מלין על כך שהרובע הנ"ל הוכר כאתר מורשת צ'כית, או שהציונים הארורים מנסים להשתלט על עיר אירופית שלווה. מעניין למה.

    וזה, שוב, רק נתח קטן מהמחיר. חוסר האפשרות לקיים כאן חברה אזרחית נורמלית, שגם בני המיעוט הפלסטיני ייטלו בה חלק מלא, הוא נתח גדול יותר. הגזענות והכוחנות שאוכלות כל חלקה טובה מתרבות ההמונים כאן (וההמונים צורכים, ובכן, בעיקר תרבות המונים) הם נתח נוסף מהמחיר. הפיכתנו, האפשרית למדי, למדינה מנודה בעיני חלקים ניכרים מהעולם המפותח, היא נתח נוסף. ואפשר להמשיך.

    התגובה שלך by Meni Zehavi — 10 ביולי 2017 @ 6:46

  16. רק לפסקה האחרונה (עם כל השאר אין לי בעיה) – המשמעות של ההצבעה ×”(לא) חשאית היא שאם ×”×™×” ניתן להצביע לפי צו המצפון (ההצבעה חשאית, לא ניתן לשייך קול למצביע, אין השלכות לבחירה שלך, ומכאן שניתן לבחור באמת הפנימית שלך) אז האמת ההסטורית (בראיתו של שאמה הכהן) הייתה מנצחת, אולם מאחר וההצבעה טומאה, המצביעים נאלצו להצביע לא לפי האמת, אלא בצורה פופוליסטית – הציבור שלהם לא ×”×™×” מקבל החלטה אנטי פלסטינית, אפילו אם היא ההחלטה הנכונה, ולכן נאלצו לעשות שקר בנפשם.

    איך אתה רואה את זה אחרת?

    התגובה שלך by גלעד ב. — 9 ביולי 2017 @ 15:15

  17. אינני אוהד של לאומניות מתלהמת, אבל הדרך לערעור עליה אינה עוברת בבדיית עובדות.

    הפוסט משתדל לצייר תמונה כאילו חברון ומערת המכפלה כלל לא היו אתר יהודי משמעותי באיזו שהיא תקופה, ורק המצאה של כמה נזירים ב1131 היא שהקנתה למקום את חשיבותו. לשם כך, הוא נעזר בשלש עובדות היסטוריות, ואצטט:
    א. " מישהו – אולי האדומים, אולי הורדוס – בונה מבנה מרשים מעל מה שנטען שהוא קברם של האבות"
    ב. "אין לחברון כמעט זכר במקורות בין המאה הראשונה לפנה”ס עד המאה ה-12 לספירה."
    ג. "אז קורה בה נס חריג. כמה נזירים מגלים שם את עצמותיהם של אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה".

    הבעיה היא ששתי העובדות הראשונות לא נכונות.
    א. לגבי שייכות הבניה להורדוס אין שום ספק: סגנונו של הורדוס ידוע ומוכר מאתרים רבים (רחבת בית המקדש והרחוב ההרודיאני בירושלים, קיסריה, סבסטיה, הרדיון, מצדה, ועוד ועוד).
    המבנה איננו סתם 'מבנה מרשים", שהיה עשוי להיבנות על ידי כמה אדומים משועממים. זהו גם אינו מבצר, מהסוג שכמותו הורדוס בנה הרבה. זוהי בניה ממלכתית שמיועדת להכיל המונים ולהרשים מבקרים, והיא מעידה על חשיבותו של המקום במאה הראשונה.
    ב. חיפוש פשוט בפרוייקט השו"ת מעלה יותר ממאה אזכורים של חברון ושל מערת המכפלה, רק בספרות הרבנית שנכתבת בין המאה הראשונה לשמינית (משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשי הלכה ואגדה), ואזכורים רבים נוספים בספרות מאוחרת יותר. המקום הוזכר כמקום קבורת האבות, כמקום תפילה, ומשחק תפקיד בעשרות אגדות ומדרשים.

    ניתן, כמובן, לטעון שהמבנה המרשים בחברון בכלל לא קשור לאגדות ולסיפורים על חברון. אולי המבנה אינו מקום תפילה, והאגדות מתייחסות לאתר שאיננו מכירים. נדמה לי שהתער של אוקאם פוסל את האפשרות הזאת. מערת המכפלה, כפי שאנו מכירים אותה היום, הייתה אתר תפילה יהודי לפני אלפיים שנה.

    לגבי הנזירים – יתכן שלגלוי שלהם יש חשיבות בספרות העולים לרגל ושהם הוסיפו למקום פופולריות, באמת שאין לי מושג. אבל איך הוספתם לתמונה מקטינה את החשיבות שהייתה למקום כבר אלף שנה לפניהם?

    התגובה שלך by matanel — 23 ביולי 2017 @ 10:11

RSS feed for comments on this post.

Sorry, the comment form is closed at this time.

Powered by WordPress