למה לא אשכנזי
תשובה לאורי משגב
אורי משגב כתב בשבוע שעבר מאמר שבו הוא נימק מדוע לדעתו השמאל צריך לתמוך בגבי אשכנזי כמועמד הבא שלו. הוא קיבל תגובות חריפות, ובצדק, על המאמר הזה, אז היום הוא כתב מאמר בו הוא מאשים את מתנגדי הרעיון הזה בטהרנות, ואומר שהשמאל צריך להלחם מלוכלך.
אני לגמרי בעד מלחמה מלוכלכת, אבל לעולם לא אתמוך בגבי אשכנזי לתפקיד מנהיג השמאל, ואני לא חושב שהוא מועמד רציני. משגב טוען שאשכנזי מטיל אימה על נתניהו, והוא כנראה צודק. מצד שני, דני דנון מטיל אימה על נתניהו. להטיל אימה על נתניהו זו חכמה קטנה למדי.
יש שורה של סיבות, מוסריות ופרגמטיות, מדוע אסור לאפשר לאשכנזי להפוך לסוג כלשהו של מנהיג פוליטי, ואני אפרט אותן במה שהוא לדעתי סדר החשיבות שלהן.
כי הוא פושע מלחמה. גבי אשכנזי לא רשם שום נצחון מזהיר בשדה הקרב – על כך מיד – אבל הוא היה ממש מוצלח ברצח אזרחים. הוא אחראי ליותר מאלף אזרחים הרוגים במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה, והוא אחראי להתקפה הרצחנית על המרמרה. קבלה של אשכנזי כמנהיג השמאל הישראלי היא לגיטימציה לפושעי מלחמה ולפשעי מלחמה, והגיע הזמן שהשמאל ייגמל מזה.
כי הוא חתר תחת הדרג המדיני. כרמטכ”ל, מתקבל הרושם שעיקר הפעילות של אשכנזי מעבר להרג אזרחים היתה תככנות נגד השר הממונה עליו. פרשת אשכנזי-הרפז אולי לא הניבה כתב אישום – בין השאר, יש להניח, משום שהיועץ המשפטי מאד לא רצה לחקור – אבל גם גרסת המינימום חמורה דיה. הלשכה של אשכנזי היתה חצר של חנפנים, שלא בחלה באיסוף מידע על השר הממונה ואנשי לשכתו. לא הצליחו להוכיח שאשכנזי ידע על המזימה לזיוף מסמך גלנט, אבל מקורביו ידעו גם ידעו – וישנה השיחה ההיא שנעלמה מהרשימות שניהל אשכנזי עם הרפז מיד לאחר חשיפת המסמך. מה נאמר שם? לא ברור, אבל ברור שאשכנזי ניהל אותה במכוון מטלפון שהשיחות בו לא הוקלטו.
אשכנזי נתפס בפרשה הזו בשקרים, ונראה שהוא ידע שיש פסול בקשרים שלו עם הרפז משום שהם התנהלו בפועל דרך אשתו רונית. אם אשכנזי ידע על הקשר ושתק, הוא פסול לכל תפקיד. אם הוא לא ידע עליו, הוא לא ראוי לשום תפקיד – הן משום שהוא לא מסוגל לדעת מה מקורביו עושים, הן משום האווירה שהוא משרה עליהם.
ואם משגב חושב שהפרשה הזו לא תצוץ, בהגזמה המקובלת על נתניהו, במערכת הבחירות - הוא טועה קשות.
כי לאשכנזי אין הישגים. אף אחד לא מסוגל לזכור קרב חשוב שהוא פיקד עליו, כי לא היו כאלה. אשכנזי שירת בפיקוד צפון, שם הוא הובס על ידי החיזבאללה, וכרמטכ”ל הוא הוציא תיקו מול החמאס. לא בדיוק משהו שהולכים איתו לבחירות. כן, הדובר הפעלתן שלו אבי בניהו הפיץ שוב ושוב בתקשורת את השמועות שאשכנזי הציל את צה”ל, אבל אין שום ראיה לכך שהיה משהו מאחורי מסך העשן הזה.
דבקה בו שחיתות. שוב, זה כנראה לא יגיע לשום כתב אישום, אבל שמו של אשכנזי נקשר לחקירת השחיתות בנמל אשדוד. וגם שם, לדבריו, הוא לא ידע כלום, לא ראה כלום, ואיכשהו הסתובב עם החשודים. מצטער, כבר היה לי מספיק מההתנהלות הזו מצד נתניהו.
כי אין לנו מושג מה הדעות הפוליטיות שלו. עד כה אשכנזי לא נתפס בשום התבטאות מדינית. יכול להיות שהוא שמאלן נסתר, למרות שאין סיבה טובה לחשוב כך, ויכול להיות שהוא עוד אהוד ברק. שתופס טרמפ על מחנה שלם. כן, הוא מתעב את נתניהו. שייקח מספר.
כי הוא יעלה את תקציב הבטחון. אחת הרעות החולות ביותר בישראל היא העליה הבלתי פוסקת של תקציב הבטחון, כאשר במקביל הצבא מספק פחות בטחון ועוסק ביבבות. השנים של אשכנזי היו שנות דגל מהבחינה הזו, ואם הוא יעמוד בראשות מפלגת העבודה, הדבר היחיד שאפשר לומר בוודאות שהוא יעשה הוא להעלות את תקציב הבטחון.
