שחקי, שחקי
עמוד השחר על יומנו אור יהל. לא לפחד כלל
(לזיו ואמילי)
ההיסטוריון היווני פוליביוס זיקק את התפיסה היוונית הקלאסית על ההיסטוריה. בניגוד לתפיסה היהודית-נוצרית – שלאחר מכן עברה גם עיבוד ליברלי ומרקסיסטי – פוליביוס לא האמין שלהיסטוריה יש נקודת סוף שאליה היא שואפת ומכוונת. התפיסה של ליברלים כמו פוקויאמה על “קץ ההיסטוריה” שבו מנצחת התפיסה הליברלית היתה נראית לו משונה כמו התפיסה שקץ ההיסטוריה יבקע איכשהו מתוך דיקטטורה של הפרולטריון.
ההיסטוריה, אמר פוליביוס, היא מעגל. היא נעה בקווים קבועים אך משתנים. עריצות מזדקקת למלוכה, כלומר משטר יחיד הכפוף לחוק; זה בתורו מאבד את כוחו לאריסטוקרטיה; האריסטוקרטיה מושחתת והופכת לאוליגרכיה, כלומר מאבדת את היסוד שבה שדואג לכלל ודואג רק לעצמו; שחיתותה של האוליגרכיה מובילה למהפכה דמוקרטית; הרצון להתחנף לבוחרים בכדי לזכות בחן בעיניהם מדרדר את הדמוקרטיה לאוכלוסקרטיה, שלטון האספסוף; הרסן המותר של האוכלוסוקרטיה מוביל לכמיהה לאיש חזק, וכך בוקעת לה מחדש העריצות, שסופה להזדקק למלוכה, והגלגל ממשיך להסתובב.
זו נחמה קטנה מאד לאלו שנמחצים תחת הגלגל בזמן שהוא מסתובב, אבל הידיעה שסופו של הגלגל להסתובב חשובה. בשנה האחרונה אנחנו רואים שינויים בעולם המערבי שמעידים על עליה חדה של מה שאני מכנה האינטרנציונל הפוטיניסטי: ארגונים שנעים בין הלאומניים לניאו נאצים פורחים בכל מקום, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. הדוגמא הבולטת האחרונה היא הברית שהוכרזה לאחרונה של מפלגת החירות האוסטרית של הניאו נאצי היינץ כריסטיאן “מועל יד הוא אמירת שלום” שטראכה עם המפלגה השלטת ברוסיה, כששטראכה מדווח בעליצות על מפגשים עם היועץ לבטחון המיועד של טראמפ, הגנרל פלין. בישראל, יש לציין, קודם שטראכה במרץ על ידי השרלטן משה טל חירותי, שתחת הזהות המזויפת של “וילהלם רוט” פמפם אותו כמיטב יכולתו באתר מידה – האתר שעורכו רן ברץ הפך למשהו לא ברור במערך ה-hasbara של ראש הממשלה שלנו.
מה משותף לאינטרנציונל הפוטיניסטי? ישנם מספר אלמנטים שמופיעים בכל ראש של ההידרה הזו: שנאת נשים ונסיון לדחוק לאחור את ההישגים של הפמיניזם; שנאת זרים, בדגש על זרים “לא לבנים”; יסודות חזקים של הומופוביה; ושאיפה ל”גדולה לאומית.” בקיצור, הרצון לחזור לימים הישנים והרעים של שנות ה-50, כשגברים היו גברים, נשים היו כנועות, שחורים לא נראו על המסך וכבשים היו מבועתות. כתופעה תרבותית, את ניצני מה שמכונה עכשיו ה-Alt-Right (הניאו נאצים היו צריכים מיתוג מחדש, ו”תנועת מרכז ציונית” היה תפוס) אפשר לראות בתנועת Gamergate וה-Sad Puppies, התקוממות של גיקים לבנים מתוסכלים נגד החדירה של נשים לתחומי המדע הבדיוני והגיימינג, שנתפסו כשמורה גברית נקיה.
