החברים של ג'ורג'

12 בדצמבר 2015

מה בשם הזה, טרור

Filed under: ללא גבולות — תגיות: , , , — yossi @ 18:06

כשמילה מכסה על מציאות, צריך לברר מה עומד מאחוריה. או, במילים פשוטות: שמרו על רוגע והמשיכו הלאה

(ארוך)

ח”כ בצלאל “בהמת הנפץ” סמוטריץ’ (האחים היהודים) פרסם בסוף השבוע מאמר (עמ’ 21) שעורר תהודה בבטאון “בשבע,” שבו טען סמוטריץ’ כי טרור יהודי כלל איננו טרור, וזאת משום שאלו שמבצעים אותו אינם אויבים. כולם התייחסו לקטע נטול המודעות העצמית שבו כתב סמוטריץ’ על המתנחלים ש”כשדוחקים ציבור שלם לקיר, מתייחסים אליו כאל טרוריסט, עושים לו דמוניזציה ורומסים את זכויותיו בלי כל עכבות, בסוף זה מתפוצץ.” מודעות עצמית אף פעם לא היתה הקטע החזק של האחים היהודים, אבל אני מעז לטעון שהפסקה החשובה במאמר של סמוטריץ’ היא אחרת לגמרי.

“איננו במלחמה מול יהודים! פשע הוא פשע, וחובה על מערכות האכיפה למגר אותו. אולם פשע איננו טרור, ופשע שמבצעים אזרחי המדינה אינו הופך אותם לאויבים ואינו מצדיק יציאה מן הסדר, כפי שאנחנו נאלצים לעשות מול אויבים.”

כלומר, אם נפרק את הטענה של סמוטריץ’,

א. יש הבדל בין פשיעה לטרור.

ב. טרור הוא אקט מלחמתי, הוא מבוצע על ידי אויבי המדינה שאינם אזרחיה.

ג. מהיותו של טרור אקט מלחמתי, הוא מצריך חריגה מגדר הדין הרגיל, שאינו הולם מצב מלחמתי.

רגע. מיד נחזור.

[…]

בתחילת החודש, יצאו שני אמריקאים – סעד ריזאן פארוק ותשפין מליכ – לטבח בסן ברנדינו שבקליפורניה. הם הרגו ×›-14 בני אדם וכנראה שהיו הורגים יותר אלמלא חוסלו במקום; הם היו חמושים למשעי. ביממה הראשונה שלאחר הטבח, חל בלבול: האם מדובר בהתקפת טרור או לא? החשד הראשוני שמדובר בטרור נבע, כמובן, משמותיהם המוסלמיים מאד של בני הזוג. להוציא שמות אלה, לא ×”×™×” שום דבר שיבדיל במובהק בין התקפת הירי שביצעו (במקום עבודתו של פארוק) ובין 352 התקפות הירי שקדמו לה באותה השנה בארה”ב – בממוצע, עד אותה התקפה, יותר מפיגוע ביום. בשנה שקדמה לה, 2014, היו 336 פיגועים כאלה.

רגע, אמרתי פיגועים? סליחה, טרמינולוגיה לא מדויקת. “פיגועים” הם, בעברית, התקפות טרור. אבל 352 ההתקפות שקדמו לאלה של פארוק ומליכ לא הוגדרו כטרור. ב-2015 היו 62 התקפות ירי על מוסדות חינוך (גנים, בתי ספר, אוניברסיטאות), ומאז הטבח בסנדי הוק ב-2012 היו 161 התקפות כאלה. הסיכוי של האמריקאי הממוצע למות בהתקפת טרור אפסי. הסיכוי שהוא יירה למוות על ידי פסיכי עם נשק – בדרך כלל (64%) לבן, והוא כמעט תמיד ×™×”×™×” גבר. לעתים קרובות למדי הוא יחזיק באידיאולוגיה ימנית: ביוני 2015, ×–×™×”×” מאגר המידע לטרור גלובלי של אוניברסיטת מרילנד 65 התקפות שבוצעו על אדמת ארה”ב על ידי פסיכים ימנים; פסיכים ג’יהאדיסטים ביצעו “רק” 24 התקפות. פארוק, אגב, הוא אזרח אמריקאי יליד ארה”ב (מליכ היתה מהגרת).

ואם זה לא היה מספיק, אז מסתבר שאחד מכל עשרה אמריקאים שנושאים נשק סובל מהתפרצויות זעם.

שיעור הרצח באמצעות נשק חם בארה”ב – סוג הנשק שמופיע כמעט בכל רצח המוני – חריג מאד. אף על פי כן, למרות שםארוק ומליכ לא עשו שום דבר יוצא דופן על רקע הנוף של הרג המוני, ארצות הברית נכנסה לפאניקת טרור שמזכירה את הרמות שלאחר ×”-11 בספטמבר.

למה?

[…]

חזרה לסמוטריץ’. אם נשתמש בכללים שלו, הטבח בסן ברנדינו לא היה מעשה טרור: הוא בוצע על ידי אזרח אמריקאי, לא על ידי אויב של ארה”ב; ואי אפשר היה להבדיל בינו ובין פשע ירי המוני שגרתי. אף על פי כן, סביר שסמוטריץ’ יתחלחל מן המסקנה הזו. זה טרור מובהק, הוא יאמר, האזרחות פחות חשובה.

ואכן, סביר להניח שאם נשאל את החבר סמוטריץ’ האם להפעיל את חוקי הטרור כנגד פלסטינים ישראלים שנצפו אוגרים 700 ליטרים של דלק תוך שהם גומעים בצמא אידיאולוגיה קיצונית, התשובה צפויה להיות חיובית. על כל פנים, לא שמענו מילת התנגדות מסמוטריץ’ כשהשב”כ והמשטרה עצרו אזרחים ישראלים ממוצא לא יהודי בחשד לטרור והפעילו כלפיהם את כל ארגז הכלים שמיועד ללחימה בטרור.

אז אזרחות היא לא באמת קריטריון. היא שם כדי שסמוטריץ’ לא יצטרך להסביר דברים במקרה שייחקר על הטפה גזענית. הוא הרי לא יכול לומר ש”טרור זה משהו של ערבים,” לא בלי להסתבך, אז הוא מציב את הקו המפריד בין אויב לאזרח.

אבל, כפי שראינו במקרה של פארוק, אזרח לגמרי יכול להפוך לאויב. למעשה, רוב גדול של מקרי הטרור שאנחנו מכירים בוצעו על ידי אנשים שרשמית החזיקו באזרחות או בנתינות של המדינה שכנגדה פעלו. טרור הוא כלי שבדרך כלל מופעל על ידי אזרחים.

שאלה נוספת לחבר בהמת הנפץ: כשחמושי האצ”ל ירו למוות בחמושים בריטים, האם הם היו פושעים?

כנראה שלא. סמוטריץ’ ינסה לטעון שהם היו לוחמי חירות, אבל זה בדיוק מה שאומרים הפלסטינים על הטרוריסטים שלהם.

