החברים של ג'ורג'

מורשת ליברמן

התוצאה של שנות ליברמן במשרד החוץ הישראלי היא שצה”ל אכל את משרד החוץ

משרד החוץ הישראלי תמיד היה בעמדת נחיתות ביחס למשרד הבטחון, משום שהכוחנות של המדינה הציונית תמיד גרסה שמה שחשוב הוא מה שיעשו היהודים, לא מה שיאמרו הגויים, והכלי העיקרי של פעילות יהודית היה קנה הרובה. האחרון הבטיח לא רק את נישולם של הילידים, אלא גם את העובדה שהם לא יחזרו. התפקיד של משרד החוץ הוגבל כמעט מלכתחילה ל-hasbara – כלומר, לתרץ את מה שעושה הצבא. העובדה שמשרד החוץ אויש, בימיו הראשונים, על ידי טיפוסים עם מוניטין – לעתים קרובות לא מוצדק – לפייסנות, בעוד שמשרד הבטחון משך אליו את המפא”יניקים הגוצים והשתקנים שידעו איפה קבורות כל הגופות אבל לא פתחו את הפה לפני שנקברו בעצמם, גם היא פגעה במעמדו של משרד החוץ. בשנות השישים והשבעים נפוץ השיר המלעיג “משרד החוץ, למי נחוץ?” קשה להאמין שמישהו היה שר “משרד הבטחון, מי צריך את האסון?”, ועוד יותר מכך שבשנות השישים היו נותנים לו לשיר דבר כזה. אבל משרד החוץ, נו, זה לפלפים כאלה שאנחנו צריכים כי יש לכל מדינה ולא נעים אם לא יהיה.

משרד החוץ ידע שרים עלובים למדי, מיצחק שמיר ועד סילבן “קריקטורה של שר חוץ” שלום. אבל את הכהונה האסונית מכולן, זו של אביגדור ליברמן, ספק אם המשרד ישרוד. אלו היו השנים אשר אכל הארבה, שנים אין חפץ בהן, שנים שבהן השר היה בדיחה מושחתת והמשרד שהוא ניהל קיבל יחס בהתאם. ועכשיו אין למשרד בכלל שר. יש לנו שר לתחבורה ולמודיעין, שר לבטחון פנים ולתיירות, שר העליה והאיומים האסטרטגיים, אבל שר במשרה מלאה במשרד החוץ – יוק. השר הוא ראש הממשלה. אתמול למדנו שנתניהו העביר את הסמכויות לניהול המשא ומתן עם הפלסטינים לשר הפנים, הקריקטורה שנזכרה לעיל, אבל זה בסדר – בהתחשב בכך שאין בכלל מו”מ, זה כנראה לא יגזול זמן רב מזמנו. לא שהוא מקדיש יותר מדי לעבודה גם ככה. סגנית שר החוץ היא ציפי “להב”ה” חוטובלי. בהתחלת החודש, החלו שוב עיצומים במשרד החוץ. ספק אם מישהו שם לב.

כך שבהתחשב ביחסים ההיסטוריים בין משרד החוץ ומשרד הבטחון, זה לגמרי לא מפתיע שבשקט, צה”ל הודיע השבוע – באמצעות אחד משופריו, כתב בטחוני – שהוא מבצע השתלטות עוינת על טריטוריה של משרד החוץ. צה”ל מרחיב כעת את המשימות של מערך הדיפלומטיה הצבאית באגף התכנון של צה”ל, ומעתה הוא יעסוק ב”מאבק בדה-לגיטימציה.” כלומר, כדי להתמודד עם הבעיות שמדיניות האש חסרת המעצורים של צה”ל יוצרת למדינת ישראל, יישלחו מעתה קצינים במדים. זה בוודאי יתקבל נהדר.