במקביל יש לציין את הברית הדיאלקטית של האינטרציונל הפוטיניסטי עם כוחות כמו דאע”ש. הפיגוע שבוצע אמש (ב’) בברלין נראה כמו נסיון בוטה להשפיע על הבחירות הקרובות שם – בדיוק כמו שהפיגועים בספרד ב-2004 ובבריטניה ב-2005 קידמו את עלייתן של ממשלות ימין (תופעה שאנחנו מכירים היטב) – בספרד ישירות, בבריטניה באמצעות חיסול שאריות מעמדו של בלייר. יש לציין שלא רק דאע”ש או ארגונים דומים מנסה לדחוף את הימין בגרמניה לשלטון: גם פוטין, על פי שורה של דיווחים בגרמניה, מתכוון לחבל בבחירות שם באמצעות מערכה משולבת של דיסאינפורמציה ולוחמת סייבר. לשני הצדדים, אחרי הכל, יש מטרות דומות מאד ואויב משותף אחד: הדמוקרטיה הליברלית. לרוסיה כבר יש היסטוריה של שיתוך פעולה עם הנאציזם – כולם זוכרים איך סטאלין והיטלר התקוטטו, אבל שוכחים שהם היו יופי של בעלי ברית בשנים 1939-1941.
יש נקודה אחת מטרידה, שבה הרגע הזה בהיסטוריה שונה מכל קודמיו: עלייתה של מדינת המעקב והיכולת לנטר ולהרוג על סמך “ביג דאטה.” הקושרים האריסטוקרטיים, הדמוקרטיים או תומכי הטיראניה של פוליביוס יכלו להפגש בסתר, אם הקפידו על מידור מינימלי, ולתכנן את הפלת המשטר. היום, אם כמה טיפוסים שנחשבים כחשודים – או אפילו טיפוס חשוד אחד ייפגש עם כמה אחרים – סביר להניח שתוך זמן קצר תוכנת מעקב תעדכן את קצין האיסוף שלה על המפגש. ואם הם יכבו את הסלולרים סביר להניח שתוכנת המעקב תעלה גם על זה. על סמך תוכנות כאלה ומידע קלוש כזה, תוכנית המל”טים של ארה”ב כבר הרגה לא מעט אנשים.
במסגרת תרומתה היחודית של ישראל לאנושות, חלק ניכר מהתוכנות הללו – שכבר משמשות לא מעט דיקטטורות – נכתבו על ידי מתכנתים ישראלים, יוצאי מערכת הבטחון ברובם, שלא היו צריכים לכבות את המצפון כי ספק אם היה להם כזה מלכתחילה. זה הצד האפל של “סיליקון ואדי”, פיתוח ישראלי חשוב משמעותית מהטפטפות המפורסמות של שירותי ה-hasbara, והוא מציב מכשלה שדורות קודמים של מתקוממים נגד עריצות לא הכירו: היכולת של העריץ לדעת לא רק מה חושבים נתיניו (באמצעות ניטור של המסרונים שלהם) אלא גם מתי אנשים לא מרוצים מתכנסים.
בשילוב עם העובדה שארגוני מודיעין ומשטרה הם דבר גמיש להפליא מבחינה מצפונית, ושהנטיה הבסיסית שלהם היא הגנה על הסדר (יהא אשר יהא), ישנה לגמרי אפשרות שההתקוממיות העתידיות יהיו בעיקרן כאלה שיבואו מתוך שירותי המודיעין עצמם, או מתוך ארגונים שהמודיעין יעדיף לא לראות. שאר ההתארגנויות עשויות להבלם בשלב החוליה – ולו משום אפקט הצינון שבעצם קיומה של מדינת המעקב.
אבל החיים הדיגיטליים הם חיים של נוחות, ואפשר ללמוד, במאמץ, לוותר על חלקים מהם. יהיה לנו רע; אין דבר, זה לא נורא. יש דברים חשובים יותר וסביר להניח שהתנגדות תצמח שוב. בינתיים, מומלץ לכולם להוריד את סיגנל ולהתרגל להשתמש בה. והגלגל אולי יתעכב, אבל בסופו של דבר יסתובב.