יהודים אינם יכולים להיות טרוריסטים, אומר סמוטריץ’ – אבל החשודים הנוכחיים בטרור יהודי (ודוק: חשודים) מחזיקים, כך טוען המשטר, באידיאולוגיה שאומרת שיש להפיל אותו; שהוא מלכות הרשעה שיש להכות בכל נקודות התורפה שלה, עד שתקרוס. הם לא לבד: הימין היהודי כולו אכול בגידה, ושני שרים של ממשלת נתניהו – אורי אריאל וזאב אלקין – הם בוגדים שדיווחו על פעולות הצבא לאנשים שהיום עצורים בחשד לטרור יהודי. סמוטריץ’ עצמו, כידוע, נתפס במהלך ההתנתקות עם 700 ליטר דלק שלא ברור איך הגיעו אליו ושעל פי טענות המשטרה החשאית, היו מיועדים לשמש לפיגוע נגד מטרות משטר כדי לסכל את ההתנתקות. כמקובל ביחס לטרוריסטים יהודים, התיק של סמוטריץ’ לא ×”×’×™×¢ לבית משפט. כלומר, האנשים שחשודים בטרור יהודי – הפעלת אלימות שמטרתה הסופית היא הפלת המשטר הנוכחי והקמת מדינה יהודית באמת – נראים דומים מאד לאנשים שניסו לחסל את המשטר הצארי באמצעות טרור. ואלה, אין שום ספק שהיו טרוריסטים.

[…]

סמוטריץ’, כמובן, רק רוצה להמנע מכך שיתייחסו אל הציבור שלו – בצדק! – כאל ציבור שמעודד טרור; הוא פוחד פחד מוות מכך שאולי הפעם ×™×’×™×¢ הפוגרום המשטרתי נגד הציבור שלו, הפוגרום שכל כך פחדו ממנו שם אחרי שהם רצחו ראש ממשלה. לשם כך הוא מעוות את ההגדרות של “מהו טרור.” אבל הוא לא ×”×™×” יכול לעשות את ×–×” אלמלא הדיבור הכללי ביחס לטרור ×”×™×” מעוות.

מהו טרור? טרור הוא פעילות אלימה, או למצער מלווה באיומים אמינים של שימוש באלימות, שמטרתה היא השגת מטרות פוליטיות. הצתת בית ספר דו לשוני היא טרור; המטרה שלו היא איום על אנשים שמעיזים להפר את טוהר הדם היהודי. אלימות כלפי חקלאים פלסטינים על אדמותיהם או בתוך כפריהם – מעשים של יומיום עד שגל האלימות הנוכחי הפך את ×–×” למסוכן – הם טרור, שכן המטרה שלהם היא שכנוע הפלסטינים לנטוש את אדמותיהם. הפצצה של בתי משפחות של פעילי חמאס, טקטיקה אהובה מאד על כנופיית הטרור המכונה חיל האוויר הישראלי, היא טרור של מדינה.

האם יש קשר בין טרור ובין פעילות אויב? לא בהכרח. רוב מה שמכונה “פעולות אויב” הן פעולות לחימה קונבנציונליות, שאינן מופנות כלפי אזרחים אלא כלפי חמושים אחרים. אבל, ב-30 השנים האחרונות, להרבה יותר מדי ממשלות היה נוח להשוות בין טרור ובין אקט מלחמתי.

בעולם הראשון, לא היו כמעט פעולות מלחמתיות מאז מלחמת העולם השניה. כמעט כולן התרחשו בעולם השלישי, שבו השתמשו העולם הראשון והשני (ברה”מ וגרורותיה) כ-proxies. טרור הגיע בדרך כלל מבפנים: באדר-מיינהוף בגרמניה, הוות’רמן בארה”ב, הטרור הימני המובהק שזעזע את איטליה בשנות השבעים והשמונים (”אסטרטגיית המתחים”). מספרם של הטרוריסטים תמיד היה קטן, והיכולות שלהם מוגבלות ביחס.

אף על פי כן, ב-30 השנים האחרונות אנחנו מדברים על טרוריסטים/מחבלים לא כעל פושעים – אלה המבצעים פשע של חתרנות אלימה, שמטרתה הפלת המשטר או שינויו בדרכי אלימות – אלא כאל אויבים. למה? ×›×™ ×–×” מאפשר למדינה להפעיל את סך הכוחות החריג מאד שהיא מחזיקה למצב מלחמה. אם אתה חשוד לא בפשע – רצח, חטיפה, הצתה – על רקע אידיאולוגי אלא ביציאה למלחמה כנגד המדינה, אפשר לעשות לך הרבה מאד. אפשר, בפועל, לחסל את רוב הזכויות שלך אם אתה חשוד בפעילות כזו. אפשר, וממשלות תמיד אוהבות את ×–×”, לדבר על איום שגרתי כעל איום קיומי.

דוגמא היסטורית בעלת חשיבות: בשנים 68-67 שכנע גנאיוס פומפיוס מאגנוס את העם הרומאי שבעיית הפיראטיות חריפה כל כך, עד כדי שאין מנוס אלא מלהעניק לו פיקוד מיוחד, בניגוד לחוק ולנוהג. עכשיו, היו פיראטים והם היו מטרד לא קטן: בין השאר הם שבו את יוליוס קיסר הצעיר. אבל כנראה שהם לא היו סכנה חריפה למשטר הרומאי, כי משעה שקיבל פומפיוס את הפיקוד, הוא השמיד אותם תוך 40 יום.

[…]

יש טרוריסטים בעולם. אין ויכוח. אבל הם לא מאיימים על המשטרים הדמוקרטיים, לא באמת. הם מסוגלים להרוג כמה עשרות או מאות בני אדם, אבל בציניות המתבקשת צריך לומר שהם יצטרכו לעבוד קשה כדי שמישהו ישים אליהם לב בארה”ב, עם כל מקרי הטבח שלה. כשאנחנו מתייחסים אליהם כאויב, אנחנו עושים שורה של דברים, כולם לא בריאים.

קודם כל, אנחנו מאדירים קבוצות קטנות לכדי איום קיומי. שנית, וזו בעיה של ממש, אנחנו מפעילים את חוק המלחמה כנגד איומים שהם לא איום צבאי. חוק המלחמה מאפשר שימוש דרקוני כל כך, משום שהוא מיועד לאיום שאשכרה מאיים על המדינה עצמה: מצב שבו היא מושמדת או נכבשת. להוציא, אולי, דאע”ש בסוריה ועיראק, שום ארגון לא מתקרב או התקרב למצב ×”×–×” – וכאן צריך לומר שסוריה ועיראק היו failed states לפני העליה של דאע”ש ושלצד מעשי האימה של דאע”ש יש גם נסיון לבנות מדינת-נגד. כלומר, הצורה הנכונה להתייחס אל דאע”ש היא לא כאל ארגון טרור אלא כאל מדינה שהטרור הוא טקטיקה מרכזית שלה. ואיך לומר, מדינה שבית המשפט שלה קבע שוב ושוב שמותר לכוחות המזויינים שלה לבצע ענישה קולקטיבית כהריסת בתים לשם “הרתעה” (=הטלת טרור) לא נמצאת במצב טוב לידות אבנים.

שלישית, אנחנו יוצרים שתי בעיות. הראשונה היא שאנחנו יוצרים מיליטריזציה הן של החשיבה הפוליטית והן של המשטרה. פתאום, הפתרון הראשון לכל בעיה הוא אמצעי צבאי, מחימוש לא שפוי של שוטרים עבור בהעלמת עין מהפעלת אלימות קטלנית מצידם (אנחנו במלחמה!) כנגד האוכלוסיה, וכלה במעצרים מנהליים.