יש לציין שאגף התכגון הוא לא האגף היחידי של צה”ל שעוסק במאבק ב”דה לגיטימציה”: ב-2011 למדנו שגם לאמ”ן-מחקר יש גוף כזה. כלומר, שני אגפים של צה”ל מכרסמים בשיטתיות במה שאמור היה להיות הנחלה ההיסטורית של משרד החוץ. אני יודע שצה”ל משתמש בכל תירוץ כדי להרחיב את אחיזתו בתקציב, ושברגע שכסף נכנס אליו – לא נדע יותר מה קרה לו, אבל ספק אם אי פעם הובהר פה עד כמה כל מה שיש לישראל הוא נבוט ואנשים שמתרצים כל מה שהנבוט עושה.

יש פה עוד נקודה מדאיגה: קצינים במדים יעסקו – למעשה, עוסקים מאז 2011 – בפעילות שהמהות שלה היא מעקב פוליטי ושהיא חוצה בהכרח את גבול ישראל. האם הצבא עוקב אחרי פעילות פוליטית של אזרחים ישראלים? אין מי ששואל את השאלה הזו. מי עושה בישראל את מה שעושה ה-NSA כלפי אזרחי ארה”ב וה-GCHQ כלפי אזרחי בריטניה? האם יש מאגר מידע צבאי שמנטר את הפעילות ברשת של כל אחד מאיתנו? בארה”ב ובריטניה מתנהל דיון ציבורי עיקש – בארה”ב הוא גם מתחיל לשאת פירות – מאז חשיפות סנודן; בישראל, דממה.

ובינתיים, בשקט, פרסם לאחרונה משרד האוצר מכרז מדאיג (אני מודה לאסתי סגל על ההפניה ולגלינה ווקס על ההתגברות במכשולים הטכניים שהציבה הממשלה). המכרז, שכבר הסתיים, רוצה שחברה כלשהי תנטר את כל פעילות הרשת, תאסוף מידע מרשתות חברתיות ובלוגים, תעסוק ב”חיזוי תהליכים” ותפגין ”יכולת ניבוי וזיהוי של משבר רשת בהתהוות.” כל זה, כמובן, קורה בלי שום דיון ציבורי.

government surv

דיפלומטיה שנמסרת לקצינים; מעקב צבאי אחרי פעילות פוליטית; בוז מוחלט לכל מה שחושב העולם שבחוץ, המופגן בהיעדר שר חוץ ובריסוק מעמדו של משרד החוץ; רשות ממשלתית שמנטרת את הפעילות החוקית של אזרחיה, כדי לזהות את המחאה הבאה; היעדר מוחלט של כל דיון ציבורי בשאלה מי עוקב אחרינו ולשם מה, כי צריך לסמוך על אלה שלמעלה; סימנים של דמוקרטיה גוועת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

12 תגובות על ”מורשת ליברמן“

  1. מודי תולששש הגיב:

    עצוב

  2. מרכזי הגיב:

    אין ספק שהואקום במשרד החוץ מדאיג, במיוחד בתקופה זו בה ההכפשות על מדינת ישראל נוצרות עוד ועוד.

    אבל, המכרז דווקא נראה לי תמים למדי. רוצים מערכת שתעקוב אוטומטית אחרי חדשות וידיעות גם ברשתות החברתיות, במקום לשים אנשים שיעשו את זה. לא בטוח שאני רואה את הנזק בזה ולמה המכרז הוא מדאיג.

    • ג׳וני הגיב:

      מי הם אלה ש-״רוצים״? לאיזו מטרה? ההבדלים בין מערכת לבין איסוף מידע ידני הם בעלויות, במהירות העיבוד וביכולת להסיק מסקנות במהירות. אין הבדל מבחינת הפלישה לחופש הביטוי של הפרט.

      • מרכזי הגיב:

        למה אין הבדל? הבעיה ב NSA היא תוכנית הריגול על בני אדם, כלומר מי דיבר עם מי ומה אמר.

        במרכז פה מדובר על מערכת שעוקבת אחר ידיעות ברשתות ובבלוגוספיה, ללא התייחסות לאדם ולכן ללא פגיעה בחופש הביטוי ובפרטיות.