והוא יסתובב כנראה מהר יותר משחושבים. האינטרנציונל הפוטיניסטי חלול. הפרכה הפנימית הראשונית שלו היא כמובן הברית המשתמעת עם כוחות דאע”ש. זו תהיה הברית הראשונה שתפקע. אחר כך יגלו רוסים ואמריקאים ש”הגדולה הלאומית” שלהם מתנגשת בעצם, ובריטים וצרפתים – גם ימנים – יגלו שבסופו של דבר הם לא רוצים לחיות כמו רוסים. כל הצדדים יגלו שכל ההוצאות האלה על בטחון מחסלות את מה שנשאר ממדינת הרווחה שגם הם משתמשים בה.
וליותר מדי אנשים שרואים עצמם ימנים יש יותר מדי קשרים עם נשים, הומואים, וזרים. הבעיה שעליה התלונן הימלר בנאום פוזן – שלכל גרמני יש את היהודי הטוב שלו, שעליו צריך לשמור – תצוץ בקנה מידה עצום. ואם את הזוועות של אז אפשר היה לדחוק לארצות הדמים במזרח ולהעמיד פנים שהן לא קורות, בעידן שבו כל ילדה יכולה לצייץ מחאלב, יהיה צורך ברמות הדחקה של ותיק מק”י כדי לא לראות מה קורה. ובסופו של דבר, יש גבול למה שאנשים מוכנים שייעשה בשמם. כי בסופו של דבר, לימין אין מה להציע פרט למגף דורך על פני אדם לנצח, פרט למלחמת נצח שבה רן ברן משכנע אותנו שתמיד נלחמנו נגד אירואסיה.
אז יש להם מגף כבד יותר הפעם. אבל הם מנהלים את מלחמת המאסף של מעמד – גברי ברובו – שהופך במהירות למיעוט ואובדן ההגמוניה מחריד אותו. מיעוט ששולט על רוב (טראמפ, נזכיר, הפסיד את הקול העממי) תמיד נזקק להפעיל יותר ויותר כוח כדי להשאר במקום; הפעלת כוח גוררת התנגדות ויוצרת קואליציות בין נפגעים; והגלגל ישוב ויסתובב.
עד אז יהיה רע לתפארת, כן, אבל כך היה פחות או יותר תמיד. בסופו של דבר, יש לחזור למושכלות ראשונות:
שחקי, שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח,
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
ועץ הערמונים, ווינסטון וג’וליה המוכרים זה את זה? זה בידינו, עדיין.
לא לפחד כלל.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
ניתוח מענין, רק מצחיק שהכנסת את הציוץ של ילדה מחאלב לסיפור. זו בדיוק דוגמה הפוכה.
לא יודע אם אתה מעודכן במה שקורה שם בימים האחרונים אבל זה מטורף. מסתבר שכל מה שסיפרו לנו על חאלב זה שקרים.
האנשים שיוצאים משם מספרים שהג'יהאדיסטים היו יורים על מי שמנסה לברוח, שמנעו מהם גישה למזון ותרופות. הם פשוט היו בני-ערובה. פתאום אני מבין מה זה כל החגיגות ברחובות חאלב בימים האחרונים.
כל הסרטונים של אזרחים שמתחננים לעזרה כמו הילדה שאתה מזכיר (באנה) מתגלים כזיופים שנועדו לנסות לגרום להתערבות צבאית בינלאומית.
כמו שזה נראה כרגע, חאלב (ואולי כל הסכסוך הזה) מתגלה כעוד עיראק 2003.
הקלות שבה קבוצות קטנות יכולות לעשות מניפולציה על דעת הקהל המערבית וכך לגרום להפעלת כח צבאי עצום לפי רצונם עלולה להתברר כאחת הסכנות הגדולות בעתיד הקרוב.