כי אנחנו לא יודעים כלום על דעותיו הכלכליות: אבל ההתנהלות שלו מאז שחרורו מעידה שהוא ניצב בחחנה של האוליגרכים. היה לנו מספיק מזה.
כי שום רבינים לא יבואו: משגב מציין שרבין ניצח והוא היה בטחוניסט, וגם אהוד ברק ניצח. נתחיל מרבין. לרבין היה נכס ייחודי שלא היה לאף אחד אחריו: הוא היה המפקד האחרון של צה”ל שאשכרה ניצח במלחמה (מלחמת יוה”כ, כזכור, נגמרה בכך שישראל נסוגה מסיני – ההלם של המלחמה היה גדול מספיק כדי לתת למצרים את ההישג שרצו), וזה היה גם הנצחון הגדול בהיסטוריה של ישראל.
מאז 1967, צה”ל מוציא במקרה הטוב תיקו. אף אחד לא יכול להתחרות ברבין, וההיסטוריה מלמדת שגנרלים הם כשלון מוחץ בפוליטיקה. הנה רשימה חלקית, שמתמקדת ברמטכ”לים לשעבר וכמה גנרלים בולטים אחרים.
חיים בר לב – הוא היה קיים בציבוריות הישראלית בשנות ה-70 וה-80, אבל התפוגג. הוא כנראה הציל את חזית הדרום ב-1973, אבל לא שכחו לו את קו בר לב.
מוטה גור – הרמטכ”ל לשעבר שכבש את הר הבית ניסה קריירה פוליטית והתפוגג.
רפאל “רפול” איתן – נכנס לפוליטיקה ב-1992, קיבל שמונה מנדטים ואחר כך התפוגג. אפס השפעה אחרי תפקידו הצבאי.
דן שומרון – שקל קריירה פוליטית במפלגת המרכז, היה לו מספיק שכל לא לעשות את זה, התפוגג.
אמנון ליפקין-שחק – הוא היה ב-1997-1998 במעמדו של אשכנזי היום: התקווה הלבנה הגדולה שתביס את נתניהו. הוא פתח את הפה, והפך לבדיחה. הצטרף למפלגת המרכז של איציק מרדכי והתפוגג יחד איתה.
שאול “פחחחחחח” מופז – כל מילה מיותרת. אין, אגב, סיבה טובה לחשוב שדעותיו הפוליטיות של אשכנזי שונות משלו.
בוגי “משה” יעלון – לא ניסה עד כה לקבל מעמד עצמאי בליכוד, כנראה משום שהוא יודע למה; והוא לא הגבינה החדה במזווה, בלשון המעטה.
נבחרת האלופים – בבחירות 1988 הציגה מפלגת העבודה את “תכנית נבחרת האלופים” שלה, שהיתה מעין תכנית אלון משודרגת. הציבור לא שם לב והסתבר שכוורת אלופים זה לא מה שהיה פעם.
אביגדור קהלני – גיבור קרבות עמק הבכא ב-1973. התפלג מהעבודה, הקים מפלגת מרכז, התפוגג.
איציק “יצחק” מרדכי – שר הבטחון של נתניהו שפוטר על ידיו, קרע לנתניהו את הצורה בעימות הטלוויזיוני של בחירות 1999 (אהוד ברק ברח), הוביל את מפלגת המרכז והפך לשר התחבורה. הוא נאלץ לפרוש מהפוליטיקה לאחר שהורשע בהטרדות מיניות של חיילות שהיו כפופות לו, אבל התפוגגותו היתה בתהליך מואץ עוד קודם לכן.
הציפיה שדווקא גבי אשכנזי יהפוך את ההיסטוריה הזו על פיה מצריכה ראיות יוצאות דופן, שעד כה לא הוצגו.
אהוד ברק. הדוגמא השניה של משגב להצלחה של גנרל היא אהוד ברק. הוא מציין שברק הצליח להוציא את ישראל מלבנון. זה נכון, וזה נחמד. אבל צריך לזכור כמה דברים. ראשית כל, סביר להניח שרוב הציבור שאליו רוצה משגב לפנות לא זוכר את זה דווקא כהישג, בשל מלחמת לבנון השניה.
שנית, אהוד ברק חיסל את השמאל הישראלי. בנסיון להציל את עצמו אחרי קריסת השיחות עם ערפאת, הוא הפיץ את הבדותה ש”אין פרטנר”, וכשפרצה האלימות הוא מיהר לקשר בינה ובין קריסת השיחות. הוא איבד שליטה על הצבא וזה ניהל מדיניות עצמאית וקטלנית משלו. ברק נסיה לשוחח עם ערפאת רק אחרי שבזבז יותר משנה בלי שיחות. שוב, אין שום סיבה טובה לחשוב שאשכנזי יהיה שונה במשהו.
כי השמאל צריך מועמדים שימשכו את הפלסטינים הישראלים: בלי חיבור איתם, לא יהיה נצחון של השמאל. זה, אולי, הלקח הגדול ביותר שאפשר ללמוד מרבין: הוא הכיר במפלגות של הפלסטינים הישראלים כשותפות והשקיע סכומי עתק בפיתוח הישובים הפלסטיניים-ישראלים. אף אחד לא עשה את מה שעשתה ממשלת רבין השניה שם, לא לפניו ולא אחריו.