השניה היא יצירתה של מדינת-נגד חשאית, עם משטרה חשאית ומעקב אחרי חלקים ניכרים של האוכלוסיה. המדינה הזו, בהגדרתה, לא יכולה להיות תחת פיקוח הולם של הרשות המחוקקת, פשוט כי היא רגילה ליצור עוד ועוד חלקים יותר ויותר סודיים מעצמה. ובשלב מסוים, המדינה הסודית תמצא את עצמה במצב עימות עם המדינה הרגילה. אחרי הכל, אם כל האזרחים הם חשודים בפעילות עוינת (”טרור”), ואם אין צורך להביא ראיות לפעילות כזו (שהרי היא עוינת ולא כפופה לחוק), זו רק שאלה של זמן עד שבתי המשפט יצטרכו לדון בפעולותיה של המדינה החשאית. כשזה קורה, מופעל עליהם לחץ בלתי נתפס לסגת אחורה, לא לגעת. וכשזה קורה, נוצר מצב שבו יש ארגונים של המדינה, שפועלים על אדמתה וכנגד תושביה או אזרחיה, ושאין עליהם פיקוח מעשי של בתי המשפט. נוצר מצב שבו יש אקס-טריטוריה שרשמית היא בידי המדינה, אבל בפועל היא בידי המדינה החשאית. מכאן, ההבדל בין מדינה חופשית ובין דיקטטורה הופך במהירות לשאלה של מידה: כמה חלקים מהמדינה שלך כבר ננגסו על ידי המדינה החשאית?

לב הבעיה פה היא שמלחמה רגילה נגמרת בשלב כלשהו: בירת האויב נופלת ומה שנשאר מכוחותיו נכנע, או ששני הצדדים מותשים ומבקשים הפסקת אש. מה שמכונה “המלחמה בטרור” לא יכול להגמר. רעיונות לא מתים בשדה הקרב. התוצאה היא שמצב מלחמה, שאמור להיות זמני, הופך לקבוע. ומשטרים מתקשים מאד, בלשון המעטה, להשאר דמוקרטיים במצב של מלחמה וגיוס תמידי.

ועל כן, ייטב לכולנו אם נוציא את המונח “טרור” לגמלאות. הוא לא מועיל לדבר אלא לערפול. אם אנחנו מתייצבים מול אויב, כלומר גוף שמהווה איום ממשי על קיום המדינה עצמה, אז את הטיפול בו יש להשאיר לכוחות הצבא, שלא יורשו לפעול בתחום המדינה. כוחות עוינים שיוכלו לפעול בתחום המדינה – ושמטבעם, לא מאיימים על המדינה אלא על פרטים בתוכה – הם בהכרח קטנים מאד; את אלה יש להשאיר למשטרה, שתתייחס אליהם כאל פושעים לאומניים ותו לא. שזה אומר כל דקדוקי הדין: איסוף ראיות, זכויות נחקרים, העמדה לדין בבית משפט פתוח, הכל.

כי הערפול של שני המצבים האלה מאפשר לממשלות להפחיד את הציבור, הוא מאפשר לאלמנטים שלה שרוצים לבנות מדינה חשאית להתפשט, והוא חותר תחת קיומה של המדינה החופשית. די לטשטוש: טרור איננו מלחמה ואין להתייחס אליו בכלים של מלחמה.

טרור הוא בסך הכל שם שמיועד להתיר אלימות כלפי אנשים לא רצויים. שימו לב כמה שנים לקח עד שישראל העזה לדבר על “טרור יהודי”: אריאל שרון היה ראש הממשלה הראשון שדיבר (ביחס לבוגד עדן נתן-זאדה) על “מחבל יהודי.” טרור הוא שם שמודבק של מי שנמצא בחוץ: לא פסיכי ימני לבן בארה”ב, אלא מוסלמי; לא מישהו מהמרכז-הימני-הבולע-כל של ישראל, אלא “קיצוני.” והשם הזה מפריע לנו להתמודד עם המהות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

45 Comments

  1. לא מסכים.
    רוצח בדרך כלל הורג אדם שהוא מסוכסך איתו אישית. גנב גונב בכדי להשיג כסף, כך גם סוחר סמים. אנס מוציא את התסכולים שלו על הנאנסת וכן הלאה.
    טרוריסט פועל,כפי שציינת, מתוך אידאולוגיה. הוא לא שונא אותי כי אני אישית עשיתי לו רע אלא משום שהפגיעה בי משרתת מטרה אידאולוגית. זה פשוט לא פשע רגיל. זה מה שאני אומר לכל המתחסדים שרוצים לקצוב את עונשו של יגאל עמיר.

    התגובה שלך by עדו — 12 בדצמבר 2015 @ 19:35

  2. במה ×–×” שונה ממי שאונס-מכה-רוצח אישה רק על שום היותה אישה? …אין צורך לענות, לא על ×–×” הדיון פה. רק נקודה קטנה למחשבה.

    התגובה שלך by FN — 12 בדצמבר 2015 @ 20:06

  3. זה לא שונה בהרבה. תופעת הטרור נגד נשים נפוצה ועקבית אפילו יותר מטרור על רקע לאומני או דתי.
    ומחוץ לעניין: הכלב של נתניהו נשך את בעלה של חוטובלי ונמסר לרשויות. נתניהו מדבר על חמלה: http://www.themarker.com/news/1.2796707
    אתם מדמיינים את הכלב של אובמה או אפילו של בוש נושך מישהו?
    עוד סימפטום לחוסר השליטה של נתניהו או לניסיון השליטה שלו באמצעים אלימים בלבד. פני הכלב כפני האומה.

    התגובה שלך by Z — 12 בדצמבר 2015 @ 20:40

  4. מה שאתה אומר פשוט לא נכון. יגאל עמיר לא טרוריסט, הוא רק מבצע. הטרוריסטים הם דב ליאור ושות', והם לא עושים את זה מתוך אידאולוגיה אלא מתוך ביזנס. טרור זה ביטוי קלון שמוטל על ידי גופים בעלי לגיטימציה יחסית, כלפי גופים שאינם כאלה, ביטוי שהומצא למטרת ביזנס, כלפי ארגוני ביזנס.

    התגובה שלך by התינוק המלכותי — 20 בדצמבר 2015 @ 14:16

  5. עדו צודק.עמיר טרוריסט, מפגעים פלסטינים הן טרוריסטים, וכל אלו הם מקרה פרטי של אויב.

    לעומת זאת, הפסיכופתים שהמיתו חפים בדומא הם אכן פושעים ולא אויבים. הם בוודאי לא ניסו למוטט את המדינה (כמו זוג הטרוריסטים בסן ברנרדינו). אממה,אני מסכים עם הצעתו הנדיבה של אחד מבני המשפחה שנטבחה בדומא: לשחרר אותם (עם חנינה מלאה, מצידי) רק בדומא. ושיהיה להם בהצלחה. זה שהם פושעים אצלנו לא אומר שהם לא יכולים להיות אויב של מישהו אחר.

    א

    התגובה שלך by סמולן — 12 בדצמבר 2015 @ 23:12

  6. אז זהו, שלא. הפסיכופתים שרצחו בדומא הם אויבים. פועלים מטעם אידיאולוגיה דתית שרוצה להחליף את המדינה החילונית במדינת דתית (הפלת המשטר), בין ע"י יצירת חיכוך (ע"י הרצח) ומלחמת אזרחים שבסופה "נאלץ" לבצע טיהור אתני (ובין השאר נאלץ גם להחמיר מאוד את אמצעי הבטחון ונתדרדר למדינת הלכה), או סתם מלחמת דת עם כל המזרח התיכון (ואותן תוצאות כמו במקרה הראשון).
    ועוד משהו: רוצח, אפילו סדרתי, מנסה לרצוח כמות/סוג מסוימ/ת של אנשים ולסיים בזאת. הרוצחים בדומא, אם היה מתאפשר להם, היו מסיימים בטיהור אתני.