סיכום של כל השקרים שסיפרו לנו (להתעלם מהאתר הקצת הזוי ולהתמקד רק בראיות):
http://www.globalresearch.ca/ten-massive-fake-news-stories-western-media-has-been-feeding-you-on-aleppo/5563766
כלומר שרוסיה היא באמת הצד הטוב בסיפור?
מוזר.
קץ ההיסטוריה??? באופן אבסורדי מסתבר שקץ ההיסטוריה האנושית אכן מתקרב. כל גופי הרשע המפעילים והשולטים כיום בגורלנו הם גם מכחישי ההתחממות הגלובלית במסגרת המרד של נמוכי המצח כנגד מדע וחשיבה רציונלית. לרע המזל אנו כבר שנים ספורות לפני נקודת האל – חזור. לכשזו תגיע יבוא גם קיצה של ההיסטוריה האנושית.
יש לך טעות עובדתית בניתוח. הפיגוע בספרד השפיע על תוצאות הבחירות, אבל שם הוא גרם להחלפת ממשלת ימין (בראשות מפלגת הPP) שתמכה בפלישה האמריקנית לעיראק, בממשלת שמאל (בראשות מפלגת הPSOE) שהתנגדה אליו.
https://en.wikipedia.org/wiki/Spanish_general_election,_2004
"In the event, the election result took many by surprise. The PP had been shown to lead all opinion polls conducted before March 11, although its lead over the PSOE had started to narrow as the campaign advanced. The PP government's handling of the 11-M bombings is thought to have accelerated this trend and to have caused a last-minute voter mobilization in favour of the PSOE as a form of protest against the PP. The Socialists ended up leading with an unexpected 5-point margin and a record 11 million votes, the most votes garnered by any party in a Spanish political election up until that date (and only surpassed by PSOE's result of 2008)."
גם אני חשבתי על הפורמולה המעגלית של אפלטון עם נצחונו המפוקפק של טראמפ. דברים מוזרים קורים, הסימולקרה הטראמפית והממשי מה ינצח?
ביקורת שמאלית וליברלית ומעקב אחרי קריסתה של ישראל. כמה אירונית תת-הכותרת של הבלוג הזה. הבלוג הזה שסימנו המובהק היה הנטיה הקונספירטיבית שבו, סמניה – הטון המתנשף, זריעת האינואנדו, הקפיצה הנחשונית מעובדות למסקנות, הפניה ל״קבוצה״. לא עד.
הטון לא מתנשף אלא מחרחר כגוסס על מיטתו, העובדות מזוייפות, המסקנות פראנואידיות. חבל. הכללים ללוחם הצדק בענן נותרו כשהיו כאשר נוסחו על ידי אנטישמי, סופר מדע בדיוני, כלכלב מוכה כלבת, ווקס דיי. אני אכתוב שמאלנים משום שאני חושב שזה התרגום הנכון לעברית.
SJW's always lie.
SJW's always double down when caught in a lie.
SJW's always project.
שקרים –
א- החיבור עם דעא״שׁ, באמת? פוטין ודעאש? כמה אטום כבר אפשר להיות למציאות. הרי פוטין וכנראה ארה״ב של טראמפ ישתפו פעולה להחזרת אסאד, או ווריאציה כלשהי על אסאד בסוריה, כנראה שישתפו פעולה בעיראק. דעאש כמו הנאצים הצליחה במקום בו אסור להצליח, הדיבר הראשון למהפכן – לא תחבר בין האינטרסים האמריקאים והרוסים, פן יקרעו לך את התחת.
ב1- לחיות כמו רוסים. או, איזה כיף לא לגור במערב התיכון. רבים מאזרחי המערב חיים פחות טוב מרוסים, לרובם צווארון כחול, הם אלו שהעלו אתכם לשלטון מאז ומתמיד, הם אלו שאתם כלכך שונאים משום כך. הם אלו שנטשתם ברגע שמצאתם חיית מחמד אחרת למצוץ את דמה. הם אלו שזרקו אתכם מכל המדרגות.