        • דני הגיב:

          גם מדובר על איסוף מידע ממקורות פתוחים. זאת לא תוכנית האזנות. לא נראה לי שאפשר בכלל לחוקק חוק כנגד זה בלי לפגוע בחופש הביטוי.

          • מני זהבי הגיב:

            מה הופך מקורות פתוחים לפתוחים?
            אוטובוס, למשל, הוא מקום ציבורי. אבל אם מערכת הבטחון של ישראל תתקין מכשירי האזנה באוטובוסים, אני לא חושב שמישהו מאתנו יקבל את זה בהבנה.
            בכל מקרה, הימים בהם יכולת לכתוב באינטרנט כל דבר שיעלה על רוחך בלי לחשוש שמישהו עוקב אחריך נגמרו מזמן. ספק אם הם התקיימו אי-פעם.

  3. נתן הגיב:

    צריך לשאוף עידוד רב מההתקפלות המהירה של ממשלת ישראל בנושא מדיניות ה"אפרטהייד" באוטובוסים הנוסעים לשטחים.

    אין לזלזל בחשיבות העובדה שאפילו הפחד מפני שני הגופים החזקים במדינה (הצבא והמתנחלים) לא עמד מול החשש לתדמיתה של ישראל בעולם .

    מהמקרה הזה ניתן ללמוד מהו בכיוון הנכון שיש ללכת בו במאבק בכיבוש ולהבין שזה יהיה יותר קל ממה שחושבים.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לצערנו, הנוכחות של הצבא היא לא רק במשרד החוץ. זוהי בעצם הבעיה הכי רצינית של החברה הישראלית. הצבא וה״בטחוניסטים״ שולטים במדינה גם אם הם לא ממש השלטון. לכן לא חשוב בכלל אם המערך או הליכוד יהיו שם. מי ששולט בפועל זה הצבא.

    תעיפו מבט מי המנהלים היום של מוסדות ציבור, של חברות וכו׳ גם של מוסדות תרבות. הרוב הם יוצאי צבא בדרגות בכירות. וזו בעיה.

    הקצינים בצבא באופן כללי הם הבררה האנושית בכלל. האנשים שמתקדמים שם הם לא בהכרח ה״טובים״, האינטליגנטים, בעלי ראיה רחבה או הבנה כל שהי של המציאות, אלא הגורילות שידעו לדחוף את האלונקה. אלו עם הראיה הצרה ביותר וכוח מעוות.

    אם הם היו נשארים בצבא זה היה עוד נסבל, העניין הוא שהם מגיעים לאזרחות עם ״ערכי״ הצבא ואופן הפעולה, שמיסודו פשיסטי בצבא, ומנהלים כך חברות, בתי ספר ובכלל את המדינה.

    • דני הגיב:

      במוסדות גדולים אחרים לעומת זאת, ידוע שמי שמתקדמים הם בהכרח: הטובים, האינטליגנטים, בעלי הראיה רחבה וההבנה של המציאות.

      • מני זהבי הגיב:

        מוסדות גדולים אחרים:
        א) אינם עוסקים באופן קבוע בהרג של בני אדם;
        ב) אינם ממשטרים את כל החיים של מי ששייך אליהם (במיוחד בדרגים הנמוכים);
        ג) אינם מגייסים אליהם אנשים בכפייה;
        ד) אינם מחזיקים (לפחות בישראל) באותו כוח פוליטי ומוניטין ציבורי כמו הצבא.

        אבל כן, העולם של התאגידים הגדולים הוא די חרא.

        • דני הגיב:

          לא הבנתי איך א),ב),ג) וד) קשורים לעניין. וכן העולם של התאגידים הגדולים די חרא. ושל בתי המשפט. ושל הארגונים הלא ממשלתיים. והאקדמיה. ובכלל, העולם.

  5. יוחאי הגיב:

    "גישה למידע מוגן סיסמא" זאת נורה אדומה.
    מדובר על פריצה למערכות מחשב ברשיון המדינה.