כמו על כל נושא אחר, לא שמענו מילה מאשכנזי על החזון שלו לשילובם של הפלסטינים הישראלים. גם אין שום סיבה טובה לחשוב שהם יתלהבו מהקצב מעזה והטובח במרמרה. מצב שבו אשכנזי הוא ראש הממשלה המיועד של השמאל בהחלט יכול לשכנע רבים מהם להשאר בבית.
במילים אחרות, נראה שהקבעון של השמאל-מרכז על הצורך שלו למצוא גנרל נטוע בתקופה אחרת, תקופה שלא תחזור – והמועמד הספציפי הזה הוא מהגרועים ביותר שבנמצא. אני לגמרי בעד מלחמה מלוכלכת, חסרת מעצורים, בימין הישראלי; אין לי שום כוונה להשקיע מאמצים בהכנסת אהוד ברק ב’ ללשכת ראש הממשלה.
ועוד דבר אחד: בוז’י “מי?” הרצוג מאד נעלב מגדעון לוי, אז הוא כתב אתמול מאמר בהארץ שבו הטיל ספק בכך שגדעון לוי ציוני. אני לא ציוני, אני לא לגמרי בטוח שאפשר להיות אדם הגון וציוני (ובוז’י יוכיח), ואני די משוכנע שלוי לא רואה בעצמו ציוני – אבל שריקת הכלבים הזו של הרצוג, הנסיון האומלל הזה להתרפס בפני בפני הבן דרור ימינים, צריכה להבהיר שאיתו אין על מה לעבוד או על מה לדבר. כלומר, אם עוד לא הבנו את זה מההתנהלות של מפלגתו עד כה.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
אז מי כן לעזאזל? שלא תבין לא נכון – אני איתך לגמרי לגבי אשכנזי. אבל תן לי שם של מועמד שמאל, שמצד אחד יהיה מקובל עליך, ומצד שני, נוכל לראות בדמיוננו מנצח\ת בבחירות.
הגישה שלך לא נכונה… מה זה לנצח בבחירות?
לא חשוב מי ינצח בישראל המצב לא ישתנה. כאשר קידום פוליטי עובר דרך הצבא, תקבל כך או כך גנרלים שעושים מלחמות… מה לעשות, זה מה שלימדו אותם.
לישראל אין שום סיכוי להשתנות לטובה. המצב רק יחמיר.
בסוף תהיה קטסטרופה ואז יחלקו את הקלפים מחדש.
אז אולי עדיף שהקטסטרופה תגיע מוקדם יותר…
תנו לימין לנצח…
הגישה שלך לא נכונה, כי היא מניחה שאנחנו צריכים להתחשב בחלומותינו, יותר מאשר במציאות שבה אנחנו חיים. אם הדבר היחיד שיכול להביא את השמאל לניצחון הוא גנרל – אתה צריך לבחור בין להיות במדינה מחורבנת, לבין מדינה מחורבנת קצת פחות.
יכול להיות שלו היינו מוכנים ללכלך את הידיים, עסקת הגז הייתה כרגע בידיים של סתיו שפיר ושלי יחימוביץ. פשרות הן לא דבר כל כך
מצטרף לשאלה
תכלֿס עדיף לשמאל שורה של נצחונות קטנים ולשבת באופוזיציה ל10 שנים, על פני נצחון כביר שיוביל לאסון כמו שהביא אהוד ברק.
צריך להבין את זה. את השלטון צריך לבנות כאלטרנטיבה. כשהנדכאים והנדפקים ייראו שיהימין שולט ולא עוזר להם, הם אולי ייפנו סוף סוף לשמאל.
סיכוי קטן, אבל עדיף בהרבה מזה שהשמאל ייתן לגיטימציה לאנשים כמו אשכנזי. השמאל צריך להתעקש על משהו, ולהיות טהרן בלשונו של אורי משגב, ורק ככה יהיה אפשר להפוך אותו לאטרקטיבי. כי אם אשכזני או איזה לפלף אמורים להיות כמו ביבי, אז כבר עדיף את ביבי במקור.
הערבים לא מצביעים לעבודה (או אפילו למרצ) במספרים גדולים והמגמה הזאת כנראה תמשיך בעתיד ללא קשר לזהות העומד בראש מפלגת העבודה (או מרצ).
מה זה "הגבינה החדה במזווה"?
מאיפה הוקרץ המושג הזה?
פעם אמרו לי שאין חצי הריון.
אם אשכנזי הוא היה פושע מלחמה כמו שאתה מתאר, כלומר רוצח בפועל, אז הסיבה הזאת הייתה לגמרי מספיקה ולא היה צריך את כל המגילה אחר כך.
נראה לי שאתה לא באמת מאמין בזה בעצמך שהוא ביודעין ובזדון בחר לרצוח חפים מפשע בלי הצדקה סבירה.
סתיו שפיר , מירב מיכאלי ושלי יחימוביץ
ההנהגה העתידית
יחזירו את עמי איילון או מישהו בסגנון למקום של יועץ בכיר
כל מי שיש איזהשהו סיכוי שיצביע שמאל יצביע להן.
גם לימין איו מועמדים שפויים בטחוניים
אם אשכנזי ירוץ, זה יהיה עם לפיד.
על דעותיו הפוליטיות של אשכנזי לא ידוע מאומה, ובזה הדיון באפשרות של הפיכתו למנהיג השמאל צריך להסתיים. אם וכאשר אשכנזי ישמיע אמירות פוליטיות שיהוו הצדקה למהלך כזה, יהיה על מה לדבר.