הגרנד סלאם של הקארמה ב2016 נגמר בביץ׳ סלאפ, כך נאה וכך יאה.
ב2- לחיות כמו רוסים. או, אני למדתי ״מדע״ המדינה ומגדר וכעת כותב ב״הארץ״ ואתה גזען מסריח, בבון, פשיסט וניאו נאצי, גיק בביסמנט של אמא שלו ונקבירד.
למרבית הציבור במערב, צנזורה אין פירושה שהממשלה מגבילה את הדיבור שלך, אלא שהמדיה בשיתוף עם גורמים פוליטיים ועסקיים מתייגת עמדות לגיטימיות בהן אתה מחזיק באותו אופן שדתות מתייגות את חילול השם, קרי היסטריה, זעם מפוברק, צביעות והיפרבולות נלעגות. זה השמאל של היום, קראו את הפוסט שלעיל, ככה אתם נראים. משמיצים, מגדפים, מתבכיינים, ומקללים, וטובלים ששרימפ קוקטייל בידכם. צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בשקרים הכלכך שקופים שלכם.
ג- לימין אין מה להציע מלבד מגף יבאדבאדו. שיא השיאים של האפסות הרעיונית של השמאל מתבטאת בטענה הזו, כל הקמפיין של הילארי היה ״לטראמפ אין מה להציע״ ו״לא טראמפ״ ולכן הובסה. שיהיה לכם מה לאמר מלבד ״הימין חרה״, או בגרסת גיל ב׳ – ״הימנים יותר גרועים.״ אולי משהו יקשיב לכם, עד אז. אני לא ימני ואני לא יכול לשמע אתכם יותר. מפרופסור שקורא לג׳נוסייד לבן, דרך הנזירות המצטלבות מהמחלקה למגדר ועד המדיה ו״הרוסים גנבו את הבחירות״. מראה דרושה לכם בדחיפות, ושקית הקאה.
מה שהבלוג הזה היה תמיד בשבילי הוא מעקב אחרי קריסתו הרעיונית של השמאל ומדוע שמאל וליברליזם לעולם לא ישכנו יחדיו. השמאל הרעיוני פגום, פגום מאד. הפגם הבסיסי הוא שהשמאל הוא קניבליסטי, בחיפושו המתמיד אחר עד קבוצה של אינדיבידואלים שאפשר לאחד תחת זהות קורבנית, חייבים לזרוק את הקודמים תחת הגלגלים, כך הומואים מושלכים מהגגות של השמאל תמורת מוסלמים, כך נשים מערביות, לבנות עשירות באוניברסיטה פרטית ב50 אלף דולר בשנה יכולות להיות ״קורבן״ של מובטלים באוהיו בגלל שהם ״גברים לבנים״ וחלק מהפטריארכיה.
זה נגמר חברים, הקריסה הושלמה, הובסתם טוטאלית ואתם תעלמו רעיונית. גורביץ יודע את זה, וההספד המחרחר שכתב כאן אחד הדוברים היותר רהוטים של הרגרסיביזם בעברית הוא מצבה הולמת.
מצוות תשליך – הגזענים האמיתיים הם אתם, זכרו זאת. תמיד הייתם, כמזרחי בישראל תמיד ידעתי את זה. השלכה היא הצפויה שבתכונות האינושיות ואי היכולת של כמעט כל שמאלן מצוי להתמודד מול טיעונים בלי לקלל, לגדף ולסמן בשתן היא הדוגמה הטובה ביותר לכך. מי שלא רואה באחר אלא את הרע ביותר, מי המניח את המוטיבציות השליליות ביותר שבנמצא לאחרים, מספר לנו על עצמו. והסיפור שלכם מחריד.
ספרים יכתבו בעתיד על העווית החולנית שאחזה במערב בשנות ה90, על המחלה האוטו-אימונית של הליברליזם ועל איך נלקח מכם הנצחון ברגע האחרון בידי אלו שהעלו אתכם לשלטון מלכתחילה. להתראות שמאלנים, שלום אהבה.