    התגובה שלך by סתם אחד — 13 בדצמבר 2015 @ 0:06

  7. מה זה ״ניסו למוטט את המדינה״? איך מודדים את זה? מדובר על רצונות, חלומות, תוכנית פעולה מסודרת? על האדם להיות שפוי? מי ששומע קולות שאומרים לו לרצוח כדי להביא את המשיח ולגמור עם העולם החוטא כפי שאנו מכירים אותו, הוא טרוריסט? במסגרת אחרית הימים גם המדינה ״תתמוטט״, והוא מספר שהוא רוצה להביא את המשיח. קאזינסקי, ה״יוניבומבר״, היה טרוריסט? נדמה לי שהיתה לו פילוסופיה אנטי-טכנולוגית, נניח שאם זה היה תלוי בו ארה״ב לא היתה מתקיימת כפי שאנו מכירים אותה כיום (נאמר, בניב ההסברתי של העברית, שהוא עושה דה-לגיטימציה לקיומה של ארה״ב כמדינה פוסט-תעשייתית). הוא ניסה להשמיד את ארה״ב עם המעטפות שלו?
    ילדה בת 14 עם מספריים מנסה למוטט את מדינת ישראל? הרי בכל גל הטרור/אינתיפאדה האחרון, מה שמאפיין כמעט את כל המפגעים זו הידיעה הקרוב לוודאית שהם הולכים למות. הרטוריקה הפנימית שלהם היא ״מה זה בכלל משנה, האיסלאם ואל-אקצא תחת מתקפה בכל מקרה ופלסטיני יכול להיהרג בישראל גם מבלי שעשה דבר״, לא ״יאללה, עוד דקירה וקצת וישראל מתמוטטת״. רטוריקה של הקרבה, לא של ניצחון.

    בקיצור, מי מחליט? זה סובייקטיבי, לפי החלומות של המפגעים, או שזה אובייקטיבי, לפי מה שמחליט צה״ל?

    התגובה שלך by גיל — 13 בדצמבר 2015 @ 0:21

  8. גיל, ילדה בת 14 עם מספריים אכן מנסה למוטט את ישראל, אך לא באמצעות צבא שעומד מול צבא, אלא באמצעות כרסום סיזיפי של המוניטין של המדינה כמסקפת ביטחון לאזרחיה. ממליץ מאוד לקרוא (באנגלית) את מאמרו של יובל נוח הררי על מהותו של הטרור, זה נקרא משהו כמו the theater of terror

    התגובה שלך by אילן — 13 בדצמבר 2015 @ 2:42

  9. הניתוח הלמדני שעשה י"ג לגיבוב האווילי שחיבר המתנחבל בצלאל סמארקאץ' – מיותר. סמארקאץ' הוא פשיסט נאלח, ואין שום חשיבות לדבריו, ל"ניתוחיו", לטיעוניו, לנימוקיו, או להסבריו. מדובר בתולע מסית ומדיח, המטיף לשרצים בצלמו ובדמותו. שירעיש

    התגובה שלך by אמציה ברם — 13 בדצמבר 2015 @ 4:22

  10. חשיבות פירושה אם אנשים הולכים בעקבותיו, לא לכידותם הלוגית של דבריו.

    התגובה שלך by התינוק המלכותי — 20 בדצמבר 2015 @ 14:22

  11. האם הניתוח הלמדני ירתיע את הטיפוסים שהולכים בעקבות הסמארקאץ'? שרצים נדבקים לחרא, עם או בלי ניתוח

    התגובה שלך by אמציה ברם — 22 בדצמבר 2015 @ 16:49

  12. איזה מזל אנו עומדים לקבל מטוסי חמקן. כך נוכל להתמודד אם האיום הקיומי הזה.

    ואז נשאר רק להתמודד עם טרור החרם, טרור הבית דין בהאג, טרור האיום בהתפטרות הראשות,וטרור המשא ומתן לשלום.

    התגובה שלך by Jose לך ברח — 13 בדצמבר 2015 @ 5:49

  13. אתה כנראה צחקת, אבל הצבא שיש לו מדינה כבר מקדם את רעיון הצוללת כנשק האולטמטיבי כנגד טרור –

    http://www.themarker.com/mako/1.2795916

    התגובה שלך by ×–×™×’×™ — 13 בדצמבר 2015 @ 12:20

  14. התגובה לעיל מתיחסת לאילן

    התגובה שלך by Jose לך ברח — 13 בדצמבר 2015 @ 5:56

  15. טרור – הרג אזרחים ללא ×”×’× ×”, רק בגלל שיוך מסיום

    גרילה – פגיע בכח צבאי ×¢"×™ ×›×— צבאי קטן בהפתעה

    מלחמה – צבא מול צבא

    רצח – הרג אזרח בגלל סיבות אישיות או פליליות

    – – –

    מסתבר שהרג אזרחים של צה"ל הוא טרור, ופיגועי ההתאבדות של דוקרי החיילים והשוטרים זאת לוחמת גרילה.

    שמשהו יעשה סדר.

    – – –

    הציטוט שלא כתבת של הטינופת סמירוטיץ' – %40 ילדים עניים, יש לי חמישה ילדים , אז 2 מהם עניים?

    התגובה שלך by ×’'יימס — 13 בדצמבר 2015 @ 8:11

  16. אני ממליץ על המאמר של יובל × ×— הררי (קובץ PDF) –

    http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim108/download/zmanim108-harari.pdf

    טרור, פשוטו כמשמעו באנגלית, הוא פחד. תקיפה אלימה המיועדת לזרוע אימה בקרב קהל המטרה. התקיפה עצמה לא מתיימרת להשיג תוצאה צבאית (או פלילית, או אחרת) כלשהי, מעבר להשלטת הפחד. ולצורך כך, תגובה שלטונית, ובמיוחד תגובה לא פרופורציונית, משחקת בדיוק לידי הטרוריסט.
    ×—"×› סמוטריץ' כנראה צודק – פעולות הימין (קיצוני? הלוואי) ככל הנראה אינן טרור, ×›×™ לא נועדו להשליט פחד בקרב הפלסטינאים. כמו שגורביץ ציין, המטרה של ×”×—"×› היא מחיקת סט הכלים שיש לשלטון כנגד טרור, מאלו המופעלות כנגד פעולות הימין. התשובה לכך היא הגדרת הפשעים האלה כפשעי שינאה והכללת סט חוקים מיוחד כנגדם.

    התגובה שלך by ×–×™×’×™ — 13 בדצמבר 2015 @ 12:29

  17. תגי מחיר למינהו ופעולות נקם מטעם עצמם ,ובחירה עיוורת של קורבנות-בהחלט נועדו להפחיד את האוכלוסיה הפלסטינית מטעם אנשי ימין ,או להרתיע ממה שלא מוצא חן בעיניהם למשל לגרום לשריפה בבי"ס דו לשוני.
    ×›"×› גזענות ולאומנות ×–×” צמד חמד . פשע שינאה ×–×” קרוב המשפחה המורחבת של גזענות וטירור מיוחס ללאומנות …..
    לטירור מיוחסת גם מטרת על שמקובלת על קבוצה (להבדיל מאמביציית יחידים בפשעי שינאה/גזענות) שבשמה ננקט אקט הטירור.
    סמוטריץ' רוצה לייחס את הלאומנות ולפיכך את הטירור רק לערבים,אבל נטייתו לחוקי אפרטהייד ידועה

    התגובה שלך by אביבית — 13 בדצמבר 2015 @ 13:37

  18. ×–×™×’×™
    כתבת "פעולות הימין (קיצוני? הלוואי) ככל הנראה אינן טרור, כי לא נועדו להשליט פחד בקרב הפלסטינאים"

    אתה כתבת את זה ברצינות?
    אז מה הם נועדו להשליט , שמחת חיים?