אבל לגבי ברק, האיש נכשל כי ניסה לעשות את הבלתי-אפשרי. החל מהקמת קואליציה עם החרדים ועם המפד"ל (הראשונים הפכו את הבטחתו הגדולה לגיוס החרדים לבדיחה; השנייה עשתה הכל כדי להכשיל נסיגה אפשרית מהשטחים), עבור בפסגת קמפ-דייוויד שלא קדמו לה שום הכנות רציניות, וכלה בניסיון להמשיך לשלוט אחרי הפסגה ללא קואליציה.
הדבר ההגיוני ביותר שברק יכול היה לעשות עם היבחרו הוא להקים ממשלת אחדות עם הליכוד והמפד"ל, בלי החרדים, לקדם חוק לגיוס בחורי ישיבות, ובינתיים לנהל ערוצי הידברות חשאיים עם הפלסטינים (כדי לנסות לקדם הסכם) ועם החרדים (כדי שבבוא העת ניתן יהיה לצרפם לממשלה אם הליכוד והמפד"ל יפרשו, כמובן תמורת ביטול חוק הגיוס). בלי תחכום פוליטי הדרוש לביצוע מהלכים מסוג זה, שום אדם לא יכול להיות ראש ממשלה בישראל, בלי קשר לדעותיו הפוליטיות.
ולגבי הרצוג, אני לא רואה כאן שום שריקת כלבים. בישראל ציבור גדול (כולל רבים מתומכי השלום עם הפלסטינים) הרואה את עצמו כציוני, ואת הציונות כחובה, פחות או יותר, עבור כל יהודי באשר הוא. אפשר לומר שזו תפיסה מוגבלת; רוב בני האדם מחזיקים בתפיסות מוגבלות למדי. אז הרצוג מציג את לוי כלא-ציוני ע"מ להציג את עצמו כציוני ולצבור נקודות בדעת הקהל. זה לא שמישהו הולך לפטר את לוי מעבודתו או להשליכו למאסר בעקבות זאת.
הערה בעניין "ציוני": אולי יקום הגאון שיסביר לי מה המשמעות של ההגדרה "ציוני"? חשבתתי לתומי שציוני הוא מי שתמך במטרתה של התנועה הציונית שהוקמה בידי הרצל בשלהי המאה ה-19 – הקמתה של מדינה ליהודים. אך אם אינני טועה, מדינה כזו הוקמה בחודש מאי 1948. שמה: מדינת ישראל. אז במה תומך "ציוני" ב-67 השנים שחלפו מאז היווסדה של ישראל? בהקמתה מחדש? (לא רעיון רע בכלל, אך לשם יישומו נחוץ לבער את הברארה – הלפידים והליברמנים והשקרניהואים למיניהם.) להקים מדינה נוספת ליהודים? איפה – בברלין?
בקיצור, מה אתם מבלבלים את המוח – "ציוני" הוא מונח אנאכרוניסטי. התנועה הציונית הגשימה את מטרתה, ואף כי ההסתדרות הציונית עודנה קיימת, היא לא נועדה אלא לתת פרנסה לעדר גדול של פרזיטים
הנה ציטוט מהויקיפדיה לגבי מה זה ציוני:
״
על פי ההשקפה הפשיסטית העם הוא יחידה אורגנית שבה כל פרט צריך להזניח את טובתו האישית ולהחשיב רק את האינטרס הלאומי, כשהאינטרס הלאומי נקבע על ידי המנהיג. המנהיג אינו נבחר, אלא הוא דמות נעלה שנועדה להנהיג, ולכן יש להעריץ אותו ולסור למרותו. ההשקפה הפשיסטית רואה במדינת הלאום בראשות המנהיג ערך עליון, ופגיעה בגבולותיה הגאוגרפיים פשע חמור. מצב של שלום נתפס בהשקפה זו כסוג של ניוון, בשעה שיכולת צבאית ומלחמה נתפסים כביטוי לחיוניות של העם ושל המדינה. הפשיזם, מקדש את המדינה ורואה בה את המדרגה העליונה, ואת המשתייך אליה, כמי שעליו להקריב את כל כולו למענה.[1][2][3][4]
פולקיזם, או לאומנות, היא התפיסה כי האומה כערך עליון והמדינה כאמצעי לקיומה (ההפך מפשיזם). ה"פולק" פירושו העם הגרמני המאוחד בקשר דם טהור, עם שרואה עצמו נעלה ורווי בשליחות היסטורית תחת מנהיגות הפיהרר. תרבות ה"פולק" הגרמני במדינה הפולקיסטית מדגישה את עליונות הגזע הארי ושמירה על ערכיו ההיסטוריים והמסורתיים.[5][6]
בהתאם לתפיסה הנאצית, ישנו צורך בהאחדה של היחידה האתנית והמדינית, באמצעות הכפפת כל הגרמנים תחת מסגרת מדינית אחת (פאן-גרמניזם), זאת בהתאם לסִסמה הנאצית הידועה: "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד" (בגרמנית: Ein Volk, ein Reich, ein Führer). כך נוצרת הקבלה, במהלכה החברה פועלת למען המדינה, שזו התגלמות של האומה, או הגזע.
״
http://news.walla.co.il/item/2882859
אם כבר אין משמעות למושג "ציונות" למה יש כל כך הרבה "אנטי ציונים"?