קוראים לך גזען כי כך אתה מציג עצמך בציבור: אתה מעריץ ניאו נאצים כמו בנון ואתה מביע באופן עקבי תמיכה באפרטהייד הציוני ודיכוי אחיך הערבים המוסלמים. זה שאתה ערבי יהודי זה לא אומר שאתה לא גזען, כמו שלא כל יהודי אירופאי הוא בהכרח גזען. הרגשת גזענות כי אתה מזרחי? את מכיר את כל האשכנזים בעולם, כולם גזענים גם אלה שנשואים למזרחים? הכינור הקטן בעולם מנגן רק בשבילך.
המטפורות שלך לשמאל כאישה הראויה להתעללות ואלימות מעידות שאתה גם מיזוגן אלים.
מנסה לשכנע אותנו שברוסיה יותר טוב מארה"ב? אתה הרי אידיוט שימושי של התעמולה הפוטינית. מעניין מי עוזר לאסד לבצע טיהור אתני בחלב עכשיו. אבל תמיד אפשר להאשים את אובמה כי הוא הרי מוסלמי מרושע.
התגובה הזו מזכירה את תגובתו של ביבי לה' חלטת האו"ם. כך לא נראה מנהיג מנצח, כך נראה מי שאיבד שליטה, כך נראה מוכה כלבת.
ואגב פוטין אהובך הצביע בעד…
אין לי כח להכנס אתך לעוד ויכוח ונראה לי שזה חסר טעם אם זה מה שהבנת מהטיעונים שלי. המטרה שלי לא היתה להראות מי יותר גרוע אלא להראות שהטיעונים שלך לא רציונליים. פעם אחר פעם אתה תוקף את השמאל כי הוא עושה X
אבל כשאפילו אתה משתכנע שבעצם גם הימין עושה אותו דבר, המסקנה שלך לא משתנה. כלומר כל הטיעונים שלך היו מסך עשן מלכתחילה. אתה שונא את השמאל מסיבות ששמורות איתך ולא מהסיבות שאתה מביא כאן.
תראה תום, זה שאתה לא ימני זה נחמד (במיוחד לאור נדירותם של יהודים לא-ימנים בארץ הקודש). אני גם יכול להבין למה טיעונים בסגנון "הימין גרוע יותר" אינם מעניינים אותך: כוחנות, סמכותנות וחיפוש אויב שבו נוכל לפגוע ועל-ידי כך להאדיר את עצמנו אלה תכונות שהימין מתאפיין בהן. מי שיש לו נטייה פוליטית לימין ממילא מחפש אותן, והן אינן גרועות בעיניו. אני חושב שאנשים כאלה הם מזוכיסטים, אבל מכיר בגיוון של החוויה האנושית. מה שכן, כאשר השמאל מנסה לאמץ את אותה התנהגות, זה נראה מגוחך.
אבל מה אתה רוצה? אתה באמת דואג למעמד הפועלים האמריקאי? זה ראוי להערכה, אבל אם אתה יודע משהו על הנושא, אתה מבין מן הסתם שמצבו הכלכלי של המעמד הזה, למרות קשייו האמיתיים לגמרי, טוב בהרבה ממצבו הכלכלי של מקבילו ברוסיה, ויישאר כזה בלי שום קשר לפוטין, טראמפ או קלינטון. (אני מדבר על המצב הכלכלי, כי בכל הקשור לזכויות הפרט, עצם ההשוואה בין ארה"ב לרוסיה מעוררת צחוק פרוע.) להבדיל ממה שעולה מתגובותיהם של כמה אנשי שמאל, כאן ובמקומות אחרים, פוטין אינו איזה כוח דמוני שזיקה אליו אמורה להטיל טומאה בפוליטיקאי (בעיקר ימני) כזה או אחר. הוא פוליטיקאי בעצמו, עם שאיפות מובנות למדי, עם יכולות להגשים אותן לפחות באופן חלקי, ועם העדר התנגדות מבית (פריווילגיה של רודנים מצליחים). כמובן, הגשמת שאיפותיו תביא לרוב העולם, וגם לאזרחיו, יותר נזק מתועלת. השאלה היא מה זה אומר על המערכת הפוליטית בארה"ב שהוא מצליח להשפיע עליה באופן מכריע ובקלות יחסית.