    התגובה שלך by נתן — 14 בדצמבר 2015 @ 9:11

  19. פוסט מצויין.
    אבל הערה
    במשפט "מהו טרור? טרור הוא פעילות אלימה, או למצער מלווה באיומים אמינים של שימוש באלימות, שמטרתה היא השגת מטרות פוליטיות. "
    שכחת לציין שמדובר בפעילות שמופנת כלפי אזרחים.
    זה אומנם מתמע ישירות משאר מה שאתה טוען בהמשך על לוחמה, אבל עדיין כדי לציין את זה במפורש כחלק מההגדרה הפורמלית. בעיקר שטכנית, למרות עיוות השימוש במונח, זה אכן חלק מההגדרה הפורמלית. אם באמנות נגד מימון ארגוני טרור ואם במקומות כמו את"ר מט"ח או אפילו במקומות יותר ימניים כמו מאמרים באתר "המרכז הירושלמי לעניני ציבור ומדינה".

    התגובה שלך by משתמש אנונימי (לא מזוהה) — 14 בדצמבר 2015 @ 0:55

  20. אני כתבתי את התגובה הקודמת, נשמטה לי ההזדהות

    התגובה שלך by שי לעדן — 14 בדצמבר 2015 @ 0:56

  21. אצלנו קוראים טירור גם כלפי כוחות צבאיים חמושים, וראוי לציין שבעבר צה"ל עצמו (!)הקפיד ודרש שלגבי חייל ינסחו 'נהרג' ולא(!) 'נרצח' -אבל הימין כיום להוט לשטח ולדמגג את הכל ל'יהודים נרצחים' והנוסח המתקרבן דמגוגי משתלט

    התגובה שלך by אביבית — 14 בדצמבר 2015 @ 9:58

  22. נצל"ש (אבל קשור למעקב אחרי קריסתה וגו')-מי אמר שכסף לא צומח על העצים?
    הממשלה הזאת מצאה פתאום 22 מיליארד שקל מחוץ(!)לתקציב שהולכים להישפך על מפונקיה חח
    מה החבורה הזאת לא פורמת כאן מה

    התגובה שלך by אביבית — 15 בדצמבר 2015 @ 11:03

  23. רגע,

    אחד, אז אתה מסכים עם סמוטריץ׳ שהרוצחים מדומא אינם טרוריסטים?.

    שתיים, רעיונות לא צריך להרוג, רק את האנשים שמנסים לכפות אותם באלימות, אולי הרעיון הנאצי לא מת, אבל הנאצים לא כלכך איתנו. האיסלאם לא ימות, האנשים שמנסים לכפות את האיסלאם הפוליטי באלימות כן.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 16 בדצמבר 2015 @ 10:35

  24. תשמע, זה אולי יפתיע אותך, אבל כל מדינה, בהגדרה, כופה רעיונות מסוימים באלימות.
    עכשיו, יש בעולם כמה עשרות מדינות המגדירות את עצמן רשמית כאסלאמיות, מה שגורר את המסקנה שהן כופות באלימות, בין היתר, רעיונות אסלאמיים. המדינות האלה משתרעות ממרוקו עד מלזיה, ומדינה של איזה 175 מיליון איש — ניגריה — הצטרפה לכאורה למועדון רק השבוע. אתה מבין שאיש אינו רוצה לנהל מלחמה נגד כל המדינות האלה, ואיש גם אינו יכול.
    אז מי אתה רוצה שימות? תן לי לנחש: קבוצה מסוימת של מוסלמים, המנסה לכפות רעיונות של אסלאם פוליטי בדרכים שמפחידות אותך במיוחד. לא שאין בזה היגיון מסוים, אבל מלחמה היא עניין רציני מכדי לצאת אליו בגלל פחדים, מה גם שפחדים, מטבעם, נוטים להיות עמידים יותר ונפוצים יותר מגורמיהם בעולם הממשי. חלק גדול מאזרחי ארה"ב ומשכבת ההנהגה הפןליטית שלה תמכו במלחמה נגד סדאם חוסיין בגלל פחד מטרוריסטים (למרות שלאותם טרוריסטים לא היה שום קשר לסדאם). סדאם אינו אתנו כבר כמעט עשור, ואילו הטרוריסטים והפחדים נשארו כפי שהיו, אולי אף הועצמו.
    דרך אגב, כולנו נמות תוך פרק זמן שבמונחים היסטוריים הוא זניח. אני מבין שזה עשוי לגרום לאי-נחת, אבל אני לא חושב שלגרום למישהו אחר למות מוקדם יותר יכול לפצות על כך.

    התגובה שלך by מני זהבי — 19 בדצמבר 2015 @ 13:32

  25. לא ממש. מדינות המגדירות עצמן ״איסלאמיות״ זהות בעיני מן הבחינה הזו למדינות בהן יש מפלגות ״נוצריות-דמוקרטיות״, כמו גרמניה למשל. או מדינות המגדירות עצמן ״יהודו-נוצריות״ כמו ארה״ב למשל או ״יהודיות-דמוקרטיות״ רחמנא לצלן למשל. למדינה יש צביון מסויים והוא יכול להיות הסטורי-אתני-דתי.

    השאלה היחידה שחשובה היא איך אנשים חיים במדינה ולא האופן בו המדינה מכנה את עצמה.

    מי שלא ישן בעשוריים האחרונים צריך להשתדל מאד שלא לעמעם את השיח באופן שיכלול את דעא״ש ואיראן תחת אותה מטריה רק כי בשתיהן מופיעה המלה איסלאם במצע הפוליטי. זה העמעום שאתה עושה וחבל שאתה עושה.

    אגב, העימעום הזה הוא משהו שעושים מימין ומשמאל, מימין על מנת לתקוף את איראן ומשמאל על מנת לטהר את האסלאם מאשמה, שתי מטרות מגוכחות באותה מידה.

    מדינות איסלאמיות הן מדינות בעייתיות לכל ליברל עם איוטה של יושר אינטלקטואלי, זו עובדה. למרבה הצער ליברליזם ויושר אינטלקטואלי הופכים באחרונה לאוקסימורון במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב אינטלקטואלים מונעים באופן מיליטנטי יושר, שיח פתוח, או בקורת תרבותית מכל זן שהוא על כל תרבות שאינה ליברלית, לזו האחרונה הם שומרים מאגרי בוז וטינה מלא הסל והחופן, מה שמלמד באופן חד משמעי שאינטלקטואליזם לא נוגע ממש לאינטלקט אלא לסוג מסויים של חשיבה קבוצתית שנרכש במוסדות האינדוקטריניזציה של הקבוצה.

    בנוגע למלחמה, לא מסכים אתך כלל.
    מי שלא יוצא למלחמה מתוך פחד, שלא יצא למלחמה, פחד הוא דבר בריא מאד והקשקושים לגביו מזן ה״אין לפחד אלא מהפחד עצמו״ מתאימים לבני נוער או פוליטיקאים.

    כן, כולנו מתים בטווח הארוך, יופי, תכתוב את זה על קיר שירותים הקרוב למקום מגוריך, אולי מתבגר מחוצ׳קן יגחך מזה. פטאליזם היא מהנחותות שבתאוריות האנושיות.

    אומץ לב אינו העדר הפחד, אלא העשיה למרות נוכחותו הגומזת.