מדינת ישראל אכן הוקמה כבר ב48 אבל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם שיש ערעור קבוע על זכותה להתקיים וזאת כנראה הסיבה שציונות לא הולכת לשום מקום.
בוודאי שיש משמעות למושג ציונות היום, וממילא המשמעות הזו מסבירה גם את קיומם של אנטי-ציונים.
ציונות מודרנית היא מה שלפעמים מכנים "רוב יהודי", או "יהודית ודמוקרטית". קרי, העיקרון שהכוח הפוליטי, הכלכלי והצבאי בכל ארץ ישראל חייב להיות לעולמי עולמים בידי האתנוס היהודי -בלבד-, ויש לעשות לשם כך כל מה שנדרש.
מה זה "בכל ארץ ישראל"? כולל עיון המקראית (מרג' עיון)? כולל חלקים מעבר-הירדן המזרחי (אזור מושבו של שבט גד, כפי שמצוין לא רק בתנ"ך אלא גם בכתובת מישע מלך מואב)? כולל רצועת עזה (המשויכת לנחלת שבט יהודה בשופטים א)?
הציונים שהקימו את מדינת ישראל, והנהיגו אותה בעשורים הראשונים לקיומה, רצו מדינה יהודית בארץ-ישראל, היו מוכנים להתפשר על הגבולות, אבל ניסו להרחיב אותם עד כמה שניתן. בתנאי הזמן, המדיניות הזאת הייתה סבירה. אלא שהתקופה ההיא נגמרה, וישראל נותרה עם אוכלוסייה ערבית גדולה שלא ברור איך אפשר לשלב אותה במדינה יהודית.
הסיבה העיקרית עבור ישראל לרצות בהסדר שלום עם הפלסטינים היא לשים קץ למצב הזה ולשרטט גבול מוסכם. הרצוג תומך במהלך הזה ממניעים ציוניים. יש ציבור גדול בישראל שתמוך במהלך הזה מאותם מניעים. בעצם, הציבור הזה הוא רוב רובו של השמאל הפוליטי בישראל. לשמאל יהודי לא-ציוני אין כאן עתיד פוליטי.
מה לך וליהדות? מה להרצוג וליהדות? מה לצה"ל וליהדות? מה להייטק וליהדות? לפני ההברקה הציונית שלו הרצל חשב שלנצר את יהודי אירופה זה הפתרון הרצוי ל"בעיה היהודית". משהו בין סוכני אינטרסים במזה"ת של מנגנוני ההון הגלובלי הלבן לבין חמוריו של משיח, זה מה
(הקישור לוואלה מעל זה גם הייתי אני)
לי וליהדות? אני רואה את עצמי כיהודי, וכל מי שנתקל בי אי-פעם למשך יותר מדקות ספורות גם חושב כך. תיאורטית, אני יכול לאמץ הגדרה עצמית אחרת, אבל אינני רואה טעם.
להרצוג וליהדות? אני מניח שבהתחלה זה היה בערך אותו דבר. עכשיו הוא גם פוליטיקאי יהודי, כלומר מתפרנס, באיזשהו מקום, מהיותו יהודי. לא שזה נורא.
לצה"ל וליהדות? צה"ל מורכב כמעט לחלוטין מאנשים כמוני וכמו הרצוג. יש סביבנו הרבה אנשים אחרים שרוצים לגרום ליהודים (בהגדרה הנ"ל) להסתלק מהעולם, להסתלק מהמרבח שבין הירדן לים התיכון, או לכל היותר, לחיות כאן במעמד של מיעוט נטול זכויות. צה"ל קיים בעיקר כדי להגן על היהודים (בהגדרה הנ"ל) מאנשים כאלה. מה הוא עושה בנוסף לכך, זו שאלה אחרת.
להייטק וליהודים? באופן כללי, שום דבר. חלק מהעובדים בהייטק הם יהודים. חלק מהיהודים עובדים בהייטק. איך זה קשור?
ההון הגלובלי הלבן? ובכן, חלק קטן מאוד מההון הזה מושקע בישראל או במשהו שקשור לישראל. בתקופה בה ישראל הוקמה, רוב בעלי ההון היו כנראה מעדיפים שהיא לא תקום: כך היה קל יותר להסתדר עם המשטרים הערביים הישנים, בלי ליצור תחושת כשלון אצל חוגי צבא בארצות ערב ולדחוף חלק מהם (מצרים, סוריה, עיראק) למהפכות ולהקמת משטרים פרו-סובייטיים.
הקמת ישראל הייתה תהליך מורכב, תלוי בכל מיני גורמים, ולייחס אותה לאיזו תיאוריית קונספירציה קפיטליסטית זה טפשי למדי.
תיאוריות קונספירציה אתה אמרת, לא אני. מקור הטעות אכן באשמתי, בשימוש הלא-זהיר שלי במושג "הון" כשהכוונה היא באמת לקפיטליזם (אידיאולוגיה ומבנה חברתי) ולא ספציפית לבעלי החזקה על אמצעי הייצור. בכל מקרה התמיכה המערבית בפרויקט הציוני (שר הקולוניות ווינסטון צ'רצ'יל לדוגמה, שגם טמן ידו בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות) ברורה למן ההתחלה. היעד המובן מאליו הוא החלה של מנגוני החברה הבורגנית (רציונאליזם כלכלי-ליברלי, גבולות מסחר פתוחים וכן הלאה) על פני מגמות מנוגדות (חברות סגורות למינהן, מבחינה דתית או אחרת). אין בזה שום קונספירציה. יתרונות היתד הציוני במזה"ת מהבחינה הזאת היו ברורים תמיד, וצויינו במפורש ("חומת-מגן בפני אסיה, משמר-החלוץ של התרבות נגד הברבריות"). עם תמיכת החונטות הצבאיות במדינות ערב או בלעדיה.