השמאל הפוליטי, מזה 150 שנה בערך, מבוסס על ההכרה בכך שבכל חברה אנושית ישנן קבוצות הנמצאות בעמדת נחיתות, בשל צמצום זכויותיהן מכוח החוק או הנוהג, מחסור במשאבים כלכליים, או כל סיבה אחרת. תפקידו של השמאל הוא להגן על בני הקבוצות האלה, פן יידרסו על-ידי קבוצות חזקות יותר. על מי בדיוק להגן בכל רגע נתון, איך ועד כמה, אלה שאלות שתלויות בנסיבות. ברור שיש סכנות בדרך הזאת, הקלאסית שבהן היא הנטייה של מנגנוני ההגנה להפוך לכוחות דורסניים בפני עצמם, במיוחד כאשר המנגנונים הללו מאוחדים למנגנון אחד (שלום לנין). אבל זה אינו המצב בשמאל במאה ה-21, כמעט בכל העולם. אם כבר, הסכנה ממנה סובל השמאל המערבי היא התעלמות מכוונת ממגבלות המציאות. קח את סוגיית שכר המינימום הפדרלי בארה"ב. ב-2013 הייתה יוזמה להעלות אותו ל-10.10 דולר לשעה. יוזמה ברוכה (לפחות בעיני), אבל לא היו לה מספיק תומכים בקונגרס. חלק מהרפובליקנים קידמו יוזמה של העלה צנועה יותר, ל-9 דולר לשעה. לא רק שהדמוקרטים לא תמכו ביוזמה הזאת, הם הגביהו את הציפיות ויצאו בהכרזה על שכר מינימום של 15 דולר לשעה (סאנדרס ממש דחף את קלינטון לעמדה הזאת). ובמציאות? היה ונשאר 7.25 דולר לשעה, וכנראה יישאר כך בארבע השנים הקרובות.
דרך אגב, זו אינה רק בעיה של השמאל. אנחנו חיים בעולם שבאופן כללי מעודד אנשים להגביה ציפיות מעבר למה שמגבלות המציאות מאפשרות. אבל זה כבר עניין אחר.
מני, לא ליפול לפח הפוטיני, חבל. אני, כאן לפני יותר מחצי שנה תיארתי כאן במילים נרגשות את הסופה הפוליטית שטראמפ עורר, את ההתגייסות של כוחות חדשים לתנועה, על ההתפתחות ההיסטורית של תנועת הנגד ועל התבוסה הבלתי נמנעת של השמאל החדש.
לפני פוטין, לפני פודסטה, לפני הדיפלורבלס. ובכל זאת אתה בחיפושיך הנואשים אחרי קוואנטום של נחמה מתפתה לסיפורי 007.
אני חושב שאתה מתאר את הבעיה היטב, אני חושש שכאדם מבוגר יחסית אתה לא מבין את מקורותיה, כיוון שאתה חושב במונחים סוציאליים, אכפת לך מהחברה באמת.
זו לא המוטיבציה של שמאלנים חדשים. קידום ,אישי, וירטו סיגנאלינג
במסגרת תוכניתנו – סימנים של תום
שימו לב כיצד בשנה הקרובה מושגים של הימין האלטרנטיבי האמריקאי יכנסו לשיח של הימין הישראלי העממי, כך ליברלים, דמעות של שמאלנים, רגרסיבים, פתיתי שלג, ליברליזם קלאסי, אנטי-פיסי, שיטפוסטינג, SJW (לוחמי הצדק בענן, תרגום שלי) אם לציין את המיידיים.
הם יחוללו מהפכה גמורה בתפיסת הימין את עצמו ובאופן המאבק בשמאל.