    אז אני מפחד מדעא״ש, צריך לפחד מהם. אני חושב שהם אנשים מסוכנים, אכזריים ומחוייבים באופן אמין מאד לאג׳נדה שלהם, מי שמתעלם מהם רק מדחיק את פחדיו לטובת מצ׳ואיזם נחות או עוורון עצמוני מהסוג המאפיין יענים.

    עם זאת למרות פחדי, אני מוכן להלחם בהם, יותר מכך למרות פחדי הגדולים יותר אני מוכן לשלוח את בני להלחם בהם.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 20 בדצמבר 2015 @ 16:37

  26. עד שתצא להילחם בדע"ש שב קצת במיקלט ,או קבל הנחיה להישאר בקירבת המיקלט כי החליטו לחסל כמו ילדים מפגרים ברפלקס מותנה חסר שחר את הסחבה המשומשת קונטאר.
    כל היום עלצו בגאווה על חיסולו חח

    התגובה שלך by אביבית — 20 בדצמבר 2015 @ 18:40

  27. נראה שישראל קרובה על הסקלה יותר לאירן מאשר למלזיה. הן במישור הסימבולי "ירושלים השלמה לנצח נצחים" והבלים חסרי משמעות מסוג ×–×”; והן במישור המטריאלי – רוב התלמידים בבתי הספר בישראל לומדים כיום במסגרת דתית-לאומנית – כלומר העתיד הדמוקרטי של המקום ×”×–×” לא נראה מזהיר במיוחד. המיעוטים הדתיים זוכים ליחס מפלה בכל התחומים: משוק העבודה ועד הנדלן, חלק גדול מהם לא יכול להצביע. הם נתונים ללינצ'ים יומיומיים בנוסח הקלאן או ליל הבדולח, כולל סיבובי טבח המוניים בשטחים מדי כמה שנים של אלה שהוגדרו ×›"לא ישראלים" או ×›"לא אזרחים". ראש ממשלה "דמוקרטי" שעומד לשבור את השיא של אסד בהצמדות לקרנות המזבח. יותר מעשור כבר. אכן לכל מדינה יכול להיות צביון אך ×–×” של ישראל צבוע בגווני אפרטהייד פשיסטיים ומדממים, המגובים במטען תיאולוגי שאינו שונה בהרבה מזו של דאעש, אירן או סעודיה – אם חופרים ממש קצת בתת-מודע הקולקטיבי.

    התגובה שלך by Z — 20 בדצמבר 2015 @ 19:18

  28. יש כלכך הרבה שטויות, הגזמות, דמיון פרוע וקשקושים מוחלטים במה שכתבת, שזו תהיה כל תגובתי לכך.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 21 בדצמבר 2015 @ 14:18

  29. משום שאין לך שמץ של מושג מדוע חיסלו אותו, האם חיסולו היה היעד המרכזי, או מה בעצם עשה האיש מאז שחרורו, קצת צניעות לא תזיק.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 21 בדצמבר 2015 @ 14:17

  30. בטח קונטאר אחרי שחרורו ניהל את אירן איראן חיזבאללה דעא"ש חמאס ודי בי אס (אולי אפילו את שוברים שתיקה),אולי ניהל את הממשלות הזרות שמממנות את עמותות השמאל

    התגובה שלך by אביבית — 21 בדצמבר 2015 @ 15:51

  31. את עדיין לא יודעת, והנימה הצינית שלך לא משנה את העובדה הזו.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 22 בדצמבר 2015 @ 13:54

  32. תרשה לי לצטט עבורך את צבי יחזקאלי מאמש בערוץ 10 :"קונטאר מאז שחרורו – סמלי לא מבצעי" אא

    התגובה שלך by אביבית — 22 בדצמבר 2015 @ 15:03

  33. את מניחה שהוא המטרה ולא נזק היקפי. שוב, הנחה שאין לה שום בסיס. אבל תמשיכי לדלות עד חצאי מידעים ממקורות שאת מכנה איסלמופובים עם חבר בשמיים בכל הקשר אחר. אולי בסוף תשכנעי אותי שיש לך חומר מודיעיני אמין על הפעולה ושלא היה בה צורך.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 22 בדצמבר 2015 @ 17:10

  34. באיזה חצי מידע מדובר?

    התגובה שלך by אביבית — 22 בדצמבר 2015 @ 18:33

  35. החצי שבו מספרים מי עוד חוסל, מי מפעיליהם, מה הם תכננו ומדוע היה צריך לבזבז על רציחתם מאות אלפי דולרים.
    קונטאר הוא הסנסציה העיתונאית הזולה, תמשיכי ללעוס אותה בפה מלא ולהפריח השערות לא מבוססות על דברים שאין לך שום ידיעה עליהם. מוסיף משקל ואמינות לכל שאר הדברים שאת כותבת.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 22 בדצמבר 2015 @ 20:26

  36. ×—×— אז קונטאר ×”×™×” רק מסך עשן סנסציה עיתונאית זולה ,ובעצם חיסלו תותחים כבדים עם מפעילים עוד יותר כבדים שעמדו לבצע השם ירחם ……..אין עליך

    התגובה שלך by אביבית — 22 בדצמבר 2015 @ 21:09

  37. > לא ממש. מדינות המגדירות עצמן ״איסלאמיות״ זהות בעיני מן הבחינה
    > הזו למדינות בהן יש מפלגות ״נוצריות-דמוקרטיות״, כמו גרמניה למשל
    . . .
    > מדינות איסלאמיות הן מדינות בעייתיות לכל ליברל עם איוטה של יושר
    > אינטלקטואלי, זו עובדה

    אתה כתבת את שני המשפטים האלה באותה תגובה ואתה מדבר על אוקסימורון. מעניין…
    העניין עם המדינות המגדירות את עצמן אסלאמיות הוא שהמדינות האלה כמעט תמיד כופות את האסלאם על תושביהן בצורה אלימה למדי.
    זו בעיה, אכן. אפשר לדבר על מה לעשות אתה. אבל שום אדם שפוי לא יציע לצאת למלחמה נגד מדינות האסלאם מהסיבה הזאת.

    > מי שלא יוצא למלחמה מתוך פחד, שלא יצא למלחמה

    עדיף באמת למעט ביציאה למלחמות, במיוחד בצד השני של העולם, כשהאויב נגדו אתה יוצא להילחם בעצם אינו יכול לגרום לך נזק משמעותי. (אני הרי דיברתי על מלחמת מפרץ השנייה והאסון המתגלגל שהיא הציתה במזרח התיכון.)
    פחד הוא רק אחת מדרכי התגובה של בני האדם למציאות הקיימת סביבם. כמו דרכי תגובה אחרות, הוא לרוב אינו מתאים למציאות הזאת (כי נפש האדם התפתחה, מה לעשות, בחבורות של ציידים-לקטים בסוואנה הפליאוליתית). זה אינו אומר שלפחד אין מקום. זה כן אומר שמומלץ לנתח את הסיטואציה תוך שימוש בכלים רציונליים ולא להשתולל כמו להקת בבונים הנלחמת על טריטוריה.
    דרך אגב, בין אם הישראלים מפחדים מדאע"ש או לא, ממשלת ישראל ממש אינה ששה לצאת למלחמה נגדו, למרות שלא מדובר בממשלה שוחרת שלום במיוחד. סביר להניח שיש לזה סיבות.