התיאור שלך של ההרכב הדמוגרפי-אידיאולגי של צה"ל לוקה בחסר, לטעמי. התפיסה שלך לגבי המשמעויות המעשיות הטמונות בשימוש של המושג "יהודי" – בוודאי ובוודאי. מה הקשר להייטק, אתה שואל ומדגים את המוגבלות הזאת. נורא מוזר איך שאתה משוכנע שאתה והרצוג מכתיבים משהו מהפוליטיקה שמתרחשת כאן, או בכלל רלוונטיים לה, ולו באופן הדחוק ביותר, למעט כדי לשרת את הפרוגרמות הפוליטיות של כוחות אחרים לגמרי.
זה שכל מיני מדינאים אירופיים השתעשעו ברעיון ליישב יהודים בארץ הקודש בתור סניף מערבי במזרח הפרוע והמאיים, זה נכון, אבל ספק אם הייתה לזה השפעה ממשית על מהלך העניינים. אילו התכנס הקונגרס הציוני הראשון לא ב-1897 אלא, נאמר, ב-1913, האזור שבין הירדן לים התיכון היה כנראה היום חלק ממדינה ערבית כלשהי, למרות רעיונותיו של סר וינסטון צ'רצ'יל. ומצד שני, עצם הרעיון של "חומת מגן מפני אסיה" הוא קישקוש מבחינה מעשית. בימי חייו של צ'רצ'יל ומאוחר יותר, המזרח העות'מני והערבי לא היווה סכנה צבאית לאירופה; ואילו מול סכנה של תנועות אוכלוסייה (אם אכן יש לראותן כסכנה), הנוכחות היהודית בארץ-ישראל אינה מעלה ואינה מורידה. מי שרואה היום את זרם הפליטים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה המציף את אירופה, יכול רק לגחך נוכח דברי צ'רצ'יל.
איך חוסר הקשר להייטק מוכיח את המוגבלות של התפיסה האתנית היהודית? למה שני הדברים אמורים להיות קשורים? אינני עוסק בפוליטיקה באופן פעיל, והשתתפותי מתמצית בעיקר בהצבעה בבחירות מדי כמה שנים; אבל שיקולי ההצבעה שלי, וכנראה של כמעט כל אזרחי ישראל הרואים את עצמם כיהודים, מושפעים מאוד מהתפיסה העצמית הזאת. הרצוג הוא בכלל פוליטיקאי מקצועי שבנה את הקריירה שלו מהזדהות עם זרם מסוים של תנועה לאומית יהודית מסוימת (הציונות). אם זאת אינה דוגמא של איך הציונות (ולפיכך הזהות היהודית) מכתיבה כאן מהלכים פוליטיים, אז מה יכול להיות דוגמא כזאת?
נכון מאוד, להצהרת בלפור לא היתה שום משמעות. הברית הבריטית-צרפתית-ציונית ב-56? אנקדוטה שולית. הכסף של רוטשילד? זניח. איפא"ק? חבורה חסרת משקל. ממתי "איום" היווה איזשהו שיקול של התהליך והמגמה שאני מדבר עליהם? סין אימה על אירופה כשהבריטים הציפו אותה באופיום כדי לכפות עליה לסחור איתם? איך הפנקסנות הפוליטית הזאת בכלל רלוונטית? "שיקולי ההצבעה" שלך לא מעניינים אף אחד: אין להם שום השפעה על התוצאה הסופית (שהביטוי הכי מובהק שלה זה ההתנחלויות). זה משחק לחלוטין פנימי שכולם כאן משחקים בינם לבין עצמם ושבו בדיוק נעוץ הלימבו של הציונות: החופש לבחור בין "מדינה יהודית" (= אפרטהייד) בצבע סגול או בין "מדינה יהודית" (= אפרטהייד) בצבע כתום, כשבפועל המטוס הבא מאמריקה כבר בדרך עם מגוייסים טריים למלאכת ביסוס מעמד האדונים היהודי. הרצוג מחליט באיזה מינון הוא משרת את הקפיטליזציה החילונית-פרוטסטנטית של המזה"ת ובאיזה מינון הוא משרת את מטרות האוונגליזם המשיחי (ושבסופו של דבר חולקים שותפות-אינטרסים הדוקה אחד עם השני). ככה הרצוג וחבריו לדרך מכתיבים כאן מהלכים פוליטיים.
להצהרת בלפור, כידוע, קדמה פעילות שתדלנית של ראשי התנועה הציונית. ללא השתדלנות הזאת, הסנטימנטים התנ"כיים של לויד ג'ורג' ובלפור היו נשארים בגדר סנטימנטים, והיישוב היהודי בפלשתינה – בגדר בעיה שאפשר להתמודד אתה, אבל אין טעם להרחיבה. כמובן, כדי שראשי התנועה הציונית יוכלו לעסוק באופן אפקטיבי בשתדלנות, התנועה עצמה הייתה צריכה להתגבש. זה מה שהיא עשתה מ-1897 (אבל אילו הייתה מתחילה ב-1913, היא לא הייתה מגיעה לשום מקום בסיום מלחה"ע הראשונה).