אין לשמאל החדש שום כלים להתמודדות מול ההתקפה הזו שכן היא מעקרת ומגכיחה את המתודולוגיה המרכזית של הפוליטיקה הרגרסיבית. תרבות הפיסי היא לא העיקר אגב, תרבות ה"מומחים" המזוייפת מסוקרים ועד קואוצ'רים היא הבסיס שעליו הנכונות הפוליטית מונחת, כדי שתהיה שפה נקיה דרושים איסטניסים מומחוי. סביר להניח שהחברים יכפילו את מאמציהם ויעשו עד מאותו דבר, המומחים לא יבינו מדוע אין הם מקבלים תוצאות שונות, סיני מת.
האקדמיה תשלם מחיר כבד על שנתנה ידה לכך. ועלינו, אלו העוסקים בהנדסה ובמדעי הטבע לסייע במאבק לשיקום האוניברסיטאות. זמן רב מדי נתנו לנזירות וכמרים לעשות ככל העולה על רוחם באקדמיה בעודינו עושים ועושות היטב לביתנו.
אני רואה יותר דומים לי לאחרונה בספירה הפוליטית. גיקים קרא להם הסטוריון בעודו מתקתק במרץ על מחשב של גיקים, ברשת שבנו גיקים, שמבוססת על פיסיקה של גיקים ומתמטיקה של גיקים.
העובדה שלעולם לא תבינו איך שום דבר שסביבכם עובד, ממחשב ועד לאלגוריתם של שור, היא כל כך מביכה. עדיף שתשתקו אותה.
לא, אני לא בא מתחום של חינוך, לפחות לא באופן פורמלי. מה שכן, יש לי ילדים בשלבים שונים של גיל ההתבגרות; אני מניח שזה תורם לפיתוח סבלנות. מזה אתה יכול גם להבין שאני לא כל כך מבוגר. יליד שנות ה-70, בן גילו של יוסי, פחות או יותר.
מה שכן, אני נרתע משטחיות, ככל שאני זוכר את עצמי. כשהייתי בן 10 או 11, קראתי באיזשהו מקום שג'ון קנדי ניצח בבחירות כיוון שהוא נראה טוב יותר בטלוויזיה, והזדעזעתי. לא שהייתי יודע אז להבחין בין קנדי לניקסון לו הראו לי צילומים של שניהם ללא כיתוב נלווה. אז הרתיעה שלי מתרבות המדיה החברתית כנראה באה משם (הבלוגים היו אחלה ונשארו כאלה כל עוד לא ניסו להתאים את עצמם למדיה החברתית, ובכלל, האינטרנט עד 2006, בערך, היה מקום לא רע).
וירצ'ו סיגנאלינג היא אחת הבעיות של המדיה הזאת, המעניקה יתרון מובנה לוויראליות על-פני תוכן. זה אפילו לא עניין של פוליטיקה, ויוכיח הטרול התורן שקבר את בריטני ספירס. זה ייחודי לשמאל כמו ששתיית אספרסו בבתי קפה ייחודית לו.
חמלה אינה מייצרת פוליטיקה לכשעצמה. אבל היא יכולה לתת דחף לפעילות פוליטית, וזה דחף ראוי ומכובד (לפחות בעיני) הרבה יותר מהדחף של האדרה עצמית או האדרת הקבוצה, המדומיינת לרוב, אליה מי שנכנס לפעילות כזאת משייך את עצמו. הבעיה עם אלט-רייט, מעבר לרטוריקה הביזארית שלהם, היא שכל הפעילות של האנשים האלה ספוגה בהאדרה עצמית. לא יודע האם זה אופייני לגיקים; אני מקווה שלא.
ימין אלטרנטבי? בואו נראה מה יש לנו שם: ספנסר, בנון, מועל יד נאצי עם בחירתו של טרמפ. מדובר בימין קיצון, אוסף של סופרמיסטים ונאצים. אין כאן אלטרנטיבה לדבר מלבד הגינות אנושית בסיסית.