    התגובה שלך by מני זהבי — 20 בדצמבר 2015 @ 22:11

  38. אח, רק שבין שני המשפטים שחתכת לי מהטקסט יש את המשפט הבא, ״השאלה היחידה שחשובה היא איך אנשים חיים במדינה ולא האופן בו המדינה מכנה את עצמה.״

    כלומר, הכינוי ״איסלאמית״ לא חשוב כפי ש״נוצרית דמוקרטית״ לא חשוב, חשוב רק איך אנשים חיים, ובמדד הזה יוצא שמדינות הקרויות ״איסלאמיות״ כושלות, האם האיסלאם הוא הבעיה? לא. דכאנות היא הבעיה וזו לא איסלאמית במהותה, ראינו דכאנות בכל אידיאלוגיה ממרקסיזם לניניזם דרך קפיטליזם ועד ציונות.

    בוודאי שלא נצא למלחמה בגלל דכאנות של אחרים, זה לא מפחיד מספיק, לא קרוב מספיק, לא נוגע לילדינו מספיק. למי אכפת שאונסים ילדות יזידיות, שמוכרים עבדים, שנותנים לילדים לערוף ראשים, זה בצד השני של העולם ובצד השני של התודעה. אבל שנרצח אדם הדוקר ודורס באמוק אנשים ברחוב, זה פשע בל יסולח ואסור לשתוק בנוגע אליו. מי שעניו לא רואות מעבר לאפו, אולי יניח משקפיים עליו.

    בוא אני אגלה לך סוד, הראציונל הזה שאתה בונה עליו, התפתח בחברת ציידים לקטים בסוואנה פליאוליתית ורק הוא התפתח שם. פחד לעומתו הוא עניין אמין בן מיליארד שנה שלא מקבל כבוד ראוי.

    הכלים הראציונליים שלך הם אלו ששימשו בדיונים ביזאריים על מספר המלאכים שיצטופפו על ראש של סיכה מחד והם אלו ששימשו את הנאצים בניתוח הדרכים הראציונליות לפתרון סופי לבעייה היהודית והדריכו את פעילותו של דוקטור מנגלה בניסוייו המבריקים בתאומים.

    הראציונל שלך הוא זונה שמשתמשים בה כולם, הערך שלו מוגבל מאד בהגיענו לדיון בבני אדם. עזוב בני אדם, אפילו המספרים במה שהייתה הפתעה כבר לפיתגורס קשישא הם אי-ראציונלים באופן עמוק מאד.

    הראציונל הזה שלך הוא שמתיר לך לצפות בילדות נאנסות ולשתות קפה בנחת בטענה שמדובר בצד השני של העולם, הוא זה שמאפשר לך לבצע את כנראה הבזויה ביכולות האנושיות, ״ראציונליזציה״. בנאליזציה של הרוע היא תמיד כלי רציונלי של רווח והפסד, של אני והם, של סדרי עדיפויות.
    אז תמשיך לשתות קפה, עד ילדה נמכרה לעבדות 500 קילומטר מהבית שלך, עד ילד הושחת לעד על ידי מתים מהלכים, עד אשה צפתה באימה את בעלה ובנה נערפים למולה ומייחלת כבר לסקילתה הממשמשת ובא, עד קצת סוכר? אולי ביסקוטי? בכל מקרה יש הפגנה לטובת ״שוברים שתיקה״ בסינמטק, זה פשוט נורא מה שצה״ל עושה, חייבים לפעול, אתה בא?

    התגובה שלך by תום אלקיים — 21 בדצמבר 2015 @ 14:01

  39. "איך אנשים חיים" זה תחום רחב מאוד. העולם ידע לא מעט משטרים טוטליטריים, אבל ספק אם איזשהו מהם הגיע לרמה שבה הוא שלט על כל מה שנתיניו עשו. איך המדינה מכריחה אנשים לחיות (וכל מדינה מכריחה אותם לעשות דברים מסוימים) זו שאלה ממוקדת יותר. דרך אגב, גרמניה אינה מגדירה את עצמה כמדינה נוצרית-דמוקרטית. זה בסה"כ שם של אחת המפלגות הראשיות בה.

    הדאגה שלך לשלומן של נערות יזידיות מעוררת התפעלות. אבל אם השאלה היא מה אפשר לעשות כדי להציל אותן, אז לדבר על פעולה צבאית כזאת או אחרת בלי להביא בחשבון את המחיר הצפוי של פעולה כזאת (בחיי אדם ובמשאבים), ואת ההשלכות האפשריות שלה אחרי השגת היעד העיקרי, יהיה פשוט מטומטם. הגישה הזאת, מצד ממשל בוש, היא שיצרה מלכתחילה את המצב בו הנערות היזידיות עוברות את מה שהן עוברות. (לא שלא היו פשלות נוספות אחרי בוש. אני חשבתי בזמנו, ואני עדיין חושב, שמדינות נאט"ו גרמו נזק אדיר למזרח התיכון בכך שנמנעו מלהשבית את חיל האוויר הסורי ב-2011.)

    הרצון לסייע לבני אדם הנתונים בצרה, גם אם הם חיים בצד השני של העולם, הוא מבורך לכשעצמו. אבל זה דבר שונה מאוד מפחד. אילו במדינה המזרח תיכונית שלנו היינו חשים פחות פחד ויותר רצון לעזור לבני אדם (גם אם הם, רחמנא ליצלן, מוסלמים), היה כנראה הרבה יותר טוב לחיות כאן. הרצון לעזור לבני אדם, דרך אגב, אינו רציונלי בעצמו. אבל מי שמנסה ליישם את הרצון הזה בלי בחינה רציונלית של דרכי היישום, מגיע למהלכים הזויים שיכולים לגרום את ההפך ממה שיוזמיהם התכוונו.

    הייתי אומר שההשוואה בין הסכסוך הכיבוש הישראלי ביש"ע למלחמת האזרחים בסוריה או בעיראק היא דמגוגית, אבל למעשה היא גרועה יותר. השבח לאל, הכיבוש שלנו פחות קטלני. אבל עצם העובדה שכל העולם ואחותו התרגלו לרעיון שאם ישראל נוקטת עמדה באיזשהו סכסוך במזרח התיכון, זה בטח כדי להגדיל את שטחה בעוד כמה דונמים, מונעת מאתנו כל אפשרות לתרום תרומה גלויה להשכנת שלום באזורנו. לא עדיף שנעביר את הפאקינג גבול איפה-שזה-לא-ייצא וננסה להפוך את עצמנו לגורם חיובי בעיניהם של עמי המזרח התיכון?

    התגובה שלך by מני זהבי — 21 בדצמבר 2015 @ 21:54

  40. להציל אותן אפשר היה במהלך הכיבוש של סינג׳ר, זה היה משבר מתגלגל שכולנו צפינו בו קורה בזמן אמת וכולנו ידענו בדיוק מה הולך לקרות, שהמדינה שלי לא מנעה את החרפה הזו שקרתה ממש כאן לידינו זהו כתם בל ימחה לדידי, ידענו יפה מאד לעצור את כיבוש הר הדרוזים.

    שאף אחד אחר לא עשה מאום זו ההוכחה הטובה ביותר שיש צורך אקוטי במדינת ישראל, אם מישהו צריך הוכחה כזאת.

    תראה מני, החישובים שלך הם סובייקטיבים עד אימה, אם אלו היו הבנות שלך ושלי בהר סינג׳אר היינו יוצאים למלחמה בלי קשר למחיר באדם וציוד, לא פחדת מספיק כדי להלחם ולכן ברחת, אינסטינקט איכותי בן 2 מיליארד שנה לפחות, הראציונל שלך הוא שיר הערש המנחם שהפרימאט הפליאוליתי שר לחסר החוליות בשעת התה הארוכה והאפלה של הנפש.