ההרפתקה הבריטית-צרפתית-ישראלית של 1956 הייתה בעיקר פשלה מדינית, שממשלת צרפת לא הייתה מוכנה לעמוד מאחוריה בכלל, וממשלת בריטניה – באופן מוגבל מאוד. (שתי המדינות האלה יכלו לסנדל כל מהלך דיפלומטי לסילוק הצבא הבריטי מהתעלה והצבא הישראלי מסיני, אבל בחרו שלא לעשות זאת.)
אייפא"ק היא שדולה יהודית. זה לא קפיטליסטים שתומכים בישראל כדי לנצל את העולם השלישי, זה יהודים שרוצים לסייע לישראל (לפי הבנתם) ומנצלים את כוחם הכלכלי לשם כך.
לא שאין דוגמאות של שיתוף פעולה ישראלי עם מעצמות קפיטליסטיות. אבל השיתוף הזה מבוסס בחלקו על בסיס אידיאולוגי (כולל עקרונות של פוליטיקה דמוקרטית, גם אם יישומם בפועל הוא לעתים קרובות לקוי), בחלקו על מהלכים אופורטוניסטיים (כמו ניצול כוחה הפוליטי של הקהילה היהודית בארה"ב), ורק מעט על השאיפה הקפיטליסטית הקלאסית של הרחבת שווקים וצבירת הון.
קיום ההתנחלויות הוא פועל יוצא של תפיסה ציונית מסוימת, שמקובלת על רוב אזרחי ישראל היהודים. אני חושב שזאת תפיסה מעוותת ושהיא מובילה למקום בעייתי מאוד, הן מבחינת זכויות האדם של הפלסטינים והן מבחינת האינטרס הציוני, אבל אי-אפשר להביא את קיום ההתנחלויות כראיה לאי-רלוונטיות של שיקולי הצבעה ציוניים.
והמטוסים מארה"ב? מספר המגויסים הטריים המגיעים בהם קטן מאוד. כוח האדם של צה"ל אינו נשען עליהם.
נו, מה אני אגיד, איכשהו כל הכוונות הטהורות האלה משתלבות פיקס עם האינטרסים והמדיניות (הפרו-מלחמתית, בין היתר) של הניאו-קונס באמריקה, ממש כמו שהן השתלבו כל פעם מחדש עם האינטרסים של כל אליטה פוליטית-כלכלית גלובלית במאה השנים האחרונות (והחידוש האחרון: בית המלוכה בערב הסעודית!), ורק לתושבים כאן הן תקועות כמו עצם בגרון (אבל זאת סתם נקמנות וצרות עין אוריינטליות טיפוסיות. אלה לא יודעים מה טוב להם, יאבדו שתי עינים בשביל להוציא לך אחת). תהנה ממלאכת תחזוקת אתר הקיט הים תיכוני החביב על 6 או 7 המיליונים הלבנים באמריקה בעלי זכויות היתר על "המדינה" שלך ואל תשכח להצביע בבחירות כל 4 שנים.
ניאו-קונס הם סיפור אמריקאי, לא ישראלי. ההנהגה הישראלית לא דחפה לכיבוש עיראק. היא רכבה על הגל האנטי-ערבי והאנטי-אסלאמי באגף מסוים של הפוליטיקה האמריקאית, בלי הרבה תכנון לעתיד (הרי האמריקאים יכולים לצאת מהמזרח התיכון; אנחנו ניאלץ להישאר כאן). העדר תכנון כזה הוא בעיה כרונית של הפוליטיקה הישראלית, אבל זה רחוק מאוד מהקנוניה האימפריאליסטית בסגנון 1956. מאז בכ"ז למדנו משהו.
לתושבי המזרח התיכון יש כל מיני בעיות. ישראל היא אחת מהן, בהחלט. זאת טרגדיה של האזור, שנוצרה בשעתה כהד של טרגדיות אחרות. אפשר להבין מדוע פליטי השואה ומבועתי השואה התנהגו כלפי ערביי פלשתינה המנדטורית ב-1948 כפי שהתנהגו (לא שזה מצדיק את הנכבה). אבל גם אלמלא הקמתה של ישראל, קשה לראות איך תושבי המזרח התיכון היו מונעים מעצמם את אוסף הדיקטטורות המושחתות ששולטות פה מאז סיום המנדט הבריטי והצרפתי, את התוקפנות הצבאית של הרודנים (פלישת מצרים לתימן, פלישת עיראק לאיראן), את השימוש בנשק השמדה המונית נגד אוכלוסייה בלתי-רצויה (חלבג'ה), ואת הטירוף של הפונדמנטליזם האסלאמי.
אני סקפטי מאוד לגבי האפשרות של קיום מדינה דו-לאומית בין הירדן לים התיכון, אבל תהליך פיוס רציני עם הפלסטינים הוא משהו שישראל צריכה לקדם, גם (לא רק) משיקולים ציוניים.
מדינה ליהודים הייתה בסיס התפיסה הציונית הקלסית אבל לא בעצם בסיס כי לדבר הזה: ״מדינה ליהודים״ היה ויש בסיס משלו. הבסיס הזה הוא שמחייב ויחייב את המשך הקיום של התנועה הציונית עד אשר יושמד הבסיס הזה- כמו שראוי שייקרה.
התנועה הציונית חייבת עבור עצמה להמשיך את קיום עצמה כי הבסיס הזה מופרח לגמרי, באופן שבו מנסים אנשים להוכיח לעצמם שהפשעים שלהם מוסריים.
הבסיס של האידאולוגיה הציונית מכיל שלושה רעיונות.
הראשון טוען שהיהדות אינה רק דת אלא היא לאום. זה מעולם לא היה נכון וגם לעולם לא יהיה נכון. היהדות תמיד הייתה דת. היו יהודים שחיו באזור של פלסטין במשך ההיסטוריה ותמיד היו יהודים במקומות אחרים. יהודים כדת ולא כלאום.
הרעיון השני טוען שהיהדות היא דבר אחד, ושיש בו משמעות מטפיזית. זה כמובן שלא נכון. היהדות היא דת עם הרבה זרמים בתוכה. ניסיון להגדיר אותה כדבר אחד יוצר את טונות הבעיות שיש בישראל בנושאי דת ומדינה, וכמובן גורר בהכרח הקצנה של החוקים האזרחיים כדי לעמוד בסטנדרטים של התנועות הקיצוניות ביהדות.
שום אדם לא יחשוב שהנצרות או האסלאם או הבודהיזם הם דבר אחד. בכל דת תמיד יש זרמים וזרמי מישנה שאין בניהם מעבר לאיזה מיתוס שום קשר.
המחשבה שביהדות לא כדת יש משהו מהותי שונה מהאחרים היא גזענות מהסוג הנאצי.
הרעיון השלישי טוען שכל היהודים, שהם משהו מהותי שונה מאחרים, צריכים לגור בשטח של פלסטין. זה מטומטם, גזעני, ודבילי ברמות שמייתרות דיון בכלל בעניין. לא רק כמובן העניין שיש עוד אנשים באזור, אלא בעיקר הגזענות המושרשת בגישה הזו.
בין הציונות והאידאולוגיה הנאצית ודומות לה, אין הרבה הבדל מהותי.
העולם תמיד היה עסוק בלהסביר דברים דביליים כאלו, אם זה הנאצים, סטלין או פרנקו. היום הישראלים מנסים לסנוור את הסביבה כדי שלא תראה עד כמה האידאולוגיה שעומדת מאחורי קיום מדינת ישראל היא גזענית, פשיסטית ופולקיסטית, למרות שלא תמיד זה הולך ביחד… בציונות הכול הלך…
סליחה על טעויות הכתיב למעלה…
דבר נוסף,
התנועה הציונית היא אחד מהאסונות הגדולים ביותר ביותר שקרו לדת היהודית לזרמיה השונים במשך ההיסטוריה.
הציונות הצליחה במשך מאה שנות קיומה להשמיד תרבויות יהודיות עתיקות כפי ששום ניסיון השמדה אחר לא הצליח לעשות. שפות יהודיות נכחדו, פולקלור, מסורות, זרמים דתיים, הכול בשם משיח שקר שחשב שצריך לגאול את היהודים…
המשתמש האנונימי למעלה צריך להדק אצלו כמה ברגים.
הציונות משמעה שליהודים מגיעה מדינה משלהם, כמו לכל העמים בעולם.
גזעני? נאצי? אסון ליהדות (יותר ממחנות ההשמדה)?
אורי אכן נשגב מבינתך
בלי שאתה יודע כלום על דעותיו ומאוויו של האשכנזון אתה מניח שאם תפתח לפניו אופציה נפלאה להדיח את נתניהו עם סיסמאות שמאל הוא יקפוץ על המציאה. כלומר אתה מסיק מהתנהלותו של אשכנזי בעבר שהוא קורץ מהחומר של זונה פוליטית שתעשה הכל בשביל הקופה. עד כאן אתה כנראה צודק. ומכאן אתה שוטה. לא נראה לי שיש לך סיכוי רציני בתור סרסור לדבר עבירה. לאשכנזי יש חוש ריח לא רע למיקסום רווחים עוד לפני שנולדת ובענייני זנות הוא אינו זקוק לייעוץ של לפלף כמוך. אשכנזי עובד עם סרסורים בליגה של שלדון ולא נראה לי שמישהו מהם מתכוון לוותר על הקזינו הקרוי מדינת ישראל לטובת אזרחיה.
תגובת הרבעון
התקווה הלבנה של הגוויה שמתקרא שמאל היא גנרל חסר כריזמה, מושחת וכושל? זה היה יכול להיות ממש מצחיק אבל זה ממש עצוב.
וזו הסיבה שהשמאל מתאייד. הפעם האחרונה שהוצגה איזו אלטרנטיבה היתה יחימוביץ, אבל זה היה שמאל פחדני, שמאל ליהודים בלבד, שמאל שעוצם את עיניו למראה האפרטהייד, שמאל שלא מדבר לבוחרים בצורה ישירה והגונה אלא חושב שיודע מה יותר טוב עבורם ולכן מתחזה לימין, שמאל שהוא למעשה ימין יותר מתוחכם בשימור יחסי הכוח הקיימים. אולי נעבוד עליהם ונגנוב את השלטון. זו היתה הלוגיקה של יחימוביץ וזו הלוגיקה של משגב. העם אולי מטומטם אבל לא עד כדי כך.