    כאשר גופותיהם של שני חיילים ישראלים נחטפו, יצאנו למלחמה בלי חשבון לאדם וציוד, כאשר יורים טילים שנזקם הרציונאלי שולי יצאנו למלחמה, כאשר מחו עם קטן וחסר הגנה כאן לידינו, ישבנו בשקט והבטנו בעגמומויות במחשבון הקטן שלנו כדי לוודא שהנקודה עדיין צפה על הדם.

    אין לדעת מה כלל התוצאות של מהלך יהיו, או כמאמר הנביא ברה – קשה מאד לנבא דברים, ביחוד לגבי העתיד.

    לכן, צריך לעשות מה שנכון, מה שצריך, מה שאינושי. בני עמך הומתו בגז בתאי רצח שלא הופצצו מסיבות פרקטיות לגמרי, אולי הגרמנים היו הורגים את כולם בכל מקרה, מה זה משנה לכל הרוחות? לפעמים צריך פשוט להטביע נקודה.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 22 בדצמבר 2015 @ 14:51

  41. ובנוגע לסכסוך שלנו, והרי החדשות.

    הסכסוך שלנו, הפתעה הפתעה, הוא חלק מאותה מלחמה מזרח תיכונית, כמו הבלקן טרם מלחמ״ע הראשונה, שבר טקטוני ממנו מבצבצים אדי הלבה המבעבעת במעמקי הקלדרה הרותחת.

    לא מפתיע אותך שמיעוטים גרים כאן על הרים? הר היזידים, הר הדרוזים, הר השומרונים, כל מיעוט וההר שלו. אתה יכול לנחש למה, אני מניח. כשגרים במקום בו יש סכנת צונאמי, הר הוא חבר.

    יש כאן ציבור ערבי סוני עצום שמבקש ביטוי פוליטי משמעותי וישיג אותו בדמות מדינה סונית גדולה. אנלוגיה הסטורית היא כנראה לידתה של גרמניה כלוויתן הבוקע מאוקיינוס של דם, אני לא יודע אם אל-בגדדי הוא ביסמארק או האם המפלצת האמיתית עד לפנינו אבל הנחשול עלו עלה.

    לבעלי רגישות לאנלוגיות הסטוריות. אני יודע, ההסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט חורזת עם עצמה טרגדיות ופארסות למכביר. כדאי להקשיב בקשב רב לצלילי שירת המארש הטורקי העולים מן המדבר.

    הכיבוש שלנו הוא הסכסוך האתני הכי פחות מדמם במזה״ת מחד והכי מתוקשר מאידך, מכל הסיבות הלא נכונות. שישראלים קונים את הבלוף הזה זה טראגי, כשהם מוכרים אותו הלאה זו פארסה.

    כי במציאות, צה״ל הוא המחסום היחידי מכיבוש הגדה על ידי איסלמיסטיים מיליטנטיים פרוטו דעא״שיים. למי שצריך את זה מנוקד, הכיבוש נכון להרגע הוא מה שמחזיק בחיים את רעיון הלאומיות הפלסטינית גופא. מי שטוען שלהסטוריה אין חוש הומור, לא יודע הסטוריה, או נטול חוש הומור, או שניהם.

    זו המציאות. המבאסת, הקשה, אבו מאזן מבין אותה ולכן מתחבא מתחת לשולחן, כל השאר זה העמדת פנים, חשבונאות פוליטית בשנקל ואנשים שמתפרנסים מהמאבק בכיבוש.

    יש לנו חרא של שכונה ולא אנחנו עשינו אותה כזאת, זו גזענות מערבית טיפוסית לחשוב שאתה הסיבה והמסובב, שאתה הנקודה הארכימדית, שאתה המניע הראשוני.
    אנחנו לא, אנחנו כולה עד מיעוט על הר. כמו הדרוזים, כמו העלווים, כמו הקופטים, כמו היזידים, כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו סמנתה פוקס…

    התגובה שלך by תום אלקיים — 22 בדצמבר 2015 @ 16:13

  42. האמריקאים כבר ניסו להשמיד את "הבחורים הרעים" במזרח התיכון ונכנסו לביצה שעד היום הם לא ממש יודעים איך להיחלץ ממנה. הרוסים כנראה בדרך לחזור על אותה טעות בסוריה. מה בדיוק ישראל יכלה לעשות במקום ששתי מעצמות לא הצליחו, לאלוהים הפתרונים.
    היציאה למלחמה בלבנון בגלל שתי גופות של חיילים הייתה אידיוטית. ניתן היה לעקוץ את החזבאללה באמצעים אחרים, מוגבלים יותר, ובאופן שהתאים יותר לסיטואציה. אבל כמה חבר'ה בממשלה רצו להראות שהם גברים-גברים. דרך אגב, איש מהם לא נשאר בממשלה שנתיים וחצי אחר כך.
    מלחמה נגד מפלצות כמו דאע"ש יכולה להיות דבר מוצדק, אבל היא צריכה להתבצע דרך קואליציות רחבות בשיתוף כמה מדינות מהאזור. ישראל תיחשב למצורעת בכל קואליציה כזאת (כפי שהיא הייתה בעת גיבוש הקואליציה נגד סדאם ב-1990). כדי שהיא לא תיחשב למצורעת, בין היתר, היא צריכה לחתום על הסכמי שלום – ולו פורמליים – עם שכניה ולקבוע איפה עוברים הגבולות שלה. היא לא צריכה לעשות את זה בשביל האו"ם, האיחוד האירופי או "תעשיית השלום". היא צריכה לעשות את זה בשביל עצמה, כדי להיות מדינה נורמלית עד כמה שניתן בשכונה הבעייתית שלנו. מדינה פלסטינית, אם וכאשר תקום, תוכל להגן על עצמה נגד גורמים דמויי דאע"ש. עם הממלכה ההאשמית בגבול המזרחי וישראל בגבול המערבי, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

    התגובה שלך by מני זהבי — 22 בדצמבר 2015 @ 21:22

  43. האבולוציה של הציונות הדתית:
    "יהודי לא מפנה יהודי" (מתנחלים)…..
    "יהודי לא שואל יהודי על מקורות מימון" (עמותות אירגונים ואישי ימין)………
    "יהודי לא מכנה יהודי טירוריסט" (כשימני שורף משפחה ערבית)……
    "יהודי לא חוקר יהודי" (תגי מחיר ואלימות ימין כלפי ערבים ונוצרים /רכוש צבאי )……..
    "יהודי לא לוחץ בחקירות ולא מגיש כתבי אישום ליהודי" (כשהנרצחים הם משפחה פלסטינית)……..
    "יהודי יכול להקים תחנת טלוויזיה מיגזרית פוליטית בשם שקר כלשהוא" (ערוץ 20 ציונות דתית)…..
    או בקיצור: "מי שלא ציוני דתי ימני פאשיסטי – הוא אנטי ציוני ולא יהודי" ……

    התגובה שלך by אביבית — 21 בדצמבר 2015 @ 10:26

  44. רשמתי לפני, בפעם הבאה שנדבר על עינויים, אני מבקש לדייק ״לחץ בחקירה״. שפעם כיניתם עצמכם שמאל עקבי זו בדיחה שאין כדוגמתה.

    התגובה שלך by תום אלקיים — 21 בדצמבר 2015 @ 14:03

  45. בתחילת החודש, יצאו שני אמריקאים the woman was not american!

    התגובה שלך by nachum — 22 בדצמבר 2015 @ 14:40

RSS feed for comments on this post.

Sorry, the comment form is closed at this time.

Powered by WordPress